Lighting Chanukah Candles After the Proper Time

מצות הדלקתו משקיעת החמה עד שיכלה הרגל מן השוק ואע"פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר (שמות י״ג:כ״ב) לא ימיש עמוד הענן יומם ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואי׳ מברכין עליו שכך אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ואין חוששין לפתילתו להחליפו עד שיכלה:

וְכָבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ? וּרְמִינְהוּ: מִצְוָתָהּ מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. מַאי לָאו, דְּאִי כָּבְתָה הֲדַר מַדְלֵיק לָהּ! לָא, דְּאִי לָא אַדְלֵיק — מַדְלֵיק. וְאִי נָמֵי לְשִׁיעוּרַהּ. עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. וְעַד כַּמָּה? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד דְּכָלְיָא רִיגְלָא דְתַרְמוֹדָאֵי.

With regard to the opinion that one need not rekindle the Hanukkah light if it is extinguished, the Gemara asks: And is it true that if the Hanukkah light is extinguished one is not bound to attend to it? The Gemara raises a contradiction from that which was taught in a baraita: The mitzva of kindling the Hanukkah lights is from sunset until traffic in the marketplace ceases. Does that not mean that if the light is extinguished, he must rekindle it so that it will remain lit for the duration of that period? The Gemara answers: No, the baraita can be understood otherwise: That if one did not yet light at sunset, he may still light the Hanukkah lights until traffic ceases. Alternatively, one could say that this is referring to the matter of its measure. One must prepare a wick and oil sufficient to burn for the period lasting from sunset until traffic ceases. If he did so, even if the light is extinguished beforehand, he need not relight it. The expression until traffic in the marketplace ceases is mentioned here, and the Gemara asks: Until when exactly is this time? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Until the traffic of the people of Tadmor [tarmoda’ei] ceases. They sold kindling wood and remained in the marketplace later than everyone else. People who discovered at sunset that they had exhausted their wood supply could purchase wood from them.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ — יְבָרֵךְ. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאַחֲרֶיהָ, אֲבָל לְפָנֶיהָ — מִצְוָה לְבָרֵךְ. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן.

§ We learned in the mishna: In a place where the people are accustomed to recite a blessing over the reading, one should recite a blessing. Abaye said: They taught that the matter depends upon local custom only with regard to the blessing that is recited after the reading of the Megilla. But as for the blessing that is recited before the reading, it is a mitzva to recite the blessing according to all opinions, as Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to all the mitzvot, one recites a blessing over them prior to [over] their performance.

אֵין זָקוּק לָהּ, וּמוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ.

שָׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא הִדְלִיק עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה מַדְלִיק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. עָבַר זְמַן זֶה אֵינוֹ מַדְלִיק.

כָּל מִצְוָה שֶׁעֲשִׂיָּתָהּ הִיא גְּמַר חִיּוּבָהּ מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה. וְכָל מִצְוָה שֶׁיֵּשׁ אַחַר עֲשִׂיָּתָהּ צִוּוּי אַחֵר אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה הַצִּוּוּי הָאַחֲרוֹן.

וּבִשְׁאָר הַלֵּילוֹת הַמַּדְלִיק מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם וְהָרוֹאֶה מְבָרֵךְ אַחַת שֶׁאֵין מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָנוּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן: וּבִשְׁאָר הַלֵּילוֹת הַמַּדְלִיק מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם וְהָרוֹאֶה מְבָרֵךְ אַחַת שֶׁאֵין מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָנוּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן:

אִם מִצְוָה שֶׁעֲדַיִן עֲשִׂיָּתָהּ קַיֶּמֶת מְבָרֵךְ אַחַר עֲשִׂיָּה וְאִם דָּבָר שֶׁעָבַר הוּא אֵינוֹ מְבָרֵךְ.

אֵין מַדְלִיקִין נֵרוֹת חֲנֻכָּה קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה אֶלָּא עִם שְׁקִיעָתָהּ לֹא מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. שָׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא הִדְלִיק עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה מַדְלִיק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. וְכַמָּה הוּא זְמַן זֶה כְּמוֹ חֲצִי שָׁעָה אוֹ יֶתֶר. עָבַר זְמַן זֶה אֵינוֹ מַדְלִיק. וְצָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן שֶׁמֶן בַּנֵּר כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. הִדְלִיקָהּ וְכָבְתָה אֵינוֹ זָקוּק לְהַדְלִיקָהּ פַּעַם אַחֶרֶת. נִשְׁאֲרָה דּוֹלֶקֶת אַחַר שֶׁכָּלְתָה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק אִם רָצָה לְכַבּוֹתָהּ אוֹ לְסַלְּקָהּ עוֹשֶׂה:

The Chanukah candles should not be kindled before sunset. Instead, [they should be kindled] at sunset. One should not light later or earlier. Should one forget, or even if one purposely did not light at sunset, one may light afterwards until there are no longer any passersby in the marketplace. How long a duration of time is this? Approximately half an hour or slightly more than that. Should this time pass, one should not kindle the lights. One should place enough oil in the lamp so that it will continue burning until there are no longer any passersby in the marketplace. If one lit it and it became extinguished, one need not light it a second time. If it remained burning until there are no longer passersby in the marketplace, one may extinguish it or remove it if one desires.

אכסנאי חייב להדליק בפ"ע ואינו יוצא בשל בעל הבית ומיהו בפרוטה שיתן לו וישתתף עמו סגי ואם מדליקין עליו בביתו א"צ יותר ואם יש לו פתח פתוח לעצמו אינו יוצא במה שמדליקין בביתו ולא במה שישתתף עם בע"ה אלא צריך להדליק בפתחו כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובות בן האוכל אצל אביו או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה צריך להדליק שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר אפ"ה שייך חשד כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק ע"כ.

ועוד יש לפרש, כי זמן הדלקה הוא אחר שתשקע החמה, מפני שהדלקת הנר הוא בשביל שעשה השם יתברך להם ניסים בנרות. ולכך אחר היום, ששקעה החמה, ראוי להדליק הנרות על הנס שעשה עמהם, והוא אחר הנהגת הטבע. לכך, אחר שקיעת החמה הדלקת הנרות.

יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות: הגה כי חייב לראות הנרות [מרדכי] וכן נוהגין ואפי' אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו מדליק ומברך עליהם וכן נוהגין [תרומת הדשן ומהרי"ל ותשו' מהרי"ל סי' קמ"ה]:

There are those that say that even though [others] are kindling for him in his own house, if he is in a place where there are no Jews he should kindle with the benedictions. Rema: For he is obligated to see the lights, (Mordechai) and so is our custom. And even if he is near Jews and can see the lights, if he wants to be stringent upon himself and kindle for himself, he should kindle and recite the benedictions upon them, and so is our custom. (Terumat Hadeshen, Mahar"il, and Responsa of Mahar"il) Section 145).

(ח) צריך להדליק וכו' - וכיון דבזה ההדלקה אינו אלא משום חשדא י"א דלא יברך אם יודע שמדליקין עליו בביתו אבל אם אין מדליקין עליו בביתו צריך לברך דכיון שהוא מדליק בעצמו בודאי אינו משתתף עמהם בפריטי וחל עליו מדינא חובת הדלקה:

שכח או הזיד, ולא הדליק עם שקיעת החמה – מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק. עבר זמן זה – אינו מדליק.

כתוב בא"ח קטן שהגיע לחינוך מדליק כיון שמצוה דרבנן היא מצאתי כתו' בשם מהרי"א ז"ל בלשון הזה כתוב בא"ח שמי שהלך לכפר שאין בו ישראל ולן שם בליל חנוכה אע"פ שאין לו בית מיוחד שמענו שהרבי' משולם היה נוהג להדליק ולברך זכר לנס ע"כ עוד שם מי שבא בספינה או שהוא בבית עו"ג מדליק בברכות ומניחם על שולחנו ולא דמי לאכסנאי דאמרינן דאי מדליקין עליו בגו ביתיה לא בעי לאשתתופי דשאני התם שיש פירסום הנס בהדלקת אושפיזו עכ"ל וכ"כ המרדכי :