Anger's Destructive Effect on the Soul

אִֽישׁ־אַ֭ף יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבַ֖עַל חֵמָ֣ה רַב־פָּֽשַׁע׃

An angry man provokes a quarrel; A hothead commits many offenses.

אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל הַכּוֹעֵס, אֲפִילּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כׇּל מְזִמּוֹתָיו״. רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי אָמַר: מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִיפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ״, וּכְתִיב: ״וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין מִזְּכִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע״.

Rabba bar Rav Huna said: Anyone who gets angry, at that moment even the Divine Presence is not important to him, as it is stated: “The wicked, in the height of his anger says: He will not require; all his thoughts are: There is no God” (Psalms 10:4). Rabbi Yirmeya of Difti said: Anyone who gets angry forgets his learning and increases foolishness, as it is stated: “For anger rests in the bosom of fools” (Ecclesiastes 7:9), and it is written: “But a fool unfolds folly” (Proverbs 13:16). Rav Naḥman bar Yitzḥak said: With regard to one who gets angry, it is acknowledged that his sins are more numerous than his merits, as it is stated: “And a wrathful man abounds in transgression” (Proverbs 29:22).

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הַכּוֹעֵס כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ״, וְאֵין ״רָעָה״ אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטוֹת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ — הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת.

§ Apropos the verse “There the wicked cease from troubling,” the Gemara cites a related statement: Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who gets angry, all kinds of Gehenna rule over him, because anger causes him to transgress all kinds of severe sins, as it is stated: “Therefore remove vexation from your heart and put away evil from your flesh” (Ecclesiastes 11:10), and the evil mentioned is nothing other than Gehenna, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose and even the wicked for the day of evil” (Proverbs 16:4), which is interpreted to mean that ultimately the day of the evildoer in Gehenna will arrive. And not only that, but also hemorrhoids will control him, as it is stated: “But the Lord shall give you there a trembling heart, and failing of eyes, and languishing of soul” (Deuteronomy 28:65). Which is the matter of sickness that causes failing of the eyes in pain and causes languishing of the soul? You must say this is referring to hemorrhoids.

אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בִּמְתַקֵּן, בִּמְקַלְקֵל מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אָמַר רַבִּי אָבִין: הַאי נָמֵי מְתַקַּן הוּא, דְּקָעָבֵיד נַחַת רוּחַ לְיִצְרוֹ. וּכְהַאי גַּוְונָא מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם חִילְפָא בַּר אַגְרָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: הַמְקָרֵע בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְפַזֵּר מְעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ, יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. אָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָאָה — ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר״, אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה יֵצֶר הָרָע.

The Gemara asks: Say that you heard that Rabbi Yehuda rules that one is liable for performing a labor not needed for its own sake in the case of a constructive act; did you hear him deem one liable in the case of a destructive act? Rabbi Avin said: This case, where one rends his garment in anger, is also constructive, because in doing so he assuages his anger. Rending his garment calms him; therefore, it can be said that he derives benefit from the act of rending, and it is consequently a constructive act. The Gemara asks: And is it at all permitted to tear in that manner? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Ḥilfa bar Agra, who said in the name of Rabbi Yoḥanan ben Nuri: One who rends his garments in his anger, or who breaks his vessels in his anger, or who scatters his money in his anger, should be like an idol worshipper in your eyes, as that is the craft of the evil inclination. Today it tells him do this, and tomorrow it tells him do that, until eventually, when he no longer controls himself, it tells him worship idols and he goes and worships idols. Rabbi Avin said: What verse alludes to this? “There shall not be a strange god within you, and you shall not bow to a foreign god” (Psalms 81:10). What is the strange god that is within a person’s body? Say that it is the evil inclination. One may not rend his garments in anger, because in doing so he is deriving pleasure from satisfying the evil inclination.

אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל הַכּוֹעֵס, אֲפִילּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כׇּל מְזִמּוֹתָיו״. רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי אָמַר: מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִיפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ״, וּכְתִיב: ״וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין מִזְּכִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע״.

נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע:

אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי, וְיִגּוֹלּוּ רַחֲמַי עַל מִדּוֹתַי, וְאֶתְנַהֵג עִם בָּנַי בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְאֶכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁאֵין מְרַצִּין לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ, דִּכְתִיב: ״פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ״. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיַּעַבְרוּ פָּנִים שֶׁל זַעַם וְאָנִיחַ לְךָ.

Rav Zutra bar Tovia said that Rav said: God says: May it be My will that My mercy will overcome My anger towards Israel for their transgressions, and may My mercy prevail over My other attributes through which Israel is punished, and may I conduct myself toward My children, Israel, with the attribute of mercy, and may I enter before them beyond the letter of the law. And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: From where is it derived that one must not placate a person while he is in the throes of his anger, rather he should mollify him after he has calmed down? As it is written, when following the sin of the Golden Calf, Moses requested that the Divine Presence rest upon Israel as it had previously, God said to him: “My face will go, and I will give you rest” (Exodus 33:14). Rabbi Yoḥanan explained: The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Wait until My face of wrath will pass and I will grant your request. One must wait for a person’s anger to pass as well.

כִּי הַכַּעַס מוֹצִיא שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם מִקִּרְבּוֹ, עַד שֶׁמַּרְבֶּה דִּבְרֵי הַכַּעַס, וְנִכְנַס בְּמַחֲלֹקֶת וְקִנְטוּרִים. לָכֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּצֵל הַכַּעֲסָן מֵחֲטָאִים גְּדוֹלִים.

ידוע הוא כי מדת הכעס היא רעה עד מאד אך טבע בני אדם להיות נמשך אחריה על כן אמר שעל כרחך פעמים מכעס הזהר שלא תהא נוח לכעוס כי יחפוץ רצונך את הכעס. (ואף בדבר שהוא צריך אל הכעס) גם כי הוא יודע שמקלקל מפני כעסו בכל זאת לא ימנע את רוחו כמו הנחש שהארס בשיניו לדעת מקצת החכמים (סנהדרין עח.) וכשנושך הארס יוצא מאיליהן ואין הנחש צריך להשליכו. כן הכעס בחיק כסילים לשם נמצא מאיליו יוצא.

וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הַכַּעַס. הִנֵּה יֵשׁ הָרַגְזָן שֶׁאָמְרוּ עָלָיו, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה (זהר בראשית), וְהוּא הַנִּכְעָס עַל כָּל דָּבָר שֶׁיַּעֲשׂוּ נֶגֶד רְצוֹנוֹ וּמִתְמַלֵּא חֵמָה עַד שֶׁכְּבָר לִבּוֹ בַּל עִמּוֹ וַעֲצָתוֹ נִבְעָרָה. וְהִנֵּה אִישׁ כָּזֶה כְּדַאי לְהַחֲרִיב עוֹלָם מָלֵא אִם יִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ, כִּי אֵין הַשֵּׂכֶל שׁוֹלֵט בּוֹ כְּלָל וְהוּא סָר טַעַם מַמָּשׁ כְּכָל הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת, וְעָלָיו נֶאֱמַר (איוב יח): טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ? וְהוּא קַל וַדַּאי לַעֲבֹר עַל מִינֵי עֲבֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אִם חֲמָתוֹ תְּבִיאֵהוּ לָהֶם, כִּי כְּבָר אֵין לוֹ מֵנִיעַ אַחֵר אֶלָּא כַּעֲסוֹ, וְאֶל אֲשֶׁר יְבִיאֵהוּ יֵלֵךְ.

ANGER: Let us now discuss anger. There is an anger-prone person about which our sages said: "whoever gets angry is as if he worships idols" (Zohar Korach daf 179, Rambam Deos 2:3, Shab.105b). This person gets angry on anything that is done against his will. He becomes filled with wrath till his heart is no longer with him and his judgment is lost. A man like this would suffice to destroy the whole world if he had the ability. For the intellect does not rule over him in the least. He has literally lost his reason just like all the predatory beasts. On him it is written: "you who tears his soul in his anger; shall the earth become forsaken because of you?" (Job 18:4). Certainly, he can easily transgress any sort of sin in the world to which his rage leads him, for he has no other power moving him other than his anger and will go wherever it takes him.

(מב) בזוהר פ׳ תצוה אמר דהכועס הנשמה קדושה מסתלק ממנו ושורה במקומה רוח רעה היא עבודה זרה נקראת אל זר ועל זה נאמר לא יהיה בך אל זר וכתיב חדלו לכם מן האדם הכעסן אשר בכעסו החליף הנשמה בעבודה זרה זהו פי׳ אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרא במה אלא במה כלומר כי הוא עצמו נחשב ע״ז ועל זה רמז בתורה אלהי מסכה לא תעשה לך כלומר לא תעשה עצמך ע״ז והיינו ע״י כעס הרי לא תעשה וסמיך ליה את חג המצות תשמור למצות עשה רמז שישמור את הנשמה הקדושה שבו לא תפרד ממנו ע״י הכעס אלא יהי׳ לבו נח ומיושב תמיד ועל זה אמרו במדרש הנעלם שנרמז בתורה ונח מצא חן בעיני ה׳ כלומר ע״י שהיה לבו תמיד נח ומיושב מצא חן בעיני ה׳ דכל ניחא מסטרא דקדושה וכל רוגזא מסטרא דמסאבא וכתיב בתריה אלה תולדות נח כו׳ שלשה פעמים נח שמתוך שלבו נח ומיושב מאד יהיה נח בדבורו נח בהילוכו נח במעשיו ואע״פ שאין המקראות יוצאין מידי פשוטן דרך רמז נאמר בהם למשה בסיני כל אלו הדברים ענף מצוה: (מב) בזוהר פ׳ תצוה אמר דהכועס הנשמה קדושה מסתלק ממנו ושורה במקומה רוח רעה היא עבודה זרה נקראת אל זר ועל זה נאמר לא יהיה בך אל זר וכתיב חדלו לכם מן האדם הכעסן אשר בכעסו החליף הנשמה בעבודה זרה זהו פי׳ אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרא במה אלא במה כלומר כי הוא עצמו נחשב ע״ז ועל זה רמז בתורה אלהי מסכה לא תעשה לך כלומר לא תעשה עצמך ע״ז והיינו ע״י כעס הרי לא תעשה וסמיך ליה את חג המצות תשמור למצות עשה רמז שישמור את הנשמה הקדושה שבו לא תפרד ממנו ע״י הכעס אלא יהי׳ לבו נח ומיושב תמיד ועל זה אמרו במדרש הנעלם שנרמז בתורה ונח מצא חן בעיני ה׳ כלומר ע״י שהיה לבו תמיד נח ומיושב מצא חן בעיני ה׳ דכל ניחא מסטרא דקדושה וכל רוגזא מסטרא דמסאבא וכתיב בתריה אלה תולדות נח כו׳ שלשה פעמים נח שמתוך שלבו נח ומיושב מאד יהיה נח בדבורו נח בהילוכו נח במעשיו ואע״פ שאין המקראות יוצאין מידי פשוטן דרך רמז נאמר בהם למשה בסיני כל אלו הדברים ענף מצוה: (מב) בזוהר פ׳ תצוה אמר דהכועס הנשמה קדושה מסתלק ממנו ושורה במקומה רוח רעה היא עבודה זרה נקראת אל זר ועל זה נאמר לא יהיה בך אל זר וכתיב חדלו לכם מן האדם הכעסן אשר בכעסו החליף הנשמה בעבודה זרה זהו פי׳ אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרא במה אלא במה כלומר כי הוא עצמו נחשב ע״ז ועל זה רמז בתורה אלהי מסכה לא תעשה לך כלומר לא תעשה עצמך ע״ז והיינו ע״י כעס הרי לא תעשה וסמיך ליה את חג המצות תשמור למצות עשה רמז שישמור את הנשמה הקדושה שבו לא תפרד ממנו ע״י הכעס אלא יהי׳ לבו נח ומיושב תמיד ועל זה אמרו במדרש הנעלם שנרמז בתורה ונח מצא חן בעיני ה׳ כלומר ע״י שהיה לבו תמיד נח ומיושב מצא חן בעיני ה׳ דכל ניחא מסטרא דקדושה וכל רוגזא מסטרא דמסאבא וכתיב בתריה אלה תולדות נח כו׳ שלשה פעמים נח שמתוך שלבו נח ומיושב מאד יהיה נח בדבורו נח בהילוכו נח במעשיו ואע״פ שאין המקראות יוצאין מידי פשוטן דרך רמז נאמר בהם למשה בסיני כל אלו הדברים ענף מצוה:

דעו בני, כי מעלת הרצון רצוני לומר שיהיה עולמות מרוצה לא יתקצף ולא יתכעס, הוא רום מעלה ממעלות הרמות, ובהיפך מדה רעה וגרועה, מדת הכעס אין רעה בעולם כרעה זו, עד שאמרו רז"ל במסכת שבת פרק האורג (קה, ב) שהכועס כעובד עבודה זרה ועליו נאמר (תהלים פא, י) לא יהיה בך אל זר: וזה לשון הראשית חכמה בשער הענוה פרק ב', וכאשר יסתכל האדם במה שביאר הרשב"י ע"ה במאמר הזה, שהכועס עוקר כל הקדושה שבו שהם נפש ורוח ונשמה, ומפני ששלשתם קשר אחד קראם הכתוב (איוב יח, ד) נפשו טורף נפשו וגו', וזהו שאמר דתלת חילין כלהו חד.

ולפי שלפעמים יאמר האדם אם אני מתקוטט עם המחרף והמגדף הריני מוכרח לבא לכלל כעס ובא לכלל כעס בא לכלל טעות ועבר על לא יהיה בך אל זר ע"כ אמר התנא אני נותן לך עצה לתקן את הכל ע"כ סמך ואל תהי נוח לכעוס כלומר לעולם כשאתה רוצה לכעוס תרגיל עצמך שלא תכעוס מהרה כי פרי המהירות חרטה ואפשר שתכעוס שלא כדין ועבירה היא בידך רק תמתין מעט עד שתשקול במאזני צדק אם ראוי שתכעוס אם לאו ע"כ אמר ואל תהי נוח לכעוס כלומר שלא תכעוס מהרה אמנם אחר ששקלת בשכלך ויראה בעיניך שצריך לכעוס כנגדו ראוי לעשות כן.

וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה כֵן אֶלָּא נוֹשֵׂא וְסוֹבֵל הֶעָוֹן וּכְמוֹ שֶׁהוּא זָן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ זָן וּמְפַרְנֵס הַמַּשְׁחִית הַזֶּה עַד שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים, אוֹ שֶׁיָּשׁוּב הַחוֹטֵא בִּתְשׁוּבָה וִיכַלֵּהוּ וִיבַטְּלֵהוּ בְּסִגֻּפָיו, אוֹ יְבַטְּלֵהוּ שׁוֹפֵט צֶדֶק בְּיִסּוּרִים וּמִיתָה, אוֹ יֵלֵךְ בַּגֵּיהִנֹּם וְשָׁם יִפְרַע חוֹבוֹ.

וּמִפְּנֵי גֹּדֶל הָרָעוֹת שֶׁנִּמְצְּאוּ בַּמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת, הִזְהִירָה הַתּוֹרָה אוֹתָנוּ בִּפְרָטוּת עַל זֶה בְּלָאו {ויקרא י"ט ט"ז} דְּ"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל" וְגוּ' וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָּן. (וְלֹא כְּמוֹ כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת וְלֵיצָּנוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת הַנִּשְׁחָתוֹת, אַף שֶׁגַּם הֵמָּה מַשְׁחִיתִים אֶת תֹּאר הַנֶּפֶשׁ וְצּוּרָתָהּ, וְגַם עֲלֵיהֶם רָמְזָה הַתּוֹרָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, עִם כָּל זֶה אֵין עֲלֵיהֶם לָאו בְּפֵרוּשׁ בְּמִנְיַן תַּרְיָ"ג).

And because of the gravity of the evils found in this evil trait, the Torah exhorted us specifically against it by negative commandment, viz. (Vayikra 19:16): "Do not go talebearing among your people," as shall be explained below (as opposed to anger, cruelty, and levity and the other corrupt traits, which even though they undermine the majesty of the soul and its form, and they were alluded to in many places in the Torah, as explained in the words of Chazal — with all this, there is no explicit negative commandment against them [as there is against rechiluth] in the count of taryag [the 613 commandments] of the Torah.

וידוע דכעס ותאוה הם ב' הפכים שהם ב' קליפות קשות דעשו וישמעאל שהוא רציחה וניאוף דגם הוא נקרא בלשון אכילה אכלה ומתחה פיה בלשון נקיה כמו שאמרו [בכתובות], וב' תאות אלו הם מה שהשם יתברך קבעם בנפש האדם לצורך קיום החיות וקיום המין לא לשום הנאה גופנית, וזהו משורש הנפש חיה שבאדם שבקדושה על ידי טיפת מרה המשככת כעס הכבד, אבל כשמוסיף על טיפה ומתקרר יותר מזה נמשך תאוה יתירה ובאים כל המחלות ועל כן נקרא שמה מרה

כבד כועם מרה זורקת כו טפה ומניחתו. הערה מוסרית יש בזה, שאמנם הכבד המלא דמים העכורים אינו סובל דבר נגד נטיתו ורצונו, ע"כ הוא כועס ומתקצף עלול לעשות שמות בכל מי שהוא רע בעיניו או העומד נגד חפצו. אמנם מה זה אשר ישקיט את הכבד הכועס, הדעה המוסרית המורה כמה מר הוא הפרי היוצא מהשלטת הכעס בפועל מבלי גדר וגבול, פיון" שהוא טועם את הטעם המר מטיפה זו של מרה הוא שב למנוחתו. וזהו מקום לימוד לאדם לשוב מן הכעס בטעימה שכלית של תוצאותיו המרות, ובזה ינוח, ירף מאף ויעזוב חמה! וטוב לו.

הכעס ישנו בשני אופנים, כעס הלב הבא בטבע ונמצא ג"כ לפעמים באיש שלם במדותיו, כשבא לידו דבר הראוי שיכעס ע"ז בטבעו כשיראה עול וחמס וכיו"ב. ויש כעס הפנים, ו"ברע פנים ייטב לב" , אלא שברצון יפעל עליו מדת הכעס, מפני שכך צריך להיות, כדי לתקן ההנהגה אע"פ שאין בטבעו שום התעוררות של כעס. אבל אם תהי' אמתת המטרה טובה, אבל עמדה תקבל הערה שתוכל לעבור במי שמתפעל ממנה את גבול המדות הטובות, אז אין ראוי להיות כועס בהתפעליות הנפש כ"א כעס הרצוני לבדו. מ"מ אין ראוי שיהי' הכעס שולט כ"א ברצון ולא בטבע, שלא ימשך ממנה ההיפך מאזהרת חכמים ז"ל "מאד מאד הוי שפל רוח".

הורנו, שכל המדות שחקק השי"ת בטבע האדם ונפשו, אין בהם אחת שתהי' רעה בהחלט, עד שהיתה טובה לנפש בהיותה נעדרת. כי הפועל הטוב פעל הכל לטוב, רק צריך שישתמש בכל אחת כשעתה וכמדתה. מזה יצא שאין לדחוק, אפי' המדה הרעה, יותר מדאי, באופן שלא לתן לה שום מקום. כ"א מקומה המצומצם ראוי לתן לה, ולהשתדל לתקנה.