Wearing Tefillin on Chol HaMoed

וּמַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין? רַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה״. ״יָמִים״ — וְלֹא לֵילוֹת. ״מִיָּמִים״ — וְלֹא כׇּל יָמִים, פְּרָט לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר חוּקָּה זוֹ אֶלָּא לְעִנְיַן פֶּסַח בִּלְבַד. וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא?! וְהָתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל יַנִּיחַ אָדָם תְּפִילִּין בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ״, מִי שֶׁצְּרִיכִין אוֹת, יָצְאוּ אֵלּוּ — שֶׁהֵן גּוּפָן אוֹת.

Since the topic of phylacteries was discussed, the Gemara continues to explore this issue. Whom did you hear who said that Shabbat is a fit time for donning phylacteries? It is Rabbi Akiva, as it was taught in a baraita with regard to the end of the section in the Torah beginning with: “Sanctify all firstborns to me” (Exodus 13:2), which deals with the mitzvot of the Paschal lamb and phylacteries: “And you shall observe this ordinance in its season from year [miyamim] to year” (Exodus 13:10), which indicates that these mitzvot apply during the days [yamim] and not during the nights. Furthermore, the letter mem in “from year” [miyamim] teaches: But not on all days; this excludes Shabbat and Festivals, on which phylacteries are not worn. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: This ordinance is stated only with regard to the Paschal lamb, and it does not refer to phylacteries at all. According to Rabbi Akiva, there is no reason to refrain from donning phylacteries on Shabbat and Festivals. The Gemara returns to the issue at hand: And does Rabbi Akiva really hold that Shabbat is a time for donning phylacteries? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Akiva says: I might have thought that a person should don phylacteries on Shabbatot and Festivals. Therefore, the verse states: “And it shall be for a sign for you on your arm, and for a remembrance between your eyes, so that God’s law shall be in your mouth; for with a strong arm God brought you out of Egypt” (Exodus 13:9). The obligation to don phylacteries applies when Jews require a sign to assert their Judaism and their status as the Chosen People, i.e., during the week, excluding Shabbat and Festivals, as they are themselves signs of Israel’s status as the Chosen People and a remembrance of the exodus from Egypt. Consequently, no further sign is required on these days. This teaching proves that Rabbi Akiva maintains that Shabbat is not a fit time for donning phylacteries.

אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת בַּמּוֹעֵד, וְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת אֲפִילּוּ בְּסֵפֶר עֶזְרָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹתֵב אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ,

One may not write Torah scrolls, phylacteries, or mezuzot on the intermediate days of a Festival, nor may one correct a single letter, even in the Torah scroll of Ezra, which was kept in the Temple and upon which all the Jewish communities relied. Rabbi Yehuda says: One may write phylacteries and mezuzot for himself on the intermediate days of a Festival if he needs them.

מִכְּלָל דְּתַרְוַיְיהוּ סְבִירָא לְהוּ דְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה. מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמוֹר שִׁבְעַת יָמִים״ — לִימֵּד עַל חוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁאָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן — אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה, חוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁיֵּשׁ קְדוּשָּׁה לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן — אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה. שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית יוֹכִיחוּ, שֶׁיֵּשׁ קְדוּשָּׁה לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן, וּמוּתָּרִין בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה! מָה לְשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁאֵין בָּהֶן קׇרְבַּן מוּסַף, תֹּאמַר בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קׇרְבַּן מוּסַף. רֹאשׁ חֹדֶשׁ יוֹכִיחַ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קׇרְבַּן מוּסַף, וּמוּתָּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה! מָה לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁאֵין קָרוּי ״מִקְרָא קֹדֶשׁ״, תֹּאמַר בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁקָּרוּי ״מִקְרָא קֹדֶשׁ״, הוֹאִיל וְקָרוּי ״מִקְרָא קֹדֶשׁ״ — דִּין הוּא שֶׁאָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה.

§ The Gemara comments: Since Reish Lakish does not dispute the accuracy of Rabbi Yoḥanan’s statement, it may be inferred from their statements that both of them hold that the performance of labor during the intermediate Festival days is prohibited by the Torah. The Gemara proceeds to ask: From where are these matters derived; what is the biblical source for this prohibition? As the Sages taught: “You shall observe the festival of Passover seven days” (Exodus 23:15). This teaches that the performance of labor is prohibited during the intermediate Festival days, as “observe” denotes a negative commandment; this is the statement of Rabbi Yoshiyya. Rabbi Yonatan says: This proof is not necessary, as it does not accord with the straightforward meaning of the verse. Rather, it is learned from an a fortiori inference, as follows: If the performance of labor on the first and seventh days of Passover, which are not preceded and followed by sanctity as the days before the first day and after the seventh day are weekdays, is nevertheless prohibited, is it not right that on the days of the intermediate Festival days, which are preceded and followed by sanctity, i.e., the first and last days of the Festival, the performance of labor should be prohibited? The Gemara questions this conclusion: The six days of Creation, i.e., the days of the week, shall prove this, since they are preceded and followed by the sanctity of Shabbat, and yet the performance of labor on them is permitted. The Gemara rejects this difficulty: What of the fact that the six days of Creation are regular weekdays on which there is no additional offering; can you say the same with regard to the intermediate Festival days, on which there is an additional offering, bestowing these days with a measure of sanctity? The Gemara counters this: The New Moon shall prove this, since it has an additional offering, and the performance of labor is nevertheless permitted on it. The Gemara refutes this argument: What of the fact that the New Moon is not called “a holy convocation”; can you say the same with regard to the intermediate Festival days, which are called “a holy convocation”? Since they are called “a holy convocation” it is logical that the performance of labor should be prohibited on them.

זְמַן הֲנָחַת הַתְּפִלִּין בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג י) ״מִיָּמִים יָמִימָה״. (שמות יג י) ״חֻקָּה״ זוֹ הִיא מִצְוַת תְּפִלִּין. וְכֵן שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג טז) ״וְהָיָה לְאוֹת״ וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הֵן עַצְמָן אוֹת. וּמֵאֵימָתַי זְמַן הֲנָחָתָן מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֵהוּ, עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה:

שבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן וחולו של מועד יש מסתפקין בו אם הוא זמן תפילין ומניחין אותן בלא ברכה וא"א ז"ל היה מניחן ומברך עליהם:

יָמִים שֶׁבֵּין רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח וְרִאשׁוֹן וּשְׁמִינִי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת וְהֵן בַּגּוֹלָה אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ הַפֶּסַח וַחֲמִשָּׁה בְּתוֹךְ הֶחָג הֵם הַנִּקְרָאִין חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְנִקְרָאִין מוֹעֵד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם חַיָּבִין בְּשִׂמְחָה וַאֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית מֻתָּר לִסְפֹּד בָּהֶן תַּלְמִיד חָכָם בְּפָנָיו. אֲבָל לְאַחַר שֶׁיִּקָּבֵר אָסוּר לְסָפְדוֹ בָּהֶן.

בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חוה"מ גם הם אות: הגה וי"א שחוה"מ חייב בתפילין [ב"י בשם הרא"ש] וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליה' אלא שאין מברכין עליה' בקול רם בב"ה כמו שאר ימות השנה:

...On Chol HaMoed it is prohibited to wear tefillin for the same reason, namely that Chol HaMoed is also an אות (sign). Rema: There are those who maintain that one is obligated to wear tefillin on Chol HaMoed [Beit Yosef quoting the Rosh] and the custom in all these regions is to put on tefillin with a beracha. The only difference is that the beracha is not recited out loud in shul as is normally done.

ובדין תפילין בחול המועד: בש"ס ורי"ף ורמב"ם לא הוזכר להדיא אם חייב בתפילין אם לאו. והרא"ש פסק דחייב בתפילין, משום דהאות הוא איסור מלאכה, וחול המועד מותר מן התורה. וכן פסק המרדכי, וכתב שגם מהר"ם מרוטנבורג פסק כן.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאוֹת שֶׁל שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הוּא חִיּוּב הַמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהֶן, וּלְפִיכָךְ גַּם חֹל הַמּוֹעֵד אֵינוֹ זְמַן תְּפִלִּין, שֶׁהֲרֵי מִצְוֹת תְּלוּיוֹת בּוֹ: בְּפֶסַח — מְנִיעַת אֲכִילַת חָמֵץ, וּבֶחָג — מִצְוַת יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאוֹת הוּא אִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בִּלְבַד, לְפִיכָךְ חֹל הַמּוֹעֵד שֶׁמֻּתָּר בִּמְלָאכָה מִן הַתּוֹרָה — חַיָּב בִּתְפִלִּין. וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל גְּלִילוֹת אֵלּוּ לַהֲנִיחָן בַּמּוֹעֵד, וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּקוֹל רָם כְּמוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קְצָת קְדֻשַּׁת הָאוֹת.

שאלה אם יש להניח תפילין בחול המועד. כי ראיתי בזה כל העם פוסחים על שתי הסעיפים לפי שהרא"ש ז"ל כתב בתשובה שחייב להניח וכתב גדולה מזו שאותה תשובה מותר לכותבה בחול המועד משום דבר האבד ומקצתם יראים לעצמם לפי שנמצא כתוב בספרי הקבלה שהמניח תפילין בחול המועד נענש ואנחנו לא נדע מה נעשה: תשובה שב ואל תעשה אני שונה כאן כי ראיתי חכמי האמת מרחיקין זה מאד. שוב מצאתי שנשאל הרשב"א ז"ל מזה ושמחתי מאד על תשובתו וז"ל דעתי אני שגם הוא אות שהרי חולו של מועד אסור בכל מלאכה שאינה מלאכת האבד ומלאכה זו דאורייתא דכלהו תנאי מייתו לה מקרא בחגיגה וכן בשילהי שמעתא קמייתא דפ' קמא דע"ז וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכן דעת הראב"ד ז"ל אעפ"י שהתירו לכתוב אותם לעצמו בחולו של מועד וכן אנו נוהגין עכ"ל. למדתי ממנה דלמי שסובר שהמלאכה בחולו של מועד אינה אלא מדברי סופרים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אם כן חולו של מועד אינו אות וצריך להניח כדי שיהיה לו אות וכיון שהיא פלוגתא דברי הקבלה יכריחו ואתה אל תניח:

(ח) שאין וכו' - פי' משום דיש מניחים ויש שאינם מניחים או אין מברכים יש לברך בחשאי כדי שלא לבוא לידי מחלוקת וכן לא ילך בהם בר"ה לבהכ"נ והאחרונים הסכימו לדעת הט"ז דיותר טוב להניחן בלי ברכה כי הברכות אינן מעכבות וספק ברכות להקל ובפרט שהגר"א ז"ל כתב שאין לדעת הי"א עיקר בש"ס ועכ"פ לענין ברכה בודאי יש להחמיר. גם קודם ההנחה יחשוב בדעתו אם אני מחוייב אני מניחן לשם מצוה ואם לאו אין אני מניחן לשם מצוה ובזה יצא ידי כו"ע דאף להסוברים דחוה"מ אינו זמן תפילין אינו עובר על בל תוסיף כיון שאינו מכוין בהנחתם לשם מצוה ודאי וכ"ש שאין לחוש בזה לאיסור זלזול של אות חוה"מ דזה ג"כ אינו אלא במתכוין לשם מצוה כנ"ל. ותפילין דר"ת אין להניחם בחוה"מ [פמ"ג] עוד כתבו האחרונים [והובאו בארה"ח ע"ש] דאין נכון שבהכ"נ אחת קצתם יניחו תפילין וקצתם לא יניחו משום לא תתגודדו. ומי שאין מניח תפילין בחוה"מ שמתפלל בבה"מ שמניחין תפילין יש לו ג"כ להניחן ובלי ברכה וצבור שנהגו להניח תפילין אין להם לשנות מנהגם:

בח"ה ג"כ אסור. והמניחן בחול המועד אינו עובר משום בל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף (סמ"ק) פי' שעושה משום ספקא שמא ח"ה חייב בתפילין ע"ש בעירובין ועסי' תרס"ח עמ"ש סי' כ"ט וססי' כ"ה:

שבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן פשוט בס"פ הקומץ (מנחות לו:): וחולו ש"מ יש מסתפקין בו וכו' התוס' בס"פ הקומץ (מנחות לו:) כתבו אהא דאמרינן יצאו שבתות וי"ט שהם עצמם קרויים אות לאו משום דאסירי בעשיית מלאכה דאפי' חול המועד דשרי בעשיית מלאכה איכא אות בפסח דאסור באכילת חמץ ובסוכות דחייב בסוכה ומיהו בפרק בתרא דמ"ק משמע דחולו של מועד חייב בתפילין ומיהו לאו ראיה היא דהנך תנאי לטעמייהו דאית להו שבת זמן תפילין הוא ואח"כ הביאו ראיה מירושלמי דחוה"מ חייב בתפילין והרא"ש כתב כל זה וכתב הילכך מסתברא לפרש גמרא דילן דלא פליגא אירושלמי ונפרש ימים טובים דומיא דשבתות דאות שלהן שמירת שבת מעשיית מלאכה וכתב עוד בשם ספר העתים כתוב בשם גאון שאסור להניח תפילין בחה"מ והרא"ש דחה דבריו ואח"כ כתב ויש שמניחין תפילין בלא ברכה והמברך לא הפסיד ע"כ והמרדכי כתב בשם ר"י דנראה ראיה גמורה מן הירושלמי דח"ה חייב בתפילין וכתב עוד ובסמ"ק וכן בס"ה פי' דיש להניח בלא ברכה ומיהו מהר"ם היה מברך עליהם מההיא דירושלמי שהבאתי עכ"ל והרשב"א כתב בתשובה שאין מניחין תפילין בח"ה וכן דעת התוס' והראב"ד ז"ל וכן אנו נוהגים עכ"ל ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחה"מ ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בח"ה כדברי הרא"ש ואח"כ מצאו שכתב רשב"י במאמר אחד שאסור להניחם בח"ה וע"כ נמנעו מלהניחם בח"ה וכ"כ מורי דודי הה"ר יצחק קארו ז"ל בתשובה והמאמר ההוא איתא במדרש הנעלם לשיר השירים על פסוק לריח שמניך טובים וז"ל רב המנונא סבא הכי אמר אלין אינין ימים דאקרון טובים ואינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון ועל דא אקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון חולו של מועד דלא איקרי יו"ט אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמה כלום אלא מנהירו דיו"ט תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירא אלא מגו נהירו דתפילין של ראש תפילה דרישא י"ט תפילה דדרועא חולו של מועד ושפיר קאמר והכי איהו ועל דא חולו של מועד אינון לענין עבידתא בגוונא דיו"ט ואיצטריך חדוא בגוונא דיליה ובגיני כך באלין יומין דאינון תפילין דמרי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שראן על רישיהון דישראל קדישין רבי אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי תינח תפילין דרישא דשריין על רישיהון דישראל קדישין בי"ט תפילין דדרועא דאיהו חולו של מועד היך אנן אחידן לה א"ל בגין דאנן אחידן לה ואיהי יד כהה אסור למיעבד עיבידתא בסטרא דילה ואיצטריך למיעבד חדוא בסטרא דתפילין דרישא ועמא קדישא אחידן תפילין ושרייא עליה בי"ט ובחולו של מועד ואסור לאעברא תפילין דמארי עלמא ולאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא למלכא דבעי לנטרא לעבדיה א"ל עביד דיוקנא דחותמא דילי כל זימנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך כולי עלמא יזועון וידחלון מינך לבתר מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה שביק מיניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד אי ההוא עבדא דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עבד ודאי בר קטולא הוא ההוא עבדא בגין דאיהו עביד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש ליה ובגיני כך אסור לעמא קדישא לדחייה חותמא דמלכא עילאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאנן עבדין האי במועד ובחולו של מועד וכ"ש בשבת דכלה שרא עלן ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רשב"י המפליג כל כך באיסור הנחתם:

ו) [סעיף ב'] בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין וכו' עיין ב"י בשם הזוהר וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ב' דחזרת העמידה ובפרע"ח שער מקראי קודש פ"ה דאין להניח תפילין בחוה"מ יעו"ש הטעם בסוד, וכ"כ ביאורי הגר"א אות ד'. ז) שם הגהה וי"א שחוה"מ חייב בתפילין וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך וכו' והט"ז בסק"ב כתב דהמניחם בחוה"מ בלא ברכה שפיר עבד יעו"ש, ועיין א"ר אות ב'. ומש"ל סי' כ"ה אות נ"ב והאר"י ז"ל נתן טעם בסוד שאין להניחם בחול המועד כמ"ש באות הקודם.

לגבי ימי חול המועד נחלקו המנהגים, ברוב קהילות אשכנז נהגו להניח תפילין בחול המועד, מפני שה'אות' לדעתם תלוי באיסור מלאכה, וכיוון שבימי חול המועד מותר לעשות מלאכה לצורך דבר האבד – צריך להניח בהם תפילין (רא"ש). ובספרד נהגו שלא להניח תפילין, מפני שככלל גם בחול המועד אסור לעשות מלאכה, ורק לצרכים מיוחדים התירו לעשות מלאכה. ועוד שיש בהם 'אות' המתבטא במצוות החג, בסוכות במצוות הסוכה ובפסח באכילת המצה (תוס' ורשב"א). ובארץ ישראל נהגו הכל, ספרדים ואשכנזים, שלא להניח תפילין בחול המועד.

שנ נטעי פרק עד גבריאל פרק עד תפילין בחוה״ם א. בחוה״ם י״א שאסור להניח תפילין א(, וי״א שחייבים בתפילין ב(. ב. רוב הפוסקים הסכימו שגם הנוהג לתיח תפילין אינו מברך עליהם ג(, וי״א לברך עליהם בלחש ד(. ג. טוב שיתנה בשעת ההנחה אםלברך עליהם בלחש ד(. ג. טוב שיתנה בשעת ההנחה אם יש חיוב בהנחתם הריני מניחם לשם מצוה ואם אין חיוב בדעחתם הרי הם כתכשיט ה(. ד. בא״י נתקבל המנהג שלא להניח תפילין בחוה״מ ו(. א( שר׳׳ע סי׳ ל״א ס״ב ובב״י שם בשם הזוהר. ב( רמ״אא( שר׳׳ע סי׳ ל״א ס״ב ובב״י שם בשם הזוהר. ב( רמ״א שם, שו״ע הרב שם ס״ב, ישועות יעקב ושלחן שלמה שם. ג( טו״ז סק״ב, של״ה בספרו מצות תפילין עמוד קצ״ב, שו״ע הרב שם, ישועות יעקב, ארצות החיים, פמ״ג מש״ז סק״ב, מחצית השקל סק׳׳ב,ארצות החיים, פמ״ג מש״ז סק״ב, מחצית השקל סק׳׳ב, דה״ח, חיי״א כלל י״ד סט״ז ומ׳׳ב סק״ח. ד( רמ״א ובנו׳׳ב שם, הטעם כדי להורות שיש בהם קצת קדושה בשביל האות, ועוד מפני שלא לבוא לידי מחלוקת. ה( מג״א סק״ב ומ״ב סק״ח. . ו( שו׳׳תלידי מחלוקת. ה( מג״א סק״ב ומ״ב סק״ח. . ו( שו׳׳ת מהרש״ל סי׳ צ״ח, אור צדיקים סי׳ ט׳ אות ד, וכ״ב בספר אות חיים עמוד צ״ט, שכן הנהיגו מיסדי הישוב באה״ק תלמידי הבעש״ט ותלמידי הגר׳׳א זי״ע, עיי״ש. נטעי פרק עד גבריאל שנא ה. י״אהגר׳׳א זי״ע, עיי״ש. נטעי פרק עד גבריאל שנא ה. י״א שהבחורים יניחו תפילק בחו״ל ז(, ולא בא״י ח(. ו. לא נכון לנהוג ב

סימן ה ב׳ וישלח תשמ״ו לס״ק כבוד T Tלהרהר בזה. סימן ה ב׳ וישלח תשמ״ו לס״ק כבוד T T י תלמידי ו TT נפשי הרבני היקר בתו״י ר׳ תנוזק לוי לאי׳׳ט. אחדשה״ט באה״ר. י ק ר ת ך קבלתי ושמחתי להקשיב משלומך ושלים משפחתך — ואשר שאלת אותי בפנין הנחת תפילין בחוה״ג! אשר אתה— ואשר שאלת אותי בפנין הנחת תפילין בחוה״ג! אשר אתה מתה שם בלונדון בביה״מ אשר כל הקהלה מניחה בחוה״מ — והי׳ לך זמנים שונים בזה — הנה בטיקר מחלוקת ההנחה אשר היא מחלוקת אבות הטולם ופליגי בי׳ השו״ט והרמ׳׳א סי׳ ל׳׳א ס״ב ודטתהטולם ופליגי בי׳ השו״ט והרמ׳׳א סי׳ ל׳׳א ס״ב ודטת הרמ׳׳א להניח גם בברכה וכן הי׳ מנהג אבות אשכנז — ואנחנו פה בא״י שנינו מהנוהג היות הוא מנהג מיוחד של א״י פ״פ זוהר שה״ש )לא של ספרדים דוקא( שלא להניח וידוט שגם בין גאוני)לא של ספרדים דוקא( שלא להניח וידוט שגם בין גאוני האשכנזים שלא הניחו, אבל אם אדם בחו״ל וחי בקהלה אשכנזית — וידוט מתשובת הרדב״ז וח״ם ובפוסקים שכל בית כנסת וקהלה נחשב לטנינים אלה כפיר בפ״ט אני נוטס יותר שכן להניח. הגםלטנינים אלה כפיר בפ״ט אני נוטס יותר שכן להניח. הגם ידטתי שהיו גדולי מולם שהיו מתפללים בין אשכנזים שהניחו תפילין בחוה״מ והם פצמם לא הניחו כהלכה ומשו תחבולות שונות שלא להיות ממניחי תפילין — מכ״מ אין זה דרך מקובל לנולהיות ממניחי תפילין — מכ״מ אין זה דרך מקובל לנו מרבותינו — ונטן הדברים שאם חיים בכל ה

חול המועד – בחול המועד אסור לספרדים להניח תפילין, ויש מקהילות האשכנזים שנהגו להניחן, אך בארץ ישראל גם האשכנזים נוהגים שלא להניחן.

עט) ואי תימא אי וכו': ואם תאמר, אם כן, ששבת היא מלכות, מהו שכתוב, את שבתותי תשמורו, שהן שתים. ומשיב, אלא שבת של ליל שבת שהיא מלכות, ושבת של יום ממש, שהוא ז"א, המאיר בשבת שהיא מלכות. אין להם פרוד, כי מיוחדים פב"פ, והם נקראים שתי שבתות.