וְנִרְאֶה כִּי שִׁעוּר הַכְּתוּבִים הוּא, שֶׁמִּתְּחִלָּה צִוָּה ה׳ כִּי עִקַּר הַמּוֹעֲדוֹת תָּלוּי בַּזְּמַנִּים אֲשֶׁר יִקְרְאוּ אוֹתָם, וְחָשׁ הַכָּתוּב שֶׁיִּטְעוּ לוֹמַר שֶׁבִּכְלַל זֶה גַּם כֵּן קְדֻשַּׁת יוֹם הַשַּׁבָּת אִם יַסְכִּימוּ לִדְחוֹתוֹ מִיּוֹמוֹ לְיוֹם אַחֵר יִתְקַדֵּשׁ עַל פִּיהֶם, לָזֶה חָזַר וּפֵרֵשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אֵלֶּה שֶׁהֵם שַׁבָּתוֹת הֵם מוֹעֲדַי, מוֹעֲדִים שֶׁקָּבַע הַבּוֹרֵא וְאֵינָם בְּגֶדֶר הִשְׁתַּנּוּת. וְחָזַר לוֹמַר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר הִרְשֵׁיתִי אֶתְכֶם שֶׁתִּקְרְאוּ אוֹתָם אַתֶּם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְגוֹ׳, פֶּסַח שָׁבוּעוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם כִּפּוּר סֻכּוֹת, אֵלּוּ אֵין קְדֻשָּׁתָם אֶלָּא עַל פִּי יִשְׂרָאֵל.
מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור
וגם קדושת חג השבועות זמן מ"ת נכלל בקדושת שבת דכו"ע בשבת נתנה תורה לישראל. ואיתא בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים כו' שבכל יום השבת מופיע האור הגנוז לצדיקים לע"ל שהוא מעין עוה"ב. וגם האור הגנוז הוא התגלות תושבע"פ שעז"נ וירא אלהים את האור כי טוב. וקדושת חג הסוכות שאומרים בו זמן שמחתנו יותר מבשאר מועדים שבהם ג"כ מצות שמחה. מפני שבסוכות נולד מעצמה השמחה מצד התגלות כבוד מלכותו ית' בימים הקדושים וכש"נ ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם. שמחו צדיקים בה'. וגם ביום השבת תקנו לומר ישמחו במלכותך והיינו שאף שאין בו מצות שמחה השמחה נולד בעצם מצד התגלות כבוד מלכותו ית' כמ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. וכמו שדרשו (ספרי בהעלותך) וביום שמחתכם אלו שבתות והיינו שאז השמחה היא שלכם מצד הנפש בעצמה כענין דאיתא (סא"ר רפ"ג) שמחתי מתוך יראתי. וזהו ישמחו במלכותך בקבלת עול מלכותו ית' שהוא היראה. והנה גם קדושת שאר מקראי קודש נכלל בקדושת השבת. כי קדושת יוהכ"פ הוא מחילת עונות והוא ביחוד בשבת שאמרו (שבת קיח:) שאפי' עוע"ז כאנוש מוחלין לו ע"י שמירת שבת. והיינו עוד במעלה יותר מיוהכ"פ שיש ד' חלוקי כפרה ומי שיש בו ח"ה יוהכ"פ תולה ואין בו כח לכפר בשלימות ובשבת מוחלים אפי' עוע"ז כאנוש שיש בו חלול השם. וגם קדושת ר"ה שהוא יום הזכרון שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר (ר"ה טז.) וביום השבת הוא ביתר שאת ולזה כשחל ר"ה בשבת אין מהצורך להעלות זכרונינו לפניו ית' לטובה ע"י פעולת השופר מפני שהוא יום הזכרון בעצם כש"נ ויכל אלהים ביום השביעי ותרגם ירושלמי וחמיד. והיינו שכביכול נשא הבריאה חן וחמדה לפניו ביום השבת וכמ"ש (ב"ר פ' ט) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו. וע"ז אומרים חמדת ימים אותו קראת וכמ"ש האבודרהם. שכל יום השבת נעשה כביכול חמדה לפניו כל בריאת שיה"מ להיות נזכר לפניו לטובה. וזהו זכר למעשה בראשית. ועיקר המכוון הם נפשות ישראל כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית: וגם קדושת חג השבועות זמן מ"ת נכלל בקדושת שבת דכו"ע בשבת נתנה תורה לישראל. ואיתא בס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים כו' שבכל יום השבת מופיע האור הגנוז לצדיקים לע"ל שהוא מעין עוה"ב. וגם האור הגנוז הוא התגלות תושבע"פ שעז"נ וירא אלהים את האור כי טוב. וקדושת חג הסוכות שאומרים בו זמן שמחתנו יותר מבשאר מועדים שבהם ג"כ מצות שמחה. מפני שבסוכות נולד מעצמה השמחה מצד התגלות כבוד מלכותו ית' בימים הקדושים וכש"נ ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם. שמחו צדיקים בה'. וגם ביום השבת תקנו לומר ישמחו במלכותך והיינו שאף שאין בו מצות שמחה השמחה נולד בעצם מצד התגלות כבוד מלכותו ית' כמ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. וכמו שדרשו (ספרי בהעלותך) וביום שמחתכם אלו שבתות והיינו שאז השמחה היא שלכם מצד הנפש בעצמה כענין דאיתא (סא"ר רפ"ג) שמחתי מתוך יראתי. וזהו ישמחו במלכותך בקבלת עול מלכותו ית' שהוא היראה. והנה גם קדושת שאר מקראי קודש נכלל בקדושת השבת. כי קדושת יוהכ"פ הוא מחילת עונות והוא ביחוד בשבת שאמרו (שבת קיח:) שאפי' עוע"ז כאנוש מוחלין לו ע"י שמירת שבת. והיינו עוד במעלה יותר מיוהכ"פ שיש ד' חלוקי כפרה ומי שיש בו ח"ה יוהכ"פ תולה ואין בו כח לכפר בשלימות ובשבת מוחלים אפי' עוע"ז כאנוש שיש בו חלול השם. וגם קדושת ר"ה שהוא יום הזכרון שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר (ר"ה טז.) וביום השבת הוא ביתר שאת ולזה כשחל ר"ה בשבת אין מהצורך להעלות זכרונינו לפניו ית' לטובה ע"י פעולת השופר מפני שהוא יום הזכרון בעצם כש"נ ויכל אלהים ביום השביעי ותרגם ירושלמי וחמיד. והיינו שכביכול נשא הבריאה חן וחמדה לפניו ביום השבת וכמ"ש (ב"ר פ' ט) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו. וע"ז אומרים חמדת ימים אותו קראת וכמ"ש האבודרהם. שכל יום השבת נעשה כביכול חמדה לפניו כל בריאת שיה"מ להיות נזכר לפניו לטובה. וזהו זכר למעשה בראשית. ועיקר המכוון הם נפשות ישראל כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית:
מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו, ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר, תניא רבי יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.
מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור
מסווג תחת: Shulchan Aruch
מסווג תחת: Yom Kippur That Falls out on Shabbat
מסווג תחת: Mincha
מסווג תחת: ראש השנה