Tefillahתפילה

Receiving an Aliyah After Personal Prayer

Sources address the eligibility and qualifications of those called to the Torah for an aliyah, including requirements related to blessings and the status of the oleh. The classical and later halakhic sources establish the framework for who may receive an aliyah within a minyan.

הַכֹּל עוֹלִין לַמִּנְיָן שִׁבְעָה, וַאֲפִילּוּ קָטָן וַאֲפִילּוּ אִשָּׁה

18 sources · 15 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The most directly relevant source addresses the question itself: Igros Kodesh (letter 409) states that it has never been heard of nor observed that someone who has already heard Keriat HaTorah is called up again to the Torah when praying with a congregation that reads it a second time.

The quorum requirements for Keriat HaTorah are rooted in Megillah 23a:11 and codified in Shulchan Arukh, Orach Chayim 282:3, which establish that all persons — even a minor or a woman — count toward the required seven readers, subject to further qualifications about who may actually be called.

A related but distinct scenario is addressed by Kitzur Shulchan Arukh 23:14, which rules that someone who already received an aliyah at one synagogue and happens to be present at another where he is called up again — even to the same parshah — should go up a second time and recite the berachot; this deals with repeating an aliyah at a second reading, not with someone who has simply already davened.

The mechanics of who may be counted toward the reading quorum are elaborated by Magen Avraham 282:6, Arukh HaShulchan, Orach Chaim 135:29, Beit Yosef, Orach Chayim 135:1, and Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 135:11, along with the requirement to attend fully to the reading itself found in Sefer Charedim, Positive Commandments from the Prophets and the Sages 3:2 — these sources govern the structure of the keriah but do not themselves take up the case of a person who has already prayed receiving a further aliyah.

A separate cluster of sources addresses a related but different question — not aliyah but whether one who has already davened may join a minyan for purposes of tefillah b'tzibur, kaddish, or chazarat hashatz. Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 69:1 and Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 69:2 discuss whether one who has not yet davened, or has already davened, may stand before the amud or recite kaddish with a minyan, while Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דין תפלה בצבור 90:14 takes up whether a minyan composed partly of people who already prayed still counts as tefillah b'tzibur.

In the same vein, B'Mareh HaBazak Volume IV 117:7 permits someone who finds a minyan at the end of its tefillah to say kaddish with that minyan even without praying along, and B'Mareh HaBazak Volume V 2:8-9 discusses, based on the principle that all of Israel are responsible for one another, whether someone who already davened may descend before the amud to lead the repetition for others who have not yet prayed — again a question of tefillah and chazarat hashatz rather than of receiving an aliyah.

Revavos Ephraim (Revavos Ephraim 2:83) considers whether someone who has already davened and heard the repetition of the Amidah may lead the repetition for a second minyan, suggesting this may be permitted only when ten people are listening.

Rav Menashe Klein (Mishneh Halachos 11:76) rules that someone who must repeat the Amidah after forgetting Yaaleh Veyavo is considered obligated to pray and may join the minyan for communal prayer, while leaving unresolved whether several such people can together constitute the required quorum.

Source 1 · Chazal

Verified

Megillah 23a

מגילה כ״ג א — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן

Megillah 23a:11

The Mishnah’s discussion of Torah reading establishes the number of aliyot and the qualifications of those who read or are called. The sugya forms a central Talmudic source for the laws of aliyot.

תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֹּל עוֹלִין לַמִּנְיָן שִׁבְעָה, וַאֲפִילּוּ קָטָן וַאֲפִילּוּ אִשָּׁה. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אִשָּׁה לֹא תִּקְרָא בְּתוֹרָה, מִפְּנֵי כְּבוֹד צִבּוּר.

§ The Sages taught in a Tosefta (Megilla 3:11): All people count toward the quorum of seven readers, even a minor and even a woman. However, the Sages said that a woman should not read the Torah, out of respect for the congregation.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Chazal

Verified

Megillah 23b

מגילה כ״ג ב — ד"ה מַתְנִי׳ אֵין פּוֹרְסִין עַל שְׁמַע

Megillah 23b:4

The passage states that public Torah reading and other expressions of sanctity require a quorum of at least ten men, deriving this from “And I shall be hallowed among the children of Israel.

מַתְנִי׳ אֵין פּוֹרְסִין עַל שְׁמַע, וְאֵין עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה, וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם, וְאֵין קוֹרִין בְּתוֹרָה, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא, גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כׇּל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה לֹא יְהֵא פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה.

MISHNA: One does not recite the introductory prayers and blessing [poresin] before Shema; nor does one pass before the ark to repeat the Amida prayer; nor do the priests lift their hands to recite the Priestly Benediction; nor is the Torah read in public; nor does one conclude with a reading from the Prophets [haftara] in the presence of fewer than ten men. GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that ten people are needed in each of these cases, derived? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is as the verse states: “And I shall be hallowed among the children of Israel” (Leviticus 22:32), which indicates that any expression of sanctity may not be recited in a quorum of fewer than ten men.

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Acharonim

Verified

Kitzur Shulchan Arukh 23

קיצור שלחן ערוך כ״ג:י״ד — ד"ה מִי שֶׁעָלָה לַתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶחָד

Kitzur Shulchan Arukh 23:14

Summarizes the practical laws of public Torah reading and aliyot, including the oleh’s conduct and blessings. It provides a concise practical entry point for the question.

מִי שֶׁעָלָה לַתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ נִזְדַּמֵּן לְבֵית כְּנֶסֶת אַחֶרֶת וּקְרָאוּהוּ גַּם כֵּן אֲפִלּוּ לְפָרָשָׁה שֶׁכְּבָר עָלָה לָהּ, עוֹלֶה שֵׁנִית וּמְבָרֵךְ אֵת הַבְּרָכוֹת (מגן אברהם סִימָן רפ"ב סָעִיף קטן ט"ו).

One who was an oleh in one synagogue, and happens to be present at another synagogue, where he is called up again, even to the same parshah to which he was called before, should go up a second time and recite the berachos [over the Torah].

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Acharonim

Verified

Mishnah Berurah 135

משנה ברורה קל״ה:י״ז — ד"ה (יז) אינו רשאי - ואפילו לדעה

Mishnah Berurah 135:17

Explains the laws of aliyot and the requirement that the oleh recite the blessings; it addresses the status and qualifications of one receiving an aliyah rather than making prior completion of prayer a general bar.

(יז) אינו רשאי - ואפילו לדעה הראשונה בסימן ס"ו ס"ד שמפסיק היינו כשקראוהו ומפני כבוד התורה אבל לכתחלה אין לקרותו ומשום פגמא דכהן (שיאמרו עליו שאינו כהן) ליכא למיחש שהרי הכל רואין שהוא עסוק בק"ש ותפלה והסכימו האחרונים דלאו דוקא שמע דה"ה כשעוסק בברכות של ק"ש ועיין לעיל בסימן ס"ו סקכ"ו שהכרענו דיש להקל לקרותו לכתחלה כשהוא עומד בין הפרקים ואין שם כהן אחר וכ"ש כשהוא עוסק בפסוקי דזמרה:

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Acharonim

Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 282

שולחן ערוך, אורח חיים רפ״ב

Shulchan Arukh, Orach Chayim 282:3

Joseph Karo states that a woman or a minor who knows for whom the blessing is recited may count among the seven called to the Torah, though women should not read publicly because of the community’s honor; the passage adds related qualifications concerning the composition and eligibility of those called.

הכל עולים למנין ז' אפי' אשה וקטן שיודע למי מברכין אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור: הגה ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים (ר"ן וריב"ש) ודין עבד כנעני כדין אשה אבל אם אמו מישראל מותר לעלות (הגהות מיי' פי"ב מהל' תפלה) ואסור לקרות בראש מגולה ואין איסור לקרות ע"ה נכבד ועשיר וגדול הדור לפני ת"ח כי אין זה בזיון לת"ח רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים (א"ז) וממזר מותר לעלות לס"ת (מהר"א מפרא"ג) וע"ל סי' קל"ו מסדר הקרואים:

Full text on Sefaria ↗

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 135

ערוך השולחן, אורח חיים קל״ה:כ״ט — ד"ה בסימן רפ"ב יתבאר שאף על גב

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 135:29

Yechiel Michel Epstein states that although a minor is technically eligible to count among the seven Torah readers, in the prevailing practice—where every oleh recites a blessing—a minor is not called except for maftir, and therefore does not count among the readers on Mondays, Thursdays, Shabbat afternoon, Rosh Chodesh, festivals, public fasts, or Yom Kippur afternoon.

בסימן רפ"ב יתבאר שאף על גב שמדינא קטן עולה למניין שבעה, מכל מקום לדידן שכל העולים מברכין – אין קורין לקטן במניין שבעה הקרואים לבד מפטיר, עיין שם. וממילא דהוא הדין בשני וחמישי ושבת במנחה – אין הקטן עולה במניין השלושה. וכן בראש חודש ויום טוב אינו עולה. ואף גם בתענית ציבור למפטיר אינו עולה, כיון שהמפטיר במניין הקרואים. וכן ביום הכיפורים במנחה. ואם סומא רשאי לעלות לתורה יתבאר בסימן קל"ט בסייעתא דשמיא.

Full text on Sefaria ↗

Source 7 · Acharonim

Verified

Beit Yosef, Orach Chayim 135

בית יוסף, אורח חיים קל״ה

Beit Yosef, Orach Chayim 135:1

Analyzes the Tur’s laws of Torah reading and aliyot, including the nature of being called to the Torah and the associated blessings.

גרסינן בפרק הקורא את המגילה עומד בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג' וכו' משנה היא שם (כא.): כתב המרדכי בפרק הקורא את המגילה עומד בשם ריב"א שאם יש ג' חתנים בב"ה אחד כהן וב' ישראלים דכיון דהוי לגבי החתנים כמו מועד כדאמרי' פרק קמא דכתובות (ד.) קורין ארבעה כמו במועד הילכך הכהן קורא פעמים ואחריו ב' הישראלים הרי ד' וכ"כ בהגהות מיימון פי"ב מה"ת ריצב"א התיר להוסיף על ג' ביום ה' שיש חתונה אם צריכין לכך כגון שיש שנים או ג' חתנים דהא חופה הויא כמועד כדאמרינן בפ"ק דכתובות עכ"ל וכתב עוד המרדכי ומיהו כשאין שם אלא חתן אחד לא אמרינן שיקראו ד' משום דלא הוי מועד אלא לגבי חתנים גופייהו אבל לגבי אחרים לא: ב"ה ואנו לא נהגנו להוסיף בב' וה' בשביל חתנים וגם לא שמענו מי שנהג כן :

Full text on Sefaria ↗

Source 8 · Acharonim

Verified

Kaf HaChaim, Orach Chaim 135

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים קל״ה:י״א — ד"ה יא

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 135:11

Collects halakhic and kabbalistic authorities on Torah reading and aliyot, including details of the oleh’s blessings and the propriety of receiving an aliyah.

יא) קהל שהסכימו שלא להתפלל במנין אם לא יפרעו מעותיהם אינם יכולים לקרות בס"ת ולומר אחריו קדיש דלשון בני אדם כל דבר שצריך מנין נקרא תפלה, הרא"ש בתשו' כלל ג' סי' ט' כנה"ג בהגה"ט, פר"ח או' א' אמ"ל סי' א' או' ד' לד"א סי' א' או' ד' וכן אם הסכימו שלא להתפלל עם ראובן אין קורין בתורה אם ראובן בקהל, תשו' הרא"ש שם, אמ"ל שם או' ט' לד"א שם או' ט':

Full text on Sefaria ↗

Source 9 · Acharonim

Verified

Magen Avraham 282:6

מגן אברהם רפ״ב

Magen Avraham 282:6

The passage cites opinions that all may receive an aliyah only as maftir, while suggesting that someone could be called after the required number of readers is completed, though this is not the prevailing practice; it also infers that women are obligated to hear the Torah reading.

ומצאתי בריב"ש סי' שכ"א בשם רש"י דמ"ש בגמר' הכל עולין וכו' היינו דוקא למפטיר וכ"מ בהג"מ גבי עבדים כנענים ובב"י ססי' קל"ה בשם הרוקח ומיהו משמע דלאחר שנשלם מנין הקרואים מותר לקרותו ואין נוהגין כן, משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה ואף על פי שנתקנה משום ת"ת ונשים אינן חייבות בת"ת מ"מ מצוה לשמוע כמו מצות הקהל שהנשים והטף חייבים בה עסי' קמ"ו

Full text on Sefaria ↗

Sefer Charedim, Positive Commandments from the Prophets and the Sages 3:2

ספר חרדים, פרק ג' מצות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים התלויות באוזן

Sefer Charedim, Positive Commandments from the Prophets and the Sages 3:2

Azikri emphasizes listening to the Torah reading from the shaliach tzibbur as though receiving it directly from God at Sinai, remaining silent without assisting or repeating even a word, and notes that the Geonim, Rambam, and Zohar strongly stress this practice.

(א) להטות אוזן לשמוע קריאת ספר תורה מפי ש״ץ כאלו מקבלו עתה מפי ה׳ בסיני ויהיה כמאן דלית ליה פומא ולא יסייע שום אדם להשליח צבור ולא יוציא מפיו מלה אפי׳ ממה שקורא ש״ץ שנא׳ ואזני כל העם אל ספר התורה כ״כ הגאונים והרמב״ם ז״ל ובזהר החמיר הרבה מאד בדבר:

Full text on Sefaria ↗

Source 11 · Hasidic

External

Igros Kodesh, letter 409

אגרות קודש — ח"ג אגרת תט

Igros Kodesh letter 409

The passage states that it has never been heard or observed that someone who has already heard Keriat HaTorah is called to the Torah when praying with the congregation.

תט ב"ה, ט' תשרי, תש"ט הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהורש"מ שי' שלום וברכה! במענה על מכ' מכ"ה אלול. א) איך נוהגין כשניעור כל הלילה באמירת ברכות ענט"י ואלקי נשמה - הוראה לרבים שא"א וכמש"כ בס' אדה"ז. ומובן שאפשר לשמוע ממי שישן (הוראה בחשאי - לאומרם. כן שמעתי מכ"ק מו"ח אד"ש). ב) אם קורין בתורה כשמתפללים בצבור אף אם כבר שמעו קרה"ת - מעולם לא שמעתי ולא ראיתי שינהגו כן. מוסג"פ ג' מאמרי דא"ח והוא לזכות בהם את הרבים. בברכת גמח"ט הרב מנחם שניאורסאהן תט נדפסה בלקו"ש ח"ט ע' 276 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Source 12 · Modern

External

Rav Ephraim Greenblatt (Revavos Ephraim 2:83)

רבבות אפרים, ח״ב סי׳ פ״ג

Revavos Ephraim 2:83

The passage considers whether someone who has already davened and heard the repetition of the Amidah may lead the repetition for a second minyan, suggesting that this may be permitted only when ten people listen.

On this pageThe passage considers whether someone who has already davened and heard the repetition of the Amidah may lead the repetition for a second minyan, suggesting that this may be permitted only when ten people listen.

Revavos Ephraim 2:83 — page scan on HebrewBooks

Page 147

Revavos Ephraim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 147 ↗

Source 13 · Modern

External

Rav Menashe Klein (Mishneh Halachos 11:76)

משנה הלכות, חי״א סי׳ ע״ו

Mishneh Halachos 11:76

The passage rules that someone who must repeat the Amidah after forgetting Yaaleh Veyavo is considered obligated to pray and may join the minyan for communal prayer, while leaving unresolved whether several such people can collectively constitute the required quorum.

On this pageThe passage rules that someone who must repeat the Amidah after forgetting Yaaleh Veyavo is considered obligated to pray and may join the minyan for communal prayer, while leaving unresolved whether several such people can collectively constitute the required quorum.

Mishneh Halachos 11:76 — page scan on HebrewBooks

Page 67

Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 67 ↗

Source 14 · Modern

Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 69:2

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim ס״ט:ב׳ — ד"ה מי שלא התפלל ערבית

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 69:2

Rav Yitzchak Yosef states that someone who has not yet prayed Arvit may lead the service with nine people who have already prayed, reciting Chatzi Kaddish, Barekhu, the Kaddish before the Amidah, and Kaddish Titkabel, though this does not count as prayer with a congregation for him.

מי שלא התפלל ערבית, יכול לעמוד בפני התיבה עם תשעה שכבר התפללו, ויכול לומר חצי קדיש וברכו בקול רם, וגם יכול לומר הקדיש שלפני העמידה, ואף קדיש תתקבל. [אבל אין זה עולה לו כתפלה בצבור] . [ילקוט יוסף, מהדורת תשס"ד, ספר הל' פסד"ז, עמ' תרא, סי' סט הע' ב'] .

View on toratemetfreeware.com ↗

Source 15 · Modern

Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 69:1

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim ס״ט:א׳ — ד"ה צבור שהתפללו בבית הכנסת בלי מנין

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 69:1

Rav Yitzchak Yosef states that if a congregation prayed without a minyan and additional people arrived after the Amidah to complete one, they may recite the repetition with Kedushah, Birkat Kohanim, and Kaddish Titkabel, even if those joining had already prayed.

צבור שהתפללו בבית הכנסת בלי מנין, וכשסיימו תפלת שמונה עשרה הגיעו אנשים נוספים לבית הכנסת ונעשו מנין, רשאים לומר חזרה עם הקדושה וברכת כהנים. והוא הדין שיכולים לומר גם קדיש תתקבל אחר תפלת החזרה, שהרי אפילו יחיד המתפלל בעשרה שכבר התפללו, רשאי לומר קדיש תתקבל. [ילקו"י על פסוד"ז, עמוד תקצה, סימן סט הערה א', שאר"י ח"ב עמוד קצ] .

View on toratemetfreeware.com ↗

Source 16 · Modern

Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דין תפלה בצבור 90:14

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim צ׳:י״ד — ד"ה המתפללים במנין שיש בו ששה או

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דין תפלה בצבור 90:14

Rav Yitzchak Yosef states that when six or seven people pray together and others join them after they have already begun, their prayer is still considered prayer with a congregation, and they may recite the repetition with kedusha and birkat kohanim, since most of the minyan is treated as the whole; however, some opinions require ten who have not yet prayed for prayer to be considered congregational prayer, though this stringency need not be applied where it would cause neglect of Torah study, and ten who pray the Amidah silently together are considered to have prayed with a congregation even if they did not perform the repetition.

המתפללים במנין שיש בו ששה או שבעה אנשים שמתפללים ביחד, והיתר שמצטרפים התפללו כבר, אף על פי כן נחשבת תפלתם תפלה בצבור, ורשאים גם לומר חזרה עם קדושה וברכת כהנים, שרוב המנין ככולו, וכאילו היו כל העשרה מתפללים יחדיו. ויש אומרים שצריך שיהיו עשרה שלא התפללו כדי שתפלתו תיחשב לתפלה בצבור. ובמקום שיש ביטול תורה אין להחמיר בזה. ועשרה שהתפללו יחד תפלת שמונה עשרה בלחש, אף אם אירע שלא עשו חזרה, נחשבת תפלתם לתפלה בצבור. [שאר"י ח"ב עמו' שמא. ילקו"י סי' צ הערה יד. במהדורת תשס"ד עמו' רסה] .

View on toratemetfreeware.com ↗

Source 17 · Modern

Verified

B'Mareh HaBazak Volume IV 117

שו"ת במראה הבזק חלק רביעי קי״ז

B'Mareh HaBazak Volume IV 117:7

One who arrives at the synagogue and finds a first minyan at the end of prayer may recite kaddish with that minyan; if he wishes, he may also pray with a second minyan and recite kaddishes there, and this does not fall under the restriction that later authorities warned against regarding multiplying kaddishes.

אבל הבא לבית-הכנסת ומצא מניין ראשון בסוף התפילה, יוכל לומר קדיש גם במניין זה. אם ירצה, אף-על-פי שאינו מתפלל עמהם, להתפלל במניין השני ולומר שם הקדישים, ואין זה בכלל מה שהזהירו אחרונים שלא להרבות בקדישים.

Full text on Sefaria ↗

Source 18 · Modern

Verified

B'Mareh HaBazak Volume V 2:8-9

שו"ת במראה הבזק חלק חמישי ב׳

B'Mareh HaBazak Volume V 2:8-9

ה passage states that when nine have prayed silently and a tenth arrives, a full Chazarat HaShatz is not technically present if six or more of the majority did not pray together, but someone who already prayed may lead the communal prayer, and Kedushah may be recited for the tenth if he has not yet prayed.

2. גם רדב"ז מודה, שאם אחד לא התפלל עדיין ותשעה התפללו תפילה בלחש, יכול אותו האחד להתפלל בקול רם וכולם יאמרו קדושה. ומדין "כל ישראל ערבים זה לזה" מותר גם לאחד מבין אלה שכבר התפללו לרדת לפני התיבה ולומר חזרת הש"ץ. 3. מתוך כל זה יוצא, שאם תשעה התפללו תפילה בלחש ואח"כ בא עשירי, והם רוצים לעשות חזרת הש"ץ, כי אז דין חזרת הש"ץ ממש אין כאן, כי לא היו עשרה אנשים בזמן התפילה בלחש של רוב מנין (ששה ומעלה), אבל יש כאן דין יורד לפני התיבה (כפורס על שמע) ובזה, אם העשירי כבר התפלל – פרחה מהם חובת הקדושה, ואם לאו – אפשר לעשות קדושה עבורו, ואף ניתן להשלים את כל התפילה בקול, ואפילו אחד מאלה שכבר התפללו.

Full text on Sefaria ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Kuzari 3:19unverified
אמר החבר, אבל היתרון לקהל מכמה פנים, מהם, כי הקהלה אינם מתפללים במה שיש בו הפסדו ליחיד, והיחיד אפשר שיתפלל במה שיש בו הפסד ליחידים אחרים, ואפשר שיש ביחידים ההם מי שיתפלל במה שיש בו הפסדו. ומתנאי התפלה הנענית שתהיה במה שיועיל העולם ולא יזיקהו בשום פנים. ומהם שמעט הוא שתשלם תפלה ליחיד מבלי שגגה ופשיעה, ומפני כן קבעו לנו שיתפלל היחיד תפלת הצבור, ושתהיה תפלתו בצבור בעוד שיוכל לא פחות מעשרה, כדי שישלים קצתם מה שיחסר בקצתם בשגגה או בפשיעה, ויסתדר מהכל תפלה שלמה בכונה זכה, ותחול הברכה על הכל, ויגיע לכל אחד מהיחידים חלקו ממנה, כי הענין האלקי כמטר מרוה ארץ מהארצות כשתהיה הארץ כלה ראויה לו, ואפשר שיכלול בה מי שאינו ראוי לו מהיחידים ויצלחו בעבור הרוב, ובהפוך זה ימנע המטר מארץ מהארצות מפני שהארץ כלה אינה ראויה לו, ואפשר שיכלול בה יחידים היו ראויים לו נמנע מהם בעבור הרוב...
from our library copy — not yet checked against the original
Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:20unverified
כיצד סדר הקריאה בתורה, אחר התפלה כל יום שיש בו תפלת מוסף אחר שיגמור שליח צבור תפלת שחרית אומר קדיש, ומוציא ספר תורה וקורא לאחד אחד מן הציבור ועולין וקורין בתורה, וכשגומרין מחזיר ספר תורה למקומה ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף, וימים שיש בהן מפטיר ומוסף נהגו לומר קדיש קודם שיעלה המפטיר, ויש מקומות שנהגו לומר קדיש אחר המפטיר.
from our library copy — not yet checked against the original
Maamar Mordechai Limot HaChol 12:24unverified
אם סיים את תפילת י"ח כשהציבור היה באמצע קדיש, או שלא שם ליבו לתחילת הקדיש, או שנכנס לבית הכנסת באמצע הקדיש, ושמע את הציבור עונים "אמן יהא שמיה רבא מברך" וכו' – יענה איתם "אמן יהא שמיה רבא" וכו', אעפ"י שיש מי שאומר שתיבת "אמן" חוזרת על "בחייכון וביומכון" וכו'. ויכול לענות עם הציבור כל עוד לא השלימו את עניית ה"אמן יהא שמיה רבא" וכו'. [הערה 60] שו"ע סי' נ"ו סעי' א'. כה"ח שם ס"ק כ"ו. משנ"ב שם ס"ק ט'. בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א.
from our library copy — not yet checked against the original
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 124:19unverified
מי שהתפלל בביתו ביחיד, ואחר שסיים תפלת שמונה עשרה הגיע לבית הכנסת, ומצא שהצבור ממתינים בין לחש לחזרה, ורוצה לעמוד כשליח צבור לומר החזרה, אף שלכתחלה אין ראוי לעשות כן, מכל מקום מעיקר הדין רשאי לעשות כן אף אם עבר זמן מאז שסיים תפלתו בביתו. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קכד הערה יט עמוד קפט] .
from our library copy — not yet checked against the original
Tiferet Yisrael 67:4unverified
מכל מקום קשיא, כיון דאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות, האיך אנו יוצאים בקריאת ספר תורה, והרי אין אנו בקיאין בחסירות ויתרות. ואפשר לומר, הא דקאמר דלא בקיאין אנחנו בחסירות ויתרות, הני מילי לסמוך על זה למפשט בעיין, שימנו האותיות. אבל מכל מקום אין לפסול ספר תורה מספק, לומר דלא בקיאין אנחנו בחסרות ויתרות. ולפי זה, אם נמצא ספר תורה חסר אות או תיבה בודאי, אסור לקרות בו, דהא בודאי היא חסירה. וכל שכן אם נמצאת חסירה תיבה, שאין לקרות בה, דהא כיון דחסירה אות פסולה. וכן כתב בטור יורה דעה סימן רע"ט (בתחילתו); ספר תורה שאינו מוגה אסור להשהותה יותר משלשים יום, אלא או יתקן או יגנוז. אפילו קרא בה בדיעבד לא יצא, כיון שהיא חסר או יתר אות אחת, וחוזר לראש הסדר. הרי קשה תמיד לחזור לראש הסדר אם נמצא טעות בספר תורה. אבל קשה מתוך הסוגיא דפרק הנזקין (גיטין ס.), דקאמר שלחו בני גליל לרבי חלבו, מהו לקרות בחומשים בבית הכנסת בצבור. לא* הוה בידיה. אתא שאל בי מדרשא, ופשטוה* מהא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן, ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורים בה. ולא היא, התם מחסר במלתיה, הכא לא מחסר במלתיה, עד כאן. ומדאמר היכא שחסרה יריעה אחת אין קורין, משמע הא חסרה תיבה אחת קורין בה. ויש דוחין ראיה זאת, דהתם איירי שהיריעה מונחת אצל הספר תורה, אפילו הכי אין קורין בו*. ולכך נקט 'חסר יריעה אחת'. וזה אינו, דמנא ליה לומר כך דאיירי הא דרבי יוחנן כשהיריעה היא מונחת אצל הספר תורה. ובפרק הקורא (מגילה יח:) כתב הר"ן בשם הרמב"ן* ז"ל, דבסתמא פסול, אפילו אם חסר אות אחת. דהא אמרינן בפרק הקומץ (מנחות כט.), אמר רב יהודה, לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד. אלמא גבי תפילין ומזוזות פסולין אפילו בקוצו* של יו"ד. ותנן (מגילה ח:) אין בין ספרים לתפילין* ומזוזות כו' אלא שהספרים נכתבים בכל לשון*, אבל לענין חסר זה וזה שוים. ואין קשיא הא דאמרינן בפרק הנזקין (גטין ס.) ספר תורה שחסרה יריעה אחת אין קורין, הא חסר פסוק אחד משמע דקורין בה. דאיכא למימר כשחסר יריעה אחרונה דקאמר. אבל אם השמיט הסופר באמצע, אפילו אות אחת, פסולה. וכתב הר"ן שם, דאין ראיה מהא דלענין טעות זה וזה שוים, דודאי לענין מצות כתיבת התורה, שמצוה על כל אחד ואחד שיכתוב ספר תורה, ולהא מלתא אמרינן דאפילו אות אחת מעכב. אבל לענין קריאה לצאת תקנת נביאים ועזרא (ב"ק פב.), אין ללמוד ספר תורה מתפילין. דהא אף הרב (הרמב"ן) מודה שאם חסר פחות מיריעה בסופה דכשר, דלא אמרינן רק 'ספר תורה שחסר יריעה', ואף לפירוש הרב ז"ל דאיירי שחסר יריעה בסופה, מכל מקום משמע אבל פחות מיריעה יצא. ובתפילין אפילו אות אחת פסול. אלא על כרחך דשאני קריאה, כיון דלא הוי רק תקנת נביאים, אינו פוסל. כך הם דברי הר"ן ז"ל. ובפרק הקורא (מגילה יח:) כתב הר"ן בשם הרמב"ן* ז"ל, דבסתמא פסול, אפילו אם חסר אות אחת. דהא אמרינן בפרק הקומץ (מנחות כט.), אמר רב יהודה, לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד. אלמא גבי תפילין ומזוזות פסולין אפילו בקוצו* של יו"ד. ותנן (מגילה ח:) אין בין ספרים לתפילין* ומזוזות כו' אלא שהספרים נכתבים בכל לשון*, אבל לענין חסר זה וזה שוים. ואין קשיא הא דאמרינן בפרק הנזקין (גטין ס.) ספר תורה שחסרה יריעה אחת אין קורין, הא חסר פסוק אחד משמע דקורין בה. דאיכא למימר כשחסר יריעה אחרונה דקאמר. אבל אם השמיט הסופר באמצע, אפילו אות אחת, פסולה. וכתב הר"ן שם, דאין ראיה מהא דלענין טעות זה וזה שוים, דודאי לענין מצות כתיבת התורה, שמצוה על כל אחד ואחד שיכתוב ספר תורה, ולהא מלתא אמרינן דאפילו אות אחת מעכב. אבל לענין קריאה לצאת תקנת נביאים ועזרא (ב"ק פב.), אין ללמוד ספר תורה מתפילין. דהא אף הרב (הרמב"ן) מודה שאם חסר פחות מיריעה בסופה דכשר, דלא אמרינן רק 'ספר תורה שחסר יריעה', ואף לפירוש הרב ז"ל דאיירי שחסר יריעה בסופה, מכל מקום משמע אבל פחות מיריעה יצא. ובתפילין אפילו אות אחת פסול. אלא על כרחך דשאני קריאה, כיון דלא הוי רק תקנת נביאים, אינו פוסל. כך הם דברי הר"ן ז"ל.
from our library copy — not yet checked against the original
Peri Tzadik, Tetzaveh 7unverified
בשל"ה הק' (ריש דרוש שובבים) איתא שבשנת העיבור מוסיפין על תיקון שובבי"ם פרשה ת"ת ואמרנו דבשנת העיבור הזמן לתקן כל פגם הראשון (ונת' ר"ח מא' י) והענין שבכל שבת יש קדושה מיוחדת לאותו שבת וכמו שאמרנו כ"פ שע"ז נאמר שבת בשבתו. והקדושה היא קדושת הפרשה שקורין בשבת זו ומיוחדת לה כמ"ש בזוהר הקדוש (ויהקל רו ב) ולא יפסיק מלין דפרשתא דא בפרשתא דשבתא אחרא כו' ועל דא כד מתעטרא פרשתא דא כו' וסליק לון קמי קב"ה ואלין מלין ממש קיימין קמיה ואמרין אנא פרשתא פלניא דאשלימו לי צבורא פלוני הכי והכי עש"ב ואף שהפרשה היא היא הכתובה בתורה ונקראה בשנה העבה. מכלל שבכל שבת מופיע קדושה חדשה לאותו שבת מקדושת הפרשה שקורין שיש בה גם כן אור מחודש בכל שנה ועז"נ עולת שבת בשבתו וכן ומדי שבת בשבתו הקדושה המיוחדת לאותו שבת. ופרשה זו מתחלת משמן ונרות ובכללה מדברת מקדושת אהרן ומסתיימת בפרשת מזבח מקטר קטרת. ועיקר כח הקטורת שלמדו ממה שנמנה החלבנה בין סממניה לתענית שצריך לצרף פושעי ישראל (כמ"ש כריתות ו :) והיינו דאף החלבנה שריחה רע מכל מקום מעלה ריח טוב כשהיא עם הקטרת והוא מורה עמ"ש (עירובין כא :) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. וכבר אמרנו כ"פ דמדנקט לשון בחורי ישראל מכלל שמדבר מפגם הברית שגורם הבחרות והילדות ופגם זה נותן ריח מזוהם ורע מאד ועל זה בא החלבנה שריחה רע מאד ומופלג בריחו הרע (כמ"ש בס' שלטי הגיבורים ח"א) ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת להורות שאף הפושעים בזה עתידין שיתנו ריח טוב וכמו שדרשו (שם) לעיל מינה על רשעים גמורים ושמא תאמר אבד סברם כו' ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. וזהו עיקר התיקון דשורש הסתת הנחש היה בתאוה והטיל זוהמא בחוה (כמ"ש שבת קמו.) ועל ידי זה נדבקה הזוהמא באדה"ר וזרעו וגרם פגם הק"ל שנה. וז"ש בגמ' (זבחים קא :) לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי דכ' והיתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם. והיינו מה שנאמר תחת אשר קינא וגו' ויכפר על בני ישראל והיינו שכיפר ותיקן ישראל אף מפגם זה שגרוע מכל הפגמים דאמרו ע"ז (עירובין יט.) דמשכא ערלתו ולא מבשקר ליה ואף אברהם אבינו ע"ה שמעלה כל פושעי ישראל מגיהנם אינו מעלה אותו והוא כיפר על בני ישראל אף מפגם זה וזכה לו ולזרעו ברית כהונת עולם וכמו שאמרנו במ"א דאליהו מעלה אותו. ופרשה זו הוא גמר התיקון דמתחיל משמן שמרמז למשח רבות עלאה (כמ"ש זח"ג פח סע"ב) נהורא דעתיקא שהוא מאמר ראשון דבראשית שבו נאמר תוהו ובהו שמרמז למעשיהן של רשעים (כמ"ש בב"ר) וחושך שמרמז למלאך המות המחשיך פניהם כו' (כמ"ש מדברי תורה וישב ד) והוא היצר הרע וכמ"ש בגמרא (ב"ב טז.) והוא כמ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (קפד א) דלית נהורא אאל ההוא דנפיק מגו חשוכא וכד עאל ב"נ באורח בישא ושביק ליה כדין אסתלק קב"ה ביקריה כו' וכמו שנאמר אחר כך ורוח וגו' על פני המים בזכות התשובה שנמשלה למים (כמ"ש בב"ר) שעל ידי תשובה יתוקן הכל וכמו שאמרנו שע"ז מרמז מ"ש (שבת פט :) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות מששת ימי בראשית שיופיע עליו השי"ת ע"י תשובה מנהורא דעתיקא ממאמר ראשון דבראשית ואז כשלג ילבינו שיהיו נעשות לו כזכיות. וזה ענין השמן כנ"ל. וכן מסתיים במעשה מזבח הקטורת שבו החלבנה שאף הוא נותן ריח טוב כנ"ל. ובשבת התגלות עתיקא לתקן פגם הראשון הערבוב טו"ר שהוא רק להיות טוב מאד. ובס"ב אומרים נהוריה ישרי בה מאור הראשון שהיא סעודתא דעתיקא וכנ"ל. שזה שורש תיקון כל הפגם. וכבר אמרנו דכל ישראל יכולים לזכות בשבת להיות ככהן ויכולים לתקן הכל אף שאין לנו לא מקדש ולא קטורת ולא כהן דשבת בזמן כמו מקדש בעולם וכמו שאמרנו שכל קדושת הכהן מתוך קדושת בני ישראל ועל זה דקדק במ"ר פ' זו (ר"פ לז) ממנו יתד זה כה"ג כו' וכה"א ואתה הקרב וגו' מהיכן מתו"ך בנ"י ישרא"ל שמקדושת ישראל הופיע הקדושה לאהרן ובניו (ונת' תרומה מא' א) וכן ישראל מכניסין קדושה לשבת על ידי קדושת הסעודות כמ"ש זכור לקדשו ואיתא (מ"ר נשא פ' י וש"מ) במה אתה ומקדשו במאכל ובמשתה כו'. ובזוהר הקדוש פ' זו (קפא סע"א) לכהן לי לא כתיב גכו' לי דא את ה' לאסלא ולשמשא ו' בה' למיהוי כלא חד והיינו יחוד קבה"ו ואהרן שושבינא דמטרוניתא שמקשט לכנסת ישראל שיהיו הדה ובזוהר הקדוש (קפו ב) ומאן איהו הדר דא צדיק כו' עש"ב והענין כמו שאמרנו כ"פ שיוסף שמדתו צדיק יסוד עולם נקרא יפה תואר ויפה מראה והיינו שיש לו גוף מהודר יפה ונקי מפגם זה וכל מה שנזכר (בבא מציעא פד.) בשופריה דר' יוחנן ואמר אנא אשתריי משפירי ירושלים אין המכוון על יופי הגוף רק שהיה להם גוף נקי וטהור מפגם זה שהפוגם מכוער ונקרא כושי. וכן אמרו על ר' יוחנן (שם) שהיה מזרעא דיוסף (ונת' כ"פ) וזהו הקישוט לכנסת ישראל בא ע"י אהרן הכהן שהוא שושבינא דמטרוניתא שמקטיר הקטורת שאף החלבנה נותן ריח טוב ומקשט לכנסת ישראל שתמצא חן בעיני השי"ת להיות יחוד קבה"ו למיהוי כלא חד. ואמר אחר כך בזוהר הקדוש מתוך בני ישראל כו' דהא בני ישראל קיימי לתתא לאפתתא ארחין ולאנהרא שבילין ולאדלקא בוצינין ולקרבא כלא מתתא לעילא למיהוי כלא חד. אמר ג' לשונות נגד קדושת הג' סעודות שבת. לאפתחא ארחין היינו בחינת היראה שהוא תרעא לאעלא גו מהימנותא (כמ"ש זח"א יא ב) וזהו האתערותא מצד ישראל וכמ"ש (שהש"ר ה' ב) פתחי לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסין בו ואמרו מהבעש"ט זצוק"ל שהפתח כחודה של מחט היינו שיהיה מפולש מעבר לעבר עד חלל הלב. ופתח זה היינו היראה שזהו מצד ישראל וז"ש לאפתחא ארחין והוא כנגד סעודתא דחקל תפוחין קדישין דיצחק אבינו ע"ה האושפיזא של סעודה זו ומדתו פחד יצחק שתמיד לנגד עיניו הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו וכשזוכה ישראל לקדושה זו בא התשובה וכמו שנדרש (ע"ז יט.) אשרי איש ירא וגו' אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. (ונת' במ"א) וזהו פתח א' של תשובה כשהוא איש. (ונת' במ"א) וזהו פתח א' של תשובה נקודת היראה. ואמר לאנהרא שבילין כמה שנאמר מסילות בלבבם ואיתא (ויקרא רבה פ' יז) אלו דשבילין דאורייתא כבישין בלבהון וזהו מ"ש ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסין בו והיינו שעל ידי האתעדל"ת בבחינת היראה זוכין להיות מסילות בלבבם דברי תורה לאתנהרא שבילין. ולאדלקא בוצינין היינו מעשה המצוה שהוא נר מצוה ובכללם מעשה לימוד התורה שהוא גם כן מ"ע ככל המצות. והם כנגד סעודה ב' דשבת שזוכין שיקבע האור בלב לאתנהרא שבילין ולאדלקא בוצינין. ואחר כך אמר כנגד סעודתא דז"א שהיא נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה שהוא מסט' דעמודא דאמצעיתא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן כנסת ישראל (כמ"ש זח"א כו סע"א) ונגד זה אמר ולקרבא כלא מתתא לעילא למיהוי כלא חד שהוא על ידי מידה זו וזה שסיים בזוהר הקדוש ובג"כ כתיב ואתם הדבקים בה' וגו' שזהו קדושת יעקב אבינו ע"ה הדביקות בה' וזה זוכין בס"ג שכנגדו וכמו שנת' כ"פ. וכן אומרים בתפלה שנגד קדושתו אתה אחד ושמך אחד שזוכין להיחוד קבה"ו לקרבא כלא מתתא לעילא. ובשבת שהוא בשנה כמו מקדש בעולם יכול כל א' מישראל לזכות לקדושת כהן שבשבת כל ישראל פנוים רק לעבודת השי"ת כמו הכהנים וזוכין להיות קודש קדשים וכמו שאמרנו מהרמב"ם (סוף ה' שמיטה ויובל) ע"ש. ועל כן ע"י קריאת הפרשה שנחשב כמעשה. וכמו שאמרנו במה שאומרים ואת מוסף הזה נעשה ונקריב כו' שהמכוון שעל ידי הרצון נחשב כאלו עשאו כיון שנאנס שאין לנו מזבח ומקדש (וכמו שנת' שקלים סו' מא' ה ע"ש) וכן יכולים לתקן על ידי קריאת הפרשה דקדושת כהן ומזבח הקטורת והשמן. לתקן שורש פגם הראשון כמו שפועל הכהן על ידי השמן והקטורת ליישר הלב ולתקן כלל ישראל כנ"ל. ועל כן בפרשה זו גמר התיקון דשובבי"ם ת"ת כאמור: בשל"ה הק' (ריש דרוש שובבים) איתא שבשנת העיבור מוסיפין על תיקון שובבי"ם פרשה ת"ת ואמרנו דבשנת העיבור הזמן לתקן כל פגם הראשון (ונת' ר"ח מא' י) והענין שבכל שבת יש קדושה מיוחדת לאותו שבת וכמו שאמרנו כ"פ שע"ז נאמר שבת בשבתו. והקדושה היא קדושת הפרשה שקורין בשבת זו ומיוחדת לה כמ"ש בזוהר הקדוש (ויהקל רו ב) ולא יפסיק מלין דפרשתא דא בפרשתא דשבתא אחרא כו' ועל דא כד מתעטרא פרשתא דא כו' וסליק לון קמי קב"ה ואלין מלין ממש קיימין קמיה ואמרין אנא פרשתא פלניא דאשלימו לי צבורא פלוני הכי והכי עש"ב ואף שהפרשה היא היא הכתובה בתורה ונקראה בשנה העבה. מכלל שבכל שבת מופיע קדושה חדשה לאותו שבת מקדושת הפרשה שקורין שיש בה גם כן אור מחודש בכל שנה ועז"נ עולת שבת בשבתו וכן ומדי שבת בשבתו הקדושה המיוחדת לאותו שבת. ופרשה זו מתחלת משמן ונרות ובכללה מדברת מקדושת אהרן ומסתיימת בפרשת מזבח מקטר קטרת. ועיקר כח הקטורת שלמדו ממה שנמנה החלבנה בין סממניה לתענית שצריך לצרף פושעי ישראל (כמ"ש כריתות ו :) והיינו דאף החלבנה שריחה רע מכל מקום מעלה ריח טוב כשהיא עם הקטרת והוא מורה עמ"ש (עירובין כא :) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. וכבר אמרנו כ"פ דמדנקט לשון בחורי ישראל מכלל שמדבר מפגם הברית שגורם הבחרות והילדות ופגם זה נותן ריח מזוהם ורע מאד ועל זה בא החלבנה שריחה רע מאד ומופלג בריחו הרע (כמ"ש בס' שלטי הגיבורים ח"א) ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת להורות שאף הפושעים בזה עתידין שיתנו ריח טוב וכמו שדרשו (שם) לעיל מינה על רשעים גמורים ושמא תאמר אבד סברם כו' ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. וזהו עיקר התיקון דשורש הסתת הנחש היה בתאוה והטיל זוהמא בחוה (כמ"ש שבת קמו.) ועל ידי זה נדבקה הזוהמא באדה"ר וזרעו וגרם פגם הק"ל שנה. וז"ש בגמ' (זבחים קא :) לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי דכ' והיתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם. והיינו מה שנאמר תחת אשר קינא וגו' ויכפר על בני ישראל והיינו שכיפר ותיקן ישראל אף מפגם זה שגרוע מכל הפגמים דאמרו ע"ז (עירובין יט.) דמשכא ערלתו ולא מבשקר ליה ואף אברהם אבינו ע"ה שמעלה כל פושעי ישראל מגיהנם אינו מעלה אותו והוא כיפר על בני ישראל אף מפגם זה וזכה לו ולזרעו ברית כהונת עולם וכמו שאמרנו במ"א דאליהו מעלה אותו. ופרשה זו הוא גמר התיקון דמתחיל משמן שמרמז למשח רבות עלאה (כמ"ש זח"ג פח סע"ב) נהורא דעתיקא שהוא מאמר ראשון דבראשית שבו נאמר תוהו ובהו שמרמז למעשיהן של רשעים (כמ"ש בב"ר) וחושך שמרמז למלאך המות המחשיך פניהם כו' (כמ"ש מדברי תורה וישב ד) והוא היצר הרע וכמ"ש בגמרא (ב"ב טז.) והוא כמ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (קפד א) דלית נהורא אאל ההוא דנפיק מגו חשוכא וכד עאל ב"נ באורח בישא ושביק ליה כדין אסתלק קב"ה ביקריה כו' וכמו שנאמר אחר כך ורוח וגו' על פני המים בזכות התשובה שנמשלה למים (כמ"ש בב"ר) שעל ידי תשובה יתוקן הכל וכמו שאמרנו שע"ז מרמז מ"ש (שבת פט :) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות מששת ימי בראשית שיופיע עליו השי"ת ע"י תשובה מנהורא דעתיקא ממאמר ראשון דבראשית ואז כשלג ילבינו שיהיו נעשות לו כזכיות. וזה ענין השמן כנ"ל. וכן מסתיים במעשה מזבח הקטורת שבו החלבנה שאף הוא נותן ריח טוב כנ"ל. ובשבת התגלות עתיקא לתקן פגם הראשון הערבוב טו"ר שהוא רק להיות טוב מאד. ובס"ב אומרים נהוריה ישרי בה מאור הראשון שהיא סעודתא דעתיקא וכנ"ל. שזה שורש תיקון כל הפגם. וכבר אמרנו דכל ישראל יכולים לזכות בשבת להיות ככהן ויכולים לתקן הכל אף שאין לנו לא מקדש ולא קטורת ולא כהן דשבת בזמן כמו מקדש בעולם וכמו שאמרנו שכל קדושת הכהן מתוך קדושת בני ישראל ועל זה דקדק במ"ר פ' זו (ר"פ לז) ממנו יתד זה כה"ג כו' וכה"א ואתה הקרב וגו' מהיכן מתו"ך בנ"י ישרא"ל שמקדושת ישראל הופיע הקדושה לאהרן ובניו (ונת' תרומה מא' א) וכן ישראל מכניסין קדושה לשבת על ידי קדושת הסעודות כמ"ש זכור לקדשו ואיתא (מ"ר נשא פ' י וש"מ) במה אתה ומקדשו במאכל ובמשתה כו'. ובזוהר הקדוש פ' זו (קפא סע"א) לכהן לי לא כתיב גכו' לי דא את ה' לאסלא ולשמשא ו' בה' למיהוי כלא חד והיינו יחוד קבה"ו ואהרן שושבינא דמטרוניתא שמקשט לכנסת ישראל שיהיו הדה ובזוהר הקדוש (קפו ב) ומאן איהו הדר דא צדיק כו' עש"ב והענין כמו שאמרנו כ"פ שיוסף שמדתו צדיק יסוד עולם נקרא יפה תואר ויפה מראה והיינו שיש לו גוף מהודר יפה ונקי מפגם זה וכל מה שנזכר (בבא מציעא פד.) בשופריה דר' יוחנן ואמר אנא אשתריי משפירי ירושלים אין המכוון על יופי הגוף רק שהיה להם גוף נקי וטהור מפגם זה שהפוגם מכוער ונקרא כושי. וכן אמרו על ר' יוחנן (שם) שהיה מזרעא דיוסף (ונת' כ"פ) וזהו הקישוט לכנסת ישראל בא ע"י אהרן הכהן שהוא שושבינא דמטרוניתא שמקטיר הקטורת שאף החלבנה נותן ריח טוב ומקשט לכנסת ישראל שתמצא חן בעיני השי"ת להיות יחוד קבה"ו למיהוי כלא חד. ואמר אחר כך בזוהר הקדוש מתוך בני ישראל כו' דהא בני ישראל קיימי לתתא לאפתתא ארחין ולאנהרא שבילין ולאדלקא בוצינין ולקרבא כלא מתתא לעילא למיהוי כלא חד. אמר ג' לשונות נגד קדושת הג' סעודות שבת. לאפתחא ארחין היינו בחינת היראה שהוא תרעא לאעלא גו מהימנותא (כמ"ש זח"א יא ב) וזהו האתערותא מצד ישראל וכמ"ש (שהש"ר ה' ב) פתחי לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסין בו ואמרו מהבעש"ט זצוק"ל שהפתח כחודה של מחט היינו שיהיה מפולש מעבר לעבר עד חלל הלב. ופתח זה היינו היראה שזהו מצד ישראל וז"ש לאפתחא ארחין והוא כנגד סעודתא דחקל תפוחין קדישין דיצחק אבינו ע"ה האושפיזא של סעודה זו ומדתו פחד יצחק שתמיד לנגד עיניו הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו וכשזוכה ישראל לקדושה זו בא התשובה וכמו שנדרש (ע"ז יט.) אשרי איש ירא וגו' אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. (ונת' במ"א) וזהו פתח א' של תשובה כשהוא איש. (ונת' במ"א) וזהו פתח א' של תשובה נקודת היראה. ואמר לאנהרא שבילין כמה שנאמר מסילות בלבבם ואיתא (ויקרא רבה פ' יז) אלו דשבילין דאורייתא כבישין בלבהון וזהו מ"ש ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסין בו והיינו שעל ידי האתעדל"ת בבחינת היראה זוכין להיות מסילות בלבבם דברי תורה לאתנהרא שבילין. ולאדלקא בוצינין היינו מעשה המצוה שהוא נר מצוה ובכללם מעשה לימוד התורה שהוא גם כן מ"ע ככל המצות. והם כנגד סעודה ב' דשבת שזוכין שיקבע האור בלב לאתנהרא שבילין ולאדלקא בוצינין. ואחר כך אמר כנגד סעודתא דז"א שהיא נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה שהוא מסט' דעמודא דאמצעיתא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן כנסת ישראל (כמ"ש זח"א כו סע"א) ונגד זה אמר ולקרבא כלא מתתא לעילא למיהוי כלא חד שהוא על ידי מידה זו וזה שסיים בזוהר הקדוש ובג"כ כתיב ואתם הדבקים בה' וגו' שזהו קדושת יעקב אבינו ע"ה הדביקות בה' וזה זוכין בס"ג שכנגדו וכמו שנת' כ"פ. וכן אומרים בתפלה שנגד קדושתו אתה אחד ושמך אחד שזוכין להיחוד קבה"ו לקרבא כלא מתתא לעילא. ובשבת שהוא בשנה כמו מקדש בעולם יכול כל א' מישראל לזכות לקדושת כהן שבשבת כל ישראל פנוים רק לעבודת השי"ת כמו הכהנים וזוכין להיות קודש קדשים וכמו שאמרנו מהרמב"ם (סוף ה' שמיטה ויובל) ע"ש. ועל כן ע"י קריאת הפרשה שנחשב כמעשה. וכמו שאמרנו במה שאומרים ואת מוסף הזה נעשה ונקריב כו' שהמכוון שעל ידי הרצון נחשב כאלו עשאו כיון שנאנס שאין לנו מזבח ומקדש (וכמו שנת' שקלים סו' מא' ה ע"ש) וכן יכולים לתקן על ידי קריאת הפרשה דקדושת כהן ומזבח הקטורת והשמן. לתקן שורש פגם הראשון כמו שפועל הכהן על ידי השמן והקטורת ליישר הלב ולתקן כלל ישראל כנ"ל. ועל כן בפרשה זו גמר התיקון דשובבי"ם ת"ת כאמור:
from our library copy — not yet checked against the original
Berakhot 21aunverified
אמר רב יהודה... מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה לאחריה מקל וחומר, ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו, תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה... ומה לתורה שכן חיי עד.
from our library copy — not yet checked against the original
Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shabbat, Ner Mitzva:93unverified
כשהחזן מתחיל לקרות בתורה יהיו אזני כל העם אל ספר תורה, והמצוה מן המובחר שיהיה ביד כל אחד חומש ויבינו בו מלה במלה לכל דבר שהחזן קורא, ובזה לא יפנה מחשבתו לשום דבר אחר בעולם, כי הוא עון פלילי לדבר בעוד שהחזן קורא בספר תורת האל ית', ואפילו בדברי תורה אחרים, שאין ראוי כי אם לשמוע את הדברים אשר יוצאין מפי הקורא ולכוין בהם כפי יכלתו, והמשנה בזה עובר משום (במדבר טו, לא) כי את דבר ה' בזה ח"ו, ועתיד ליתן את הדין, ה' יצילנו. וגם צריך שלא יסיחו דעתם מהקריאה, כדי שיענו אמן אחר המברכים על קריאתה, ואחר ברכו עונין ברוך ה' המבורך ועולה להם כאלו הם ברכו הברכה עצמה ולהשלים החשבון המאה ברכות כאחז"ל (מנחות מג, ב), בשבת שאין אדם יכול להשלים הברכות מפני מיעוט הברכות של תפלה, שחסרים י"ב בכל תפלה שהם ל"ו ברכות, ישלים אותן בכוונת ברכות העולין לקרוא בתורה ויענה אחריהם אמן, ובברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן. ומדאנו רואין שעולה לו לחשבון ק' ברכות, נראה שהכוונה בהם טובה עד מאד ואין ראוי להסיח דעתו מהם כלל ועיקר, ואין ראוי להקל בדבר כלל: ואפילו מי שקרא הפרשה ועבר עליה כמה פעמים, ואפילו הוא תלמיד חכם, ואפילו שהוא עוסק בדברי תורה, ראוי לו לבטל בעוד שהחזן קורא בספר תורה שהוא כתוב כהלכתו, וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, ואין לנו בעולם הזה ובעולם הבא כי אם אותם הדברים שכתובים בו, והם קיימים וחזקים לעולמי עד, ומהם ובהם משתלשלים כל העולמות כולם, והם קיום והעמדה לכל כללות הבריאה כולה, והיא כלל לכל התורות וכל החכמות, ואין שום דבר בעולם חוץ ממנה שלא תמצא בה ולא דבר רק הוא, ואם רק הוא, ממנו, מקוצר דעתנו וממיעוט השגתינו, שאין אנו מבינים ספורי אמריה ורמזי דקדוקיה הנחמדים מזהב ומפז רב: וכל בעל נפש ראוי לו להשגיח בזה ולכבדה בכל האפשרות, ואל יחלל אותה בעיני עם הארץ והקלים, שבראותם את בעלי תורה עוסקים בעניניהם ולמודם ומניחים שמיעתה ואין חוששין לכבוד ספר תורה הפתוח לעיני הכל, מהבילים הם בעיניהם גם הם דברי הדת והדין ועוסקים גם הם בהבליהם ובשיחת חולין ואינם חוששין לשמוע, ונמצא גורם חילול גדול ח"ו, ואמרו ז"ל (אבות ד, ו) כל המחלל את התורה וכו'. לכן צריך כל אדם להשתדל לשמוע ולהקשיב באזניו פתוחות כמי ששומע פתגם המלך הבא עלינו מחדש, כאשר אמרו חז"ל (פס"ז ואתחנן ו, ו) אשר אנכי מצוך היום (דברים ו, ו), יהיו חביבין בעינך כאלו היום ניתנו חדשים לפניך, ולא תקום משמיעתם. וכן אמרו (ברכות מ, א) אם שמוע תשמע (שמות טו, כו), אם שמוע בישן, תשמע בחדש:
from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Mitzvotמצוות

Counting the Omer Before Nightfall

Sources examine whether one may count the Omer at plag hamincha or during twilight before full night arrives, and what the halakhic status is of such an early count. The sources discuss whether an early count fulfills the obligation, the need to repeat the count at night, and when a blessing may or must be recited.

View Sources25 sources

Mitzvotמצוות

Bar Mitzvah Custom of Delivering Torah Pilpul

The sources found do not directly address the origins or halakhic status of a bar-mitzvah bochur delivering a lomdishe pilpul. However, they establish that a bar-mitzvah celebration includes a festive meal and that Torah study, including peer discussion (pilpul), is a central practice for transmitting Jewish learning. The sources distinguish between the formal obligations of bar-mitzvah status and customary celebratory practices.

View Sources11 sources

Israelארץ ישראל

The Avnei Nezer on the Three Oaths and Aliyah

The Avnei Nezer addresses the halakhic status of settling in Eretz Yisrael and examines whether the Talmudic Three Oaths restrict collective or mass immigration to the Land. The sources present the classical Talmudic formulation of these oaths alongside later rabbinic interpretations of their contemporary application.

View Sources6 sources

Halachaהלכה

Tearing Kriah for Jerusalem's Ruins

Sources establish the obligation to tear one's garment (kriah) upon witnessing the destroyed cities of Judah and Jerusalem, along with the specific blessings recited for each sight. The halakhic framework addresses when the obligation applies, how the tear is performed, and the accompanying statements of mourning.

View Sources8 sources

Tanakhתנ״ך

The Kidneys in Biblical Symbolism

Biblical sources use the kidneys as a metaphor for the innermost dimension of human consciousness—the seat of hidden motives, moral awareness, and spiritual longing. These verses explore how the kidneys represent the deepest, most concealed aspects of the human heart that only God can fully perceive and judge.

View Sources23 sources

Mitzvotמצוות

The Debate Over Wearing Techelet Today

Jewish sources present foundational teachings about techelet (ritual blue dye) in tzitzit, including its symbolic connection to the divine realms and its historical significance in Jewish practice. Subsequent halakhic discussion centers on whether techelet should be worn in contemporary observance, with authorities offering different perspectives on its practical application.

View Sources15 sources

Explore more

Counting the Omer Before Nightfall Bar Mitzvah Custom of Delivering Torah Pilpul The Avnei Nezer on the Three Oaths and Aliyah

Find sources for your own idea