Classical and early modern rabbinic sources establish the prohibition against musical instruments and song after the Temple's destruction. These sources address the scope of the restriction, including whether it applies to music heard through contemporary means or only to live performance.
אסור לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר
29 sources · 22 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The question of whether hearing music through a phone or radio carries the same prohibition as live instrumental music touches several distinct halachic issues rooted in post-churban restrictions, the status of recorded versus live sound, and the halachic classification of electronic media.
Instrumental music after churban
The Gemara in Sotah 48a establishes that from the time the Sanhedrin ceased, song was nullified from places of feasting, deriving this from the pasuk 'With song they shall not drink wine,' and Rav warns that an ear that hears music ought to be uprooted, while Rava adds that music in the house brings ruin in its wake.
The Beit Yosef (OC 560) codifies that all forms of song — whether with instruments or with the voice — are forbidden, grounding this in the Gemara in Sotah and in the responsum cited in Gittin 7a, where instrumental music (zimra d'mana) and vocal music (zimra d'puma) are both addressed, and Igros Moshe (OC 1:164) similarly cites Gittin 7 to the effect that no distinction between instrumental and vocal music applies regarding the post-churban prohibition, though noting that Rashi limits the prohibition to singing in banquet houses.
Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai, Hilchot Taaniyot 32:17) cites the Shulchan Arukh (siman 560:3) and the Mishnah Berurah as ruling that the rabbinic decree prohibits playing or listening to instrumental music on account of the churban, and records a minority view limiting the prohibition to those who habitually listen in the manner of royalty, concluding that the halachah follows the stricter position.
Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 38:32) rules that from the letter of the law it is forbidden to hear songs performed with musical instruments after the destruction of the Temple, unless there is a matter of mitzvah involved, whereas unaccompanied vocal music remains permitted.
Mishnah Berurah (560:13) rules that even vocal song over wine is forbidden, and cites the Bach's position that song without wine is likewise forbidden except where it serves to urge workers in their labor, so that recreational singing is always prohibited.
Minchas Yitzchak (1:111) rules that instrumental music is prohibited during the Sefira period based on an accepted custom treated as binding like a vow, and addresses contextual questions about whether exceptions apply for specific festive settings.
Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai, Hilchot Taaniyot 32:17) rules explicitly that Chazal's decree against hearing instrumental music applies equally whether one hears it performed live or through a recording or radio broadcast, and that the halachah follows this stricter view over the minority opinion that restricts the prohibition to habitual listeners.
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Zemanim 3:10) surveys a genuine machlokes among contemporary poskim: many hold there is no distinction between live music and electronic playback, both being equally forbidden during the Omer and the Three Weeks, while a distinct minority view argues that listening through home electronic devices lacks the festive character of live music and is therefore not reached by the prohibition.
Tzitz Eliezer (15:33) distinguishes between vocal music captured on a recording — which may be more lenient — and music originating from instruments played into a recording device, which he treats as equivalent to live instrumental music and therefore prohibited, with practical implications for the stringencies observed in Jerusalem at weddings.
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (OC 493:8) rules that even those who are generally lenient throughout the year about hearing sacred songs accompanied by instruments via radio or tape recorder should be stringent during the Sefira period and refrain from listening to instrumentally accompanied songs through such devices.
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Zemanim 8:4) further distinguishes between joyful music — which is properly subject to prohibition during mourning periods — and sad or mournful music, arguing that mournful instrumental music played during the Three Weeks through a radio is not only permitted but can be praiseworthy, as it stirs the heart to mourn the churban.
Shevet HaLevi (6:69) rules that hearing songs through a radio is definitively forbidden when music is being broadcast, holding that the Rambam's prohibition applies to all sound-producing devices regardless of whether they are dedicated musical instruments, so that the radio's primary function as a news and commerce medium is irrelevant when it is being used to transmit song.
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Zemanim 3:10) records that some authorities — including the Tzitz Eliezer and the Shevet HaLevi — go further and prohibit even non-instrumental singing heard through an electronic device, on the ground that the device itself is classified as a musical instrument.
Rav Ovadia Yosef (Maayan Omer 3:4:61) cites Chelkat Yaakov as offering a substantial rationale to permit hearing instrumental music through radio and recordings, arguing that since these devices did not exist when Chazal issued their decree, the decree simply never applied to them.
Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 40:41) acknowledges that in our times the prohibition is more severe than in the era of the Tosafot and the Rema — precisely because producing music by turning on a radio or tape recorder is now effortless — yet rules that for a great mitzvah such as Simchat Torah one may nonetheless dance and clap in the customary way.
Gray Matter II (Electricity, Fulfilling Mitzvot Through Electronic Hearing Devices) explains that the majority of authorities hold that one does not fulfill mitzvot by hearing sound through a microphone, because what one hears is an electronically reproduced sound rather than the actual original sound, a reproduction that is considered inferior even to an echo since it contains no trace of the original sound — a distinction that bears on how electronic playback is characterized halachically relative to the live source.
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (OC 338:1) rules that producing sound through electrically operated or amplified musical instruments is forbidden on Shabbat, reflecting the broader principle that electronically produced musical sound carries its own distinct halachic gravity.
Ma'ayan Omer (Maayan Omer 3:4:10) — Ma'ayan Omer rules that hearing songs accompanied by musical instruments from a radio or recording is prohibited, even though some authorities argue it should be permitted since such technology did not exist when the Sages enacted the prohibition, and thus their decree does not apply to transmitted sound from a distance where the musicians are not visible to the listeners.
Records the enactment attributed to the Sages that song and instrumental music ceased after the destruction, while discussing the limits and exceptions of the decree.
MISHNA: This mishna continues with the list of items that were nullified. From the time when the Sanhedrin ceased song was also nullified from the places of feasts, i.e., it was no longer permitted to sing at a feast where wine was served, as it is stated: “With song they shall not drink wine” (Isaiah 24:9). GEMARA: The Gemara poses a question with regard to the first clause of the mishna: And from where is it derived that the verse: “With song they shall not drink wine” (Isaiah 24:9) is written about the period from the time when the Sanhedrin was nullified? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: From that which the verse states: “The Elders have ceased from the gate, the young men from their music” (Lamentations 5:14). This indicates that the dissolution of the Sanhedrin, who are the Elders from the gate, is linked to the end of the young men singing. Rav said: The ear that hears song should be uprooted, as it is prohibited to listen to music after the destruction of the Temple. Rava said: If there is song in a house there will be destruction on the threshold, as it is stated: “Voices shall sing in the windows; desolation shall be in the doorposts; for its cedar work shall be uncovered” (Zephaniah 2:14). The word “uncovered” [era] could be read to mean: Its city [ira].
When the Temple was destroyed, many in Israel adopted stringencies against eating meat and drinking wine; Rabbi Yehoshua challenged them, asking why they refused these foods, and they replied that meat was brought as offerings on the altar and wine was poured as libations on the altar, which are now suspended.
Chachmei Bavel teach that the day wood-cutting for the altar's arrangement ceased marks a significant point, citing Rabbi Eliezer the Great's view that from the fifteenth of Av onward the sun's strength diminishes and wood was no longer cut for the arrangement because it does not dry properly.
The passage describes a period of moral and social degradation in which wisdom will be lost, those who fear sin will be despised, truth will be absent, youth will shame the elderly, elders will stand before children, sons will dishonor fathers and daughters will rebel against mothers, daughters-in-law against mothers-in-law, a person's enemies will be the members of his own household, the generation's character will resemble that of dogs, children will show no shame before their fathers, and only reliance on their Father in Heaven will remain.
The passage derives through exegetical rules that the term "wild animal and domestic animal" in a Torah verse includes not only animals of their own kinds but also hybrid offspring of mixed species in either direction.
[ה] אין לי אלא כבשים ועזים המיוחדים; מנין לרבות את הכלאים? תלמוד לומר 'חיה ובהמה'. אין לי אלא חיה ובהמה – חיה-מין-חיה בהמה-מין-בהמה. מנין בהמה-מין-חיה וחיה-מין-בהמה? תלמוד לומר "חיה" מכל מקום, "ובהמה" מכל מקום.
Transmits the practical framework of mourning for Jerusalem and the prohibition of musical instruments after the destruction.
משחרב הבית תקנו שבכל דבר שמחה שיהיה בה זכר לחורבן הבית וע"כ אמרו סד אדם את ביתו בסיד ומניח בו אמה על אמה בלא סיד זכר לחורבן הבית והרמב"ם ז"ל כתב אין בונין בניין מסיד כבנין המלכים אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד (ס"א בסיד ובטרכסיד) ומשייר בו אמה על אמה ואינו משמע כן בגמרא דבתר דמייתי הך ברייתא ת"ר לא יסוד אדם את ביתו בסיד ואם עירב בו חול או תבן מותר ר"י אומר חול הרי הוא טרכסיד ואסור תבן מותר ומסיק כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו אמה על אמה אלמא ע"י שיור אמה על אמה מותר כל מיני סיד ועושה אשה תכשיטיה ומשיירת בהם דבר מועט ומאי היא בת צדעא פירוש טפול סיד שמטפלת במקום הצדעים ועושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט אפילו כסא דהרסנא: תקנו להניח אפר בראש חתנים במקום הנחת תפילין ואסרו עטרות לחתנים ודוקא לחתנים שלא אסרו אלא בעת ריבוי שמחה אבל לשאר כל אדם מותר וקאמר רב לא שנו אלא של מלח וגפרית אבל של ורד והדס מותר ושמואל אומר אף של ורד והדס אסור אבל עושה של קנים וחילת ופסק הרמב"ם ז"ל כשמואל ואיני יודע למה דהא קי"ל כרב באיסורי ופירשו התוס' דלא בעטרות של הראש איירי שאין דרך לעשותו מקנים וחילת אלא כעין כיפה ששושין לחתן שיושב בה וכלות מותרות בכל חוץ מבעיר של זהב שאסרו אף לכלות והרמב"ן כתב דלאו דוקא עיר של זהב אלא כל שעיקרו של כסף או של זהב אסור אף לכלות ולא התירו להם אלא שעיקרן של מיני צבעונים אע"פ שיש בו משבצות זהב וכ"כ הרמב"ם ז"ל גזרו על עטרות כלות של כסף וזהב אבל עטרות של גדיל מותר לכלות ושאר כל אדם חוץ מחתן וכלה מותרין בכל ואסרו כל מיני שיר בין בכלי בין בפה ופירש"י כגון לשורר בבית המשתה והתוס' מפרשים דאפי' בלא משתה נמי ודוקא למי שרגיל בכך כההיא דאיתא בירוש' ריש גלותא הוה קאים ודמיך בזמרא פירוש בשכבו ובקומו היו מזמרין לפניו ומלשון הרמב"ם ז"ל משמע דבכלי אסור לשמוע בכל ענין ובפה דוקא על היין אבל הוא ביאר בתשובת שאלה דאפי' בפה אסור אף בלא משתה ואין חילוק בין לשון עברי ולשון ערבי כ"ש אם הן דברי ניבול שאסור לשומעו אף בלא מליצה וניגון וה"מ שירת אהבים כגון לשבח יפה ביופיו וכיוצא בו אבל מותר לומר שירות ותשבחות על היין בבית המשתה ואסור לאדם שימלא שחוק פיו בזמן הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו:
Genesis 4:21unverifiedFiled under: Climbing a Stairway to Heaven: A New Take on Music, Song, and Judaism
Genesis 45:27unverifiedFiled under: Climbing a Stairway to Heaven: A New Take on Music, Song, and Judaism
Eight Chapters 5:2unverifiedFiled under: Climbing a Stairway to Heaven: A New Take on Music, Song, and Judaism
Source 8 · Rishonim
attested
רבינו בחיי, שולחן של ד שער א
רבינו בחיי, שולחן של ד שער א
The passage explains that while Chazal forbade enjoyment of the world without a blessing on all sensations (taste, smell, sight, and hearing), they did not establish a blessing for hearing the sound of a harp or organ because sound has no substance of its own—it comes from wind passing through an instrument, unlike smell which emanates from the fruit or perfume itself or taste which comes from the object being consumed.
ודע ממה שאמרו חז"ל אסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה על כל ההנאות אמרו כן, בין מה שהוא טועם, בין מה שמריח, רואה ושומע... אמנם לא תיקנו ברכה כשישמע קול כנור ועוגב ערב מאד, שהקול אין בו ממש, ואם תאמר הריח גם כן אין בו ממש, הרי יש ממש לפירות שמהם יצא. ואם תאמר הקול יש ממש לכלי או לאדם המשורר, אינו דומה, כי ריח הפרי או הבושם הוא מגופו ועצמותו של הפרי או הבושם, וקול האדם או הכלי אינו מעצמותו אלא מהרוח המנשבת בו, ולא תיקנו ברכה בחוש המישוש כי הוא בכלל חוש הטעם...
Explains the Shulchan Arukh’s restrictions on musical instruments and discusses the accepted boundaries and exceptions of music during the mourning for the Temple.
(יג) ואפילו שיר בפה על היין אסור - וב"ח פסק דאפילו בלא יין ג"כ אסור דאמרינן בגמרא דוקא זמרא של מושכי הספינות או מושכי הבקרים שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם אבל דגרדאי אסור שהוא לשחוק בעלמא וע"כ נשים המזמרות בפה בעת מלאכתן יש למחות להן ואם אינן שומעות מוטב שיהיו שוגגין אכן בבית חרושת המעשה שיש שם גם אנשים ואלו מזמרות ואלו עונין אחריהן הוא כאש בנעורת ומצוה רבה לבטלם:
בית יוסף, אורח חיים תק״ס — ד"ה ומ"ש רבינו ושאר כל אדם חוץ
Beit Yosef, Orach Chayim 560:12
Analyzes the Tur’s presentation of the post-Churban music prohibition and the relevant Talmudic sources and qualifications.
ומ"ש רבינו ושאר כל אדם חוץ מחתן וכלה מותרים בכל כבר נתבאר בסמוך: ומ"ש רבי' בשם הרמב"ן דכל שעיקרו של כסף או של זהב אסור אף לכלות לאו למימר דלשאר נשים אסור דהא כל שאינה כלה לא מיתסרא במידי אלא היינו לומר דלא מיבעיא לחתנים דאסור אלא אף לכלות: ואסור כל מיני שיר בין בכלי בין בפה בסוף סוטה (מח.) תנן משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין ובפ"ק דגיטין (ז.) שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנ"ל דאסור שירטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ולישלח להו מהכא בשיר לא ישתו יין אי מההוא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אבל דפומא שרי קמ"ל ופירש רש"י זמרא לשורר בבי' המשתאות וכתבו התוס' וכן משמע מדקאמר ולישלח להו מהכא בשיר לא ישתו יין וראוי להחמיר בכיוצא דההוא דירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא שמתענג ביותר ושיר של מצוה שרי כגון בשעת חופה שעושין לשמח חתן וכלה וגם סמ"ג כ' בהל' ט"ב דלשמח חתן וכלה שהוא שיר של מצוה מותר ורבינו כתב בסי' של"ח בשם אבי"ה שמותר לומר לעו"ג בשבת לנגן בכלי שיר בחופות דאמירה לעו"ג במקום מצוה שרי ואין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר ע"כ: ומ"ש רבינו ומלשון הרמב"ם משמע בכלי אסור בכל ענין ובפה דוקא על היין כ"מ ממ"ש בסוף הלכות תענית וז"ל וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשמען מפני החורבן ואפי' שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין: ומ"ש רבינו שמותר לומר שירות ותשבחות על היין בבית המשתה כן כתב הרי"ף והרא"ש בפרק אין עומדין בשם גאון וכ"כ ה"ה בשם גאון ג"כ וכך הם דברי הרמב"ם שכתבתי בסמוך: גרסינן בסוף סוטה (מח.) א"ר אודנא דשמעא זמרא תיעקר אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור ופירש"י דנגדי. מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתן: ודבקרי. שמזמרים בשעה שחורשים אינו אלא לכיון את השוורים לתלמיהם שהולכים לקול השיר שערב עליהם: דגרדאי. אינו אלא לשחוק:
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:35-39
Collects Sephardic authorities on post-Churban music, including distinctions among instrumental music, vocal song, and differing circumstances of listening.
טל) [סעיף ה'] אסור לאדם שימלא פיו שחוק וכו' שנאמר אז ימלא שחוק פינו, טור. וה"ר יונה פירש דשלא בזה"ז נמי קאמר שהשמחה יתירה מרגילין את האדם לשכוח המצות. ב"י. וכתב הט"ז סק"ז שיש חילוק בזה דלענין שמחה שאינה של מצוה ודאי אסור אפי' שלא בזמן הגלות למלא פיו שחוק אבל בשמחה של מצוה היה היתר בזמן שבהמ"ק היה קיים כגון שמחת בית השואבה ושמחת דוד שהיה מכרכר בכל עוז ובזמן הגלות ערבה כל שמחה ואפי' בשמחה של מצוה כגון בחתונה או פורים מ"מ לא ימלא פיו שחוק עכ"ל. וכ"כ הפרישה או' ה' מש"ז או' ז' וכ"כ הרב יעב"ץ בסידורו עמודי שמים ח"ב דע"ה ע"ב ועי"ש מה שהאריך להוכיח ע"ז יעו"ש. ומ"ש במס' ברכות דף ט' ע"ב זמנא חדא סמך גאלה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא היינו שחוק מעט אבל לא מלא פיו וכן מ"ש שם בגמ' דף ל' ע"ב חזייה דהוה קא בדח טובא א"ל אנא תפילין קמחנא דמשמע דהיה שמח הרבה בעשיית המצוה וכן איתא בזוהר פ' אחרי דף נ"ו ע"א דבמילי דאורייתא ובפקודי דאורייתא בעי למחדי יעו"ש היינו שמחה בלב כדכתיב פקידי ה' ישרים משמחי לב:
From the new moon of Av until the fast of Tisha B'Av, one minimizes commerce and joyful building (such as a son's wedding house, or building a decorative sink and basin), and joyful planting (such as ornamental trees that kings plant for shade, or types of myrtle and willow), though a wall that is leaning and in danger of collapse may be repaired even if it is for joy; joyful engagement and betrothal feasts are forbidden, though betrothal without a feast is permitted, and even on Tisha B'Av itself betrothal is permitted so that someone else does not precede him; the custom is to be stringent and not marry from the seventeenth of Tammuz onward until after Tisha B'Av.
מר"ח עד תענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור ובנטיע' של שמחה כגון אבורנקי של מלכי' שנוטעים לצל להסתופף בצילו או מיני הדס ומיני אהלי' ואם היה כותלו נוטה ליפול אע"פ שהוא של שמחה מותר לבנות (ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן ספ"ק דתענית) ואין נושאין נשים ואין עושין סעוד' אירוסין אבל ליארס בלא סעודה מותר ואפי' בתשעה באב עצמו מותר ליארס שלא יקדמנו אחר: הגה ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב: (מנהגים):
The passage discusses whether recorded singing and music from recording devices such as tape recorders, phonographs, and radios fall under the prohibition of live instrumental music in the post-Churban period and between the Ninth of Av and the new moon of Elul, distinguishing between vocal music captured from voices (which may be permitted) and music originating from instruments (which would be prohibited like live instrumental music), with different implications depending on the stringencies observed in Jerusalem at weddings.
On this pageThe passage discusses whether recorded singing and music from recording devices such as tape recorders, phonographs, and radios fall under the prohibition of live instrumental music in the post-Churban period and between the Ninth of Av and the new moon of Elul, distinguishing between vocal music captured from voices (which may be permitted) and music originating from instruments (which would be prohibited like live instrumental music), with different implications depending on the stringencies observed in Jerusalem at weddings.
Page 89
Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage discusses whether hearing songs through a radio constitutes a prohibited use of musical instruments after the destruction of the Temple, arguing that the Rambam's prohibition applies to all sound-producing devices regardless of whether they are dedicated instruments, and that listening to music on a radio—even if the radio's primary purpose is news and commerce—is definitively forbidden when songs are being broadcast.
On this pageThe passage discusses whether hearing songs through a radio constitutes a prohibited use of musical instruments after the destruction of the Temple, arguing that the Rambam's prohibition applies to all sound-producing devices regardless of whether they are dedicated instruments, and that listening to music on a radio—even if the radio's primary purpose is news and commerce—is definitively forbidden when songs are being broadcast.
Page 74
Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage discusses whether musical instruments are permitted during the Sefira period in the context of a festive meal for charitable fundraising purposes, and concludes that instrumental music is prohibited during Sefira based on an accepted custom treated as binding like a vow, though the passage notes differing views on whether the prohibition extends to specific contexts such as weddings.
On this pageThe passage discusses whether musical instruments are permitted during the Sefira period in the context of a festive meal for charitable fundraising purposes, and concludes that instrumental music is prohibited during Sefira based on an accepted custom treated as binding like a vow, though the passage notes differing views on whether the prohibition extends to specific contexts such as weddings.
Page 199
Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage cites Gittin 7 to indicate that there is no distinction between instrumental music (zimra d'mana) and vocal music (zimra d'puma) regarding the prohibition on music after the Temple's destruction, though it notes that Rashi explains the prohibition applies specifically to singing in banquet houses.
On this pageThe passage cites Gittin 7 to indicate that there is no distinction between instrumental music (zimra d'mana) and vocal music (zimra d'puma) regarding the prohibition on music after the Temple's destruction, though it notes that Rashi explains the prohibition applies specifically to singing in banquet houses.
Page 288
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage cites Chelkat Yaakov (siman 72, os 2) for a significant rationale to permit hearing musical instruments through radio and recording, on the grounds that when Chazal decreed the prohibition on singing, these devices did not exist in the world and therefore Chazal's decree did not apply to them.
On this pageThe passage cites Chelkat Yaakov (siman 72, os 2) for a significant rationale to permit hearing musical instruments through radio and recording, on the grounds that when Chazal decreed the prohibition on singing, these devices did not exist in the world and therefore Chazal's decree did not apply to them.
Page 190
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage cites Chelkat Yaakov (Siman 62, Ot 2) as presenting a substantial argument to permit hearing musical instruments through radio and recorded sound, on the grounds that when Chazal issued their decree against musical performance, such devices did not exist and therefore were not included in the decree.
On this pageThe passage cites Chelkat Yaakov (Siman 62, Ot 2) as presenting a substantial argument to permit hearing musical instruments through radio and recorded sound, on the grounds that when Chazal issued their decree against musical performance, such devices did not exist and therefore were not included in the decree.
Page 142
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Rav Yitzchak Yosef rules that even those who are lenient year-round to listen to sacred songs accompanied by musical instruments via radio or recording should be strict during the Omer and refrain from hearing songs accompanied by instruments or hearing musical instruments from a recording.
גם הנוהגים להקל בכל ימות השנה לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, דרך הרדיו והרשם קול, נכון שיחמירו בימי הספירה שלא לשמוע בהם שירים המלווים עם כלי נגינה, או שמיעת כלי שיר מטייפ.
Rabbi Mordechai Eliyahu states that the Sages prohibited a person from hearing the sound of song accompanied by a musical instrument even when listening to a recording or radio, though some say the prohibition applies only to one who regularly engages in this practice, and in practice the ruling follows the first opinion.
שירים
גזרו חכמים שאסור לאדם לשמוע קול שיר בכלי נגינה אפילו אם שומע בהקלטה או ברדיו, ויש אומרים שכל האיסור דוקא מי שרגיל בכך באופן קבוע, ולמעשה הלכה כדעה ראשונה.
[הערה 18] – כתב השו"ע (סי' תק"ס סעי' ג'): "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם; ואסור לשומעם מפני החורבן", וכתב המשנ"ב (ס"ק י"א): "שלא לנגן בכלי שיר – היינו דבכלי אסור אפילו שלא על היין לדעה זו", וכ"כ הכה"ח (ס"ק כ"ה).
Poskim dispute whether listening to recorded music on electronic devices is subject to the same prohibition as live instrumental music during the omer and Three Weeks: some hold there is no difference and both are forbidden, while others distinguish between instrumental music (which some forbid even on devices, and some permit) and non-instrumental singing (generally permitted), and still others argue that electronic listening lacks the festiveness of live music and is now routine enough to be permitted, particularly for non-joyous songs played at low volume.
יש אומרים, שאין הבדל בין שמיעת נגנים חיים לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר עד ל"ג בעומר ובשלושת השבועות, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. אבל לשמוע שירים דרך מכשירים אלקטרוניים בלא ליווי תזמורתי – מותר (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש אוסרים אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי דרך מכשירים אלקטרוניים, כי המכשיר נחשב כמו כלי זמר (ציץ אליעזר טו, לג, שבט הלוי ח, קכז). אולם יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו אינו חל על שמיעת כלי זמר דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך מכשירים אלקטרוניים, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור בימים אלו גם ממכשירים ביתיים, אבל ניגונים רגילים וקל וחומר ניגונים עצובים אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר. והרוצה להקל רשאי לסמוך על דעה זו ולשמוע שירים רגילים ועצובים ממכשירים אלקטרוניים, אבל לא ישמעם בקול רם, מפני שעוצמת הקול שממלאת את חלל החדר יוצרת חגיגיות מסוימת.
Many poskim maintain that there is no difference between listening to live music and listening to music on the radio or any other electronic device; both are forbidden during the omer period (until Lag Ba-omer) and the Three Weeks. One may, however, listen to non-instrumental music on an electronic device (Igrot Moshe, YD 2:137, Yeḥaveh Da’at 6:34). Some forbid even this, because the device itself is considered a musical instrument (Tzitz Eliezer 15:33, Shevet Ha-Levi 8:127). However, some maintain that the prohibition on music does not apply to listening to music on the radio or any other personal electronic device, as listening to music this way is not festive, whereas live music is. Furthermore, nowadays, listening to music on electronic devices is a regular, universal practice, and since it has become so routine, it is no longer considered a source of joy and festivity. Thus, listening to it is like listening to singing without musical accompaniment, which is permitted during the omer period. In addition, a distinction should be made between joyous songs and regular songs; only joyous songs should be forbidden to listen to during the omer, but regular tunes, and certainly sad tunes, should not be prohibited during the mourning period of the omer. Therefore, one who wishes to be lenient may rely on this opinion and listen to regular and sad songs on a personal electronic device. However, he should not play this music loudly, because the power of a sound that fills a room generates a festive atmosphere. It seems that according to all views, a driver who is worried that he might fall asleep at the wheel may listen to music in order to keep himself alert.
שו"ת הרב הראשי, מ׳:מ״א — ד"ה וביום שמחת תורה – התירו מכיון
Shut HaRav HaRashi 40:41
On Simchat Torah, the passage permits clapping and dancing while songs are sung in honor of Torah because this constitutes a mitzvah, and although nowadays the prohibition against musical instruments is stricter than in the time of Tosafot and the Rema—since in those times people were not skilled at making musical instruments but today one can easily "make" musical instruments by turning on a radio or tape—nonetheless for the sake of a great mitzvah like Simchat Torah it is permitted to dance and clap as is customary, even in our time.
וביום שמחת תורה – התירו מכיון שזהו ענין של מצוה למחוא כף ולרקוד בזמן שמשוררים שירים לכבוד התורה. ולמרות שבימינו איסור זה יותר חמור מזמן התוס' והרמ"א, שבזמנם לא היו בקיאין בעשיית כלי שיר, אבל בימינו אפשר לתקן "כלי שיר" בקלות ע"י הדלקת רדיו, טייפ, ואף על פי כן לצורך מצוה גדולה כמו שמחת תורה – מותר לרקוד ולמחוא כף כדרכו גם בימינו. וראה מאמר מרדכי שבת (ח"ה פרק קט"ו סעי' ז'), שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"ט), מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק נ"ה סעי' ל', ל"ג).
Rabbi Mordechai Eliyahu states that it is prohibited to hear songs from a musical instrument after the destruction of the Temple, whereas hearing songs sung by voice alone is permitted; therefore, by strict law it is forbidden to listen to songs played on an instrument unless it is for a matter of mitzvah.
מובא בשו"ע (סי' תק"ס סעי' ג'), שאסור לשמוע ניגונים בכלי נגינה אחר חורבן הבית, ושלא בכלי נגינה – מותר בשירה בפה. לכן, מעיקר הדין אסור לשמוע שירים בכלי נגינה אא"כ זהו דבר מצווה.
Rav Yitzchak Yosef rules that one may not operate a record player, radio, or tape player even on the eve of a holiday to listen to songs on the holiday of Shemini Atzeret, even if done for the honor of Torah, and while one who permits it is not stopped, people should instead rejoice through reciting piyyutim, songs, and praises to Hashem.
וכן אסור להפעיל מערכת דיסקטים, או רדיו, או טייפ, אפילו מערב יום טוב, לשמוע שירים ביום טוב של שמיני עצרת, ואפילו עושים כן לכבודה של תורה. ומי שנוהג היתר, מוחין בידו, אלא ישמחו באמירת פזמונים ושירים ותשבחות לה' יתברך.
שו"ת הרב הראשי, ל״ח:ל״א — ד"ה רצוני לשאול את הרב בעניין שמיעת
Shut HaRav HaRashi 38:31
Rabbi Mordechai Eliyahu notes a dispute between the Shulchan Aruch, who prohibits hearing songs now that the Temple is destroyed, and the Rama, who permits it for ordinary people (citing the Tur), arguing that the prohibition applies only to those accustomed to hearing songs and melodies like royalty; he further observes that educational work would suffer greatly if it could not be accompanied by songs and melodies, particularly given efforts to counter negative Western cultural influences expressed through song and music.
רצוני לשאול את הרב בעניין שמיעת שירים בזמן הזה כאשר בית מקדשנו חרב.
על פי מה שלמדתי, מרן בעל השו"ע אוסר זאת, אך הרמ"א, המבסס את דבריו על דברי ה"טור", מתיר ואומר כי האיסור הוא על אנשים הרגילים לשמוע שירים ומנגינות כבני מלכים ולא על שאר בני אדם.
עלי לציין, שהעבודה החינוכית תיפגע מאוד אם היא לא תוכל להילוות בשירים ובמנגינות. דיינו על המאמצים המוקדשים להוציא את ההשפעה השלילית של תרבות המערב הבאה לידי ביטוי גם בשירה ובמנגינות.
Gray Matter II, Electricity, Fulfilling Mitzvot Through Electronic Hearing Devices
גריי מאטר ב, חשמל, קיום מצוות בעזרת מכשיר שמיעה
Gray Matter II, Electricity, Fulfilling Mitzvot Through Electronic Hearing Devices
The majority of authorities hold that one does not fulfill mitzvot by hearing sound through a microphone, as most twentieth-century decisors contend that electronically reproduced sound lacks the original sound waves required by halacha, making it substantially inferior even to an echo.
The majority of authorities believe that one does not fulfill any mitzvot by hearing a sound through a microphone. In particular, most mid- and late-twentieth-century authorities, who benefited from a greater understanding than their predecessors of how microphones operate, reject the use of microphones for the performance of mitzvot, with the possible exception of Torah reading. They argue that one hears an electronically reproduced sound over these devices, whereas the Halachah requires one to hear the actual sound of a shofar, or voice of the reader. They note that this reproduction is substantially inferior to hearing an echo since it lacks any trace of the original sound, whereas echoes come from the original sound waves.
The passage distinguishes between joyful melodies and ordinary or sorrowful melodies, holding that only joyful melodies are prohibited during the three weeks of mourning, while sorrowful melodies have no prohibition; it further teaches that sad songs about the destruction accompanied by instruments broadcast on the radio during the Nine Days are not only permitted but praiseworthy, as they stir hearts to greater mourning over the churban.
ועוד, שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה ראוי לאסור בימים אלו, אבל ניגונים רגילים, וקל וחומר ניגונים עצובים, אין לאסור בשלושת השבועות. וכן למדנו (שבת קנא, א) שבעת ההלוויה עצמה נהגו להביא חלילים ולנגן בהם כדי לעורר צער ובכי על הנפטר, והיה זה בכלל מצוות לוויית המת. מכאן שאין איסור גורף על שמיעת כלי זמר, אלא האיסור בימי אבלות הוא לשמוע ניגונים של שמחה. וכן שמעתי מאבי מורי, שלא רק שמותר להשמיע שירים עצובים על החורבן בליווי כלי זמר דרך הרדיו בתשעת הימים אלא שיש בזה מעלה, שעל ידי כך הלבבות מתעוררים יותר להתאבל על החורבן.
Rav Yitzchak Yosef states that it is forbidden to produce sound from a musical instrument on Shabbat lest one repair it, and this applies even to handclapping in a place of rejoicing and song; the prohibition applies only to the sound of song, and certainly applies to musical instruments operated by electricity or an amplifier.
אסור להשמיע קול בכלי שיר בשבת, שמא יתקן כלי שיר. ולאו דוקא בכלי שיר, אלא אפילו ביד, כגון להכות כף אל כף כשהוא במקום שמחה ושיר, אסור. ולא אסרו אלא בקול של שיר. וכל שכן שאסור להשמיע כלי שיר הפועלים ע"י חשמל או מגבר. [ילקו"י שבת ה' עמ' סו] .
וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם: הגה ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה [טור] ואסור לשומעם מפני החורבן ואפי' שיר בפה על היין אסורה שנא' בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא על היין: הגה וכן לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה הכל שרי [תוס' וסמ"ג והגהות מיימוני]:
זמרא מנא לן דאסור - פי' בקונטרס לשורר בבית המשתאות וכן משמע מדקאמר ולישלח ליה מהכא בשיר לא ישתו יין ובפרק בתרא דסוטה (דף מח.) תנן משבטלה סנהדרין בטל שיר בבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין וראוי להחמיר בכיוצא דההוא בירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא שמתענג ביותר ושיר של מצוה שרי כגון בשעת חופה שעושין לשמח חתן וכלה:
זה לכתחילה[, קג ראה לעיל ]סימן מ״ג[ בדין שמיעת כלי זמר בתוך י״ב חודש. כאן השאלה אם הדבר נחשב כמכשיל את הוריו באיסור בשמיעת כלי שיר, או מכיוון שלא הם הדליקו אז כמו שאם הם שומעים שירים כשנוסעים באוטובוס או משכנים שמדליקים,
הביא בשם שו״ת חלקת יעקב ]סימן סב׳ אות ב׳[, שיש סברא גדולה להתיר שמיעת כלי נגינה דרך רדיו ורשמקול, הואיל ובשעה שגזרו חז״ל לאסור הזמר, לא היו כלים אלה בעולם, ולא חלה עליהם גזירת חז״ל. ]ולכאורה לפי״ז ה״ה בכל כלי שיר חשמליים
האיסור משום שיש בזה פריצות והוללות, וכשאין מקום לחשש זה, מותר. אבל הרמב״ם ]תעניות פ״ה הי״ד וז״ל: משחרב בית המקדש גזרו חז״ל שלא לנגן בכלי שיר ובכל מיני זמר, וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהם, ואסור לשומעם מפני החורבן.
