Discover
Tanakhתנ״ך

Parshat Re'eh as a Turning Point in Deuteronomy

Parshat Re'eh marks a significant shift in Sefer Devarim, moving from Moshe's moral exhortation to a comprehensive covenantal program that guides Israel from the wilderness into national life in the land. The parsha opens with a choice between blessing and curse, then develops the concrete religious and ethical practices—centralized worship, rejection of idolatry, laws of sustenance, debt forgiveness, and festival observance—that embody that choice and reflect Moshe's vision of a society structured around divine values.

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה

19 sources · 18 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The parsha opens with a grammatical tension that multiple commentators find deliberate: Rabbeinu Bahya (Devarim 11:26) notes that Moshe says 'see' (רְאֵה) in the singular yet 'before you' (לִפְנֵיכֶם) in the plural, because the blessing and curse — rooted in the divine attributes of justice and mercy — are grasped only by individual intellects, yet their motivating force (reward and punishment) is addressed to the entire nation.

The Sifrei reads the opening verse as an urgent directive rather than a neutral presentation: Sifrei Devarim 53 explains that although God set two paths before Israel, the Teaching immediately adds 'therefore choose life,' because the offer of free choice does not mean both paths are equally acceptable — Moshe is emphatically steering Israel toward blessing.

What makes Re'eh a structural turning point in Sefer Devarim is made explicit by the Malbim (Devarim 1:1), who observes that beginning from parashat Re'eh the material would normally have been introduced with the standard formula 'God spoke to Moshe saying, speak to the Children of Israel' — as throughout the rest of the Torah — but here Moshe delivers these commandments in his own voice, a mode that the first eleven parashiyot share only as moral exhortation, whereas from Re'eh onward it characterizes the actual transmission of law.

The dominant legal content of the parsha — centralized worship at the chosen place — is framed by the Ramban (Devarim 12:8) as the obligations that take hold specifically after 'rest and inheritance': only once Israel is settled does the requirement arise to bring sacrifices, tithes, and first-fruits to a single designated site rather than dispersed altars, while Rashi (Devarim 12:8) clarifies that during the fourteen years of conquest and division, private altars remained permitted and only vows and freewill offerings were brought there.

The Sforno (Devarim 12:5) underscores the theological distinctiveness of that centralization: unlike idolaters whose deity comes to them wherever they worship, Israel must seek out the chosen place — God does not come to the worshipper, the worshipper comes to God.

Covenant and Conversation on Re'eh highlights that the word simḥa (joy) appears seven of its twelve occurrences in all of Devarim within parashat Re'eh alone, arguing that Moshe — speaking in the last month of his life with prophetic clarity about life in the Land — makes joy the central texture of covenantal living there.

Likkutei Sichos 4, Re'eh concludes, on our reading of the cited page, that the transition from the wilderness to the Land of Israel represents a move from a purely transcendent spiritual life to the active refinement of the physical world, so that the permission to eat meat out of desire in Israel teaches that physical consumption itself must be elevated to the level of serving God in all one's ways.

Source 1 · Tanach
Verified

Deuteronomy 11:26–16:17

דברים י״א:כ״ו-ט״ז:י״ז

Deuteronomy 11:26-16:17

Re'eh

Re'eh opens with the covenantal choice between blessing and curse, then develops the concrete practices through which Israel embodies that choice: centralizing worship, rejecting idolatry, regulating food, tithes, debt release, slaves, firstborn animals, and pilgrimage festivals. Its juxtaposition makes the parsha a major movement from exhortation to a comprehensive covenantal program.

רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃ אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ {ס} וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כׇּל־הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכׇּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּה׃

See, this day I set before you blessing and curse: blessing, if you obey the commandments of the ETERNAL your God that I enjoin upon you this day; and curse, if you do not obey the commandments of the ETERNAL your God, but turn away from the path that I enjoin upon you this day and follow other gods, whom you have not experienced. take care to observe all the laws and rules that I have set before you this day. but look only to the site that the ETERNAL your God will choose amidst all your tribes as God’s habitation, to establish the divine name there. There you are to go,

Full text on Sefaria ↗
Source 2 · Chazal
Verified

Sifrei Devarim 80

ספרי דברים פ׳ — ד"ה וְיָרַשְׁתָּ אוֹתָם וְיָשַׁבְתָּ

Sifrei Devarim 80:4

On the laws of the chosen place, Sifrei emphasizes the distinction between earlier sacrificial arrangements and the permanent place God will choose. This supports reading Re'eh as a transition from the wilderness condition to national life in the land.

וְיָרַשְׁתָּ אוֹתָם וְיָשַׁבְתָּ, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה וְרַבִּי מַתְיָה בֶן חָרָשׁ וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יוֹנָתָן שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים חוּצָה לָאָרֶץ וְהִגִּיעוּ לִפְלַטְנוֹם, וְזָכְרוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; זָקְפוּ עֵינֵיהֶם וְזָלְגוּ דִּמְעוֹתֵיהֶם וְקָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, וְקָרְאוּ אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה (דברים יא לא): ״וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״. אָמְרוּ: יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לִנְצִיבִים אֵצֶל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה לִלְמֹד מִמֶּנּוּ תּוֹרָה, וְהִגִּיעוּ לְצַיְדָן וְזָכְרוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. זָקְפוּ עֵינֵיהֶם וְזָלְגוּ דִּמְעוֹתֵיהֶם וְקָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם וְקָרְאוּ אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה (דברים יא לא): ״וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים״. אָמְרוּ: יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה! חָזְרוּ וּבָאוּ לָהֶם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

2. “And you shall disinherit them and settle in their land” (Dt.12:29). The story is told: R. Judah b. Betyra and R. Matya b. Heresh, R. Hananiah b. Ahi, R. Joshua, and R. Jonathan, were leaving [to journey beyond] the Land. When they reached Poltos, they recalled the Land of Israel. They lifted up their eyes and their tears flowed. They tore their garments, and recited this verse: “And you shall dispossess them and settle there, and take care to preserve all these laws” (Dt.11:31-32). They said: settling the Land of Israel outweighs all the commandments of the Torah! The story is told: R. Elazar b. Shammua and R. Yohanan the Sandler, were going to Nisibis, to the home of R. Judah b. Betyra, to learn Torah from him. When they reached Sidon, they recalled the Land of Israel. They lifted up their eyes and their tears flowed. They tore their garments, and recited this verse: “And you shall dispossess them and settle there and take care to preserve all these laws” (Dt.11:31-32). They said: settling the Land of Israel outweighs all the commandments of the Torah! So they turned around and returned to the Land of Israel.

Full text on Sefaria ↗
Source 3 · Chazal
Verified

Sifrei Devarim 53

ספרי דברים נ״ג — ד"ה (דברים יא כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן

Sifrei Devarim 53:1

Sifrei's exposition of the opening 'Behold, I set before you today' treats blessing and curse as presented before Israel as a real covenantal choice. It develops the idea that Moshe addresses the nation directly and makes responsibility immediate rather than merely historical.

(דברים יא כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה, לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל יט) ״הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה״, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: הוֹאִיל וְנָתַן הַמָּקוֹם לְפָנֵינוּ שְׁנֵי דְרָכִים, דֶּרֶךְ חַיִּים וְדֶרֶךְ מָוֶת, נֵלֵךְ בְּאֵיזוֹ מֵהֶם שֶׁנִּרְצֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּבָחַרְתָּ בַחַיִּים״! מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וְהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי שְׁבִילִים, אֶחָד שֶׁתְּחִלָּתוֹ מִישׁוֹר וְסוֹפוֹ קוֹצִים, וְאֶחָד שֶׁתְּחִלָּתוֹ קוֹצִים וְסוֹפוֹ מִישׁוֹר, וְהָיָה מוֹדִיעַ אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים וְאוֹמֵר לָהֶם: אַתֶּם רוֹאִים אֶת שְׁבִיל זֶה שֶׁתְּחִלָּתוֹ מִישׁוֹר? כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת אַתֶּם מְהַלְּכִים בַּמִּישׁוֹר וְסוֹפוֹ לָצֵאת לַקּוֹצִים! וְאַתֶּם רוֹאִים אֶת שְׁבִיל זֶה שֶׁתְּחִלָּתוֹ קוֹצִים? כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת אַתֶּם מְהַלְּכִים בַּקּוֹצִים וְסוֹפוֹ לָצֵאת לַמִּישׁוֹר! כָּךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רוֹאִים אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁמַּצְלִיחִים בָּעוֹלָם הַזֶּה? כִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה יָמִים הֵם מַצְלִיחִים, וְסוֹפָם לִתְהוֹת בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כד כ): ״כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע״ וְגוֹ׳, וְאוֹמֵר (קהלת ד א): ״וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים״ וְגוֹ׳, וְאוֹמֵר (קהלת ד ה): ״הַכְּסִיל חוֹבֵק אֶת יָדָיו״ וְגוֹ׳, וְאוֹמֵר (משלי ד יט): ״דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה״. אַתֶּם רוֹאִים צַדִּיקִים שֶׁמִּצְטַעֲרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה? כִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה יָמִים הֵם מִצְטַעֲרִים וְסוֹפָם לִשְׂמֹחַ בָּאַחֲרוֹנָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ח טז): ״לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ״, וְאוֹמֵר (קהלת ז ח): ״טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ״, וְאוֹמֵר (ירמיהו כט יא): ״כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב״, וְאוֹמֵר (משלי ד יח): ״וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ״.

Pisqa’ 53 1. “See! Today I set before you a blessing and a curse!” (Dt.11:26). Why is this mentioned? Because it is stated elsewhere: “Life and Death have I set before you, a blessing and a curse” (Dt.30:19). What if Israel should say: Since the All-Present has set before us two paths— the path of Life and the path of Death— let us take whichever we choose! The Teaching states: “Therefore, choose Life!” (Dt.30:19). An analogy— a certain fellow lived at a crossroad, and before him were two paths. One began smoothly, but ended in a thicket, and the other began in a thicket, but ended smoothly. So he would advise the travelers, saying: Do you see this path that begins smoothly? After only two or three steps on smooth ground, it ends in a thicket! Do you see this other path that begins in a thicket? After only two or three steps in a thicket, it ends on smooth ground! Just so did Moses say to Israel: Do you see the Wicked prospering in this eon? For two or three days they do indeed prosper, but, they are destined in the end (be’akharonah) to reconsider because of retribution, for it is said: “Indeed, there is no hope (‘akharit) for the Wicked!” (Prov.24:20). And He says: “Behold the tears of the oppressed . . . and the power of their oppressors— with none to comfort them!” (Ecc.4:1), And moreover: “For the fool folds his hands together, consuming his own flesh” (Ecc.4:5), And, furthermore: “The path of the Wicked is like darkness” (Prov.4:19).2. Do you see the Righteous suffering in this eon? For two or three days they do indeed suffer, but they are destined in the end (be’akharonah) to know joy. And, similarly, He says: “Who fed you manna . . . to your future well-being” (be’akharitecha; Dt.8:16). And, moreover, He says: Better is the outcome (‘akharit) of a thing than its origin” (Ecc.7:8). And, furthermore, He says: “To give you a future (‘akharit) and a hope” (Jer.29:11), And, finally, He says: “For the path of the Righteous is like light’s first glow, growing brighter until the day has dawned” (Prov.4:18).

Full text on Sefaria ↗
Source 4 · Chazal
Verified

Sotah 14a

סוטה י״ד א

Sotah 14a

The Talmud's discussion of walking in God's ways identifies imitation of divine conduct—compassion, care for the vulnerable, and benevolence—as the practical meaning of cleaving to God. It illuminates the ethical laws in Re'eh as part of Moshe's larger vision of a God-like society.

אֶלָּא, לְהַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה הוּא מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים, דִּכְתִיב: ״וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם״ — אַף אַתָּה הַלְבֵּשׁ עֲרוּמִּים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּיקֵּר חוֹלִים, דִּכְתִיב: ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא״ — אַף אַתָּה בַּקֵּר חוֹלִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִיחֵם אֲבֵלִים, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ״ — אַף אַתָּה נַחֵם אֲבֵלִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַר מֵתִים, דִּכְתִיב: ״וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּי״ — אַף אַתָּה קְבוֹר מֵתִים.

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 5 · Rishonim
Verified

Rashi on Deuteronomy 12:8

רש"י על דברים י״ב:ח׳

Rashi on Deuteronomy 12:8

Re'eh

Rashi reads 'you shall not do according to all that we are doing here today' as referring to the difference between the wilderness period and the future settled life in the land, especially the absence of a permanent central sanctuary in the wilderness. This explicitly marks a historical and religious shift within Re'eh.

מוּסָב לְמַעְלָה עַל כי אתם עברים את הירדן וגו', כְּשֶׁתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן מִיָּד אַתֶּם מֻתָּרִים לְהַקְרִיב בְּבָמָה כָּל י"ד שָׁנָה שֶׁל כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק, וּבַבָּמָה לֹא תַקְרִיבוּ כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם מַקְרִיבִים פה היום בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא עִמָּכֶם וְנִמְשַׁח וְהוּא כָשֵׁר לְהַקְרִיב בּוֹ חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֲבָל בְּבָמָה אֵין קָרֵב אֶלָּא הַנִּדָּר וְהַנִּדָּב, וְזֶהוּ איש כל הישר בעיניו, נְדָרִים וּנְדָבוֹת, שֶׁאַתֶּם מִתְנַדְּבִים עַ"יְ שֶׁיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם לַהֲבִיאָם וְלֹא עַ"יְ חוֹבָה, אוֹתָם תַּקְרִיבוּ בַּבָּמָה (שם;

Full text on Sefaria ↗
Source 6 · Rishonim
Verified

Ramban on Deuteronomy 12:8

רמב"ן על דברים י״ב:ח׳

Ramban on Deuteronomy 12:8

Re'eh

Ramban distinguishes the temporary and incomplete religious arrangements of the desert from the ordered worship required after settlement. He reads the chosen place as part of Israel's maturation into a structured national polity.

עַל כֵּן צִוָּה בְּכָאן כִּי אַחֲרֵי הַמְּנוּחָה וְהַנַּחֲלָה לֹא יַעֲשׂוּ כֵן, אֲבָל יָבוֹאוּ בְּחוֹבָה לְמָקוֹם יָדוּעַ וּמְיֻחָד נִבְחָר מֵהַשֵּׁם, וְיָבִיאוּ שָׁם הַזְּבָחִים וְהַמַּעַשְׂרוֹת וְהַבְּכוֹרוֹת וְיֹאכְלוּם שָׁם בִּמְחִצָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם.

Full text on Sefaria ↗
Source 7 · Rishonim
Verified

recovered from “Ramban on Deuteronomy 11:26”

Ramban on Deuteronomy

רמב"ן על דברים י״א — ד"ה וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים

Ramban on Deuteronomy 11:29

Re'eh

Ramban explains the opening blessing-and-curse passage within the covenantal framework of reward and consequence, emphasizing that Israel is being placed before a consequential choice as it prepares to enter the land. His reading helps frame Re'eh as the beginning of covenant implementation.

וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, כְּתַרְגּוּמוֹ יָת מְבָרְכַיָּא, אֶת הַמְבָרְכִים, עַל הַר גְּרִזִים, כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על דברים י"א:כ"ט). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן כְּפִי פְּשׁוּטוֹ, כִּי עֲדַיִן לֹא צִוָּה בַּמְּבָרְכִים. אֶלָּא פֵּרוּשׁוֹ כִּי אֲנִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם דֶּרֶךְ בְּרָכָה וְדֶרֶךְ קְלָלָה, וְטַעַם לִפְנֵיכֶם שֶׁתְּבָרְרוּ לָכֶם מֵהֶן מָה שֶׁתִּרְצוּ, וְאוֹדִיעַ שֶׁתִּהְיֶה לָכֶם הַבְּרָכָה כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ הַמִּצְוֹת וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תְּקַיְּמוּ אוֹתָן. וְזֶה כַּאֲשֶׁר אָמַר עוֹד (דברים ל':ט"ו), רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע וְגוֹ'. וְאַחַר כֵּן אָמַר בְּכָאן שֶׁיִּתְּנוּ הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר לָהֶם עַל הַר גְּרִיזִים וְהַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל, וְהִנֵּה הִיא נְתוּנָה בַּפֶּה, וְכֵן וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר (ויקרא טז כא), כְּדִבְרֵי ר"א (אבן עזרא על דברים י"א:כ"ט). וְהִנֵּה אָמַר בְּכָאן בְּדֶרֶךְ הָאַזְהָרָה שֶׁיִּתְּנוּ אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, לְבָרֵךְ אֶת הָעָם אִם יִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה', וְהַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל, לֵאמֹר אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל הַמִּצְוֹת וְיָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה', וְהָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְּנוּ כָּל הַשְּׁבָטִים הַבְּרָכָה וְכֻלָּם הַקְּלָלָה, אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם הַכֹּל אוֹ אִישׁ אֶחָד מַשְׁמִיעַ לְכֻלָּם, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁב לְבָאֵר שָׁם (להלן כז יב-יד) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה, וְאָמַר וְעָנוּ הַלְוִיִּם, וּפֵרֵשׁ כָּל הָעִנְיָן כִּי בְּכָאן מִפְּנֵי אַזְהָרָתוֹ אֲשֶׁר אָמַר רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן וְגוֹ', הִזְכִּיר מִקְצַת הַמִּצְוָה וְחָזַר לְבָאֵר אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה הַר גְּרִיזִים לַדָּרוֹם שֶׁהוּא הַיָּמִין וְהַר עֵיבָל מִצָּפוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו א יד) מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה: וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, גַּם בְּכָאן יַזְהִיר עַל הַחֻקִּים וְעַל הַמִּשְׁפָּטִים קֹדֶם שְׁאָר הַמִּצְוֹת. וְיַזְכִּיר תְּחִלָּה הַמִּשְׁפָּט בע"ז וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר וָאֶתְחַנַּן (רמב"ן על דברים ד':ג'), וְאַחֲרֵי כֵן יַזְכִּיר מִשְׁפָּטִים רַבִּים בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר וּמֵסִית וְעִיר הַנִּדַּחַת. וְיַזְכִּיר בַּחֻקִּים תְּחִלָּה הַקָּרְבָּנוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, ואח"כ אִסּוּר אֲכִילַת כָּל תּוֹעֵבָה וּשְׁאָר הַמִּצְוֹת:

AND THOU SHALT PUT ‘ETH HABRACHAH’ UPON MOUNT GERIZIM. “This is to be understood as the Targum [Onkelos] rendered it: yath m’vorchaya — ‘the blessers’ [i.e., those who will pronounce the blessings]. Upon Mount Gerizim — toward Mount Gerizim.” This is Rashi’s language, but it is not correct according to the plain meaning of Scripture, for he has not yet instructed concerning [the identity of] those who were to pronounce the blessing [which is only mentioned further on, in Chapter 27:11-14; hence the verse here could not refer to them with the definite article — habrachah which implies that their identity was already known]. Rather, the meaning of the verses is as follows: “I have set ‘before you’ a way [to attain] blessing and a way [to attain] curse. And the expression before you signifies that you are to choose for yourselves what you desire, and I inform you that the blessing will be yours when you perform the commandments, and the curse if you do not fulfill them.” This is similar to what he further said. See, I have set before thee this day the life and the good, the death and the evil etc. [This verse clearly does not pertain to the setting at Mount Gerizim and Mount Ebal, thus disproving Rashi’s interpretation that the blessing refers to “those who will pronounce the blessings.”] Then he stated here [in the verse before us], that they were to bestow this blessing of which he speaks, upon them [i.e., the tribes] on Mount Gerizim and the curse on Mount Ebal, this [“bestowal”] being by word of mouth [rather than by some physical act of placing the blessers there, as Rashi rendered it]. In a similar way is the interpretation of Rabbi Abraham ibn Ezra, on this verse, and he shall ‘put’ them upon the head of the goat [meaning that the High Priest, by confessing the sins of the people, “puts” them upon the head of the goat that was to be sent to Azazel]. Thus he is saying here by way of admonition that they are to “put” [or pronounce] the blessing on Mount Gerizim, blessing the people if they will hearken to the commandments of G-d; and the curse on Mount Ebal, saying, “Cursed be he that will not hearken to the commandments and will turn aside from the way which G-d has commanded.” Now it would have been possible [in accordance with the plain meaning of this verse] that all the tribes utter the blessing and all of them [utter] the curse, or that the Levites pronounce them all, or that one individual proclaim them all. Hence he later reverted to explain there, These shall stand upon Mount Gerizim to bless the people, And these shall stand for the curse, and he further declared, And the Levites shall speak, and he explained the whole subject. For here, because of his admonition which he stated, Behold, I set before you etc., he mentioned part of the commandment and then he reverted to explain it [fully] in its proper place. It is possible that Mount Gerizim is to the south which is “the right” [side of a person who turns eastward facing the sunrise, in which case his right hand is to the south], and Mount Ebal is to the north, as it is said, Out of the north the evil shall break forth. AND YE SHALL OBSERVE TO DO ALL THE STATUTES AND THE ORDINANCES. Here, also, he admonishes concerning the statutes and ordinances before mentioning the rest of the commandments, and he cites first the ordinance concerning idolatry and its appurtenances as I have explained in the section of Va’ethchanan. Afterwards he mentions many ordinances concerning a false prophet, a beguiler, and an apostate city. And he mentions among the statutes first, the offerings in the Sanctuary, and afterwards, the prohibition of eating anything abominable, and the rest of the commandments.

Full text on Sefaria ↗
Source 8 · Rishonim
Verified

Sforno on Deuteronomy 11:26

ספורנו על דברים י״א:כ״ו

Sforno on Deuteronomy 11:26

Re'eh

Sforno understands the opening as an invitation to choose the path that leads to blessing, presenting Torah obedience as the rational and purposeful basis of Israel's future flourishing. This reinforces Re'eh's pedagogical movement from choice to lived institutions.

הַבִּיטָה וּרְאֵה שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִנְיָנְךָ עַל אֹפֶן בֵּינוֹנִי כְּמוֹ שֶׁהוּא הַמִּנְהָג בִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, כִּי אָמְנָם אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה, וְהֵם שְׁנֵי הַקְּצָווֹת. כִּי הַבְּרָכָה הִיא הַצְלָחָה יוֹתֵר מִן הַמַּסְפִּיק עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב, וְהַקְּלָלָה הִיא מְאֵרָה מַחְסֶרֶת שֶׁלֹּא יוּשַּׂג הַמַּסְפִּיק, וּשְׁנֵיהֶם לִפְנֵיכֶם לְהַשִּׂיג כְּפִי מַה שֶׁתִּבְחֲרוּ.

Full text on Sefaria ↗
Source 9 · Rishonim
Verified

רבינו בחיי

רבנו בחיי, דברים י״א:כ״ו

Rabbeinu Bahya, Devarim 11:26

Re'eh

Q — ראה אנכי נתן לפניכם — why the abrupt shift from singular ראה to plural לפניכם in the same six words?

A — Rabbeinu Bachya catches the number-mismatch and reads it as a deliberate split addressed simultaneously to two audiences. The singular ראה is for the yachidim — those few who can see with the inner eye, who grasp that bracha and klalah are not external administrative rewards but actually flow from the two cosmic middos through which the world was created (din and rachamim). For them, the verse is an invitation to contemplative vision. The plural לפניכם is for the rabim — the masses, who do not need to perceive the metaphysics, but do need the practical motivation of here is reward, here is punishment, choose. Moshe simultaneously speaks to the philosopher and to the crowd, with no need to choose between them, because the same single phrase carries both messages: each listener hears what he is calibrated to hear. RBB sees this same yachid/rabim coding elsewhere — ראה למדתי אתכם חקים — where ראה (sing.) goes with chukim (mysteries known only to yachidim) and אתכם (pl.) goes with mishpatim (given to the multitude).

אמר ראה בלשון יחיד ולפניכם בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל — עם היחידים ועם ההמון. ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מדות שבהן נברא העולם, והן מדת הדין ומדת רחמים, שאין ענינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר ראה בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל... ולפי שהברכה והקללה הם זרוז להמון בקיום המצות והפחדם בעברם עליהן, לכך דבר עם ההמון ואמר לפניכם.

Full text on Sefaria ↗
Source 10 · Rishonim
Verified

Rashi on Deuteronomy 11:26

רש"י על דברים י״א:כ״ו

Rashi on Deuteronomy 11:26

Re'eh

Rashi explains that blessing and curse are placed before Israel in connection with their obedience, and that the choice is not merely abstract: Israel's conduct determines which side they receive. His comment makes the opening of Re'eh a direct summons to responsibility.

ראה אנכי … ברכה וקללה. הָאֲמוּרוֹת בְּהַר גְּרִזִּים וּבְהַר עֵיבָל:

ראה אנכי ... ברכה וקללה BEHOLD I [SET BEFORE YOU THIS DAY] A BLESSING AND A CURSE — those which are later to be recited on Mount Gerizim and on Mount Ebal respectively (cf. v. 29).

Full text on Sefaria ↗
Source 11 · Rishonim
Verified

Sforno on Deuteronomy 12:5

ספורנו על דברים י״ב:ה׳

Sforno on Deuteronomy 12:5

Re'eh

Sforno's commentary on the chosen place presents centralized worship as a means of directing Israel toward a unified service of God rather than fragmented local cults. It highlights the nation-building dimension of the parsha.

תִדְרְשׁוּ. אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם הַנִּבְחָר תִּדְרְשׁוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּלְהַקְרִיב, כְּעִנְיַן ״אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ״ (ישעיהו יא:י). וּבָאתָ שָּׁמָּה. לֹא שֶׁיָּבֹא מִשְׁכַּן שְׁמוֹ אֲלֵיכֶם בְּכָל מָקוֹם כְּמִנְהַג עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

תדרשו, you shall seek out this place to worship and to offer your sacrifices, as per Isaiah 11,10 אליו גויים ידרשו, “nations will seek Him out there.” ובאת שמה, G’d will not come to you, as in the case of the idolaters, but you will come to Him.

Full text on Sefaria ↗
Source 12 · Acharonim
Verified

Malbim on Deuteronomy 1:1

מלבי"ם על דברים א׳:א׳

Malbim on Deuteronomy 1:1

Devarim

From the beginning of Sefer Devarim onward, Moshe speaks on his own authority rather than as a direct messenger of God (as he typically does throughout Torah), and this shift is signaled by the phrase "these are the words that Moshe spoke" (rather than "thus said the Lord"); the first eleven parshiyot consist of rebuke and moral instruction delivered by Moshe himself over time and place, and only from parshat re'eh forward does the text revert to the standard formula "the Lord spoke to Moshe, saying: speak to the children of Israel.

וספר זה כתב משה בלשון מדבר בעדו כמיחס הדברים לעצמו, וביחוד בצווי המצות מפרשת ראה ואילך היה ראוי שיאמר וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל כמנהגו בכל התורה כולה. ולבאר כ"ז בא האלהים בחמשה פסוקים להודיע מה שרש דבר נמצא בספר הזה, ותחלה הודיע ענין הי"א פרשיות הראשונות שהם דברי מוסר ותוכחה ונקראו בשם דברים, שמציין דברי תוכחה כדרך המדבר ודורש בארוכה, ואמר אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, ר"ל שדברי תוכחות אלה דבר משה תחלה מעצמו מבלי צווי ה', שהוכיחם על מעשיהם כפעם בפעם בזמנים ובמקומות שונים

Full text on Sefaria ↗
Source 13 · Acharonim
Verified

Haamek Davar on Deuteronomy 11:26

העמק דבר על דברים י״א:כ״ו

Haamek Davar on Deuteronomy 11:26

Re'eh

The Netziv reads the opening as a public, national presentation of alternatives before Israel's entry into the land. His emphasis helps frame Re'eh as a shift from Moshe's preceding appeal to a concrete program for sustaining communal life.

פרשה זו יש לה שני משמעות בדברי רז״ל ושני הפירושים מוכחים בפשט הכתוב. הרי דמפרשי אנכי נותן לפניכם שתלוי במעשיכם וכלשון הכתוב בפרשת נצבים ראה אנכי נותן היום את החיים וגו׳ ע״ש וגם זה הפי׳ מוכרח מדכתיב והקללה אם לא תשמעו וגו׳ ללכת וגו׳ והרי בהר עיבל נתפרש כמה דברים ואמאי פירש כאן זה הפרט של ע״ז. אלא ודאי כפי׳ המדרש דקאי לדורות ויבואר עוד לפנינו.

Full text on Sefaria ↗
Source 14 · Acharonim
Verified

משך חכמה

משך חכמה, ראה מ״ו

Meshekh Chokhmah, Re'eh:46

Re'eh

Q — What is the difference between "אנשי קודש" (Mishpatim) and "עם קדוש" (Re'eh)?

A — "קודש" denotes a kedusha that exists as a separable attribute — it can transfer from one object to another (like the kedusha of a sanctified item being redeemed onto money). "קדוש" denotes a kedusha fused inseparably with its bearer. In Mishpatim — BEFORE Hashem's post-egel promise of "ונפלינו אני ועמך" — Israel were "אנשי קודש," and kedusha could in principle leave them; after that promise, in Re'eh, they are "עם קדוש" — kedusha permanently bound to Israel forever.

קודש הוא שם דבר על הקדושה הנפרדת, וכמו צדק; אבל קדוש הוא בהרכבת הגוף הנושא את הקדושה, דמשמע שהוא קדוש ואינו יוצא ממנו הקדושה ולא נפרד ממנו... אבל כאן שכבר הבטיח, אם כן הקדושה לא תהיה נפרדת מישראל לעולם — כתיב 'כי עם קדוש אתה'.

Full text on Sefaria ↗
Source 15 · Acharonim
Verified

אור החיים

אור החיים על דברים י״ב:כ״ח

Or HaChaim on Deuteronomy 12:28

Re'eh

Q — 'שמר ושמעת את כל הדברים' reverses the expected order — one normally hears a command first and then keeps it, so why 'keep' before 'hear'? And what is added by 'את כל'?

A — Or HaChaim explains that the verse commands two distinct things. 'שמר' (keep) refers to the Torah and mitzvot already known to Israel from Moshe — these one already possesses, so they are 'kept.' 'ושמעת' (and you shall heed) refers to the future enactments, the fences and safeguards (גדרים וסייגים) that the Sages will innovate — these one must accept as they arise. 'את כל' comes to include all the decrees, protections, and fences that the Sages will establish. The verse thus lays the foundation, near the entry to the Land, for the rabbinic expansion of Torah.

אכן הכונה היא שמצוה על ב' דברים, א' תורה ומצות ה' אשר כבר נודעו לישראל מפי משה, וב' אשר יגזרו רבותינו ז"ל הגדרים והסייגים אשר יחדשו, לזה כנגד תורה ומצות שהם ידועים כבר בתורה אמר שמור, וכנגד דברים המתחדשים מרבותינו ז"ל אמר ושמעת... את כל פירוש את לרבות כל גזירות ושמירות וגדרים שיחדשו רבותינו ז"ל.

Full text on Sefaria ↗
Source 16 · Hasidic
External

לקוטי שיחות ח"ד, ראה

Likkutei Sichos 4 Re'eh

The transition from desert wandering to settled life in the Land of Israel requires shifting spiritual service from transcendent devotion to elevating physical desires and mundane actions through holy intention, such that even eating meat becomes an act of serving God in all one's ways.

ועבודת הבירור צריכה להיות — אכילת בשר זה לשם שמים עד לאופן של "בכל דרכיך דעהו".

In this sichaThe passage explores the spiritual significance of the dispute between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva regarding 'basar ta'avah' (meat consumed out of desire), explaining that the transition from the desert to the Land of Israel represents moving from a transcendent spiritual life to the active refinement of the physical world. The Rebbe asserts that physical desires have an inner spiritual source seeking to elevate holy sparks, meaning a Jew's service must encompass and elevate mundane physical actions. Ultimately, the permission to eat this meat in Israel teaches that physical consumption must be elevated to the level of serving God in all one's ways.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Open the PDF ↗View on Chabad.org ↗
Source 17 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Re'eh

שפת אמת, דברים, ראה — תרל"א

Sefat Emet, Deuteronomy, Re'eh:1

Re'eh

Sefat Emet treats Re'eh's opening as an invitation to perceive the inner spiritual alternatives continually placed before a person and the nation. He connects the parsha's movement toward festivals and communal commandments with revealing holiness within ordinary collective life.

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פי' ראה אנכי נותן לפניכם. שנקבע בכל איש ישראל שיוכל להבחין ולבחור רק בהברכה. וע"ז מברכין בכל יום נותן לשכוי בינה כו'. וכן במד' שהקב"ה מלמד לנו ובחרת בחיים. וכל מאמר ה' נעשה כן. וניתן הבחירה לישראל במאמר ובחרת כו': בספורנו פי' פשוט בפ' ראה כו'. כי אין לאיש ישראל דרך ממוצע רק לידע אם יקבל עול מ"ש בכל מעשיו למסור נפשו לה' אחד. הברכה. ואם לא כן. הקללה ע"ש. ויש לפרש ג"כ תיבת לפניכם כמ"ש הרב הק' ז"ל מפרשיסחא על פסוק ואלה המשפטים כו' תשים לפניהם. להיות משפטי ה' קודם להוית האדם וחביבים מהויתו ע"ש. כן ג"כ להיות הסתכלות זה בב' הדרכים קודם הוית האדם. וגם כפשוטו קודם כל מעשה להסתכל היטב שיהי' בדרך הטוב לש"ש. ואז יזכה לראות איזה דרך הטוב כמ"ש רמב"ן ז"ל ע"פ הדבר אשר יקשה כו' תקריבון אלי כו' ע"ש בפ' ואתחנן: ראה אנכי נותן כו' היום. פי' שהבחירה ביד האדם לבחור טוב או רע. ואמר אא"ז מו"ר ז"ל שע"ז מברכין הנותן לשכוי בינה כו'. ונראה פי' היום שיש בכל יום בחירה חדשה. כי אחר שחוטא האדם מסתלקת הבחירה מהאדם כמ"ש ז"ל הרשעים ברשות לבם. ומ"מ הקב"ה מחדש בכל יום מ"ב ונותן בחירה חדשה לאדם בכל יום שיוכל להיות טוב מחדש כמ"ש לא יכשל בה ביום שובו כו':

Full text on Sefaria ↗
Source 18 · Hasidic
Verified

Kedushat Levi, Re'eh

קדושת לוי, דברים, ראה — ד"ה * ראה אנכי נותן לפניכם היום

Kedushat Levi, Deuteronomy, Re'eh:4

Re'eh

Kedushat Levi develops the opening choice of blessing and curse as a spiritual summons: Israel must recognize that its orientation and actions determine whether divine goodness can be revealed in life. The parsha's laws can thus be read as practices that make blessing tangible in the community.

* ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ולכאורה יקשה למה נאמר ברכה וקללה יחד, ולא נאמר ברכה אם תשמעון וכו'. ולהבין זאת, נקדים לבאר כלל גדול בעבודת האדם, שלא יגבה לבו ולא יהיה נדמה בעיניו אשר הוא עובד ה' בעבודתו אשר עובד בתורה ומצות ואהבה ויראה, כי במה שיורגש בנפשו ועבודתו יפול הנופל חס ושלום מדרגה אחר מדרגה עד שיבוא לתאות גשמיות. אלא אדרבה לא יהיה נחשב עבודתו אצלו כלום ולא יהיה שום הרגשה בעבודתו ויהיה לבו חלל ונשבר בקרבו שעדיין לא התחיל לעבוד את ה' כלל, כי כאשר יתבונן היטב בגדולות הבורא ברוך הוא איך שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין וסובב וממלא כל עלמין ולית מחשבה תפיסא ביה כלל וכל העולמות ונשמות ומלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש כולם בטילים לפניו וכאין וכאפס נגדו. וכמו שאומרים וכולם עושים באימה וכו' ואופנים וחיות הקודש, כו', אזי יתעורר להיות כלתה וגם נכספה נפשו להתלהב בעריבות מתיקות ידידות לחפוץ ולהשתוקק עבודת ה' בכל עת ולא יורגש אצלו עבודתו כלל וכל מה שיעמיק דעתו יותר בהתבוננות השגת גדולות הבורא ברוך הוא יותר יתלהב לבו לעבודת ה' ולא יהיה נחשב בעיניו כלום ולא יהיה שום הרגשה בעבודתו ויהיה לבו נשבר בקרבו על שהוא מרחוק מה' ולא התחיל לעבוד אותו כלל, כי לפי ערך גדולתו מה הוא ומה עבודתו. וזה שכתוב (תהלים פא, ד) תקעו בחודש שופר, כי ידוע שהאדם העובד את ה' הוא מכונה בשם שופר מלשון שפרו מעשיכם. תקעו, הוא מלשון ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כו) רוצה לומר, שעבודה זה שמכונה בשם שופר שהוא תקועה תמיד בלבבכם יהיה חדש אצליכם כמו שעדיין לא התחלתם לעבוד את ה' כלל. וזהו שירו לה' שיר חדש (תהלים צח, א) היינו שתשיר שיר חדש תמיד. כי נפלאות עשה, על ידי שתעמיק דעתך בגדולת הבורא ברוך הוא ותשיג איך שהוא מופלא ומכוסה רם ונשא שאין לכל העולמות ומלאכים נשמות שום השגה ותפיסה ביה כלל מזה תתלהב נפשו ולא יהיה נחשב אצלו עבודתו לכלום וישיר שיר חדש תמיד כאלו עדיין לא התחיל לעבוד את ה' כלל. וכמו שידוע מאמר (הבעש"ט) על פסוק הוא ינהגנו עלמות (שם מח, טו) על דרך משל, שמרגילין את הקטן לילך לאט לאט הנה כל מה שמתרחקין מן הקטן יותר הוא מרגיל את עצמו לילך, כמו כן על ידי מה שאנחנו משיגין שהבורא ברוך הוא הוא מופלא ומכוסה ולית מחשבה תפיסא ביה כלל מזה מרגילין לבוא לגשת לעבוד עבודת הקודש, כי על ידי השגת רוממות הבורא ברוך הוא לא נחשב בעינינו עבודתינו לכלום , כי לפי ערך רוממות גדולתו עדיין לא התחלנו לעבוד עבודתו כלל ועבודת כל יום הוא דבר חדש. וזהו שיר חדש, כי בכל יום יהיו בעיניך כחדשים: ועתה נבוא לבאר כוונת הכתוב ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. פירוש ראה, הוא בחינת ראיה, היינו הבהירות להשגה. אשר אנכי נותן לפניכם, שיהיה ביכלתכם לעבוד עבודה שלימה הוא על ידי בחינת ברכה, רוצה לומר על ידי שתמשיכו עול מלכות שמים עליכם, כי ברכה הוא מלשון המשכה כמו בריכות המים, דהיינו שיותר מה שתמשכו עליכם עול מלכות שמים על ידי התבוננות בגדולות הבורא ברוך הוא איך שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין וסובב וממלא כל עלמין וכל העולמות ונשמות ומלאכים הם בטלים וכאין וכאפס נגדו אז תתלהב נפשו ולבו לה'. ועל ידי זה וקללה, רוצה לומר, כי על ידי ברכה הנ"ל שממשיך על נפשו עול מלכות שמים על ידי השגות גדולות הבורא ברוך הוא כנ"ל אזי וקללה, כלומר על ידי זה לא יהיה נחשב בעיניו לכלום, כי יהיה נבזה ונמאס בעיניו ולא יהיה עבודתו מורגשת אצלו להיות נחשב בעיניו ליש ודבר אלא אדרבא יהיה תמיד בתכלית השפלות ויהיה מקולל בעיניו. והנה נתבאר בדברינו שעל ידי שאדם משים עצמו כשירים ואינו תופס מקום להיות נחשב בעיניו ליש ודבר על ידי זה יוכל להיות כלי מוכשר לקבל השפעת ה' תמיד, כי כלי ריקן יוכל לקבל וכר:

‎[The following lengthy paragraph has been omitted in ‎several editions of the Kedushat Levi. I have included it as I ‎am puzzled why some publishers should have taken it upon ‎themselves to omit such an impressive proof of the author’s lofty ‎moral concept of how a Jew can become the personality which ‎reflects that he has thoroughly “digested” what the Torah ‎considers him capable of. Ed.]‎ “Here I have placed before you this day blessing and ‎curse.” It appears somewhat strange that two opposites ‎such as blessing and curse should have been lumped together by ‎Moses in a single verse, instead of being treated in separate ‎paragraphs, as is the case when the Torah, on two separate ‎occasions in Bechukotai and Ki Tavo, lists the results of ‎obeying or disobeying G’d’s commandments.‎ In order to understand this let us first explain an important ‎rule concerning the works performed by man, something ‎designed to prevent us from becoming overbearing and taking ‎undue credit when we do serve the Creator by performing the ‎various commandments that He has given us for our benefit. If ‎we were to do that, we would be only a few steps away from ‎generating physical desires that may overwhelm us. Not only must we not compliment ourselves for our service of ‎the Lord as being a major accomplishment on our part, but on ‎the contrary, we must consider such service as being minimal, ‎and as a result of this we must become conscious of the immense ‎spiritual gap between us and the Creator, so that we wind up ‎with a broken heart when we consider our relative impotence ‎when compared to Him. The more we serve Him, the more will we ‎realize that we are still at the beginning of gaining an ‎understanding of the immensity of a Being that has called into ‎existence the entire universe and keeps in constant touch with all ‎His creatures, being aware of what they do at any place and at ‎any time. If we merely take time out to contemplate that ours is ‎not the only planet that G’d has created but that are millions like ‎it, how can we not feel our relative insignificance in the scheme ‎of things that G’d has created?‎ We get a glimpse of the feelings generated by servants of ‎‎Hashem in the celestial regions when we recite daily in our ‎morning prayers that in spite of their knowing that they are ‎beloved, pure and mighty, i.e. ‎כלם אהובים כלם ברורים, כלם גבורים‎, ‎nonetheless, in spite of their “standing at the heights of the ‎universe,” ‎ברום עולם‎, they relate to the Creator in awe and dread, ‎i.e. ‎באימה וביראה‎. If this applies to the leading angels, how much ‎more does it apply to us mortal human beings. It appears from ‎the version quoted in our prayers that these angels did not ‎experience the feelings of their inadequacy until they were ‎actively involved in performing acts of service for the Creator.‎ Immediately following these lines in the morning prayers, the ‎highest category of angels, the seraphim, chayot and ‎‎ofanim, are described as having intensified and reinforced ‎their worship by proclaiming the holiness of G’d three times, i.e. ‎קדושה‎. When we serve the Lord in the proper manner, our ‎spiritual progress will assume the nature of a “chain reaction,” ‎each act of service resulting in a better understanding of the ‎Creator by His creature. Our author sees in the command to serve ‎the Lord by blowing shofar on New Year’s day, (Psalms 81,4) ‎an “invitation” to spiritually improve ourselves, the word ‎שופר‎ ‎from the root ‎שפר‎, personifying the concept of beautifying, i.e. ‎improving oneself. The word ‎תקיעה‎, based on the root ‎תקע‎, ‎meaning “firmly pitching (tent),” see Genesis 31,25 when used ‎with the blowing of the ram’s horn, suggests that this service of ‎the Lord be something firmly embedded in our personality, ‎‎[not an occasional visit to the synagogue. Ed.] The ‎fact that it is performed symbolically on New Year’s especially, ‎points to the effect it has in renewing our commitment to ‎‎Hashem. The very idea that we need periodically to “renew” ‎this commitment, suggests that we are still at the “beginning” of ‎our spiritual ascent. This is also reflected in the psalmist urging ‎us (psalms 98,1) to “sing a new song for the Lord.” The ‎נפלאות‎, ‎wonders, which G’d worked that the psalmist describes in psalms ‎‎98, are that He deepens the perceptive powers of His servants, ‎the ones who sing new songs in His praise.‎ It is worth recalling an explanation of the Baal Shem Tov ‎on psalms 48,15 where David describes G’d’s leading us forever ‎with the words: ‎הוא ינהגנו על מות‎, “He will lead us beyond death.” ‎The Baal Shem tov, uses a parable to explain that verse. A ‎father, when teaching his son to walk, ensures that he does not ‎start by running but by taking slow steps. In order to encourage ‎his son to walk more and more assuredly, he gradually distances ‎himself from the son, so that the latter needs to cover more ‎distance before arriving in the embrace of his father. The fact that ‎G’d, i.e. His essence, appears very distant to us encourages us to ‎make greater efforts to solve this mystery by getting closer to ‎Him through serving Him better. This in turn, creates the feeling ‎within us that although we have not achieved our objective in ‎unraveling all the mysteries surrounding G’d, we nonetheless no ‎longer consider our efforts as inconsequential. Every day we feel ‎as if we enter a new chapter in our service of the Lord.‎ ‎ Let us now proceed to interpret the line: ‎ראה אנכי נותן לפניכם ‏היום ברכה וקללה‎, “see! I have placed before you this day blessing ‎and curse.” The word ‎ראה‎ in this context is not a directive to be ‎alert to what follows, rather it refers to the literal meaning of the ‎root ‎ראה‎, “to see” with one’s eyes, to take advantage of bright ‎light in order to distinguish between different phenomena. (Both ‎abstract ones or physical ones) The Israelite is invited or ‎commanded by Moses to distinguish between phenomena that ‎appear side by side, in order to recognize which of them are ‎beneficial for him and which represent a potential curse for him. ‎Moses implies that the Israelite has the option to accept the ‎‎“yoke of heaven,” i.e. the commandments of the Torah, ‎something that will prove to be extremely beneficial for him, or ‎to reject that yoke in favour of all kinds of indulgences in our ‎material world, something that in the end will have proven to be ‎a curse for him.‎ The reason that our sages portray accepting the ‎commandments of the Torah as a “yoke” of heaven, is that the ‎yoke is the instrument by means of which an ox is made to pull ‎the plough, the tool that eventually provides man with his ‎wherewithal, i.e. bread.‎ ‎[The term “yoke of the heavenly kingdom” for the ‎commandments of the Torah, is post-Biblical, and does not ‎appear until Talmudic times. The simile of a Jew who keeps ‎the commandments as having accepted the “yoke” of heaven, ‎portrays such a Jew as pulling a ploughshare, the reward for ‎doing so is a long way off, until the harvest has been brought in ‎and can be consumed. When we reflect upon this we will find that ‎our sages were very astute in coining this phrase. Ed.]‎ At this juncture our author draws comparisons between the ‎meaning of the word ‎ברכה‎ “blessing,” and ‎בריכה‎, “cistern,” from ‎which water is drawn by the bucket. He also compares the word ‎ברכה‎ to ‎המשכה‎, “continuity,” by means of pulling something. This ‎would be another way of explaining the simile ‎עול מלכות שמים‎. ‎The proximity of the word ‎וקללה‎, “or a curse,” is perceived by our ‎author as a warning not to allow the fact that we have accepted ‎the yoke of heaven to go to our heads and give us notions of ‎superiority, seeing that if we were to do this, what was meant to ‎be a blessing could, G’d forbid, turn into a curse due to our ‎arrogance.‎

Full text on Sefaria ↗
Source 19 · Modern
Verified

Covenant and Conversation; Deuteronomy; Re'eh

שיג ושיח; קריאות חדשות בפרשת השבוע, דברים, ראה, ב

Covenant and Conversation; Deuteronomy; Renewal of the Sinai Covenant, Re'eh, Collective Joy

Re'eh

Rabbi Sacks' treatment of Re'eh presents the parsha as a movement from abstract covenantal choice to the institutions and habits that create a society of responsibility. It highlights Moshe's concern with worship, economic justice, communal memory, and the formation of a people capable of sustaining covenant after his death.

Surprisingly, though, another word figures centrally in Moses’ speeches in Deuteronomy. It is a word that appears only once in each of the other books of the Torah: Genesis, Exodus, Leviticus, and Numbers. Yet it appears twelve times in Deuteronomy, seven of them in Parashat Re’eh. The word is simḥa, joy. Yet Moses makes it eminently clear that joy is what the life of faith in the land of promise is about. Why does Moses emphasise joy specifically in the book of Deuteronomy? It is there, in the speeches Moses delivered in the last month of his life, that he scaled the heights of prophetic vision never reached by anyone else before or since. It is as if, standing on a mountaintop, he sees the whole course of Jewish history unfold below him, and from that dizzying altitude he brings back a message to the people gathered around him: the next generation, the children of those he led out of Egypt, the people who will cross the Jordan he will not cross and enter the land he is only able to see from afar. What he tells them is unexpected, counter-intuitive.

Full text on Sefaria ↗
Related sources· 23 found, not yet verifiedSign in to verify
  • Shem MiShmuel, Kedoshim 3unverified

    ...והנה בסיום פרשת עריות שבסוף הסדרא, אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, כי בענין זה ניכר ביותר ההבדל שבין ישראל לעמים, שהם כל מהותם היא ערוה, וענין זה רגיל על לשונם והאי לישנא קולמוסא דליבא, וישראל הם עם קדוש, ואם כן כשישראל מתנהגים כפי מהותם הנה ההבדל בין מים לאש, והאש גוברת... וממוצא הדבר מה שבעתים הללו כח האומות מתגבר רחמנא ליצלן, ומתחכמים לקפח פרנסת היהודים, נצמח מצד שנתמעט ההבדל, היינוי הקדושה בענינים אלו בקצת אנשים, ובשבילם סובלים זה הכלל כולו, כי ישראל ערבים זה לזה, ונראה דשמירת שבת היא תיקון לזה...

  • Midrash Tanchuma, Behar 1unverified

    וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ (משלי כח, כב). הַפָּסוּק הַזֶּה מְדַבֵּר בְּהַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם. נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, זֶהוּ קַיִן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה נִבְהַלְתָּ לִירַשׁ אֶת הָעוֹלָם, חַיֶּיךָ. חֶסְרוֹן יֵשׁ לְךָ. הֱוֵי, וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ. וּמֶה הָיָה לוֹ. שֶׁנִּטַּלְטֵל בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: נָע וָנָד תִּהְיֶה בָּאָרֶץ (בראשית ד, יב). דָּבָר אַחֵר, נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, זֶה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתָה שָׁרָה, הָלַךְ אַבְרָהָם אֵצֶל עֶפְרוֹן, שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ אֶת הַמְּעָרָה. אֲמַר לֵיהּ עֶפְרוֹן, תֵּן לִי אֶת דָּמֶיהָ. וַאֲמַר לֵיהּ, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִיא (שם כג, טו). הִתְחִיל אַבְרָהָם צוֹבֵר אֶת הַכֶּסֶף לְעֶפְרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם (שם פסוק טז). אָמַר בֶּן מָארָא, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבִּי חֲנִינָא כָּל שְׁקָלִים שֶׁבַּתּוֹרָה סְלָעִים הֵם חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁהֵם קַנְטְרִין. אַרְבַּע מֵאוֹת קַנְטְרִין צָבַר אַבְרָהָם לִפְנֵי עֶפְרוֹן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה עֶפְרוֹן אֶת הַכֶּסֶף, נִבְהַל וְנֶחְפַּז וְאָמַר, בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ (שם פסוק ו). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִבְהַלְתָּ לְמָמוֹן. חַיֶּיךָ, חֶסְרוֹן יֵשׁ לְךָ בַּדָּבָר. וּמַהוּ חֶסְרוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר שָׁלוֹם, כָּל עֶפְרוֹן שֶׁכָּתוּב כָּאן, עַד שֶׁלֹּא נָטַל אֶת הַכֶּסֶף מֵאַבְרָהָם, מָלֵא, וְזֶה חָסֵר, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן (שם פסוק טז), חָסֵר וָי״ו כְּתִיב. דָּבָר אַחֵר, נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, זֶה הַמַּלְוֶה מְעוֹתָיו בְּרִבִּית, שֶׁהוּא נִבְהָל לְהַעֲשִׁיר. וּמְאֵרָה נִתְּנָה בִּנְכָסָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ. דָּבָר אַחֵר, נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, אֵלּוּ סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, שֶׁמִּתְבַּהֲלִין לְהַעֲשִׁיר וְאֵין מְשַׁמְּרִין אֶת הַשְּׁבִיעִית, וּסְבוּרִין שֶׁהֵן מִתְעַשְּׁרִין. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, חֶסְרוֹן יֵשׁ לְךָ בַּדָּבָר. כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַר אֶת הַשְּׁמִטָּה, הִתְחִילָה הַמְּאֵרָה נִכְנֶסֶת בְּמָמוֹנוֹ וְהוּא מוֹכֵר. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. וְאַחֲרֵי כֵן, וְכִי תִּמְכְּרוּ מִמְכָּר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר, כְּתִיב: שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָּז (שה״ש ה, טו), הָעַמּוּד הַזֶּה יֵשׁ לוֹ כּוֹתֶרֶת מִלְּמַעְלָן וּבָסִיס מִלְּמַטָּן. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר גּוּרְיָא, אֵין לְךָ פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין לָהּ כּוֹתֶרֶת מִלְּמַעְלָן וּבָסִיס מִלְּמַטָּן. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ. וְאַחֲרֵי כֵן פָּרָשַׁת יוֹבֵל, וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע וְגוֹ'. אִם לֹא שָׁמַר שְׁמִטּוֹת וְיוֹבְלוֹת, אוֹ אִם לֹא שָׁמַר אַחַת מֵהֶם, סוֹף שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁיִּמְכֹּר אַרְצוֹ, וְכִי תִּמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לֹא יַחֲזֹר בּוֹ, סוֹף שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, סוֹפוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, סוֹפוֹ שֶׁהוּא מְחַזֵּר וּמְסַבֵּב עַל הַפְּתָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ. חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, סוֹפוֹ שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ. חָזַר בּוֹ, מוּטָב. וְאִם לָאו, סוֹף הוּא נִמְכָּר לַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ. וְלֹא הוּא לְבַדּוֹ, אֶלָּא הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא בִּימֵי יִרְמְיָה, בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשְּׁבִיעִית, נִמְכְּרוּ לְנָכְרִים שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְגוֹ' (דה״ב לו, יז), הֲרֵי עִנְיַן יִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, רְאֵה הָאֵיךְ נִמְכָּרִין לְנָכְרִים בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשְּׁבִיעִית. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא כֵן אָמַרְתָּ, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ. קַיֵּם מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לָהֶם וְקָרָאתָ אוֹתָם אַחַי וְרֵעָי, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי (תהלים קכב, ח). וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ. כְּשֶׁתָּמוּט יָדָם לִפְנֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, כִּבְיָכוֹל שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעְנְכֶם שָׁלַחְתִּי בָּבֶלָה (ישעיה מג, יד). וְהֶחְזַקְתָּ בּוֹ, תְּפֹשׂ עִמָּהֶן בַּדִּין שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ. אֶלָּא מָה. גֵּר וְתוֹשָׁב וְחַי עִמָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נַעֲשִׂין גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים בְּבָבֶל, אִם לֹא תְּחַנֵּם, הֲרֵי הֵן אֲבוּדִין. וְחַי עִמָּךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲנִי מוֹכֵר אֶת בֵּיתִי לַכַּשְׂדִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשָׁב, זֶה בֵּיתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ (תהלים קלב, יג). וּמֶה הָיָה, וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ (מ״ב כה, ט). עִיר חוֹמָה, זֶה עִירוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַתְּצוּ אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וְגוֹ' וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית וְגוֹ' וְיִהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים (דה״ב לו, יט-כ). הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר, וְכִי תַּשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב, יַד גֵּר, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. וְתוֹשָׁב, זֶה מַלְכוּת מַדַּי. וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב, זוֹ מַלְכוּת יָוָן. אוֹ מִשְׁפָּחַת גֵּר, זוֹ מַלְכוּת אֱדֹם. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָמָּה נִמְכְּרוּ יִשְׂרָאֵל לְמַלְכֻיּוֹת הַלָּלוּ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְחַלְּלִין אֶת הַשְּׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב (שם), וְסִיפֵיהּ דִּקְרָא, אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה, לְמַלְּאוֹת שִׁבְעִים שָׁנָה. לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמֹשֶׁה בְּסוֹף כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ, רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא יִגְלוּ, הַזְהִירֵם עַל הַשְּׁמִטִּים וְעַל הַיּוֹבְלוֹת. הוּא שֶׁאָמַר בְּסוֹף הַפָּרָשִׁיּוֹת, אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, אֲנִי ה' (ויקרא כו, ב). וּמַהוּ אֲנִי ה'. אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן שָׂכָר טוֹב אִם יִשְׁמְרוּ אוֹתָן. וְאִם יְבַטְּלוּ אוֹתָן, אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִיפָּרַע מֵהֶם עַל יְדֵי הַמַּלְכֻיּוֹת. לְפִיכָךְ הֱוֵי אוֹמֵר לָהֶן שֶׁיִּזְהֲרוּ עַל הַשְּׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה', שֶׁלֹּא יַגִּיעֵן אוֹתָן הַפָּרָשִׁיּוֹת הַכְּתוּבוֹת אַחֲרֵיהֶן. וְכִי תִּמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ, שֶׁלֹּא תִּהְיוּ מוֹנִים זֶה אֶת זֶה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאַף אֲנִי מָכַרְתִּי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְאַבְרָהָם וְלֹא הוֹנֵיתִי אוֹתוֹ. חָזַר וְהִקְנָה אוֹתוֹ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט). אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַר אַבְרָהָם מִצְוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, שְׁמָרָהּ אַבְרָהָם אָבִינוּ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִשּׁוּם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַאִי, אֲפִלּוּ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין שָׁמַר אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם וְגוֹ' (שם כו, ה). מַהוּ עֵקֶב. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִנְיַן עק״ב, ע' שִׁבְעִים, ק' מֵאָה, ב' שָׁנִים, הֲרֵי מֵאָה וְשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם. וְכָל יָמָיו שֶׁל אַבְרָהָם, מֵאָה וְשִׁבְעִים וְחָמֵשׁ. צֵא מֵהֶם שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁהָיָה קָטָן, הֱוֵי, בֶּן שָׁלֹש שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁחִבֵּב אַבְרָהָם אֶת הַמִּצְוֹת, הִתְחִיל מַקְנֶה אוֹתוֹ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (שם יד, יט). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה (שם יג, טו). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא, וּמָכַרְתִּי אוֹתוֹ לְאַבְרָהָם עַל שֶׁשָּׁמַר מִצְוֹתַי. וְאַתֶּם, בַּעֲוֹנוֹתֵיכֶם גְּרַמְתֶּם לִהְיוֹת דּוֹמֶה לְתוֹשָׁב שֶׁשָּׂכַר בַּיִת מִבְּעָלָיו. שֶׁכָּךְ יִרְמְיָה אָמַר, לָמָּה תִּהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֶזְרָח נָטָה לָלוּן (ירמיה יד, ח). וּכְשֶׁחֲטָאתֶם לְפָנַי, מָכַרְתִּי אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְּלֹא הוֹן, וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם (תהלים מד, יג). לְפִיכָךְ אִם צָרִיךְ אָדָם לִמְכֹּר בַּיִת אוֹ שָׂדֶה אוֹ חֵפֶץ, לֹא תִּהְיוּ מוֹנִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. לְכָךְ כְּתִיב: אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה, וְלֹא תּוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹרוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁמָּכַרְתִּי אֶת עַמִּי וְקֵרַבְתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה' כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָּכֶם (ירמיה ג, יד), וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי כֹה אָמַר ה', חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְּכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ (ישעיה נב, ג), כָּךְ אַתֶּם, לֹא תִּמְכְּרוּ אֶת הָאָרֶץ לַחֲלוּטִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָאָרֶץ לֹא תִּמָּכֵר לִצְמִיתוּת. חֲבִיבָה עָלַי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁקִּדַּשְׁתִּי אוֹתָהּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. תֵּדַע לְךָ, כְּשֶׁהָיְתָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִתְחַלֶּקֶת לַשְּׁבָטִים, לֹא הָיְתָה נַחֲלָה עוֹבֶרֶת מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט, אֶלָּא נַחֲלַת כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמוֹ. תֵּדַע לְךָ וּרְאֵה כַּמָּה דִּינִין דָּנוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר נַחֲלָתָן מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט אַחֵר, וְהוֹדָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדִבְרֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דּוֹבְרוֹת (במדבר כז, ז), שֶׁלֹּא תִּסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר. לְפִיכָךְ אִם נִמְצָא לוֹ גּוֹאֵל, יָפֶה, גּוֹאֲלָהּ. וְאִם לָאו, מִי שֶׁלְּקָחָהּ, שׁוֹהֶה לְפָנָיו עַד הַיּוֹבֵל וְיוֹצֵא. שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא מֵעִמְּךָ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁתִּקְרַב שְׁנַת הַגְּאֻלָּה, אֲנִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה (ישעיה סג, ד).

  • Pesikta Rabbati 15unverified

    החודש הזה לכם [ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה] (שמות י"ב ב'). עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (תהלים ק"ד י"ט) אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה יהי מאורות (בראשית א' ט"ו) מארת כתיב וא"כ למה נבראת לבנה אלא לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים רבי שילא איש כפר תמרתה בשם ר' יוחנן אף על פי שמש ידע מבואו מכאן שאין מונין ללבנה אא"כ שקעה חמה (ושנו) [יוסטי] חבריא בשם ר' ברכיה שנאמר ויסעו מרעמסס בחדש הראשון [בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח וגו'] (במדבר ל"ג ג') אם ללבנה אתה מונה עד כדון לית בה אלא ארבעה עשר משוקעות מכאן שאין מונין ללבנה אא"כ שקעה חמה רבי זעירא בשם רבי חנניא לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד יהי מאורות מארת כתב אם כן למה נבראת לבנה צפה הקדוש ברוך הוא אומות העולם שעתידים לעמוד ולעשות אותן אלהות ואמר אם בשעה שהם שנים והם מכחישים זה את זה אומות העולם עושים אותם אלהות אילו היה אחד על אחת כמה וכמה רבי ברכיה בשם רבי סימון שניהם נבראו להאיר והיו למאורות (בראשית שם ט"ז) ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ (שם שם י"ח) והיו לאותות (שם שם ט"ו) אלו השבתות שנאמר כי אות היא וגו' (שמות ל"א י"ג) ולמועדים (בראשית שם) אלו ימים טובים ולימים (שם) אלו ראשי חדשים ושנים (שם) אלו ראשי השנים שיהיו אומות העולם מונין לחמה וישראל ללבנה החדש הזה לכם: [דבר אחר החדש הזה לכם] רבות עשית אתה ה' אלקינו נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וגו' (תהלים מ' ו') ר' חנניא בר פפא אמר כל נפלאותיך ומחשבותיך כדי שיקבל אברהם אבינו את המלכיות אלינו בשבילנו כדי שנעמוד בעולם (שכי) [שמעון] בר אבא בשם ר' יוחנן ארבעה דברים הראה הקב"ה לאברהם אבינו תורה וקרבנות גיהנם ומלכיות תורה לפיד אש (בראשית ט"ו י"ז) קרבנות קחה לי עגלה (שם שם ט') גיהנם תנור עשן (שם י"ז) מלכיות הנה אימה חשיכה (שם י"ב) אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם כל זמן שבניך עוסקים בשתים הם ניצולין משתים כל זמן שבניך עוסקים בתורה ובקרבנות הן נצולין מגיהנם ומלכיות ועתיד בהמ"ק ליחרב וקרבנות ליבטל במה אתה רוצה שירדו בניך לגיהנם או שישתעבדו למלכיות רבי חנינא בר פפא אמר אברהם בירר לו את המלכיות ומה טעם אם לא כי צורם מכרם (דברים ל"ב ל') זה אברהם כמה דאת אמר הביטו אל צור חוצבתם (ישעיה נ"א א') וה' הסגירם (דברים שם) שהסכים הקב"ה (עמם) [עמו] ר' ברכיה בשם ר"ל כל אותו היום היה אברהם יושב ותמיה בלבו ואמר איזה אברור לבני זו קשה וזו קשה אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם עד מתי אתה יושב ותמה פסוק הדא מלכי לבך הדא הוא דכתיב ביום ההוא כרת את אברם ברית לאמר (בראשית שם י"ח) מה לאמר אמר ר' חנינא בר פפא אברהם בירר לו את המלכיות באנו למחלוקת רבי יודן רבי אידי רבי חמא בר חנינא זקן אחד בשם רבי הקב"ה בירר לו את המלכיות מה טעם הרכבת אנוש לראשנו (תהלים ס"ו י"א) ארכבת אומיא על רשינן באנו באש ובמים (שם). ר' חנינא בר פפא אמר [חורי] כל הנפלאות ומחשבות שחשבת כדי שיהא אדם נזקק לביתו הדא היא דכתב וידע אדם עוד את אשתו (בראשית ד' כ"ה) מה עוד שנתוסף תאוה על תאותו לשעבר אם לא היה אדם רואה לא היה מתאוה ועכשיו בין רואה בין אין רואה הוא מתאוה ר' אבא בר יודן בשם ר' אחא רמז לפרגמטטין ולמפרשי ימים שיהיו נזכרים ובאים במהרה לבתיהם. ר' חנינא בר פפא אמר (אתר) חורי רבי חנינא בר פפא אמר כל הנפלאות ומחשבות שחשבת כדי (שיקבלו) [שלא יקבלו] אומות העולם את תורתך וכבר גלוי וידוע לפניך שאין מקבלים (אותו) [אותה] ולמה נראית כמחזיר עליהם כדי לכפול לנו מתן שכרינו דאמר רבי סימון חשבנותיך אלינו כל אותם שני אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה שנים עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה הקדוש ברוך הוא יושב וחושב חשבונות ומעבר עיבורים ומקדש את השנים ומחדש החדשים עד שיצאו ישראל ממצרים ומסרם להם שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמור החודש הזה [לכם] מהו לאמר אמר להם מיכאן ואילך הרי ראשי חדשים מסורים לכם: רבי חייא בר אבא פתח תוחלת ממושכה מחלת לב [ועץ חיים תאוה באה (משלי י"ג י"ב) תוחלת ממושכה מחלה לב] זה הוא שמארס אשה ונוטלה לאחר זמן ועץ חיים תאוה באה זה הוא שמארס אשה ונוטלה מיד: ד"א תוחלת ממושכה [וגו'] זה דוד שנמשח ומלך לאחר כמה שנים ועץ חיים תאוה באה זה שאול שנמשח ומלך מיד בזכות מי בזכות מעשים טובים שהיו בידו שהיה עניו שהיה אוכל חולין בטהרה שהיה מבזבז את ממונו [כדי לחוס על ממונם] של ישראל ששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו (הורה ר"נ) [ר' יהודה בר נחמן אמר] בשם ר"ל שהיה (בו) [בן] תורה בי מלכים ימלוכו (משלי ח' ט"ו) תני ר' ישמעאל עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה (שלא יחטא) וכיון שהוא חוטא נותנים עליו אימה ויראה כך עד שלא חטא אדה"ר היה שומע את הקול בנחת אימרון וכיון שחטא היה שומע את הקול (ועומד) בזעף אגראן עד שלא חטא אדה"ר היה שומע את הקול ועומד על רגליו הה"ד וישמעו את קול ה' מתהלך בגן (בראשית ג' ח') אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתב כאן אלא מתהלך מקפץ וסלק וכיון שחטא היה שומע את הקול ומתחבא שנאמר ויתחבא האדם ואשתו (שם) א"ר אייבו באותה שעה גרעה (קומתה) [קומתו] של אדה"ר ונעשית מאה אמה. עד שלא חטא ישראל מה כתב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל (שמות כ"ד י"ז) אמר רבי אבא בר כהנא שבע מחיצות של אש (היה) [היו] בוססות זו בזו והיו ישראל רואים ולא היו מתייראים ולא מתפחדים כיון שחטאו ישראל אפילו פני (השליט) [השליח] הסרסור לא היו יכולין להסתכל הדא הוא דכתב ויראו מגשת אליו (שם ל"ד ל') רבי יצחק בר אבין בשם רבי חנינא אף הסרסור הרגיש בעבירה מלכי צבאות ידודון ידודון (תהלים ס"ח י"ג) רבי יודן אומר בשם רבי אייבו מלאכי צבאות אין כתב כאן אלא מלכי צבאות מלכיהון (דמלכיא) [דמלאכיא] אפילו מיכאל ואפילו גבריאל לא היו יכולין להסתכל בפניו של משה וכיון שחטאו אפילו פני הגוליירין לא היה משה יכול להסתכל כי יגורתי מפני האף והחימה (דברים ט' י"ט): עד שלא אירע אותו מעשה לדוד מה כתב ה' אורי וישעי ממי אירא (תהלים כ"ז א') ומשאירע אותו מעשה כתיב ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידיו (שמואל ב' י"ז ב'): עד שלא חטא שלמה רודה בשדים דכתב בני האדם שדה ושדות (קהלת ב' ח') שדים ושדות כיון שחטא הביא ששים גיבורים שהיו משמרים את מיטתו [הנה מטתו] שלשלמה ששים גיבורים סביב לה [וגו'] מפחד בלילות (שה"ש ג' ז' וח'). עד שלא חטא שאול מה כתב ביה ושאול לכד המלוכה על ישראל וגו' ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א' י"ד מ"ז) נצח וכיון שחטא מה כתב וירא שאול מחנה פלשתים ויירא ויחרד לבו מאד (שם כ"ח ה'): ד"א תוחלת ממושכה מחלת לב א"ר חייא בר אבא אלו ישראל עד שלא נגאלו אתה מוצא כיון שבא משה אצל ישראל ואמר להן אמר לי הקב"ה לך אמור לישראל פקד פקדתי אתכם (שמות ג' ט"ז) אמרו לו משה רבינו לא עדיין זמן פקידה מה כחי כי אייחל [וגו'] אם כח אבנים כחי [אם בשדי נחוש] (איוב ו' י"א וי"ב) אם כחה של אבנים היא כחנו ואם בשרינו של נחשת היא וכיון שאמר לו בחדש הזה נגאלים אמרו הא סימן טוב ועץ חיים תאוה באה: החדש הזה לכם יהודה בר נחמן בשם ר"ל פתח שלח אורך ואמתך המה ינחוני (תהלים מ"ג ג') אורך זה משה כי קרן עור פניו (שמות ל"ד כ"ט) ואמתך זה אהרן תומיך ואוריך לאיש חסידיך (דברים ל"ג ח') ואית דמחלפין לה אורך זה אהרן כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב' ז') ואמתך זה משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב ז') א"ר יצחק מן הים צפה משה שאינו נכנס לארץ ישראל צופיה הליכות ביתה (משלי ל"א כ"ז) תביאנו ותטענו אין כתיב אלא תביאמו ותטעמו (שמות ט"ו י"ז) והא כתיב [המה ינחוני] יביאוני על הר קדשך ואל משכנותיך (תהלים שם) אלא [אלו] ספרי ארץ ישראל שהן קדושים כארץ ישראל. ד"א שלח אורך ואמתך זה משה ואהרן שעל ידיהם שלח הקדוש ברוך הוא אורה לישראל ונגאלו ממצרים אימתי בחדש הזה לכם: רבי לוי פתח והייתם קדושים כי קדוש אני ה' מקדישכם [ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי] (ויקרא כ' כ"ו) רבי יודן בשם רבי חמא בר חנינא ורבי ברכיה בשם רבי אבהו אלו מבדיל אומות עכו"ם מכם לא הייתה תקומה לאומות עכו"ם אלא ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי כזה שהוא בורר את היפה מן הרע וחוזר ובורר אבל כשהוא בורר את הרע מן היפה [בורר] ושוב אינו בורר א"ר לוי [כל מעשיהם] של ישראל משונים מאומות העולם בחרישתן ובזריעתן ובקצירתן ובעומרין ובדישתן ובגרניהם וביקביהם ובמניינם ובחשבונם בחרישתם לא תחרוש בשור וחמור וגו' (דברים כ"ב י') בזריעתן לא תזרע כרמך כלאים (שם שם ט') ובקצירתן ולקט קצירך לא תלקט (ויקרא י"ט ט') ובעומרין ושכחת עומר וגו' (דברים כ"ד י"ט) ובדישתן לא תחסום שור בדישו (שם כ"ה ד') [בגרניהם] וביקביהם הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך (שם ט"ו י"ד) ובמניינם ובחשבונם שאומות העולם מונים לחמה וישראל מונים ללבנה: החודש הזה לכם אני ישינה [ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל וגו'] (שה"ש ה' ב') אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבון העולם אני ישינה מבית המקדש ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אני ישינה מן הקרבנות ולבי ער במצות וצדקות אני ישינה מן המצות ולבי ער לעשותן אני ישינה מן הקץ ולבי ער לגאולה אני ישינה מן הגאולה ולבי ער להקדוש ברוך הוא לגאלני אמר ר' חייא בר אבא היכן מצינו שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלקים לעולם (תהלים ע"ג כ"ו) קול דודי דופק זה משה כה אמר ה' כחצות הלילה (שמות י"א ד') פתחי לי אמר ר' יוסי אמר הקב"ה פתחי לי פתח כחרירה של מחט ואני פותח לכם פתח שיהיו אהלים (ובצוצריות) [וכצוצריות] יכולים נכנסין בו אחותי במצרים שנתאחו לי בשתי מצות בדם פסח ובדם מילה רעייתי בים שנתרעו לי בים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שם ט"ו י"ח) יונתי במרה שנצטיינו (בים) כיונה (תמתי) במצות תמתי בסיני שנותמו לי בסיני ואמרו לי נעשה ונשמע (שם כ"ד ז') רבי ינאי אומר תמתי תיומתי לא אני גדול הימנה ולא היא גדולה ממני רבי יהושע דסכנים בשם רבי לוי מה התאומים הללו חש לאחד מהם את ראשו חבירו מרגיש כך אמר הקדוש ברוך הוא עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א ט"ו) שראשי נמלא טל אף שמים נטפו (שופטים ה' ד') [קווצתי רסיסי לילה גם עבים נטפו] מים (שם) ואימתי בחודש הזה לכם: קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שה"ש ב' ח') רבי יודן ורבי נחמן ורבנן ר' יהודה אומר קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר לישראל בחדש הזה נגאלים אתם אמרו משה רבינו היאך אנו נגאלין לא כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו י"ג) והלא אין בידינו אלא מאתים ועשר ואמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים מדלג על ההרים מדלג על ההרים מדלג על הקצים ומקפץ על החשבונות והעיבורים בחודש הזה אתם נגאלים החודש הזה לכם ר' נחמן אומר קול דודי הנה זה בא [זה] משה בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה האיך אנו נגאלים וארץ מצרים מליאה מטנופת עכו"ם שלנו ואמר להם הואיל והוא חפץ לגאולתכם אינו מביט במעשים שלכם אלא מדלג על ההרים ואין הרים אלא בתי עכו"ם כד"א על ראשי ההרים יזבחו וגו' (הושע ד' י"ג) ורבנין אומרים קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר לישראל בחודש זה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה האיך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים אמר להם משה הואיל והוא חפץ לגאולתכם אינו מביט (במעשים שלכם אלא מדלג על ההרים ואין הרים אלא בתי עכו"ם כמ"ש על ראשי ההרים יזבחו וגו' ורבנין אומרים קול דודי הנה זה בא משה בשעה שבאו ואמר לישראל בחודש זה אתם נגאלים אמר לו ר' משה האיך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים א"ל משה הואיל והוא חפץ לגאולתכם אינו מביט) למעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם כגון עמרם ובית דינו ואין הרים וגבעות אלא בתי דינים כד"א ואלכה וירדתי על ההרים (שופטים י"א ל"ז) אמר רבי יודן עבדות וגרות בארץ לא להם ארבע מאות שנה אפילו של איספטלים שלהם רבי יודן ורבי חמא בשם רבי אליעזר בנו של יוסי הגלילי ורב הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב אומר קול דודי הנה זה בא זה מלך המשיח בשעה שהוא בא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין (אמרו) [אומרים] לו רבינו מלך המשיח האיך אנו נגאלין לא כך אמר הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדינו בשבעים אומות והוא משיבם (שני) [שתי] תשובות ואומר להם אחד מכם גולה לברברייא ואחד מכם גלה (לברטניא) [לסרמטים] כגון שגליתם כולכם ולא עוד אלא שהמלכות היא מכתבת טירוניא מכל אומה ואומה כותי אחד בא ומשעבד (בא') כגון ששיעבדה כל (אומתי) [אומתו] ובחודש הזה (נגאלו) [אתם נגאלין] החודש הזה לכם: דומה דודי לצבי [וגו'] (שה"ש ב' י') דומה דודי (דידי לצבי) [דו די] א"ר יצחק (אם) [אתה] אומר לנו (דימו דימו את לגבן אתה) [דיו דיו אתו לגבי דיאו דיאו אתא] את לגבן קדמוהי [לצבי] א"ר יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר כך הקב"ה מדלג מן מצרים לים ומן הים לסיני במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות י"ב י"ב) בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה (שם י"א ל"א) בסיני ראו אותו שנאמר ויראו (אלקים) [את אלקי] ישראל (שם כ"ד י') בסיני ראו אותו ויאמר ה' מסיני בא [וגו'] (דברים ל"ג ב'). או לעופר האיילים (שה"ש שם) ר"י בר' חנינא אומר לעורזילהון דאיילתא הנה זה עומד [אחר כתלינו] (שם שם) כי ביום השלישי ירד ה' (שמות י"ט י"א) משגיח מן החלונות (שה"ש שם) וירד ה' על הר סיני על ראש ההר (שמות שם כ') מציץ מן החרכים (שה"ש שם) בשעה שאמר אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') ענה דודי ואמר [לי] קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך ומה אמר לי אנכי ה' אלקיך. ד"א דומה דודי לצבי אמר ר' יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן מסוכה לסוכה ומגדר לגדר כך הקב"ה מדלג מבית הכנסת זו לבית הכנסת זו ומבית המדרש זה לבית המדרש זה בשביל מה בשביל לברך את ישראל בזכות מה בזכות שהיה יושב באלוני ממרא דכתיב וירא אליו ה' באלני וגו' [והוא ישב פתח האהל וגו'] (בראשית י"ח א') ר' ברכיה בשם ר' לוי ישב כתיב אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם כל זמן שבניך נכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יהיו יושבים וכבודי עומד ומה טעם אלקים נצב בעדת אל (תהלים פ"ב א') ר' חנא בשם ר' יצחק אלקים עומד אין כתיב כאן אלא נצב איטימוס רבי שמואל בר' חייא בר יהודה בשם ר' חנינא כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין לפני הקב"ה כבודו יושב בניהם ואתה קדוש יושב תהלות ישראל (שם כ"ד ד') או לעפר האיילים א"ר יוסי בר חנינא לעורזליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלינו אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות משגיח מן החלונות מבין כתפיהם של כהנים מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי יברכך ה' וישמרך (במדבר ו' כ"ד). ד"א דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק מה הצבי נגלה וחוזר ונכסה כך משיח הראשון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם כמה נכסה יהודה בר' אומר שלשה חדשים הה"ד ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם (שמות ה' כ') (או לעופר האיילים א"ר יוסי בר' חנינא לעורזליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלינו זה כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם משגיח מן החלונות זה זכות אבות מציץ מן החרכים זה זכות אימהות ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחלון כך יש הפרש בין זכות אבות לאימהות) ר' ברכיה בשם ר' לוי אומר כגואל הראשון כך גואל האחרון (נגלה להם וחוזר ונכסה) מה ראשון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם וכמה הוא נכסה מהם רבי תנחומא בשם רבי חמא בשם רבי יהושע ר' מנחמא בשם ר' חמא בר חנינא ארבעים וחמשה יום הה"ד מעת הוסר התמיד [וגו'] ימים אלף ומאתים ותשעים (דניאל י"ב י"א) ואומר אשרי המחכה ויגיע לימים אלף ושלש מאות ושלשים וחמשה (שם שם יב) אילין מותרייא דהכא מה אינון אילו ארבעים וחמשה יום שהמשיח נגלה להם וחזר ונכסה מהם להיכן הוא מוליכם אית דאמרין למדבר יהודה ואית דאמרי למדבר סיחון ועוג הדא הוא דכתב לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר (הושע ב' ט"ז) מי שהוא מאמין בו אוכל מלוחין ושרשי רתומים הדא הוא דכתיב הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם (איוב ל' ד') ומי שאינו מאמין בו הולך אצל אומות עכו"ם והורגים אותו אמר רבי יצחק ברבי מוריון לסוף ארבעים וחמשה הקדוש ברוך הוא נגלה להם ומוריד להם את המן למה אין כל חדש תחת השמש (קהלת ט' ט') (אנכי) [ואנכי] ה' אלקיך (ועוד ואושיבך) [מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד (הושע י"ב י). או לעופר האיילים אר"י בר' חנינא לעורזיליהון דאיילתא הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי של ביהמ"ק שאינו חרב לעולם משגיח מן החלונות זה זכות אבות מציץ מן החרכים זה זכות אמהות ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לאימהות ענה דודי ואמר לי מה אמר לי החדש הזה לכם ראש חדשים]: ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך (שה"ש שם י') אמר רבי עזריה לא היא [ענייה ולא היא] אמירה אלא ענה ליע"ימשה ואמר לי על ידי אהרן ומה אמר (לו) [לי] קומי לך זרזי גרמיך רעייתי בתו של אברהם שריעה אותי בעולם ייפתי בתו של יצחק שייפה (אותי) שמי בעולמי בשעה שהעקידו אביו על גבי המזבח ולכי לך בתו של יעקב ששמע לאביו ולאמו שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך וגו' (בראשית כ"ח ז'): [כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו] (שם שם י"א) כי הנה הסתיו עבר אילו ארבע מאות שנה שנגזרה על אבותינו במצרים הגשם חלף הלך לו אילו מאתים ועשר שנים: דבר אחר כי הנה הסתיו עבר אילו מאתים ועשר שנים הגשם חלף הלך לו זה השיעבוד לא הוא הגשם לא הוא הסתיו אמר רבי תנחומא עיקר טרחותא מטרא עיקר שיעבודן של ישראל לא היה אלא שמונים ושש שנים משעה שנולדה מרים ולמה הוא קורא אותה מרים אמר ר' יצחק לשון מירור הוא כמה דאת אמר וימררו את חייהם (שמות א' י"ד): הנצנים נראו בארץ ועת הזמיר הגיע [וקול התור נשמע בארצנו] (שם שם י"ב) הנצנים נראו בארץ זה משה ואהרן ועת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתיזמר הגיע זמנם של מצרים שייזמרו הגיע זמנם של עכו"ם שלהם שתעקר מן העולם ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה' (שמות ל"ב י"ב) הגיע זמנו של ים שיבקע ויבקעו המים (שם י"ד כ"א) הגיע זמנה של שירה שתאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שם ט"ו א') הגיע זמנה של תורה שתנתן עזי וזמרת יה (שם שם ב') אמר רבי ביבי זמירות היו לי חקיך (תהלים קי"ט נ"ד) אמר ר' תנחומא הגיע הזמן שיעשו ישראל זמירה להקדוש ברוך הוא עזי וזמרת יה (שמות שם) וקול התור נשמע בארצינו אמר ר' יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו זה משה ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם י"א ד'): [התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך] (שה"ש שם י"ג) התאנה חנטה פגיה אילו שלשת ימי אפילה שבהם כלו רשעי ישראל והגפנים סמדר נתנו ריח אילו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו אמר להון משה כל הדין רוחא טבא אית (בהון) [בכון] ואתון יתבין הכא קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. ד"א ענה דודי ואמר לי אמר רבי עזריה לא היא ענייה ולא היא אמירה אלא ענה דודי על ידי יהושע ואמר לי על ידי אלעזר ומהו אמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר אילו ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר הגשם חלף הלך לו אילו שלשים ושמנה שנים שהיה כעס על ישראל הנצנים נראו בארץ אילו (מרגלים איש א' איש א' למטה) [הנשיאים ונשיא אחד נשיא אחד] (במדבר ל"ד י"ח) עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר הגיע זמנם של כנעניים שייזמרו הגיע זמנה של ארץ ישראל שתחלק לאלה תחלק הארץ (שם כ"ו נ"ב) וקול התור נשמע בארצינו אמר רבי יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו זה יהושע ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר (יהושע א' י') התאנה חנטה פגיה אילו סלי בכורים והגפנים סמדר נתנו ריח אילו (הגפנים) [הנסכים]: ד"א ענה דודי ואמר לי אמר רבי עזריה לא היא ענייה לא היא אמירה אלא ענה ליע"ידניאל ואמר לי על ידי עזרא מה אמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר אילו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה והלא אינם אלא חמשים ושתים שנה א"ר לוי (צא) [הוצא] מהם שמונה עשר שנה שהיתה בת קול יוצאת ומפוצצת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת לו עבדא בישא פוק חרב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה הגשם חלף הלך לו זה השיעבוד הנצנים נראו בארץ כגון דניאל וחביריו מרדכי וחברותו עזרא וחברותו עת הזמיר הגיע [הגיע] זמנה של ערלה שתיזמר הגיע זמנם של רשעים שיישברו הה"ד שבר ה' מטה רשעים (ישעיה י"ד ה') הגיע זמנם של בבליים שייזמרו הגיע זמנו של בית המקדש שיבנה גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון (חגי ב' ט') וקול התור נשמע בארצינו זה כורש כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי אלקי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה (עזרא א' ב') התאנה חנטה פגיה אילו סלי הביכורים והגפנים סמדר נתנו ריח אילו הנסכים. דבר אחר ענה דודי ואמר לי א"ר עזריה לא היא ענייה לא היא אמירה אלא ענה לי על ידי אליהו ואמר לי ע"י משיח מה אמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר זו מלכות הרשעה הזו שהיא מתעה את הבריות כד"א כי יסיתך אחיך בן אמך (דברים י"ג ז') הגשם חלף הלך לו זה השיעבוד הנצנים נראו בארץ אמר רבי יצחק כתיב ויראני ה' ארבעה חרשים (זכריה ב' ג') אילו הן אליהו ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר הגיע זמנם של רשעים שיישברו שבר ה' מטה רשעים (ישעי' י"ד ה') הגיע זמנה של מלכות הרשעה הזאת שתעקר מן העולם הגיע זמנה של מלכות שמים שתיגלה והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה י"ד ט') וקול התור נשמע בארצינו אמר רבי יוחנן (זה) [קול] תייר טב נשמע בארצינו זה מלך המשיח מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נ"ב ז') התאנה חנטה פגיה אמר ר' חייא בר אבא בר סימון לימות המשיח דבר גדול בא הרשעים כלים בו והגפנים סמדר נתנו ריח אילו הנשארים והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (שם ד' ג') ורבנן אמרי שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר (עמוס ד' ז') שנה שנייה חצי רעב משתלחין שלישית רעב גדול יהיה ומתים בה אנשים ונשים והטף והתורה משתכחת מישראל וברביעית רעב ולא רעב שובע ולא שובע בחמישית שובע גדול ואוכלים ושותים ושמחים והתורה חוזרת לחידושה ובשישית קולות ובשביעית מלחמות ובמוצאי שביעית בן דוד בא אמר אבוה כמה שבועין אתון כהדא ולא אתת אלא כי האי דאמר ר' יוחנן דור שבן דוד בא תלמידי חכמים מתים והנשארים כלות עיניהם ביגון ואנחה וצרות רעות באות על הציבור וגזירות קשות מתחדשות עד שהראשונות קיימות (אביא) [באה] אחרת (ואסמכה) [ונסמכה] לה. א"ר אבין דוד שכן דוד בא בו בית וועד לזנות יהיה והגליל יחרב והגבלון ישם ואנשי הגליל יסובבו מעיר אל עיר ולא יתחוננו ואנשי אמת נאספו והאמת נעדרת והולכת לה להיכן היא הולכת דבי ר' ינאי אמרין הולכת ויושבת עדרים עדרים במדבר כד"א ותהי האמת נעדרת (ישעיה נ"ט ט"ו) א"ר נהוראי דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו זקנים וזקנים יעמדו מפני נערים בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו בן לא יבוש מאביו חכמת סופרים תסרח והגפן תתן פריה והיין ביוקר אמר רבי אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב כלייה א"ר ינאי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומות לכלב א"ר לוי אם ראית דור אחר דור מחרף צפה רגליו של מלך המשיח ומה טעמיה אשר חרפוך אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך (תהלים פ"ט ל"ב) ומה כתב בתריה ברוך ה' לעולם אמן ואמן (שם שם ל"ג): ר' יונה פתח ואכרה לי בחמשה עשר כסף בחומר שעורים ולתך שעורים (הושע ג' ב') א"ר יוחנן ואכרה לי בחמשה עשר כסף הרי חמשה עשר (בניסן) בחומר שעורים הרי שלשים ולתך שעורים הרי ששים אלו ששים מצות שכתב לנו משה בתורה דא"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי שלש פרשיות כתב לנו משה בתורה וכל אחת ואחת יש בה מששים ששים מצות ואלו הן פרשת פסחים פרשת נזיקים פרשת קדושים תהיו רבי לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתה משבעים שבעים מצות א"ר תנחומא ולא פליגא מאן דעבד פרשת פסחים שבעים כולל עמה פרשת תפילין מאן דעבד פרשת נזיקים שבעים כולל עמה פרשת שמיטה מאן דעבד פרשת קדושים שבעים כולל עמה פרשת (ערלה) [ערוה]: ד"א ואכרה לי בחמשה עשר כסף [בט"ו בניסן] אימתי בחודש הזה: החודש הזה לכם ר' ברכיה בשם ר' יודן בר' שמעון אמר הקב"ה לישראל בני חידוש גאולה יש לכם (כאן) [וכן] לעתיד לבא לשעבר לא גאלתי אומה מתוך אומה ועכשיו אני גואל אומה מתוך אומה הה"ד או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' (דברים ד' ל"ד) ר' יהושע בר נחמיה בשם ר' חנן בן פזי גוי מקרב גוי עם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית א"כ לא היה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים לעולם שמואל בר נחמן אמר אילולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו נגאלים ישראל ממצרים לעולם מאי טעמא לכן אמור לבני ישראל וגו' (שמות ו' ו') אין לכן אלא שבועה כד"א לכן נשבעתי לבית עלי וגו' (שמואל א' ג' י"ד) אמר ר' ברכיה כתיב גאלת בזרוע עמך וגו' (תהלים ע"ז ט"ז) בטרוניא א"ר יודן מלבא לקחת גוי עד ובמוראים גדולים שבעים ושתים אותיות ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה הם אמור לו (צא) [הוצא] מהם גוי שני שאינו מן המנין א"ר אבין בשמו גאלם ששמו של הקב"ה שבעים ושתים אותיות: [החודש הזה לכם] א"ר יהושע למלך שנשבה בנו ולבשה נקמה למלך והלך ופדה את בנו ואמר היו מונים לי רמזי איפטייה לפדיון בני כך [אמר] הקדוש ברוך הוא (היה) [היו] מונין איפטייה ליציאת מצרים א"ר לוי בשם רבי חמא בר חנינא למלך שנשא נשים הרבה ולא כתב להם כתובת (גהיקן) [גמיקון] ולא אפטייה כיון שנשא בת טובים ובת גינסין כתב (גהיקין ולאפטוי) [לה גמיקון וכתב לה איפטייה כך כל הנשים שנשא אחשורוש לא כתב להן לא גמיקון ולא אפטייה] כיון שנשא אסתר בת גינסין כתב לה (גהיקן) [גמיקון] בחודש העשירי הוא חודש טבת (אסתר ב' ט"ז) וכתב (להב) לה אפטייה בשנת שבע למלכותו (שם) [כך אמר הקדוש ברוך הוא כיון שבראתי את עולמי היו אומות העולם עומדים לא נתתי להם לא חודש ולא שבת וכיון שעמדו ישראל נתתי להם ראשי חדשים ועיבור שנים לכך נאמר החודש הזה לכם]: [החודש הזה וגו'] א"ר ברכיה (גאלת בזרוע עמך) החודש הזה לכם כירח יכון לעולם (תהלים פ"ט ל"ח) כהדין סיהרא אם זכיתם אתם מונין למליאתו ואם לאו אתם מונין לפגמו [זכיתם] הרי אתם מונין למליאתו אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד שלמה וישב שלמה על כסא ה' למלך (דהי"א כ"ט כ"ג) הא סיהרא על מליאתה לא זכיתם אתם מונין לפגמו רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיה יואש אמציה עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מנשה אמון יאשיהו צדקיהו ואת עיני צדקיהו עור (מלכים ב כ"ה ז') הא סיהרא על פיגמה: החודש הזה לכם מסור הוא לכם אמר ריב"ל למלך שהיה לו אורולוגין וכיון שעמד בנו מסר לו אורולוגין שלו אמר רבי יוסי בר חנינא למלך שהיה לו (שומרים) [שומרה] וכיון שעמד בנו מסר לו (שומרין) [שומרה] אמר רבי אחא למלך שהיה לו טבעת וכיון שעמד בנו מסר לו את טבעתו א"ר [יצחק] למלך שהיו לו אוצרות והיה מפתח לכל אחד ואחד וכיון שעמד בנו מסר לו המפתחות א"ר חייא בר אבא למלך שהיה לו כלי אומנות וכיון שעמד בנו מסר לו כלי אומנותו ורבנין אמרין לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות כיון שעמד בנו מסר לו את נרתיקו: תני ר' הושיעא גזרו בית דין למטה ואמרו היום ראש השנה הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה ויעמדו סניגורים ויעמדו (מלאכי חובה פקידי') סקפטורים שגזרו בית דין למטן ואמרו היום ולמחר ראש השנה נשתהו העדים מלבא או שנמלכו בית דין להעבירה למחר הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת העבירו בימה ויעברו סניגורים ויעברו סקפטורים שגורו בית דין למטן למחר ראש השנה ומה טעם כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב (תהלים פ"א ה') אם [אינו] חוק לישראל הוא אינו משפט לאלקי יעקב כביכול ר' פנחס ר' חלקיהו בר' סימן אמר מתכנסים כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרו לפניו רבון העולמים אימתי הוא ראש השנה והוא אומר להם לי אתם שואלים אני ואתם נשאל לבית דין שלמטן ומה טעם כה' אלקינו בכל קראנו אליו (דברים ד' ז') כשאנו קוראים המועדות אליו ואין קראינו אלא מועדות כד"א מקרא קודש (שמות י"ב ט"ז) רבי קריספא בשם רבי יוחנן לשעבר אלה מועדי ה' מקראי קודש (ויקרא כ"ג ד') מכאן ואילך אשר תקראו אותם (שם) רבי לוי אמר אם קראתם אתם מועדי ה' ואם לאו אינם מועדי ה': החודש הזה לכם אתם מונין לו ואין אומות עכו"ם מונין לו ר' לוי בשם ר' יוסי ברבי אלעאי דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן עשו שהוא גדול מונה לחמה יעקב שהוא קטן מונה ללבנה (שהוא קטן) אמר רב נחמן והוא סימן טוב מה הגדול שליט ביום ואינו שליט בלילה כך עשו הרשע שליט בעולם הזה ואינו שולט לעולם הבא ומה הקטון שליט ביום ובלילה כך יעקב שליט בעולם הזה ובעולם הבא רב נחמן אמר חורי רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול מבהיק בעולם אין אורו של קטון מתפרסם שקע אורו של גדול נתפרסם אורו של קטון כך כל זמן שאורו של עשו הרשע מבהיק בעולם אין אורו של יעקב מפורסם שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו' (ישעיה ס' א'): [החודש הזה לכם] תני ר"ש בן יוחי בג' דברים נתקשה משה והראה לו הקדוש ברוך הוא כאילו באצבע במנורה ובשרצים ובלבנה במנורה זה מעשה המנורה וגו' (במדבר ח' ד') בשרצים וזה לכם הטמא וגו' (ויקרא י"א כ"ט) בלבנה החודש הזה לכם ר' שמלאי תני בשם שמואל כל חודש שלא נולד קודם לשש שעות אין כח לעין לראותו רבי שמואל בר נחמן אמר שנה שיצאו ישראל ממצרים היו חדשי השנה וחדשי התקופה שוין שנה שיצאו ישראל ממצרים היתה התקופה בליל ה' בתחלת הלילה ומולד הלבנה היה ביום ד' בחצות היום והתחילו חודש הלבנה וחודש התקופה בלילה ר' ברכיה ר' חייא בשם ר' יוחנן נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החודש ואמר להם באיזו צד ראיתם את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כמה היא גבוה ולאין היתה נוטה וכמה היתה רחבה אמר להם כסדר הזה שאתם איתם כך (היא) [יהיו] בני מעבירים את השנה למטן על ידי זקן וע"י עדים ועל ידי טלית מצוייצת: [החודש הזה לכם] ר' נחמן רבי אליעזר בן יוסי ור' אחא חד אמר אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני חידוש גאולה יש לכם כאן לעתיד לבא וחד אמר יש לכם כאן חידוש הוא לעתיד לבא מה לעתיד לבא אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה (ישעיה ל"ה ה') אף הכא ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות י"ט ח') וכל העם רואים את הקולות (שם כ' ט"ו) מה לעתיד לבא אז ידלג כאיל פסח (ישעיה שם ו') אף הכא ויוצא משה את העם לקראת האלקים וגו' (שמות י"ט י"ז) מה לעתיד לבא ותרון לשון אלם (ישעיה שם) אף הכא ויענו כל העם יחדיו וגו' (שמות שם ח'): דברו אל כל עדת בני ישראל לאמור בעשור לחודש הזה (שם י"ב ב') והלא אינו יפה אלא מדירות ואתה אומר מבעשור אלא מלמד שהיו קשורים לכרעי מטותיהם של ישראל מבעשור והיו המצריים נכנסים ורואים אותם ונפשם פורחות מעליהם רבי חייא בריה דרבי אחא דיפו משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם (שם שם כ"א) שיהא כל אחד מכם מושך אלוהות של מצרים ושוחטו לפניו ודרגש (לא) [ליה] ימלל. ר' חלבו בשם ר' יוחנן הכא איתמר בעשור לחודש הזה ולהלן הוא אומר והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הזה (יהושע ד' י"ט) ר' חייא בשם ר' יוחנן לקיחתו עמדה להם בירדן ואכילתו עמדה להם בימי המן ואכלו את הבשר בלילה הזה (שמות י"ב ח') בלילה ההוא שנדדה שנת המלך (אסתר ו' א'). ר' ברכיה בשם ר' אבהו דרש נחום בר' סימאי בטריסים ויקחו להם איש זה הקב"ה דכתב ביה ה' איש מלחמה (שמות ט"ו ג') שאתה לוקחו בשני תמידים שה זה קרבן תמיד כד"א את הכבש האחד תעשה בבקר (שם כ"ט ל"ט) (איש) [שה] לבית אבות שה לבית א"ר יודן ברבי סימון מימיו לא היה לן אדם בירושלים ובידו עון הא כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות של לילה תמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון מה טעם צדק ילין בה (ישעיה א' כ"א) צדיק ילין בה: [החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם] רבי ברכיה בשם רבי יצחק החודש הזה חדשו מעשיכם שעדיין ראש וראשון [עתידין] לבא ראש זה נבוכדנצר הרשע דכתב ביה אנת הוא רישא דדהבא (דניאל ב' ל"ח) ראשון זה עשו הרשע דכתב ביה ויצא הראשון וגו' (בראשי' כ"ה כ"ה) מי יפרע לכם ראשון אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מ"א ד'): מי פורע לכם ממדי בעשור ככרי כסף עשרת אלפים ככר כסף וגו' (אסתר ג' ט') אמר ר' אבהו בא עשור של המן (ועשרתו בנוי) [ועשרת בניו] מי פורע לכם שני בלקטירים מרדכי ואסתר מרדכי מבחוץ ואסתר מבפנים: מי פורע לכם מיון בני חשמנאי שהם מקריבים שני תמידין בכל יום. מי פורע לכם (מעכו"ם) [מאדום] נטרונא והיה לכם למשמרת (עד ארבעה עשר) (שמות שם) אמר הקדוש ברוך הוא אביו קורא אותו גדול ויקרא את עשו בנו הגדול (בראשית כ"ז א') ואמו קראה אותו גדול ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול (שם שם ט"ו) ואני קורא אותו קטן הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א' ב') הואיל והם קוראים אותו גדול (נפול) [לפום] תורא טבחא כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום (ישעיה ל"ד ו') אמר ר' ברכיה וטבח גדול בארץ אדום אל תאכלו ממנו נא לא (תבעירם) [תבעוניה] מהבהבה ובשל מבושל במים כי אם צלי אש וגו' היא ודוכסיה ואפרכוסיה ואיסטרטיליה הונך ועזבונך וגו' (יחזקאל כ"ז כ"ז) א"ר בר' יצחק אפילו אותם שהם מקהלי ובאו ונדבקו בקהלך אף הם יפלו ביום מפלתך וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' אמר רבי שמואל בר נחמן לפי שבעולם הזה אכלתם אותו בחפזון אבל לעתיד לבא מה כתיב כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניהם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל (ישעיה נ"ב י"ב):

  • Ramban on Leviticus 18:25unverified

    וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ הֶחְמִיר הַכָּתוּב בָּעֲרָיוֹת, בַּעֲבוּר הָאָרֶץ שֶׁתִּטְמָא בָּהֶן וְתָקִיא הַנְּפָשׁוֹת הָעוֹשׂוֹת. וְהִנֵּה הָעֲרָיוֹת חוֹבַת הַגּוּף וְאֵינָן תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, אֲבָל סוֹד הַדָּבָר בַּכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים לב ח ט) "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים וְגוֹ' כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ" וְגוֹ'. וְהָעִנְיָן כִּי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד בָּרָא הַכֹּל, וְשָׂם כֹּחַ הַתַּחְתּוֹנִים בָּעֶלְיוֹנִים, וְנָתַן עַל כָּל עַם וְעַם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵיהֶם כּוֹכָב וּמַזָּל יָדוּעַ, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע בָּאִצְטַגְנִינוּת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד יט) "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים", כִּי חִלֵּק לְכֻלָּם מַזָּלוֹת בַּשָּׁמַיִם, וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן נְתָנָם לִהְיוֹתָם שָׂרִים עֲלֵיהֶם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דניאל י יג) "וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי", וּכְתִיב (שם פסוק כ) "וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא", וְנִקְרָאִים "מְלָכִים", כְּדִכְתִיב (שם פסוק יג) "וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס". וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים לְכָל הָעוֹלָם, אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶמְצָעוּת הַיִּשּׁוּב, הִיא נַחֲלַת ה' מְיֻחֶדֶת לִשְׁמוֹ, לֹא נָתַן עָלֶיהָ מִן הַמַּלְאָכִים קָצִין שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל בְּהַנְחִילוֹ אוֹתָהּ לְעַמּוֹ הַמְּיַחֵד שְׁמוֹ זֶרַע אוֹהֲבָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות יט ה) "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ", וּכְתִיב (ירמיהו יא ד) "וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים", לֹא שֶׁתִּהְיוּ אַתֶּם אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים כְּלָל. וְהִנֵּה קִדֵּשׁ הָעָם הַיּוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ בִּקְדֻשַּׁת הָעֲרָיוֹת וּבְרֻבֵּי הַמִּצְוֹת, לִהְיוֹתָם לִשְׁמוֹ. וּלְכָךְ אָמַר (ויקרא כ':כ"ב) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ", וּכְתִיב (שם פסוק כד) "וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים", יֹאמַר כִּי הִבְדִּיל אוֹתָנוּ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר נָתַן עֲלֵיהֶם שָׂרִים וֵאלֹהִים אֲחֵרִים, בְּתִתּוֹ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּהְיֶה הוּא יִתְבָּרַךְ לָנוּ לֵאלֹהִים וְנִהְיֶה מְיֻחָדִים לִשְׁמוֹ. וְהִנֵּה הָאָרֶץ שֶׁהִיא נַחֲלַת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד תָּקִיא כָּל מְטַמֵּא אוֹתָהּ, וְלֹא תִּסְבֹּל עוֹבְדֵי ע"ז וּמְגַלִּים עֲרָיוֹת. וְהַפָּרָשָׁה הַזֹּאת הִזְכִּירָה הַמֹּלֶךְ, לִכְלֹל עֲבוֹדָה זָרָה עִם זִכְרוֹן הָעֲרָיוֹת, וְעַל כֻּלָּם אָמַר (כאן) "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ". וְכֵן אָמַר בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה (ויקרא כ':כ"ו) "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי", שֶׁהוּא חֹמֶר אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה. וּלְכָךְ אָמַר כִּי מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לִשְׁמוֹ בַּעֲבוּר כֵּן נָתַן לָהֶם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק כד) "וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים". וְהִנֵּה בְּחוּצָה לָאָרֶץ אע"פ שֶׁהַכֹּל לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד אֵין הַטַּהֲרָה בָּהּ שְׁלֵמָה, בַּעֲבוּר הַמְשָׁרְתִים הַמּוֹשְׁלִים עָלֶיהָ, וְהָעַמִּים תּוֹעִים אַחֲרֵי שָׂרֵיהֶם לַעֲבֹד גַּם אוֹתָם. וּלְכָךְ יֹאמַר הַכָּתוּב (ישעיהו נד ה) "אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא", כִּי הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הַמּוֹשֵׁל עַל הַכֹּל, וְהוּא יִפְקֹד בַּסּוֹף עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם (שם כד כא) לְהָסִיר מֶמְשֶׁלֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלַהֲרֹס מַעֲרֶכֶת הַמְשָׁרְתִים, וְאַחֲרֵי כֵּן יִפְקֹד עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה בָּאֲדָמָה (שם). וְזֶהוּ עִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (דניאל ד יד) "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא", יֹאמַר כִּי הַדָּבָר הַהוּא הַנִּגְזָר עַל נְבוּכַדְנֶצַּר הִיא גְּזֵרַת עִירִין (פתגמא ומאמר קדישין שאלתא) שֶׁגָּזְרוּ עַל הַכּוֹחוֹת הַנֶּאֱצָלִין מֵהֶן לַעֲשׂוֹת כָּךְ, וְיִקָּרְאוּ "עִירִין" כִּי מֵאֲצִילוּתָן יִתְעוֹרְרוּ הַכֹּחוֹת בְּכָל הַפְּעֻלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם שם י יא) "וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא" וְגוֹ'. "וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא", כְּלוֹמַר שֶׁשָּׁאֲלוּ מַה הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן עָלָיו, וְאַחֲרֵי כֵן גָּזְרוּ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ דָּנִיֵּאל (שם פסוק כא) "וּגְזֵרַת עִלָּאָה הִיא", כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד יִתְבָּרַךְ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים בְּחוּץ לָאָרֶץ, וֵאלֹהֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא נַחֲלַת ה', וְזֶהוּ טַעַם "וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ" (דברים לא טז) כִּי הָאֱלוֹהוֹת נָכְרִים בְּאֶרֶץ הַשֵּׁם וּבְנַחֲלָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יז כו) "לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ". וְהִנֵּה הַכּוּתִיִּים לֹא הָיוּ נֶעֱנָשִׁים בְּאַרְצָם בְּעָבְדָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם לְשַׁלַּח בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת, וּבְבוֹאָם בְּאֶרֶץ הַשֵּׁם וְעָשׂוּ שָׁם כְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח בָּהֶם הָאֲרָיוֹת הַמְּמִיתִים אוֹתָם. וְכֵן שָׁנוּ בְּסִפְרָא (קדושים יא יד) "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם" וְגוֹ', אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת, אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וּבְסִפְרֵי (האזינו שטו) "וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב יב), שֶׁלֹּא תְּהֵא רְשׁוּת לְאֶחָד מִשָּׂרֵי הָאֻמּוֹת לָבֹא לִשְׁלֹט בָּכֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן" וְגוֹ', וְהוּא מַאֲמָרָם (כתובות קי), כָּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה:ל"ח) "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים", וְאוֹמֵר (שמואל א כו יט) "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים". וְאָמְרוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דע"ז (פ"ה ה"ה), הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (בראשית כח כא) "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים", וְאוֹמֵר "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" (ויקרא כ"ה:ל"ח), כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, אֵין אַתֶּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כִּבְיָכוֹל אֵין אֲנִי לָכֶם לֵאלֹהִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ד יג) "כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ה'", וְאוֹמֵר (דהי"א כב יח) "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי הַשֵּׁם וְלִפְנֵי עַמּוֹ", וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְכַבְּשִׁין אֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהֵן עָלֶיהָ כְּאִלּוּ הִיא מְכֻבֶּשֶׁת, הָא אֵינָם עָלֶיהָ אֵינָהּ מְכֻבֶּשֶׁת. וּמִן הָעִנְיָן הַזֶּה אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (עקב מג), "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה" (דברים יא יז), אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מַגְלֶה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ הֱיוּ מְצֻיָּנִין בַּמִּצְוֹת, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרוּ לֹא יְהוּ עֲלֵיכֶם חֲדָשִׁים. מָשָׁל לְאָדוֹן שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ וְשִׁלְּחָהּ לְבֵית אָבִיהָ, אָמַר לָהּ, הֱוִי מִתְקַשֶּׁטֶת תַּכְשִׁיטִים, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרִי לֹא יִהְיוּ עָלַיִךְ חֲדָשִׁים. וְכֵן אָמַר יִרְמְיָה (לא כ), "הַצִּיבִי לָךְ צִיּוּנִים" אֵלּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין בָּהֶם. וְהִנֵּה הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים יא יז-יח) "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה" וְגוֹ' אֵינוֹ מְחַיֵּב בַּגָּלוּת אֶלָּא בְּחוֹבַת הַגּוּף, כִּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת, וּפֵרְשׁוּ בָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ חֲדָשִׁים עָלֵינוּ כְּשֶׁנַּחְזֹר לָאָרֶץ, כִּי עִקַּר כָּל הַמִּצְוֹת לַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ ה'. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ראה פ) "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת" (דברים יא לא-לב), יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכָךְ הוּא בְּתוֹסֶפְתָּא דע"ז (פ"ה ה"ב). וְזוֹ הִיא מַחְשֶׁבֶת הָרְשָׁעִים (סנהדרין קה) שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לִיחֶזְקֵאל, רַבֵּינוּ יְחֶזְקֵאל, עֶבֶד שֶׁמְּכָרוֹ רַבּוֹ, יֵשׁ עָלָיו כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ לב) "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן". וְזוֹ הִיא מִצְוַת יַעֲקֹב אָבִינוּ לְבֵיתוֹ וּלְכָל אֲשֶׁר עִמּוֹ בִּשְׁעַת בִּיאָתָם לָאָרֶץ (בראשית לה ב) "הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ". וְהַשֵּׁם לוֹ לְבַדּוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת, שֶׁמֵּתָה רָחֵל בַּדֶּרֶךְ בִּתְחִלַּת בּוֹאָם בָּאָרֶץ, כִּי בִּזְכוּתָהּ לֹא מֵתָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבִזְכוּתוֹ לֹא יָשַׁב בָּאָרֶץ עִם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְהִיא הָיְתָה הַנִּשֵּׂאת בְּאִסּוּר הָאַחְוָה. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְעַבְּרָה מִבִּנְיָמִין קֹדֶם בּוֹאָם בִּשְׁכֶם, וְלֹא נָגַע בָּהּ בָּאָרֶץ כְּלָל מִפְּנֵי הָעִנְיָן שֶׁהִזְכַּרְנוּ. וְאָמַר הַנָּבִיא (ירמיהו טז יח) "וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֵה עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ אֶת נַחֲלָתִי". וְהָעִנְיָן הַזֶּה הוּא בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים בַּכְּתוּבִים, וְתִרְאֶנּוּ מְפֹרָשׁ בָּהֶם אַחַר שֶׁפָּקַחְתִּי בּוֹ עֵינֶיךָ. וְכָתַב ר"א בְּפָרָשַׁת וַיֵּלֶךְ (דברים לא טז), יָדַעְנוּ כִּי הַשֵּׁם אֶחָד, וְהַשִּׁנּוּי יָבֹא מֵהַמְּקַבְּלִים, וְהַשֵּׁם לֹא יְשַׁנֶּה מַעֲשָׂיו כִּי כֻלָּם הֵם בְּחָכְמָה, וּמֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לִשְׁמֹר כֹּחַ הַקִּבּוּל כְּפִי הַמָּקוֹם, עַל כֵּן כָּתוּב "אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ", וְאָמַר בְּיַעֲקֹב "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר", וְהֵפֶךְ הַמָּקוֹם הִדָּבֵק בָּעֲרָיוֹת שֶׁהֵם שְׁאֵר, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. אֵלּוּ דְּבָרָיו זַ"ל. וְאַל תָּשִׁיב עָלַי מִפָּסוּק "מִיכָאֵל שַׂרְכֶם" (דניאל י כא), כִּי הוּא שַׂר מְשָׁרֵת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא שַׂר מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה. וְכֵן הָיָה שַׂר צָבָא הַנִּרְאֶה לִיהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ (יהושע ה יג), הֶרְאָה לוֹ כִּי הַשֵּׁם שְׁלָחוֹ לִלְחֹם מִלְחֲמוֹתֵיהֶם, כָּעִנְיָן בְּחִזְקִיָּהוּ (מלכים ב יט לה), וְגַם שֶׁהָיָה זֶה בִּהְיוֹתֵנוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאֵין רְשׁוּת לְפָרֵשׁ בְּעִנְיָן הָאָרֶץ יוֹתֵר מִזֶּה, אֲבָל אִם תִּזְכֶּה לְהָבִין הָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת בְּפָסוּק בְּרֵאשִׁית, וְהַנִּזְכֶּרֶת בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקּוֹתַי, (ויקרא כ"ו:מ"ב) תֵּדַע סוֹד נִשְׂגָּב וְנֶעְלָם, וְתָבִין מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תנחומא ויקהל ז), בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָשׁ שֶׁל מַטָּה. וּכְבָר רָמַזְתִּי לְךָ בַּפָּסוּק "כִּי לִי הָאָרֶץ" (שמות יט ה). וְהִנֵּה הִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן נֶעֶנְשׁוּ בַּעֲבוּר הָעֲרָיוֹת, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין נו) שֶׁהֻזְהֲרוּ עֲלֵיהֶן מֵעֵת הַיְּצִירָה לְאָדָם וּלְנֹחַ, שֶׁלֹּא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, אֲבָל הַכָּתוּב לֹא יַזְכִּיר הָאַזְהָרָה, אֲבָל יֹאמַר כִּי הָאָרֶץ תָּקִיא אוֹתָם כִּי הָאָרֶץ תְּתַעֵב כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל. וְהִנֵּה לֹא אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן בִּלְבַד הָיוּ מִן הַמֻּזְהָרִים. וְהַפָּרָשָׁה הִזְכִּירָה "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם" (ויקרא י"ח:ג'), שֶׁהָיוּ גַּם הֵם עוֹשִׂים כְּכָל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא תָּקִיא אוֹתָם אֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא שְׁאָר אַרְצוֹת הַגּוֹיִם אֶת גּוֹיֵיהֶם, אֲבָל הָעִנְיָן כֻּלּוֹ לְמַעֲלַת הָאָרֶץ וּקְדֻשָּׁתָהּ. וְאָמַר הַכָּתוּב (כאן) "וַתָּקִא הָאָרֶץ", כִּי מֵעֵת שֶׁפָּקַד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ, שֶׁנִּגְזַר עַל הַכְּנַעֲנִים לְהִכָּרֵת, כְּאִלּוּ כְּבָר הֵקִיאָה אוֹתָם. אוֹ "וַתָּקִא" - לְמַעְלָה, כְּעִנְיַן "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם" (במדבר יד ט): וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ הֶחְמִיר הַכָּתוּב בָּעֲרָיוֹת, בַּעֲבוּר הָאָרֶץ שֶׁתִּטְמָא בָּהֶן וְתָקִיא הַנְּפָשׁוֹת הָעוֹשׂוֹת. וְהִנֵּה הָעֲרָיוֹת חוֹבַת הַגּוּף וְאֵינָן תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, אֲבָל סוֹד הַדָּבָר בַּכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים לב ח ט) "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים וְגוֹ' כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ" וְגוֹ'. וְהָעִנְיָן כִּי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד בָּרָא הַכֹּל, וְשָׂם כֹּחַ הַתַּחְתּוֹנִים בָּעֶלְיוֹנִים, וְנָתַן עַל כָּל עַם וְעַם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵיהֶם כּוֹכָב וּמַזָּל יָדוּעַ, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע בָּאִצְטַגְנִינוּת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד יט) "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים", כִּי חִלֵּק לְכֻלָּם מַזָּלוֹת בַּשָּׁמַיִם, וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן נְתָנָם לִהְיוֹתָם שָׂרִים עֲלֵיהֶם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דניאל י יג) "וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי", וּכְתִיב (שם פסוק כ) "וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא", וְנִקְרָאִים "מְלָכִים", כְּדִכְתִיב (שם פסוק יג) "וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס". וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים לְכָל הָעוֹלָם, אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶמְצָעוּת הַיִּשּׁוּב, הִיא נַחֲלַת ה' מְיֻחֶדֶת לִשְׁמוֹ, לֹא נָתַן עָלֶיהָ מִן הַמַּלְאָכִים קָצִין שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל בְּהַנְחִילוֹ אוֹתָהּ לְעַמּוֹ הַמְּיַחֵד שְׁמוֹ זֶרַע אוֹהֲבָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות יט ה) "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ", וּכְתִיב (ירמיהו יא ד) "וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים", לֹא שֶׁתִּהְיוּ אַתֶּם אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים כְּלָל. וְהִנֵּה קִדֵּשׁ הָעָם הַיּוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ בִּקְדֻשַּׁת הָעֲרָיוֹת וּבְרֻבֵּי הַמִּצְוֹת, לִהְיוֹתָם לִשְׁמוֹ. וּלְכָךְ אָמַר (ויקרא כ':כ"ב) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ", וּכְתִיב (שם פסוק כד) "וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים", יֹאמַר כִּי הִבְדִּיל אוֹתָנוּ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר נָתַן עֲלֵיהֶם שָׂרִים וֵאלֹהִים אֲחֵרִים, בְּתִתּוֹ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּהְיֶה הוּא יִתְבָּרַךְ לָנוּ לֵאלֹהִים וְנִהְיֶה מְיֻחָדִים לִשְׁמוֹ. וְהִנֵּה הָאָרֶץ שֶׁהִיא נַחֲלַת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד תָּקִיא כָּל מְטַמֵּא אוֹתָהּ, וְלֹא תִּסְבֹּל עוֹבְדֵי ע"ז וּמְגַלִּים עֲרָיוֹת. וְהַפָּרָשָׁה הַזֹּאת הִזְכִּירָה הַמֹּלֶךְ, לִכְלֹל עֲבוֹדָה זָרָה עִם זִכְרוֹן הָעֲרָיוֹת, וְעַל כֻּלָּם אָמַר (כאן) "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ". וְכֵן אָמַר בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה (ויקרא כ':כ"ו) "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי", שֶׁהוּא חֹמֶר אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה. וּלְכָךְ אָמַר כִּי מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לִשְׁמוֹ בַּעֲבוּר כֵּן נָתַן לָהֶם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק כד) "וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים". וְהִנֵּה בְּחוּצָה לָאָרֶץ אע"פ שֶׁהַכֹּל לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד אֵין הַטַּהֲרָה בָּהּ שְׁלֵמָה, בַּעֲבוּר הַמְשָׁרְתִים הַמּוֹשְׁלִים עָלֶיהָ, וְהָעַמִּים תּוֹעִים אַחֲרֵי שָׂרֵיהֶם לַעֲבֹד גַּם אוֹתָם. וּלְכָךְ יֹאמַר הַכָּתוּב (ישעיהו נד ה) "אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא", כִּי הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הַמּוֹשֵׁל עַל הַכֹּל, וְהוּא יִפְקֹד בַּסּוֹף עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם (שם כד כא) לְהָסִיר מֶמְשֶׁלֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלַהֲרֹס מַעֲרֶכֶת הַמְשָׁרְתִים, וְאַחֲרֵי כֵּן יִפְקֹד עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה בָּאֲדָמָה (שם). וְזֶהוּ עִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (דניאל ד יד) "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא", יֹאמַר כִּי הַדָּבָר הַהוּא הַנִּגְזָר עַל נְבוּכַדְנֶצַּר הִיא גְּזֵרַת עִירִין (פתגמא ומאמר קדישין שאלתא) שֶׁגָּזְרוּ עַל הַכּוֹחוֹת הַנֶּאֱצָלִין מֵהֶן לַעֲשׂוֹת כָּךְ, וְיִקָּרְאוּ "עִירִין" כִּי מֵאֲצִילוּתָן יִתְעוֹרְרוּ הַכֹּחוֹת בְּכָל הַפְּעֻלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם שם י יא) "וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא" וְגוֹ'. "וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא", כְּלוֹמַר שֶׁשָּׁאֲלוּ מַה הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן עָלָיו, וְאַחֲרֵי כֵן גָּזְרוּ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ דָּנִיֵּאל (שם פסוק כא) "וּגְזֵרַת עִלָּאָה הִיא", כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד יִתְבָּרַךְ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים בְּחוּץ לָאָרֶץ, וֵאלֹהֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא נַחֲלַת ה', וְזֶהוּ טַעַם "וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ" (דברים לא טז) כִּי הָאֱלוֹהוֹת נָכְרִים בְּאֶרֶץ הַשֵּׁם וּבְנַחֲלָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יז כו) "לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ". וְהִנֵּה הַכּוּתִיִּים לֹא הָיוּ נֶעֱנָשִׁים בְּאַרְצָם בְּעָבְדָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם לְשַׁלַּח בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת, וּבְבוֹאָם בְּאֶרֶץ הַשֵּׁם וְעָשׂוּ שָׁם כְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח בָּהֶם הָאֲרָיוֹת הַמְּמִיתִים אוֹתָם. וְכֵן שָׁנוּ בְּסִפְרָא (קדושים יא יד) "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם" וְגוֹ', אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת, אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וּבְסִפְרֵי (האזינו שטו) "וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב יב), שֶׁלֹּא תְּהֵא רְשׁוּת לְאֶחָד מִשָּׂרֵי הָאֻמּוֹת לָבֹא לִשְׁלֹט בָּכֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן" וְגוֹ', וְהוּא מַאֲמָרָם (כתובות קי), כָּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה:ל"ח) "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים", וְאוֹמֵר (שמואל א כו יט) "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים". וְאָמְרוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דע"ז (פ"ה ה"ה), הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (בראשית כח כא) "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים", וְאוֹמֵר "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" (ויקרא כ"ה:ל"ח), כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, אֵין אַתֶּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כִּבְיָכוֹל אֵין אֲנִי לָכֶם לֵאלֹהִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ד יג) "כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ה'", וְאוֹמֵר (דהי"א כב יח) "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי הַשֵּׁם וְלִפְנֵי עַמּוֹ", וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְכַבְּשִׁין אֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהֵן עָלֶיהָ כְּאִלּוּ הִיא מְכֻבֶּשֶׁת, הָא אֵינָם עָלֶיהָ אֵינָהּ מְכֻבֶּשֶׁת. וּמִן הָעִנְיָן הַזֶּה אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (עקב מג), "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה" (דברים יא יז), אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מַגְלֶה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ הֱיוּ מְצֻיָּנִין בַּמִּצְוֹת, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרוּ לֹא יְהוּ עֲלֵיכֶם חֲדָשִׁים. מָשָׁל לְאָדוֹן שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ וְשִׁלְּחָהּ לְבֵית אָבִיהָ, אָמַר לָהּ, הֱוִי מִתְקַשֶּׁטֶת תַּכְשִׁיטִים, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרִי לֹא יִהְיוּ עָלַיִךְ חֲדָשִׁים. וְכֵן אָמַר יִרְמְיָה (לא כ), "הַצִּיבִי לָךְ צִיּוּנִים" אֵלּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין בָּהֶם. וְהִנֵּה הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים יא יז-יח) "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה" וְגוֹ' אֵינוֹ מְחַיֵּב בַּגָּלוּת אֶלָּא בְּחוֹבַת הַגּוּף, כִּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת, וּפֵרְשׁוּ בָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ חֲדָשִׁים עָלֵינוּ כְּשֶׁנַּחְזֹר לָאָרֶץ, כִּי עִקַּר כָּל הַמִּצְוֹת לַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ ה'. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ראה פ) "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת" (דברים יא לא-לב), יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכָךְ הוּא בְּתוֹסֶפְתָּא דע"ז (פ"ה ה"ב). וְזוֹ הִיא מַחְשֶׁבֶת הָרְשָׁעִים (סנהדרין קה) שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לִיחֶזְקֵאל, רַבֵּינוּ יְחֶזְקֵאל, עֶבֶד שֶׁמְּכָרוֹ רַבּוֹ, יֵשׁ עָלָיו כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ לב) "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן". וְזוֹ הִיא מִצְוַת יַעֲקֹב אָבִינוּ לְבֵיתוֹ וּלְכָל אֲשֶׁר עִמּוֹ בִּשְׁעַת בִּיאָתָם לָאָרֶץ (בראשית לה ב) "הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ". וְהַשֵּׁם לוֹ לְבַדּוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת, שֶׁמֵּתָה רָחֵל בַּדֶּרֶךְ בִּתְחִלַּת בּוֹאָם בָּאָרֶץ, כִּי בִּזְכוּתָהּ לֹא מֵתָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבִזְכוּתוֹ לֹא יָשַׁב בָּאָרֶץ עִם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְהִיא הָיְתָה הַנִּשֵּׂאת בְּאִסּוּר הָאַחְוָה. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְעַבְּרָה מִבִּנְיָמִין קֹדֶם בּוֹאָם בִּשְׁכֶם, וְלֹא נָגַע בָּהּ בָּאָרֶץ כְּלָל מִפְּנֵי הָעִנְיָן שֶׁהִזְכַּרְנוּ. וְאָמַר הַנָּבִיא (ירמיהו טז יח) "וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֵה עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ אֶת נַחֲלָתִי". וְהָעִנְיָן הַזֶּה הוּא בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים בַּכְּתוּבִים, וְתִרְאֶנּוּ מְפֹרָשׁ בָּהֶם אַחַר שֶׁפָּקַחְתִּי בּוֹ עֵינֶיךָ. וְכָתַב ר"א בְּפָרָשַׁת וַיֵּלֶךְ (דברים לא טז), יָדַעְנוּ כִּי הַשֵּׁם אֶחָד, וְהַשִּׁנּוּי יָבֹא מֵהַמְּקַבְּלִים, וְהַשֵּׁם לֹא יְשַׁנֶּה מַעֲשָׂיו כִּי כֻלָּם הֵם בְּחָכְמָה, וּמֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לִשְׁמֹר כֹּחַ הַקִּבּוּל כְּפִי הַמָּקוֹם, עַל כֵּן כָּתוּב "אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ", וְאָמַר בְּיַעֲקֹב "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר", וְהֵפֶךְ הַמָּקוֹם הִדָּבֵק בָּעֲרָיוֹת שֶׁהֵם שְׁאֵר, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. אֵלּוּ דְּבָרָיו זַ"ל. וְאַל תָּשִׁיב עָלַי מִפָּסוּק "מִיכָאֵל שַׂרְכֶם" (דניאל י כא), כִּי הוּא שַׂר מְשָׁרֵת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא שַׂר מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה. וְכֵן הָיָה שַׂר צָבָא הַנִּרְאֶה לִיהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ (יהושע ה יג), הֶרְאָה לוֹ כִּי הַשֵּׁם שְׁלָחוֹ לִלְחֹם מִלְחֲמוֹתֵיהֶם, כָּעִנְיָן בְּחִזְקִיָּהוּ (מלכים ב יט לה), וְגַם שֶׁהָיָה זֶה בִּהְיוֹתֵנוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאֵין רְשׁוּת לְפָרֵשׁ בְּעִנְיָן הָאָרֶץ יוֹתֵר מִזֶּה, אֲבָל אִם תִּזְכֶּה לְהָבִין הָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת בְּפָסוּק בְּרֵאשִׁית, וְהַנִּזְכֶּרֶת בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקּוֹתַי, (ויקרא כ"ו:מ"ב) תֵּדַע סוֹד נִשְׂגָּב וְנֶעְלָם, וְתָבִין מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תנחומא ויקהל ז), בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָשׁ שֶׁל מַטָּה. וּכְבָר רָמַזְתִּי לְךָ בַּפָּסוּק "כִּי לִי הָאָרֶץ" (שמות יט ה). וְהִנֵּה הִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן נֶעֶנְשׁוּ בַּעֲבוּר הָעֲרָיוֹת, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין נו) שֶׁהֻזְהֲרוּ עֲלֵיהֶן מֵעֵת הַיְּצִירָה לְאָדָם וּלְנֹחַ, שֶׁלֹּא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, אֲבָל הַכָּתוּב לֹא יַזְכִּיר הָאַזְהָרָה, אֲבָל יֹאמַר כִּי הָאָרֶץ תָּקִיא אוֹתָם כִּי הָאָרֶץ תְּתַעֵב כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל. וְהִנֵּה לֹא אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן בִּלְבַד הָיוּ מִן הַמֻּזְהָרִים. וְהַפָּרָשָׁה הִזְכִּירָה "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם" (ויקרא י"ח:ג'), שֶׁהָיוּ גַּם הֵם עוֹשִׂים כְּכָל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא תָּקִיא אוֹתָם אֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא שְׁאָר אַרְצוֹת הַגּוֹיִם אֶת גּוֹיֵיהֶם, אֲבָל הָעִנְיָן כֻּלּוֹ לְמַעֲלַת הָאָרֶץ וּקְדֻשָּׁתָהּ. וְאָמַר הַכָּתוּב (כאן) "וַתָּקִא הָאָרֶץ", כִּי מֵעֵת שֶׁפָּקַד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ, שֶׁנִּגְזַר עַל הַכְּנַעֲנִים לְהִכָּרֵת, כְּאִלּוּ כְּבָר הֵקִיאָה אוֹתָם. אוֹ "וַתָּקִא" - לְמַעְלָה, כְּעִנְיַן "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם" (במדבר יד ט): וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ הֶחְמִיר הַכָּתוּב בָּעֲרָיוֹת, בַּעֲבוּר הָאָרֶץ שֶׁתִּטְמָא בָּהֶן וְתָקִיא הַנְּפָשׁוֹת הָעוֹשׂוֹת. וְהִנֵּה הָעֲרָיוֹת חוֹבַת הַגּוּף וְאֵינָן תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, אֲבָל סוֹד הַדָּבָר בַּכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים לב ח ט) "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים וְגוֹ' כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ" וְגוֹ'. וְהָעִנְיָן כִּי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד בָּרָא הַכֹּל, וְשָׂם כֹּחַ הַתַּחְתּוֹנִים בָּעֶלְיוֹנִים, וְנָתַן עַל כָּל עַם וְעַם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵיהֶם כּוֹכָב וּמַזָּל יָדוּעַ, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע בָּאִצְטַגְנִינוּת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד יט) "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים", כִּי חִלֵּק לְכֻלָּם מַזָּלוֹת בַּשָּׁמַיִם, וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן נְתָנָם לִהְיוֹתָם שָׂרִים עֲלֵיהֶם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דניאל י יג) "וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי", וּכְתִיב (שם פסוק כ) "וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא", וְנִקְרָאִים "מְלָכִים", כְּדִכְתִיב (שם פסוק יג) "וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס". וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים לְכָל הָעוֹלָם, אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶמְצָעוּת הַיִּשּׁוּב, הִיא נַחֲלַת ה' מְיֻחֶדֶת לִשְׁמוֹ, לֹא נָתַן עָלֶיהָ מִן הַמַּלְאָכִים קָצִין שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל בְּהַנְחִילוֹ אוֹתָהּ לְעַמּוֹ הַמְּיַחֵד שְׁמוֹ זֶרַע אוֹהֲבָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות יט ה) "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ", וּכְתִיב (ירמיהו יא ד) "וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים", לֹא שֶׁתִּהְיוּ אַתֶּם אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים כְּלָל. וְהִנֵּה קִדֵּשׁ הָעָם הַיּוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ בִּקְדֻשַּׁת הָעֲרָיוֹת וּבְרֻבֵּי הַמִּצְוֹת, לִהְיוֹתָם לִשְׁמוֹ. וּלְכָךְ אָמַר (ויקרא כ':כ"ב) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ", וּכְתִיב (שם פסוק כד) "וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים", יֹאמַר כִּי הִבְדִּיל אוֹתָנוּ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר נָתַן עֲלֵיהֶם שָׂרִים וֵאלֹהִים אֲחֵרִים, בְּתִתּוֹ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּהְיֶה הוּא יִתְבָּרַךְ לָנוּ לֵאלֹהִים וְנִהְיֶה מְיֻחָדִים לִשְׁמוֹ. וְהִנֵּה הָאָרֶץ שֶׁהִיא נַחֲלַת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד תָּקִיא כָּל מְטַמֵּא אוֹתָהּ, וְלֹא תִּסְבֹּל עוֹבְדֵי ע"ז וּמְגַלִּים עֲרָיוֹת. וְהַפָּרָשָׁה הַזֹּאת הִזְכִּירָה הַמֹּלֶךְ, לִכְלֹל עֲבוֹדָה זָרָה עִם זִכְרוֹן הָעֲרָיוֹת, וְעַל כֻּלָּם אָמַר (כאן) "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ". וְכֵן אָמַר בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה (ויקרא כ':כ"ו) "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי", שֶׁהוּא חֹמֶר אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה. וּלְכָךְ אָמַר כִּי מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לִשְׁמוֹ בַּעֲבוּר כֵּן נָתַן לָהֶם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק כד) "וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים". וְהִנֵּה בְּחוּצָה לָאָרֶץ אע"פ שֶׁהַכֹּל לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד אֵין הַטַּהֲרָה בָּהּ שְׁלֵמָה, בַּעֲבוּר הַמְשָׁרְתִים הַמּוֹשְׁלִים עָלֶיהָ, וְהָעַמִּים תּוֹעִים אַחֲרֵי שָׂרֵיהֶם לַעֲבֹד גַּם אוֹתָם. וּלְכָךְ יֹאמַר הַכָּתוּב (ישעיהו נד ה) "אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא", כִּי הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הַמּוֹשֵׁל עַל הַכֹּל, וְהוּא יִפְקֹד בַּסּוֹף עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם (שם כד כא) לְהָסִיר מֶמְשֶׁלֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלַהֲרֹס מַעֲרֶכֶת הַמְשָׁרְתִים, וְאַחֲרֵי כֵּן יִפְקֹד עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה בָּאֲדָמָה (שם). וְזֶהוּ עִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (דניאל ד יד) "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא", יֹאמַר כִּי הַדָּבָר הַהוּא הַנִּגְזָר עַל נְבוּכַדְנֶצַּר הִיא גְּזֵרַת עִירִין (פתגמא ומאמר קדישין שאלתא) שֶׁגָּזְרוּ עַל הַכּוֹחוֹת הַנֶּאֱצָלִין מֵהֶן לַעֲשׂוֹת כָּךְ, וְיִקָּרְאוּ "עִירִין" כִּי מֵאֲצִילוּתָן יִתְעוֹרְרוּ הַכֹּחוֹת בְּכָל הַפְּעֻלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם שם י יא) "וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא" וְגוֹ'. "וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא", כְּלוֹמַר שֶׁשָּׁאֲלוּ מַה הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן עָלָיו, וְאַחֲרֵי כֵן גָּזְרוּ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ דָּנִיֵּאל (שם פסוק כא) "וּגְזֵרַת עִלָּאָה הִיא", כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד יִתְבָּרַךְ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים בְּחוּץ לָאָרֶץ, וֵאלֹהֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא נַחֲלַת ה', וְזֶהוּ טַעַם "וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ" (דברים לא טז) כִּי הָאֱלוֹהוֹת נָכְרִים בְּאֶרֶץ הַשֵּׁם וּבְנַחֲלָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יז כו) "לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ". וְהִנֵּה הַכּוּתִיִּים לֹא הָיוּ נֶעֱנָשִׁים בְּאַרְצָם בְּעָבְדָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם לְשַׁלַּח בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת, וּבְבוֹאָם בְּאֶרֶץ הַשֵּׁם וְעָשׂוּ שָׁם כְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח בָּהֶם הָאֲרָיוֹת הַמְּמִיתִים אוֹתָם. וְכֵן שָׁנוּ בְּסִפְרָא (קדושים יא יד) "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם" וְגוֹ', אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת, אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וּבְסִפְרֵי (האזינו שטו) "וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב יב), שֶׁלֹּא תְּהֵא רְשׁוּת לְאֶחָד מִשָּׂרֵי הָאֻמּוֹת לָבֹא לִשְׁלֹט בָּכֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן" וְגוֹ', וְהוּא מַאֲמָרָם (כתובות קי), כָּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה:ל"ח) "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים", וְאוֹמֵר (שמואל א כו יט) "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים". וְאָמְרוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דע"ז (פ"ה ה"ה), הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (בראשית כח כא) "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים", וְאוֹמֵר "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" (ויקרא כ"ה:ל"ח), כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, אֵין אַתֶּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כִּבְיָכוֹל אֵין אֲנִי לָכֶם לֵאלֹהִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ד יג) "כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ה'", וְאוֹמֵר (דהי"א כב יח) "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי הַשֵּׁם וְלִפְנֵי עַמּוֹ", וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְכַבְּשִׁין אֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהֵן עָלֶיהָ כְּאִלּוּ הִיא מְכֻבֶּשֶׁת, הָא אֵינָם עָלֶיהָ אֵינָהּ מְכֻבֶּשֶׁת. וּמִן הָעִנְיָן הַזֶּה אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (עקב מג), "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה" (דברים יא יז), אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מַגְלֶה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ הֱיוּ מְצֻיָּנִין בַּמִּצְוֹת, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרוּ לֹא יְהוּ עֲלֵיכֶם חֲדָשִׁים. מָשָׁל לְאָדוֹן שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ וְשִׁלְּחָהּ לְבֵית אָבִיהָ, אָמַר לָהּ, הֱוִי מִתְקַשֶּׁטֶת תַּכְשִׁיטִים, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרִי לֹא יִהְיוּ עָלַיִךְ חֲדָשִׁים. וְכֵן אָמַר יִרְמְיָה (לא כ), "הַצִּיבִי לָךְ צִיּוּנִים" אֵלּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין בָּהֶם. וְהִנֵּה הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים יא יז-יח) "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה" וְגוֹ' אֵינוֹ מְחַיֵּב בַּגָּלוּת אֶלָּא בְּחוֹבַת הַגּוּף, כִּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת, וּפֵרְשׁוּ בָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ חֲדָשִׁים עָלֵינוּ כְּשֶׁנַּחְזֹר לָאָרֶץ, כִּי עִקַּר כָּל הַמִּצְוֹת לַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ ה'. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ראה פ) "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת" (דברים יא לא-לב), יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכָךְ הוּא בְּתוֹסֶפְתָּא דע"ז (פ"ה ה"ב). וְזוֹ הִיא מַחְשֶׁבֶת הָרְשָׁעִים (סנהדרין קה) שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לִיחֶזְקֵאל, רַבֵּינוּ יְחֶזְקֵאל, עֶבֶד שֶׁמְּכָרוֹ רַבּוֹ, יֵשׁ עָלָיו כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ לב) "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן". וְזוֹ הִיא מִצְוַת יַעֲקֹב אָבִינוּ לְבֵיתוֹ וּלְכָל אֲשֶׁר עִמּוֹ בִּשְׁעַת בִּיאָתָם לָאָרֶץ (בראשית לה ב) "הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ". וְהַשֵּׁם לוֹ לְבַדּוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת, שֶׁמֵּתָה רָחֵל בַּדֶּרֶךְ בִּתְחִלַּת בּוֹאָם בָּאָרֶץ, כִּי בִּזְכוּתָהּ לֹא מֵתָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבִזְכוּתוֹ לֹא יָשַׁב בָּאָרֶץ עִם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְהִיא הָיְתָה הַנִּשֵּׂאת בְּאִסּוּר הָאַחְוָה. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְעַבְּרָה מִבִּנְיָמִין קֹדֶם בּוֹאָם בִּשְׁכֶם, וְלֹא נָגַע בָּהּ בָּאָרֶץ כְּלָל מִפְּנֵי הָעִנְיָן שֶׁהִזְכַּרְנוּ. וְאָמַר הַנָּבִיא (ירמיהו טז יח) "וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֵה עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ אֶת נַחֲלָתִי". וְהָעִנְיָן הַזֶּה הוּא בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים בַּכְּתוּבִים, וְתִרְאֶנּוּ מְפֹרָשׁ בָּהֶם אַחַר שֶׁפָּקַחְתִּי בּוֹ עֵינֶיךָ. וְכָתַב ר"א בְּפָרָשַׁת וַיֵּלֶךְ (דברים לא טז), יָדַעְנוּ כִּי הַשֵּׁם אֶחָד, וְהַשִּׁנּוּי יָבֹא מֵהַמְּקַבְּלִים, וְהַשֵּׁם לֹא יְשַׁנֶּה מַעֲשָׂיו כִּי כֻלָּם הֵם בְּחָכְמָה, וּמֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לִשְׁמֹר כֹּחַ הַקִּבּוּל כְּפִי הַמָּקוֹם, עַל כֵּן כָּתוּב "אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ", וְאָמַר בְּיַעֲקֹב "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר", וְהֵפֶךְ הַמָּקוֹם הִדָּבֵק בָּעֲרָיוֹת שֶׁהֵם שְׁאֵר, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. אֵלּוּ דְּבָרָיו זַ"ל. וְאַל תָּשִׁיב עָלַי מִפָּסוּק "מִיכָאֵל שַׂרְכֶם" (דניאל י כא), כִּי הוּא שַׂר מְשָׁרֵת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא שַׂר מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה. וְכֵן הָיָה שַׂר צָבָא הַנִּרְאֶה לִיהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ (יהושע ה יג), הֶרְאָה לוֹ כִּי הַשֵּׁם שְׁלָחוֹ לִלְחֹם מִלְחֲמוֹתֵיהֶם, כָּעִנְיָן בְּחִזְקִיָּהוּ (מלכים ב יט לה), וְגַם שֶׁהָיָה זֶה בִּהְיוֹתֵנוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאֵין רְשׁוּת לְפָרֵשׁ בְּעִנְיָן הָאָרֶץ יוֹתֵר מִזֶּה, אֲבָל אִם תִּזְכֶּה לְהָבִין הָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת בְּפָסוּק בְּרֵאשִׁית, וְהַנִּזְכֶּרֶת בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקּוֹתַי, (ויקרא כ"ו:מ"ב) תֵּדַע סוֹד נִשְׂגָּב וְנֶעְלָם, וְתָבִין מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תנחומא ויקהל ז), בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָשׁ שֶׁל מַטָּה. וּכְבָר רָמַזְתִּי לְךָ בַּפָּסוּק "כִּי לִי הָאָרֶץ" (שמות יט ה). וְהִנֵּה הִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן נֶעֶנְשׁוּ בַּעֲבוּר הָעֲרָיוֹת, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין נו) שֶׁהֻזְהֲרוּ עֲלֵיהֶן מֵעֵת הַיְּצִירָה לְאָדָם וּלְנֹחַ, שֶׁלֹּא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, אֲבָל הַכָּתוּב לֹא יַזְכִּיר הָאַזְהָרָה, אֲבָל יֹאמַר כִּי הָאָרֶץ תָּקִיא אוֹתָם כִּי הָאָרֶץ תְּתַעֵב כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל. וְהִנֵּה לֹא אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן בִּלְבַד הָיוּ מִן הַמֻּזְהָרִים. וְהַפָּרָשָׁה הִזְכִּירָה "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם" (ויקרא י"ח:ג'), שֶׁהָיוּ גַּם הֵם עוֹשִׂים כְּכָל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא תָּקִיא אוֹתָם אֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא שְׁאָר אַרְצוֹת הַגּוֹיִם אֶת גּוֹיֵיהֶם, אֲבָל הָעִנְיָן כֻּלּוֹ לְמַעֲלַת הָאָרֶץ וּקְדֻשָּׁתָהּ. וְאָמַר הַכָּתוּב (כאן) "וַתָּקִא הָאָרֶץ", כִּי מֵעֵת שֶׁפָּקַד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ, שֶׁנִּגְזַר עַל הַכְּנַעֲנִים לְהִכָּרֵת, כְּאִלּוּ כְּבָר הֵקִיאָה אוֹתָם. אוֹ "וַתָּקִא" - לְמַעְלָה, כְּעִנְיַן "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם" (במדבר יד ט):

  • Shabbat 104aunverified
  • Bava Batra 155bunverified
  • Gittin 8bunverified
  • Shabbat 139aunverified

Related sheets

Mitzvotמצוות

Mitzvot in Parashat Re'eh: Laws and Purposes

Re'eh

The sources examine specific commandments and prohibitions found in Parashat Re'eh, including laws governing sacrificial offerings, the treatment of sacred objects, dietary restrictions, and social obligations. Each mitzvah is explained alongside its underlying ethical or spiritual purpose.

View Sources13 sources
Tanakhתנ״ך

Moshe's Laws as Preparation for National Life

These sources explore why Moshe delivers an extensive legal and moral instruction to Israel before they enter the land, examining how the clarification and internalization of Torah's commandments—adapted to the people's capacity and delivered publicly before the entire assembly—constitutes essential spiritual and practical preparation for transitioning from wilderness wandering to establishing a structured, sovereign nation rooted in Torah law.

View Sources19 sources
Chassidusחסידות

Shem MiShmuel on Teshuvah and the Churban

These teachings explore how rebuke rooted in love awakens the soul to repentance, and how the destruction of the Temple represents a concealment of God's presence that calls for genuine return. The sources emphasize Shabbat's role in opening the heart to divine light and enabling one to recognize the chain of transgressions leading to exile.

View Sources5 sources
Chassidusחסידות

Megalleh Amukos on Parashat Vaetchanan

Vaetchanan

The Megalleh Amukos offers 252 mystical interpretations of Moshe's prayer in Vaetchanan, drawing on kabbalistic concepts, divine names, gematria, and the spiritual dimensions of Moshe's plea to enter Eretz Yisrael. These teachings explore the hidden meanings woven throughout the parashah using numerology, sefirot, and profound connections to Moshe's soul-root and spiritual biography.

View Sources9 sources
Chassidusחסידות

Megaleh Amukos on Parashat Vaetchanan

Vaetchanan

A collection of mystical teachings and chiddushim on the weekly portion of Vaetchanan, exploring esoteric dimensions of Moshe's prayer, the Ten Commandments, the Shema prayer, and their connections to divine unity, Jewish history, and spiritual rectification.

View Sources10 sources
Tanakhתנ״ך

The Unique Character of Sefer Devarim

Devarim

Sefer Devarim stands apart as the book of Moshe's own words and teachings to Israel, delivered in his farewell address. Sources explore how this fifth book functions as a personal, ethical synthesis of Torah — combining review, rebuke, and spiritual transmission — rather than direct divine speech, making it a uniquely humanized yet prophetic work.

View Sources11 sources

Explore more

Mitzvot in Parashat Re'eh: Laws and PurposesMoshe's Laws as Preparation for National LifeShem MiShmuel on Teshuvah and the Churban
Find sources for your own idea