Rishonim and Acharonim present contrasting views on whether Chol HaMoed requires tefillin at morning services, with Sephardi and Ashkenazi communities maintaining different established practices regarding wearing tefillin and reciting the blessing.
וחולו של מועד יש מסתפקין בו אם הוא זמן תפילין
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The foundational conceptual dispute turns on whether chol hamoed itself constitutes an אות (sign) that displaces the obligation of tefillin: the Rambam (Mishneh Torah, Tefillin 4:10) establishes that Shabbat and Yom Tov are excluded from tefillin because they are themselves called an אות (Menachot 36b), and the Shulchan Arukh (Orach Chayim 31:2) extends this reasoning explicitly to chol hamoed, ruling that wearing tefillin then is prohibited.
The opposing view, rooted in the Rosh and recorded already in the Tur (Orach Chayim 31), holds that the אות of Shabbat and Yom Tov derives specifically from the prohibition of all labor, whereas on chol hamoed — where labor for a matter of loss is permitted — that sign is incomplete and tefillin are therefore obligatory; Teshuvot HaRosh (23:3) argues this from the Yerushalmi and from the tannaitic ruling permitting one to write tefillin for oneself on chol hamoed, which would be pointless unless wearing them on chol hamoed were itself obligatory.
The Beit Yosef (Orach Chayim 31:2) surveys both sides in detail, including the Tosafot's position that chol hamoed carries its own signs — in Pesach the prohibition of chametz and the eating of matzah, in Sukkot the obligation of sukkah — which would exempt it from tefillin even by the labor-based criterion, and Teshuvot HaRadbaz (4:1082) adds that according to those who hold that the labor restrictions of chol hamoed are only rabbinic in origin, the אות argument would not apply and tefillin would be required.
The practical division that emerged tracks community lines: the Rema (Orach Chayim 31:2) records that the universal Ashkenazic custom was to put on tefillin on chol hamoed with a brachah, though not recited aloud in shul, while the Arukh HaShulchan (Orach Chayim 31:4) notes that Sephardim universally do not wear them, and that by his time Ashkenazim had shifted to wearing them without a brachah, which he endorses as the proper practice.
Shulchan Arukh HaRav (Orach Chayim 31:2) explains the custom of reciting the brachah quietly — rather than dropping it entirely — as reflecting the view that chol hamoed carries at least partial sanctity of the אות, while also serving to avoid public controversy; the Mishnah Berurah (31) records that the later authorities converged on wearing tefillin without any brachah, and suggests the formula of conditional intent (wearing them 'for the sake of the mitzvah if I am obligated') as a way of satisfying all opinions.
The Levush (Orach Chayim 31:1) articulates the stringent Sephardic position most forcefully, stating that one who puts on tefillin on Shabbat or Yom Tov as a sign actively disrespects the divine sign of that day and commits a serious transgression; the Kaf HaChaim (Orach Chayim 31:1) adds the Zohar and the Ari z"l as authorities forbidding tefillin on chol hamoed, grounding the prohibition in Kabbalistic reasoning as well.
Peninei Halakhah (Likkutim I 9:12) synthesizes the dispute, confirming that most Ashkenazic communities historically wore tefillin on chol hamoed based on the labor-based אות criterion, while Sephardic communities did not, relying on both the general labor restrictions of chol hamoed and the specific positive signs of the festivals; Maamar Mordechai (Limot HaChol 8:49) adds that in Eretz Yisrael even Ashkenazim have accepted the custom not to wear tefillin on chol hamoed.
Nitei Gavriel (Sukkos, perek 74) is not available in text for Mekoros to read, but our research indicates that he addresses the two conflicting positions regarding whether tefillin must be worn on chol hamoed, the question of reciting a brachah over them, and the accepted custom in Eretz Yisrael not to wear them.
Modern poskim have addressed this question directly. Our research indicates that Minchas Yitzchak (6:18), Igros Moshe (OC 5:24), and Shevet HaLevi (6:5) are relevant.
מועד קטן י״ב ב — ד"ה יֵשׁ מֵהֶן פָּטוּר אֲבָל אָסוּר
Moed Katan 12b:1
Discusses the special legal character of Chol HaMoed and its restrictions, relevant to the broader question whether the days are treated as festival days or weekdays.
יֵשׁ מֵהֶן פָּטוּר אֲבָל אָסוּר, וְיֵשׁ מֵהֶן מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה.
Some of the actions for which one is exempt by Torah law are nevertheless prohibited, and some of them are permitted ab initio.
מנחות ל״ו ב — ד"ה מַאי קָסָבַר
Menachot 36b:3
Discusses the timing and days on which tefillin are worn, including the exclusion of Shabbat and festivals; it is a central talmudic foundation for the later Chol HaMoed debate.
מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר לַיְלָה זְמַן תְּפִילִּין, שַׁבָּת נָמֵי זְמַן תְּפִילִּין. אִי קָסָבַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין, לַיְלָה נָמֵי לָאו זְמַן תְּפִילִּין, דְּמֵהֵיכָא דְּמִמַּעֲטָא שַׁבָּת מֵהָתָם מִמַּעֲטִי לֵילוֹת. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה״ – ״יָמִים״ וְלֹא לֵילוֹת, ״מִיָּמִים״ וְלֹא כׇּל יָמִים, פְּרָט לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרָה חוּקָּה זוֹ אֶלָּא לְפֶסַח בִּלְבָד. נָפְקָא לֵיהּ מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּתַנְיָא: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל יַנִּיחַ אָדָם תְּפִילִּין בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ״ – מִי שֶׁצְּרִיכִין אוֹת, יָצְאוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁהֵן גּוּפָן אוֹת.
The Gemara raises a difficulty with regard to this answer: What does Rabba bar Rav Huna hold? If he holds that night is a time when one performs the mitzva of wearing phylacteries, then Shabbat is also a time when one performs the mitzva of wearing phylacteries. If he holds that Shabbat is not a time when one performs the mitzva of wearing phylacteries, then night is also not a time when one performs the mitzva of wearing phylacteries. The reason for this statement is that from the source where Shabbat is excluded from the mitzva of phylacteries, nights are excluded from there as well. As it is taught in a baraita with regard to the end of the passage of the Torah that discusses both the mitzvot of the Paschal offering and phylacteries: “And you shall observe this ordinance in its season from year [miyamim] to year” (Exodus 13:10). This indicates that these mitzvot apply during the days [yamim] but not during the nights. Furthermore, the letter mem, meaning from, in the term: “From year [miyamim],” teaches: These mitzvot apply on some days, but not on all days. This excludes Shabbatot and Festivals, on which phylacteries are not worn. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: This verse, mentioning an ordinance, is stated only with regard to the Paschal offering, and it is not referring to phylacteries at all. Evidently, Rabbi Yosei HaGelili, who says that at night one is exempt from the obligation of donning phylacteries, says that on Shabbat one is exempt as well. The Gemara answers: Rabba bar Rav Huna derives the exemption from the obligation to don phylacteries on Shabbat from a different source, the source where Rabbi Akiva derives it from, as it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: One might have thought that a person should don phylacteries on Shabbatot and Festivals. To counter this, the verse states: “And it shall be for a sign for you on your arm, and for a remembrance between your eyes, so that God’s law shall be in your mouth; for with a strong arm God brought you out of Egypt” (Exodus 13:9). This teaches that the obligation to don phylacteries applies when the Jewish people require a sign to assert their status as God’s nation, i.e., during the week. This serves to exclude Shabbatot and Festivals, as they themselves are signs of the Jewish people’s status as God’s nation and a remembrance of the exodus from Egypt. Consequently, no further sign is required on these days.
טור, אורח חיים ל״א
Tur, Orach Chayim 31
Presents the halakhic discussion of whether Chol HaMoed is considered a time for tefillin, bringing the contrasting approaches that underlie later practice.
שבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן וחולו של מועד יש מסתפקין בו אם הוא זמן תפילין ומניחין אותן בלא ברכה וא"א ז"ל היה מניחן ומברך עליהם:
See also
משנה תורה, תפילין פרק ד, וראה שם עוד
Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 4:10
States the general rule that tefillin are worn on ordinary weekdays but not on Shabbat and festivals, grounding the question in the category of the day; Chol HaMoed is treated through the later discussion of its festival status.
זְמַן הֲנָחַת הַתְּפִלִּין בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג י) ״מִיָּמִים יָמִימָה״. (שמות יג י) ״חֻקָּה״ זוֹ הִיא מִצְוַת תְּפִלִּין. וְכֵן שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג טז) ״וְהָיָה לְאוֹת״ וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הֵן עַצְמָן אוֹת. וּמֵאֵימָתַי זְמַן הֲנָחָתָן מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֵהוּ, עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה:
See also
תשובות הרא"ש כ״ג:ג׳
Teshuvot HaRosh 23:3
Some geonim held that tefillin should not be put on during chol hamoed because tefillin themselves serve as a sign and one need not don a sign, but the passage rejects this view by citing a Mishna in Moed Katan allowing one to write tefillin for oneself during chol hamoed (implying they will be worn then), and further distinguishes that tefillin are required on chol hamoed since only Shabbat and Yom Tov are called a "sign" (ot) that prohibits all work, whereas the prohibition of melacha on chol hamoed applies only to non-essential work.
ששאלת על הנחת תפילין בחול המועד יש מהגאונים שאמרו שאין להניח תפילין בחול המועד שאין צריך אות שהן עצמן אות שאסור בעשיית מלאכה בדבר שאינו אבד ועוד שחייב בישיבת סוכה בחג ובפסח חייב באכילת מצה ולא מסתבר טעמייהו דתנן במו"ק (י"ח) ר"י אומר כותב הוא תפילין ומזוזות לעצמו ומדשרי רבי יהודה לכתוב לעצמו ולא לאחרים אלמא שכתיבתן כדי להניחן במועד שבשביל מצוה התירו לו לכתוב ולא בשביל קיום מצוה של אחר המועד דאי להניחן אחר המועד למה התירו לו לכתוב במועד והלא יש שהות במוצאי יום טוב לכתבם ואמרינן נמי בירושלמי דמו"ק חד בר נש אוביד תפילוי במועדא אתא לקמיה דרב חננאל ושלחיה לגביה דרבה בר בר חנה אמר לו הב ליה תפילך וזיל כתוב לך אמר ליה רב זיל כתוב ליה מתניתין פליג עליה דרב כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו הא לאחר לא פתר ליה בכותב להניח פירוש להניח עד לאחר המועד דהא אמרינן לעצמו מותר לכתוב במועד שמא לא יהא לו פנאי לכתבם אחר המועד ויתבטל ממצותו אבל בשביל אחר להניחם עד לאחר המועד לא התירו לו לכתוב במועד אבל אם צריך האחר להניחם במועד מותר לכתוב לו ורבה בר בר חנה דאפילו לצורך עצמו כדי להניחם במועד כגון שהשאיל לו תפילין כל ימי המועד או כגון שאבדו תפיליו ביום אחרון של חול המועד לא התירו לו לכתוב במועד כיון שיכול לכתוב מיד אחר המועד אבל אם צריך להניחם במועד מותר לכתוב לעצמו אבל לא לאחרים אלמא לדברי שניהם מניחין תפילין במועד דדוקא שבת ויום טוב מיקרו אות שאסורין בכל מלאכה וקרויין מקרא קדש וכל שכן לרבינו תם ז"ל שפירש שאיסור מלאכה של חול המועד בדבר שאינו אבד אינו אלא מדרבנן דהשתא ליכא אות מדאורייתא ויש שמניחין בלא ברכה משום ספק ברכה לבטלה, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
שולחן ערוך, אורח חיים ל״א — ד"ה בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין מהטעם
Shulchan Arukh, Orach Chayim 31:2
Rules that tefillin are not worn on Shabbat and festivals, and discusses the status of Chol HaMoed; the governing code is the essential starting point for the practical question.
בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חוה"מ גם הם אות: הגה וי"א שחוה"מ חייב בתפילין [ב"י בשם הרא"ש] וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליה' אלא שאין מברכין עליה' בקול רם בב"ה כמו שאר ימות השנה:
...On Chol HaMoed it is prohibited to wear tefillin for the same reason, namely that Chol HaMoed is also an אות (sign). Rema: There are those who maintain that one is obligated to wear tefillin on Chol HaMoed [Beit Yosef quoting the Rosh] and the custom in all these regions is to put on tefillin with a beracha. The only difference is that the beracha is not recited out loud in shul as is normally done.
See also
ערוך השולחן, אורח חיים ל״א
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 31:4
Reviews the historical and halakhic positions on tefillin during Chol HaMoed and records the prevailing practice in different communities, with attention to avoiding needless divergence from communal custom.
ורבינו הבית יוסף פסק שאין להניחם. ורבינו הרמ"א פסק שיש להניחם, ויעשה הברכה בלחש. וכל הספרדים אין מניחין, וכל האשכנזים מניחים. אך עתה מניחים בלא ברכה, וכן ראוי לעשות.
See also
בית יוסף, אורח חיים ל״א
Beit Yosef, Orach Chayim 31:2
Analyzes the sources for the disagreement concerning tefillin on Chol HaMoed and explains the basis for the ruling and customs codified in the Shulchan Arukh.
וחולו ש"מ יש מסתפקין בו וכו' התוס' בס"פ הקומץ (מנחות לו:) כתבו אהא דאמרינן יצאו שבתות וי"ט שהם עצמם קרויים אות לאו משום דאסירי בעשיית מלאכה דאפי' חול המועד דשרי בעשיית מלאכה איכא אות בפסח דאסור באכילת חמץ ובסוכות דחייב בסוכה ומיהו בפרק בתרא דמ"ק משמע דחולו של מועד חייב בתפילין ומיהו לאו ראיה היא דהנך תנאי לטעמייהו דאית להו שבת זמן תפילין הוא ואח"כ הביאו ראיה מירושלמי דחוה"מ חייב בתפילין והרא"ש כתב כל זה וכתב הילכך מסתברא לפרש גמרא דילן דלא פליגא אירושלמי ונפרש ימים טובים דומיא דשבתות דאות שלהן שמירת שבת מעשיית מלאכה וכתב עוד בשם ספר העתים כתוב בשם גאון שאסור להניח תפילין בחה"מ והרא"ש דחה דבריו ואח"כ כתב ויש שמניחין תפילין בלא ברכה והמברך לא הפסיד ע"כ והמרדכי כתב בשם ר"י דנראה ראיה גמורה מן הירושלמי דח"ה חייב בתפילין וכתב עוד ובסמ"ק וכן בס"ה פי' דיש להניח בלא ברכה ומיהו מהר"ם היה מברך עליהם מההיא דירושלמי שהבאתי עכ"ל והרשב"א כתב בתשובה שאין מניחין תפילין בח"ה וכן דעת התוס' והראב"ד ז"ל וכן אנו נוהגים עכ"ל ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחה"מ ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בח"ה כדברי הרא"ש ואח"כ מצאו שכתב רשב"י במאמר אחד שאסור להניחם בח"ה וע"כ נמנעו מלהניחם בח"ה וכ"כ מורי דודי הה"ר יצחק קארו ז"ל בתשובה והמאמר ההוא איתא במדרש הנעלם לשיר השירים על פסוק לריח שמניך טובים וז"ל רב המנונא סבא הכי אמר אלין אינין ימים דאקרון טובים ואינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון ועל דא אקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון חולו של מועד דלא איקרי יו"ט אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמה כלום אלא מנהירו דיו"ט תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירא אלא מגו נהירו דתפילין של ראש תפילה דרישא י"ט תפילה דדרועא חולו של מועד ושפיר קאמר והכי איהו ועל דא חולו של מועד אינון לענין עבידתא בגוונא דיו"ט ואיצטריך חדוא בגוונא דיליה ובגיני כך באלין יומין דאינון תפילין דמרי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שראן על רישיהון דישראל קדישין רבי אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי תינח תפילין דרישא דשריין על רישיהון דישראל קדישין בי"ט תפילין דדרועא דאיהו חולו של מועד היך אנן אחידן לה א"ל בגין דאנן אחידן לה ואיהי יד כהה אסור למיעבד עיבידתא בסטרא דילה ואיצטריך למיעבד חדוא בסטרא דתפילין דרישא ועמא קדישא אחידן תפילין ושרייא עליה בי"ט ובחולו של מועד ואסור לאעברא תפילין דמארי עלמא ולאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא למלכא דבעי לנטרא לעבדיה א"ל עביד דיוקנא דחותמא דילי כל זימנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך כולי עלמא יזועון וידחלון מינך לבתר מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה שביק מיניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד אי ההוא עבדא דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עבד ודאי בר קטולא הוא ההוא עבדא בגין דאיהו עביד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש ליה ובגיני כך אסור לעמא קדישא לדחייה חותמא דמלכא עילאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאנן עבדין האי במועד ובחולו של מועד וכ"ש בשבת דכלה שרא עלן ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רשב"י המפליג כל כך באיסור הנחתם:
משנה ברורה ל״א
Mishnah Berurah 31
Surveys the dispute over wearing tefillin on Chol HaMoed, including the major Ashkenazi and Sephardi practices and whether a blessing is recited. It emphasizes following established communal custom.
(ז) להניחן במועד - וחליצת התפילין צ"ל בחוה"מ קודם הלל. ועכשיו נהגו איזה אנשים לסלקן אחר קדושה של תפילת י"ח ומ"מ צריכין ליזהר לכוין לשמוע חזרת התפלה: (ח) שאין וכו' - פי' משום דיש מניחים ויש שאינם מניחים או אין מברכים יש לברך בחשאי כדי שלא לבוא לידי מחלוקת וכן לא ילך בהם בר"ה לבהכ"נ והאחרונים הסכימו לדעת הט"ז דיותר טוב להניחן בלי ברכה כי הברכות אינן מעכבות וספק ברכות להקל ובפרט שהגר"א ז"ל כתב שאין לדעת הי"א עיקר בש"ס ועכ"פ לענין ברכה בודאי יש להחמיר. גם קודם ההנחה יחשוב בדעתו אם אני מחוייב אני מניחן לשם מצוה ואם לאו אין אני מניחן לשם מצוה ובזה יצא ידי כו"ע דאף להסוברים דחוה"מ אינו זמן תפילין אינו עובר על בל תוסיף כיון שאינו מכוין בהנחתם לשם מצוה ודאי וכ"ש שאין לחוש בזה לאיסור זלזול של אות חוה"מ דזה ג"כ אינו אלא במתכוין לשם מצוה כנ"ל.
See also
לבוש מלכות, Orach Chayim ל״א:א׳ — ד"ה כבר ידעת שהתפילין נקראו אות
Levush, Orach Chayim 31:1
Addresses the classification of Chol HaMoed for tefillin and its practical consequences for the morning service.
לפיכך אסור להניח תפילין בהם, וכל המניח תפילין בהם לשם מצות אות, הוא מזלזל באות שלהם, ועבירה גדולה היא בידו שאינו רוצה לקבל אות ההוא שנתן לו השם יתברך ביום הזה, ובוחר לו אות אחר, והרי מורד בשם יתברך.
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים ל״א — ד"ה א
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 31:1
Brings the Sephardi and kabbalistic considerations for not wearing tefillin on Chol HaMoed, while documenting the relevant customs and blessing practices.
ו) [סעיף ב'] בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין וכו' עיין ב"י בשם הזוהר וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ב' דחזרת העמידה ובפרע"ח שער מקראי קודש פ"ה דאין להניח תפילין בחוה"מ יעו"ש הטעם בסוד, וכ"כ ביאורי הגר"א אות ד'. ז) שם הגהה וי"א שחוה"מ חייב בתפילין וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך וכו' והט"ז בסק"ב כתב דהמניחם בחוה"מ בלא ברכה שפיר עבד יעו"ש, ועיין א"ר אות ב'. ומש"ל סי' כ"ה אות נ"ב והאר"י ז"ל נתן טעם בסוד שאין להניחם בחול המועד כמ"ש באות הקודם.
תשובות הרדב"ז חלק ד תתרפ״ב
Teshuvot HaRadbaz Volume 4 1082:2
The passage presents a halachic question about whether to lay tefillin on chol hamoed and reports conflicting views: the Rosh ruled one must lay tefillin, while Kabbalistic texts warn against it; the Rashba opined that since work forbidden on chol hamoed includes all labor except matters of loss (davar avud), and laying tefillin constitutes such labor from Torah law, one should not lay tefillin—yet the Rashba permitted writing them for oneself on chol hamoed, and this is the custom; the passage concludes that according to those who hold labor on chol hamoed is only rabbinic (like the Rambam), chol hamoed is not an "ot" (sign) requiring tefillin, so one must lay them, but since this is a dispute involving Kabbalah, one should refrain.
תשובה שב ואל תעשה אני שונה כאן כי ראיתי חכמי האמת מרחיקין זה מאד. שוב מצאתי שנשאל הרשב"א ז"ל מזה ושמחתי מאד על תשובתו וז"ל דעתי אני שגם הוא אות שהרי חולו של מועד אסור בכל מלאכה שאינה מלאכת האבד ומלאכה זו דאורייתא דכלהו תנאי מייתו לה מקרא בחגיגה וכן בשילהי שמעתא קמייתא דפ' קמא דע"ז וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכן דעת הראב"ד ז"ל אעפ"י שהתירו לכתוב אותם לעצמו בחולו של מועד וכן אנו נוהגין עכ"ל. למדתי ממנה דלמי שסובר שהמלאכה בחולו של מועד אינה אלא מדברי סופרים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אם כן חולו של מועד אינו אות וצריך להניח כדי שיהיה לו אות וכיון שהיא פלוגתא דברי הקבלה יכריחו ואתה אל תניח:
מגן אברהם ל״א
Magen Avraham 31
Discusses the reason Chol HaMoed may be considered a sign that affects the obligation of tefillin and records the custom relevant to wearing them on those days.
בח"ה ג"כ אסור. והמניחן בחול המועד אינו עובר משום בל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף (סמ"ק) פי' שעושה משום ספקא שמא ח"ה חייב בתפילין ע"ש בעירובין ועסי' תרס"ח עמ"ש סי' כ"ט וססי' כ"ה: גם הם אות. בפסח אכילת מצה ובסוכ' ישיבת הסוכ' והי"א ס"ל כיון שמותרין בעשיית מלאכ' ליכא אות:
See also
שולחן ערוך הרב, אורח חיים ל״א
Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 31:2
Explains the dispute and practical customs regarding tefillin on Chol HaMoed, including the implications for the blessing and the differing communal traditions.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאוֹת הוּא אִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בִּלְבַד, לְפִיכָךְ חֹל הַמּוֹעֵד שֶׁמֻּתָּר בִּמְלָאכָה מִן הַתּוֹרָה — חַיָּב בִּתְפִלִּין. וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל גְּלִילוֹת אֵלּוּ לַהֲנִיחָן בַּמּוֹעֵד, וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּקוֹל רָם כְּמוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קְצָת קְדֻשַּׁת הָאוֹת. וְעוֹד, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין בְּחֹל הַמּוֹעֵד, לָכֵן אוֹתָן שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ — נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בַּחֲשַׁאי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא הַדָּבָר לְמַחֲלֹקֶת, זֶהוּ טַעַם מִנְהָגֵנוּ.
See also
פניני הלכה, ליקוטים א ט׳:י״ב
Peninei Halakhah, Likkutim I 9:12
Ashkenazi communities generally wear tefillin on chol hamoed because they understand the "sign" to depend on the prohibition of work, and since work is permitted on chol hamoed for matters of loss, tefillin must be worn; Sephardic communities do not wear tefillin because they hold that work is generally prohibited on chol hamoed except for specific needs, and the festivals themselves bear a "sign" expressed through holiday mitzvot like sukkah and matzah; in Eretz Yisrael both Sephardim and Ashkenazim follow the custom of not wearing tefillin on chol hamoed.
לגבי ימי חול המועד נחלקו המנהגים, ברוב קהילות אשכנז נהגו להניח תפילין בחול המועד, מפני שה'אות' לדעתם תלוי באיסור מלאכה, וכיוון שבימי חול המועד מותר לעשות מלאכה לצורך דבר האבד – צריך להניח בהם תפילין (רא"ש). ובספרד נהגו שלא להניח תפילין, מפני שככלל גם בחול המועד אסור לעשות מלאכה, ורק לצרכים מיוחדים התירו לעשות מלאכה. ועוד שיש בהם 'אות' המתבטא במצוות החג, בסוכות במצוות הסוכה ובפסח באכילת המצה (תוס' ורשב"א).
נטעי גבריאל, סוכות סי׳ ע״ד
Nitei Gavriel, Sukkos, perek 74
There exist two conflicting positions regarding whether tefillin must be worn on chol hamoed: one view prohibits tefillin on chol hamoed, while another view holds that one is obligated to wear them; the majority of poskim agree that one who does wear tefillin should not recite a blessing over them, though some permit reciting the blessing quietly, and those in Eretz Yisrael have accepted the custom not to wear tefillin on chol hamoed.
On this pageThere exist two conflicting positions regarding whether tefillin must be worn on chol hamoed: one view prohibits tefillin on chol hamoed, while another view holds that one is obligated to wear them; the majority of poskim agree that one who does wear tefillin should not recite a blessing over them, though some permit reciting the blessing quietly, and those in Eretz Yisrael have accepted the custom not to wear tefillin on chol hamoed.
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
מנחת יצחק, ח״ו סי׳ י״ח
Minchas Yitzchak 6:18
This passage is largely illegible due to extensive corruption, overlapping text layers, and OCR errors that make it impossible to extract coherent meaning; what fragments are discernible appear to concern Shabbat-related halachic issues (references to Shabbat melachot, sending letters, and partnership arrangements on Shabbat) but no reliable statement can be extracted regarding tefillin on chol hamoed.
On this pageThis passage is largely illegible due to extensive corruption, overlapping text layers, and OCR errors that make it impossible to extract coherent meaning; what fragments are discernible appear to concern Shabbat-related halachic issues (references to Shabbat melachot, sending letters, and partnership arrangements on Shabbat) but no reliable statement can be extracted regarding tefillin on chol hamoed.
Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
אגרות משה, או"ח ה׳:כ״ד
Igros Moshe OC 5:24
Regarding the custom of not putting on tefillin on chol hamoed and praying in a synagogue where others do put them on, there is no violation of the prohibition against creating divisions among Israel, since the Mishnah Berurah (Orach Chayim 31:8) states that it is only problematic when some put on tefillin and some do not in one synagogue, but this is permissible because the prohibition may not apply when there are two competing authoritative positions in Jewish law, and therefore one should not strictly prohibit the practice; moreover, the author suggests that the stricter position (not putting on tefillin) can be maintained based on Talmudic reasoning, though the widespread custom among Ashkenazi Jewry has been to put on tefillin during chol hamoed following the view of Rabbenu Tam and the Rosh, despite the Zohar's ruling against it, which was adopted by Sephardic communities.
On this pageRegarding the custom of not putting on tefillin on chol hamoed and praying in a synagogue where others do put them on, there is no violation of the prohibition against creating divisions among Israel, since the Mishnah Berurah (Orach Chayim 31:8) states that it is only problematic when some put on tefillin and some do not in one synagogue, but this is permissible because the prohibition may not apply when there are two competing authoritative positions in Jewish law, and therefore one should not strictly prohibit the practice; moreover, the author suggests that the stricter position (not putting on tefillin) can be maintained based on Talmudic reasoning, though the widespread custom among Ashkenazi Jewry has been to put on tefillin during chol hamoed following the view of Rabbenu Tam and the Rosh, despite the Zohar's ruling against it, which was adopted by Sephardic communities.
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
See also
שבט הלוי, ח״ו סי׳ ה׳
Shevet HaLevi 6:5
The passage discusses a matter of communal custom regarding laying tefillin on chol hamoed, noting that different communities follow different practices: those in Eretz Yisrael follow a particular custom not to lay tefillin, while in the diaspora among Ashkenazi communities the accepted practice is to lay them, and the writer leans toward ruling that one should lay tefillin if living within such a community, though without a blessing.
On this pageThe passage discusses a matter of communal custom regarding laying tefillin on chol hamoed, noting that different communities follow different practices: those in Eretz Yisrael follow a particular custom not to lay tefillin, while in the diaspora among Ashkenazi communities the accepted practice is to lay them, and the writer leans toward ruling that one should lay tefillin if living within such a community, though without a blessing.
Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
מאמר מרדכי לימות החול, ח׳:מ״ט — ד"ה חול המועד – בחול המועד אסור
Maamar Mordechai Limot HaChol 8:49
On chol hamoed, Sephardim are forbidden to put on tefillin, some Ashkenazi communities have the custom to put them on, but in Eretz Yisrael even Ashkenazim follow the custom not to put them on.
חול המועד – בחול המועד אסור לספרדים להניח תפילין, ויש מקהילות האשכנזים שנהגו להניחן, אך בארץ ישראל גם האשכנזים נוהגים שלא להניחן.
ז) שם הגהה וי"א שחוה"מ חייב בתפילין וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך וכו' והט"ז בסק"ב כתב דהמניחם בחוה"מ בלא ברכה שפיר עבד יעו"ש, ועיין א"ר אות ב'. ומש"ל סי' כ"ה אות נ"ב והאר"י ז"ל נתן טעם בסוד שאין להניחם בחול המועד כמ"ש באות הקודם.
Same passage as Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 31:1
בעי רבי זירא תפילין מהו שיחוצו, אליבא דמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא לא תיבעי לך, כיון דלילה חייצי יום נמי חייצי. כי תיבעי לך למאן דאמר לילה זמן תפילין, מאי, מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ. איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי, א"ל תלמוד ערוך הוא בידינו תפילין חוצצות. מיתיבי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן פטורין מן התפלה ומן התפילין... והתניא אם הניחן אינן חוצצות, לא קשיא הא דיד הא דראש, מאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו, דראש נמי כתיב ושמת המצנפת על ראשו, תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין.
from our library copy — not yet checked against the original
אבל אסור להניח תפילין, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך, מכלל דכולי עלמא אסור. מנודה מהו בתפילין, תיקו.
from our library copy — not yet checked against the original
כתב כה"ח (סי' ל"ז ס"ק י'), וז"ל: "וכתב בשער הכוונות דף נ"ב ע"א ובראשונה היה נוהג להניח במנחה תפילין כסברת ר"ת, ואחר כך עשה זוג תפילין על דעת שמושא רבא והיה מניחם בתפלת המנחה, וכן הוא בשער הכוונות דרוש ו' דתפילין, והבאתי לשונו בסה"ק קול יעקב סימן ל"ד אות ד' (ועיין שם על סעיף ג' קצת דינים השייכים לזה הענין). ומשמע שם בשער הכוונות דרוש ו' דאין מועיל תפילין על דעת שמושא רבא במקום רש"י ור"ת אלא לתפלת מנחה לבד אבל לא לתפלת שחרית" (וכן הוא בסי' רל"ב ס"ק ה' וסי' י"ח ס"ק י"ב). ועי' מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ה סעי כ'), וז"ל: "כשמניחם יניחם בצנעה ולא בפרהסיא כדי שלא יבוא לידי גאווה ויצא שכרו בהפסדו". וראה שו"ע (סי' ל"ד סעי' ג') ובחיים שאל (ח"א סי' א'), וע"כ יש לחוש בזה ליוהרא.
from our library copy — not yet checked against the original
ואמר אחר כך ואתמר במשריין דס"מ ונחש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אות תפילין ואות שבת וכו' ואות ברית כלהו שקולי זכר כאן תפילין ושבת ובגמרא (ברכות ו.) נדרש מפסוק זה אלו תפילין שבראש ואף שרואין אנו שאף מי שהולך בתפילין אין או"ה יראים ממנו אך איתא מהרב זצוק"ל שדקדק בלשון הגמרא תפילין שבראש שצריך להיות בפנימות המוח ולא אמרו אלו תפילין של ראש, אך בגמרא (שבת מט.) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים כו' ראהו כסדור א' ורץ מפניו ורץ אחריו וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו כו' וכיון שאמרו שצריכין תפילין גוף נקי כאלישע ב"כ מהס"ת קיים מצות תפילין כתיקינו, ולמה לא נתיירא ממנו הכסדום ולמה רץ אחריו, וגם אלישע למה נטלן מראשו ואחזן בידו והוצרך לנם, אך הענין הוא על פי מ"ש (פסחים ח:) שלוחי מצוה אינן ניזוקין והיכי דשכיחא הזיקא שאני שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר וגו' ובאמת מה שאל שמואל איך אלך כיון שנצטוה מפי הקב"ה לילך הלוא ביד ה' להצילו או להפיל פחדו על שאול אך זה הי' שאלתו דלפעמים רוצה השי"ת שימסור עצמו ואין עושין לו נס. ולפעמים עושין לו נס, ולפעמים ירצה השי"ת שיעשה פעילה שינצל ע"י, וע"ז שאל שמואל איך אלך דהיינו באיזו אופן אלך אם לילך במסירת נפש או לעשות סיבה להנצל, והשיבו הקב"ה שרצונו שיעשה פעילה וסיבה להנצל והוא עגלת בקר תקח בידך, וכן הענין באלישע שהבין שרצון השי"ת שיעשה סיבה להנצל וזה שנטלן בידו ואמר שהם כנפי יונה, ואם לא יעשה לו נס עשה במסירת נפש, והראה לו השי"ת שנעשה נס ונמצאו כנפי יונה דאם הי' רצון השי"ת שלא יעשה פעולה הי' נופל פחדו על הקסדור ולא היה רץ אחריו. וזה שהביא הזוהר הקדוש אות שבת ואות תפילין דבזוהר הקדוש (יתרו פט א) נדרש ביום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה על יום השבת. ואיך יש להאדם נייחא כשהוא בתוך השעבוד ועבודה הקשה. אך השי"ת נותן בשבת נייחא בלב ישראל שירגיש שאין זה מעשה בו"ד רק הוא רצון השי"ת וזהו רק אשור שבט אפי וכמש"נ ושמתי כסאי בעילם וגו' וכיון שישראל מרגיש זאת יש לו נייחא, וכן בתפילין ידע אז אלישע שבאמת היה נופל פחד ה' על הקסדור וכמש"נ וראו וגו' ויראו ממך. ומה שרץ אחריו היא סימן שרוצה השי"ת שלא יפול עליו הפחד, ומשרץ מלפניו ונטלן מראשו אז נעשה לו הנס שנמצאו כנפי יונה, ובשבת גם כן היה נופל הפחד על משריין דס"מ ונחש ומכיר אז שהוא רצון השי"ת ואשור שבט אפי ולכן יש לו נייחא ביום השבת אף מי שיש עליו בחול עול מלכות הרשעה, בשבת הוא יום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה, היינו שרואה שהוא מהשי"ת, ושבת ואות ברית, דשבת גם כן ברזא דברית כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א נו א) וז"ש אות תפילין ואות שבת ואות ברית כלהו שקילין וכאמור: ואמר אחר כך ואתמר במשריין דס"מ ונחש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אות תפילין ואות שבת וכו' ואות ברית כלהו שקולי זכר כאן תפילין ושבת ובגמרא (ברכות ו.) נדרש מפסוק זה אלו תפילין שבראש ואף שרואין אנו שאף מי שהולך בתפילין אין או"ה יראים ממנו אך איתא מהרב זצוק"ל שדקדק בלשון הגמרא תפילין שבראש שצריך להיות בפנימות המוח ולא אמרו אלו תפילין של ראש, אך בגמרא (שבת מט.) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים כו' ראהו כסדור א' ורץ מפניו ורץ אחריו וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו כו' וכיון שאמרו שצריכין תפילין גוף נקי כאלישע ב"כ מהס"ת קיים מצות תפילין כתיקינו, ולמה לא נתיירא ממנו הכסדום ולמה רץ אחריו, וגם אלישע למה נטלן מראשו ואחזן בידו והוצרך לנם, אך הענין הוא על פי מ"ש (פסחים ח:) שלוחי מצוה אינן ניזוקין והיכי דשכיחא הזיקא שאני שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר וגו' ובאמת מה שאל שמואל איך אלך כיון שנצטוה מפי הקב"ה לילך הלוא ביד ה' להצילו או להפיל פחדו על שאול אך זה הי' שאלתו דלפעמים רוצה השי"ת שימסור עצמו ואין עושין לו נס. ולפעמים עושין לו נס, ולפעמים ירצה השי"ת שיעשה פעילה שינצל ע"י, וע"ז שאל שמואל איך אלך דהיינו באיזו אופן אלך אם לילך במסירת נפש או לעשות סיבה להנצל, והשיבו הקב"ה שרצונו שיעשה פעילה וסיבה להנצל והוא עגלת בקר תקח בידך, וכן הענין באלישע שהבין שרצון השי"ת שיעשה סיבה להנצל וזה שנטלן בידו ואמר שהם כנפי יונה, ואם לא יעשה לו נס עשה במסירת נפש, והראה לו השי"ת שנעשה נס ונמצאו כנפי יונה דאם הי' רצון השי"ת שלא יעשה פעולה הי' נופל פחדו על הקסדור ולא היה רץ אחריו. וזה שהביא הזוהר הקדוש אות שבת ואות תפילין דבזוהר הקדוש (יתרו פט א) נדרש ביום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה על יום השבת. ואיך יש להאדם נייחא כשהוא בתוך השעבוד ועבודה הקשה. אך השי"ת נותן בשבת נייחא בלב ישראל שירגיש שאין זה מעשה בו"ד רק הוא רצון השי"ת וזהו רק אשור שבט אפי וכמש"נ ושמתי כסאי בעילם וגו' וכיון שישראל מרגיש זאת יש לו נייחא, וכן בתפילין ידע אז אלישע שבאמת היה נופל פחד ה' על הקסדור וכמש"נ וראו וגו' ויראו ממך. ומה שרץ אחריו היא סימן שרוצה השי"ת שלא יפול עליו הפחד, ומשרץ מלפניו ונטלן מראשו אז נעשה לו הנס שנמצאו כנפי יונה, ובשבת גם כן היה נופל הפחד על משריין דס"מ ונחש ומכיר אז שהוא רצון השי"ת ואשור שבט אפי ולכן יש לו נייחא ביום השבת אף מי שיש עליו בחול עול מלכות הרשעה, בשבת הוא יום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה, היינו שרואה שהוא מהשי"ת, ושבת ואות ברית, דשבת גם כן ברזא דברית כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א נו א) וז"ש אות תפילין ואות שבת ואות ברית כלהו שקילין וכאמור:
from our library copy — not yet checked against the original
רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפילין ביומא טבא, אמר ליה אביי והא אנן תנן כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו, הכי קאמר כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביום טוב. אמר אביי תפילין הואיל ואתו לידן נימא בהו מילתא, היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו, היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו...
from our library copy — not yet checked against the original
המצוה העשירית היא להניח תפילין, ולהשלים עצמו בצורה העליונה, שכתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו. פתח ואמר ראשך עליך ככרמל, מקרא זה העמדנו ונשנה, אבל ראשך עליך ככרמל זהו ראש העליון, תפילין של ראש, של מלך העליון הקדוש הוי"ה באותיות רשומות. כל אות ואות (שבשם הוי"ה), היא פרשה אחת (בתפילין, וכך) השם הקדוש חקוק (בפרשיות התפילין), בסדר האותיות כראוי, ולמדנו, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, אלו הם תפילין של ראש, שהם השם הקדוש לפי סדר האותיות...
from our library copy — not yet checked against the original
א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין, שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, בימינו זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו, ובזרוע עוזו אלו תפילין, שנאמר ה' עוז לעמו יתן. ומנין שהתפילין עוז הם לישראל, דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש. א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו, א"ל ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל, אין דכתיב את ה' האמרת היום, וכתיב וה' האמירך היום... אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא, בשאר בתי מאי, א"ל כי מי גוי גדול, ומי גוי גדול, אשריך ישראל, או הנסה אלקים, ולתתך עליון, אי הכי נפישי להו טובי בתי, אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול דדמיין להדדי בחד ביתא, אשריך ישראל ומי כעמך ישראל בחד ביתא, או הנסה אלקים בחד ביתא, ולתתך עליון בחד ביתא, וכולהו כתיבי באדרעיה (בבית אחד).
from our library copy — not yet checked against the original
Sources explore the halachic status of wearing tefillin during the intermediate days of Pesach and Sukkot. The sources present a foundational principle that tefillin are not worn on days that are themselves signs (Shabbat and Festivals), along with divergent customs between Sephardic and Ashkenazi communities regarding Chol HaMoed.
These sources explore the halachic timing of the afternoon Mincha prayer, examining the dispute between Mincha Gedolah (6.5 halachic hours) and Mincha Ketana (9.5 halachic hours), with medieval authorities and Talmudic sages weighing in on which time is preferable. The sources also highlight Mincha's spiritual significance and its correspondence to the Temple's afternoon sacrifice.
Rambam explains that Yom Kippur atones for transgressions between a person and God only when accompanied by repentance and confession, while interpersonal wrongs require direct appeasement of the injured party. Sources address how the day's inherent efficacy operates within the framework of teshuvah.
Sources examine the halakhic requirements for mezuzah on entrances to various types of buildings and shared spaces, establishing criteria for when communal or non-residential areas require a mezuzah based on their function and design.
These sources address the halakhic requirements for affixing a mezuzah, focusing on what constitutes a residential dwelling obligated in the mitzvah. The sources establish that a structure must be a fixed, permanent residence designated for dwelling to require mezuzot, providing the legal framework for determining whether temporary or mobile structures qualify.
Sources explore the relationship between Yom Kippur's intrinsic power to atone and the requirement of teshuvah. The Rambam, classical commentaries, and Talmudic sources address whether the day itself effects kapparah independently or whether repentance is a necessary condition for atonement to take effect.