Abarbanel on Gog uMagog and the Ten Lost Tribes

ואם היתה גאולתם ברצון הגוים מבלתי נקמה מהם לא היו שוכחים את כלימתם אבל בשובבי אותם מן העמים ובקבצי אותם מארצות אויביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רוצה לומר כאותה מלחמה ונקמה שזכר, (כח) אז ידעו כי אני ה' אלקיהם ושאני הגלתי אותם בין הגוים מפני חטאתיהם וכנסתים על אדמתם ולא יהיה כפקידת בית שני שעלו מעט ונשארו הרבה בגלות כי בגאולה ההיא העתידה לא אותיר מהם בגולה אפילו אחד. והבטיחם שלא ילכו עוד בגלות שני והוא אומרו ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל והוא רמז לנבואה ולרוח הקודש שישוב להיות בתוכם כבראשונה.

אמנם באיכה רבתי דרשו והלבנון באדיר יפול על מלך המשיח שיפול בידו ירושלם בזמן הגאולה כשירבו המלחמות בעולם, וכפי זה הדעת יהיה פירוש הכתובים האלה שאחרי שזכר גלות השבטים, זכר אחריו נבואת קיבוצם וגאולתם, באמרו שבזמן הגאולה תהיה ותחזק מלחמה עצומה בין אומות העולם אלו עם אלו על אדמת הקדש, ויפלו בה גוים עצומים חרב איש באחיו, ועל זה אמר הנה האדון ה' צבאות, רוצה לומר אדון כל הארץ ואדון צבאות ישראל מסעף פארה במערצה רוצה לומר שיחריב סעיפי העולם וגדולי האומות בכחו ובגבורתו האלהית, באופן שהרמים והגבוהים מהם ישפלו, ונקף סבכי היער שהם האומות בברזל, רוצה לומר שימיתו אלו לאלו בחרב, ואז הלבנון שהוא ירושלם או בית המקדש, באדיר יפול שהוא הקדוש ברוך הוא אדיר האדירים, או מלך המשיח, שתפול העיר בידו, ולא תהיה עוד בידי אויבים, לפי שאז מתוך אותה המלחמה יתגלה מלך המשיח, כמו שאמרו בפרקי ר' אליעזר ולכן סמך הכתוב אליו ויצא חוטר מגזע ישי, וגם זה פירוש נכון הוא, ואמנם ענין המלחמה הזאת יתבאר אחרי זה בפרשת קרבו גוים לשמוע (ישעיה לד, א):

ולכן יקבץ נפוצות ישראל ויחיה מתיהם כדי שישמחו על ירושלם כמו שהתאבלו עליה ואמנם לאומות יהיה באש ה' נשפט ורבו חללי ה', וביאר מי המה האומות אשר יפלו בזה החרבן ואמר המתקדשים והמטהרים אל הגנות ושהם יתקבצו ותהיה חרב איש באחיו ואש וגפרית ורוח זלעפות מן השמים והפליטים מהם ישובו אל ארצותם הרחוקות ויגידו אשר ראו ואז הנשארים בהם יביאו את בני ישראל מכל הגוים מנחה לה' ומאותם המובאים לגולה יקח לכהנים ללוים ושזה יהיה על כל פנים בגלות אבל יעמוד זרעם ושמם עד שיגאל' ואחר גאולת' לא ישובו עוד לחטוא, אבל מדי חדש בחדשו ומדי שב' בשבתו יבאו להשתחוו' לפני אמר ה' אם על גאולתם ופדות נפשם ואם על שלקח נקמתם מאויביהם כי הם יראו בפגרי האנשים הפושעים וגודל ענשם.

האמנם יהיה לגוג מקום קבר בארץ הקדושה וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ ויהיה ההרוגים כל כך רבים ששבעה חדשים כל עם הארץ יתעסקו בקבורה ההיא מלבד מה שיאכלו מהם כל עוף כנף וחית השדה, ואחרי המלחמה הזאת ישיב השם את שבות עמו ויקבצם מגלותם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים. אבל כללות הענין הזה הוא שלא תהיה ביאת גוג ומגוג על אדמת ישראל להלחם עם בני ישראל כי אם להלחם בנוצרים שי

And Joseph ben Gurion has already mentioned that there are ten families from the house of Togarmah; and since among the families of Togarmah there are some who are not from the farthest north—namely, the Turks who dwell in the land of Greece and rule over it today, and they too are part of Togarmah, as mentioned; therefore, to exclude them from the group coming with Gog it says “the house of Togarmah in the far north,” meaning those who are in the far north, and in general it says, “against Gog, many nations are with you.”

(לג) אבל המחשבות הזאת העולה על רוחכם דעו נא וראו שהיו לא תהיה לעד ולא תתקיים לפי שאני נשבע חי השם אם לא ביד חזקה וזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, ואמר יד חזקה וזרוע נטויה וחמה שפוכה לכלול כל בני ישראל אם היהודים שעמדו בדתם וטעמם לא נאמ' שהנה ימלוך עליהם ביד חזקה ובכחו הבלתי בעל תכלית ואמר זה על היהודים אשר בארץ אדום, ואמר ובזרוע נטויה על היהודים שבארץ ישמעאל שעמדו ביהדותם ושמרו דתם ומזה התבאר שישראל אע"פ שחטא ישראל הוא ואע"פ שעבדו ע"ז לא יצאו מהשגחת הש"י והנהגתו ולא יצא אחד מצאנו ועם מרעיתו להיות לעם אחר לא יחליפנו ולא ימיר אותו ברשעת הגוים טוב ברע או רע בטוב כי על כל פנים ישוב אל העדר אשר ממנו לוקח הוא וזרעו

ובנבואה של אחריה הודיע לנביא שקודם אותה תחייה שהוא התכלית האחרון יקדם אליה קבוץ הגליות שיתקבצו ויתחברו מלכות יהודה ובנימין עם מלכות אפרים ועשרת השבטים שישובו על אדמתם ויהיו כולם גוי אחד בארץ בהרי ישראל וימלוך עליהם מלך אחד מזרע דוד ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות וילכו במשפטי השם יתברך וחקתיו וישבו על הארץ אשר נשבע לאבותם וישבו עליה לבטח בשלום ובמישור לנצח נצחים עד עולם ויהיה מקדש ה' ושכינתו עליהם. גם אחרי אותה נבואה הביא נבואת גוג להודיע שקודם אותו קבוץ הגליות והגאולה העתידה תהיה מלחמת האומות ונקמת השם מהם, וזה ענין שלש הנבואות שבאו כאן זו אחר זו בסדור והדרגה הראשונה מהתחייה שהוא התכלית, והשניה מקבוץ הגליות וגאולת ישראל שתקדם לתחייה, והשלישית בנקמת האויבים שתקדם לגאולה וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים.

כי עם היות שבבית שני לא נקבצו כי אם בני יהודה ובנימין בלבד הנה אז בזמן התשועה העתידה ישובו השבטים גם באופן שיתבקצו בני יהודה ובני ישראל יחדו שהם שתי המלכיות, ושמו להם ראש אחד שהוא מלך המשיח שיהיה מזרע דוד, ולפי שזה יהיה לזמן ארוך כפי אורך גלותנו זה הנפלא שהראה בו זרוע ה' וגבורתו לכן אמר כי גדול יום יזרעאל רוצה לומר גדול וזמן ארוך מאד היום והמשך הגלות שבו ישבר קשתם בעמק יזרעאל וכבר כתבתי במבשר הששי ממשמיע ישועה שרמז הנביא בזה שבאחרית הימים בהקבץ עמים יחדו על אדמת הקדש יבואו האומות עליהם למלחמה או יתקבצו בני אדום וישמעאל אלו על אלו למלחמה על ירושלם ואז יתקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד שהוא משיח בן יוסף ועלו מן הארץ רוצה לומר שיעלו מן הארץ אשר הם שמה להלחם באותן האומות בהיותם במלחמתם ומפני גודל הנקמה אשר תהיה שמה באומות ההם אמר כי גדול יום יזרעאל כי כל יום נקמה והרג רב נקרא כן כמו שפרשתי.

הכוונה הכוללת לדעתי הנבואה הזאת היא ליעד ולבאר מה שיקרה לישראל בגלות עם השם יתברך רוצה לומר אם יסלק השגחתו מהם בהחלט שמה או אם ישגיח תמיד עליהם בגלותם והם ג"כ בהיותם בגלות אם יפנו אל אלהים אחרים כמו שהיו עושים בהיותם בארץ ישראל או לא והודיע בנבואה הזאת שאף בהיותם בארץ אויביהם לא יסלק מהם השגחתו יתברך וגם הם בהיותם שמה לא יעבדו לאלהים אחרים כי עם היות בהם עונות ופשעים אחרים הנה יהיו נזהרים מחטא הע"ז ובאחרית הגלות ישובו ויבקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם וכמו שיתבאר כל זה בפירוש הפסוקים:

ואני כבר בארתי שאין הדבר בעיני כן אלא שהקדוש ברוך הוא באחרית הזעם וקץ הגלות יעיר את לבב בני אדום לעלות על ירושלם לכבשה ויעיר ג"כ את גוג ומגוג השוכנים בירכתי צפון וגם את שאר האומות השוכנות לצד מזרח לבוא על הנוצרים הערלים ההם בני אדום להחרימם ולהדיחם מן הארץ ועל זה תהיה ביניהם מלחמה עצומה וזהו יום ה' המיועד בדברי הנביאים ואין תכליתו כי אם לתת נקמת ה' באדום בעצם וראשונה וגם בשאר האומות אשר החריבו את ארץ ישראל וגלו את השבטים במקום הרשע שמה יהיה המשפט. ופעם שנית באו גם כן בימי הצרפתים ושאר הנוצרים שעלו על ארץ ישראל וכבשוה וישבו עליה פ"ה שנה ושבו הישמעאלים ההם וילחמו עמהם ויגרשום מן הארץ ויקחו את ירושלם והחזיקו בה עד היום הזה, והפעם השלישית היא לעתיד לבא, הנה למדנו מזה שגוג ומגוג הם גויי הישמעאלים הדרים בפאות ההם ושאותם שבאו בשתי פעמים האחרים הם אשר יבאו לעתיד. ולמדנו עוד שכל הפעמים שבאו ויבואו גוג ומגוג להלחם על ירושלם היה ויהיה כנגד הנוצרים המחזיקים בה לא כנגד ישראל ושכן יהיה בעתיד וכמו שפירשתי בספר מעיני הישועה.

וזכר מהארצות אשר ישובו באומרו והשיבותים מארץ מצרים רוצה לומר שהלכו שם כנגד מה שצותה תורה ולכן ישיבם משם, וכן יקבצם מאשור אותם העשרה שבטים שהגלה שם מלך אשור, ויביאם אל ארץ הגלעד אותם שהיו מזרע בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה שגלו ראשונה מעבר הירדן, וכן יביאם ללבנון שהוא ארץ ישראל ולא ימצא להם כלומר שלא תספיק להם כל הארץ ההיא מפני רבוי העם השבים בגאולה. ולפי שאמר זה בדרך משל אמר בענין הנמשל בביאור והורד גאון אשור שהיו מושלים בעשרת השבטים שתרד מעלתו במלחמת גוג ומגוג ונפילתם ושבט מצרים יסור שהיו בארצו גם כן רבים מבני יהודה גולים.

גם נכון לפרש נוצרים כפי השורש הנזכר על עשרת השבטים שהיו נחרבים וגולים זה כמה אלפים מהשנים ואמר שיבוא יום שאותם הנחרבים והעלובים יקראו בהר אפרים שהוא מארצם קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו רוצה לומר שלא יעשו כמו שהיו עושים בימי אחאב ובימי ירבעם שהיו מונעים העם מלעלות ירושלם לבית ה' אבל בהפך שיאמרו כולם קומו ונעלה ציון אל השם אלקינו ואז כשיהיה זה צוה השם שיתנו הודאות לשמו על גאולתם וזהו רנו ליעקב וצהלו לראש הגוים השמיעו הללו ואומרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל, (ז) כי הוא יביא את השבטים מארץ הצפון ויקבצם מהארצות ההם שהם ירכתי ארץ, ואמר בם עור ופסח להגיד שיהיו העולים מן הגולה דלים ונחלשים ושאפי' הפסח והעור והחולה ישובו ויבאו לגאולה (ח) ואמר בבכי יבאו להודיע שיהיו חבלי המשיח וצרות קבוץ הגליות כל כך עד שיבואו כולם בבכי מהרעות שיסבלו בביאתם ובתחנונים אובילם לבית מקדשי ולרמוז על שלמות הארץ אמר אוליכם על נחלי מים אפשר שרמז בזה על התורה שתמלא הארץ דעה את השם כמים לים מכסים, והוא דרך ישר לא יכשלו כאשר ילכו בו כי לא ישובו עוד לפשעיהם ואמר כי הייתי לישראל לאב להגיד שילמדם תורה ודעת כאיש המלמד את בנו להועיל וזהו ואפרים בכורי הוא והנה קרא את אפרים בכור אם מפני ברכת יעקב אבינו שעשה ליוסף בכור נוטל פי שנים ואם מפני שמלכות אפרים גלה ראשונה ולכן קראו בכור וראשון בענין הגלות, והותרו כפי מה שפירשתי בפסוקים האלה השאלה הראשונה והשנית:

השאלה הששית לאלוה יתברך בהסרת המלכות מבית דוד, והיא שאלה וספק עצום נגדו יתברך איך הסיר המלוכה מבית דוד ונתנה לירבעם? ואם אמרנו שהיה זה לחטאת שלמה כמו שיורו עליו הכתובים, הנה יאמר אומר שכבר יעד השם יתברך לדוד על יד נתן הנביא כמו שנזכר בספר שמואל פרשה י"ז שלא תסור הממלכה מזרעו אעפ"י שיהיו רעים וחטאים לה' מאד אמר (שמו' ב' ז' י"ב וכו') כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך והקמותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכנותי את ממלכתו, הוא יבנה בית לשמי וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם, אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול אשר הסרותי מלפניך ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון יורה שבהיות בניו וזרעו חטאים יהיה ענשם בחלאים וביתר הרעות לא בהסרת המלכות אשר נתן לדוד.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שבני ישראל כולם זרע יעקב הם עבדי ה' ומקנת כספו וילידי ביתו כי על כן העלה אותם ממצרים להיות לו לעבדים ושלא עשה כן לכל גוי להדבק בשום אומה מהאומות וליחד אליה הנהגתו, ומפני זה אי זו אומה שתשחית את דרכה ישמיד אותה ויביאה לאבדון החלטי מה שלא יעשה לישראל שאע"פ שיענישם לא ימאסם ולא יגעלם לכלותם אבל יביאם בגלות נעים ונדים בארץ שנים רבות וזכר עם זה שבסוף הגלות בזמן קבוץ הגלויות יתפזרו וינועו בני ישראל בטלטול גדול ובאותו טלטול ימותו החטאים והמורדים, ואחר כך יקים סוכת דוד הנופלת ויקבץ נדחי ישראל ונפוצות יהודה מארבע כנפות הארץ וימליך עליהם מלך מבית דוד ואז יירשו את שארית אדום ויתר הגוים שהחריבום ויתברכו תבואות הארץ כבראשונה וישובו על אדמתם ולא ילכו עוד בגלות אחר עד סוף העולם כמו שיבאר כל זה בפסוקים:

The wicked gave up hope from the troubles and said that the bad wasnt coming in an accerlated and "supernatural" way and was rather a happenstance but not as a result of our wayward deeds. This is all speaking about the birth pangs of the Messiah and the ingathering of exiles. Which is in line with the navi Ezekiel 20: 39 that the sinners will be cleansed from you and also similar to the Abarbenel commentary on Hosea.

כי אע"פ שהם עתה מועטים בגלות ולא יצטרכו לתבואות רבות הנה אז ירבו מאד והוא אומרו והרבתי עליכם אדם כל בית ישראל כולו ורמז בזה לעשרת השבטים שישובו גם כן ולזה אמר כל בית ישראל כולה, ואמר ונשבו הערים והחרבות תבנינה כנגד מלכות אפרים בארצות עשרה השבטים. ועל מלכות יהודה אמר והרבתי עליכם אדם ובהמה ואף על פי שהם עתה מעטים ירבו ויפרו והושבתי אתכם בכרמותיכם כימי דוד ושלמה וגם יותר מזה יהיה וזהו והטיבותי מראשותיכם רוצה לומר שיהיה הטוב שלהם באחרית הימים יותר ממה שהיה בראשיתם.

אמר לצפון תני, גם היהודים אשר בצפון שהם מסוגרים שם בהרים מקיפים אותם ולא יוכלו לצאת מתוכם, יאמר ה' אל החלק הזה שיתן את הסגורים בתוכו, אבל היושבים בתימן אין סגורים בין הררי עד, רק שהאומות לא יניחו אותם לצאת יאמר אל תכלאו ואל תעכבו בידם מלצאת:

ואין לומר שהיו מתערבים עם הגוים*, ופליגי אם אותן שנטמעו בין הגוים יחזרו לעתיד, דבפרק קמא דיבמות (יז.) מוכח דלא חיישינן להכי, דקאמר שם גוי שקדש בזמן הזה, אין חוששין לקדושין, ולא חיישינן שמא הוא מעשרת השבטים, דגמירא דבנתיה דההוא דרא אצטרויי אצטרי. כי כמה פעמים האדם מעתיק מקומו והולך למקום אחר.

Therefore, one must say that that which Rabbi Elazar said that the ten tribes are destined to return, the meaning is that they will return in the future along with the rest of the exiles [of the kingdom of Judah]. For even now also they are [mixed] in the midst of the rest of the exiles [of the kingdom of Judah], for originally He exiled them such that ultimately they would be able to return with the rest of the exiles, for He exiled them originally to Afrikei or to the Selug Mountains, and afterward they were uprooted from their place [there] to be amongst the rest of the exiles [of Judah].