מפרשי הפרשה
עקב
Parshas Eikev
Deuteronomy
9 commentaries
אלשיך
Alshekh on Torah, Deuteronomy 7:12
Q — Verse 12 already promises that Hashem will keep the brit and chesed sworn to the avot. So what does verse 13's 'ואהבך וברכך' add — isn't shemirat brit already an expression of love?
A — Two distinct kinds of love. 'ושמר... את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך' is the love-by-virtue-of-the-ancestors — Hashem treats Israel well because He loved Avraham, Yitzchak, and Yaakov. 'ואהבך,' a new and higher tier, is love of Israel itself, on its own merit — what you receive because Hashem has come to love you directly through your own avodah. The avot-love is preserved 'לעתיד, לעת תצטרך לדבר גדול ועצום מאד' — held in reserve for moments of crisis. But the standard, daily relationship between Israel and Hashem should be grounded in self-earned love, not inherited credit. The mitzvot are the path from inheritance-love to own-love.
הנה כתבנו שיקרנו עם ה' אלהינו כמלך האומר לבן אהובו, הנה עד כה הטבתי לך על שאהבתי את אביך, אך מעתה היה לי לבן חיל לאשר אני מצוה אותך ולא תצטרך לשאטיב לך על אהבת אביך כי אם שאאהב אותך מצד עצמך כאשר אהבתי את אביך ואיטיב לך על אהבתי אותך, ואניח אהבת אביך שמורה לך לעת תצטרך לדבר גדול ועצום מאד. ועל דרך זה אומר הוא יתברך ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע אל אהבת אבותיך שיהיה שמור לך לעתיד.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Devarim 7:12
וְהָיָ֣ה ׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃
Q — The parsha promises rain, prosperity, victory — all gashmi rewards. Where is the spiritual reward for keeping the Torah hinted at?
A — Rabbeinu Bachya finds the answer in the parsha's first two words: והיה עקב. עקב — the heel — is the lowest, most ground-bound part of the body; it is the linguistic stand-in for the lowest tier of reward, the gashmi outcomes the parsha enumerates. But והיה contains the letters of the Shem Hameforash (י-ה-ו-ה rearranged). So the structure of the opening phrase encodes both reward tiers at once: the visible gufani promises (encoded in עקב, the heel) and the invisible spiritual reward of ziv haShechinah (encoded in והיה, the Name). RBB then turns this into a general principle: the Torah elaborates on the morgash (perceptible) reward at length and gestures at the muskal (intellectual/spiritual) reward only briefly — the heel is shown in full color, the Name is signed in code. The same pasuk that seems to promise only barley and rain is the pasuk that quietly promises Shechinah.
כל יעודי הפרשה הזאת יעודים גופניים בתועלת הגוף בעוה"ז, שהם הכנה לחיי העוה"ב. ונכלל עוד תועלת במלת עקב, כי יעודים גופניים אלו הוא השכר הקל והשפל שיש לאדם, כי כן העקב שפל הגוף, אבל השכר הגדול והעצום שהוא זיו השכינה נכלל במלת והיה שהוא כולל השם המיוחד, וזהו שסיימה פרשה של מעלה היום לעשותם וסמיך ליה והיה עקב, לרמוז כי בעשייתם היום הזה יהיה שכרו זיו השכינה.
ספורנו
Sforno on Deuteronomy 7:17
כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהוֹרִישָֽׁם׃
Q — Rashi reads "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני..." as "shema" — "lest you say": the Torah is forbidding Israel from voicing this thought, and "לא תירא מהם" is the corrective. But the wording isn't a clean prohibition. Is there a reading where "כי תאמר" is descriptive — the thought is allowed, even appropriate, just differently framed?
A — Sforno reads it precisely that way. "Rabim ha-goyim ha-eleh mimeni — eichah uchal lehorisham" is a natural, even truthful, reaction. The Torah doesn't forbid the saying; it specifies the posture in which the saying must occur. "Lo tira mehem" doesn't cancel "ki tomar" — it qualifies its emotional content. The chiddush reframes the verse: "כשתאמר איכה אוכל להורישם בהיותם רבים ממני, לא תאמר זה על צד שתירא מהם אלא על צד שתכיר שזה היה נמנע לולא ה' שהיה לך." Say it humbly: this would be impossible without Hashem — and then cite the precedent: "זכר תזכר את אשר עשה ה' לפרעה" — they too "היו רבים וחזקים ממך ונתנם בידך והאבדת את שמם." Recognizing the natural impossibility is the necessary first step toward trusting the supernatural intervention. Suppressing the recognition is not bitachon; it's denial.
כי תאמר... איכה אוכל להורישם... לא תירא מהם. כשתאמר איכה אוכל להורישם בהיותם רבים ממני, לא תאמר זה על צד שתירא מהם אלא על צד שתכיר שזה היה נמנע לולא ה' שהיה לך. וזה כי "זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים", שהיו רבים וחזקים ממך ונתנם בידך והאבדת את שמם.
כלי יקר
Kli Yakar on Deuteronomy 8:1
כׇּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לַאֲבֹתֵיכֶֽם׃
Q — Why does the verse begin in singular — 'אשר אנכי מצוך' — but pivot mid-sentence to plural — 'תשמרון... תחיון... ורביתם'?
A — Kli Yakar grounds the shift in the Rambam (Hilchot Teshuvah 3:4) and Kiddushin 40b: a single mitzvah by a single person 'הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות.' The Torah's grammar enacts this: the command speaks to the individual ('מצוך' — singular), but its consequences flow to the many ('תחיון... ורביתם' — plural). The single mitzvah of the יחיד is reckoned as if רבים had performed it. The shift in number is the metaphysics of merit made visible in syntax. Kli Yakar adds a second nuance: 'כל המצוה' (singular) — even one mitzvah, properly kept, earns 'למען תחיון.' Salvation depends on getting even one mitzvah right.
כל המצוה אשר אנכי מצוך וגו'. התחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבים 'תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם', לפי שצדיק יסוד עולם ואפילו יחיד שעשה מצוה אחת אשרי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, וכן יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו, לכך אמר 'אשר אנכי מצוך' ליחיד 'תשמרון לעשות למען תחיון' כי שמירת היחיד דומה כאילו רבים שמרו המצוות ויגיע התועלת לכולם.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Deuteronomy 8:4
שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃
Q — "Your garments did not wear out and your foot did not swell, these forty years." Rashi (citing Chazal) reads both clauses as supernatural: the ananei hakavod ironed and pressed their clothing, the clothing grew with the children, and their feet did not swell as bare feet otherwise would. Is this a necessary reading, or do natural explanations exist?
A — Ibn Ezra characteristically offers both — and lets the natural readings stand alongside the miraculous. (1) On the garments: "יש אומרים, דרך אות" (yes, a miracle) — but also "ואחרים אומרים, כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים" (they brought enough clothing out of Egypt for 40 years of changes) — and Ibn Ezra adds his own natural reading: "ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה" — the manna may not produce sweat, and sweat is what wears out fabric; so clothing lasted naturally as a consequence of the manna in the previous verse, no separate miracle required. (2) On the feet not swelling: "שנתן להם ה' כח" (God gave strength — miraculous) or "הוליכם אט" (He led them slowly — natural pacing prevents swelling). The methodological principle: where the text admits a natural reading, that reading should be on the table. The Ramban attacks Ibn Ezra fiercely here ("ואין דבריו נכונים") — the whole point, Ramban says, is to record the open miracle, and fabric covering a beam decays in 40 years even without sweat. Ibn Ezra's stance is preserved: minimizing miracles where the text permits is itself a peshat value ("ממעט בנס").
שמלתך - יש אומרים, דרך אות. ואחרים אומרים, כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים. ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה... לא בצקה -... כי מנהג רגל האורח, שהלך רגלי דרך רב, שינפחו רגליו. ויתכן, שנתן להם ה' כח, או הוליכם אט.
רמב"ן
Ramban on Deuteronomy 8:5
וְיָדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃
Q — How does "כאשר ייסר איש את בנו" function in the flow of the parsha? Ibn Ezra reads it as a parenthetical aside: keep mitzvot DESPITE the desert hardships — the yissurim are a distraction to be ignored, and the schar of keeping mitzvot is entering ארץ ישראל. But the surrounding verses then describe the bounty of the Land — why?
A — Ramban: the yissurim of the midbar are not a marginal distraction but the very PURPOSE — "ה' אלהיך מיסרך... שתערב לנפשך טובת הארץ ופירותיה." The desert's deprivation was designed to make the goodness of Eretz Yisrael sweet to Israel's palate when they entered. The yissurim are pedagogical preparation for the Land, not an obstacle to be endured around.
כי כאשר ייסר איש את בנו - שיתן עליו לטובתו עול מוסר, כענין שנאמר 'יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו', כן ה' אלהים מיסרך מתחילה בעינוי המדבר ונסיון המן, שתערב לנפשך טובת הארץ ופירותיה.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Deuteronomy 9:9
בַּעֲלֹתִ֣י הָהָ֗רָה לָקַ֜חַת לוּחֹ֤ת הָֽאֲבָנִים֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה עִמָּכֶ֑ם וָאֵשֵׁ֣ב בָּהָ֗ר אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי׃
Q — Why does the tochecha of Eikev repeatedly call them 'לוחת האבנים' — the stone tablets? Stone is the dull, material description; you'd expect the chashivut terms ('לוחות הברית,' 'לוחות העדות') to lead, since the rebuke gains weight from emphasizing what was lost, not what they were made of.
A — HaKtav VeHaKabbalah re-reads 'אבן' not as the material stone but as a foundational principle — a metaphysical sense of the word. The proof-text is 'מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל' (Bereshit 49:24), where 'אבן' is the foundation of Yisrael, not literal rock. The logic: stone is itself a collection of sand particles fused into one unified body; so anything whose particulars are 'כלולים ומתעצמים בו להתאחד עמו' can be called 'אבן.' The Ten Commandments are exactly that: every one of the 613 mitzvot is encompassed within and derived from them (Rashi on Shemot 24:12; R. Saadiah's Azharot). 'לוחות האבנים' therefore means: the tablets of foundational principles — the meta-Torah from which all the rest follows. The 'mundane' descriptor was the chashivut all along.
יש להתבונן על מה שהחזיר כמה פעמים בפרשה זו שהלוחות היו של אבנים, כי מה לנו אם היו של עץ או מתכות... ולא היה מן הראוי כי אם להזכיר מה שהוא שבח להם... לכן נראה לי שאין שם אבן בענין זה על חומר הלוחות וגשמיותם אבל ענינו כלשון 'משם רעה אבן ישראל' שאמרו בו בעלי הלשון שהוראתו היסוד העיקרי של פרטיו, כי מהות האבן הוא קיבוץ חלקי חול שהתאחדו בו להיות עצם אחד, ככה יסוד כל דבר שפרטיו כלולים ומתעצמים בו להתאחד עמו נקרא אבן. ולהיות שעשרת הדברים הם היסוד העיקרי לכל התרי"ג מצות... לכן קראם לוחות אבן כלומר לוחות שעליהם יסוד כל המצות.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Ekev:23
וְאָנֹכִ֞י עָמַ֣דְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וַיִּשְׁמַ֨ע יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּ֣עַם הַהִ֔וא לֹא־אָבָ֥ה יְהֹוָ֖ה הַשְׁחִיתֶֽךָ׃
Q — Is "לא אבה ה' השחיתך" the RESULT of Moshe's tefillah or its CAUSE?
A — The cause. Per Brachot 32a, "הרף ממני" revealed to Moshe that Hashem's true will was NOT to destroy Israel — which is precisely why Moshe "stood and strengthened himself in tefillah." Reading the verse: "וישמע ה' אלי... BECAUSE לא אבה ה' השחיתך." Hashem's response to Moshe's prayer flowed from the fact that, beneath the threat, He did not actually want to destroy them.
וזה שאמר 'וישמע ה' אלי' ש'לא אבה השחיתך' — לכן שמע אלי, וכמו שאמר 'הרף ממני ואשמידם', והראהו שיש בידו למחול על ידי תפילה.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 92:1
Q — Why does Moshe recount his forty days on the mountain, the breaking of the luchos, and his prostration in such detail? Why dwell on his own fasting and pleading? What is the lesson for the people he rebukes?
A — The recounting reveals that the greatness of Israel's leader lies in bearing the people and devoting himself utterly for their sake. Moshe relives the forty days, the shattered tablets, and the prostrate prayer not to magnify himself but to show how a true manhig throws himself between the nation and destruction. By recalling his total mesirus — no bread, no water, only intercession — he teaches both the gravity of their sin and the model of leadership: one who carries his people on his soul and pleads their cause without limit.
באר ענין הירא' ומאמר וכי יראה מלתא זוטרתא היא. ויבאר כי היראה סוד האמונה ויסוד כל התורה. ועתה ישראל מה יי' אלהיך שואל מעמך וגו':
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
...כי השי"ת ברא כל העולם, להיות מתחברין הנבראים על ידי האדם, עד שיהיה הכל מקורב להשי"ת, כמו שכתוב "ולכבודי בראתיו וגו'", פירוש תשמעון שיהיה מורגש ונשמע ההארה שיש בכל דבר, כי בכל דבר יש הארה מהשי"ת והוא נקודת הפנימיות, וצריכין בני ישראל לראות שיהיו כל מעשיהם בדביקות החיות מנקודה הנ"ל, ועל ידי זה ממשיכין הארה ושמיעת דבר ה' מתוך כל דבר, וזה מצוות קלות לדבק גם ד…
מה ה' אלקיך שואל וכו' כי אם ליראה וגו', אף שחושב עוד כמה מעלות, רק שעל ידי יראה אמיתית יכולין לבא לכל השאר, וחז"ל למדו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הפירוש שיראה הקדמה לכל דבר, ובאמת הכל מהשי"ת, רק שעל ידי יראה יוכל האדם להרגיש הארת השי"ת שיש בכל דבר, וחז"ל אמרו על יראה שנקראה מפתחות החיצוניות, שהחיצוניות מסתירה הפנימיות, והעצה לזה שעל ידי היראה נופל פח…
ברש"י, מצוות קלות שדש בעקב... רק הפירוש שיש מצות שתלויין בראש האדם ובלב ובשאר איברים, ויש נגד העקבים והם מצות קלות, כמו שהראש חשוב מן הרגל, ומכל מקום קיום האדם על רגליו, שהם היסוד שהאדם עומד עליהם, כמו כן מצוות קלות להם הקדימה שכל היסוד עליהם.
ואיתא בגמ' הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן. כר"י ואספת דגנך כפשוטו ועלתה בידן. והוא פלא מי שעשה כרשב"י איך נאמר ולא עלתה. רק הפי' שלא עלתה בידו להעלות עניני עוה"ז שזה עיקר עבודת האדם. רק רצון האדם צריך להיות מוכן להיות נפרש מכל עוה"ז אם יהי' כן רצונו ית'. וזה קבלת מ"ש וקבלת עול מצות ושבת קודש ניתן לישראל יום א' לעזוב כל עניני עוה"ז והוא מעין עוה"ב כמ"ש חז"ל וה…
בפסוק כי תאמר וגו'... אך הכתוב אומר, כי הוא רק כדי לזכור ביציאת מצרים על ידי זה נופך בלבם פחד המלחמות כדי שיזכרו חסדי ה' שעשה עמנו במצרים, וזכירה זו עצמה היא העצה להנצל מהם, וכתיב זכור תזכור וגו', שעל ידי הזכירה מעוררין זכירה בשמים גם כן שבני ישראל מעוררין גאולת מצרים על ידי הזכירה כנ"ל.
והי' עקב כו' ושמר ה"א לך כו' וקשה כי מה צריך הכתוב זה להודיע כי היתכן שלא יקיים השי"ת הברית והשבועה. ובמד' מאמונתו של ב"ו אתה יודע אמונתו של הקב"ה וביאור הענין כי כמו שמצות הקב"ה ותורתו צריך כח גדול ושמירה בעוה"ז לגבור נגד הסט"א. כמו כן ממש בשמים צריך הברית והשבועה שנשבע הקב"ה לאבות שמירה והתגברות כח הרחמים נגד הקטרוגים ושרי אומות שלמעלה. והכל תלוי בעבודת הא…
בפסוק ויאכילך את המן וגו' לא על הלחם לבדו, דקשה כי סדר הבריאה הצומח מכח הדומם, וכן הבעל חי ניזון מהצומח, והמדבר מבעלי חיים, כי הוא מעלה את כולם, ואיך אכלו בני ישראל את המן, והיה לכאורה חסרון להבריאה. אבל האמת היא, כי לכל הברואים יש שורש למעלה, ובודאי המן שהוא רוחניות המזון היה נמצא בו שורש דומם צומח חי. והכלל כי כפי עמידת האדם, כך נמשכו אחריו כל הברואים, כי …
בפסוק ועתה ישראל מה ה' כו' שואל כו' כ"א ליראה. ובגמ' הכל בידי שמים חוץ מי"ש. וכי לא ידענו כי הכל ביד"ש. אבל ביאור הענין כי כל עבודת האדם ג"כ הכל ביד"ש. אך הנקודה קטנה שיש לאדם בעבודת הבורא ית' היא י"ש. וע"ז אמרו פתחו לי כחודה של מחט. וזה השער הקטן הוא בידי האדם. וכל המצות ומעש"ט והשגות האדם הכל בא ע"י י"ש. והיא מרגניתא דלית לה טימי וע"ז נאמר יראת ה' היא אוצר…
בפסוק אל תאמר בלבבך וגו', ותמוה דמסיים ברשעת הגוים וגו', ויש לומר כי כל המשפט תלוי בעמידת בני ישראל, ובודאי אם היו בני ישראל מתוקנים כראוי, היה נגמר מיד סאתם של הכנענים, לכן אל תאמר בצדקתי וברשעת וגו', כי לפי מעשיכם עדיין לא נגמר סאתם של הגוים, רק על ידי שלבני ישראל הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, והוא באמת על ידי זכות אבות...
בפסוק לא בצדקתך, אמו"ז מו"ר ז"ל אמר כי משה רבינו ע"ה רצה לברר זאת לחזק דורות השפלים שאין בכח מעשיהם לרשת את ארצם, אף על פי כן הכל בזכות האבות וכו'. כי באמת בודאי היה לדור המדבר מעלות רמות ונשגבות שקיבלו התורה מן השמים והקדימו נעשה לנשמע... רק שהיו בהם גם כן קילקולים, כמו שנדרש עליהם "שחורה אני ונאוה", ואם היו מתקנים הכל והיו באין לארץ ישראל בכח צדקתם לא היה …
...ועל זה איתא אשרי איש שישמע למצוותיך, כי בודאי אין שיעור לטעמי המצות, ויכולין להשיג בכל יום טעמים חדשים, ונקרא ממש מצות היום, רק זה למי שמחפש לקיים מצוות ה', ולא לעשות המוטל עליו בלבד, וזה נקרא קבלת עול מצוות, להיות משתוקק תמיד לשמוע ולקיים רצון הבורא יתברך, ואז זוכין לשמע בכל יום...
בפסוק כי הארץ וגו' אשר תזרע את זרעך וגו', וקשה, הא זריעה צריך, והיה לו לומר רק "אשר השקית ברגלך". ויש לומר הכוונה על פי מה שכתוב "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה", ואמרו חז"ל בזכות שדורש אותה כולן נדרשות, והיינו שניתן לבני ישראל נחלת ה' שהיא הקרובה אליו ית', "וזה למטר השמים תשתה", ואחר כך ממנה נשפעת לשאר ארצות, וכולן תלוין בה, וזה שאמר שאינה ארץ פרטית אשר תזרע זר…
בפרשה כי הארץ אשר אתה בא שמה וגו' והשקית ברגלך... אבל באמת הענין אחד, כי הנה ארץ ישראל היא שלא כהנהגת הטבע, שהארץ נותנת יבולה ואינו תלוי במעשים טובים של האנשים, אך לבני ישראל נתן השי"ת, אם כן להיות כל הברכה כפי מעשינו שבבני ישראל, לכן עתה היא מונעת פירותיה. וכתוב והשקית ברגלך, לרמוז כי בודאי גם בארץ ישראל בני ישראל זוכין להמשכת המים למטר השמים, והוא על ידי ע…
בפרשת היראה... אך מי מכסה אור הגנוז בנפשות בני ישראל על זה כתיב ומלתם וגו' ערלת וגו', ועל זה ניתן כל המצות לעורר על ידן זה האור הגנוז, והקב"ה נתן לנו מצות תפילין של יד נגד הלב למול ערלת הלב להתגלות פנימיות הלב, ותפילין של ראש להסיר הקישוי עורף שמכסה האור של הנשמה שבראש. ופירוש לא תקשו עוד, כי מה שניתן בטבע להיות עורף מול פנים כמו כן להיות ב' לבבות הוא במדה ש…
בפסוק מה ה"א שואל כו' דרשו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שלא כמדת מלך ב"ו שראשית הוא להטיל יראה על העם. אבל מלך מה"מ הקב"ה הכל בידו ונתן הבחירה ביד האדם שכן צריך להיות שיפול מעצמו מורא המקום על בני אדם כמ"ש מי לא ייראך כו'. ובאמת כל זה עשה הקב"ה בעבור בנ"י כי הכל נברא בשביל בני ישראל היינו שהניח הבחירה ביד האדם שיתוודע מזה כחן של בנ"י כענין המשנה במאמר …
בענין שבח ארץ ישראל... ואכלת ושבעת וברכת, ולא כתיב ותברך, לפי הפשט יש לומר כמו שאמרו בגמרא סברא הוא, אסור להנות בלא ברכה, אם כן הוא מוטבע באיש ישראל כשנהנה מברך, זה שאמר וברכת, כמו ואכלת ושבעת שהוא ממילא כמו כן וברכת. אכן עוד יתכן לפרש כי אכילת לחם הארץ נתן התעוררות בנפש ישראל לברך להשי"ת, זה שאמר ואכלת ושבעת וברכת. ויש לומר עוד כי בגוף אכילה נעשה הברכה, שהא…
בענין שבח א"י. ה"א מביאך אל ארץ טובה כו' נחלי מים עינות ותהומות כו' בבקעה ובהר כו' ואכלת ושבעת וברכת וכו'. כי הנה כשהיו בנ"י בא"י הי' השפע באה משמים ע"פ התורה ומצות כמ"ש למטר השמים כו'. והי' א"ש כו' ונתתי מטר ארצכם בעתו כו'. והגם כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא. אך א"י הי' בה מעין עוה"ב כענין שרמז המד' בשמירת שבת שהגם שהשכר בעקב מ"מ בש"ק יש בו מעין עוה"ב. כמ"ש לט…
ובמדרש, בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך וגו' לכל זמן ועת וגו', עת להשליך אבנים זה שבירת הלוחות, כנוס אבנים פסל לך, עיין שם. והענין הוא, כי אחר החטא ניתנו הלוחות מלמטה תחת השמים, והוא בדרך הכ"ח עתים שתחת השמש, אבל לוחות הראשונות הוא למעלה מן השמש, ולא היו בזמן ובמקום ידוע, לכן איתא כי הראשונות לא הוצרכו לארון, שהיו מעשה אלקים, כדכתיב והלוחות מעשה אלקים המה, אך אחר…
בפסוק ויענך וירעיבך וגו' ויאכילך את המן וגו', לא על הלחם לבדו וגו', הענין דיש בחינת מוח לב כבד, כדאיתא שהכבד מקבל מקודם מהמאכל, ואחר כך הלב מוציא חלק הדק מובדל מן הפסולת, אחר כך מעלה הלב חלק היותר דק אל המוח, כי כל אבר הרוחני ביותר, צריך לקבל חלק דק מבורר... ואלה הג' כלים לבחינת נפש רוח נשמה, וכולם מקבלין חיות מן המזון. והנה האומות וכל ארצות המזון שלהם בחינת…
בפסוק ויענך כו' ויאכלך את המן כו' לא על הלחם לבדו כו'. הענין דיש בחי' מוח לב כבד כדאיתא שהכבד מקבל מקודם המאכל ואח"כ הלב מוציא חלק הדק מובדל מן הפסולת אח"כ מעלה הלב חלק היותר דק אל המוח. כי כל אבר הרוחניי ביותר צריך לקבל חלק דק מבורר. והכבד הוא גשמי ביותר ולכן אינו טרפה בניטל רק שנשאר כזית. והלב אם ניקב עד חללו טריפה והמוח שהנשמה תלוי' בו ביותר אפי' ניקב הקר…
והיה עקב תשמעון, פרש"י ובמדרש מצות קלות שאדם דש בעקב וכו'. הענין הוא דכתיב אם שמוע תשמעו, פרש"י שמע בישן תשמע בחדש. והענין הוא דכתיב "קול גדול ולא יסף", לא פסק, כי הדברים חיים וקיימים, והקב"ה נותן התורה תמיד. אכן כפי קיום התורה והמצות יכולין לשמוע חדשות בכל עת... כך דברי תורה ומצות כפי עסק האדם בהם כך מתחדש לו לשמוע בכל עת חדשות, זה שאמר נעשה ונשמע כי ידעו ש…
במדרש שמע ישראל אתה עובר, קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע. הרמז כי אם לא קלקלו בנעשה היו נכנסים לארץ ישראל בצדקתם, אבל עתה נכנסו רק בחסד ה'. וענין קשה עורף אתה, כי הנה יש בחינת פנים ואחור, כי יש בכל דבר פנימיות וחיצוניות, ונשמע הוא בחינת פנים ופנימיות, וכמו כן מצד הפנימיות ירשו בני ישראל ארץ ישראל... אבל תיקון החיצוניות הוא בחינת נעשה, ולכן כתוב מקודם אמרתי אלהים את…
והי' עקב תשמעון פרש"י ובמד' מצות קלות שאדם דש בעקב כו'. הענין הוא דכ' אם שמוע תשמעו פרש"י שמוע בישן תשמע בחדש. והענין הוא דכ' קול גדול ולא יסף לא פסק כי הדברים חיים וקיימים והקב"ה נותן התורה תמיד. אכן כפי קיום התורה והמצות כן יכולין לשמוע חדשות בכל עת כמ"ש דדי' ירווך מה שדים כשתינוק ממשמש בו מוציא חלב כך ד"ת ומצות כפי עסק האדם בהם כך מתחדש לו לשמוע בכל עת חד…
בפרשת והיה אם שמע, לאהבה וגו'... פירוש הפסוק, כי תכלית המצות הם כדי לבא לאהבת ה', כי איך אפשר לבשר ודם לבא לאהבת הבורא וכן הקשו הפלוסופים, כי איך שייך ציוי באהבה, אם אין הנפש אוהב בעצם. ולא מחכמה שאלו זאת, רק מחסרון המצוות שלהם, אבל בני ישראל על ידי המצוות מתעורר בהם האהבה. ובספר הישר לר' תם איתא כי שורש אהבה התדמות האוהב אל הנאהב. ולכן כאשר קדשנו הקב"ה במצו…
בפסוק וברכת את ה"א על הארץ הטובה כו'. אחז"ל מרע"ה תיקן ברכת הזן כשירד המן וכשנכנסו לארץ תיקן יהושע ברכת על הארץ והמזון וברכה זו חביבה ביותר ע"ש. והענין הוא מה שעיקר ברכת המזון תלוי' בארץ. דכ' ארורה האדמה ולכן אין ארור מדבק בברוך וא"א לברך עד שיצא המזון מכלל ארור לברוך ובכניסת בנ"י לא"י הוציאו הארץ מכלל ארור. ולכן כ' מביאך אל ארץ טובה כו' אשר לא במסכנות תאכל …
בפסוק כי ה' אלקיך מביאך וגו'... והנה אותיות נקראות אבנים לפי שכל יסודות העולם על כ"ב אתוון, ויש באותיות וצירופיהם הרבה מדרגות שונות, אבל אותיות שארץ ישראל עומדת עליהם הם גבוהים מאד, וכמו כן בציור הנפשות והזמן הכל על אותיות, ואותיות המיוחדים לשבתות וימים טובים הם משונים, וכמו כן בנפשות אותיות מיוחדות לנפשות בני ישראל והצדיקים, וזה בחינת אות דמילה, אות דשבת, א…
בפסוק ועתה ישראל מה ה"א שואל כו' כ"א ליראה. אחז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כבר כתבנו מזה במ"א כי מאחר שכ' הן לה"א השמים כו' רק באבותיך חשק כו' ויבחר כו' בכם כו'. א"כ בוודאי נמצא בנפשות בנ"י התקשרות ודביקות אל הבורא ית"ש. רק הגשמיות מכסה ומעכב התגלות הפנימיות. וע"י היראה נפתח פנימיות הנ"ל. ולכן נאמר ומלתם כו' ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו. כי עיקר דעת הבורא …
ועתה ישראל כו' כי דור המדבר היו בבחי' אהבת ה' וכשנכנסין לא"י הזהיר להם על היראה. דבמדבר הי' להם כמה יסורים כמ"ש ויענך. למען ענותך לנסותך. וכ' להטיבך באחריתך. דיש נסיון בעוני ובעושר. ואיתא המקיים התורה מעוני סופו לקיימה מעושר כי נסיון העשירות קשה מנסיון עניות. וכפי מה שעמדו בנ"י במדבר בנסיון העניות וזה בכח אהבת ה' לקבל כל היסורין מאהבה. כן זכו אח"כ לקיימה מעו…
בענין לוחות האחרונות שהיו מעשה משה ומכתב אלקים. והראשונות היו הכל מעשה שמים כדכתי' והלוחות מעשה אלקים המה. כי בנ"י במתן תורה נתעלו גם הגופות להיות כמלאכים. כמ"ש אמרתי אלקים אתם וב"ע כולכם. פי' אפי' הגוף. ואיתא ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון. ורמז אלו הרצונות כמ"ש לעיל בפ' דברים ע"פ המד' יפה את רעיתי כתרצה כשאני מתרצה לכם כ…
בפרשת ועתה מה ה"א שואל כו' דאיתא בגמ' מי שיש בידו תורה ואין בידו יראת שמים דומה למי שנמסרו לו מפתחות פנימיות ומפתחות החיצוניות לא נמסרו בידו. והנה מרע"ה הוריד התורה לבנ"י והכין לפניהם שער הפנימי ולא נשאר בעבודת האדם רק מפתח החיצוניות לפתחו בכח היראה. והתורה היא מתנה בלבו של אדם כדאיתא במד' וארא. והיא בחי' הנשמה. ויראה היא תיקון הגוף להיות כלי לקבל הארת הנשמה…
במדרש מנורה של פרקים וכו' אימתי אתה נותן לנו שכר המצות, בעקב וכו', דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. דהציור שבעולם הזה אינו יכול לקבל שכר המצות רק לעתיד לבא, כמו שכתוב צור עולמים ב' יצירות עולם הזה בה' ועולם הבא בי', ולכן בהרשע כתיב "לא יאחר וגו' אל פניו ישלם לו", פירוש בציור שבעולם הזה, אבל לצדיקים שומר הברית והחסד אשר נשבע, מכלל שצריך כריתות ברית ושבועה הוא ענין נ…
בפסוק ועתה ישראל וגו' כי אם ליראה, ואמרו בגמרא אטו יראה מילתא זוטרתא היא, אין לגבי משה מילתא זוטרתא. ומקשים שהרי אמר זאת לבני ישראל, אך יש בכל איש ישראל חלק וניצוץ מכחו של משה רבינו ע"ה, כמו שכתוב תורה ציוה לנו משה מורשה, כמו שהתורה מורשה ויש לכל ישראל חלק בה, כן משה מורשה, ובשבת מוריש משה רבינו ע"ה חלק זה לבני ישראל, ולכן עם הארץ אימת שבת עליו, כי בשבת הוא …
והי' עקב תשמעון. זו הבטחה כי לבסוף ישובו בנ"י לשמוע אל דבר ה'. גם רומז עקב תשמעון כי השמיעה יש לה כמה מדרגות כי טעמי ויסודי המצות אין להם סוף והשמיעה הגדולה אשר שמעו בנ"י בהר סיני שורש המצות בסודן. אבל גם בכל דור ודור אפי' השמיעה הקטנה שנק' עקב שאין מבינים כלל רק לקיים מצות ה' בגשמיות אפי' בזו השמיעה. אם היא באמת לש"ש. ג"כ מביא הברכה. ואהבך ה"א. וזה עקב תשמע…
והי' א"ש תשמעו. בגמ' דרשו חז"ל נתן תתן שלח תשלח אפי' מאה פעמים. כמו כן הכא שמוע תשמעו אפי' מאה פעמים כל הקבלות שמקבלין בנ"י עול תורה ומצות בכל יום ויום מביאין את האדם לדביקות ה' לאהבה את ה"א כי זה תכלית כל המצות כמ"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות. כי כפי זיכוך האדם כך יוכל להתדבק בה' ולאהבה אותו. הרי אמרו וסרתם ועבדתם משאדם פורש מן התורה הולך …
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy