Tu B'Av and Spiritual Rebuilding After Churban

לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים. יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתֵּר לִקְבוּרָה.

On the day this barrier separating the tribes was removed, the Sages established a permanent day of rejoicing. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: He will be gathered?

וענין הוספה זו הוא עיקר המכוון על התרבות תושבע"פ שהוא דייקא נתרבה אחר החורבן בחשכות הגדול. אמנם ע"י הקלקול נצרך דייקא להוסיף בעסק התורה גם בחשכות הלילה והוא בחי' התרבות התושבע"פ כאמז"ל במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי ועל פ' העם ההולכים בחשך אלו בעלי תלמוד שהוא כדי להאיר על החשכות של היצה"ר המחשיך פני הבריות. וכאמרם ז"ל (בנדרים הנ"ל) ע"פ כי ברב חכמה רב כעס על תושבע"פ שדייקא ע"י רוב כעס של היצה"ר שנתרבה בלבו של אדם נצרך להרוב חכמה שהוא ענין התרבות חכמת תושבע"פ ולכן דייקא לאחר החורבן נתרבה חכמת תושבע"פ ע"י התנאים ואמוראים. וזהו שרמזו ז"ל בט"ו באב מאן דמוסיף יוסיף שיתוספו לו חיי עולם עד שנזכה עי"ז לבנין בהמ"ק ב"ב שיהי' ביום זה כדברנו הנ"ל.

אַךְ כְּשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאוּמּוֹת, וַאֲחִיזַת יִשְׂרָאֵל וְשָׁרְשָׁם הוּא בִּבְחִינַת ״פָּנִים״ הָעֶלְיוֹנִים הִנֵּה זוֹ הִיא גָלוּת שְׁלֵימָה, וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גָּלוּ לֶאֱדוֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם״)): וְהִנֵּה, ״זֶה לְעוּמַּת זֶה״, יֵשׁ עֲשָׂרָה כִּתְרֵי דִמְסָאֲבוּתָא, וּמֵהֶן נִמְשָׁכוֹת נַפְשׁוֹת הָאוּמּוֹת – גַּם כֵּן כְּלוּלוֹת מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ. וּמוּדַעַת זֹאת בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּ״סֵפֶר הַגִּלְגּוּלִים״ עַל פָּסוּק ״אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ״: שֶׁהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה בְּתוֹךְ הַקְּלִיפּוֹת, לְהַחֲיוֹתָם וּלְהַשְׁלִיטָם עַתָּה בִּזְמַן הַגָּלוּת, אֲבָל הוּא ״לְרַע לוֹ״ וְכוּ׳. וְלָכֵן הָאוּמּוֹת שׁוֹלְטִין עַתָּה עַל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת – נַפְשׁוֹת הָאוּמּוֹת מֵהַקְּלִיפּוֹת אֲשֶׁר הַשְּׁכִינָה מִתְלַבֶּשֶׁת בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹכָם. וְהִנֵּה, אַף שֶׁזֶּה צָרִיךְ בֵּיאוּר רָחָב אֵיךְ וּמָה, מִכָּל מָקוֹם הָאֱמֶת כֵּן הוּא. אֶלָּא שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵין הַקְּלִפּוֹת וְהָאוּמּוֹת יוֹנְקִים וּמְקַבְּלִים חַיּוּת אֶלָּא מֵהֶאָרָה הַנִּמְשֶׁכֶת לָהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים דִּקְדוּשָּׁה, ״כְּמַאן דְּשָׁדֵי בָּתַר כַּתְפֵיהּ״, וְאַף גַּם זֹאת עַל־יְדֵי צִמְצוּמִים וּמָסָכִים רַבִּים וַעֲצוּמִים, עַד שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה הֶאָרָה זוֹ בְּחוּמְרִיּוּת עוֹלָם הַזֶּה, וּמַשְׁפַּעַת לָאוּמּוֹת עוֹשֶׁר וְכָבוֹד וְכָל תַּעֲנוּגִים גַּשְׁמִיִּים. מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן יִשְׂרָאֵל, יוֹנְקִים מִבְּחִינַת פָּנִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת:

But when the Israelites were exiled to be among the nations—and the attachment and root of the Israelites is in the rank of the supernal face (panim)—this became a total exile. Of this our Sages, of blessed memory, said: “When they were exiled to Edom, the Shechinah went with them.”)) Now, with one opposite the other, there are “ten crowns of impurity.” From these issue the souls of the heathens, also comprised of precisely those ten ranks. And it is common knowledge that which has been stated in Sefer Hagilgulim on the verse “That man rules in man, to his evil,” that it refers to the mystery of the Shechinah’s exile in the kelipot in order to vivify them, and to empower them to rule, now, in the time of the exile; but it is “to his evil….” And that is why the heathens dominate now over Israel. For the souls of the heathens are of the kelipot, in which the Shechinah is vested in a state of exile. Though this requires extensive exposition (as to) how and what, it is, nevertheless, fact. Despite this, the kelipot and heathens receive their nurture and vivification only from an aspect extended to them, of the achorayim of holiness, “as with one who casts away behind his shoulders.” And even that is by way of numerous and immense contractions and curtailments until this radiation became vested in the materiality of this world and diffuses wealth and honor, and all physical pleasures, to the heathens. The Israelites, however, elicit from the aspect of the supernal face, as it is written: “May the L–rd make His face shine upon you,” in each one according to the root of his soul, even up to the peak of levels.

וּבֶאֱמוּנָה זוֹ בֶּאֱמֶת, נַעֲשֶׂה הַכֹּל טוֹב גַּם בְּגָלוּי, שֶׁבֶּאֱמוּנָה זוֹ שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהָרַע הַנִּדְמֶה בְּגָלוּי, כָּל חַיּוּתוֹ הוּא מִ״טּוֹב״ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵינָהּ מוּשֶּׂגֶת, וְהִיא הָ״עֵדֶן״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵעוֹלָם־הַבָּא, הֲרֵי בֶּאֱמוּנָה זוֹ נִכְלָל וּמִתְעַלֶּה בֶּאֱמֶת הָרַע הַמְדוּמֶּה בַּ״טּוֹב״ הָעֶלְיוֹן הַגָּנוּז:

By believing this truly, everything becomes good even in appearance. For by such a faith, that one believes that the very substance of what manifestly seems to be evil is (in fact) of the Supreme Good [i.e., His wisdom, blessed be He, which is non-apprehensible and is the Eden which transcends the World to Come]; through this faith the imagined evil is truly absorbed and sublimated in the concealed Supreme Good.

ולכן נכנס יין יצא סוד כו׳ ויין ישמח כו׳ להוציא מן ההעלם לגילוי וכל דבר שהיה בהעלם והסתר ביותר הנה הגילוי שאח״כ ביתר שאת ואין לך דבר בגילוי שלא היה בהעלם תחלה וכמו הולד שהיה טמון בבטן האם וכו׳ וכן הזריעה צ״ל הגרעין טמון ומכוסה ונרקב בעפר וכל מה שטמון ומתרקב בארץ יותר. גדילה התבואה אח״כ בתוספת וריבוי הברכה ביותר. וכן כל הגליות הם בחי׳ העלם אותותינו לא ראינו כו׳ ולפי שהיה צ״ל גילוי פנים בפנים במתן תורה לקבל התורה נגלית היה די בהעלם וגלות רד״ו שנה תחלה וכעת אריכות הגלות הוא לפי שלע״ל יתגלה פנימי׳ וטעמי התורה (ועמ״ש בפ׳ וארא סד״ה וידבר אלקים אל משה) וכמ״ש זורע צדקות מצמיח ישועות שעל ידי הצדקה להחיות רוח שפלים בכסף וזהב גשמיים מצמיח ישועות לשון וישע ה׳ כו׳ גילוי ש״ע נהורין וזהו ענין יין המשמח אלקים כי אלקים הוא בחינת ההסתר והעלם כמ״ש כי שמש ומגן ה׳ אלקים שבחינת שם אלקים הוא בחינת מגן ונרתק להעלים ולהסתיר להיות נראה ליש ודבר וכשיוצא מהעלם לגילוי אז תהיה השמחה גדולה לאלקים דוקא. וזהו נכנס יין יצא סוד כו׳ סוד הוי׳ ליראיו כו׳ ויין המשומר בענביו הוא בחינת העלם והסתר גדול מששת ימי בראשית שהגילוי שיהיה לעתיד לבא יהיה בבחינת א״ס עין לא ראתה כו׳.