Bathing and Showering on Yom Tov

מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ. גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַאי מְדוּרָה מַאן קָתָנֵי לַהּ? דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא, וְשָׁנֵי לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי בֵּין הֲנָאַת כׇּל גּוּפוֹ לַהֲנָאַת אֵבֶר אֶחָד, אוֹ דִלְמָא בֵּית הִלֵּל קָתָנֵי לַהּ, אֲבָל בֵּית שַׁמַּאי לָא שָׁנֵי לְהוּ? תָּא שְׁמַע, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וְיִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

MISHNA: Beit Shammai say: A person may not heat water on a Festival in order to wash his feet unless it is also fit for drinking, as they hold that kindling a fire on a Festival is permitted only for the sake of preparing food, but not for washing. But Beit Hillel permit one to kindle a fire on a Festival even for washing. A person may kindle a large fire and warm himself at it. GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: This halakha with regard to a fire, who taught it? Is it a statement accepted by all, including Beit Shammai, and Beit Shammai differentiate between benefit affecting one’s entire body and benefit affecting a single limb, so that they agree that kindling a fire to heat one’s entire body is similar to kindling a fire for food and is therefore permitted, while heating water to wash one’s feet remains prohibited? Or perhaps Beit Hillel taught it, but Beit Shammai do not differentiate between the two cases, and they permit kindling a fire on a Festival only for the purpose of preparing food. Come and hear a proof from an explicit baraita: Beit Shammai say: A person may not make a fire and warm himself at it, but Beit Hillel permit it. It is clear from here that the latter clause of the mishna was taught only in accordance with the opinion of Beit Hillel.

מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא: מַאי רְחִיצָה? אִילֵּימָא רְחִיצַת כׇּל גּוּפוֹ — אֶלָּא חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת הוּא דַּאֲסוּרִין, הָא חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מוּתָּרִין? וְהָתַנְיָא: חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמָחָר רוֹחֵץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲבָל לֹא כׇּל גּוּפוֹ! אֶלָּא פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. אֵימָא סֵיפָא: בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמוּתָּרִין בִּשְׁתִיָּה. לֵימָא תְּנַן סְתָמָא כְּבֵית שַׁמַּאי? דִּתְנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמַר רַב אִיקָא בַּר חֲנַנְיָא: לְהִשְׁתַּטֵּף בָּהֶן כׇּל גּוּפוֹ עָסְקִינַן, וְהַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא: לֹא יִשְׁתַּטֵּף אָדָם כׇּל גּוּפוֹ בֵּין בְּחַמִּין וּבֵין בְּצוֹנֵן — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּחַמִּין — אָסוּר, בְּצוֹנֵן — מוּתָּר.

We learned in the mishna with regard to the incident, which related what the people of Tiberias did, that the legal status of water that was heated in the Tiberias hot springs is like that of water heated on Shabbat, and it is prohibited for use in bathing. The Gemara clarifies this matter: What type of bathing is this? If you say that it is referring to bathing one’s entire body, that is difficult. That would indicate that only water heated on Shabbat is prohibited for use in bathing one’s entire body; however, bathing one’s entire body in hot water heated before Shabbat is permitted. That cannot be. Wasn’t it taught in a baraita: With regard to hot water that was heated on Shabbat eve, one may use it the next day to wash his face, his hands, and his feet incrementally; however, not to wash his entire body? Rather, it must be that the bathing prohibited in the mishna with water heated on Shabbat is, in fact, washing his face, his hands, and his feet. However, if so, say the latter clause of the mishna: On a Festival, the legal status of the water is like that of water that was heated by fire on a Festival, and it is prohibited for bathing and permitted for drinking. Even on a Festival, washing one’s face, hands, and feet is prohibited with this hot water. If so, let us say that we learned the unattributed mishna in accordance with the opinion of Beit Shammai. As we learned in a mishna, Beit Shammai say: A person may not heat water for his feet on a Festival unless it is also fit for drinking, and Beit Hillel permit doing so. According to Beit Hillel, it is permitted to heat water on a Festival for the purpose of washing one’s feet. According to the proposed interpretation of the term bathing in the mishna, as referring to washing one’s face, hands, and feet, our mishna is in accordance with the opinion of Beit Shammai. This is problematic, as the halakhic opinion of Beit Shammai is rejected and only rarely cited in an unattributed mishna. Rav Ika bar Ḥananya said: In our mishna, we are dealing with water that was heated in order to rinse one’s entire body with it. Rinsing does not have the same legal status as bathing. And that which we learned in the mishna: Water that was heated on Shabbat is prohibited for bathing, from which it can be inferred that water heated before Shabbat is permitted for bathing on Shabbat, is in accordance with the opinion of this tanna, the opinion of Rabbi Shimon in the Tosefta. As it was taught in a Tosefta: One may neither rinse his entire body with hot water, even if it was heated before Shabbat, nor with cold water; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon permits doing so even with hot water because it was heated before Shabbat. Rabbi Yehuda says: With hot water, it is prohibited; with cold water, it is permitted. According to Rabbi Shimon, it is completely prohibited to rinse with water that was heated on Shabbat itself. Consequently, our mishna, which does not differentiate between hot and cold water, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: אִם בְּשַׁבָּת — כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּהּ. אִם בְּיוֹם טוֹב — כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה, וּמוּתָּרִין בִּשְׁתִיָּה.

The mishna relates a story about the people of the city of Tiberias, and they ran a cold-water pipe [silon] through a canal of hot water from the Tiberias hot springs. They thought that by doing so, they could heat the cold potable water on Shabbat. The Rabbis said to them: If the water passed through on Shabbat, its legal status is like that of hot water that was heated on Shabbat, and the water is prohibited both for bathing and for drinking. And if the water passed through on a Festival, then it is prohibited for bathing but permitted for drinking. On Festivals, one is even permitted to boil water on actual fire for the purposes of eating and drinking.

מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה ולחמם מים לרחוץ רגליו אבל לא כל גופו לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מעי"ט כתב רי"ף שמותר ור"י אסר ולזה הסכים א"א ז"ל: אדם מותר לטבול בי"ט מטומאתו אבל אסור להטביל כלים חדשים או טמאים לטהרם אין עושין מוגמר פירוש שמפזר מיני בשמים על הגחלים בין אם מכוין להריח בין אם מכוין למגמר הבית או הכלים אבל אם עושה כדי ליתן ריח טוב בפירות למתקן לאכילה מותר לא שנא אם מפזרן על גבי חרס או על גבי גחלת של עץ:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַטֻּמְאָה תְּלוּיָה בְּיָמִים בְּשֶׁטָּבְלָה בְּמֵי מִקְוֶה אַחַר הַיָּמִים הַסְּפוּרִים. אֲבָל נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלוּ בְּמֵי מִקְוֶה הַבָּא עַל אַחַת מֵהֶן אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים חַיָּב כָּרֵת. שֶׁבְּיָמִים וּטְבִילָה תָּלָה הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יח) "וְרַחֲצוּ בַמַּיִם" זֶה בִּנְיַן אָב לְכָל טָמֵא שֶׁהוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּטְבֹּל:

מותר להחם בי"ט מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו ואפילו אינו רוחצו בבת אחת: הגה אבל מותר לרחוץ תינוק במים שהוחמו ע"י ישראל בי"ט (מרדכי פ"ג) אבל אסור לחמם לצרכו אפילו על ידי עכו"ם (מהר"א מפראג) אבל כשצריך להם לבשל או להדיח אז מותר להרבות בשבילו (כל בו) ודין חמי טבריה כמו בשבת כדאיתא סי' שכ"ו (ב"י) אבל במים שהוחמו מעי"ט מותר לרחוץ כל גופו אפי' כאחד מיהו דוקא חוץ למרחץ אבל במרחץ אסור: הגה ויש אוסרים בכל ענין וכן נוהגין (טור והרא"ש):

It is permitted to heat water on Yom Tov to wash one's hands, but not one's whole body — even if one does not wash it all at once. Rema: However, it is permitted to bathe a baby in water heated by a Jew on Yom Tov. (Mordechai ch. 3) But it is forbidden to heat water specifically for the baby's needs even through a non-Jew. (Mahara of Prague) However, when water is needed for cooking or rinsing, it is permitted to heat extra for the baby's sake. (Kol Bo) The law of the hot springs of Tiberias is the same as on Shabbat, as stated in §326. (Beit Yosef) But in water that was heated before Yom Tov it is permitted to wash one's whole body even all at once — however only outside a bathhouse, but in a bathhouse it is forbidden. Rema: Some forbid it in any case, and this is the custom. (Tur and Rosh)

מֻתָּר לְחַמֵּם מַיִם לִרְחֹץ יָדָיו, אֲבָל לֹא כָּל גּוּפוֹ. וּלְצֹרֶךְ תִּינוֹק, אִם צְרִיכִין לְרָחֳצוֹ, אָסוּר גַּם כֵּן לְחַמֵּם מַיִם בִּשְׁבִילוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי. אַךְ יְכוֹלִין לְהַרְבּוֹת בִּשְׁבִילוֹ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁצְּרִיכִין קְצָת מַיִם לְבִשּׁוּל, מֻתָּר לְחַמֵּם אֲפִלּוּ יוֹרָה גְּדוֹלָה, רַק שֶׁיִּתֵּן כָּל הַמַּיִם קֹדֶם שֶׁהֶעֱמִידָהּ עַל הָאֵשׁ, וְלֹא יוֹסִיף אַחַר כָּךְ. וְאִם הַתִּינוֹק חוֹלֶה קְצָת, מֻתָּר לְחַמֵּם בִּשְׁבִילוֹ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי (סִימָן תקיא ובחיי"א).

It is permitted to heat water to wash your hands but not for bathing your whole body. If you need (warm) water to bathe a child, it is also forbidden to heat the water for him, even through a non-Jew. But you may heat a larger quantity because of him; thus when you need a little water for cooking, it is permitted to heat even a large kettle, provided you pour in all the water before placing it on the fire and do not add any water after that. If the child is slightly ill, it is permitted to have the water heated for him through a non-Jew.

ומותר להחם ביום טוב מים לרחוץ ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו. כן שנינו במשנה שם, ופירשו רבותינו בעלי התוספות וכמה מהראשונים, דהטעם הוא משום דבעינן דבר השוה לכל נפש, וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגין. אבל ידיו ורגליו – שוה לכל נפש. וכן פירשו הטעם גבי איסור מוגמר, שיתבאר בסימן זה. ומעולם לא ריפרף אדם בטעם זה, וכל הפוסקים סוברים דהלכה פסוקה היא. וכבר כתבנו בסימן תצה סעיף יט דברמב"ם לא נמצא כלל דין זה, דבעינן דבר השוה לכל נפש. ובטעם דאיסור רחיצת כל גופו – הוא משום גזירת מרחצאות. ואיסור מוגמר – משום מכבה, ושכן מוכח מהרי"ף. ובארנו שם מילתא בטעמא בסעיף כ, דהרי"ף והרמב"ם דחו זה מהלכה, ומותר אפילו אינו שוה לכל נפש. ושכן מוכח להדיא בפרק קמא דכתובות, עיין שם. וזה לשון הרמב"ם בפרק ראשון דין טז: רחיצה וסיכה – הרי הן בכלל אכילה ושתייה, ועושין אותן ביום טוב, שנאמר: "אך אשר יאכל לכל נפש" – לכל שצריך הגוף. לפיכך מחמין חמין ביום טוב, ורוחץ בהן פניו ידיו ורגליו. אבל כל גופו – אסור משום גזירת מרחץ. וחמין שהוחמו מערב יום טוב – רוחץ בהן כל גופו ביום טוב, שלא גזרו על דבר זה אלא בשבת בלבד. עד כאן לשונו. מיהו זה דווקא חוץ למרחץ, אבל במרחץ – אסור. אבל בחמין שהוחמו ביום טוב – אסור לרחוץ כל גופו, אפילו אבר אבר. ושהוחמו מערב יום טוב – מותר אפילו כל גופו בבת אחת, כמו לכנוס באמבטי וכיוצא בזה. אבל ר"י בעל התוספות, והרא"ש ז"ל, פסקו דלרחוץ כל גופו – אסור אפילו בחמין שהוחמו מערב יום טוב, כמו בשבת. וכן המנהג. ודין חמי טבריה כמו בשבת, כמו שכתבתי בסימן שכו. (ונראה לי דהולכין לשיטתם: דלר"י והרא"ש, דבהוחמו ביום טוב הוה איסור תורה משום אינו שוה לכל נפש – גזרו של ערב יום טוב אטו יום טוב. מה שאין כן להרי"ף והרמב"ם, דבהוחמו ביום טוב אינו אלא משום גזירת מרחץ – אי אפשר למגזר ערב יום טוב אטו יום טוב, דהוה גזירה לגזירה.)

{י} אבל לא כל גופו - פי' להחם מים כדי רחיצת כל גופו דרחיצת כל גופו הוא דבר שאין שוה לכל נפש רק למעונגין הרגילין בזה: {יא} אפילו אינו רוחצו בבת אחת - אלא אבר אבר דבמים שהוחמו ביו"ט אסור לרחוץ בכל גווני: {יב} אבל מותר וכו' ע"י ישראל ביו"ט - פי' כגון שעבר וחממו או שהוחם לצורך שתיה או פניו ידיו ורגליו דשרי ולגדול אסור אף בכה"ג לרחוץ ביו"ט [אף להמתירין רחיצה בחמין שהוחמו מעיו"ט] כיון שעכ"פ הוחמו ביו"ט אבל לקטן מותר דהיינו רביתיה ולא גזרו בו. ודוקא בקטן שרגילין לרחצו בכל יום אז אמרינן היינו רביתיה אבל כל שרגילין שלא לרחצו ב' או ג' ימים אז לאו היינו רביתיה ואסור:

מותר לעשות מדורה להתחמם מכנגדה ולחמם מים לרחוץ רגליו בפ"ב דביצה (כא:) תנן בש"א לא יחם אדם חמין לרגליו אא"כ היו ראויים לשתייה וב"ה מתירין ועושה מדורה ומתחמם כנגדה. וכתב הר"ן דטעמא דשרו הני תרי מילי משום דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. וכתב הרי"ף ודוקא חמין לרגליו הוא דשרו ב"ה אבל כל גופו לא כדתנן בפרק כירה (שבת לט:) אמרו להם חכמים אם בי"ט כחמין שהוחמו בי"ט אסורין ברחיצה ומותרין בשתייה. וכ"כ התוספות (%ביצה שם) דדוקא לרגליו אבל לכל גופו אסור דדבר השוה לכל נפש בעינן וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגים אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש: ב"ה וכתב ה"ה דאפילו אינו רוחץ גופו בבת אחת אלא אבר אבר אסור כך מפורש בפרק כירה ומוסכם: ומ"ש לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מעי"ט כתב רי"ף שמותר ז"ל בפרק הנזכר חזינן לגאון שכתב דהאי דאמרינן לא ירחוץ אדם כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מע"ש דוקא בשבת אבל בי"ט שרי לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מעי"ט דלאו דבר שחייבין עליו משום שבות ולא משום רשות ולא משום מצוה אלא גזירה היא וכי גזרינן בשבת אבל בי"ט לא וכתב הר"ן מיהו דוקא חוץ למרחץ אבל במרחץ אסור מדתניא בפרק כירה (שבת מ.) מרחץ שפקקו נקביו מעי"ט למחר נכנס ומזיע ויוצא ומשתטף בבית החיצון ובודאי מדקתני פקקו נקביו בחמין שהוחמו מעי"ט מיירי ואפ"ה משתטף אין רוחץ לא ומשתטף בבית החיצון אין בבית הפנימי לא הלכך בתוך המרחץ אפילו בחמין שהוחמו מעי"ט אסור אבל חוץ למרחץ שרי. ובפרק כירה אהא דאמר ר"ש בן פזי אמר ריב"ל בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מע"ש התחילו הבלנין לחמם חמין בשבת אסרו להם החמין והתירו להם את הזיעה ועדיין היו רוחצין בחמין ואומרים מזיעין אנחנו אסרו להם הזיעה והתירו להם חמי טבריא כתב הרא"ש אלו הגזרות היו אף בי"ט דהא ברייתא בי"ט מיירי דקתני מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו מעי"ט ועלה קא מסיק משרבו עוברי עבירה ומייתי מהא דריב"ל בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מע"ש אלמא דעל שבת וי"ט גזרו כאחד וכבר כתב כן רבינו בסימן שכ"ו ושם נתבאר אם יש חילוק בין אמבטי גדולה לקטנה והר"ן כתב בפ"ב דביצה וז"ל כבר כתבתי בפרק כירה מה שנ"ל שלדברי רבותינו בעלי התוספות שאומרים דלהחם חמין בי"ט לרחיצת כל הגוף מדאורייתא אסור בחמין שהוחמו מעי"ט נמי אסור לרחוץ בהם כל גופו גזירה ערב י"ט אטו י"ט כי היכי דגזרינן התם ע"ש אטו שבת אלא מיהו כיון דמדרבנן בעלמא היא על דברי הגאונים ז"ל ראוי לסמוך עכ"ל. והאגור כתב בשם תשובת הרשב"א לאסור אבל סמ"ג פסק כדברי הגאון וכ"פ הרמב"ם בפ"א וכתב ה"ה כן הסכמה מן הגאונים ואפילו לרחוץ כל גופו כאחד וכן עיקר עכ"ל והכי נקטינן: כתב המרדכי בפ"ב דביצה ר"י כתב דמותר לרחוץ תינוק קטן כדאיתא פרק בתרא דיומא (עח:) דתנוקות מותרין ברחיצה וסיכה בי"ט דכל מידי דאית ביה רביתא לתינוק לא גזרו ביה רבנן וצ"ע כי נ"ל דלא גזרו על תינוק לרחוץ אבל אסור לגדול לעשות הבערה לצורך שום רחיצה דהא אין שוה לכל נפש עכ"ל: כתב הכלבו מותר להחם הרבה מן המים דומיא דממלאה אשה קדירה בשר ועל זה הורו חכמים הראשונים במקום שיש תינוק שיש צורך לרחוץ כל גופו שנותנין מים הרבה להחם להדיח הקערות ומן השיריים רוחצין גוף התינוק ע"כ. וסיים בה בא"ח אבל במרחץ אסור אפילו פניו וידיו ורגליו : רחיצה בחמי טבריא דין שבת וי"ט שוה וכבר נתבאר משפטם בסימן שכ"ו:

יב) שם. לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו וכו' ממ"ש אבל לא כל גופו משמע דידיו לאו דוקא אלא ה"ה פניו ורגליו שרי, וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפי' המשנה ובחיבורו פ"א דין ט"ז מחמין חמין ביו"ט ורוחץ פניו ידיו ורגליו. וכ"כ הכלבו סי' נ"ח. רוקח סי' רצ"ט, וכן מוכח ברש"י שבת ט"ל ע"ב ד"ה והאי תנא. וכ"כ הלבוש. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' ר"ץ. שו"ג או' ב' ר"ז או' א' ביאורי הגר"א. בגדי ישע. מק"ק סי' מ' או' א' ועיין לעיל סי' שכ"ו סעי' א': יג) שם. לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו וכו' דדבר השוה לכל נפש בעינן וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגים אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש. ב"י בשם התו' לבוש, ט"ז סק"ב. מ"א סק"ד. אבל הרמב"ם שם כתב הטעם דכל גופו אסור משום גזירת מרחץ. וכ"כ בש"מ פ"ב דביצה בשם הריטב"א יעו"ש. ונ"מ דלטעם הראשון דאינו שוה לכל נפש אסור להחם מים ביו"ט לכל גופו מה"ת ולטעם השני מדרבנן כמ"ש הער"ה או' ב' יעו"ש. וא"כ לטעם הראשון דאסור מה"ת אסור לעשות ע"י ישראל לחולה שאין בו סכנה כמ"ש העו"ש או ב' ובס' בגדי ישע ולטעם השני שאינו אלא מדרבנן שרי אלא שצריך שינוי לפי סברא הג' לעיל סי' שכ"ח סעי' י"ז דק"ל כוותיה יעו"ש. וכ"כ מ"ב בשער הציון או' ט': יד) שם. אבל לא כל גופו וכו' או אפי' רוב גופו. חמ"מ או' ב' משמע הא אם אינו רוב גופו מותר וידיו ורגליו לאו דוקא אלא ה"ה שאר איברים אם אינו רוב גופו מותר להחם מים ביו"ט לרחוץ אותם וכ"מ ממ"ש הרא"ש בפ' תינוקת ומחמם קיתון של מים להדיח בית הסתרים כב"ה דמתירין להחם חמין ביו"ט לרגליו אבל לא לכל גופו יעו"ש. והביאו ב"י סי' שכ"ו וכ"פ בש"ע יו"ד סי' רצ"ט סעי' ו'. מיהו בתשו' משאת בנימין סי' ה' כתב דאפשר דבחמין שהוחמו ביו"ט אסור לרחוץ שאר אברים חוץ מפניו ידיו ורגליו ומסיק לענין רחיצה לליבון דבין בשבת בין ביו"ט ובין בט' באב ובין ביוה"כ תלבוש ותציע כדרכה כשאר ימות השנה והרחיצה צריך לשנות קצת שלא תרחץ רק באותו מקום ובין ירכותיה בין בחמין בין בצונן ובשבת וביו"ט בצונן אפי' כל גופה ובחמין דוקא באותו מקום ובין ירכותיה ודוקא בחמין שהוחמו מע"ש ומעיו"ט וכ"ז מדינא אבל כמדומה שלא נהגו הנשים לרחוץ ולא ללבוש לבנים בשבת ויו"ט והיכא דנהוג נהוג יעו"ש, והב"ד הש"כ שם ס"ק י"ב. אכן דעת הרשב"א בחי' לשבת שם ט"ל ע"ב כדעת הרא"ש דפניו ידיו ורגליו לאו דוקא אלא דה"ה שאר איברים כל שהוא רק מקצת גופו שרי יעו"ש. וכ"מ בניב"י מה"ת חא"ח ססי' כ"ה יעו"ש. וכ"כ המחב"ר או' ג' שראה בתשו' כ"י למהר"ר יוסף ראוינה מרבני איטליא הקדמונים שהתיר להחם ביו"ט ולרחוץ הרחיצה ההכרחית ללבוש הלבנים יעו"ש. והב"ד השע"ת. וע"כ כיון שיש מפקפקים להחם ביו"ט בשביל שאר איברים אין להקל כ"א במקום ההכרח:

יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חודש ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו ויש מתענים מי"ז בתמוז עד ת"ב: הגה ולצורך מצוה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל) ואפי' אם טובלת ליל י' באב מותר לה לרחוץ בערב ת"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י' (אגודה) ונראה דה"ה אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה כשאר שנה הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה ונוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך (ת"ה סי' ק"ו) אפי' בע"ש של חזון אסור לרחוץ כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סי"ו וב"י) ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת:

רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִי שֶׁרָגִיל לִרְחוֹץ בְּחַמִּין בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת, מֻתָּר גַּם עַתָּה לִרְחוֹץ אֲפִלּוּ בְּחַמִּין. אֲבָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת חֲזוֹן, אָסוּר לִרְחוֹץ בְּחַמִּין אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁרָגִיל בְּכָךְ, כִּי אִם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. וְכֵן מִי שֶׁרָגִיל בַּחֲפִיפַת הָרֹאשׁ כָּל עֶרֶב שַׁבָּת, מֻתָּר לוֹ גַּם עַתָּה, אַךְ לֹא בְּבוֹרִית [בְּסַבּוֹן] (זייף), וְלֹא בְּמֵי אֵפֶר (לויג). וּמִי שֶׁרָגִיל לִטְבּוֹל כָּל עֶרֶב שַׁבָּת, מֻתָּר לוֹ גַּם עַתָּה לִטְבּוֹל בְצוֹנֵן. אֲבָל מִי שֶׁמְבַטְּלָהּ לִפְעָמִים, אָסוּר לוֹ.

איזה מלאכות אסורים בי"ט. ובו ד סעיפים: כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב חוץ ממלאכת אוכל נפש וחוץ מהוצאה והבערה וכן מכשירי אוכל נפש שלא הי' אפשר לעשותם מאתמול: הגה ויש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו כל שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מערב י"ט (א"ז מהרי"ל) מיהו אם לא עשאו מערב י"ט ויש בו צורך י"ט מותר לעשותו ע"י שינוי (סמ"ג ור"ן):

Which work is forbidden on Yom Tov. Containing 4 paragraphs. All work that is forbidden on Shabbos is forbidden on Yom Tov, except for work of preparing food, and except for carrying and igniting, and also preparation for preparing food that was not able to be done the day before.

הַבְעָרָה וּלְהָחֵם מַיִם מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב וּבוֹ ז' סְעִיפִים: כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן תצ"ה, דְּמִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרָה הַבְעָרָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה — הֻתְּרָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא בָהּ צֹרֶךְ יוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בְּיוֹם טוֹב. וְכֵן מֻתָּר לְהָחֵם מְעַט מַיִם לִרְחוֹץ בָּהֶם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל אָסוּר לְהָחֵם מַיִם רַבִּים כְּדֵי לִרְחוֹץ בָּהֶם כָּל גּוּפוֹ. וְזֶה הָאִסּוּר יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, לְפִי שֶׁמִּן הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרוּ הַבְעָרָה וּבִשּׁוּל לְצֹרֶךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה — הֻתְּרוּ לְצֹרֶךְ רְחִיצַת יוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ אַף מִדִּבְרֵיהֶם מֻתָּר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ בְּמַיִם שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין אִם נַתִּיר לוֹ לִרְחוֹץ בְּחַמִּין בְּיוֹם טוֹב שֶׁמָּא יָחֵם מַיִם בְּיוֹם טוֹב, כֵּיוָן שֶׁאֵין אִסּוּר לְהָחֵם מַיִם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה לִגְזֵרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁרוֹחֵץ חוּץ לַמֶּרְחָץ, אֲבָל בְּתוֹךְ הַמֶּרְחָץ אָסוּר לִרְחוֹץ בְּחַמִּין אֲפִלּוּ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בִּלְבָד, וכ"ז בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֲבָל כָּל גּוּפוֹ בְּבַת אַחַת אָסוּר אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּטֵּף בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְכֵן אָסוּר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ אֲפִלּוּ חוּץ לַמֶּרְחָץ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ הוּחַמּוּ לְצֹרֶךְ שְׁתִיָּה, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רוֹחֵץ כָּל גּוּפוֹ בְּבַת אַחַת אֶלָּא רוֹחֲצוֹ אֵבֶר אֵבֶר אָסוּר. אֲבָל תִּינוֹק שֶׁדֶּרֶךְ לְרָחֳצוֹ בְּכָל יוֹם — מֻתָּר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ בְּבַת אַחַת אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ שְׁתִיָּה, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא צָרְכּוֹ שֶׁל תִּינוֹק — לֹא גָזְרוּ עָלָיו. אֲבָל אָסוּר לְהָחֵם בְּיוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל רְחִיצָתוֹ בִּלְבָד כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לְהָחֵם בִּשְׁבִיל רְחִיצַת כָּל גּוּפוֹ שֶׁל הַגָּדוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מְחַמֵּם לְצֹרֶךְ שְׁתִיָּה אוֹ לְצֹרֶךְ הֲדָחַת כְּלֵי "אֹכֶל נֶפֶשׁ", דְּאָז מֻתָּר לוֹ לְהוֹסִיף מַיִם בַּקְּדֵרָה בִּשְׁבִיל רְחִיצַת הַקָּטָן. וְהוּא שֶׁיּוֹסִיף קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַקְּדֵרָה אֵצֶל הָאֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"ג, עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִין זֶה. וְעַכְשָׁו בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁאַף בְּחֹל פְּעָמִים שֶׁאֵין רוֹחֲצִים אֶת הַתִּינוֹק שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים — אַף בְּיוֹם טוֹב אָסוּר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ רוֹחֲצוֹ אֵבֶר אֵבֶר. אֲבָל יֵשׁ חוֹלְקִין עַל כָּל זֶה וְאוֹמְרִים דְּמִן הַתּוֹרָה אָסוּר לְהָחֵם מַיִם רַבִּים בִּשְׁבִיל רְחִיצַת כָּל הַגּוּף (אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מְחַמֵּם כָּל הַמַּיִם בְּיַחַד בִּכְלִי אֶחָד עִם הַמַּיִם שֶׁרוֹחֵץ בָּהֶם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"ג), לְפִי שֶׁרְחִיצַת כָּל הַגּוּף אֵינָהּ צֹרֶךְ כָּל נֶפֶשׁ אֶלָּא לִמְעֻנָּגִים וּמְפֻנָּקִים בִּלְבָד, וְלֹא הִתִּירָה הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ הַמְּלָאכָה שֶׁלְּצֹרֶךְ אֲכִילָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בָּהּ צֹרֶךְ כָּל נֶפֶשׁ, אֲבָל אִם אֵין בָּהּ צֹרֶךְ אֶלָּא לִמְעֻנָּגִים אָסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה — יֵשׁ לֶאֱסוֹר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ בְּיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ חוּץ לַמֶּרְחָץ, וַאֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָחֵם מַיִם בְּיוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל רְחִיצַת כָּל גּוּפוֹ וְיַעֲשֶׂה אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה. וּלְפִי דִבְרֵיהֶם אַף תִּינוֹק שֶׁדֶּרֶךְ לְרָחֳצוֹ בְּכָל יוֹם אָסוּר לְרָחֳצוֹ אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"א, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָחֵם בְּיוֹם טוֹב בִּשְׁבִילוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ בְּבַת אַחַת, אֲבָל לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ אֵבֶר אֵבֶר בְּחַמִּים שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְגָדוֹל, שֶׁכָּל אֵבֶר וְאֵבֶר שֶׁהוּא רוֹחֵץ הוּא רוֹחֵץ בְּהֶתֵּר, דְּאֵין לִגְזוֹר שֶׁמָּא יָחֵם מַיִם בְּיוֹם טוֹב, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְהָחֵם מַיִם בְּיוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל רְחִיצַת אֵבֶר אֶחָד, וְאֵין אִסּוּר אֶלָּא לְהָחֵם בִּשְׁבִיל רְחִיצַת כָּל הַגּוּף, שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא לִמְעֻנָּגִים. (אֲבָל כָּל גּוּפוֹ בְּבַת אַחַת אָסוּר אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּטֵּף בְּחַמִּין, אֲפִלּוּ הוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב). וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּכָל זֶה, מִכָּל מָקוֹם כְּבָר נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהַחֲמִיר כִּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג.

מפני חששות שונים המלווים את הרחיצה, רבים נוהגים שלא להתרחץ ביום טוב. אבל בשעת הצורך, מותר להתרחץ במים חמים שהתחממו בערב יום טוב, או במים חמים שהתחממו ביום טוב על ידי דוד שמש או שעון שבת. וזה ההבדל שבין שבת ליום טוב, שבשבת מותר לרחוץ במים פושרים אבל לא חמים, ואילו ביום טוב מותר לרחוץ במים חמים (עיין פ"ה שבת יד, ח). ויש מחמירים וסוברים שדין יום טוב כדין שבת, ואסור לרחוץ ביום טוב במים חמים אלא רק בפושרים. ויש מחמירים וסוברים שאסור מדברי חכמים לרחוץ בשבת ויום טוב אף במים פושרים. וכך נוהגים חלק מיוצאי אשכנז. אולם למעשה, העיקר כדעת רוב הפוסקים, שמקילים לרחוץ ביום טוב במים חמים. וכאשר הדבר גורם צער, כגון בראש השנה שנמשך יומיים, או ביום טוב שסמוך לשבת, ראוי לנהוג כמקילים, כדי לכבד את החג ולהתענג בו. מי שיש לו דוד שמש, יכול להתרחץ במים שהתחממו בו במשך החג. ומי שאין לו דוד שמש, יכול להפעיל את דוד המים החשמלי לפני החג, וכדי שלא יבזבז חשמל לריק, יחבר את הדוד לשעון-שבת ויפעיל אותו למשך הזמן הנדרש בלבד.

Because of a variety of possible halakhic issues, many do not bathe or shower on Yom Tov. However, in a case of need, one may bathe in hot water as long as the water was heated in one of the following ways: before Yom Tov, on Yom Tov by the sun, or on Yom Tov using a timer. This is one of the differences between Shabbat and Yom Tov: on Shabbat one may bathe in lukewarm, but not hot, water, while on Yom Tov one may bathe in hot water (see Peninei Halakha: Shabbat 14:8). Some are stringent, maintaining that there is no difference between Shabbat and Yom Tov, and on Yom Tov too one may bathe only in lukewarm water. Others are even more stringent, maintaining that it is rabbinically prohibited to bathe even in lukewarm water on Yom Tov as well as Shabbat. Some Ashkenazim follow this ruling. Nevertheless, in practice the halakha follows the majority of poskim who are lenient and permit taking a hot bath on Yom Tov. When not being able to bathe will cause serious discomfort, such as on Rosh Ha-shana, when Shabbat runs into Yom Tov, and in ḥutz la-aretz where Yom Tov is two days, it is proper to follow the lenient opinion in order to properly enjoy and honor the festival. If one has a solar boiler (dud shemesh), he may bathe in water that was heated up on Yom Tov. One who does not have a solar boiler may turn on his electric boiler before Yom Tov. So as not to waste electricity, he may connect the boiler to a timer so that it remains activated only for the amount of time necessary.

מותר לחפוף את שיער הראש, ולהשתמש בשמפו ומרכך. ובתוך החפיפה צריך להיזהר שלא לתלוש שערות. אשה שיש לה שיער ארוך, והיא רגילה לסורקו תמיד לאחר הרחצה, נכון שלא תשטוף את שערה בשבת או יום טוב, כדי שלא תיכשל אח"כ באיסור תורה של סירוק (פ"ה שבת יד, ג). ומי שנצרכת מאוד לחפוף את ראשה, ויודעת בוודאות שלא תיכשל אחר החפיפה בסירוק, תוכל גם ביום טוב לחפוף את שערותיה. עוד צריך להיזהר במשך חפיפת הראש והזקן, שלא לסחוט את השיער, שסחיטה זו אסורה משום 'דש', משום שהיא מוציאה מהשיער מים וסבון שניתן להשתמש בהם להמשך הרחצה. אבל מותר לנגב את השיער במגבת, שהואיל ואין מעוניינים במים שיוצאים מהשיער ונבלעים במגבת, אין בזה איסור סחיטה (פ"ה שבת יד, ח).

A person may wash his hair with shampoo and conditioner. However, while shampooing, one must be careful not to pull out any hair. If a woman has long hair and always combs out her hair after showering, it is proper for her not to rinse her hair on Shabbat and Yom Tov, lest she violate a Torah prohibition by combing her hair (Peninei Halakha: Shabbat 14:3). If one is desperate to wash her hair and is positive that she will not be combing her hair afterward, she may wash her hair on Yom Tov. A person washing his hair or beard must be careful not to squeeze out water from the hair. This is a transgression of Dash, since the squeezing removes water and soap that can then be used in the course of the shower. He may, however, towel his hair dry. Since he is not interested in the water that is wrung from the hair and absorbed by the towel, it is not a violation of Seḥita (Peninei Halakha: Shabbat 14:8).

מים שהוחמו בערב יום טוב מותר לרחוץ בהם כל גופו כאחד, שלא גזרו בזה אלא בשבת, ודוקא חוץ למרחץ אבל בבית המרחץ אסור. ובאמבטיה פרטית שנמצאת בדירתו יש להקל. וכן מים שהוחמו בדוד שמש, מותר להתרחץ בהם כל גופו ביום טוב, כשהוא באמבטיא פרטית שנמצאת בדירתו. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תפב בהערה. וראה עוד בילקו"י שבת כרך ד' עמוד נח. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד מב הערה עג] .

מותר להתרחץ ביום טוב בבית, הן באמבטיה והן במקלחת, אף במים חמים, ואפילו כל גופו. וכל זה דוקא במים שהוחמו מערב יום טוב, אבל אין לחמם מים ביום טוב לצורך רחיצה זו. ובבית מרחץ אסור להתרחץ אף במים שהוחמו מערב יום טוב. ואם רוצה לרחוץ פניו ידיו ורגליו בלבד, מותר אף לחמם מים ביום טוב לצורך זה, דזו הנאה השוה לכל נפש. [שם עמוד נח] .

מותר לרחוץ כל גופו ביום טוב שני של גלויות, במים חמים שהוחמו ביום טוב ראשון (על ידי בוילר חשמלי, או ע"י שעון שבת) , באמבטיא פרטית שבביתו. ואף ביום טוב ראשון מותר להתרחץ במים חמים שהוחמו מאליהם, כגון מים שהוחמו על ידי דוד שמש. אך יזהר מאד שלא יבוא לידי סחיטה בשער ובמגבת. ולכן ימתין מעט עד שיתנגב, וגם ינגב בנחת. [ילקו"י] .

Application to Showering on Yom Tov One may combine the three lenient approaches regarding mikveh to showering on Yom Tov. If one is bathed in sweat on Yom Tov (such as from dancing in a very hot room on Simchat Torah), then it is permitted to shower in lukewarm water. In such a situation, one is in great discomfort to the extent that it interferes with the mitzvah of rejoicing on Yom Tov, and therefore it would be permitted to bathe in lukewarm water on Yom Tov.

בְּיוֹם-טוֹב יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הֶפְסֵק טָהֳרָה כְּמוֹ בְּשַׁבָּת. [הערה 47] ולענין רחיצה ביו"ט עי' שו"ע או"ח סי' תקי"א סעי' ב' ונו"כ שם.