Jewish law addresses the permissibility and restriction of musical instruments and singing in the period following the destruction of the Temple. The sources establish a rabbinic prohibition on joyous musical entertainment while discussing the practical scope of this restriction and its exceptions.
אל תשמח ישראל אל גיל כעמים
31 sources · 25 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The Talmudic foundation for the prohibition appears in Sotah 48a, which records that from the time the Sanhedrin was nullified, song was nullified from feasts, as derived from Yeshayahu 24:9 — "With song they shall not drink wine" — and Rav further declared that an ear that hears music ought to be uprooted, while Rava warns that music in the home brings ruin in its wake.
The Gemara in Gittin 7a, as analyzed by the Beit Yosef (Orach Chayim 560), establishes that the prohibition extends beyond instrumental music to vocal song as well, since the pasuk in Hoshea 9:1 — "Do not rejoice, Israel, as the nations do" — was cited to forbid vocal music, which would otherwise have been inferred as permitted from the Yeshayahu verse that speaks only of instrumental performance; Rashi on Gittin 7a explains that the prohibition on singing specifically targets entertainment at banquets.
A fundamental dispute among the Rishonim and codifiers concerns the scope of the prohibition: Peninei Halakhah, The Nation and the Land 9:9 explains that according to the Rambam and the Shulchan Arukh, instrumental music is forbidden in all settings for pleasure, while vocal song is forbidden only at a wine feast, whereas Rashi and the Tosafot hold that no distinction is drawn between vocal and instrumental music, and in either case singing or playing at a wine feast is universally forbidden.
The Shulchan Arukh and later Acharonim codify the prohibition in expansive terms: Arukh HaShulchan (Orach Chaim 560:7) rules that all forms of instrumental music and song-producing sound are forbidden on account of the Destruction, permitted only for a mitzvah purpose such as a wedding or a seudat siyum, and records a leniency for songs of praise and thanksgiving to God over wine even at an optional feast; Mishnah Berurah 560:13–14 and Mishnah Berurah 560:12 affirm that vocal song over wine is forbidden to all opinions, and that those who stand outside and play instruments for diners every day commit a clear prohibition.
A Gaon's ruling cited by רמב"ן, תורת האדם לפני שער הגמול draws an important distinction: the prohibition on vocal music applies specifically to love-songs and songs that celebrate personal beauty, but songs of praise, thanksgiving, and remembrance of God's kindness are not subject to that restriction, and no one has ever protested the universal Jewish practice of singing such praises at weddings and feasts.
Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai 32:17) rules that the rabbinic prohibition forbids listening to instrumental music even through recordings or radio broadcast, and that while some hold the prohibition applies only to those who habitually listen in a royal manner, the operative ruling follows the stricter position; Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai 17:11) adds nuanced leniencies for specific circumstances during the Three Weeks — such as background music while waiting on a telephone call, music to prevent a driver from falling asleep, and music for someone who requires it for psychological well-being — instructing that in the last case one should listen privately and preferably to quiet songs connected to the theme of the Destruction.
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (Orach Chaim 551:4) holds that those who are lenient throughout the year and listen via tape to songs of praise to God, not in a spirit of frivolity, have valid grounds to rely upon even when those songs are accompanied by instruments, and that even purely melodic pieces without words of praise are permitted if they awaken the listener to divine service — with the stricter practice praised — though actual musical instruments without the mediation of a device remain prohibited outside a wedding context.
Shevet HaLevi (Shevet HaLevi 6:69) rules that the prohibition against listening to musical instruments — rooted in the Rambam's ruling that all forms of song and sound-producing instruments are forbidden since the Destruction — extends to radio broadcasts of music, permitting only sacred or mitzvah-related music at a wedding or in similarly limited contexts, and expresses deep concern that this well-established principle has been largely forgotten in contemporary practice.
Igros Moshe (Igros Moshe OC 1:164) addresses the prohibition of singing since the Destruction, noting that the passage in Gittin 7 does not distinguish between instrumental and vocal music, and clarifies that Rashi's reading confines the prohibition specifically to singing for entertainment at banquets.
Tzitz Eliezer (Tzitz Eliezer 15:32) addresses three distinct questions arising in contemporary practice: whether it is permitted to learn and sing songs in general, whether recorded or broadcast music from a gramophone, radio, or phonograph carries the same prohibitory status as live instrumental music during mourning periods and the Three Weeks, and the practice of some who forbid musical instruments even at weddings.
Maayan Omer (Maayan Omer 3:4:2) records that the Minchat Yitzchak, the Tzitz Eliezer, and the Shevet HaLevi all hold that the prohibition on listening to musical instruments during the Three Weeks and Sefirat HaOmer rests on a rabbinic enactment, and that stringency is the appropriate posture during those times.
Peninei Halakhah, Zemanim 8:4 surveys the contemporary machlokes directly: some leading poskim — including the Igrot Moshe and Yechaveh Da'at — hold that recorded music is forbidden during the Omer and the Three Weeks just as live music is, permitting only a cappella song; the Tzitz Eliezer goes further and forbids even a cappella; yet other poskim permit recorded instrumental music on the grounds that the Acharonim prohibited only live performances, which carry a festive character that casual home listening lacks — and Rav Melamed indicates that in an era when recorded music has become entirely routine background noise rather than a special occasion, there is basis for the more lenient view.
·
Source 1 · Tanach
Verified
Psalms 137:1-4
תהילים קל״ז
Psalms 137:1
The exiles’ refusal to sing the song of Zion in a foreign land establishes the association between music, national mourning, and the destruction of the Temple.
The Gemara explains the post-Destruction restriction on song and distinguishes between different forms and settings of musical expression, including song in taverns and vocal song.
MISHNA: This mishna continues with the list of items that were nullified. From the time when the Sanhedrin ceased song was also nullified from the places of feasts, i.e., it was no longer permitted to sing at a feast where wine was served, as it is stated: “With song they shall not drink wine” (Isaiah 24:9). GEMARA: The Gemara poses a question with regard to the first clause of the mishna: And from where is it derived that the verse: “With song they shall not drink wine” (Isaiah 24:9) is written about the period from the time when the Sanhedrin was nullified? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: From that which the verse states: “The Elders have ceased from the gate, the young men from their music” (Lamentations 5:14). This indicates that the dissolution of the Sanhedrin, who are the Elders from the gate, is linked to the end of the young men singing. Rav said: The ear that hears song should be uprooted, as it is prohibited to listen to music after the destruction of the Temple. Rava said: If there is song in a house there will be destruction on the threshold, as it is stated: “Voices shall sing in the windows; desolation shall be in the doorposts; for its cedar work shall be uncovered” (Zephaniah 2:14). The word “uncovered” [era] could be read to mean: Its city [ira].
רש"י על גיטין ז׳ א — ד"ה זמרא - לשורר בבית המשתאות
Rashi on Gittin 7a:8
Rashi clarifies the context and meaning of the Talmudic discussion concerning music after the destruction, helping define what type of musical activity the sugya addresses.
זמרא - לשורר בבית המשתאות: דמנא - כנור: ועל האירוס - מפרש בפרק בתרא דסוטה (ד' מט:) טבלא דחד פומא והוא זוג המקשקש:
Genesis 4:21unverifiedFiled under: Climbing a Stairway to Heaven: A New Take on Music, Song, and Judaism
Genesis 45:27unverifiedFiled under: Climbing a Stairway to Heaven: A New Take on Music, Song, and Judaism
Eight Chapters 5:2unverifiedFiled under: Climbing a Stairway to Heaven: A New Take on Music, Song, and Judaism
Source 4 · Rishonim
attested
רמב"ן, תורת האדם לפני שער הגמול
רמב"ן, תורת האדם לפני שער הגמול
The Gaon explains that the prohibition on singing refers to songs of human love and praise of physical beauty (like what Ismaelites call "asher"), but songs and praises celebrating God's mercies are permissible and customary among Jews to recite at weddings and feasts with musical accompaniment, and no one has objected to this practice.
פירש גאון ז"ל הא דאמרינן זמרא דפומא אסור, הני מילי כגון נגינות של אהבת אדם לחברו ולשבח יפה ביפיו, כגון מה שישמעאלים קורין אשע"ר, אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת, ומנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה ובבית משתאות בקול נגינות, ולא מצינו מי שמיחה בזאת.
Rashi explains that when the priests' feet were lifted from the Jordan waters onto the dry land beside it and the waters returned to their place, the Ark found itself on one side and Israel on the other, so the Ark itself carried its bearers and crossed over; Uzzah was punished for this matter when he grasped the Ark, since the bearers bore it, so certainly Uzzah himself should not have touched it.
recovered from “Arukh HaShulchan, Orach Chaim 560:8”
Arukh HaShulchan, Orach Chaim
ערוך השולחן, אורח חיים תק״ס — ד"ה וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 560:7
Arukh HaShulchan reviews the post-Destruction music restriction, its accepted scope, and the distinction between joyous musical entertainment and other singing.
וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר, וכל מיני זמר, וכל משמיעי קול של שיר, לשמח בהם. ואסור לשומען מפני החורבן, שנאמר (הושע ט א): "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים". ויש אומרים דווקא מי שרגיל בזה אסור, כמו השרים שעומדים ושוכבים בכלי שיר. וכן בבית המשתה – אסור, אם אינה שמחה של מצוה. ואפילו מי שאינו רגיל בזה – אסור. אבל לצורך מצוה, כגון בבית חתן וכלה – הכל מותר. וגם שם אין לשמוח ביותר. ובסעודת הסיום – מותר, ומצוה לשמוח בשמחת התורה. וכתב רבינו הבית יוסף בסעיף ג: דכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות, או שיר של הודאות, וזכרון חסדיו של הקדוש ברוך הוא על היין; עד כאן לשונו. כלומר: דבכי האי גוונא – אפילו בסעודת רשות מותר. (עיין ט"ז ומגן אברהם, שהתרעמו על מה שמשוררים דברים שלא בשעתן, עיין שם).
בית יוסף, אורח חיים תק״ס — ד"ה ומ"ש רבינו ושאר כל אדם חוץ
Beit Yosef, Orach Chayim 560:12
Beit Yosef surveys the Talmudic and early halakhic sources for the prohibition of music after the Churban and discusses its boundaries and rationale.
ומ"ש רבינו ושאר כל אדם חוץ מחתן וכלה מותרים בכל כבר נתבאר בסמוך: ומ"ש רבי' בשם הרמב"ן דכל שעיקרו של כסף או של זהב אסור אף לכלות לאו למימר דלשאר נשים אסור דהא כל שאינה כלה לא מיתסרא במידי אלא היינו לומר דלא מיבעיא לחתנים דאסור אלא אף לכלות: ואסור כל מיני שיר בין בכלי בין בפה בסוף סוטה (מח.) תנן משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין ובפ"ק דגיטין (ז.) שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנ"ל דאסור שירטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ולישלח להו מהכא בשיר לא ישתו יין אי מההוא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אבל דפומא שרי קמ"ל ופירש רש"י זמרא לשורר בבי' המשתאות וכתבו התוס' וכן משמע מדקאמר ולישלח להו מהכא בשיר לא ישתו יין וראוי להחמיר בכיוצא דההוא דירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא שמתענג ביותר ושיר של מצוה שרי כגון בשעת חופה שעושין לשמח חתן וכלה וגם סמ"ג כ' בהל' ט"ב דלשמח חתן וכלה שהוא שיר של מצוה מותר ורבינו כתב בסי' של"ח בשם אבי"ה שמותר לומר לעו"ג בשבת לנגן בכלי שיר בחופות דאמירה לעו"ג במקום מצוה שרי ואין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר ע"כ: ומ"ש רבינו ומלשון הרמב"ם משמע בכלי אסור בכל ענין ובפה דוקא על היין כ"מ ממ"ש בסוף הלכות תענית וז"ל וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשמען מפני החורבן ואפי' שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין: ומ"ש רבינו שמותר לומר שירות ותשבחות על היין בבית המשתה כן כתב הרי"ף והרא"ש בפרק אין עומדין בשם גאון וכ"כ ה"ה בשם גאון ג"כ וכך הם דברי הרמב"ם שכתבתי בסמוך: גרסינן בסוף סוטה (מח.) א"ר אודנא דשמעא זמרא תיעקר אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור ופירש"י דנגדי. מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתן: ודבקרי. שמזמרים בשעה שחורשים אינו אלא לכיון את השוורים לתלמיהם שהולכים לקול השיר שערב עליהם: דגרדאי. אינו אלא לשחוק:
Magen Avraham comments on the scope of the restriction on musical instruments and discusses whether the prohibition applies to various forms of song and musical enjoyment.
ראש שמחתי. אמרי' בשבת דף ס"ב דתענוג דאית ביה שמח' אסור תענוג דלית ביה שמחה שרי: או בבית המשתה. אפי' מי שאינו רגיל בהם (טור ותו'): בפה על היין. ז"ל הרמב"ם וכ' הטור שבתשו' ביאר הרמב"ם שאפי' בלא יין אסור וצ"ע למה סתם פה בש"ע וב"ח פסק דאפי' בפה ואפי' מי שאינו רגיל אסור וכ"מ בגמרא דאמרינן זמרי דנגדי (פי' מושכי הספינות) ודבקרי (פי' מושכי הבקרים) שרי שאינו אלא לזרזם במלאכת' דגרדאי אסור שהוא שחוק בעלמא עכ"ל וא"כ הנשים המשוררים בשעת מלאכתן שלא כדין הם עושין:
Mishnah Berurah summarizes the practical parameters of music after the Churban, including instrumental music, vocal singing, meals, mitzvah contexts, and ordinary listening.
(יג) ואפילו שיר בפה על היין אסור - וב"ח פסק דאפילו בלא יין ג"כ אסור דאמרינן בגמרא דוקא זמרא של מושכי הספינות או מושכי הבקרים שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם אבל דגרדאי אסור שהוא לשחוק בעלמא וע"כ נשים המזמרות בפה בעת מלאכתן יש למחות להן ואם אינן שומעות מוטב שיהיו שוגגין אכן בבית חרושת המעשה שיש שם גם אנשים ואלו מזמרות ואלו עונין אחריהן הוא כאש בנעורת ומצוה רבה לבטלם: (יד) דברי תשבחות - כתב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכה"ג לשמחת מריעות כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר [סנהדרין ק"א ע"ש] אך בבהכ"נ לרגלים מצוה לזמר וע"כ מסיק המ"א דלא שרי בשבת לזמר אלא אותן שירים שנתקנו על הסעודה אבל פיוטים אחרים אסור:
The Mishnah Berurah elaborates on the prohibitions and customs of music and rejoicing in the wake of the Churban. Later poskim use these discussions when considering whether instruments may be used in a shul.
(יב) או בבית המשתה - ר"ל לפי שהוא על היין אסרו בזה ואפילו למי שאינו רגיל בזה ודע דאפילו בפה אסור על היין לכו"ע. וע"כ יש למחות באותן שיושבין לאכול סעודתן ובחוץ עומדים ומנגנים ובכל יום עושין כן דזהו ודאי איסור גמור [פמ"ג]:
recovered from “Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:34”
Kaf HaChaim, Orach Chaim
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תק״ס — ד"ה כה
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:25
Kaf HaChaim gathers Sephardi and Kabbalistic considerations concerning music and singing after the destruction and records practical distinctions among contexts of song.
כה) [סעיף ג'] וכן גזרו שלא לנגן בכלי וכו' היינו אפי' שלא על היין לנגן בכלי אסור לדיעה זו. כמ"ש הטור וב"י מלשון הרמב"ם: כו) שם הגה. וי"א דוקא מי שרגיל וכו' כההיא דאיתא בירוש' ריש גלותא הוה קאים ודמיך בזמרא פי' בשכבו ובקומו היו מזמרין לפניו. טור. ומיהו כתב בשל"ה (דף ר' ע"א) על דברי הטור הנז' דכל הפו' סתמו דבריהם משמע דס"ל בכל ענין אסור יעו"ש. וכ"פ הב"ח דאפי' בפה ואפי' מי שאינו רגיל אסור. וכ"כ א"ר או' יו"ד: כז) שם בהגה. או בבית המשתה. אפי' מי שאינו רגיל בהם אסור. מ"א סק"ח. מ"ב או' י"ב. ודע דאפי' בפה אסור על היין לכ"ע. וע"כ יש למחות באותן שיושבים לאכול סעודתן ובחוץ עומדים ומנגנים ובכל יום עושין כן דזה ודאי איסור גמור. א"א או' ח' מ"ב שם: כח) שם. ואפי' שיר בפה על היין אסור וכו' והב"ח פסק דאפי' בלא יין אסור וכדגרסינן בסוף סוטה אמר רב אודנא דשמע זימרא תעקר. אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא. אמר רב הונא זימרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור. פי' הנגינות שמנגנים בני אדם בשעה שמושכין משאוי או בשעה שמנהגין השוורין לחרישה מותר שאינו אלא לתקן מלאכתן אבל הנגינות שמנגנים האורגים וה"ה שאר האומנים באומנתן אסורים שאינן אלא לשמח לבבן ואסור וכדכתיב אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וכ"ש דאסור לשמוע כלי זמר ולפיכך יש להזהיר על המקילין לשתות בכלי זמר ואפי' בשבתות ויו"ט דלא התירו אלא בחופה משום שמחת חתן וכלה וכן נשים המזמרים בפה בעת מלאכתן יש למחות בהם ואם אינם שומעים מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ב'. מ"א סק"ט. א"ר או' יו"ד. א"א או' ט'. מ"ב או' י"ג:
Sefer Charedim, Positive Commandments from the Prophets and the Sages 4:20
ספר חרדים, פרק ד' מ"ע התלויות בפה
Sefer Charedim, Positive Commandments from the Prophets and the Sages 4:20
Because of the mourning for the Temple, the Sages prohibited singing even verbally over wine, as derived from "they shall not drink wine with song" (Yeshayahu 24:9); however, singing praises to God is permitted, but playing musical instruments is forbidden even without wine, according to Rif and Rambam.
(כא) מפני אבל המקדש נזרו שלא לומר שירה אפי׳ בפה על היין שנא׳ בשיר לא ישתו יין יימר שכר לשותיו אבל שיר של שבחות לשי״ת שרי אבל לנגן בכלי אפי׳ ליכא יין אסור רי״ף ורמב״ם:
The passage presents sources indicating that singing is prohibited bizman hazeh: a Talmudic passage prohibits joyful singing among Israel citing the verse "do not rejoice Israel," and when challenged with the verse "they shall not drink wine with song," clarifies that singing is forbidden whether or not wine is involved, citing the talmudic teaching that singing ceased from banquet houses since the destruction, and warns that even one who hears singing will suffer destruction of his home.
ובפרק קמא דגיטין (ז.), שלחו ליה למר עוקבא, זמרא מנא לן דאסור, שירטט וכתב ליה (הושע ט, א) "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים". ולשלח ליה מהכא (ישעיה כד, ט) "בשיר לא ישתו יין", אי מההיא הוה אמינא זמרא דמנא, אבל בפומא שרי, קא משמע לן, עד כאן. פירוש, מאחר שאין שמחה בישראל, אין ראוי לישראל לשמוח. וקאמר 'ולשלח ליה מהכא, דכתיב "בשיר לא ישתו יין"', שמזה הכתוב מסיק בפרק בתרא דסוטה (מח.), דתנן התם משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר "בשיר לא ישתו יין". ולכך פריך ולשלח מהכא. אבל ליכא למימר דמשום כך פריך 'ולשלח ליה מהכא' משום שאין אסור רק על היין, ובהאי קרא כתיב "בשיר לא ישתו יין". דזה אינו, דהתם מוכח דלאו בשיר שהוא ביין דוקא משתעי, אלא אפילו בלא יין נמי אסור. דקאמר שם (סוטה מח.) אמר רב הונא דנגדי ודבקרי שרי, פירש רש"י ז"ל (שם) ספינות שמושכין בחבל, שאינם אלא לכוון אותם למלאכה. ודבקרי - שמזמרין בשעת שחורשין, ואינו אלא לכוון השוורים לתלמיהם, שהולכים לקול השיר, שערב להם. ודגרדי אסור - שאינו אלא לשחוק, עד כאן. הרי מוכח דבין על היין ובין שלא על היין - אסור. והא דקאמר 'בטל השיר מבית המשתאות', נראה דלרבותא קאמר, אפילו בשעת שתיית האדם, שדרך האדם לזמר, וכאילו היה דבר זה מנהג לאדם, אפילו הכי אסור: ושם אמר (סוטה מח.) אודנא דשמע זמרא - תעקר. אמר רבא, זומרא בביתא חורבא בסיפא, שנאמר (צפניה ב, יד) "קול ישורר בחלון חורב בסף כי ארזה ערה". אמר רבי יצחק, [אפילו] בית המסוכך בארזים מתרועע. אמר רב אשי, שמע מינה כי מתחיל חורבא - בסיפא מתחיל, שנאמר "חורב בסף", עד כאן. והדברים האלו ידועים למשכילים למה אמר 'אודנא דשמעא זימרא - תעקר', וזה מפני כי השיר הוא מיוחס למדת הדין, שהרי הלוים היו משוררים דוקא, ודבר זה ידוע למשכילים. וכאשר משורר, ואין ראוי לו השירה, פוגע בו מדת הדין. וכן הבית אשר שם השיר, חרב מכח מדת הדין, שמחריב הכל. וקאמר שהתחלת החורבן הוא בסף, מפני שהוא מקום ששם הכניסה והיציאה לבית, והוא עיקר ישוב הבית, ששם נכנסין ויוצאין, ולפיכך שם מתחיל החורבן, כי מדת הדין המחריב פוגע דוקא בדבר שהוא מיושב יותר. ולכך אמר שם במשנה (סוטה מח.) משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות. שכאשר היו הסנהדרין יושבין ודנין, היה נמצא מדת הדין בעולם, וראוי גם כן שיהיה השיר בעולם, המיוחס למדת הדין. אבל כאשר בטלה סנהדרין, ואין מדת הדין עם בני אדם, ולכך אין ראוי להיות השירה נמצא אצלם, כי כל שירה הוא מצד מדת הדין:
From the beginning of Av until the fast day, one minimizes business dealings and joyful construction projects (such as building a wedding house for one's son or constructing decorative structures), joyful planting (such as ornamental trees planted for shade), and medicinal plants; however, if a wall is collapsing one may build even if it is for joyful purposes, and a mitzvah overrides all restrictions, and one does not marry women or make engagement feasts, though betrothal without a feast is permitted even on the Ninth of Av itself, and there is a custom to be stringent against marrying from the Seventeenth of Tammuz onward until after the Ninth of Av.
מר"ח עד תענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור ובנטיע' של שמחה כגון אבורנקי של מלכי' שנוטעים לצל להסתופף בצילו או מיני הדס ומיני אהלי' ואם היה כותלו נוטה ליפול אע"פ שהוא של שמחה מותר לבנות (ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן ספ"ק דתענית) ואין נושאין נשים ואין עושין סעוד' אירוסין אבל ליארס בלא סעודה מותר ואפי' בתשעה באב עצמו מותר ליארס שלא יקדמנו אחר: הגה ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב: (מנהגים):
The Shem Mishmuel explains that song expresses Israel's unmediated attachment to God without the veil of natural law: when Israel sang at the Red Sea, they recognized that the miracle was performed specifically to enable direct cleaving to the Divine transcending natural causation, whereas prior miracles (like Abraham's rescue from fire) served only instrumental salvation and thus involved attachment clothed in natural process.
במ"ר אז ישיר הה"ד נכון כסאך מאז אמר ר"ב בשם ר' אבהו אעפ"י שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז משל למלך כו' מה בין המלך לאגוסטוס אלא המלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב כך אמרו ישראל וגו' אלא כביכול עומד שנא' עמד וימודד ארץ אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז באז ישיר, ונראה לפרש עפ"י מאמר כ"ק אאמו"ר זצללה"ה בפי' דברי המ"ר פי' פתחה בחכמה מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה לקב"ה אלא ישראל, ואמר הוא ז"ל שכל הנסים שהיו עד הנה, כגון אברהם מכבשן האש הי' לצורך הצלתו וכדומה שלא הי' ניצול אם לא נעשה הנס, אבל בים הי' יכולים להנצל אף בלעדי הליכתם אל הים, ובתוס' שבאותו רוח שנכנסו יצאו ולא עברו לרוחב והנס נעשה רק בשביל שיהי' דביקות ישראל בהשי"ת בלי לבוש הטבע כי כל הנבראים דבקים בהשי"ת באמצעות ההשפעה מהשי"ת אליהם, ואם ההשפעה היא בדרך הטבע הרי הדביקות מלובשת בהטבע וכאשר היתה ההצלה דרך נס בלא לבוש הטבע היתה הדביקות בלי לבוש, והם בחכמתם הבינו שזה כוונת הנס ע"כ אמרו שירה להדבק בהשי"ת בלי נרתיק הטבע ודפח"ח: והנה ההפרש בין המלך לאוגוסטוס שהמלך עומד ואגוסטוס יושב יש לפרש נמי כה"ג, דעומד הוא ללחום מלחמתם ולהצילם מכל צר ואויב והוא לצורך הצלתם, אבל יושב הוא להורות שזה מנוחתו בהיותו דבק עמהם, כענין כתפארת אדם לשבת בית, והוא צורה להם וזהו דברי המדרש משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך היינו שלכאורה בהשקפה ראשונה הי' נראה על הים ג"כ בחי' עמידה להצילם מחרב פרעה, אך במה שאמרנו שירה שהיא הוראה שהכוונה לדביקות נתיישבה מלכותך וכסאך נכון והבן:
The passage presents conflicting views on listening to music during the Three Weeks and omer period: some major poskim prohibit all instrumental music and permit only unaccompanied singing, while others even forbid a cappella music; however, other authorities permit recorded music on electronic devices, arguing that the prohibition applies only to live performances with festivity, that modern electronic listening lacks such joy, and that a distinction should be made between joyful songs (prohibited) and regular or sad songs (permitted), with some even holding that sad songs about destruction broadcast over radio during these periods have spiritual value.
יש אומרים שכמו שאסור לשמוע כלי זמר בהופעה חיה בשלושת השבועות, כך אסור לשומעם דרך מכשירי חשמל ביתיים, ורק שמיעת שירים בלא ליווי של כלי זמר מותר בספירת העומר ובשלושת השבועות. וכן הורו כמה מגדולי הפוסקים (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש מי שאסר אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי באותם ימים (ציץ אליעזר טו, לג). אולם יש שהקילו לשמוע בימים אלו כלי זמר דרך מכשירים חשמליים, מפני שמה שאסרו האחרונים הוא דווקא שמיעת הופעה חיה של נגנים, שיש בה חגיגיות, אבל בשמיעת כלי זמר דרך מכשירים חשמליים אין כל כך חגיגיות. ואמנם, כשהחלו לייצר את מכשירי הרדיו והטייפ הראשונים, היתה שמחה בשמיעת הניגונים דרכם, אולם כיום שהכל רגילים לשמוע בכל עת מוזיקה על ידי מכשירים חשמליים, אין בזה כל כך שמחה, וממילא אין איסור לשומעם בשלושת השבועות. ועוד, שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה ראוי לאסור בימים אלו, אבל ניגונים רגילים, וקל וחומר ניגונים עצובים, אין לאסור בשלושת השבועות. וכן למדנו (שבת קנא, א) שבעת ההלוויה עצמה נהגו להביא חלילים ולנגן בהם כדי לעורר צער ובכי על הנפטר, והיה זה בכלל מצוות לוויית המת. מכאן שאין איסור גורף על שמיעת כלי זמר, אלא האיסור בימי אבלות הוא לשמוע ניגונים של שמחה. וכן שמעתי מאבי מורי, שלא רק שמותר להשמיע שירים עצובים על החורבן בליווי כלי זמר דרך הרדיו בתשעת הימים אלא שיש בזה מעלה, שעל ידי כך הלבבות מתעוררים יותר להתאבל על החורבן.
Some authorities maintain that just as one may not listen to live music during the Three Weeks, so too one may not listen to recorded music played on home electronic devices during this period. One may listen only to songs without instrumental accompaniment during the omer period and the Three Weeks. This is how some of the greatest poskim rule (Igrot Moshe YD 2:137; Yeḥaveh Da’at 6:34). Some poskim even forbid listening to non-instrumental (“a cappella”) music during these periods (Tzitz Eliezer 15:33). However, some permit listening to music on electronic devices, reasoning that the Aḥaronim only prohibited listening to live musical performances, which entails some degree of festivity. Listening to music through electronic devices, on the other hand, is not particularly festive. Granted, when phonographs, radios, and tape recorders were first introduced, people truly experienced joy when using them to listen to music. Today, however, when everyone listens to music on electronic devices all the time, people do not experience so much joy in doing so. Thus, it is not prohibited to listen to them during the Three Weeks. Furthermore, a distinction can be made between happy songs and regular songs. It is only fitting to prohibit happy songs during the Three Weeks, whereas regular tunes, and certainly sad ones, should not be prohibited. Similarly, the Gemara (Shabbat 151a) teaches that the custom was to play flutes at a funeral in order to arouse people to cry out in anguish over the deceased, and this was part of the mitzva of accompanying the deceased to his final resting place (levayat ha-met). This shows that there is no sweeping prohibition against hearing instrumental music. Rather, one may not listen to happy tunes during times of mourning. I heard from my father and teacher that not only may one play sad instrumental songs related to the destruction of the Temple on the radio during the Nine Days, but it is actually good to do so, because it inspires people to mourn the destruction even more.
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, The Nation and the Land 9:9)
פניני הלכה, העם והארץ ט׳:ט׳
Peninei Halakhah, The Nation and the Land 9:9
Following the Temple's destruction, the Sages prohibited playing musical instruments and singing; the Rishonim dispute whether these prohibitions are identical or distinct, and whether singing without instrumental accompaniment is permitted outside the context of wine-drinking, with most Rishonim ruling that both playing and hearing instruments are forbidden during wine-drinking celebrations but permitted otherwise, though some add that one should not listen to instruments throughout the day so as not to become indifferent to the sorrow of the Temple's destruction.
בעקבות חורבן המקדש גזרו חכמים שלא לנגן בכלי זמר ושלא לשיר (סוטה מח, א, גיטין ז, א). נחלקו הפוסקים בהלכה זו: לדעת רמב"ם (הל' תעניות ה, יד), ושולחן ערוך (או"ח תקס, ג), אסור לנגן ולשמוע כלי זמר לשם תענוג והנאה, ורק לצורך מצווה, כמו בחתונה, מותר. ובעת משתה היין – גם שירה בפה אסורה. אבל לשיר סתם מותר, וכן מותר לשיר בסעודה ששותים בה יין, כי רק על שירה בשעה שמתקבצים לשם שתיית יין ומשקאות חריפים – גזרו, מפני ששתייה זו מביאה לשמחה יתירה ואף להוללות. ולדעת רש"י ובעלי התוספות ורוב הראשונים, אין הבדל בין שירה לניגון בכלי זמר. ובכל מקרה בעת משתה היין אסור גם לשיר וגם לנגן או לשמוע נגינה, אבל בשעה שלא שותים יין, או כששותים יין במסגרת סעודה, מותר לשיר ולנגן. וסייג אחד הוסיפו בעלי התוספות, שלא לשמוע כלי זמר במשך כל היום, כפי מנהג המלכים שרגילים שמנגנים לפניהם בעת שהם עומדים ובעת שהם שוכבים. מפני שכל זמן שבית המקדש חרב ישנו צער בעולם, וכאשר מנגנים כל היום מתעלמים מהצער על החורבן.
Rav Yitzchak Yosef permits listening via recording to songs and praises of God—provided they are not frivolous—even when accompanied by musical instruments, and also permits instrumental melodies alone if they inspire devotion to God, though one who is stringent receives blessing; however, actually playing or singing with instruments is prohibited except in contexts like wedding celebrations.
המקילים בשאר ימות השנה לשמוע מטייפ שירות ותשבחות להשם יתברך, כל שאינם דרך קלות ראש והוללות, יש להם על מה שיסמוכו אף שהם מלווים בכלי נגינה. ואף בניגונים שאין בהם מלים של תשבחות להשם יתברך, אלא ניגון בלבד, כל שמתעורר על ידי זה לעבודת ה' יש להקל. והמחמיר תבא עליו. וכל זה בשומע דרך הטייפ, אבל בכלי שיר ממש, יש לאסור כשלא במקום שמחת חתן וכדומה.
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דינים השייכים מראש חודש אב 551:10
Rav Yitzchak Yosef states that singing with the mouth is not prohibited by law during Bein HaMetzarim, especially on Shabbatot when prayer should be sung with melody, and piyyutim and songs of praise may be recited to a pleasant tune even on Tisha B'Av when it falls on Shabbat; nevertheless it is preferable to refrain from singing during the weekdays from the 17th of Tammuz to the 9th of Av if it leads to excessive joy, and schools and kindergartens should not teach children songs and melodies on these days in a manner that causes excessive joy, even though singing with the mouth is technically permissible.
כבר נתבאר, שאין לאסור מן הדין שירה בפה בימי בין המיצרים, ומכל שכן בשבתות שבימים אלה שיש להתפלל בנעימה. וכן מותר לומר פזמונים ושירות ותשבחות בניגון ערב, אפילו בתשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון. ומכל מקום טוב להמנע מלשורר בפה בימות החול, מי"ז בתמוז עד ט' באב, כל שהדבר מביאו לידי שמחה יתירה, וכן בבתי ספר או בגני ילדים לכתחילה לא ילמדו את הילדים שירים ומנגינות בימים אלה, באופן שבאים לידי שמחה יתירה, אף שמעיקר הדין מותר שירה בפה. [ילקוט יוסף מועדים עמ' תקסא] .
The Sages prohibited listening to the sound of singing with musical instruments, even through recording or radio, though some say the prohibition applies only to those who do so regularly as a habit, and the halakha follows the first view; this prohibition stems from the destruction and is cited in the Shulchan Aruch and commentaries as applying to both playing and listening to musical instruments and singing.
שירים
גזרו חכמים שאסור לאדם לשמוע קול שיר בכלי נגינה אפילו אם שומע בהקלטה או ברדיו, ויש אומרים שכל האיסור דוקא מי שרגיל בכך באופן קבוע, ולמעשה הלכה כדעה ראשונה.
[הערה 18] – כתב השו"ע (סי' תק"ס סעי' ג'): "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם; ואסור לשומעם מפני החורבן", וכתב המשנ"ב (ס"ק י"א): "שלא לנגן בכלי שיר – היינו דבכלי אסור אפילו שלא על היין לדעה זו", וכ"כ הכה"ח (ס"ק כ"ה).
Rabbi Mordechai Eliyahu cites the Shulchan Aruch's ruling that after the destruction of the Temple it is forbidden to listen to melodies played on musical instruments, but singing by mouth without instruments is permitted; singing by mouth while drinking wine is forbidden, though at a commanded meal where one praises the Holy One, singing by mouth even over wine is allowed; the Rema disputes this and permits musical instruments only for kings standing or reclining with instruments or in a banquet house; therefore, by the strict law it is forbidden to listen to songs played on musical instruments unless it is a matter of commandment.
מובא בשו"ע (סי' תק"ס סעי' ג'), שאסור לשמוע ניגונים בכלי נגינה אחר חורבן הבית, ושלא בכלי נגינה – מותר בשירה בפה. שירה בפה על היין אסורה, אך בסעודת מצווה בה משבחים את הקב"ה מותר לשיר בפה אף על היין. הרמ"א חלק שם, ואסר רק למלכים העומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה. לכן, מעיקר הדין אסור לשמוע שירים בכלי נגינה אא"כ זהו דבר מצווה.
Rav Yitzchak Yosef rules that on Yom Tov one must not desecrate the day by making music with instruments; playing musical instruments is prohibited even for honor of Torah, though eating, drinking, and dancing are permitted, and similarly one may not operate a record player, radio, or tape recorder even from Erev Yom Tov to hear songs on Yom Tov of Shemini Atzeret, and instead one should rejoice by reciting hymns, songs, and praises to the Divine.
וכל שכן שלא יעשו חילול יום טוב בהשמעת קול כלי שיר, לא תהא כזאת בישראל. שלא התירו לכבוד התורה אלא לספק ולרקד בלבד, אבל לא לנגן בכלי שיר. וכן אסור להפעיל מערכת דיסקטים, או רדיו, או טייפ, אפילו מערב יום טוב, לשמוע שירים ביום טוב של שמיני עצרת, ואפילו עושים כן לכבודה של תורה. ומי שנוהג היתר, מוחין בידו, אלא ישמחו באמירת פזמונים ושירים ותשבחות לה' יתברך.
The passage discusses the prohibition of singing since the destruction of the Temple, noting that a passage in Gitin 7 suggests there is no distinction between instrumental music and vocal music, but explains that Rashi interprets the prohibition as specifically applying to singing for entertainment at banquets.
On this pageThe passage discusses the prohibition of singing since the destruction of the Temple, noting that a passage in Gitin 7 suggests there is no distinction between instrumental music and vocal music, but explains that Rashi interprets the prohibition as specifically applying to singing for entertainment at banquets.
Page 288
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage discusses three questions regarding music and singing in the present time: whether it is permitted to learn and sing songs in general; whether recorded or broadcast singing from a gramophone, radio, or phonograph has the same status as hearing music from a musical instrument and whether it is prohibited in periods of mourning and between the ninth of Av; and the practice of some who forbid musical instruments at weddings.
On this pageThe passage discusses three questions regarding music and singing in the present time: whether it is permitted to learn and sing songs in general; whether recorded or broadcast singing from a gramophone, radio, or phonograph has the same status as hearing music from a musical instrument and whether it is prohibited in periods of mourning and between the ninth of Av; and the practice of some who forbid musical instruments at weddings.
Page 83
Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Multiple authorities—the Menachat Yitzchak, Tzitz Eliezer, and Shevet Halevi—hold that the prohibition on listening to musical instruments during the Three Weeks and Omer period rests on a rabbinic ordinance based on the reasoning that stringency is appropriate at these times.
On this pageMultiple authorities—the Menachat Yitzchak, Tzitz Eliezer, and Shevet Halevi—hold that the prohibition on listening to musical instruments during the Three Weeks and Omer period rests on a rabbinic ordinance based on the reasoning that stringency is appropriate at these times.
Page 133
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Rabbi Mordechai Eliyahu permits listening to background music during the nine days when waiting on hold on the telephone, since it serves to ease the wait rather than for pleasure; allows someone who fears falling asleep while driving to listen to songs to stay awake; and permits a person suffering emotional distress who needs music for healing to listen to quiet songs related to the destruction in private during this period.
בימי בין המצרים מותר לשמוע מוסיקה שמתנגנת ברקע בזמן שממתינים למענה בטלפון, כיון שאינה לתענוג אלא להנעים את ההמתנה. נהג שחושש שמא ירדם בנסיעה – מותר לו לשמוע שירים כדי שלא יירדם. מותר לאדם שאינו בריא בנפשו וצריך לשמוע שירים לרפואתו לשמוע מוסיקה בימי בין המצרים בצנעה, וראוי שישמע שירים שקטים שקשורים לחורבן.
שו"ת הרב הראשי, ל״ח:ל״א — ד"ה רצוני לשאול את הרב בעניין שמיעת
Shut HaRav HaRashi 38:31
Rabbi Mordechai Eliyahu presents a dispute between the Shulchan Aruch, who forbids listening to songs in the present time due to the destruction of the Temple, and the Rema, who permits it based on the Tur's view, restricting the prohibition only to those accustomed to hearing songs and melodies like royalty; he also argues that educational work would be significantly harmed without the accompaniment of songs and melodies, especially given efforts to counter negative Western cultural influences.
רצוני לשאול את הרב בעניין שמיעת שירים בזמן הזה כאשר בית מקדשנו חרב.
על פי מה שלמדתי, מרן בעל השו"ע אוסר זאת, אך הרמ"א, המבסס את דבריו על דברי ה"טור", מתיר ואומר כי האיסור הוא על אנשים הרגילים לשמוע שירים ומנגינות כבני מלכים ולא על שאר בני אדם.
עלי לציין, שהעבודה החינוכית תיפגע מאוד אם היא לא תוכל להילוות בשירים ובמנגינות. דיינו על המאמצים המוקדשים להוציא את ההשפעה השלילית של תרבות המערב הבאה לידי ביטוי גם בשירה ובמנגינות.
The passage forbids using musical instruments on Shabbat in the present time, clarifying that even though the Rama permits clapping and dancing on Shabbat on the grounds that we no longer have the skill to craft instruments, this leniency does not extend to the actual use of musical instruments themselves.
סימן שכ״ג שאלה - בזמן הזה אי יש מקום להקל להשתמש בכלי שיר. תשובה - ח״ו להקל, אף שהרמ״א בסי׳ של״ט )ס״ג( מביא דיעה א׳ דבזה״ו יש להקל בטיפוח וריקוד בשבת משום שאין אנו בקיאים לעשות כלי שיר
On this pageThe author strongly forbids playing musical instruments on Shabbat nowadays, rejecting any suggestion of leniency. He explains that even though the Rama cites an opinion permitting clapping and dancing on Shabbat because we are no longer skilled in crafting instruments, this leniency absolutely does not extend to the actual use of musical instruments.
Page 318
Nishmat Shabbat is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage discusses the halakhic prohibition against listening to musical instruments, citing the Rambam's ruling that all kinds of song and sound-producing instruments are forbidden since the destruction of the Temple, and argues that this applies even to radio broadcasts playing music, though it permits sacred or mitzvah-related music at a wedding or in certain other limited contexts, and expresses concern that this well-established halakhic principle has been largely forgotten in contemporary practice.
On this pageThe passage discusses the halakhic prohibition against listening to musical instruments, citing the Rambam's ruling that all kinds of song and sound-producing instruments are forbidden since the destruction of the Temple, and argues that this applies even to radio broadcasts playing music, though it permits sacred or mitzvah-related music at a wedding or in certain other limited contexts, and expresses concern that this well-established halakhic principle has been largely forgotten in contemporary practice.
Page 74
Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage presents Rav Yosef Levenbrown's argument that singing or listening to songs with Torah-derived lyrics is forbidden unless conducted in the context of a mitzvah (such as Shabbat, Yom Tov, or a wedding), citing Rav Moshe Feinstein's ruling that creating records of such songs for listening enjoyment alone is ideally prohibited, based on a Gemara in Sanhedrin 101a that warns against transforming pesukim into songs at inappropriate times.
In this essay, Rav Yosef Levenbrown seeks to demonstrate that it is forbidden to sing or listen to songs whose lyrics are derived from Torah sources unless they are conducted in the context of a mitzvah, such as Shabbat, Yom Tov, or a wedding. In fact, he concludes with the following citation from Rav Moshe Feinstein (Teshuvot Igrot Moshe Y.D. 1:173, written in 1957): “In my humble opinion, it is forbidden l’chatchilah (ideally) to make records of [songs whose lyrics are from] pesukim purely for listening enjoyment.” This ruling is based on the Gemara (Sanhedrin 101a) that states: One who reads a pasuk from Shir Hashirim and transforms it into a sort of song or sings a pasuk in a party house (beit hamishta’ot) at an inappropriate time brings evil to the world, since the Torah wears sackcloth and complains before Hashem, “Your children have made me into a musical instrument that is played by scorners (leitzim).”
וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם: הגה ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה [טור] ואסור לשומעם מפני החורבן ואפי' שיר בפה על היין אסורה שנא' בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא על היין: הגה וכן לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה הכל שרי [תוס' וסמ"ג והגהות מיימוני]:
זמרא מנא לן דאסור - פי' בקונטרס לשורר בבית המשתאות וכן משמע מדקאמר ולישלח ליה מהכא בשיר לא ישתו יין ובפרק בתרא דסוטה (דף מח.) תנן משבטלה סנהדרין בטל שיר בבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין וראוי להחמיר בכיוצא דההוא בירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא שמתענג ביותר ושיר של מצוה שרי כגון בשעת חופה שעושין לשמח חתן וכלה:
פירש גאון ז"ל הא דאמרינן זמרא דפומא אסור, הני מילי כגון נגינות של אהבת אדם לחברו ולשבח יפה ביפיו, אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת, ומנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה ובבית משתאות בקול נגינות, ולא מצינו מי שמיחה בזאת...
ובפ"ק דגיטין (ז', א') שלחו למר עוקבא זמרא מנ"ל דאסור שירטט וכתב לי' אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, ולישלח ליה מהכא בשיר לא ישתו יין אי מההיא ה"א זימרא דמנא אבל דפומא שרי קמ"ל ע"כ. פירוש מאחר שאין שמחה בישראל רק באומות אין ראוי לישראל השמחה. וקאמר ולישלח ליה מהכא דכתיב בשיר לא ישתו יין שמזה הכתוב מפיק בפרק בתרא דסוטה (מ"ח, א') דתנן התם משבטלה סנהדרין בטל השיר מבתי המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין ולכך פריך ולישלח ליה מהכא. אבל ליכא למימר דמשום כך פריך ולישלח ליה מהכא משום שאין אסור רק על היין ובהאי קרא בפירוש כתיב בשיר לא ישתו יין דזה אינו דהתם מוכח דלאו שיר ביין דוקא משתעי אלא אפילו בלא יין נמי אסור, דקאמר שם אמר רב הונא דנגדי ודבקרי שרי ודגרדאי אסור פי' רש"י ז"ל דנגדי מושכי ספינות בחבל שאינם אלא לכוין אותם למלאכה, ודבקרי שמזמרין בשעה שחורשין ואינו אלא לכוין השוורים לתלמיהם שהולכין לקול השיר שערב להם שרי ודגרדאי אסור שאינו אלא לשחוק ע"כ, הרי משמע דבין על היין ובין שלא על היין אסור, והא דקאמר בטל השיר מבתי המשתאות, נראה דלרבותא קאמר אפילו בשעת שתיית האדם שדרך האדם לזמר וכאלו היה דבר זה בטבע לאדם אפי' הכי אסור.
[הערה 23] – והנה לגבי כל השנה כתב השו"ע (סי' תק"ס סעי' ג'): "כן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם; ואסור לשומעם מפני החורבן; ואפילו שיר בפה על היין – אסורה, שנאמר: 'בשיר לא ישתו יין' (ישעיה כד, ט).
