Blessings From Chazal and Rishonim No Longer Recited

נֵימָא כְּתַנָּאֵי: רָאָה פַּת וְאָמַר: ״כַּמָּה נָאָה פַּת זוֹ, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁבְּרָאָהּ״ — יָצָא. רָאָה תְּאֵנָה וְאָמַר ״כַּמָּה נָאָה תְּאֵנָה זוֹ, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁבְּרָאָהּ״ — יָצָא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כׇּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. נֵימָא רַב הוּנָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כְּרַבִּי מֵאִיר?! אָמַר לָךְ רַב הוּנָא: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר הָתָם, אֶלָּא הֵיכָא דְּקָא מַדְכַּר שְׁמֵיהּ דְּפַת, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא קָא מַדְכַּר שְׁמֵיהּ דְּפַת אֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי יוֹסֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָתָם אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָאָמַר בְּרָכָה דְּלָא תַּקִּינוּ רַבָּנַן, אֲבָל אָמַר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״ דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן, אֲפִילּוּ רַבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה.

The Gemara remarks: Let us say that this dispute is parallel to a tannaitic dispute found elsewhere, as it was taught in a Tosefta: One who saw bread and said: How pleasant is this bread, blessed is the Omnipresent Who created it, fulfilled his obligation to recite a blessing. One who saw a fig and said: How pleasant is this fig, blessed is the Omnipresent Who created it, fulfilled his obligation. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One who deviates from the formula coined by the Sages in blessings, did not fulfill his obligation. If so, let us say that Rav Huna, who said that one who recites: By whose word all things came to be, over bread or wine, did not fulfill his obligation, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei; and Rabbi Yoḥanan, who said that one who recites: By whose word all things came to be, over bread or wine fulfills his obligation, holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir. The Gemara rejects this: Rav Huna could have said to you: I said my statement, even in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as Rabbi Meir only stated his opinion, that one who alters the formula of the blessing fulfills his obligation, there, where the individual explicitly mentions the term bread in his blessing, but where he does not mention the term bread, even Rabbi Meir agrees that he did not fulfill his obligation. And Rabbi Yoḥanan could have said to you: I said my statement, even in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yosei only stated his opinion, that one who alters the formula of the blessing does not fulfill his obligation, there, because he recited a blessing that was not instituted by the Sages; however, if he recited: By whose word all things came to be, which was instituted by the Sages, even Rabbi Yosei agrees that, after the fact, he fulfilled his obligation to recite a blessing.

תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה״. בְּחוּרְבָּנָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״. בָּתֵּי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: ״בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה׳״. בְּחוּרְבָּנָן, אוֹמֵר: ״אֵל נְקָמוֹת ה׳ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ״. תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין, וְזָן אֶתְכֶם בַּדִּין, וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין, וְאָסַף אֶתְכֶם בַּדִּין, וְעָתִיד לַהֲקִימְכֶם בַּדִּין״. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא מְסַיֵּים בַּהּ, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: ״וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כּוּלְּכֶם, וְהוּא עָתִיד לְהַחְיוֹתְכֶם וּלְקַיֵּים אֶתְכֶם. בָּרוּךְ … מְחַיֵּה הַמֵּתִים״. קִבְרֵי גוֹיִם, אוֹמֵר: ״בּוֹשָׁה אִמְּכֶם וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּימָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְחַיֵּה הַמֵּתִים״. אָמַר רַב: אֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב אֶלָּא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אוֹבֵד״.

The Sages taught: One who sees the houses of Israel inhabited and tranquil recites: Blessed…Who establishes the border of the widow. One who sees them in ruins he recites: Blessed…the true Judge. One who sees the houses of the nations of the world inhabited recites: “The Lord will destroy the house of the proud, but He will establish the border of the widow” (Proverbs 15:25). And if he sees them in ruins he recites: “God of vengeance, Lord, God of vengeance, shine forth” (Psalms 94:1). The Sages taught in a baraita: One who sees graves of Israel recites: Blessed…Who formed you in judgment, and Who nourished you in judgment, and Who sustained you in judgment, and collected your soul in judgment, and in the future will raise you from the dead in judgment. And Mar, son of Ravina, concludes the formula of this blessing in the name of Rav Naḥman: And Who knows the number of you all, and Who in the future will restore you to life and sustain you. Blessed…Who revives the dead. One who sees graves of gentiles recites: “Your mother shall be sore ashamed, she who bore you shall be confounded; behold, the hindermost of the nations shall be a wilderness, a dry land, and a desert” (Jeremiah 50:12). Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who sees his friend after thirty days have passed since last seeing him recites: Blessed…Who has given us life, sustained us and brought us to this time. One who sees his friend after twelve months recites: Blessed…Who revives the dead. As Rav said: A dead person is only forgotten from the heart after twelve months have elapsed, as it is stated: “I am forgotten as a dead man out of mind; I am like a lost vessel” (Psalms 31:13), and with regard to the laws of lost objects, it is human nature to despair of recovering a lost object after twelve months (see Bava Metzia 28a).

אַנִּיסָּא דְרַבִּים מְבָרְכִינַן, אַנִּיסָּא דְיָחִיד לָא מְבָרְכִינַן?! וְהָא הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא אָזֵיל בַּעֲבַר יַמִּינָא. נְפַל עֲלֵיהּ אַרְיָא, אִתְעֲבִיד לֵיהּ נִיסָּא וְאִיתַּצַּל מִינֵּיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, וַאֲמַר לֵיהּ: כׇּל אִימַּת דְּמָטֵית לְהָתָם — בָּרֵיךְ ״בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה״. וּמָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא הֲוָה קָאָזֵיל בְּפַקְתָּא דַעֲרָבוֹת וּצְחָא לְמַיָּא. אִתְעֲבִיד לֵיהּ נִיסָּא, אִיבְּרִי לֵיהּ עֵינָא דְמַיָּא, וְאִישְׁתִּי. וְתוּ, זִמְנָא חֲדָא הֲוָה קָאָזֵיל בְּרַסְתְּקָא דְמָחוֹזָא וּנְפַל עֲלֵיהּ גַּמְלָא פְּרִיצָא. אִיתְפָּרַקָא לֵיהּ אָשִׁיתָא, עָל לְגַוַּהּ. כִּי מְטָא לַעֲרָבוֹת בָּרֵיךְ: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּעֲרָבוֹת וּבְגָמָל״. כִּי מְטָא לְרַסְתְּקָא דְמָחוֹזָא בָּרֵיךְ: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בְּגָמָל וּבַעֲרָבוֹת״! אָמְרִי: אַנִּיסָּא דְרַבִּים — כּוּלֵּי עָלְמָא מִיחַיְּיבִי לְבָרוֹכֵי, אַנִּיסָּא דְיָחִיד — אִיהוּ חַיָּיב לְבָרוֹכֵי.

The Gemara asks: For a miracle that occurs for the multitudes we recite a blessing, but for a miracle that befalls an individual person we do not recite a blessing? Wasn’t there an incident where a certain man was walking along the right side of the Euphrates River when a lion attacked him, a miracle was performed for him, and he was rescued? He came before Rava, who said to him: Every time that you arrive there, to the site of the miracle, recite the blessing, “Blessed…Who performed a miracle for me in this place.” And once when Mar, son of Ravina, was walking in a valley of willows and was thirsty for water, a miracle was performed for him and a spring of water was created for him, and he drank. Furthermore, once when Mar, son of Ravina, was walking in the marketplace [risteka] of Meḥoza and a wild camel [gamla peritza] attacked him. The wall cracked open, he went inside it, and he was rescued. Ever since, when he came to the willows he recited: Blessed…Who performed a miracle for me in the willows and with the camel. And, when he came to the marketplace of Meḥoza he recited: Blessed…Who performed a miracle for me with the camel and in the willows, indicating that one recites a blessing even for a miracle that occurs to an individual. The Sages say: On a miracle performed on behalf of the multitudes, everyone is obligated to recite a blessing; on a miracle performed on behalf of an individual, only the individual is obligated to recite a blessing.

ר' יהודה או' שלש ברכות חייב אדם לברך בכל יום. ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשאני בור, ברוך שלא עשאני אשה. גוי, שנ' כל הגוים כאין נגדו כאפס ותהי נחשבו לו. בור, שאין בור ירא חטא. אשה, שאין הנשים חייבות במצות. משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמ' לעבדו בשל לי תבשיל, והוא לא בשל תבשיל מימיו, לסוף מקדיח הוא את התבשיל, ומקניט את רבו. להפוך לו חלוק, והוא לא הפך חלוק מימיו, לסוף מלכלך את החלוק, ומקניט את רבו.

וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב יִצְחָק: הָרוֹאֶה פְּרָת אַגִּשְׁרָא דְבָבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית״. וְהָאִידָּנָא דְּשַׁנְיוּהּ פָּרְסָאֵי — מִבֵּי שַׁבּוּר וּלְעֵיל. רַב יוֹסֵף אָמַר: מֵאִיהִי דְקִירָא וּלְעֵיל. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: הָרוֹאֶה דִּגְלַת אַגִּשְׁרָא דְּשָׁבִיסְתְּנָא, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … עוֹשֵׂה בְּרֵאשִׁית״.

And Rami bar Abba said that Rav Yitzḥak said: One who sees the Euphrates River near the bridge of Babylonia recites: Blessed…Author of creation. The Gemara adds: And now that the Persians have rerouted the course of the river, one only recites the blessing from Beit Shavor upriver. Downriver, it no longer flows as it did at creation, so there one does not recite the blessing: Author of creation. Rav Yosef said: One only recites the blessing from Ihi Dekira upriver. And Rami bar Abba said: One who sees the Tigris on the bridge of Shabistana recites: Blessed…Author of creation.

הָרוֹאֶה בָּבֶל צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת. רֹאֶה פְרָת אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית. רֹאֶה מֶרְקוּלִיס אוֹמֵר בָּרוּךְ אֶרֶךְ אַפַּיִם. רֹאֶה בֵיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע. רֹאֶה מְקוֹם כִּבְשָׁן הָאֵשׁ וְגוֹב אֲרָיוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִיסִּים לַאֲבֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. רֹאֶה מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עָפָר אוֹמֵר בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵים. רֹאֶה בָּבֶל אוֹמֵר וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם רַב כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מַלְכוּת אֵינָהּ בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא אֲנָא אֲמַר טַעֲמָא אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹהַי הַמֶּלֶךְ. רַב אָמַר צָרִיךְ לוֹמַר אַתָּה וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר אַתָּה.

He who sees Babylon has to recite five benedictions. If he sees the Euphrates, he says: “Praise to Him Who made the Creation.” If he sees a (statue of) Mercury, he says: “Praise to Him, Who is patient.” If he sees the house of Nabucadnezzar, he says: “Praise to Him, Who destroyed the house of that evil one.” If he sees the fiery oven or the lions’ den, he says: “Praise to Him, Who did wonders for our forefathers at this place.” If he sees a place from which one takes dust, he says: “Praise to Him, Who pronounces and does, decrees and upholds.” If one sees Babylon, he says (Is. 14:23): “I shall sweep her out with the broom of destruction.” Rebbi Zeïra and Rebbi Yehudah in the name of Rav: Any benediction without mention of the Kingdom is no benediction. Rebbi Tanḥuma said, I shall give the reason (Ps. 145:1): “I shall elevate You, my God, o King!” Rav said, one has to say “You,” but Samuel said, one does not have to say “You.”

הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא, אוֹמֵר: ״הִתְכַּבְּדוּ מְכוּבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַרְפּוּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנִי וְאָבֹא אֲלֵיכֶם״. אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דִּלְמָא שָׁבְקִי לֵיהּ וְאָזְלִי. אֶלָּא לֵימָא: ״שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, סִמְכוּנִי סִמְכוּנִי, הַמְתִּינוּ לִי הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם״. כִּי נָפֵיק, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ ... אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחׇכְמָה, וּבָרָא בּוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלָלִים חֲלָלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ״. מַאי חָתֵים? אָמַר רַב: ״רוֹפֵא חוֹלִים״. אָמַר שְׁמוּאֵל: קָא שַׁוִּינְהוּ אַבָּא לְכוּלֵּי עָלְמָא קְצִירֵי. אֶלָּא: ״רוֹפֵא כׇל בָּשָׂר״. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ״מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת״. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ — ״רוֹפֵא כׇל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת״.

One who enters a bathroom says to the angels who accompany him at all times: Be honored, honorable holy ones, servants of the One on High, give honor to the God of Israel, leave me until I enter and do my will and come back to you. Abaye said: A person should not say this, lest they abandon him and go. Rather he should say: Guard me, guard me, help me, help me, support me, support me, wait for me, wait for me until I enter and come out, as this is the way of man. Upon exiting, one says: Blessed…Who formed man in wisdom, and created in him many orifices and cavities. It is revealed and known before the throne of Your glory that were one of them to be ruptured or blocked, it would be impossible to survive and stand before You. The Gemara asks: With what should one conclude this blessing? Rav said: One should conclude: Blessed…Healer of the sick. Shmuel said: Abba, Rav, has rendered everyone sick. Rather, one should say: Healer of all flesh. Rav Sheshet said: One should conclude: Who performs wondrous deeds. Rav Pappa said: Therefore, let us say them both: Healer of all flesh, Who performs wondrous deeds.

בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ — נִיסָּא, אֶלָּא אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט פּוּרְעָנוּתָא הוּא! — דְּאָמַר ״בָּרוּךְ … דַּיַּין הָאֱמֶת״. וְהָא ״הוֹדָאָה וָשֶׁבַח״ קָתָנֵי! תְּנִי: עַל לוֹט וְעַל אִשְׁתּוֹ מְבָרְכִים שְׁתַּיִם. עַל אִשְׁתּוֹ אוֹמֵר ״בָּרוּךְ … דַּיַּין הָאֱמֶת״, וְעַל לוֹט אוֹמֵר ״בָּרוּךְ … זוֹכֵר אֶת הַצַּדִּיקִים״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זוֹכֵר אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה וְגוֹ׳״.

The Gemara asks: Granted, that one recites a blessing on all of these. They are miracles; however, Lot’s wife is a tragedy. Why recite a blessing on a tragedy? The Gemara answers: One who sees that place recites: Blessed…the true Judge. The Gemara asks: But the baraita teaches that for all of these one must give thanks and offer praise? The Gemara answers: The language of the baraita should be emended and teach: Over Lot and his wife one recites two blessings. Over his wife he recites: Blessed…the true Judge, and on Lot he recites: Blessed…Who remembers the righteous. As Rabbi Yoḥanan said: From the story of Lot it is possible to learn that even during a time of wrath of the Holy One, Blessed be He, He remembers the righteous, as it is stated: “And it came to pass, when God destroyed the cities of the plain, that God remembered Abraham and sent Lot out of the midst of the overthrow, when He overthrew the cities in which Lot dwelt” (Genesis 19:29).

מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ״. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ. וּכְשֵׁם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמָּקוֹם זֶה כֵּן תֵּעָקֵר מִכׇּל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעׇבְדֶךָ״. וּבְחוּץ לָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעׇבְדֶךָ״ מִפְּנֵי שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בְּחוּץ לָאָרֶץ צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁעֲתִידִים לְהִתְגַּיֵּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה״. דָּרַשׁ רַב הַמְנוּנָא: הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרְשָׁעָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת. רָאָה בָּבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרְשָׁעָה״. רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע״. רָאָה גּוֹב שֶׁל אֲרָיוֹת אוֹ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה״. רָאָה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ״. רָאָה מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עָפָר, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה גּוֹזֵר וּמְקַיֵּים״. רָבָא כִּי הֲוָה חָזֵי חֲמָרֵי דְּשָׁקְלִי עַפְרָא, טָרֵיף לְהוּ יְדָא עַל גַּבַּיְיהוּ, וְאָמַר: רְהוּטוּ צַדִּיקֵי לְמֶעְבַּד רְעוּתָא דְמָרַיְיכוּ. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא כִּי הֲוָה מָטֵי לְבָבֶל הֲוָה שָׁקֵיל עַפְרָא בְּסוּדָרֵיהּ וְשָׁדֵי לְבַרָּא, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד״. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא, הָא דְּרַב הַמְנוּנָא לָא שְׁמִיעַ לִי, אֶלָּא מִדַּעְתַּאי בָּרֵיכְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ.

We learned in the mishna that one who sees a place from which idolatry was eradicated should recite the blessing: Blessed…Who eradicated idolatry from our land. On this topic the Sages taught in the Tosefta: One who sees the idol called Mercury [Markulis] recites: Blessed…who has shown patience to those who violate His will, as each day new rocks would be thrown upon the pile constructed in Mercury’ honor (Tosafot). One who sees a place from which idolatry was eradicated should recite: Blessed…Who eradicated idolatry from our land. And just as it was eradicated from this place, so too may it be eradicated from all places of Israel, and restore the hearts of their worshippers to worship You. Outside of Eretz Yisrael, one need not recite: And restore the hearts of their worshippers to worship You, since it is predominantly populated by gentiles. Rabbi Shimon ben Elazar says: Even outside of Eretz Yisrael one is required to recite that formula because in the end of days all nations will convert, as it is stated: “For then will I turn to the peoples a pure language, that they may all call upon the Name of the Lord, to serve Him with one consent” (Zephaniah 3:9). The Gemara goes on to discuss special blessings instituted by the Sages to be recited upon seeing extraordinary sights. Rav Hamnuna taught: One who sees the wicked Babylonia must recite five blessings. The Gemara elaborates: One who saw the ruins of Babylonia, recites: Blessed…Who destroyed the wicked Babylonia. One who saw the ruins of Nebuchadnezzar’s house, recites: Blessed…Who destroyed the house of wicked Nebuchadnezzar. One who saw the lion’s den into which Daniel was thrown (see Daniel ch. 6) or the furnace into which Hananiah, Mishael, and Azariah were thrown (see Daniel ch. 3), recites: Blessed…Who performed miracles for our ancestors in this place. One who saw Mercury, recites: Blessed…Who has shown patience to those who violate His will. One who saw a place from which earth is taken, as over the generations earth was taken from certain places and used as fertilizer or for construction in the surrounding areas, recites: Blessed…Who speaks and acts, decrees and fulfills. The Gemara relates that when Rava would see donkeys carrying earth from Babylonia, he would slap their backs with his hand and say to them: Run, righteous ones, and fulfill the will of your Master. When Mar, son of Ravina, would arrive in Babylonia he would take earth in his kerchief and throw it outside, to fulfill that which is said: “And I will sweep it with the broom of destruction” (Isaiah 14:23). Rav Ashi said: I never heard the statement of Rav Hamnuna, that one who sees Babylonia the wicked must recite five blessings. However, based on my independent reasoning, I recited all of the blessings.

אִי נִשְׁפָּךְ בְּבֵיתוֹ כַּמַּיִם — אִיכָּא בְּרָכָה, וְאִי לָא — לָא.

This teaches that if wine flows in a person’s house like water, there is a blessing, but if not, there is no blessing.

אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה: טָעוּן הַדָּחָה וּשְׁטִיפָה. חַי וּמָלֵא. עִיטּוּר וְעִיטּוּף. נוֹטְלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְנוֹתְנוֹ בַּיָּמִין. וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא אַרְבָּעָה בִּלְבַד: הֲדָחָה, שְׁטִיפָה, חַי, וּמָלֵא. תָּנָא: הֲדָחָה — מִבִּפְנִים, וּשְׁטִיפָה — מִבַּחוּץ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא — נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָלֵא בִּרְכַּת ה׳ יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.

Rabbi Zeira said that Rabbi Abbahu said, and some say that this halakha was taught in a baraita: Ten things were said with regard to a cup of blessing, e.g., the cup of wine over which Grace after Meals is recited: It requires rinsing and washing; it must be undiluted wine, and full; it requires adorning and wrapping; he takes it in his two hands and places it in his right hand, and he lifts it at least one handbreadth from the ground, and when reciting the blessing he fixes his eyes upon it. And some say: He also sends it as a gift to members of his household. Rabbi Yoḥanan said: We only have four of those ten things: Rinsing, washing, the wine must be undiluted, and the cup must be full. In explanation, it was taught: Rinsing is from the inside of the cup, and washing is from the outside of the cup. Rabbi Yoḥanan said: Anyone who recites a blessing over a full cup, they give him a boundless inheritance, as it is stated: “And full of the blessing of the Lord, possess the sea and the south” (Deuteronomy 33:23), indicating that one whose cup is full will receive God’s blessing and will inherit from all sides. Rabbi Yosei bar Ḥanina says: He merits and inherits two worlds, this world and the World-to-Come.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִצְוַת לוּלָב כׇּל שִׁבְעָה. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: יוֹם רִאשׁוֹן — מִצְוַת לוּלָב, מִכָּאן וְאֵילָךְ מִצְוַת זְקֵנִים. וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר: כָּל יוֹמָא מִצְוַת זְקֵנִים. וַאֲפִילּוּ יוֹם רִאשׁוֹן?! וְהָא קַיְימָא לַן דְּיוֹם רִאשׁוֹן דְּאוֹרָיְיתָא! אֵימָא: בַּר מִיּוֹם רִאשׁוֹן. אִי הָכִי — הַיְינוּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי! אֵימָא: וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק. וְאַף רַב סָבַר: כׇּל שִׁבְעָה מִצְוַת לוּלָב. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: הַמַּדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה — צָרִיךְ לְבָרֵךְ. רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר: הָרוֹאֶה נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה — צָרִיךְ לְבָרֵךְ. מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַב יְהוּדָה: יוֹם רִאשׁוֹן, הַמַּדְלִיק מְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ, הָרוֹאֶה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם. מִכָּאן וְאֵילָךְ, מַדְלִיק מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם, וְרוֹאֶה מְבָרֵךְ אַחַת. (מַאי מְמַעֵט? — זְמַן. אֵימָא מְמַעֵט נֵס? נֵס כֹּל יוֹמָא אִיתֵיהּ). רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא, אָמַר רַב: כׇּל שִׁבְעָה מִצְוַת לוּלָב.

§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The blessing over the mitzva of lulav is recited all seven days of the Festival. And Rabbi Yehoshua ben Levi said: On the first day, there is the mitzva of lulav by Torah law, and one recites a blessing. From that point onward it is a mitzva of the Elders, a rabbinic ordinance to commemorate the Temple, and one is not required to recite a blessing. Rabbi Yitzḥak said: On each day of Sukkot it is a mitzva of the Elders. The Gemara wonders: Even on the first day? But don’t we maintain that on the first day the mitzva of lulav is by Torah law? The Gemara emends the citation. Say that Rabbi Yitzḥak said: On each day of Sukkot except for the first day. The Gemara asks: If so, that opinion is the same as that of Rabbi Yehoshua ben Levi; but they appear to disagree. The Gemara answers: Emend the citation and say: And likewise, Rabbi Yitzḥak said, in agreement with Rabbi Yehoshua ben Levi. The Gemara notes: And Rav also held that the blessing over the mitzva of lulav is recited all seven days, and one recites the blessing even on the six days when the mitzva is by rabbinic law, as Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: One who lights a Hanukkah light must recite a blessing. Rabbi Yirmeya said: One who sees a burning Hanukkah light must recite a blessing. What blessings does one recite? Rav Yehuda said: On the first day of Hanukkah, the one who lights recites three blessings: To light the Hanukkah light, Who has performed miracles, and the blessing of time. The one who sees burning lights recites two blessings. From this point onward, from the second day of Hanukkah, the one who lights recites two blessings, and the one who sees recites one blessing. The Gemara asks: What blessing does he omit on the other days of Hanukkah? The Gemara answers: He omits the blessing of time: Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. The Gemara asks: And say that he omits the blessing of the miracle: Who has performed miracles. The Gemara answers: The miracle is relevant on all of the days, whereas the blessing: Who has given us life, is pertinent only to the first time one performs the mitzva each year. In any event, from the statement of Rav it is clear that one recites a blessing over a rabbinic mitzva, and therefore one recites the blessing over the lulav all seven days. Rav Naḥman bar Yitzḥak taught this halakha in the name of Rav explicitly, and it is unnecessary to infer Rav’s opinion from statements in other areas of halakha. Rav said: On all seven days, one recites the blessing over the mitzva of lulav.

תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִי שֶׁלֹּא רָאָה דְּיוֹפְּלוּסְטוֹן שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, לֹא רָאָה בִּכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ: כְּמִין בָּסִילְקֵי גְּדוֹלָה הָיְתָה, סְטָיו לְפָנִים מִסְּטָיו. פְּעָמִים שֶׁהָיוּ בָּהּ (שִׁשִּׁים רִבּוֹא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא), כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְהָיוּ בָּהּ שִׁבְעִים וְאַחַת קָתֶדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים וְאַחַת שֶׁל סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה, כׇּל אַחַת וְאַחַת אֵינָהּ פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד רִבּוֹא כִּכְּרֵי זָהָב. וּבִימָה שֶׁל עֵץ בְּאֶמְצָעִיתָהּ, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַעֲנוֹת אָמֵן, הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָר וְכׇל הָעָם עוֹנִין אָמֵן.

It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One who did not see the great synagogue [deyofloston] of Alexandria of Egypt never saw the glory of Israel. They said that its structure was like a large basilica [basileki], with a colonnade within a colonnade. At times there were six hundred thousand men and another six hundred thousand men in it, twice the number of those who left Egypt. In it there were seventy-one golden chairs [katedraot], corresponding to the seventy-one members of the Great Sanhedrin, each of which consisted of no less than twenty-one thousand talents of gold. And there was a wooden platform at the center. The sexton of the synagogue would stand on it, with the scarves in his hand. And because the synagogue was so large and the people could not hear the communal prayer, when the prayer leader reached the conclusion of a blessing requiring the people to answer amen, the sexton waved the scarf and all the people would answer amen.

מַאי ״בִּרְכַּת הַשִּׁיר״? רַב יְהוּדָה אָמַר: ״יְהַלְלוּךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״נִשְׁמַת כָּל חַי״. תָּנוּ רַבָּנַן: רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל, וְאוֹמֵר הַלֵּל הַגָּדוֹל, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״ה׳ רוֹעִי לֹא אֶחְסָר״.

The Gemara asks: What is the blessing of the song mentioned in the mishna? Rav Yehuda said: It is the blessing that begins with: They shall praise You, Lord, our God. And Rabbi Yoḥanan said that one also recites: The breath of all living, a prayer that follows the verses of praise [pesukei dezimra]. The Sages taught in a baraita: With regard to the fourth cup, one completes hallel over it and recites the great hallel; this is the statement of Rabbi Tarfon. And some say that one recites: “The Lord is my shepherd, I shall not want” (Psalms 23:1), in appreciation of the food he ate at the meal.

יְרָקוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהִשָּׁלֵק שְׁלָקָן מְבָרֵךְ עַל מֵי שֶׁלֶק שֶׁלָּהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְהוּא שֶׁשְּׁלָקָן לִשְׁתּוֹת מֵימֵיהֶן שֶׁמֵּימֵי הַשְּׁלָקוֹת כִּשְׁלָקוֹת בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִשְׁתּוֹתָן. דְּבַשׁ תְּמָרִים מְבָרְכִין עָלָיו תְּחִלָּה שֶׁהַכֹּל. אֲבָל תְּמָרִים שֶׁמְּעָכָן בַּיָּד וְהוֹצִיא גַּרְעִינִין שֶׁלָּהֶן וַעֲשָׂאָן כְּמוֹ עִסָּה מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן תְּחִלָּה בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וּלְבַסּוֹף בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ: הַקָּנִים הַמְּתוּקִים שֶׁסּוֹחֲטִין אוֹתָן וּמְבַשְּׁלִין מֵימֵיהֶן עַד שֶׁיִּקְפָּא וְיִדְמֶה לְמֶלַח. כָּל הַגְּאוֹנִים אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וּמִקְצָתָם אָמְרוּ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. וְכֵן אָמְרוּ שֶׁהַמּוֹצֵץ אוֹתָם קָנִים מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין זֶה פְּרִי וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו אֶלָּא שֶׁהַכֹּל. שֶׁלֹּא יִהְיֶה דְּבַשׁ אֵלּוּ הַקָּנִים שֶׁנִּשְׁתַּנָּה עַל יְדֵי אוּר גָּדוֹל מִדְּבַשׁ תְּמָרִים שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה עַל יְדֵי הָאוּר וּמְבָרְכִין עָלָיו שֶׁהַכֹּל: הַקּוֹר וְהוּא רֹאשׁ הַדֶּקֶל שֶׁהוּא כְּמוֹ עֵץ לָבָן מְבָרֵךְ עָלָיו בַּתְּחִלָּה שֶׁהַכֹּל. קַפְרָס שֶׁל צָלָף מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פְּרִי. וְהָאֶבְיוֹנוֹת שֶׁל צָלָף הֵן הַפְּרִי שֶׁהֵן כְּצוּרוֹת תְּמָרִים דַּקִּים קְטַנִּים מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ:

When one stews vegetables that are frequently stewed, one should recite the blessing borey pri ha'adamah on the soup produced, because the soup produced by stewing is equivalent to [the vegetables] that are stewed if it is common custom to stew them. This applies only when one stews them to drink the soup. The blessing shehakol is recited over date-honey. Nevertheless, when one crushes dates by hand, removes their pits, and makes them into a substance resembling a dough, one should recite the blessing borey pri ha'etz beforehand and the single blessing that includes the three [blessings of grace] afterward. Regarding sugar cane whose sap is extracted and cooked until it crystallizes like salt: The overwhelming majority of the Geonim require that the blessing borey pri ha'adamah is recited upon it. Others say that the blessing borey pri ha'etz should be recited upon it. Similarly, they say that one who sucks sugar cane should recite the blessing borey pri ha'adamah. I say that this is not a fruit, and the blessing shehakol should be recited upon it. The "honey" produced by these canes that has been altered by fire should not be given greater prominence than date honey, which is not changed by fire, and yet the blessing shehakol is recited upon it. [When partaking of] the top stalk of the palm tree [hearts of palm], which is like white wood, one should recite the blessingshehakol.[When partaking of] petals from [the flowers of] the caper bush, one should recite the blessing borey pri ha'adamah, because they are not fruit. Caper berries - the fruit of this bush which looks like small dates - require the blessing borey pri ha'etz.

בְרָכוֹת אֲחֵרוֹת וּדְבָרים אֲחֵרִים הַרְבֵּה שֶׁאֵין בָּהֶן פְּתִיחָה וְלֹא חֲתִימָה תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמוֹ בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁכְּבָר כְּתַבְנוּם. וְאֵלּוּ הֵן. הַבּוֹנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְהַקּוֹנֶה כֵּלִים חֳדָשִׁים בֵּין יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין אֵין לוֹ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה: וְכֵן הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְאִם רָאָהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ מְחַיֵּה הַמֵּתִים. הָרוֹאֶה פְּרִי הַמִּתְחַדֵּשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה בִּתְחִלַּת רְאִיָּתוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ: יָרְדוּ גְּשָׁמִים רַבִּים. אִם יֵשׁ לוֹ שָׂדֶה מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְאִם הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. וְאִם אֵין לוֹ שָׂדֶה מְבָרֵךְ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא כוּ׳‎ עַד הֵן הֵם יוֹדוּ וִישַׁבְּחוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֵל רֹב הַהוֹדָאוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת:

The Sages instituted other blessings and many other statements that lack a p'tichah and a chatimah, as an expression of praise and acknowledgement of the Holy One, blessed be He - for example, the blessings of prayer that we have already mentioned. Among these [blessings are the following]: A person who builds a new house or buys new articles should recite the blessing: "Blessed are You, God, our Lord, who has granted us life, sustained us, and enabled us to reach this occasion." [This blessing is recited] regardless of whether he possesses similar articles or not. Similarly, a person who sees a friend after [not seeing him for] thirty days [or more] should recite the blessing shehecheyanu . If he sees him after a hiatus of twelve months [or more], he should recite the blessing "Blessed are You, God... who resurrects the dead." A person who sees a fruit that grows only in a specific season each year should recite the blessing shehecheyanu when he sees it for the first time. [The following rules govern the recitation of blessings for] abundant rainfall: If one owns a field [individually], he should recite the blessing shehecheyanu. If one owns it in partnership with others, he should recite the blessing hatov v’hameitiv. If one does not own a field, he should recite the following blessing: We thankfully acknowledge You, God, our Lord, for each and every drop that you have caused to descend for us. If our mouths were filled.... They shall all give thanks, praise, and bless Your name, our King. Blessed are You, God, the Almighty, who is worthy of manifold thanksgiving and praise.

ונוהגין באשכנז וצרפת שאין מברכין כשהולכים מעיר לעיר שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי בה חיות רעות ולסטים והא דאיתא בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה לא אמרו אלא לענין תפלת הדרך שבכל הדרכים צריך אדם לבקש על עצמו אבל ברכת הגומל במקום תודה איתקן: וכן לענין חולה כתב הר"ר יוסף דוקא חולה שנפל למטה אבל חש בראשו או במעיו א"צ לברך וכן כתב הראב"ד דוקא במכה של חלל שיש בו סכנה אבל הרמב"ם ז"ל כתב דבכל דרך ובכל חולי צריך להודות דגרסינן בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה הם (וכל החולים בחזקת סכנה הם) וכ"כ בערוך דאפילו חש בעיניו או בראשו צריך לברך וכן נוהגין בספרד:

כתב בסדר רב עמרם כיון שברך זוקף כפופים אין לברך מתיר אסורים ואיני יודע למה דהא בגמ' מפרש כל חדא וחדא למה נתקנה ובסדר אשכנז מוסיפין ברכה אחת הנותן ליעף כח ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו ביד ה' עיפה ומחזיר' לו חדשה לשון הטורים ואני המחבר קבלתי מרבותי שאין להוסיף עוד על אילו ברכות שנתקנו רק כמו שנזכרים בגמ' ועליהן אין להוסיף ומהן אין לגרוע ואפי' על הברכה מהנותן ליעף כח ראיתי מקטרגים מאחר שאינ' נזכרת בגמ' ובסדר ברכות של בעל סמ"ק אינ' נזכרת ברכת ליעף כח וכן ברוקח בסדר של ברכות מ"מ המנהג מצרפת ואשכנז לאומרה אכן ראיתי בסדורי טלי' ואני וקטאלנ"י וספרדים הרבה ברכות שלא הוזכרו לא בגמרא ולא בפוסקים ואין להם ראיה ומנין:

נָהֲגוּ הָעָם בְּרֹב עָרֵינוּ לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ זוֹ אַחַר זוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בֵּין נִתְחַיְּבוּ בָּהֶן בֵּין לֹא נִתְחַיְּבוּ בָּהֶן. וְטָעוּת הוּא וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן וְלֹא יְבָרֵךְ בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיֵּב בָּהּ:

וְאַל יִגְדַּל בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁאוֹמֵר הֶחָסִיד קֹדֶם הִכָּנְסוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא: הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים קְדוֹשִׁים, כָּבוֹד לַשְּׁכִינָה, וְהִתְוַדּוֹתוֹ אַחֲרֵי יְצִיאָתוֹ בְּבִרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה. וְכַמָּה גְּדוֹלָה הַבְּרָכָה הַזֹּאת בְּעִנְיָנָהּ וְכַמָּה מְתֻקָּנוֹת מִלּוֹתֶיהָ לְמִי שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בָּהֶן בְּעֵין הָאֱמֶת, שֶׁהִקְדִּים תְּחִלָּה 'בְּחָכְמָה' וְחוֹתֵם בְּ'רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשֹוֹת' – לָמַד עַל פְּלִיאוֹת מַה שֶּׁבָּרָא בַחַיִּים מֵהַכֹּחוֹת הַדּוֹחִים וְהַמַּחֲזִיקִים, וְכָלַל כָּל הַחַיִּים בְּאָמְרוֹ 'כָּל בָּשָׂר'.

העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו. צריך לפרש טעם מאי שנא דיש מצות שתקינו לברך שהחיינו ויש מצות שלא תקינו בעשיית סוכה ולולב תקינו כדאשכחן הכא ובעשיית ציצית ותפילין לא תקינו כדמוכח פרק התכלת (ג"ז שם) דמפרש ר' יוחנן מאי מברך אתפילין של יד ותפילין של ראש ואילו לעשות תפילין לא מברך דלא חשיב ליה וכמו כן יש לדקדק דשהחיינו נמי לא מברך מדלא חשיב לה וכן אפדיון הבן מברך שהחיינו כדאיתא בסוף פרק ערבי פסחים (פסחים דף קכא:) ואילו אמילה לא מברך מדלא חשיב בפ' התכלת (מנחות שם) ובסוף ר"א דמילה (שבת דף קלז:) בהדי ברכות של מילה וכן אקריאת מגילה מברך שהחיינו כדאיתא בריש הקורא את המגילה עומד (מגילה דף בא:) ואילו אקריאת הלל לא מברך ונראה דמצוה שיש עליה שמחה תקנו שהחיינו ודאמרינן בהרואה (ברכות דף נד.) דמברך על כלים חדשים כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן עלה דמסקינן בפרק בכל מערבין (עירובין ד' מ:) דבעינן מידי דאתי מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן:

הרואה חכמי ישראל מברך ברוך שחלק מחכמתו ליראיו בלי שם ומלכות, וכן אם ראה את חבירו אחר שנים עשר חודש מברך מחיה המתים בלי שם ומלכות, ומיהו לא ראינו ולא שמענו לברך על חברו ברכה זו אפילו בלי שם ומלכות, ויתכן משום דאנינא דעתייהו דאינשי דמברכי עלייהו בכך, על כן יהרהר ברכה זו כולה בלבו כדי לקיים דברי חכמים: הרואה את חבירו המכירו כבר ועברו עליו שלושים יום שלא ראהו ועתה הוא שמח בראייתו יברך שהחיינו, אבל אם אין מכירו מכבר בראיית פניו אע"פ שמכירו ע"י מכתבים לא יברך, ואע"ג דמן הדין צריך לברך בשם ומלכות כיון דלא נהגו העולם בזה ויש גם כן סמך טעם למנהג, לכך יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכו בלבו:

דיני ברכת שהחיינו. ובו י סעיפים: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ואחר י"ב חודש מברך מחיה מתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו: מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים אע"פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו: הגה יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו):

One who sees his friend after thirty days, says shehecheyanu (who has kept us alive....) and after twelve months, one blesses m'chayeh meytim (who gives life to the dead) and this is for one who is very dear to him and is happy when seeing him. The one who has not seen his friend for a long time and sends him letters, even though he enjoys seeing him, does not bless upon seeing him. Some say that one who has a son become bar mitzvah should bless "Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, who has exempted me from his punishment" (Maharil in the name of Mordechai and Baruch Rosh Parshat Toldot), and it is good to bless without the name and kingdom (De'at Atzmo).

ברכת הודאת היחיד. ובו ט סעיפים: ארבעה צריכים להודות יורדי הים כשעלו ממנה והולכי מדברות כשיגיעו ליישוב ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא וסימנך וכל החיי"ם יודוך סלה "חולה "יסורין "ים "מדבר: ומה מברך בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב והשומעים אומרים מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה:

The blessing of individual thanksgiving. 9 sections: Four people must give thanks: those who descend to the sea when they have come up from it; those who travel through deserts when they reach an inhabited area; one who was ill and recovered; and one who was imprisoned and was released. And your mnemonic is "and all the living shall thank You" — Choleh (sick), Yisurin (suffering/imprisonment), Yam (sea), Midbar (desert). What does he bless? "Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who bestows goodness upon the undeserving, who has bestowed all goodness upon me." And those who hear respond: "May He who has bestowed all goodness upon you continue to bestow all goodness upon you forever."

(ג) והאידנא וכו' - שהרי אנו רואין אותה תמיד וכתבו האחרונים דאפילו הולך לעיר אחרת וראה שם ע"ג אינו מברך כיון דראה את מין זה תוך למ"ד בעירו ואפשר עוד דאפילו קטן שהגדיל א"צ לברך כיון שראה אותה בקטנותו ובא"ר כתב עוד מילתא חדתי דאפילו הוא לא ראה אותה תוך למ"ד כיון שיש רוב העולם שהוא שוכן ביניהם שרואין אותה. כתב הב"ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קנגיאות של כותים וה"ה מחולתם או שום דבר שמחתם ואם תשמע קול כותים שמחים האנח ותצער על חורבן ירושלים ותתפלל להקב"ה עליה. ואיתא בגמרא דאפילו ההולך לקניגיאות ולטיטראות של ישראל ה"ז מושב לצים: (יב) ברוך שנתן מכבודו וכו' - השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם. ועל השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב וישר לברך בלא שם ומלכות: (יד) בתי ישראל - פי' בתי עשירי ישראל שמיושבים בתוקף ובגבורה כגון בישוב בית שני [רש"י] ואפשר דוקא בא"י ובזמן בית שני קאמר אבל בזה"ז אפילו בא"י לא [ב"י] ויש שמפרשים כונת רש"י דאפילו אם הם מיושבים עתה כמו בבית שני ג"כ מברכין והרי"ף פי' בתי ישראל בישובן היינו בתי כנסיות שמתפללין בתוכן וכן נהגו העולם שאין מברכין על שארי בתים כ"א על בהכ"נ כשרואה אותה ביפיה ובתיקונה וכתב בא"ר דאין חילוק בין א"י לחו"ל ואפילו בזה"ז ובפמ"ג מצדד דבזה"ז טוב לברך ברוך מציב גבול אלמנה בלא שם ומלכות:

ד) שם הגה. והאדנא אין מברכין זאת הברכה. והטעם כתבו התוס' לפי שאנו רואים אותה בכל יום וכל הנך הרואים הוי משלשים יום לשלשים יום עכ"ל משמע דאם אירע שלא ראה הע"ז ל' יום צריך לברך. עו"ת אות א' אבל הא"ר אות א' כתב דאף מי שלא ראה בתוך ל' אינו מברך כיון שיש רוב העולם שרואין ודלא כהעו"ת יעו"ע. והשכנה"ג בהגה"ט אות א' כתב הטעם שאין מברכין אותה עכשיו מפני שסומכין על המפ' שסוברין דוקא מרקוליס והאדנא אין ע"ז זו מצויה עכ"ל. ונראה כיון דיש פלוגתא בזה וגם כי רבים מקילים בברכות אלו כמ"ש לעיל סימן רכ"ג סעי' א' בהגה וע"כ אין לברך ברכה זו אלא בלא שו"מ בין שרואה הע"ז בעצמה או בית ע"ז ואפילו שלא ראה אותו מקום או אותה הע"ז מימיו: ט) שם הגה. ועל מקום שנתנוה וכו' נראה שזה כתב לדעת הש"ע אבל הוא ז"ל ס"ל דהאדנא אין מברכין זאת הברכה כמ"ש לעיל בהגה ססעי' א' ועיין א"א אות ג' ובדברינו לעיל אות ה' ודוק: טוב) [סעיף ו'] הרואה חכמי ישראל וכו' ואם רואה אפי' אחד שהוא מופלג בחכמה יברך חכם הרזים וי"א שאין בזה"ז מי שראוי לברך עליו כך. טור. וכן הרמב"ם לא כתב זה. וכתב הב"ח דלענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דסב"ל ואין לברך ברכת חכם הרזים אפילו מופלג בחכמה וכן נראה מהש"ע שהשמיט ברכה זו עכ"ל וכ"כ העו"ת אות ד' מאמ"ר אות ב' וע"כ נראה דיש לברך בלי שו"מ:

דיני ברכות פרטיות. ובו יג סעיפים: הרואה מרקוליס או שאר עכו"ם אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ואם רואה אותו בתוך ל' יום אינו חוזר ומברך: הגה והאידנא אין מברכים זאת הברכה שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד: הרואה מקום שנעקרה ממנה עכו"ם אם הוא בארץ ישראל אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעקר ע"א מארצנו ואם הוא בחוצה לארץ אומר שעקר ע"א מהמקום הזה ואומר בשתיהן כשם שעקרת אותה מהמקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות והשב לב עובדיהם לעבדך: הגה ואם נעקרה עכו"ם ממקום א' ונתנוה במקום אחר מברך על מקום שנעקרה שעקר עכו"ם ועל מקום שנתנוה לשם שנתן ארך אפים (ב"י בשם תוס' ירוש'): הרואה בבל הרשעה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחריב בבל הרשעה. ראה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע. ראה גוב אריות או כבשן האש אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה: (וע"ל סי' רי"ח סעיף ז):

הנכנס למרחץ אומר יהר"מ ה' אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מהאור הזה וכיוצא בו לעתיד לבא יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהצלתני מהאור הזה: הנכנס להקיז דם אומר יהר"מ ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה ולאחר שהקיז יאמר ברוך רופא חולים:

The one who enters the bathhouse should say: May it be your will, my God, that you bring me into peace and bring me out into peace, and save me from this light." When he comes out in peace he says, "I thank you, my God, that you saved me from this light." One who goes to let blood should say: May it be Your will, my God, that this be an action of healing, for You heal freely. After the bloodletting, say: Blessed... is the healer of the sick.

(ח) וטוב לברך בלא וכו' - משום שלא הוזכרה ברכה זו בגמרא וכן העתיק בדה"ח אמנם דעת הגר"א בביאורו דמאחר שהוזכרה ברכה זו במדרש ומהרי"ל עשה כן הלכה למעשה יש לברך בשם ומלכות ועיין בח"א שכתב ג"כ דהמברך לא הפסיד: (ט) מברך שהחיינו - ואינה אלא רשות דאי לא מברך לא מיענש. ומ"מ ראוי ליזהר שלא לבטלה [א"ר ע"ש]:

מיהו נראה דספק השאלה הנז' הוא תלוי בפלוגתא דפר"ח והרב מטה יהודה בסי' תקפ"ב בדין המלך הקדוש בברכה מעין שבע שטעה ואמר האל הקדוש, דהפר"ח ס"ל כיון דברכה מעין שבע תקינו אותה משום סכנה אם טעה ואמר האל הקדוש אינו חוזר, וכ"כ מהר"ש גרמיזאן ז"ל אך הרב מטה יאודה ז"ל הביא דברי שיורי כנה"ג דס"ל דחוזר, וגם הוא סבר כן דחוזר משום דרבנן תקנו אותה כדין תפלה, והטעות שיהיה בה דינו כדין טעות שיהיה בתפלה ע"ש, וא"כ נראה שגם נידון השאלה הוא קאי בפלוגתא הנז' דפר"ח ומטה יאודה ז"ל: והנה הרב מטה יהודה ז"ל הוכיח שהיא במקום תפלה ממש ממה שמצינו דהטועה בתפלה יוצא י"ח כשישמענה מפי הש"ץ כמ"ש בסי' רס"ח, ואע"פ שאין מזכירין בה ענין היום מה בכך מעיקרא לא תקנוה חכמים אלא בשבת בלבד ולא ביו"ט, ולפי תקנתם חזר להיות דינה כתפלה ממש, והטעות שיהיה בה דינו כדין הטעות שבגוף התפלה עכ"ד. וראיתי להגאון חיד"א במחב"ר סי' תקפ"ב שכתב על דברי מטה יאודה הנז' וז"ל עם האדון הסליחה דאי מהא לא איריא דנהי דיוצא בה הטועה בתפלה כמ"ש מרן בסי' רס"ח, אמנם מעיקרא אינה חובה ולא נתקנה אלא מפני הסכנה, ומי זה אמר דעתה אחר התקנה הרי היא בגוף התפלה ואין להקל בה, ואין אנחנו אחראין לטועה בתפלה שיוכל לצאת, ומה גם דלא שכיח ולא דמיא לתפלת ערבית דהויא רשות והאידנא קבועה חובה והרי הוא כמבואר וכו' עכ"ל. ולי אנא עבדא נראה דיפה הוכיח הרב מטה יאודה מדין הטועה דסי' רס"ח, דאם נאמר לא נתקנה ברכה מעין שבע בשביל הציבור אלא רק כדי להאריך הש"ץ הזמן בבית הכנסת ואין לה שייכות לציבור מצד חיוב התפלה, א"כ איך היחיד יוצא י"ח תפלה בשמעו ברכה מעין שבע, והלא דין זה לא נאמר אלא רק בחזרה של שחרית ומנחה דשייכי לציבור ג"כ, כי בהם מכוין להוציא מי שאינו בקי ומוכרח לכוין לכל אחד מהציבור ששומעין תפלת החזרה ממנו, וכיון דש"ץ מכוין בחזרה להוציא הציבור י"ח אע"פ שהתפללו בלחש להכי מי שטעה בתפלת לחש יוצא י"ח בחזרה של ש"ץ משום דאיכא כונת שומע ומשמיע, אבל ברכה זו של מעין שבע, אם נאמר נתקנה רק לש"ץ כדי להאריך הזמן בבית הכנסת ותקנו לו שיתפלל פעם שנית, איך יוצא הטועה י"ח תפלת לחש בה והלא בעינן כונת שומע וכונת משמיע, ואין הש"ץ המשמיע מכוין להוציא שום אחד מן הציבור בברכה זו אלא ודאי שברכה זו תקנו אותה חז"ל כמו חזרה של שחרית ומנחה, ולהכי יחיד הטועה בלחש שצריך לחזור ולהתפלל יוצא י"ח בשמעו ברכה זו מש"ץ:

רכ"ד) שאלה מהו לברך ברכה שלא הוזכרה בגמ'. תשובה ברכת ה' היא תעשיר. הרא"ש פ"ק דקדושין (סי' מ"א) גבי ברכת הבכור אשר קדש עובר במעי אמו לא מצינו שמברכין שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמ' כי אחרי סידור רב אשי ורבינא לא מצינו שנתחדשה ברכה ובפ"ק דכתובות (סי' ט"ו) בברכת אשר צג אגוז הביא בשם ה"ג וכתב דברכה זו תיקנוה הגאונים ומסתבר לברכה (תרתי) י"ל משום דדברי ה"ג הן דברי קבלה א"נ יהיב טעמא לבני אשכנז וליה לא סבירא ליה וטוב לברך בלא מלכות. עלה בדעתי לומר שלא אסרו ברכה שאינה צריכה אלא כשלא נזדמן לפניו ע"מ שהוא מברך דנראה דמוציא דבריו לבטלה אבל אם הוא לפנינו יברך ושפיר דמי ובנין אב לכולם דלעת חדשה. (עירובין מ':) ודעת האומר דס' ברכות להקל הוא שיאמרם על הס' [עי' תוס' ברכות י"ב. ד"ה לא. ובח"ב סי' שי"ג ובשמש צדקה או"ח די"ב סוף ע"א] דהוי ספקא דרבנן וכל המרבה לספר בשבחיו של מקום ה"ז משובח. (עי' בט"ז או"ח סי' מ"ו ס"ק ז' ואהע"ז ב"ש סי' ס"ג סק"ד ועין זוכר ב' אות ל"ז):

טעה והתחיל לברך על של ראש – אם טעה והתחיל לברך על תפילין של ראש ואמר כבר תיבות: "ברוך אתה ה'" לא יסיים "למדני חוקיך", כי אז יהיה הפסק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אלא יסיים: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין" כיון שיש שמברכים ברכה זו על תפילין של ראש. ברכה על תפילין ר"ת – אין לברך על תפילין של ר"ת כלל ואפילו אם מניחם לבדם ללא תפילין של רש"י, כיון שעפ"י הסוד מעלתם גדולה יותר. [הערה 12] בא"ח פרשת וירא סעי' ז'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק נ"ו. [הערה 13] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"ב. שו"ע סי' ל"ד סעי' ב'.

מנהגינו שאין מברכים בורא פרי הגפן אלא על כוס ראשון ושלישי בלבד, וכדעת מרן הש"ע. והאשכנזים מברכים על כל כוס וכוס, וכן נוהגים כמה מבני עדת תימן, אך נכון שבארץ ישראל גם התימנים יאמצו להם מנהגי הספרדים, וכדעת מרן מרא דאתרא, ולא יעשו במה לעצמם להבדל משאר הספרדים. [שהרי גם בתימן הורו כמה מגדולי רבני תימן לנהוג בכל הדינים כדעת מרן, וכמ"ש ברביד הזהב, והג"ר יוסף צוביירי, ועוד. ובלאו הכי אין הברכות מעכבות. וראה בשו"ת יחוה דעת ח"א סי' טו, ובשו"ת חזון עובדיה ח"א סי' נז. ובילקו"י הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס"ד עמ' טז] .

יש אומרים שצריך לומר בנוסח ברכת יוצר "מתנשאים לעומתם, משבחים ומפארים, וכו"'. אך אין המנהג כן, והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. [ילקו"י מהדורת תשס"ד, ספר על הלכות פסד"ז, סי' נט הערה ו' עמו' תסו]

[ובלאו הכי הרי ידוע מה שכתב עוד הבא"ח (שם סעי' ה'): "קנה כלים חדשים ששמח בהם – מברך בשעה שמשתמש בהם, אך לא נהגו העולם בזה. ועיין מש"ז סוף סי' רכ"ג הטעם, והואיל ונהגו אף על פי שהטעם קלוש – לא יברך, כי ברכת שהחיינו תלויה במנהג. ועכ"ז ירא שמים ישתמש בהם תחלה בליל יום טוב ויביאם לפניו בעת שאומר שהחיינו בקידוש, ויכוין לפוטרם, או ישתמש בהם בעת שיש לו פרי חדש לברך שהחיינו, ויכוין גם עליהם, ואם לא אפשר לו בהכי שרוצה להשתמש בהם תיכף, אז יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו"].

ברכות רבות תקנו חכמים לומר מיד עם הקימה בבוקר, ועניינן להודות לה' על הטוב שהוא גומל לנו בכל יום. וכך מובא בתלמוד (ברכות ס, ב), כשיתעורר משנתו יודה לה', ויאמר: "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה וכו', ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים"; כשישמע את קול התרנגול המבשר את בואו של היום החדש, יאמר: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה"; כשיפתח את עיניו, יברך: "פוקח עוורים"; כשיפשוט את איבריו ויתיישב על מיטתו אחר שהיה אסור בכבלי השינה, יברך: "מתיר אסורים"; כשילבש את בגדיו, יברך: "מלביש ערומים"; כשיעמוד על רגליו, יברך: "זוקף כפופים"; כשיניח את רגליו על הארץ, יברך: "רוקע הארץ על המים"; כשינעל את מנעליו, יברך: "שעשה לי כל צרכי"; כשיתחיל ללכת, יברך: "המכין מצעדי גבר"; כשיחגור את חגורת מכנסיו, יברך: "אוזר ישראל בגבורה"; כשיניח על ראשו כיסוי, כובע או כיפה, יברך: "עוטר ישראל בתפארה"; כשיטול את ידיו, יברך: "על נטילת ידיים"; וכשירחץ את פניו, יברך: "המעביר חבלי שינה מעיני" וכו'. עוד תקנו שלוש ברכות הודאה מיוחדות על שבחר בנו ונתן לנו את מצוותיו, ואלו הן: "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד", ו"שלא עשני אשה". והנשים מברכות "שעשני כרצונו".

The Chachamim instituted the recital of many blessings immediately upon awakening in the morning. The purpose of these blessings is to thank Hashem for the good that He bestows upon us every day. Hence, the Talmud (Berachot 60b) teaches that when a person wakes up, he must thank Hashem and say, “My God, the soul which you have placed within me is pure… Blessed are You Hashem who restores souls to dead bodies” (Elokai Neshamah). When he hears the sound of the rooster, announcing the arrival of a new day, he must say, “Blessed are You Hashem, our God, King of the universe, who gives the rooster understanding to distinguish between day and night” (Hanoten lasechvi vinah). Upon opening his eyes, he recites, “…Who gives sight to the blind” (Poke’ach ivrim). When one stretches his limbs and sits on his bed, after being held captive in the shackles of sleep, he recites, “…Who releases the imprisoned” (Matir assurim). When he dresses, he recites, “…Who clothes the naked” (Malbish arumim). When one stands on his legs, he recites, “…Who straightens the bent” (Zokef kefufim), and when placing his feet on the ground, he recites, “…Who spreads the earth upon the waters” (Roka ha’aretz al hamayim). When one puts on his shoes, he recites, “…Who has provided me with all my needs” (She’asah li kol tzorki). As he begins to walk, he recites, “…Who prepares people’s footsteps” (Hamechin mitzadei gaver). When he fastens his belt, he recites, “…Who girds Israel with strength” (Ozer Yisrael bigevurah). When he puts on a head covering, be it a hat or a kippah, he recites, “…Who crowns Israel with glory” (Oter Yisrael b’tifarah). When he washes his hands, he recites, “…Concerning the washing of hands” (Al netilat yadayim). When washing his face, he recites, “…Who removes sleep from my eyes” (Hama’avir chevlei sheinah me’einai), etc. The Chachamim also instituted three special berachot of thanks which express gratitude to Hashem for choosing us and giving us His mitzvot. They are: “…For not having made me a gentile” (Shelo asani goy), “…For not having made me a slave” (Shelo asani aved) and “…For not having made me a woman” (Shelo asani ishah) Women recite, “…For having made me according to His will” (She’asani kirtzono).