Mara Kamma's Presumption in Joint Possession

ודע שהרב ז"ל דעתו בש"ך סי' צ"א דלא מוקמינן אחזקת מ"ק אלא בדבר שאין שניהן מוחזקין בו אבל אם שניהן אדוקין כו או דקיימא ברשות של שניהם לא. ורב אחי ומורי ש"ן האריך בזה והעלה דלעולם מוקמינן אחזקת מ"ק. ולדעתי נראה להכריע דבשניהן אדוקין בו לא אזלינן בתר חזקת מ"ק משום דלא עדיפא חזקת מ"ק לאפוקי מחזקת ממון דאידך. וכבר כתבנו דזהו טעמא דסומכוס דלא ס"ל ח' מ"ק משום דסובר דממון המוטל בספ' חשיב כאלו שניהן מוחזקין בו וכמ"ש התו' בפ' השואל.

ופריך ומגבינן בי' תרי ותרי נינהו וכו' אלא אמר רב נחמן אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא אחזקת מרי' ופרש"י ודקתני בברייתא אין נאמנין לא דלהוי שטרא למגבי' בי' אלא דלא קרעינן לי' ואי תפס מידו והדר אתו האי ותבע מיני' לא מפקינן מיני' דאמרינן אוקי תרי להדי תרי וממונא בחזקת מרי' היכי דקאי ע"כ. והרי הכא נמי הלוה מוחזק מתחלה וכיון דספקא דתרי ותרי המע"ה ראוי שלא תועיל תפיסת המלוה כדרך דלא מהני תפיסת הכהן בספק בכור. ובעיני נראה שקושיא זו היא שעמדה להרמב"ם ז"ל שפסק דת"כ א"מ ודלא כמסקנא דב"מ משום דהאי שמעתתא דפ"ב דכתובות בהכי אזלא וכ"כ הרב הלח"מ בפ"ב מבכורות ע"ש. אך שאר רבותינו הראשונים ז"ל פירשו דהני שתי סוגיות לא פליגי אהדדי אלא דהאי דכתובות שניא וכמו שפירשו כל א' לפי דרכו.

כבר העתקנו לעיל בכלל הסמוך דברי התוס' דפ"ב דכתובות שכתבו דמש"ה מהני התם תפיסה ולא דמי לת"כ משום דהכהן תפס מספק אבי זה טוען ברי ועי"ל ואיירי בתפס קודם שנולד הספק והרב הת"ה בסי' שכ"א כתב ז"ל אמנם י"ל דכל חד שינויי טעמא קאמר ולא פליגי אהדדי וכה"ג איתא באשר"י פ' הפרה אהא דנזקקין לתובע תחילה ותו דהכא איכא למימר דלעולם דתפיסה דקודם הספק מהני והא דלא מחלקינן הכי אינך שינויי יש לומר משום דאין נראה להם שפיר לאוקמה הא דתרי בהדי תרי שתפס מקודם הספק ולכן מתרצינן דאפי' תפס אחר הספק הואיל וטוען ברי ולשון קושית התוס' משמע) הכי דקאמרי אלמא תפיסה לאחר הספק לאו כלוה הוא משמע הא דקודם מהני עכ"ל. ולפי פירושו, פשיטא להתוס' דתפיסה דקודם הספק מהני אלא) שהיה דוחק בעיניהם להעמידה בתקש"ה וחדשו דבטוען ברי לעולם מהני או שנעמידה בתפס קודם שנולד הספק ודבריו אין צריכין חיזוק שכן משמע מלשון קושית התו' דלשם וכמ"ש הת"ה וכן משמע מדבריהם דריש מציעא שכתבו בהאי דפ"ב דכתובו' צ"ל דאיירי בתקש"ה ע"כ וכן דעת הסמ"ג בעשין צ"ה שהעתקתי לעיל בכלל ב' ומ"מ מדברי שאר מפורשים נראה דסבירא להו דלא מהני עד שכמעט בין גדולי הראשונים ז"ל לא מצינו להם חבר מפורש זולת הסמ"ג והנה דעת הר"ר יונה והר"ר מאיר הלוי ז"ל שהביא הרא"ש בפ"ר דכתובות סברי להדיא דלא כתו' וס"ל דלעולם לא מהני ואפי' איכא תרתי לטיבותא שטוען ברי וגם תקש"ה וז"ל הרא"ש שם ומצאתי בשם הר"ר יונה ז"ל כתב דתפיסה לא מהני מדאמר לקמן בפ' אלמנה גבי אלמנה שתפסה דאמרי' לה מאן שם לך ולא מהני תפיסה אלא מיירי הכא כשהתפיסוהו הב"ד או שהתפיס הלוה קודם שבאו עדים. והר"ר מאיר הלוי כתב דאף תפיסת ב"ד לא מהני דאף אם התפיסוה הב"ד קודם הספק כשיבואו העדים האחרוני' מוציאין מידו כדאמרינן בח"ה אנן אחתינן לי' ואנן מסקינן לי' לזילותא דבי דינא לא חיישינן וכ"ת ה"מ מקרקעי משום דקרקע בחזקת בעלים עומד' אבל במטלטלי לא הא אשכחן בב"ק (קי"ב) דאפי' במטלטלי אמרינן הכי דאינה מועלת התפסת ב"ד דאמרינן התם לא שנא הכי ולא שנא הכי אדרכתא במטלטלין לא כתבינן דילמא משתדפי מקרקעי דמלוה ומייתי הך סהדי ומרע לי' לשטרא וליכ' לאשתלומי מיני' משמע הא איכא לאשתלומי מיני' אע"פ שכבר הורידוהו ב"ד חוזרין ומוציאין ממנו אפי' במטלטלין ע"כ.

בענין תיקו או בעיא דלא איפשטא דקולא לנתבע אי מהני בי' תפיסה או לא נחלקו הרמב"ן והרא"ש ז"ל בדעת הרי"ף שהרא"ש הכריח מיני' דסובר דמהני בהו תפיסה וז"ל בפ"ב דב"ק מיהו תימה למה לא הביא רב אלפס הך בעיא דרב אשי אם יש שינוי לצרורות לרביע נזק ואפשר דסובר דאין נפקותא בבעיא זו משום דלא מצינו בבבל צרורות דביעוט דהוי משונה וקנסא הוא אא"כ תפס לא מפקינן מיני' עד דמשלם ח"נ. מיהו תימה כיון דס' דדינא הוא מאי מהני תפיסה כיון דלא איפשטא הבעיא אוקי ממונא בחזקת מרי' ושלא כדין תפס ודמיא להא דפ"ק דב"מ גבי ס' בכור דאם ת"כ מוציאין מידו כו' וכן נוטה דעת רבינו יצחק בעל התו' בפ"ב דכתובות הלכך נראה דאפילו תפס לא גבי אלא רביע נזק ע"כ. ובסמוך שם גבי בעיא דהיתה מהלכת כו' כתב הרא"ש תו דלדברי האומר דבכל תיקו מהני תפיסה ואח"כ כתב ג"כ ולרבותינו האומרים דכל תיקו אי תפס לא מפקינן מיני' וכל זה על הרי"ף כיון ומזה נראה שהחליט דהרי"ף סובר דמהני תפיסה בתיקו ואף שמתחלה כתב בל' אפשר אבל הרמב"ן סובר בדעתו דלא מהני תפיסה בתיקו שבפ"ב דב"ק גבי זרק כלי מראש הגג כתב וז"ל ומי שתמה עליו (ר"ל על הרי"ף) מפני שכתב בפשיטות מימרא דרבה יפקח עיניו ויראה כמה בעיות אחרות שעלו בש"ס בתיקו וכתבן הרב כאלו נפשטו לקולא לפטור מפני שהדין בשניהם שוה ע"כ. והרב ז"ל נוטה אחר הרא"ש ובסי' ט' כתב על לשון הרמב"ן הנז' וז"ל ואני בעניי חפשתי בכל המקומות דאבעיא בש"ס ולא ראיתי שכתבן הרי"ף כאלו נפשטו לקולא ואפשר שהוא סמך על מ"ש הרי"ף בפ' הפועלים גבי בעיא דרועה ואין מזה ראי' ע"כ וע"ש בדברי הרב שהולך ומונה בעיות רבות שכתב הרי"ף בהן בפירוש תיקו או לא איפשטא והנה מ"ש שסמך על בעיא דרועה דבר ה' אמת בפיו שכ"כ להדיא בדיני תפיסה אלא שגם שם כתב ורבים אחרים יש ולא הזכירן.

ויש לדעתי שום עיון להסוברים דקי"ל חשיב כטו"ב מהא דכתבו התוס' בפ' המדיר (ע"ו) גבי האי דשמואל המחליף פרה בחמור וז"ל ונראה לריב"א דדוקא שהמחזיק עצמו מסופק בפרה ואין לו טענה ברורה הוי חזקתו כמאן דליתא ואזלינן בתר חזקת מ"ק דדמי לתקפו כהן דמוציאין אבל מוכר כו' וכן האי דכור בשלשים סאה בסלע יש לו לטעון לכך אמרת לי בשתי הלשונות שבאיזה שארצה אתפוס וכיון שהוא מוחזק אין להוציא הממון מחזקתו כיון שיש לו טענה עכ"ל ולהסוברים דקי"ל חשוב כטו"ב למה להו למימר משום דטוען לכך אמרת לי בשתי הלשונות שאתפוס איזה שארצה תיפוק לי' דהרי הא מילתא אי תפס לשון ראשון או ל"א פלוגתא דתנאי הוא ונימא דשמואל דמספקא לי' הלכת' כמאן מש"ה אמר ראשון ראשון קנה משום דקי"ל חשוב כטו"ב. ומהרי"ק ז"ל מרא דהאי שמעתתא דבפ"ד לא מפקינין מהתופס דקי"ל הוי כמו טו"ב כמו שהביא הרב ז"ל בשמו איהו ז"ל מביא ראי' לסברתו זאת בשרש קס"א מדיבור התוס' הנז' להוכיח דלא בעינן ברי ממש אלא דכל שבא בטענה אפי' רעועה מהני ג"כ עם התפיסה כהאי דמוכר שור לחבירו דכל שיש לו לבוא באיז' טענה אפי' רעועה תו לא דמיא לת"כ וע"ש שהאריך בזה ולכאורה היא ראי' לסתור דמוכח דקי"ל לא מהני ואינה טענה כלל דאל"כ למה להו למימר בטעמא דשמואל דיש לו לטעון להכי אמרת לי שתי הלשונות תיפוק לי' דפלוגת' דתנאי' היא וכמש"כ: הן אמת שבשרש צ"ד כתב דלא מהני קי"ל אלא בנדונית חתנים דוקא משום דמיסתבר טעמא דרש"י או משום דהתם כבר עמדו הנכסים בחזקתו משעה שנשאה ע"ש והביאו דבריו אלו הד"מ והסמ"ע בסי' כ"ה אלא שהרב ז"ל נחלק עליהם והניח בדעתו דלעולם מהני קי"ל וכן דעת כל האחרונים ז"ל וא"כ קשיא. וניחא לי משוה דהא דמהני בפ"ד טענ' קי"ל בעינן שיטעון התופס להדיא ויאמר קים לי כהאי כמ"ש לעיל וכן משמע לשון הר"ש ב"ר ברוך שהביא מוהרי"ק שכתב ואם יתפוס החתן ויאמר קי"ל ומש"ה לא מצא לאתוי עלה דשמואל משום קי"ל כמ"ד תפס ל"א דהרי שמואל סתמא קאמר ראשון ראשון קנה ומשמע דאפי' לא טען הכי.

אמנם בעניותי הקושיא ההוא מעיקרא ל"ק לפי דהלואה נמי תפיסה דלא כרשות היא וכמ"ש משום דהמלוה לאו אדעת' דהכי יהיב לי' אלא אדעתי' דלישתלים מיני' ות"ב בעינן שהבעלים ימסרהו להתופ' אדעת' שיהא שלו וכמ"ש הת"ה ומש"ה בשטר א' מחול לך שהספק אם הגדול מחול או הקטן מוקמינן להחוב בח' מ"ק עד שיתבאר שנמחל וכדרך שכתב הרי"ף בפ' יש נוחלין דמוקמינן לכתובה אחזקת' ותפיסת הלוה בדמי חובו לא מהני משום דהוא תפיסה שלא ברשות משא"כ בשטר א' פרוע לא שייך לוקמה החוב בחזקת מ"ק שהרי אין אנו מפקינן כלום מחזקתי' דאפשר דהגדול נפרע ושילם לו הלואתו והחזיר להמלוה את שלו. והגע בעצמך מי שהפקיד אצל חבירו ואח"כ נולד ספק בחזרה שנים אומרים החזיר ושנים אומרים לא החזיר דודאי אין מחייבין את הנפקד ואף דפקדון לא הוי ת"ב. משום דאין רצון הנפקד להוציא מידי מחזקת המפקיד אלא דמסתפקא לן דלמא כבר החזיר לו את שלו ומה שנתבאר בסימן מ"ב דאפילו נכתב בשובר לשון מחילה ידו על העליונה איירי בשטוען ברי ומש"ה שפיר מהני תפיסת הלוה בדמי החוב דלא גרע מיהת מתפיסה שלא ברשות דמהני בטוען ברי כמו שנתבאר בכלל ב'.

וראיתי להרב מוהרב"א בשיטתו לב"מ בפ"ק שם שכתב בשם הר"ן ז"ל דגבי בעיא דמשוך בהמה וקלי כלים שעלי' במכר ומתנה אי משך בכה"ג לא מפקינן מיני' משום דהוי תפיסה ברשות דומיא דכור בשלשים סאה בסלע וכ"כ הנ"י בשמו אלא שקיצר בלשונו וז"ל הר"ן שם וראיתי מחלקי' ביניהם דהתם בכור בשלשים משיכה גמורה עבד אבל הכא דספקא בגופא דקני' ודלמא לא קניא כלל מפקינן ואין זה כלום אצלי דהתם נמי איכא לספוקי דלמא מוכר לא נתכוין להקנות עד שימשוך כל הכור וכלישנא קמא דאמר כור בשלשים ומשיכה דלא קניא הוא ע"כ ובעניותי לא יכולתי לירד לסוף דעתו הרחבה של הר"ן בזה דלפי מה דנקטינן תפיסה שאין עמה קנין לאו שמה תפיסה חילוקא דהיש מחלקים ברור וגלוי הוא דהתם בכור בשלשים סאה בסלע נהי דהקני' היא מסופקת התפיס' מיהת ודאי דאפי' את"ל דלא קנה שהמוכר לא נתכוין אלא על כור שלם וכלשון ראשון מ"מ הלוקח מיהו הוי תפס ודאי כיון דמשך ראשון ראשון ובתפיסה לא בעינן דעת בעלים. משא"כ בהך בעיא דמשוך בהמה וקני כלים שעלי' התפיסה ג"כ מסופקת דאת"ל דלא קנה גם הוא לא תפס כלל דתפיסה שאין עמה קנין הוא אפי' בגזלה לא הי' מתחייב באונסין בכה"ג אי לא קנה וכיון דהדבר ספק הדרינן לחזקת מ"ק ותחזור לבעלים הראשונים ואעפ"י דתפיסה ברשות לעולם בעינן מדעת בעלים וכמו שנתבאר לעיל היינו דוקא שלא יתפוס התופס מעצמו אבל כל שהתפיסוהו הבעלים אדעתי' שאם הדין הוא עם המקבל תהי' שלו סגי וכמו שכתוב שם אבל גבי התופס בעינן שתהי' על כל פנים תפיס' ודאית מצד עצמו וכמו בכור בשלשים דראשון ראשון שמשך תפס בי' דמשיכה בפני עצמה תפיסה ודאית היא אבל כשמושך הבהמה לקנות כלים לא תפיסה ודאית היא דאם אינה קונה לאו שמה תפיסה וע"כ לומר דהר"ן סובר דבכל מקום דמהני תפיסה אז אף כשהדבר ספק אם הוא תפס או לא נמי מהני אבל לא ידעתי מנא לי' הא ומהא דראשון ראשון קנה אין ראי' דהתם אין ספקא בתפיסה וכמ"ש ותו שהרי בהך בעיא דאויר שאין סופו לנוח כתב הנ"י בשם הר"ן ז"ל והוי ספק ממון ויש לחלק בין מתנה להפקר דבמתנה לעולם לא נפקא מרשות נותן עד דאתי' לרשות מקבל בודאי ומפקינן מכל אדם להחזירו לנותן דאוקמא ממונא בחזקת מארי' דהיינו הנותן אבל הפקר מעידן דאפקרי' נפקא לי' מרשותי' הלכך כל הקודם זוכה בו כו' וכ"כ הרנב"ד ז"ל ע"כ הרי לפניך דהר"ן גופי' ס"ל דתפיסת ספק לאו שמה תפיסה ומי יתן ואדע מה בין הך בעיא דאויר שאין סופו לנוח להך בעיא דמשוך בהמה וקני כלים שעלי'. וכן נראה בעיני להביא ראי' מדברי הרמב"ן בספר המלחמות בפ' המוכר את הספינ' שפירש בטעמא דהרי"ף דכליו של לוקח ברשות מוכר או להיפוך אידי ואידי לא קני משום דס"ל דספקא הוא ומוקמינן לזביני בחזקת מ"ק אלמא אף דאת"ל דקנה מקרי תפס ברשות אפ"ה כיון דספקא הוא דאי לא קנה לא הוי תפס לא מהני והאי נמי ממש דכוותי' וכן נראה מדברי הרא"ש שפסק גבי בעיא דמשוך וכו' דבמכר ומתנה לא קני ואף דאיהו ג"כ מודה דתפיסה ברשות מהני והוא מטעמא דאמרן דעכ"פ בעינן שתהי' התפיס' ודאית ודברי הר"ן ז"ל צריכין עיון: ולפי הצעה דתפיסה שאין עמה קנין לאו שמה תפיסה יש להשיב על תירוצא דהרב ז"ל דגם בהנך בעיות דב"מ אין הקמא מיקרי תפס דאת"ל דלא קנה תו אינו תפוס מידי ואין לומר דאפ"ה שאני הנך מהנך דח"ה בשדות הגר משום דבהנך דב"מ עכ"פ את"ל דקנה הוי תפיס' מיהת משא"כ בהנך דשדות הגר אפילו את"ל דקנה קמא לא הוי תפס שהרי לא החזיק בשדות אלו כלל אלא במיצר הוא דהחזיק או בחברתה ליתא דודאי אי קנה קיימי ברשותי' לגמרי ואין לך תופס כמוהו ואפילו בקרקעות דלא מהני תפיסה היינו דוקא לתופס מחברי' אבל בדרך זכי' וקני' ודאי קיימא ברשותי' וכחו עליהן יותר מתפיסת מטלטלין ויראה לומר דהרא"ש סובר דאף דתפיסה שאין עמה קנין לאו שמה תפיסה וכמ"ש דאל"כ גם במכר ומתנה הי' לו לפסוק דא"מ מהמקבל משום דברשות הוא אלא דס"ל דלא בעינן שיהי' עמה קנין אלא נגד חזקת מ"ק אבל בהפקר ת' כל דהו שמא ת' משום דהבטה בהפקר קניא וע"ד שפירש מוהר"מ מינץ הביאו הרב ז"ל ומש"ה בהנך דב"מ אפילו את"ל דלא קנה הוי תפס מיהת כל דהו דמהני בהפקר אבל בהנך דח"ה את"ל לא קנה לא הוי תפס מאומה מש"ה אם זכה בהו אחר לא מפקינן מיני':

ג ואכתי איני מתחוור בדברי מוהרמ"ח ז"ל שלשיטתו לעולם לא ניזול בד"נ בתר רובא א"כ בפ"ק דכתובות (ט"ו) דילפינן קבוע כמע"מ לרבנן מוארב לו וקם לו פרט לזורק אבן לגו ומנה דקבוע הוא כמע"מ דלמא משום דאין הולכין בד"נ בתר רובא והתם ליכא למימר דהרוב בא קודם המעשר שהרי קודם המעשה היו הישראלים והנכרי נכרין כל א' בפני עצמו תו קשיא לי על דבריו במ"ש דברובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא ליכא מיעוטא שיסמוך הנידון משום דשניהן מעידין על יום א' ומה בכך והרי אלו היינו יודעין שהם מהמיעוט היודעין בעיבורא דירחא לא הי' בעדותן כלום אעפ"י דמסהדי על יום א' משו' דהוי כחוזרין ומגידין וכמ"ש התו' שם בסנהדרי' (מ"א) ד"ה שזה יודע ע"ש וא"כ מדוע לא יוכל הנידון להציל עצמו ולומר קי"ל שהם מהמיעוט ואין בעדותן ממש ותו דלדבריו מדוע פירשו התו' בטעמא דמיעוט הדיינים חשיב כמי שאינו כמו שפירש משום דהב"ד מפקי' מיני' ועל מיעוטא דעדים היודעים בעיבורא דירחא לא פירשו מידי ע"כ יראה לענ"ד דהתו' ז"ל בהמניח סבירא להו דאין למילף דיני ממונות בק"ו מד"נ משום בד"מ איכא למימר העמד ממון בחזקת מרי' משא"כ בד"נ שהוא עצמו נידון אלא דקשיא להו שהרי רובא דדיינים ילפינן ד"מ מד"נ ולא חיישינן להאי פירכא לזה פירשו דגבי דיינים שאני ר"ל דלגבי דיינים לחוד לא חיישינן להאי פירכא משום דלגבי דיינים חשיב מיעוט דידהו כמי שאינו וליכא לחלק גבייהו בין ד"מ לד"נ משא"כ בשאר רובא דאיכא מיעוטא וחזקה יש לחלק דגבי ממונא דאיכא מיעוטא וחזקה לא אזלינן בתר: רובא אבל בד"נ דליכא חזקה אזלינן זהו שיטתם בהמניח, ובריש סנהדרין דעתן דלעולם אין לחלק בין ד"נ לד"מ אלא דרובא לרדיא לאו רוב חשיב ואפי' בד"נ לא אזלינן בכה"ג ומש"ה יליף רובא בדיינים לד"מ בק"ו מד"נ משום דכל רובא דאזלינן בי' בד"נ אזלינן גם בד"מ כן נ"ל ברור: ע"כ נ"ל לפרש דמ"ש התוספות דגבי דיינים חשיב מיעוט דידהו כמי שאינו וליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה דהא ב"ד מפקי' מיני' ה"פ דודאי היכי דליכא חזקת ממון כגון שאין שום א' מהן מוחזק גם שמואל מודה דאזלינן בממונא בתר רובא וכמו שיתבאר לקמן ועיקר טעמא דשמואל דא"ה במא"ה הוא משום דסמוך מיעוטא לחזקת ממון וה"ל פלגא ופלגא וחדשו התוספות דגבי דיינים לא שייך לומר אוקמה בחזקת מרי' דהב"ד מפקיע מיני' כלומר דכח ב"ד אלים לאפוקי

א) [סעיף א'] לקרות לעצמו וכו' דאמר רב הונא בר יהודה א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפי' עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. ברכות ח' ע"א. טור. ואלה שמות ר"ת וחייב אדם להשלים הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום. מש"ז או' א': ב) שם. חייב לקרות לעצמו וכו' פי' שלא נחשוב מה ששמע מן הש"ץ בשביל פ"א מקרא ונוסף עליו עוד פ"א מקרא ותרגום מש"ה קמש"ל דצריך לקרות לעצמו שמו"ת וכך הוא לשון הרמב"ם ז"ל ובל"ח כתב שלא כתב כן אלא לכתחלה ואינו נראה אלא דינא קאמרי וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ג' יעו"ש. עו"ת או' א' וכ"כ מהר"י מברונא סי' ק"ג ששמע משם מהרי"ו דהשומע מהש"ך קה"ת דאינו יוצא בזה י"ח מקריאת פ"א מקרא וצריך לקרות מחדש שמו"ת יעו"ש:

ונראה לומר דלא מהני ת' בכל דבר אלא דוקא כשהספק נופל על איזה חוב כמו שור המועד והאי דפ"ב דכתובות שנים החתומין על השטר דבכה"ג אפי' תפס מטלטלין ל"מ מיני' דכולי נכסי' משתעבדי לזה עד שיפרענו אבל כשהספק נפל על איזה חפץ ששנים אומרי' שראובן מכרו לשמעון ושני' מכחישין אז לא מהני אלא כשיתפו' זה החפץ עצמו דבמטלטלין אין לו בהם שום דררא דממונא ואף לא שעבוד ולכן ברשות הניזק דאתי עלי' מתור' רגל כתב הרא"ש סתם אי תפס דאז מהני תפיסה בכל דבר אבל בר"ה דלא מצי אתי עלה אלא מתורת קרן דשן ורגל פטור בר"ה וכיון דמכח קרן אתי דמשלם מגופו ל"מ עד שיתפוס גוף הבהמה דאעפ"י דדעת הרא"ש דבקרן מהני תפיסה בכל דבר היינו היכי שהחוב הוא ברור ודאי אלא שאין לו ב"ד מומחין לדונו אבל היכי שהחוב עצמו מסופק ל"מ עד שיתפוס גוף הבהמ' דעל שאר מטלטלין אין לו שום טענה וכמ"ש וזה נכון: