Using a Hotel Elevator on Shabbat

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹכְרִין לַנָּכְרִי וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לְעַבְּדָן וְלֹא כֵלִים לְכוֹבֵס נָכְרִי, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבְכֻלָּן בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין עִם הַשָּׁמֶשׁ:

Beit Shammai say: One may only sell an item to a gentile on Shabbat eve, and one may only load a burden on his donkey with him, and one may only lift a burden on him if there remains sufficient time for the gentile to arrive to a near place prior to Shabbat, and the Jew will play no role in the performance of a prohibited labor by the gentile on Shabbat. And Beit Hillel permit doing so. Beit Shammai say: One may not give skins to a gentile tanner, nor clothes to a gentile launderer, unless there is sufficient time for work on them to be completed while it is still day, before Shabbat begins. And in all of them Beit Hillel permit doing so with the sun, i.e., as long as the sun is shining on Friday.

מִפְּנֵי שֶׁסְּפֵק נְפָשׁוֹת הוּא וְכוּ׳. לְמָה לִי תּוּ לְמֵימַר: ״וְכׇל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא סָפֵק שַׁבָּת זוֹ בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אֲפִילּוּ סָפֵק שַׁבָּת אַחֶרֶת. תָּנוּ רַבָּנַן: מְפַקְּחִין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ בְּשַׁבָּת, וְהַזָּרִיז הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְאֵין צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. הָא כֵּיצַד? רָאָה תִּינוֹק שֶׁנָּפַל לַיָּם — פּוֹרֵשׂ מְצוּדָה וּמַעֲלֵהוּ, וְהַזָּרִיז הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְאֵין צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. וְאַף עַל גַּב דְּקָא צָיֵיד כְּווֹרֵי. רָאָה תִּינוֹק שֶׁנָּפַל לְבוֹר — עוֹקֵר חוּלְיָא וּמַעֲלֵהוּ, וְהַזָּרִיז הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְאֵין צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. אַף עַל גַּב דִּמְתַקֵּן דַּרְגָּא.

§ The mishna states that one with pain in his throat should be given medicine on Shabbat because it is a case of uncertainty concerning a life-threatening situation. The Gemara asks: Why do I need to say furthermore: And any case of uncertainty concerning a life-threatening situation overrides Shabbat? Rav Yehuda said that Rav said: They stated this not only in a case where there is uncertainty with regard to this Shabbat, but even if the uncertainty is with regard to a different future Shabbat. § The Sages taught in a baraita: One engages in saving a life on Shabbat, and one who is vigilant to do so is praiseworthy. And one need not take permission from a court but hurries to act on his own. How so? If one sees a child who fell into the sea, he spreads a fisherman’s net and raises him from the water. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although in doing so he catches fish in the net as well. Similarly, if one sees a child fall into a pit and the child cannot get out, he digs part of the ground out around the edge of the pit to create a makeshift step and raises him out. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although in doing so he fashions a step.

גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא מַאי שְׁנָא הוּא וּמַאי שְׁנָא חֲבֵירוֹ? אָמַר רַב פָּפָּא: חָבֵר גּוֹי. מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: אֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ תֵּימָא חֲבֵירוֹ יִשְׂרָאֵל, הָא קָא מַשְׁמַע לַן: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ ״שְׂכוֹר לִי פּוֹעֲלִים״, אֲבָל אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ ״הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב?״ וּמַתְנִיתִין מַנִּי — כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה. דְּתַנְיָא: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ ״הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ ״הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה — דִּכְתִיב: ״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״. דִּיבּוּר — אָסוּר, הִרְהוּר — מוּתָּר.

GEMARA: The beginning of the mishna taught that one may not hire workers on Shabbat, and one may not tell another to hire workers for him. The Gemara finds this puzzling and states: This is obvious. What is the difference between him and another? Just as he is prohibited from hiring workers on Shabbat, others are also prohibited from doing so. Rav Pappa said: Another is referring to a gentile. Rav Ashi strongly objects to this: This is itself a prohibition, for telling a gentile to do something that is prohibited for a Jew on Shabbat violates a rabbinic prohibition. Rather, Rav Ashi said: Even if you say that it is referring to another Jew, it can be said that the novel element of this ruling is not the statement itself but what can be derived from it. This is what it is teaching us: One may not say to another explicitly on Shabbat: Hire workers for me, but one may say to another: Does it seem that you will join me this evening? This is permitted even though both of them understand that the questioner intends to hire the other person to work for him. And in accordance with whose opinion is the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa; as it was taught in a baraita: A person may not say to another on Shabbat: Does it seem that you will join me this evening? Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: A person may say to another on Shabbat: Does it seem that you will join me this evening? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: What is the reason for Rabbi Yehoshua ben Korḥa’s ruling? As it is written in the verse from which we derive the prohibition to speak on Shabbat about activities that one may not perform on that day: “And you shall honor it by not doing your ways, nor pursuing your business, nor speaking of it” (Isaiah 58:13). We derive from this verse that speaking is prohibited, but merely contemplating these matters is permitted.

אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת לַעֲלוֹת בָּאִילָן אוֹ לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי לְהָבִיא לוֹ שׁוֹפָר.

מְפַקְּחִין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ בְּשַׁבָּת וְאֵין צָרִיךְ לִטּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין.

אסור לשכור לו פועלים ולא לומר לעכו"ם לשכור לו פועלים שכל מה שהוא אסור לעשותו אסור לומר לעכו"ם לעשותו ואסור לומר לו אפי' קודם השבת לעשותו בשבת.

אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לָנוּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל הַשַּׁבָּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹתָהּ מְלָאכָה אֶלָּא לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְדָבָר זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵיהֶן וְיָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמָן: נָכְרִי שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה מֵעַצְמוֹ בְּשַׁבָּת אִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה אוֹתָהּ אָסוּר לֵהָנוֹת בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁתֵּעָשֶׂה. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר בְּפַרְהֶסְיָא עַד שֶׁיֵּדְעוּ בּוֹ רַבִּים שֶׁדָּבָר זֶה בִּשְׁבִיל פְּלוֹנִי הוּא נַעֲשָׂה בְּשַׁבָּת. וְאִם בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ בִּלְבַד עָשָׂה מֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהּ בְּשַׁבָּת:

It is forbidden for us to tell a gentile to perform work on the Sabbath on our behalf, although they are not commanded [to observe] the Sabbath. [This applies] even when the instructions were conveyed to them before the Sabbath and we do not require [the products of] their work until after the Sabbath. The above is forbidden as a Rabbinical prohibition to prevent the people from regarding the Sabbath lightly, lest they perform [forbidden] labor themselves. [The following rules apply] when a gentile performs a [forbidden] labor on the Sabbath on his own accord: If he performed it on behalf of a Jew, it is forbidden to benefit from that labor until one waits the amount of time necessary to perform the labor on Saturday night. [The latter leniency is granted] provided the matter is not public notice - i.e., everyone knows that a particular task is being performed for a person on the Sabbath. If [the gentile] performed [the labor] for his own sake alone, it is permitted to benefit from it on the Sabbath.

(לו) מי שראה או שמע שאחד מישראל בסכנה כגון שהוא טובע בנהר או שנפל עליו גל או שהיה נרדף מפני רשעים או שהעלילו עליו ואפשר שיהרגוהו אם לא ימהרו ישראל להצילו מצות עשה מן התורה להצילו וכן חולה שיש בו חולי של סכנה מצוה להשתדל לרפאותו בכל עוז וכל אלה מצות פקוח נפש שדוחה שבת והמתרשל בה נקרא שופך דמים ובכלל זה מצות פדיון שבוים ומצות פיקוח נפש נוהגת גם בגר תושב הוא המקיים שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר כי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ממנין תרי״ג לרמב״ן ורשב״ץ:

אסור לשכור פועלים ולא לומר לעכו"ם לשכור לו פועלים בשבת אע"פ שאין הישראל צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת שכל מה שהוא אסור לעשותו בשבת אסור לומר לעכו"ם לעשותו אפי' לומר לו קודם השבת לעשותו בשב' אסור אבל מותר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר אף על פי שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה: דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לעכו"ם לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל לעכו"ם בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה או להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו המצטער ויש אוסרין:

כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת מִן הַדִּין — אָסוּר לוֹמַר לְנָכְרִי אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְדָבָר זֶה עַד לְאַחַר הַשַּׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ מְלָאכָה אַחַר הַשַּׁבָּת. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא לְיִשְׂרָאֵל עַצְמוֹ — יָכוֹל לוֹמַר לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹתוֹ:

(ח) לשכור לו פועלים - וה"ה כל דבר שאסור לישראל לעשות מצד הדין אסור לומר לא"י לעשותו אבל בדבר שאינו אלא מנהג וחומרא בעלמא שרי לומר לא"י לעשותו:

שלום רב לעוסק בחוקי חורב משנתו נקי ורב ה"ה המופלג החרוץ הרב מהו' לימא נ"י: נועם מכתבו כלו מחמדים הגיעני על נכון שם חשף זרוע בכחא דהיתרא לחפש זכות בחפש מחופש להנגיד ני' ששכר מהשר בית בשול שכר (ברייאהויז) ופועל נכרי מושכר לו לשנה כי כן דרך כל עושי שכר וטרח למצוא קולא לבשל גם ביום ש"ק להצילו מהפסד גדול מאוד לפי דברי' אם תושבת המלאכה בשבת וכה דבר מעלתו באם יקציב לפועל שיקח לו מכל בישול יורה שכר חביות א' לעצמו באופן שיהנה הפועל מגוף המלאכה יהיה דומה לאריסא ויהיה מותר מדינא ורק משום מראית עין דכיון דלא עביד לאריסותא יאמרו שכירו הוא לזה כ' מעלתו כיון שהבית ההוא עומד בכפר שכלו נכרים ואין דר שם אלא יהודי א' או שנים והם ידעו בהאריסות ולא שכיחי כלל אורחי ישראל דמקלעי התם בשבת כידוע א"כ תו ליכא משום מראית עין אלו דבריו:

כתב הרמב"ם שאמירה לעכו"ם מותרת בשבות דרבנן וכו' בפ"ו וז"ל דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לעכו"ם לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל לעכו"ם בשבת לעלות באילן וכו' וכתב ה"ה זה מוסכם מהגאונים שדוחין שבות דשבות לגבי אמירה לעכו"ם במכשירי מילה אע"פ שאין דוחין את השבת ולמדו כן ממה שאמר בפרק הדר (עירובין סז:) שמותר לומר לעכו"ם להביא חמין לתינוק דרך מבוי שאינו מעורב ומכאן למד רבינו לכל המצות ויש חולקין ואומרים דמילה שאני דניתנה שבת לידחות אצלה אבל בשאר מצות אסור וכן סוברים שאינו מותר אלא במקום חולי גמור עכ"ל וגם הר"ן כתב שתי סברות אלו בס"פ רבי אליעזר דמילה וכתוב בסוף הגהות אחרונות דמרדכי שראבי"ה סובר כהרמב"ם.

(יא) אומר וכו' - ואע"ג דהוא פותח פיו וממציא את שינו להוציאו קי"ל דמסייע אין בו ממש ובט"ז מאריך בענין זה ודעתו להחמיר אבל הרבה אחרונים דעתם כהשו"ע:

ואף שמותר לגוי לעשות מלאכה בשבת, אסרו חכמים ליהודי לבקש מגוי שיעשה עבורו מלאכה בשבת. ולמדו חכמים סמך לזה ממה שנאמר (שמות יב, טז): "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם", לא נאמר "לא תעשה" אלא "לֹא יֵעָשֶׂה", הרי שמן הראוי, ששום מלאכה לא תיעשה עבור ישראל בשבתות וימים טובים. וכפי שאמרו חכמים (שם במכילתא): "לא יֵעָשֶׂה – לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך". ואפילו מלאכה שאסורה מדברי חכמים אסור לבקש מגוי לעשות, אמנם לצורך גדול או לצורך מצווה מותר (כמבואר להלן הלכה ד-ה). מה שלמדנו, שאסור ליהנות ממלאכה שעשה גוי בשבת, זהו דווקא במקרה שהגוי עשה את המלאכה עבור יהודי. אבל אם עשה אותה עבור עצמו או עבור גוי אחר, מותר לכל ישראל ליהנות ממנה. למשל, אם הגוי הדליק אור לעצמו, כגון שרצה לקרוא בספר, מותר לכל יהודי ליהנות מהאור (שו"ע או"ח רעו, ב). ולא זו בלבד, אלא אפילו אם הגוי התכוון להדליק את האור גם עבור עצמו וגם עבור יהודי, כיוון שבכל מקרה היה צריך להדליק את האור לעצמו, מותר ליהודי ליהנות ממנו (ח"א, ערוה"ש, אורח חיים רעו, ח, ולכך נוטה באו"ה רעו, ב, 'ואם', ושלא כמ"א).

Although a non-Jew may do melakha on Shabbat, the Sages forbade a Jew to ask a non-Jew to do melakha for him on Shabbat. This includes even rabbinically prohibited activities. The Sages found support for this from the wording of the verse: “No melakha shall be done on them” (Shemot 12:16). The verse does not use the active “Do not do melakha,” but rather the passive “No melakha shall be done.” Thus we see that it is proper that no melakha is done for a Jew on Shabbat or Yom Tov. As the Midrash elaborates: “‘No melakha shall be done’ – neither by you, nor by your friend, nor by a non-Jew” (Mekhilta ad loc.). The prohibition on benefiting from a melakha done by a non-Jew on Shabbat is limited to a case where the non-Jew undertook the melakha for the benefit of a Jew. However, if he did the melakha for himself or for another non-Jew, then a Jew may benefit from it. For example, if a non-Jew turned on a light because he wanted to read a book, a Jew may benefit from this light (SA 276:2). Moreover, even if the non-Jew intended to turn on the light for both himself and a Jew, the Jew may benefit from it since in any case the non-Jew needed to turn on the light for himself (Ḥayei Adam; AHS 276:8; BHL 276:2 s.v. “ve-im” is inclined this way as well, in contrast to MA).