The Maharal on Israel and the Nations

וכך ישראל, מצד השלימות שיש בהם יש להם חבור אל השם יתברך, שהוא השלם האמיתי, ובענין זה אין נעשים אחד לגמרי כמו שהיה להם הדביקות לעבודה זרה, שהחבור לעבודה זרה היה כמו צמיד פתיל, שנעשה דבר אחד לגמרי: אבל במתניתא תנא (סנהדרין סד.) "הנצמדים לבעל פעור" כצמידים על ידי אשה. ביאור זה, כי אין לישראל דביקות עם העבודה זרה כל כך, כי עבודה זרה נקראת "אלקים אחרים" (שמות כ, ג), שהם אחרים לעובדיהם (רש"י שם), ובשביל כי העבודה זרה באמת נבדל מהם, אי אפשר להיות כאן דביקות גמור, שהוא זר לעובד, שכך נקרא עבודה זרה.

ולולי* זה, לא היה צריך לדברים אלו. ותמצא הכנה הזאת מיוחדים בה העם אשר בחר השם יתברך.

The natural world was created in the seven days of creation – corresponding with the seven natural days are the seventy nations – for each day 10. There is one nation which is above nature and that corresponds to the eighth which is above nature

ועוד, כי לפי סדר המציאות אין ראוי שתהיה אומה משעבדת באחרת להכביד עול עליה, כי השם יתברך ברא כל אומה ואומה לעצמה. רק מה שראוי שיהיו ישראל "עליון על גויי הארץ" (ר' דברים כח, א) כאשר עושים רצון המקום - דבר זה ענין אחר, כי כך ראוי לפי סדר המציאות בשביל מעלתן ומדריגתן. אבל שאר האומות, לפי סדר המציאות, ראוי שכל אומה ואומה מצד שנבראת לעצמה, שלא תהא רשות אחרים עליה. ואם היה נשאר דבר זה תמיד, הוא הגלות ויד האומות מושלים על ישראל, היה דבר זה, שאינו לפי סדר המציאות, והוא שנוי סדר העולם, עומד תמידי, ודבר זה אי אפשר. ולכך מן הגלות נוכל לעמוד על הגאולה:

Furthermore, according to the order of existence, it is not appropriate for a nation to be subjugated by another under the weight of a yoke upon it. Because the Blessed Holy One created each nation with its own purpose. The idea that the People of Israel should be "higher than all the other nations of the earth" (Deut 28:1) when they do the will of the Almighty is a separate concept, because it is the order of existence that [in those conditions] they should be on a higher level. But in the case of the rest of the nations, according to the order of existence, it is appropriate that each one of them from the point of view of being created for its own purpose, should not be under the authority of others. And if such a state of affairs were to exist permanently, namely the exile and the hand of other nations ruling over the People of Israel, then such a state of affairs contrary to the order of existence, an alteration in the order of the world, would be impossible. Therefore we can only understand redemption from exile.

וזה כי מלכות ישראל הקדושה, שיש לה מדריגה אלקית פנימית, היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה. שכך ראוי למלכות, שיש לה מעלה אלקית, מעלה פנימית. והכל רמזו במה שאמר (יחזקאל כח, יח) "ואוציא אש מתוכך", כי יציאת הקדושה, הנמשלת באש לדקות האש, תצא מתוך דבר חול, ושורף את הכל. וכן תמצא שהפרי כאשר הוא בלתי נשלם, הוא בתוך הקליפה, עד שהפרי גדול ועומד על שלימותו, ואז כאשר הפרי גדול, נפסדה הקליפה מכח גידול הפרי. שכל דבר שיש לו מדריגה פנימית, הוא יוצא מתוך דבר שהוא חיצון לו.

ולכך נקראו ישראל "בני בכורי", כי אי אפשר שיהיה לאחד שני בכורים. אבל כיון שהם נקראים "בני בכורי", והבכור הוא אחד, מורה שיש כאן חבור גמור, לפי שהם מושפעים מאמתת עצמו. ודבר זה, שרוצה לומר שהם בנים באין חסרון. ולכן אל תתגודדו למת, שהיה דרך שלהם לעשות השחתה בעצמם בשביל ההשחתה שהגיע למת.

It has become clear to you that that which God, may He be blessed, took the Jewish people for Himself is not because of the righteousness of the Jewish people or their deeds. Rather it was a more encompassing choice. Hence it is not fit to say that with the removal of the cause – which is the righteousness of the Jewish people – the result would also be removed, meaning His taking them as a people for Himself. And even though their deeds, good or bad, caused there to be more or less attachment [to God], as this is certainly according to the majority of [their] deeds, such that there would be more or less [of it] – nevertheless, [God's] actual choice was not because of any deed at all.

דע, כי דברי חכמים עמוקים מאוד מאוד, וכאשר היו ישראל בארץ, היה יישוב הארץ בשלשה דברים; ואחר כך חוזר ואומר עוד (שם שם יט) "ומה הארץ הטובה היא אם רעה ומה הערים אם במחנים אם במבצרים", זהו כנגד הכרכים. ואחר כך ביתר, שהיה כרך גדול ותקיף שהיה בארץ, ולפיכך נקרא 'כרך ביתר' (גיטין נז.), ואותו מקום המיושב שהיה נקרא 'כרך ביתר' נחרב ונחרש, וכמו שנתבאר במקומה (שם) כל ענין זה בפירוש: ובלשון חכמים (עדיות פ"ח, מ"ד) נקרא החגב 'קמצא', ותרגום אונקלוס (במדבר יג, לג) "ונהי בעינינו כחגבים" - 'כקמצין'.

For the entire Jewish people are made to be like one person on account of the temple and Jerusalem. This is because they [only] had one altar and were not permitted to have each person build his own altar (Megillah 10a). So the Jewish people were one on account of the temple. But when there was division among them, that place, which was made for the unity of the Jewish people, was destroyed.

ומה שדברי תורה תומכין כל העולם, דבר זה מדברי חכמים, שאמרו (שבת פח.) כי לכך הוסיף ה"א ב"ששי" (בראשית א, לא), לומר כי כל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד ששי בסיון; אם יקבלו ישראל התורה, מוטב. ואם לאו, יחזור העולם לתוהו ובוהו.