The Torah Sources of Birchat Hamazon's First Three Blessings

וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃

When you have eaten your fill, give thanks to the ETERNAL your God for the good land given to you.

תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִן הַתּוֹרָה? — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ״ — זוֹ בִּרְכַּת ״הַזָּן״, ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ — זוֹ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן, ״עַל הָאָרֶץ״ — זוֹ בִּרְכַּת הָאָרֶץ, ״הַטּוֹבָה״ — זוֹ ״בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם״, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן״. ״אֲשֶׁר נָתַן לָךְ״ — זוֹ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. אֵין לִי אֶלָּא לְאַחֲרָיו, לְפָנָיו מִנַּיִן? — אָמְרַתְּ קַל וָחוֹמֶר: כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ מְבָרֵךְ, כְּשֶׁהוּא רָעֵב — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן. רַבִּי אוֹמֵר [אֵינוֹ צָרִיךְ]: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ״ — זוֹ בִּרְכַּת הַזָּן, אֲבָל בִּרְכַּת הַזִּמּוּן מִ״גַּדְּלוּ לַה׳ אִתִּי״ נָפְקָא. ״עַל הָאָרֶץ״ — זוֹ בִּרְכַּת הָאָרֶץ, ״הַטּוֹבָה״ — זוֹ ״בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם״, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן״. ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ. אֵין לִי אֶלָּא לְאַחֲרָיו, לְפָנָיו מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר נָתַן לָךְ״ — מִשֶּׁנָּתַן לָךְ.

The Sages taught in a Tosefta: From where is it derived that Grace after Meals is from the Torah? As it is stated: “And you shall eat and be satisfied, and you shall bless the Lord, your God, for the good land that He has given you” (Deuteronomy 8:10). The Gemara explains: And you shall bless, that is the blessing of: Who feeds all. The Lord, your God, that is the zimmun blessing in which God’s name is invoked. For the land, that is the blessing of the land; good, that is the blessing: Who builds Jerusalem, and it also says: “This good mountain and Lebanon” (Deuteronomy 3:25), which is interpreted homiletically as referring to Jerusalem and the Temple. That He gave you, that is: Who is good and does good. However, I only have a Torah source for blessings after eating, i.e., Grace after Meals. From where is it derived that one is obligated to recite blessings before eating? You said that it can be derived through an a fortiori inference: When one is satisfied, he is obligated to recite a blessing and thank God for food; when he is hungry, all the more so that he should recite a blessing to offer thanks for the food he will eat. Rabbi Yehuda HaNasi says: It is not necessary to interpret the verse this way; rather, it should be understood in a slightly different manner, as follows: “And you shall eat and be satisfied, and you shall bless,” that is the blessing of: Who feeds all; however, the zimmun blessing is derived from the verse: “Praise God with me and we will exalt His name together” (Psalms 34:3). He continues: For the land, that is the blessing of the land. Good, that is the blessing: Who builds Jerusalem, and it also says: This good mountain and Lebanon. They instituted the blessing: Who is good and does good, at Yavne and, as such, it has no biblical source. However, I only have a Torah source for blessings after eating, i.e., Grace after Meals. From where is it derived that one is obligated to recite blessings before eating? The verse states: That he gave you. A blessing must be recited over food from the moment that God gave it to you, not only afterward.

פְּלִיגִי בַּהּ אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי וְרַבָּנַן. חַד אָמַר: ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ צְרִיכָה מַלְכוּת, וְחַד אָמַר: אֵינָהּ צְרִיכָה מַלְכוּת. מַאן דְּאָמַר צְרִיכָה מַלְכוּת קָסָבַר דְּרַבָּנַן. וּמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ צְרִיכָה מַלְכוּת קָסָבַר דְּאוֹרָיְיתָא. הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ ״בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם״ נָמֵי לָא בָּעֲיָא. אַיְּידֵי דְּאָמַר מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, לָאו אוֹרַח אַרְעָא דְּלָא אָמַר מַלְכוּת שָׁמַיִם. רַב פָּפָּא אָמַר, הָכִי קָאָמַר: צְרִיכָה שְׁתֵּי מַלְכֻיוֹת לְבַר מִדִּידַהּ.

Abba Yosei ben Dostai and the Rabbis disagreed whether or not God’s sovereignty must be invoked in the blessing: Who is good and does good. One said: Who is good and does good, requires mention of God’s sovereignty, and one said: It does not require mention of God’s sovereignty. The Gemara explains: The one who said that it requires mention of God’s sovereignty holds that this blessing was instituted by the Sages, so it is not a continuation of the previous blessings. As an independent blessing, God’s sovereignty must be mentioned. The one who said that it does not require mention of God’s sovereignty holds that the obligation to recite this blessing is by Torah law. Therefore, it is a continuation of the previous blessings. The Gemara responds: The same is true even with regard to the blessing: Who builds Jerusalem, that it does not require mention of sovereignty. However, since he mentioned the royal house of David in the blessing, it would not be proper if he did not mention God’s sovereignty as well. On the other hand, Rav Pappa said: The blessing: Who is good and does good, requires two mentions of sovereignty besides its own; one to compensate for its lack of mention in the blessing: Who builds Jerusalem, and one for the blessing of the land.

סֵדֶר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כָּךְ הִיא. רִאשׁוֹנָה בִּרְכַּת הַזָּן. שְׁנִיָּה בִּרְכַּת הָאָרֶץ. שְׁלִישִׁית בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. רְבִיעִית הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה משֶׁה רַבֵּנוּ תִּקְּנָהּ. שְׁנִיָּה תִּקֵּן יְהוֹשֻׁעַ. שְׁלִישִׁית תִּקֵּן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ. רְבִיעִית חַכְמֵי מִשְׁנָה תִּקְּנוּהָ:

This is the order of the blessings of the grace after meals: The first blessing [thanks God for providing our] sustenance; The second blessing [thanks God for granting us] Eretz [Yisrael]; The third blessing [praises God as] "the builder of Jerusalem"; and The fourth blessing [praises God as] "He who is good and does good." The first blessing was instituted by Moses, our teacher; the second blessing by Joshua; the third by King David and his son, Solomon; and the fourth by the Sages of the Mishnah.

היא שצונו לברכו אחר אכילה והוא אמרו ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. ולשון התוספתא ברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת.

שלוש ברכות של ברכת המזון הם מן התורה, כדתניא (מח ב): "וברכת" – זו ברכת "הזן". "את ה' אלהיך" – זו ברכת הזימון. "על הארץ" – זו ברכת הארץ.

דיוקים בנוסח בהמ"ז. ובו ד סעיפים: יש אומרים ברוך משביע לרעבים ואין לאומרו והמוסיף גורע אם אמר במקום ברכת הזן בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא יצא ויש אומרים שצריך שיחתום בריך רחמנא דזן כולה: בברכת הארץ להרא"ש לא יאמר שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה וכו' ברית ותורה שהרי אומר על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו ודי בפעם אחד; והרמב"ם חולק. [הגה ודברי הרא"ש הם עיקר]:

Details of the text of the blessing after meals. Containing 4 subsections. Some say "Blessed is the one who satisfies the hungry". One should not say this, and the one who adds it detracts. If one said in place of the [first] blessing of nourishment, "Blessed is the Merciful One, Ruler of the World, Master of this bread", they have fulfilled their obligation. Some say that they must conclude "Blessed is the Merciful One, who Nourishes All." In the [second] blessing of the land, according to the Ro"sh one should not say "Who has caused our ancestors to inherit a good and pleasant land...". Covenant and Torah - for behold, one says "For Your Covenant which is sealed in our flesh, and for Your Torah which you have taught us" - and it's enough [to have said it] just once. And the Rambam disagrees. [Rem"a: and the words of the Ro"sh are most important].

כל ברכת הנהנין צריך להיות בלשון עבר, שהרי כבר נברא דבר זה, וזה שמברכים לשון 'בורא', כמו:

מנין שברהמ"ז לאחריה מן התורה כו', מנין לברכת התורה לפני' מן התורה, שנאמר כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלהינו. ע"כ בברהמ"ז, שהטובה העקרית היא המשך החיים שבא מכחה והיא באה לאחר האכילה ע"י פעולת העיכול, ע"כ ברכת המזון לאחריה מן התורה. ע"כ אף שהמעשים יתוקנו ע"י התורה רק אחר הלימוד, שכבר עלתה בידו הידיעה, עכ"ז ברכת התורה דוקא לפניה היא מה"ת, למען דעת שרוממות ערך התורה היא עצם הדרישה בה, והלימוד עצמו בתורת ד' הוא חיינו ואורך ימינו.