Jewish ethical sources examine how anger damages a person's spiritual and intellectual faculties from within, stripping away wisdom, moral clarity, and connection to the Divine. The sources explore anger's nature, its harmful consequences, and how proper self-refinement can help restore inner peace.
כׇּל הַכּוֹעֵס, אֲפִילּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The foundation of this teaching is laid by the Gemara itself: Nedarim 22b records a trilogy of rulings — that one who gets angry treats the Divine Presence as of no account, that anger causes a person to forget his learning and accumulate foolishness, and that his sins are acknowledged to outnumber his merits — all derived from explicit pesukim.
Building on this, Orchot Tzadikim 12:4 articulates the inner mechanism: anger drives a person's intellect out from within him, multiplying quarrelsome and contentious speech, so that it becomes impossible for someone given to anger to be saved from grave sins.
Mesillat Yesharim 11 extends the analysis, describing the anger-prone person as one whose heart is no longer with him and whose judgment is utterly lost — likened to a predatory beast — and applies to him the pasuk 'you who tears his soul in his anger' (Iyov 18:4), making explicit that the destruction is first and foremost self-directed.
Sefer Charedim, Positive Commandments 1:39 draws on the Zohar to add a spiritual dimension: when a person becomes angry, the holy soul departs and an evil spirit takes its place, so that the angry person effectively becomes an idolatrous altar within himself, and Shenei Luchot HaBerit, Shaar HaOtiyot, Ratzon:1 similarly cites the teaching that anger uproots all three levels of holiness — nefesh, ruach, and neshamah — simultaneously.
Chafetz Chaim, Introduction to the Laws of Lashon Hara acknowledges in passing that anger, together with other corrupt traits, corrupts and destroys the form and majesty of the soul — even though no explicit negative commandment of the 613 is stated against it — confirming that the mussar tradition consistently frames anger as an internal corrosive force on the person himself.
משלי כ״ט:כ״ב
Proverbs 29:22
A person with a quick temper stirs up strife, and one given to anger causes much transgression. The verse frames anger as a force that multiplies sin and ruptures peace from within a person and in society.
אִֽישׁ־אַ֭ף יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבַ֖עַל חֵמָ֣ה רַב־פָּֽשַׁע׃
An angry man provokes a quarrel; A hothead commits many offenses.
נדרים כ״ב ב — ד"ה אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא
Nedarim 22b:2
The Talmud says that anger can lead a person to lose wisdom, lose prophecy, and even forget learning, describing it as a destructive inner force that strips away the mind’s integrity.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל הַכּוֹעֵס, אֲפִילּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כׇּל מְזִמּוֹתָיו״. רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי אָמַר: מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִיפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ״, וּכְתִיב: ״וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין מִזְּכִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע״.
Rabba bar Rav Huna said: Anyone who gets angry, at that moment even the Divine Presence is not important to him, as it is stated: “The wicked, in the height of his anger says: He will not require; all his thoughts are: There is no God” (Psalms 10:4). Rabbi Yirmeya of Difti said: Anyone who gets angry forgets his learning and increases foolishness, as it is stated: “For anger rests in the bosom of fools” (Ecclesiastes 7:9), and it is written: “But a fool unfolds folly” (Proverbs 13:16). Rav Naḥman bar Yitzḥak said: With regard to one who gets angry, it is acknowledged that his sins are more numerous than his merits, as it is stated: “And a wrathful man abounds in transgression” (Proverbs 29:22).
נדרים כ״ב א — ד"ה אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר
Nedarim 22a:9
Rabbi Yonatan, quoted by Rabbi Shmuel bar Naḥmani, teaches that anyone who becomes angry falls under the control of all kinds of Gehenna because anger leads him to transgress severe sins, and moreover, physical afflictions including hemorrhoids will dominate him.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הַכּוֹעֵס כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ״, וְאֵין ״רָעָה״ אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטוֹת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ — הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת.
§ Apropos the verse “There the wicked cease from troubling,” the Gemara cites a related statement: Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who gets angry, all kinds of Gehenna rule over him, because anger causes him to transgress all kinds of severe sins, as it is stated: “Therefore remove vexation from your heart and put away evil from your flesh” (Ecclesiastes 11:10), and the evil mentioned is nothing other than Gehenna, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose and even the wicked for the day of evil” (Proverbs 16:4), which is interpreted to mean that ultimately the day of the evildoer in Gehenna will arrive. And not only that, but also hemorrhoids will control him, as it is stated: “But the Lord shall give you there a trembling heart, and failing of eyes, and languishing of soul” (Deuteronomy 28:65). Which is the matter of sickness that causes failing of the eyes in pain and causes languishing of the soul? You must say this is referring to hemorrhoids.
שבת ק״ה ב — ד"ה אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בִּמְתַקֵּן
Shabbat 105b:8
The Gemara links anger with harmful inner consequences and teaches that one who breaks things in anger is like an idolater. It treats anger as a spiritually dangerous eruption that damages the person himself.
אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בִּמְתַקֵּן, בִּמְקַלְקֵל מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אָמַר רַבִּי אָבִין: הַאי נָמֵי מְתַקַּן הוּא, דְּקָעָבֵיד נַחַת רוּחַ לְיִצְרוֹ. וּכְהַאי גַּוְונָא מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם חִילְפָא בַּר אַגְרָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: הַמְקָרֵע בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְפַזֵּר מְעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ, יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. אָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָאָה — ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר״, אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה יֵצֶר הָרָע.
The Gemara asks: Say that you heard that Rabbi Yehuda rules that one is liable for performing a labor not needed for its own sake in the case of a constructive act; did you hear him deem one liable in the case of a destructive act? Rabbi Avin said: This case, where one rends his garment in anger, is also constructive, because in doing so he assuages his anger. Rending his garment calms him; therefore, it can be said that he derives benefit from the act of rending, and it is consequently a constructive act. The Gemara asks: And is it at all permitted to tear in that manner? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Ḥilfa bar Agra, who said in the name of Rabbi Yoḥanan ben Nuri: One who rends his garments in his anger, or who breaks his vessels in his anger, or who scatters his money in his anger, should be like an idol worshipper in your eyes, as that is the craft of the evil inclination. Today it tells him do this, and tomorrow it tells him do that, until eventually, when he no longer controls himself, it tells him worship idols and he goes and worships idols. Rabbi Avin said: What verse alludes to this? “There shall not be a strange god within you, and you shall not bow to a foreign god” (Psalms 81:10). What is the strange god that is within a person’s body? Say that it is the evil inclination. One may not rend his garments in anger, because in doing so he is deriving pleasure from satisfying the evil inclination.
נדרים כ״ב — ד"ה לָא עָבְרִינַן יַרְדְּנָא
Nedarim 22:2
Rabba bar Rav Huna teaches that whoever becomes angry is not even mindful of the Divine Presence; Rabbi Yirmiyah of Difti states that anger causes one to forget one's learning and increase foolishness; and Rav Nachman bar Yitzchak says that anger indicates one's transgressions outnumber one's merits.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל הַכּוֹעֵס, אֲפִילּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כׇּל מְזִמּוֹתָיו״. רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי אָמַר: מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִיפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ״, וּכְתִיב: ״וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין מִזְּכִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע״.
משנה אבות ה׳:י״א
Pirkei Avot 5:11
One who is easily angered but easily appeased has his gain negated by his loss; one who is easily angered but hard to appease is wicked.
נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע:
ברכות ז׳ א — ד"ה אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה
Berakhot 7a:3
Rabbi Yohanan teaches in the name of Rabbi Yosei that one should not attempt to placate an angry person while his anger is still active; rather, one should wait until his anger has subsided, as derived from God's instruction to Moses after the Golden Calf incident: "Wait until My face of wrath will pass and I will grant your request.
אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי, וְיִגּוֹלּוּ רַחֲמַי עַל מִדּוֹתַי, וְאֶתְנַהֵג עִם בָּנַי בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְאֶכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁאֵין מְרַצִּין לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ, דִּכְתִיב: ״פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ״. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיַּעַבְרוּ פָּנִים שֶׁל זַעַם וְאָנִיחַ לְךָ.
Rav Zutra bar Tovia said that Rav said: God says: May it be My will that My mercy will overcome My anger towards Israel for their transgressions, and may My mercy prevail over My other attributes through which Israel is punished, and may I conduct myself toward My children, Israel, with the attribute of mercy, and may I enter before them beyond the letter of the law. And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: From where is it derived that one must not placate a person while he is in the throes of his anger, rather he should mollify him after he has calmed down? As it is written, when following the sin of the Golden Calf, Moses requested that the Divine Presence rest upon Israel as it had previously, God said to him: “My face will go, and I will give you rest” (Exodus 33:14). Rabbi Yoḥanan explained: The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Wait until My face of wrath will pass and I will grant your request. One must wait for a person’s anger to pass as well.
רבינו יונה
אבן עזרא
אבן עזרא
Orchot Tzadikim 12:4
Anger drives a person's intellect from within him, leading to increased angry speech, contention, and mockery; therefore an angry person cannot be saved from grave sins.
כִּי הַכַּעַס מוֹצִיא שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם מִקִּרְבּוֹ, עַד שֶׁמַּרְבֶּה דִּבְרֵי הַכַּעַס, וְנִכְנַס בְּמַחֲלֹקֶת וְקִנְטוּרִים. לָכֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּצֵל הַכַּעֲסָן מֵחֲטָאִים גְּדוֹלִים.
Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 2:10
Anger is extremely harmful, yet human nature is drawn toward it; one must therefore be cautious not to become accustomed to anger even when circumstances seem to warrant it, for desire inclines toward anger—and even when a person knows anger corrupts him, he does not restrain himself, like a snake whose venom in its teeth flows out on its own when it bites without the snake needing to expel it, so anger emerges of itself in the bosom of fools.
ידוע הוא כי מדת הכעס היא רעה עד מאד אך טבע בני אדם להיות נמשך אחריה על כן אמר שעל כרחך פעמים מכעס הזהר שלא תהא נוח לכעוס כי יחפוץ רצונך את הכעס. (ואף בדבר שהוא צריך אל הכעס) גם כי הוא יודע שמקלקל מפני כעסו בכל זאת לא ימנע את רוחו כמו הנחש שהארס בשיניו לדעת מקצת החכמים (סנהדרין עח.) וכשנושך הארס יוצא מאיליהן ואין הנחש צריך להשליכו. כן הכעס בחיק כסילים לשם נמצא מאיליו יוצא.
הגר"א
הגר"א
מסילת ישרים י״א — ד"ה וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הַכַּעַס
Mesillat Yesharim 11:136
Ramchal treats anger as a major obstacle to piety because it overwhelms reason and rules the heart. He stresses training oneself to overcome anger so that the soul remains governed by intellect and service of God.
וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הַכַּעַס. הִנֵּה יֵשׁ הָרַגְזָן שֶׁאָמְרוּ עָלָיו, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה (זהר בראשית), וְהוּא הַנִּכְעָס עַל כָּל דָּבָר שֶׁיַּעֲשׂוּ נֶגֶד רְצוֹנוֹ וּמִתְמַלֵּא חֵמָה עַד שֶׁכְּבָר לִבּוֹ בַּל עִמּוֹ וַעֲצָתוֹ נִבְעָרָה. וְהִנֵּה אִישׁ כָּזֶה כְּדַאי לְהַחֲרִיב עוֹלָם מָלֵא אִם יִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ, כִּי אֵין הַשֵּׂכֶל שׁוֹלֵט בּוֹ כְּלָל וְהוּא סָר טַעַם מַמָּשׁ כְּכָל הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת, וְעָלָיו נֶאֱמַר (איוב יח): טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ? וְהוּא קַל וַדַּאי לַעֲבֹר עַל מִינֵי עֲבֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אִם חֲמָתוֹ תְּבִיאֵהוּ לָהֶם, כִּי כְּבָר אֵין לוֹ מֵנִיעַ אַחֵר אֶלָּא כַּעֲסוֹ, וְאֶל אֲשֶׁר יְבִיאֵהוּ יֵלֵךְ.
ANGER: Let us now discuss anger. There is an anger-prone person about which our sages said: "whoever gets angry is as if he worships idols" (Zohar Korach daf 179, Rambam Deos 2:3, Shab.105b). This person gets angry on anything that is done against his will. He becomes filled with wrath till his heart is no longer with him and his judgment is lost. A man like this would suffice to destroy the whole world if he had the ability. For the intellect does not rule over him in the least. He has literally lost his reason just like all the predatory beasts. On him it is written: "you who tears his soul in his anger; shall the earth become forsaken because of you?" (Job 18:4). Certainly, he can easily transgress any sort of sin in the world to which his rage leads him, for he has no other power moving him other than his anger and will go wherever it takes him.
Sefer Charedim, Positive Commandments 1:39
The Zohar states that when a person becomes angry, the holy soul departs from him and an evil spirit takes its place, which is avodah zarah (idolatry) called "a strange god," and therefore one who exchanges his soul for anger through rage becomes himself considered avodah zarah—alluded to in the Torah's prohibition "do not make yourself an idol"—whereas one who maintains a calm and settled heart preserves the holy soul within him and finds favor before God, as exemplified by Noach, whose name appears three times in connection with being calm and settled in speech, movement, and deeds.
(מב) בזוהר פ׳ תצוה אמר דהכועס הנשמה קדושה מסתלק ממנו ושורה במקומה רוח רעה היא עבודה זרה נקראת אל זר ועל זה נאמר לא יהיה בך אל זר וכתיב חדלו לכם מן האדם הכעסן אשר בכעסו החליף הנשמה בעבודה זרה זהו פי׳ אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרא במה אלא במה כלומר כי הוא עצמו נחשב ע״ז ועל זה רמז בתורה אלהי מסכה לא תעשה לך כלומר לא תעשה עצמך ע״ז והיינו ע״י כעס הרי לא תעשה וסמיך ליה את חג המצות תשמור למצות עשה רמז שישמור את הנשמה הקדושה שבו לא תפרד ממנו ע״י הכעס אלא יהי׳ לבו נח ומיושב תמיד ועל זה אמרו במדרש הנעלם שנרמז בתורה ונח מצא חן בעיני ה׳ כלומר ע״י שהיה לבו תמיד נח ומיושב מצא חן בעיני ה׳ דכל ניחא מסטרא דקדושה וכל רוגזא מסטרא דמסאבא וכתיב בתריה אלה תולדות נח כו׳ שלשה פעמים נח שמתוך שלבו נח ומיושב מאד יהיה נח בדבורו נח בהילוכו נח במעשיו ואע״פ שאין המקראות יוצאין מידי פשוטן דרך רמז נאמר בהם למשה בסיני כל אלו הדברים ענף מצוה: (מב) בזוהר פ׳ תצוה אמר דהכועס הנשמה קדושה מסתלק ממנו ושורה במקומה רוח רעה היא עבודה זרה נקראת אל זר ועל זה נאמר לא יהיה בך אל זר וכתיב חדלו לכם מן האדם הכעסן אשר בכעסו החליף הנשמה בעבודה זרה זהו פי׳ אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרא במה אלא במה כלומר כי הוא עצמו נחשב ע״ז ועל זה רמז בתורה אלהי מסכה לא תעשה לך כלומר לא תעשה עצמך ע״ז והיינו ע״י כעס הרי לא תעשה וסמיך ליה את חג המצות תשמור למצות עשה רמז שישמור את הנשמה הקדושה שבו לא תפרד ממנו ע״י הכעס אלא יהי׳ לבו נח ומיושב תמיד ועל זה אמרו במדרש הנעלם שנרמז בתורה ונח מצא חן בעיני ה׳ כלומר ע״י שהיה לבו תמיד נח ומיושב מצא חן בעיני ה׳ דכל ניחא מסטרא דקדושה וכל רוגזא מסטרא דמסאבא וכתיב בתריה אלה תולדות נח כו׳ שלשה פעמים נח שמתוך שלבו נח ומיושב מאד יהיה נח בדבורו נח בהילוכו נח במעשיו ואע״פ שאין המקראות יוצאין מידי פשוטן דרך רמז נאמר בהם למשה בסיני כל אלו הדברים ענף מצוה: (מב) בזוהר פ׳ תצוה אמר דהכועס הנשמה קדושה מסתלק ממנו ושורה במקומה רוח רעה היא עבודה זרה נקראת אל זר ועל זה נאמר לא יהיה בך אל זר וכתיב חדלו לכם מן האדם הכעסן אשר בכעסו החליף הנשמה בעבודה זרה זהו פי׳ אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרא במה אלא במה כלומר כי הוא עצמו נחשב ע״ז ועל זה רמז בתורה אלהי מסכה לא תעשה לך כלומר לא תעשה עצמך ע״ז והיינו ע״י כעס הרי לא תעשה וסמיך ליה את חג המצות תשמור למצות עשה רמז שישמור את הנשמה הקדושה שבו לא תפרד ממנו ע״י הכעס אלא יהי׳ לבו נח ומיושב תמיד ועל זה אמרו במדרש הנעלם שנרמז בתורה ונח מצא חן בעיני ה׳ כלומר ע״י שהיה לבו תמיד נח ומיושב מצא חן בעיני ה׳ דכל ניחא מסטרא דקדושה וכל רוגזא מסטרא דמסאבא וכתיב בתריה אלה תולדות נח כו׳ שלשה פעמים נח שמתוך שלבו נח ומיושב מאד יהיה נח בדבורו נח בהילוכו נח במעשיו ואע״פ שאין המקראות יוצאין מידי פשוטן דרך רמז נאמר בהם למשה בסיני כל אלו הדברים ענף מצוה:
Shenei Luchot HaBerit, Shaar HaOtiyot, Ratzon:1
The passage teaches that anger is the worst quality in existence; the Sages compared one who becomes angry to an idolater, and anger uproots all holiness from a person (soul, spirit, and higher soul as one bound entity), as the Reshbi explained regarding the verse "his anger tears at his soul.
דעו בני, כי מעלת הרצון רצוני לומר שיהיה עולמות מרוצה לא יתקצף ולא יתכעס, הוא רום מעלה ממעלות הרמות, ובהיפך מדה רעה וגרועה, מדת הכעס אין רעה בעולם כרעה זו, עד שאמרו רז"ל במסכת שבת פרק האורג (קה, ב) שהכועס כעובד עבודה זרה ועליו נאמר (תהלים פא, י) לא יהיה בך אל זר: וזה לשון הראשית חכמה בשער הענוה פרק ב', וכאשר יסתכל האדם במה שביאר הרשב"י ע"ה במאמר הזה, שהכועס עוקר כל הקדושה שבו שהם נפש ורוח ונשמה, ומפני ששלשתם קשר אחד קראם הכתוב (איוב יח, ד) נפשו טורף נפשו וגו', וזהו שאמר דתלת חילין כלהו חד.
Midrash Shmuel on Avot 2:10
A person who quarrels with a scoffer or blasphemer may think he must become angry, but anger leads to error and transgression of the prohibition against foreign gods; therefore the tanna advises one to train oneself not to become angry quickly, since haste in anger produces regret and possible wrongful anger that constitutes a transgression, and instead to wait and weigh the matter by the scales of justice before determining whether anger is warranted.
ולפי שלפעמים יאמר האדם אם אני מתקוטט עם המחרף והמגדף הריני מוכרח לבא לכלל כעס ובא לכלל כעס בא לכלל טעות ועבר על לא יהיה בך אל זר ע"כ אמר התנא אני נותן לך עצה לתקן את הכל ע"כ סמך ואל תהי נוח לכעוס כלומר לעולם כשאתה רוצה לכעוס תרגיל עצמך שלא תכעוס מהרה כי פרי המהירות חרטה ואפשר שתכעוס שלא כדין ועבירה היא בידך רק תמתין מעט עד שתשקול במאזני צדק אם ראוי שתכעוס אם לאו ע"כ אמר ואל תהי נוח לכעוס כלומר שלא תכעוס מהרה אמנם אחר ששקלת בשכלך ויראה בעיניך שצריך לכעוס כנגדו ראוי לעשות כן.
תומר דבורה א׳:ד׳
Tomer Devorah 1:4
R. Moshe Cordovero models divine patience and restraint, teaching that a person should absorb insult and not let fury rule him. The passage presents anger-control as a divine imitation that preserves the self from corruption.
וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה כֵן אֶלָּא נוֹשֵׂא וְסוֹבֵל הֶעָוֹן וּכְמוֹ שֶׁהוּא זָן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ זָן וּמְפַרְנֵס הַמַּשְׁחִית הַזֶּה עַד שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים, אוֹ שֶׁיָּשׁוּב הַחוֹטֵא בִּתְשׁוּבָה וִיכַלֵּהוּ וִיבַטְּלֵהוּ בְּסִגֻּפָיו, אוֹ יְבַטְּלֵהוּ שׁוֹפֵט צֶדֶק בְּיִסּוּרִים וּמִיתָה, אוֹ יֵלֵךְ בַּגֵּיהִנֹּם וְשָׁם יִפְרַע חוֹבוֹ.
חפץ חיים, פתיחה להלכות לשון הרע ורכילות, הקדמה
Chafetz Chaim, Introduction to the Laws of the Prohibition of Lashon Hara and Rechilut, Opening Comments:5
The passage states that while anger, cruelty, levity, and other corrupt traits undermine the soul's form and are alluded to throughout the Torah and Chazal's teachings, none of them carry an explicit negative commandment in the count of the 613 commandments—unlike talebearing, which the Torah prohibits specifically by negative commandment.
וּמִפְּנֵי גֹּדֶל הָרָעוֹת שֶׁנִּמְצְּאוּ בַּמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת, הִזְהִירָה הַתּוֹרָה אוֹתָנוּ בִּפְרָטוּת עַל זֶה בְּלָאו {ויקרא י"ט ט"ז} דְּ"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל" וְגוּ' וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָּן. (וְלֹא כְּמוֹ כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת וְלֵיצָּנוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת הַנִּשְׁחָתוֹת, אַף שֶׁגַּם הֵמָּה מַשְׁחִיתִים אֶת תֹּאר הַנֶּפֶשׁ וְצּוּרָתָהּ, וְגַם עֲלֵיהֶם רָמְזָה הַתּוֹרָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, עִם כָּל זֶה אֵין עֲלֵיהֶם לָאו בְּפֵרוּשׁ בְּמִנְיַן תַּרְיָ"ג).
And because of the gravity of the evils found in this evil trait, the Torah exhorted us specifically against it by negative commandment, viz. (Vayikra 19:16): "Do not go talebearing among your people," as shall be explained below (as opposed to anger, cruelty, and levity and the other corrupt traits, which even though they undermine the majesty of the soul and its form, and they were alluded to in many places in the Torah, as explained in the words of Chazal — with all this, there is no explicit negative commandment against them [as there is against rechiluth] in the count of taryag [the 613 commandments] of the Torah.
Takanat HaShavin 15:103
Anger and desire are two opposites corresponding to two harsh shells (the forces of Esau and Ishmael, respectively representing murder and adultery), and while these two desires were established by God in the human soul for the sake of sustaining life and perpetuating the species rather than for physical pleasure, they originate from the root of the living soul in a person through the tempering quality of bitter bile that subdues heavy anger; but when this bitter quality increases and becomes colder than necessary, excessive desire is drawn forth and all illnesses follow, which is why it is called "bitter" (mareh).
וידוע דכעס ותאוה הם ב' הפכים שהם ב' קליפות קשות דעשו וישמעאל שהוא רציחה וניאוף דגם הוא נקרא בלשון אכילה אכלה ומתחה פיה בלשון נקיה כמו שאמרו [בכתובות], וב' תאות אלו הם מה שהשם יתברך קבעם בנפש האדם לצורך קיום החיות וקיום המין לא לשום הנאה גופנית, וזהו משורש הנפש חיה שבאדם שבקדושה על ידי טיפת מרה המשככת כעס הכבד, אבל כשמוסיף על טיפה ומתקרר יותר מזה נמשך תאוה יתירה ובאים כל המחלות ועל כן נקרא שמה מרה
עין איה, ברכות ט׳:רי״ו (ברכות ס״א ע״ב) — ד"ה כבד כועם מרה זורקת כו טפה
Ein Aya, Berakhot 9:216
The passage teaches that the liver full of turbid blood cannot tolerate anything contrary to its inclination, causing anger and rage that leads one to destroy anyone who displeases him or opposes his desire; yet moral reflection—tasting intellectually how bitter are the fruits of unchecked anger in action—causes the angry liver to return to rest, and this recognition should move a person to abandon anger by contemplating its bitter consequences, thereby achieving peace and releasing wrath.
כבד כועם מרה זורקת כו טפה ומניחתו. הערה מוסרית יש בזה, שאמנם הכבד המלא דמים העכורים אינו סובל דבר נגד נטיתו ורצונו, ע"כ הוא כועס ומתקצף עלול לעשות שמות בכל מי שהוא רע בעיניו או העומד נגד חפצו. אמנם מה זה אשר ישקיט את הכבד הכועס, הדעה המוסרית המורה כמה מר הוא הפרי היוצא מהשלטת הכעס בפועל מבלי גדר וגבול, פיון" שהוא טועם את הטעם המר מטיפה זו של מרה הוא שב למנוחתו. וזהו מקום לימוד לאדם לשוב מן הכעס בטעימה שכלית של תוצאותיו המרות, ובזה ינוח, ירף מאף ויעזוב חמה! וטוב לו.
עין איה, ברכות ו׳:כ״ב (ברכות ל״ט ע״א) — ד"ה הנהו תרי תלמידי דהוי יתבי קמי
Ein Aya, Berakhot 6:22
Anger exists in two forms: a heartfelt anger that arises naturally when one encounters injustice, which even a fully virtuous person may experience, and an anger of the face that one deliberately employs for corrective purposes even without natural provocation; however, anger should be governed by rational will alone, never by natural emotion, lest it transgress the bounds of good character traits and contradict the sages' warning to be exceedingly humble.
הכעס ישנו בשני אופנים, כעס הלב הבא בטבע ונמצא ג"כ לפעמים באיש שלם במדותיו, כשבא לידו דבר הראוי שיכעס ע"ז בטבעו כשיראה עול וחמס וכיו"ב. ויש כעס הפנים, ו"ברע פנים ייטב לב" , אלא שברצון יפעל עליו מדת הכעס, מפני שכך צריך להיות, כדי לתקן ההנהגה אע"פ שאין בטבעו שום התעוררות של כעס. אבל אם תהי' אמתת המטרה טובה, אבל עמדה תקבל הערה שתוכל לעבור במי שמתפעל ממנה את גבול המדות הטובות, אז אין ראוי להיות כועס בהתפעליות הנפש כ"א כעס הרצוני לבדו. מ"מ אין ראוי שיהי' הכעס שולט כ"א ברצון ולא בטבע, שלא ימשך ממנה ההיפך מאזהרת חכמים ז"ל "מאד מאד הוי שפל רוח".
עין איה, ברכות א׳:ס״ט (ברכות ז׳ ע״א) — ד"ה מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת
Ein Aya, Berakhot 1:69
The passage teaches that every character trait that God implanted in human nature and the soul is not inherently bad—each was good for the soul when absent—and that the Creator made everything for good; therefore one must use each trait in its proper time and measure, which means one should not suppress even a negative trait excessively by denying it all place, but rather should give it its narrow proper place and work to refine it.
הורנו, שכל המדות שחקק השי"ת בטבע האדם ונפשו, אין בהם אחת שתהי' רעה בהחלט, עד שהיתה טובה לנפש בהיותה נעדרת. כי הפועל הטוב פעל הכל לטוב, רק צריך שישתמש בכל אחת כשעתה וכמדתה. מזה יצא שאין לדחוק, אפי' המדה הרעה, יותר מדאי, באופן שלא לתן לה שום מקום. כ"א מקומה המצומצם ראוי לתן לה, ולהשתדל לתקנה.