(פד) שומים ובצלים - וה"ה תפוחים ואגוזים ושקדים וכיוצא בזה ואם פותח פלוימי"ן וזורק הגרעינים הקשים להניח לאחר זמן הוי בורר ובתפוחים כה"ג י"ל ג"כ דאסור אבל מיד לפה שרי ליתן ואפשר אף לאותה סעודה שרי [פמ"ג]:
Same passage as Mishnah Berurah 321:83
הכנת סלט לאחרים
מותר להכין סלט וכיו"ב בשבת, באופנים המותרים (לעיל) גם לצורך אחרים [בעניין הגדרת דק: אם לגבי האדם שחתך, החיתוך הינו עבה יותר ממה שהוא רגיל להכין במשך ימי השבוע – מותר לו לחתוך כך בשבת, גם אם בשביל האוכלים זה נחשב דק (כיון שהם חותכים בעובי זה גם במשך שאר ימות השבוע), כיון שהחותך חתך כדין, ואין על האוכל איסור].
[הערה 10] ראה בתוס' (שבת ע"ד ע"א ד"ה "בורר ומניח"), וכן הוכיח הב"י (סי' שכ"א) לגבי חיתוך ירקות שמותר לאחד להכין ולברור לאחרים.
from our library copy — not yet checked against the original
קילוף
חששות בקילוף
ישנם שתי חששות בפעולת קילוף פירות, ירקות, גרעינים, קטניות וכיו"ב בשבת: א. מצד איסור דש. ב. מצד איסור בורר.
קילוף בסכין וב"קולפן"
מותר לקלוף קליפה שעל גבי מאכל בעזרת סכין, כיון שסכין אינו מיועד לקליפה בלבד אלא לשימושים נוספים. אמנם, אסור לקלף דבר מאכל כנ"ל בכלי המיועד לקילוף בלבד [=קולפן], כיון שהוא כלי המיועד לברירה.
[הערה 32] ראה בבית יוסף (סי' שי"ט) שכתב, וז"ל: "הא דמפלגינן בין בורר בידו לבורר בקנון ותמחוי לבורר בנפה וכברה, נראה מדברי רש"י בפרק כלל גדול שהברירה נעשית בקנון ותמחוי ונפה וכברה, שכך כתב שם: בקנון – כלי עץ שעושין כעין צינור רחב מאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושין אותו, והבורר בו קטנית נותן קטנית במקום הרחב ומנענעו, והקטנית מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי, פטור אבל אסור – מותר לכתחילה לא הוי דדמי לברירה, וחייב חטאת לא הוי דכלאחר יד הוא, דעיקר ברירה בנפה ובכברה, אבל ביד לא דמי לבורר כלל", עכ"ל. כתב הביאור הלכה (סי' שכ"א ד"ה "מידי דהוה"), וז"ל: "ולכאורה הלא בבורר לא התירו כ"א ביד ולא בכלי, דאז חשיב בורר בכל גווני, וא"כ היה לנו לאסור בעניננו כשמחתך בכלי, כ"א במפרר ביד. ועיין בריב"ש סימן קפ"ד שמעורר שם ג"כ בזה, אבל מכל דברי הפוסקים משמע דבעניננו אפילו כשמחתך בסכין – שרי. והטעם כתב הפמ"ג, דכמו בבורר דרך אכילה הוא כשבורר בידו לאכול לאלתר, ה"נ בעניננו דרך אכילה הוא אפילו כשמחתך בסכין לאכול לאלתר, דדרך אכילה הוא בסכין, אם לא כשמחתך בכלי המיוחדת לטחינה, כמו לגרור גבינה על רי"ב אייזי"ן וכיו"ב [אך שמפקפקים בזה משום דאינו גידולי קרקע], דאז דמי לנפה וכברה דשייך שם בורר אפילו בלאלתר. ויש לעיין אם חותך הבצלים והצנון דק דק בסכין גדול המיוחד לזה [שקורין בלשוננו הא"ק מעסע"ר], אולי עכ"פ דומה לקנון ותמחוי דאינו מיוחד כ"כ כמו נפה וכברה, ואפ"ה אסרו רבנן לכתחלה, כיון דמיוחד קצת לברירה, וכנ"ל בריש סימן שי"ט, ע"ש, ואפשר דה"ה בעניננו", עכ"ל. ועוד עיין באגלי טל (בורר אות ו'), ביאור הלכה (סי' שכ"א בסופו ד"ה "לאלתר שרי") ושו"ת קול אליהו (שבת פרק כ"א שאלה י"ב). וע"ע להלן סעי' כ"ט בדין אם רגיל לאכול את קליפת המלפפון. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ע"ט).
from our library copy — not yet checked against the original
משנה: כָּל מִין זְרָעִים אֵין זוֹרְעִין בַּעֲרוּגָה וְכָל מִין יְרָקוֹת זוֹרְעִין בַּעֲרוּגָה. חַרְדָּל וַאֲפוּנִין הַשּׁוֹפִין מִין זֵרְעוֹנִין. אֲפוּנִין הַגַּמַּלּוֹנִין מִין יֶרֶק. גּוֹבֵל שֶׁהָיָה גָבוֹהַּ טֶפַח וְנִתְמָעֵט כָּשֵׁר. שֶׁהָיָה כָּשֵׁר מִתְּחִילָּתוֹ. הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵן עֲמוּקִין טֶפַח זוֹרְעִין לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה זֵירְעוֹנִין אֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע.
from our library copy — not yet checked against the original
כל מיני ירקות יפין לחלום חוץ מראשי לפתות, והאמר רב לא איעתרי עד דחזאי ראשי לפתות, כי חזא בכנייהו חזא (במחובר). עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה, אלו הן, האוכל... ושחלים... ויש אומרים אף קשואים... תנא דבי רבי ישמעאל, למה נקרא שמן קשואין, מפני שהן קשים לגוף כחרבות, איני והכתיב ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, אל תקרי גוים אלא גיים, ואמר רבי יהודה אמר רב אלו אנטונינוס ורבי שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, לא קשיא, הא ברברבי והא בזוטרי.
from our library copy — not yet checked against the original
ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת בתמכא ובחרחבינא ובעולשין ובמרור... רבי יהודה אומר כל שיש לו שרף, רבי יוחנן בר ברוקה אומר כל שפניו מכסיפין, אחרים אומרים כל ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין...
from our library copy — not yet checked against the original
פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות מברך אשאר ירקות (בפסח) בורא פרי אדמה ואכיל, והדר מברך על אכילת מרור ואכיל, היכא דליכא אלא חסא מאי...
from our library copy — not yet checked against the original
Filed under: ירקות