Pouring Boiling Water Into Dried Cholent

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים מְשַׁהִין עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל שֶׁבִּישֵּׁל כׇּל צוֹרְכּוֹ וְחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ כׇּל צוֹרְכָּן וַאֲפִילּוּ מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִדְּרַבָּנַן לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: הָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אָסוּר! אֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ לֵית אֲנָא יָדַע דְּאָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ — אָסוּר? כִּי קָאָמֵינָא לָךְ, לְרַבִּי יוֹחָנָן קָאָמֵינָא. אֲמַר לֵיהּ רַב עוּקְבָא מִמֵּישָׁן לְרַב אָשֵׁי: אַתּוּן דִּמְקָרְבִיתוּ לְרַב וּשְׁמוּאֵל — עֲבִידוּ כְּרַב וּשְׁמוּאֵל, אֲנַן נַעֲבֵיד כְּרַבִּי יוֹחָנָן.

Rav Shmuel bar Yehuda said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a stove that was lit with pomace or with wood, on Shabbat eve one may leave a cooked dish that was already completely cooked, as well as hot water that was already completely heated, upon it and even if it is the type of food that when left for a prolonged period of time on the fire it shrivels and improves. There is no concern lest one come to stoke the coals. The Gemara relates that one of the Sages said to Rav Shmuel bar Yehuda: Isn’t it Rav and Shmuel who both say, contrary to your opinion, that if food shrivels and improves when placed on the stove, leaving it on there on Shabbat is prohibited? Rav Shmuel bar Yehuda said to him: Is that to say that I do not know that Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: If food shrivels and improves when left on the fire for an extended period, it is prohibited to leave it there? When I said to you that it is permitted to leave it, I said it in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. Rav Ukva from Meishan said to Rav Ashi: You, who are close to the place where Rav and Shmuel lived, act in accordance with the ruling of Rav and Shmuel; we will act in accordance with the ruling of Rabbi Yoḥanan.

מֵיתִיבִי: שָׁכַח קְדֵירָה עַל גַּבֵּי כִּירָה וּבִישְּׁלָה בְּשַׁבָּת, בְּשׁוֹגֵג — יֹאכַל, בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּחַמִּין שֶׁלֹּא הוּחַמּוּ כׇּל צוֹרְכָּן וְתַבְשִׁיל שֶׁלֹּא בִּישֵּׁל כׇּל צוֹרְכּוֹ, אֲבָל חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ כׇּל צוֹרְכָּן וְתַבְשִׁיל שֶׁבִּישֵּׁל כׇּל צוֹרְכּוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — יֹאכַל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ כׇּל צוֹרְכָּן — מוּתָּרִין מִפְּנֵי שֶׁמִּצְטַמֵּק וְרַע לוֹ. וְתַבְשִׁיל שֶׁבִּישֵּׁל כׇּל צוֹרְכּוֹ — אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁמִּצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, וְכׇל הַמִּצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, כְּגוֹן כְּרוּב וּפוֹלִים וּבָשָׂר טָרוּף — אָסוּר, וְכׇל הַמִּצְטַמֵּק וְרַע לוֹ — מוּתָּר.

The Gemara raises an objection to this statement from that which was taught in a baraita: One who forgot a pot atop a stove and it cooked on Shabbat, if he did so unwittingly, he may eat it; if he did so intentionally, he may not eat it. In what case is this statement said? It is in a case where the pot contains hot water that was not yet completely heated, and the same applies to cooked food that was not yet completely cooked. However, if it contains hot water that was already completely heated and cooked food that was already completely cooked, whether the pot was left there unwittingly, or whether the pot was left there intentionally, one may eat it; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says that there is a distinction: Hot water that was already completely heated is permitted because, in that case, the longer it remains on the fire, the more it shrivels, i.e., evaporates, and deteriorates. In that case, one would certainly not come to increase the heat because he would not want to lose more water through evaporation. However, cooked food that was completely cooked, it is prohibited to leave it on the fire because it shrivels and improves. There is room for concern that he will stoke the coals to increase the heat under the food. And there is a general principle: Anything that shrivels and improves, e.g., cabbage, and beans, and meat cut into small pieces is prohibited; and anything that shrivels and deteriorates is permitted.

מַתְנִי׳ כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא — נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל. בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים — לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרוֹף, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חַמִּין, אֲבָל לֹא תַּבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חַמִּין וְתַבְשִׁיל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין, אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מַחֲזִירִין. גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַאי ״לֹא יִתֵּן״ — לֹא יַחֲזִיר הוּא, אֲבָל לְשַׁהוֹת — מְשַׁהִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּרוּף וְאֵינוֹ קָטוּם. וּמַנִּי — חֲנַנְיָה הִיא. דְּתַנְיָא, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוּסַאי — מוּתָּר לְשַׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי כִּירָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּרוּף וְאֵינוֹ קָטוּם. אוֹ דִילְמָא — לְשַׁהוֹת תְּנַן, וְאִי גָרוּף וְקָטוּם — אֵין, אִי לָא — לָא, וְכָל שֶׁכֵּן לְהַחֲזִיר. תָּא שְׁמַע מִדְּקָתָנֵי תְּרֵי בָבֵי בְּמַתְנִיתִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חַמִּין אֲבָל לֹא תַּבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים חַמִּין וְתַבְשִׁיל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מַחֲזִירִין. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא, לְשַׁהוֹת תְּנַן, הָכִי קָתָנֵי: כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא — מְשַׁהִין עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים — לֹא יְשַׁהֶא עַד שֶׁיִּגְרוֹף, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֵפֶר. וּמָה הֵן מְשַׁהִין? — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חַמִּין, אֲבָל לֹא תַּבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חַמִּין וְתַבְשִׁיל. וְכִי הֵיכִי דִּפְלִיגִי בִּלְשַׁהוֹת, פְּלִיגִי נָמֵי בִּלְהַחֲזִיר, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין, אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף מַחֲזִירִין.

כׇּל שֶׁבָּא בְּחַמִּין מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת — שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת, וְכׇל שֶׁלֹּא בָּא בְּחַמִּין מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת — מְדִיחִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בַּשַּׁבָּת. חוּץ מִן הַמָּלִיחַ יָשָׁן וְקוֹלְיָיס הָאִיסְפָּנִין, שֶׁהַדָּחָתָן זוֹ הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן. שְׁמַע מִינַּהּ.

Any salted food item that was already placed in hot water, i.e., cooked, before Shabbat, one may soak it in hot water even on Shabbat. And anything that was not placed in hot water before Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbat, but may not soak it, with the exception of old salted fish or the colias of the Spaniards [kolyas ha’ispanin] fish, for which rinsing with hot water itself is completion of the prohibited labor of cooking. Once it is rinsed in hot water, it does not require any additional cooking. The same is true with regard to an egg that was slightly cooked. Since it thereby becomes edible, one who brought it to that state has violated the prohibition of cooking. The Gemara sums up: Indeed, conclude from it that this is its meaning.

סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. דְּתַנְיָא: הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת, בְּשׁוֹגֵג — יֹאכַל, בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג — יֹאכַל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל עוֹלָמִית. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג — יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ, בְּמֵזִיד — לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית, לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר? כִּדְדָרֵישׁ רַבִּי חִיָּיא אַפִּיתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם״, מָה קוֹדֶשׁ אָסוּר בַּאֲכִילָה — אַף מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה. אִי: מָה קוֹדֶשׁ אָסוּר בַּהֲנָאָה — אַף מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אָסוּר בַּהֲנָאָה! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לָכֶם״ — שֶׁלָּכֶם יְהֵא. יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּשׁוֹגֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת״, בְּמֵזִיד אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא בְּשׁוֹגֵג.

The Gemara answers: The tanna of the baraita under discussion holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar, as it is taught in a baraita: With regard to one who cooks on Shabbat, if he did so unwittingly, he may eat the food he cooked; if he did so intentionally, he may not eat it at all. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he cooked unwittingly he may eat at the conclusion of Shabbat, as the Sages penalized even one who sinned unwittingly in that they prohibited him from deriving immediate benefit from the dish that he cooked; if he sinned intentionally, he may not eat from it ever. Rabbi Yoḥanan HaSandlar says: If he did so unwittingly, the food may be eaten at the conclusion of Shabbat by others but not by him; if he did so intentionally, it may not be eaten ever, neither by him nor by other Jews. According to Rabbi Yoḥanan HaSandlar, food prepared by means of intentional desecration of Shabbat is unfit to be eaten. That is true with regard to cooking food on Shabbat and with regard to slaughtering an animal on Shabbat. The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar? The Gemara explains: It is as Rabbi Ḥiyya taught at the entrance to the house of the Nasi. It is written: “And you shall observe Shabbat, for it is sacred to you; he who profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14); just as with regard to a sacred item consecrated to the Temple, eating it is prohibited, so too, with regard to food produced through action that desecrates Shabbat, eating it is prohibited. The Gemara asks: If so, perhaps the analogy should be extended to include the following: Just as with regard to a sacred item, deriving benefit from it is prohibited, so too, with regard to the product of an action that desecrates Shabbat, deriving benefit from it should be prohibited. The Gemara answers: The verse states: “It is sacred to you” (Exodus 31:14), indicating that it shall be yours in the sense that one may derive benefit from it. The Gemara asks: Based on the analogy between actions that desecrate Shabbat and sacred items, one might have thought that even if the action was performed unwittingly it should be prohibited to eat its product, as is the case with regard to sacred items. Therefore, the verse states: “He who profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14), indicating that it is with regard to one who desecrates Shabbat intentionally that I stated to you this analogy to sacred items, as the verse is clearly referring to one who is liable to receive the death penalty, and not with regard to one who desecrates Shabbat unwittingly, who is not executed.

תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְחַמִּין שֶׁלֹּא הוּחַמּוּ כָּל צָרְכָּן אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְכָל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק הוּא יָפֶה לוֹ אֵין מַשְהִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהֻנַּח מִבְּעוֹד יוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים בִּשּׁוּלוֹ אוֹ כְּדֵי לְצַמְּקוֹ.

יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבע"י קומקום של מים חמים ונותנים אותם לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק (וע"ל סי' שי"ח): מותר לתת על פי קדירה חמין בשבת תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו כגון פנאדי"ש וכיוצא בהן לחממן לפי שאין דרך בישול בכך אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים ע"ג המיחם ודאי אסור: הגה וה"ה שאסור להניחו על גבי כירה אפי' גרופה וקטומה דלא התירו אלא חזרה וכדרך שנתבאר ויש מתירין ליתן לתוך התנור שאפו בו מבע"י דמאחר שלא הטמינו בו רק אפו בו מבע"י לא נשאר בו רק הבל מעט ואין לחוש לבישול (כל בו) ובלבד שלא נצטנן לגמרי ויש מחמירין בזה ואם החום כל כך בתנור שהיד סולדת בו אסור וע"ל סי' שי"ח. וכל הדברים שאסור לעשת מדברים אלו אסור לומר לעכו"ם לעשות לכן אסור לומר לעכו"ם להחם הקדירה אם נצטנן ואם עשה כן אסור לאכלו אפי' צונן [ב"י ורשב"א בתשובה] אמנם אם לא נצטנן כל כך שעדיין ראויים לאכול אם חממו אותו העכו"ם מותרין לאכול לכן נוהגין שהעכו"ם מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבים אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים אבל ע"י ישראל אסור בכי האי גוונא (תרומת הדשן) אבל אם הקדירות עדיין חמין מותר להעמידן אצל תנור בית החורף מאחר שנתבאר דתנורים שלנו יש להם דין כירה וסמיכה בכירה שאינה גרופה וקטומה כדין גרופה וקטומה לענין נתינה עליה וכבר נתבאר שנהגו להקל בחזרה בשבת אפילו הניחה ע"ג קרקע וה"ה לסמוך לתנור שאינו גרוף וקטום הואיל והקדירה עדיין חם ומבושל כל צרכו וכן המנהג פשוט להתיר וע"ל סי' שי"ח:

One should protest against those whose practice it is to wrap up a kettle of hot water while still day (on Erev Shabbos), and then pour it into a pot of food on Shabbos when the food begins to dry out (see below Siman 318). On Shabbos, it is permissible to place onto a pot of hot water, a dish of food that is already fully cooked such as Panades or the like, in order to warm it, since he is not cooking in a usual manner. However it is definitely forbidden to place (food) under cloths that cover a water kettle. RAMA: similarly it is forbidden to place (food) on a Kirah even if it is Gerufa and Ketuma, as the sages only permitted Chazora (but not placing a pot for the first time), as has been explained above. Some (authorities) permit placing (a pot of food) into a Tanur used for baking on Erev Shabbos, when no food was left warming in it (it was merely used for baking on Erev Shabbos), only a small amount of heat remains and there need be no concern that this will cause it (the pot) to be cooked – provided (the food) has not cooled completely. Some, however, are stringent here, and (hold that) if the heat of the Tanur is so intense that it is of Yad soledes bo, it is forbidden. See below Siman 318. One may not tell a non-Jew to do anything that is forbidden to do himself. It is therefore forbidden to tell a non-Jew to heat up the pot (of food) that has cooled. If one does so, it is forbidden to eat it even cold. [Beis Yosef and the Teshuvos HaRashba] However, if the food has not cooled below the temperature at which it is edible, it may be eaten if the non-Jew heats it up. For this reason it is common practice to have non-Jews remove pots of food from ovens in which they have been stored to retain their heat, and place them next to or on top of a heating stove, and then have the (non-Jewish) maidservant light the stove, whereupon the food will become boiling hot once again. However it is forbidden to do this through a Jew. (Terumas HaDeshen) If, however, the pots are still hot they may be placed next to the heating stove. The reason is that, as has been explained, our ovens have a status of a Kirah, and placing it next to a Kirah, which is not Garuf Ve’katum, has the same law as placing directly on top of it when it is Garuf Ve’katum (which is permitted). It has already been stated that the customary practice is to be lenient (and permit) to do Chazora [returning a pot to the stove] even if the pot has been placed on the ground. Similarly, placing (a pot) next to an oven, which is not Garuf Ve’katum (is permitted) if the food is still hot and fully cooked. It is a widespread, accepted practice to permit this. See below Siman 318.

כתב רבינו הב"י בסעיף ד': "יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבעוד יום קומקום של מים חמים, ונותנים אותם לתוך הקדרה בשבת כשהתבשיל מצטמק" עכ"ל. וכתב רבינו לעיין סימן שי"ח, וכוונתו דאנן לא סבירא ליה כן, דטעם רבינו הב"י הוא משום דפעמים אחד היד סולדת בו ואחד אין היד סולדת בו, ומתבשלים זה עם זה, וזהו לשיטת הסוברים דבכהני גווני יש בישול אחר בישול. אבל לפי מה שיתבאר לקמן סימן שי"ח דכל שלא נצטנן לגמרי - לא שייך בזה בישול, ומעשים בכל יום שנותנין קטניות או קאס"א לתוך הקערה ונעשו כלי שני, ומערין עליה מרק מכלי ראשון, וכן אם מקודם נותנין המרק ואחר כך נותנין עליה הקטניות או הקאס"א, והוא גוש וחם ביותר, ואנן לא חיישינן לזה - אם כן גם דינו של רבינו הב"י לא סבירא לן. (עיין מג"א סקל"ב, ומ"ש שלא יגיס בכף - כתב בעצמו שם סקמ"ד דנוהגים היתר, ושם יתבאר בזה בס"ד)

תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן: הגה וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו [רבי ירוחם ח"ג] ואם לא נתבשל כל צרכו ואפי' נתבשל כמאכל בן דרוסאי שייך בו בישול אפי' בעודו רותח וה"מ שיש בו בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש מותר לשרותו בחמין בשבת ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל מלפני השבת אין שורין אותו בחמין בשבת אבל מדיחים אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ומן הדג שנקרא קולייס האספנין שאינם צריכים בישול אלא מעט והדחתן היא גמר מלאכתן: הגה וה"ה כל דבר קשה שאינו ראוי לאכול כלל בלא שרייה דאסור לשרותו בשבת דהוי גמר מלאכה [הגהות מרדכי]:

4. Food fully cooked which has cooled down may not be reheated because of the Melacha of Bishul (cooking). RAMA some hold that this is only if the food is Mitztamek ve’yafe lo. [R' Yerucham] Food not fully cooked, even if cooked to the degree of Ma’achal ben Derusa’i and even if the food is hot, is nevertheless forbidden to cook any further. The reheating that is forbidden, only applies to food with liquid, but a cooked food item that is a solid (has no liquid), may be immersed in hot water on Shabbos. A solid food item that has not been cooked before Shabbos, may not be immersed into hot water on Shabbos, but one may pour hot water over it on Shabbos, with the exception of aged salted food and a fish called “Kulias ha’ispanin”, which do not require much cooking, and by pouring water over them one completes the Melacha. RAMA: This rule applies to all hard foods that cannot be eaten without first marinating them. Therefore one may not soak them (in hot water) on Shabbos, as it is a completion of a Melacha. [Ha'gahot Mordechai]

(כ) אע"פ שמוסיף הבל - פי' בכירה הגרופה והו"א דלהוי כאינה גרופה קמ"ל דלא אמרינן הכי ואפילו בשבת מותר להחזיר עליה:

וזה לשון הרמב"ם בפרק ט' סוף דין ג': "המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צרכו או דבר שאין צריך בישול כלל - פטור" עכ"ל, כגון שמן שנחלקו בגמרא (מ':) אם שייך בו בישול, והמסקנא דשייך בו בישול. אמנם כשיש דבר שאין צריך בישול – פטור. והנה הרמב"ם לא חילק בין דבר יבש לדבר לח ובין נצטנן או לא נצטנן, דכללא קאמר, דדבר שנתבשל כל צרכו - אין בו עוד בישול, דאין בישול אחר בישול. אך בתנאי שנתבשל כל צרכו, אבל לא נתבשל כל צרכו, אף על גב דנתבשל כמאכל בן דרוסאי - יש בו משום בישול. ובנתבשל כל צרכו משמע מדבריו דאפילו במצטמק ויפה לו אין בו משום בישול, ודעת הרשב"א והרמ"ך ועוד מפרשים דכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו בישול תורה (מ"מ וכ"מ), וזהו הכל מן התורה. אבל מדרבנן יש בזה משום בישול, שהרי אסרו להחזיר על גבי כירה בשבת אף במצטמק ורע לו, כמ"ש הרמב"ם בפרק ג' (שם). ולפי זה הרמב"ם שכתב 'פטור' כונתו פטור אבל אסור, ככל פטורי דשבת. וזה לשון הטור: "אפילו תבשיל שנתבשל כבר, יש בו משום בישול אם נצטנן כבר, אבל בעודו רותח – לא. ואם לא נתבשל כל צרכו, ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי - שייך בו בישול אפילו בעודו רותח. והני מילי שיש בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק, אבל דבר יבש נתבשל כבר - מותר לשרותו בחמין בשבת, דתנן: 'כל שבא בחמין וכו'” עכ"ל, וכלשון הזה כתב רבינו הב"י בסעיף ד'. וכתבו דזהו שיטת רש"י, דאין בישול אחר בישול בדבר יבש, אבל בדבר לח כשנצטנן יש בו משום בישול אחר בישול, וזהו דלא כהרמב"ם, דסבירא ליה דגם בלח אין בו משום בישול אחר בישול. ומכל מקום אפשר לומר דלא פליגי, שהרי מדרבנן הרמב"ם גם כן אוסר כמ"ש, והם לא ביארו שזהו מן התורה, ומיהו ההפרש שבין לח ליבש לא שמענו מהרמב"ם (דאינהו מפרשי המשנה דכל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת, דזהו בישול, ולהרמב"ם בארנו דרק ליתן בחמין מותר ולא לבשל, ועוד יתבאר בזה בס"ד). ודע דבזה שנתבאר דבדבר לח יש בישול אחר בישול כשנצטנן אפילו כשנתבשל כל צרכו, כתב רבינו הרמ"א בסעיף ד' דיש אומרים דוקא אם נצטמק ויפה לו עכ"ל, אבל במצטמק ורע לו אין בישול אחר בישול. ותמהו עליו, דאיזה ענין הוא לבישול, ורק לענין חשש שמא יחתה יש חילוק זה, דבמצטמק ורע לו לא יחתה, כמ"ש בסימן רנ"ג אבל במה דהוי בישול בכל ענין הוי בישול, ולכן דחו דבריו (ב"ח וט"ז סק"ד ומג"א סק"ח). ולעניות דעתי העיקר כדברי רבינו הרמ"א, והכי פירושו: כיון דהוא מצטמק ורע לו, אם כן אינו מתכוין לבישול אלא לחמם קצת, ואף אם הוי פסיק רישא ובהכרח שיתבשל, הוה פסיק רישא דלא ניחא ליה ומותר, ובפרט שלדעת הרמב"ם והרשב"א והרמ"ך אין בזה בישול מן התורה כלל כמו שבארנו. ובכלל אתפלא שלא זכרו רבותינו בעלי הש"ע דעת הרמב"ם כלל, ושיטתו היא המחוורת על פי סוגית הש"ס והירושלמי כמ"ש.

(לב) והוא יבש - ר"ל שהריקו המרק ממנו: (לג) מותר לשרותו - אפילו בכלי ראשון רותח כדי שיהיה נימוח שם ויהיה דבר לח דאין בישול אחר בישול אבל לא יתנו לכ"ר שעומד על גבי האש:

דבר שנתבשל כל צרכו והוא יבש שאין בו מרק מותר להניחו כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו: הגה ואפי' נצטנן כבר אבל אם הוא רותח אפי' בדבר שיש בו מרק מותר ויש מקילין לומר דכל שאינו נותנו על גבי האש או הכירה ממש רק סמוך לו אפילו נצטנן מותר [המגיד פכ"ב] ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי וכמו שכתבתי לעיל סי' רנ"ג:

(אֲבָל בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר מַמָּשׁ אוֹ בְּתוֹךְ הַכִּירָה — אָסוּר לִתֵּן שָׁם בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גְּרוּפִים וּקְטוּמִים וְגַם אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶם כְּלָל), כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

כאשר הנוזלים שבקדירת החמין שעל הפלטה התנדפו, ויש חשש שהתבשיל ישרף, אסור להוסיף לקדירה מים קרים, מפני שהם יתבשלו בה. אבל אם יש מיחם של מים חמים על הפלטה, מותר לערות ממנו מים חמים אל תוך הקדירה. ואם יש למיחם ברז, אפשר להוריד את קדירת החמין מהפלטה, וליצוק לתוכה מים חמים מן הברז. ואם הקדרה בשרית והמיחם פרווה, יש לפתוח את המכסה של הקדירה למשך כעשר שניות כדי שהאדים הרבים שבה יצאו ויתפזרו, ורק אח"כ יקרבו אותה מעט אל הברז, באופן שרק מעט אדים יעלו ממנה אל הדוד. וכאשר קשה לערות מן הדוד ישר לקדירה, אפשר לקבל את המים החמים בכוס ולערותם מן הכוס לקדירה, שכל זמן שהיד סולדת מחום המים, לדעת רובם המכריע של הפוסקים, אין בהם איסור בישול. וכך נוהגים רוב ישראל ובכללם יוצאי אשכנז, תימן וצפון אפריקה (משנה ברורה רנג, פד; ילקוט שמ"ש פח; שש"כ א, יז). ויש אומרים, שאסור להוסיף מים חמים לתוך קדרה שעומדת על הפלטה, משום שלדעתם אין מתייחסים לחום המים אלא למעמד שלהם, שבעודם במיחם הם במעלת כלי ראשון, ובעת שייערו אותם ירדו ממעמד של כלי ראשון שבכוחו לבשל, למעמד של עירוי שאין בכוחו לבשל, וכאשר יכנסו לתוך הקדרה יתבשלו ויחזרו להיחשב ככלי ראשון. ויש מהספרדים שנוהגים כך (יחו"ד ד, כב). וספרדים שרוצים להקל כדעת רוב הפוסקים, יש להם על מי לסמוך (אול"צ ח"ב, יז, ח, ועי' במנו"א ח"א ג, טו).

If the water in the cholent pot evaporates and one is concerned that the cholent will burn, one may not add cold water to the pot, because the water will become cooked. But if there is an urn on the plata, one may pour hot water from it into the pot. If the urn has a spigot designed to let the water out, one may remove the cholent pot from the plata and pour the hot water into it by means of this spigot. If the pot is designated for meat and the urn is designated for pareve, one should first uncover the pot for approximately ten seconds, so that the pot’s steam will dissipate. One may then move the pot under the spigot, since only minimal steam will be released. If it is difficult to pour directly from the urn into the pot, one may pour the hot water into a cup and then pour it from there into the pot. This is because as long as the water is yad soledet bo, according to the vast majority of poskim the prohibition of Bishul does not apply. This is the practice of the Ashkenazic, Yemenite, and North African communities (MB 253:84; Yalkut Shemesh §88; SSK 1:17). Others maintain that one may not add hot water to a pot on the plata, because the primary issue is not how hot the water is, but the status of the water. While the water is still in the urn, it is considered a kli rishon. When one pours out the water, its status changes from a kli rishon (which has the ability to cook food) to irui from a kli rishon (which does not have the ability to cook). Then when the water reaches the pot, it is recooked, and can once again be considered a kli rishon. There are some Sephardim who follow this opinion (Yeḥaveh Da’at 4:22). If Sephardim wish to be lenient in accordance with the opinion of most poskim, they have an opinion to rely upon (Or Le-Tziyon 2:17:8; see Menuḥat Ahava 1:3:15).

משנ"ב שם ס"ק ל"א ושעה"צ שם), ולכן לעולם יש לאסור גם באופן ששניהם על הפלטה משום החשש שמא יעשה תוספת בישול באחד מהם, כגון: אם לוקח קומקום של מים חמים, ורוצה לשים אותו בתוך תבשיל שהצטמק כדי שלא ישרף, (ואנחנו פוסקים כדעת מרן שיש בישול אחר בישול במים, אפילו שהתחממו ורתחו ואח"כ נתקררו בשיעור פחות מכדי שהיד סולדת בו, וגם הרמ"א לא אומר שבשופי מותר. וכן אם לוקח את המים החמים בתוך כוס, בהכרח שכח המים נשבר על ידי הכוס, ונהפך הכוס לכלי שני, וא"כ לוקח את המים שבכלי שני ושופך אותם לכלי ראשון) ומ"מ יש לאסור אף בעירוי מכלי ראשון ויש לחוש שדינו ככלי שני, ואף בכל הפרש חום שיש ביניהם יש לאסור, וראה עוד בשעה"צ סי' תמ"ד ס"ק ד', וזה אסור (וכך הביא הבה"ל בסי' שי"ח (ד"ה "אם נצטנן") ע"פ הפמ"ג).

יש נוהגים להקל לשים שקית מים חמים בסיר החמין מערב-שבת, ואם רואה בשבת שחסר מים לחמין יעשה חור בשקית בשבת כדי שהמים שבשקית יתווספו לתבשיל, אבל דעתנו להחמיר, מפני שסביר להניח שהמים שבשקית לא חמים כמו שאר התבשיל אלא מעט פחות וכשיכנסו לתבשיל יתחממו מעט יותר, וכל תוספת בישול אסורה.

חימום מאכל בכלי ראשון מותר לחמם בשבת מאכלים יבשים שבושלו כל צרכם על ידי נתינתם במים חמים בכלי ראשון שאינו על האש, או על ידי עירוי מים רותחים מכלי ראשון [כגון: נתינת ביצה או תפוחי אדמה שבושלו כל צרכם בערב שבת בכלי ראשון שאינו על האש, או ע"י עירוי מים רותחים עליהם מן המיחם]. [הערה 19] ראה שו"ע (סי' שי"ח סעי' ד').

יש אומרים שהואיל ואיסור בישול מן התורה חל גם על טיפות ספורות של מים, אסור לערות מים חמים מן הדוד לתוך כוס שיש על דפנותיה רסיסי טיפות של מים קרים, מפני שהמים החמים יבשלו את רסיסי המים הקרים. ולכן יש לנגב היטב את הכוס מכל רטיבות, ורק לאחר מכן מותר למזוג לתוכה מים חמים (אג"מ או"ח א, סו"ס צג; מנח"י ט, ל; שש"כ א, נב). לעומת זאת, דעת הרבה פוסקים, שאין צורך לנגב את הכוס מכל רטיבות, משום שאין זה דרך בישול. וגם ספק אם בפועל יהיו טיפות שיתבשלו. וגם אם יתבשלו, יהיה זה שלא ברצונו ובדעתו של האדם, שכן אין כוונתו במזיגת המים לבשל את הרסיסים הללו. וכן הלכה (ציץ אליעזר יג, מ; שבה"ל ז, מב; יבי"א ח"ד לג).

Because of this, some maintain that one may not pour hot water from an urn into a cup that has droplets of cold water inside, because the hot water will cook the cold water. Therefore, one must thoroughly dry out the cup, and only afterward may one pour hot water into it (Igrot Moshe, OḤ 1:93; Minḥat Yitzḥak 9:30; SSK 1:52). In contrast, many poskim maintain that it is unnecessary to dry the cup, because this pouring is not a normal way of cooking. Also it is doubtful whether in fact the drops will cook. Even if they do, the person does not intend for them to cook, nor does he know if they have cooked. His intent when he pours the water has nothing to do with these droplets. The halakha follows this approach (Tzitz Eliezer 13:40; Shevet Ha-Levi 7:42; Yabi’a Omer 4:33).

עירוי מים רותחים לתוך מעט מים אסור לערות מים רותחים כשיעור "יד סולדת בו" לתוך כוס שיש בה מעט מים קרים. אמנם, מותר לתת מעט מים רותחים כנ"ל לתוך כוס שיש בה מים קרים מרובים, באופן שברור שהמים הרותחים לא יבשלו את המים הקרים.

אולם, דבר שלא התבשל, אלא בא בחמין מע"ש בזה חולקים רש"י ורמב"ם, אם מותר לחזור ושרותו במים חמים (בכלי ראשון), לדעת רש"י – אסור, ולדעת הרמב"ם – מותר לחזור ולשרותו בשבת, ושו"ע פוסק כדעת רש"י (וראה עוד משנ"ב שם ס"ק ל"א ובשעה"צ שם ס"ק מ"ב). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ע"ד). וכך כתב השו"ע (סי' רנ"ד סעי' ד'): "…צריך ליזהר שלא יחזיר הכיסוי אם נתגלה משחשיכה ושלא להוסיף עליו עד שיצולו, מפני שממהר לגמור בישולם בשבת". ועוד כתב (סימן רנ"ז סעי' ד') שאם האוכל לא מבושל כל צרכו – אסור להחזיר את הכיסוי, אבל אם האוכל מבושל כל צרכו – מותר להחזיר את הכיסוי. ראה כה"ח שם (ס"ק ל"א), משנ"ב שם (ס"ק ל"ד).

והשו"ע (או"ח סימן שי"ח סעיף ד'): "אבל דבר שנתבשל כבר, והוא יבש – מותר לשרותו בחמין בשבת". וביאר המשנ"ב (שם ס"ק ל'-ל"א): "אבל דבר וכו' – היינו בנתבשל כל צרכו: שנתבשל כבר דוקא שנתבשל, אבל אם לא נתבשל אלא נשרה מע"ש בכלי ראשון שהיס"ב אסור לשרותו בחמין שהיס"ב בשבת דאע"ג דאין כאן תוספת בישול מ"מ כ"ז שלא נתבשל ממש אלא היה בכלי ראשון ניתוסף בו קצת בישול כשמניחו פעם שני בחמין". כלומר שבשו"ע פוסק כרש"י, וממילא כל תוספת בישול ואפילו קטנה – אסורה אף שהתוספת לא סיימה את הבישול.

וכך דעת הרשב"א (הובא בב"י בסי' שי"ח) שאין בישול אחר בישול ואפילו בלח, ואין לומר, שמיקל רק באופן שהוריד את הקדירה מהאש וכבר הניחו על הקרקע ואז התגלה שהתבשיל נשרף ורוצה להכניס לתוכו מים רותחים, שכבר כתב ר' ירוחם (ח"ג, נתיב י"ב, ס"ט ע"ב) בדעת הרשב"א, שמים שכבר התבשלו מערב שבת – מותר להטמינם לתוך תבשיל אפילו אם הוא עדיין על האש.

תבשיל שהיה בתוך תנור אפיה חם, והוציאו אותו כדי ליקח ממנו מאכלים, אסור להחזירו לתוכו מפני שני טעמים: הראשון, שהואיל ואין דבר שימעט את חומו של התנור, יש חשש שהמחזיר את התבשיל לתוכו ישכח את השבת ויבוא להגביר את החום. השני, שפעולה זו נראית כבישול. אבל אם יניחו בתוך התנור קופסא בעלת ארבע דפנות, יהיה מותר להחזיר את התבשיל, משום שבאופן זה אין לחשוש שיגבירו את החום, וגם החזרת התבשיל אינה נראית כבישול, שאין דרך לבשל בקופסא שכזו. ונראה שאפשר להקל גם על ידי הנחת תבנית או צלחת הפוכה על קרקעית התנור שעליה יחזירו את התבשיל, או שיכסו את הכפתורים של התנור.

וכתב הרמ"א (שם): "וי"א דאפי' אם הקדירה עומדת ע"ג האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי, וכן המנהג". וא"כ כיון שאינה מכוסה מלמעלה – מותר. וראה במשנ"ב (סי' רנ"ז ס"ק מ"ג, מ"ה וסי' רנ"ח ס"ק ב'). וראה בהרחבה במאמר מרדכי הלכות שבת חלק ג' פרק נ' סעי' ב' ובהערה. [לגבי שיעור בישול כמאכל בן דרוסאי נחלקו הראשונים: דעת הרמב"ם (הלכות שבת פרק ט' הל' ה') היא שהמאכל מבושל כבר חצי בישול, ולדעת רש"י (שבת כ' ע"א ד"ה "בן דרוסאי") המאכל מבושל כשליש בישול].