Early Lighting of Shabbat Candles

דְּבֵיתְהוּ דְּרַב יוֹסֵף הֲוָת מְאַחֲרָה וּמַדְלְקָה. אֲמַר לַהּ רַב יוֹסֵף: תָּנֵינָא ״לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה״ — מְלַמֵּד שֶׁעַמּוּד עָנָן מַשְׁלִים לְעַמּוּד הָאֵשׁ וְעַמּוּד הָאֵשׁ מַשְׁלִים לְעַמּוּד הֶעָנָן. סְבַרָה לְאַקְדּוֹמֵי. אֲמַר לַהּ הָהוּא סָבָא: תָּנֵינָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַקְדִּים וְשֶׁלֹּא יְאַחֵר.

The Gemara relates that Rav Yosef’s wife would kindle the Shabbat lights late. Rav Yosef said to her: Wasn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “The pillar of cloud by day, and the pillar of fire by night, departed not from before the people” (Exodus 13:22), this teaches that the pillar of cloud would overlap with the pillar of fire? The pillar of fire would appear slightly before nightfall. And the pillar of fire would overlap with the pillar of cloud, as well. The pillar of cloud would appear slightly before daybreak. Therefore, in lighting the Shabbat lights it is also appropriate to light earlier, beginning Shabbat slightly before dark on Shabbat eve. She thought to kindle the lights much earlier, on Shabbat eve, long before nightfall. An Elder said to her, we learned: As long as he neither lights too early nor too late.

[ויום השביעי שבת לה' אלקיך] אמר רבי יודן זו שעה שמוסיפין מחול על הקודש שבו נגמרה מלאכתו של עולם: אמר ר' חנינא פעם אחת משכני רבי ישמעאל אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן התפלל אבא של לילי שבת בערב שבת אמר רבי אחא רבי יוחנן פליג ולא הוה צריך למתפלגה שכן מוסיפין מחול על הקודש (ועד דסלקיה) [ועוד דסלקין] מערב שבת לציפורי ואמרו כבר התפלל רבי חנינא בן דוסא בעירו (והיו) [והידא] אמרה הדא דרבי מפקד לאמוריה לאבדן מכריז קמי ציבורא כל דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים דבי רבי ינאי אמרים עלה על מיטתו אין מטריחים עליו עד שירד אמר רבי זעירא אנא כד לית אנא מצלי רומשא אני מתחביל אמרין ליה לית לך אלא מן הדא דרבי הוה מפקד (כתב):

כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְנֹז אֶת הָאוֹרָה, וְחָלַק כָּבוֹד לַשַּׁבָּת. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ, בֵּרְכוֹ בְּאוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי הַשַּׁבָּת הִתְחִילָה הָאוֹרָה וְהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא אָמַר, ל"ו שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל שַׁבָּת.

שָׁאנֵי רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא דְּתַלְמִיד חָבֵר הֲוָה. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא לְרַב: מִי בְּדַלְתְּ? אָמַר לֵיהּ: אִין, בְּדֵילְנָא, וְלָא אֲמַר ״מִי בְּדֵיל מָר״? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין: רַב צַלִּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, רַבִּי יֹאשִׁיָּה מְצַלֵּי שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת. רַב צַלִּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת: אוֹמֵר קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס? תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס. וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.

With regard to Rabbi Yirmeya’s conduct, the Gemara explains that Rabbi Yirmeya bar Abba is different, as he was not a mere student of Rav. Rather, he was a disciple-colleague and was, therefore, permitted to act that way. And that is why on one occasion, when Rav prayed the Shabbat prayer early, Rabbi Yirmeya bar Abba asked him: Did you distance yourself from labor and accept the sanctity of Shabbat? Rav said to him: Yes, I distanced myself. And Rabbi Yirmeya did not say to him: Did the Master distance himself, as would have been appropriate had he merely been Rav’s student. The Gemara continues to discuss the possibility of reciting the evening prayer early, even on Shabbat. Rabbi Ḥiyya bar Avin said: Rav prayed the Shabbat prayer on the eve of Shabbat before nightfall. Rabbi Yoshiya would pray the evening prayer of the conclusion of Shabbat on Shabbat. With regard to the fact that Rav prayed the Shabbat prayer on the eve of Shabbat before nightfall, the dilemma is raised: In those cases, did he recite kiddush over the cup of wine, or did he not recite kiddush over the cup of wine before the stars emerged? Come and hear a resolution to this, as Rav Naḥman said that Shmuel said: One prays the Shabbat prayer on the eve of Shabbat before nightfall and recites kiddush over the cup of wine. And the halakha is in accordance with his ruling.

מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ״. יָכוֹל יַתְחִיל וְיִתְעַנֶּה בְּתִשְׁעָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בָּעֶרֶב״. אִי בָּעֶרֶב — יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּתִשְׁעָה״. הָא כֵּיצַד? מַתְחִיל וּמִתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם, מִכָּאן שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקּוֹדֶשׁ. וְאֵין לִי אֶלָּא בִּכְנִיסָתוֹ, בִּיצִיאָתוֹ מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב״. וְאֵין לִי אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, (יָמִים טוֹבִים) מִנַּיִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּשְׁבְּתוּ״. אֵין לִי אֶלָּא (יָמִים טוֹבִים, שַׁבָּתוֹת) מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שַׁבַּתְּכֶם״. הָא כֵּיצַד? כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שְׁבוּת, (מִכָּאן שֶׁ)מוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקּוֹדֶשׁ.

The Gemara answers: He requires this verse of “keep your Shabbat” for that which was taught in a baraita: The verse states: “And you shall afflict your souls on the ninth day of the month at evening, from evening until evening, you shall rest on your Shabbat” (Leviticus 23:32). One might have thought that one should start to afflict oneself on the ninth of Tishrei; therefore, the verse states “at evening.” If the Torah had stated only “at evening,” one might have thought that the fast starts only when darkness falls; therefore, the verse states “on the ninth,” implying that one begins to fast on the ninth of Tishrei. How can these verses be reconciled? One begins to fast while it is still daytime; from here it is derived that one sanctifies and extends from the non-sacred weekday to the sacred day of Yom Kippur. I have derived only that one must add time at the beginning of Yom Kippur. From where do I derive that one adds time at the conclusion of Yom Kippur? The verse states: “From evening until evening” (Leviticus 23:32), implying that one adds at the end as well, just as he does at the beginning. And I have derived only the mitzva of adding to Yom Kippur; from where is it derived that one must also sanctify and append time before and after Festivals? The verse states: “You shall rest” (Leviticus 23:32), to teach that this rule applies even to Festivals, on which one is commanded to rest. I have derived only that one adds an extension to Festivals; from where do I derive that one must also sanctify and append to Shabbatot? The verse states: “Your Shabbat” (Leviticus 23:32). How so? Every place the term: Rest [shevut] is stated, it teaches from here that one sanctifies and appends from the non-sacred weekday to the sacred.

ויהא זהיר לעשות נר יפה דאמר רב הונא הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה הויין ליה בנים תלמידי חכמים ויש שמכוונים לעשות שתי פתילות א' כנגד זכור וא' כנגד שמור ואם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה של שבת קודמת וכן אם אין ידו משגת לקנות נר ויין לקדוש נר קודם משום שלום ביתו דאין שלום בבית בלא נר ולא ימהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר וכשידליק יברך בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת אחד האיש וא' האשה בכ"מ שידליקו בו והנשים מוזהרות בו יותר כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם פירוש גרמה מיתה לאדם הראשון והרמב"ם ז"ל נתן טעם לדבר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית וי"א שאין לברך עליו ונותנין טעם לדבריהם שאם היתה דלוקה ועומדת אין צריך לכבותה כדי לחזור ולהדליקה וגם לא להדליק אחרת ואינו טעם שהרי גבי כסוי הדם תנן כסהו הרוח אינו חייב לכסותו ואפ"ה מברכין על הכסוי ועוד היה אומר ר"ת שאם היה דלוק ועומד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו דאמר ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר וכן כתב רב עמרם המדליק נר של שבת מברך כתב בה"ג דקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר דכיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ומפני זה כתב שצריך להקדים נר של חנוכה לשל שבת שאם יקדים של שבת לא יוכל להדליק של חנוכה אח"כ והתוספות כתבו שאין תלוי בהדלקת הנר דאפי' לאחר שהדליק לא חל עליו שבת אלא תלוי בתפלת ערבית שהמתפלל ערבית חל עליו שבת:

וְאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶן נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת.

כשהאשה מדלקת את הנר בערב שבת תזהר בנפשה להדליק מבעוד יום שהשמש נראית... ומצוה גדולה שלא תאחר להדליק כדי שלא תצטרך הנכרית להדליק, אלא תדליק מבעוד יום, ותדליק היא בעצמה לא על ידי עבדה ושפחתה, ואפילו הם יהודים, ולא על ידי חברתה, כדי שתטול היא שכר המצוה, שיהא ניכר לכל החיבה שהיא מחבבת המצוות. ותברך בידים נקיות, ברוך אתה וכו', ותתפלל באותה שעה על בניה שיהיו בניה מאירים בעולם בתורה ובמצוות, ותתפלל ותאמר יהי רצון שיהיו בני מאירים בעולם בתורה ובמצוות וביראת שמים, מפני שתפלה זו נאה להתפלל בשעה שהאירה נר של שבת, כענין שנאמר (משלי ו') "כי נר מצוה ותורה אור"...

הַמַּדְלִיק צָרִיךְ לְהַדְלִיק מִבְּעוֹד יוֹם קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְנָשִׁים מְצֻוּוֹת עַל דָּבָר זֶה יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים לְפִי שֶׁהֵן מְצוּיוֹת בַּבָּתִּים וְהֵן הָעֲסוּקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת. וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ הָאִישׁ לְהַזְהִירָן וְלִבְדֹּק אוֹתָן עַל כָּךְ וְלוֹמַר לָהֶן וּלְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סְפֵק חֲשֵׁכָה וְנִכְנַס הַשַּׁבָּת סָפֵק לֹא נִכְנַס אֵין מַדְלִיקִין:

מאחרה ומדלקת - נר של שבת סמוך לחשכה: לאקדומי - בעוד היום גדול: שלא יקדים - דלא מינכרא שהיא של שבת:

כתבו התוספות והרא"ש וה"ר יונה והמרדכי בר"פ תפלת השחר (ברכות כז.) אהא דרב צלי של שבת בע"ש מפלג המנחה ולמעלה והיה מדליק הנר ומקבל עליו שבת מבע"י והא דאמרינן בפ' ב"מ (כג:) גבי הדלקת הנר ובלבד שלא יקדים אין זו הקדמה כיון שהיה מקבל עליו שבת באותה שעה כי יכול לקבל עליו שבת מבע"י ובלבד מפלג המנחה ולמעלה וכתבו רבינו בסימן רס"ז:

לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהיא שעה ורביע קודם הלילה: הגה וע"ל סי' רס"ז ואם היה הנר דולק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת (טור):

A person should not hurry to kindle [the Shabbos lights] while there is still much daylight left because then it is not evident that they are being kindled for the sake of Shabbat. Nor should the kindling be delayed [past the appropriate time]. If one seeks to kindle the light while there is still much daylight left and accept Shabbat at that time (close to the time of kindling) he may do so. Since he accepts Shabbat directly thereafter, this is not considered as [kindling too] early, provided that it is after p’lag haminchah, which is one and a quarter seasonal hours before nightfall. RAMA: See later Siman 267. If the candles were light while there is still much daylight, one must extinguish the light and go back and light it again for the sake of Shabbat. (Tur).

(טו) בעוד היום גדול - היינו כשהוא זמן הרבה קודם תוספת שבת וזמן תוספת שבת להשו"ע הוא מעט קודם סוף השקיעה ועיין בבאור הלכה. ועיין בסימן רס"א במ"ב ס"ק כ"ג דמסקינן שם דמי שפורש עצמו ממלאכה חצי שעה או עכ"פ שליש שעה קודם השקיעה אשרי לו דהוא יוצא בזה ידי כל הראשונים: (טז) לא יאחר - היינו היכא שהוא מדליק בצמצום בסוף זמן המותר והטעם משום דשמא בין כך ובין כך יאחר הזמן ועיין לעיל בסימן רס"ב סקי"א במ"ב: (יז) ולקבל עליו וכו' - היינו שיפרוש עצמו מכל מלאכות האסורות ואפילו מאותם דברים שהם אסורים מדרבנן:

על הנשים מוטלת מצוה זו ביותר, וכדתנן (ל"א:):

לא יקדים. ומכאן סמכו הקדמונים שמשגרין התינוקות לבתיהם קודם ברכו שיצוו להדליק ולא ידליק קודם מנח' (ש"ג במרדכי פ"ב בשם צפנ' פענח): כשידליק. ראוי שתתפלל האשה בשעת הדלקה שיתן לה הקדוש ברוך הוא בנים זכרים מאירים בתורה (מט"מ בשם בחיי פ' יתרו): יש סדורים שכתב בהם ברכה לנרות אחר יציאת בה"כ ואין לאומרה (רמ"מ פ"ז): כתב מהר"ש בשם מהר"מ ז"ל כשיש חופה בע"ש ומאחרי' בה עד אחר שקיעת החמה והאשה אינה רוצה לקבל שבת לפני החופה אז תדליק הנר בלא ברכה קודם החופה ואחר כך בחשיכה תפרוש ידיה על הנרות ותברך או תאמר לעכו"ם להדליק אחר החופה והיא תברך עד כאן, ותמוה היא דל"ש ברכה בדלוקה ועומדת ועוד דאמירה לעכו"ם שבות ומיהו ב"ה לא גזרו אשבות (עסי' רס"א) וע' במהרי"ו שהתיר להדליק בעוד היום גדול ואח"כ לפרוס ידיהם ולברך וכו' ומ"ש שנמצ' בקובץ שמברכין על הנרות בשבת אחר יציאת בה"כ לא ס"ל ולא מר בריה דרבינ' חתים עליה (מהרמ"מ הגמ"נ) ומיהו בדיעבד אם שכח' מלברך עד שחשיכ' יש לסמוך אמהר"ש ועסי' רע"ו ס"ב בהג"ה ומ"מ סגי בנר א': אחר ההדלקה. דאם תברך קבלה לשבת ואסור' להדליק וא"כ בי"ט תברך ואח"כ תדליק כ"כ בסוף ס' הדרישה בא"ע בשם אמו אבל אין חכמה לאשה וכו' דלא חלקו חכמים כמ"ש סי' קנ"ח ע"ש וכ"כ התו' פסחים דף ז' ע"ב:

חַיָּב כָּל אָדָם לְהַפְרִישׁ עַצְמוֹ מִמְּלָאכָה וּלְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת לְכָל הַפָּחוֹת חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְאִם אָמְרוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ שְׁתֵּי שָׁעוֹת עַד הַלַּיְלָה, מִכָּל מָקוֹם חָל שַׁבָּת עַל הַמֻעָט וַאֲסוּרִים בְּכָל הַמְּלָאכוֹת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁבָּא מֵעִיר אַחֶרֶת לְכָאן, חָל עָלָיו שַׁבָּת מִיָּד כְּשֶׁאָמְרוּ בְּצִּבּוּר מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַׁבָּת. וּבְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת אֵין אֶחָד נִגְרָר אַחַר חֲבֵרוֹ.

Every person must put all work aside and light the Shabbos candles at least a half hour before the stars come out. If they recited Mizmor shir leyom haShabbos in the synagogue even though there is still two hours until night, nevertheless, the Shabbos laws become binding on the minority, and they are forbidden (to do) any manner of work. Even someone who arrives from another city, is obliged to observe the [laws of] Shabbos as soon as the congregation has said, Mizmor shir leyom haShabbos. In a city that has two synagogues, one is not bound by the other.

ל) [סעיף ד'] לא יקדים למהר וכו' ומכאן סמכו הקדמונים שמשגרין התינוקות לבתיהם קודם ברכו שיצוו להדליק ולא ידליק קודם מנחה. הגמ"ר ושה"ג אשר סביב המרדכי פ"ב דשבת בשם צפנת פענח. שכנה"ג בהגב"י או' א' מ"א סק"י: לא) שם. לא יקדים למהר וכו' צריכין להדליק בקיץ הנרות ארוכות לכבוד שבת שידלקו עד הלילה דאם לא כן לא הוי לכבוד שבת. מהרי"ו סי' כ"ב וחדושי אגודה שהביאו שם כנה"ג בהגה"ט: לב) שם. ובלבד שיהא מפלג המנחה וכו' עיין בדברינו לעיל סי' רל"ג או' ז' דהיינו בשעות זמניות י"ב שעות. ואפי' ביום ארוך וכדלעיל סי' רל"ג בהגה. באה"ג. וכ"כ האחרונים. ועיין בדברינו שם או' ז' ואו' ח' ואם קבל קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום. כמ"ש לעיל סי' רס"א או' כ"א. וע"כ המקדימין להתפלל ערבית בליל שבת מפלג המנחה צ"ל גם קבלת שבת אחר פלג המנחה דקודם לכן אינה כלום:

לבעל הלכות גדולות כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה ואין מכבות אותה ויש אומרים שאם מתנה קודם שתדליק שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו מועיל ויש אומרים שאינו מועיל לה ויש חולקים על בעל הלכות גדולות ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית שכיון שאמר החזן ברכו הכל פורשין ממלאכתם ולדידן כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו: הגה והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה אם לא שהתנה תחלה ואפי' תנאי בלב סגי (מרדכי) אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו ועיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן אבל לא בשאר הנרות שבבית (אור זרוע) וצריך להניח הנרות במקום שמדליקין ולא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר (מרדכי פ' ב"מ):

יש אומרי' שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיע' שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה: הגה ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו (טור ואגור בשם תוס' פ' תפלת השחר) [וע"ל סי' רס"ז]: ומי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות ואם הוא יום המעונן ידליק כשהתרנגולין יושבים על הקורה מבעוד יום ואם הוא בשדה שאין שם תרנגולין ידליק כשהעורבים יושבים מבעוד יום:

There are those who say that we must add from the weekday (mundane) to the holy and the time of this addition is from the beginning of sunset, i.e., when the sun is no longer visible on the earth’s [horizon], until bein hashmashos. This period is equivalent to the time [sufficient to walk] three-and-a-quarter mil (this is approx. 60 minutes). If one desires to deem this entire period of time as tosefes Shabbos (the addition to Shabbos), he may. If he wants to add less, he may. This is provided that one will add some amount of time when it is certainly day from the mundane to the holy. The time of bein hashemashos is 3/4 mil, which is like walking approximately 960 meters or .596 of a mile before nightfall. Rema: And if one wishes to do this earlier and accepts Shabbos upon himself from Plag Hamincha and onward, he may do so. (Tur; Agur in the name of Tosefos)[See Siman 267]. A person who is not knowledgeable regarding the measure (of bein hashmashos and does not know when to add to it) should kindle the [Shabbos] lights while the sun is still visible on the treetops. If it is a cloudy day, he should kindle them when the roosters sit on a beam while it is still day. If he is in a field where there are no roosters, he should kindle them when the ravens sit there while it is still day

ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה וכו' - לכמה פוסקים הוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים שהוא בס"ה שעה וג' רבע שעה מזמן הדלקה ואסור להשתמש לאורה כל אותו הזמן (אף שהדליקה בעוד היום גדול) ואם כבתה בחול קודם צאת הכוכבים צריך לחזור ולהדליק אבל לא יברך דע"פ הדחק אמרינן דמפלג המנחה ולמעלה כבר הותחל המצוה [פמ"ג].

אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לְהַדְלִיק בַּלַּיְלָה, יָכוֹל לְהַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ וּלְהַדְלִיק מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ שָׁעָה וּרְבִיעִית קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים, וְהַיְנוּ שָׁעָה זְמַנִּית, לְפִי עֵרֶךְ הַיוֹם, (עַיֵן לְעֵיל סִימָן סט סָעִיף ב). וּבִימֵי חֲנֻכָּה שֶׁהַיָמִים קְצָרִים, אִם הַיּוֹם אָרֹךְ רַק עֶשֶׂר שָׁעוֹת עַל הָאוּהר (עַל הַשָּׁעוֹן), אֲזַי פְּלַג הַמִּנְחָה, הֲוֵי שָׁעָה אַחַת וּשְׁתֵּי מִינוּטִין (דַקוֹת) וָחֵצִי וּבִלְבַד שֶׁיִתֵּן שֶׁמֶן כְּדֵי שֶׁיִהְיוּ דּוֹלְקִים עַד חֲצִי שָׁעָה לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְאִם אֵינָם דּוֹלְקִים כָּךְ, לֹא קִיֵם הַמִּצְוָה.

ובכן י"ל שכמו באברהם מתרח שהי' הבריחה והתרחקות בשלשה דברים מארצך וממולדתך ומבית אביך שהם בגוף ונפש ושכל, וזכה לעומתו בשלשה מזבחות, והם חצר ובית והיכל כנ"ל, כן י"ל בשבת תלת יומי קמי שבתא הוא ההכנה בגוף ונפש ושכל לסלק את חומרית ששת ימי המעשה, וי"ל עוד ששלשה זמנים הם המבדילים את השבת מששת ימי המעשה, וכבר אמרנו שיש שלשה זמנים חלוקים, והם חצות יום ערב שבת שאז מתחיל אור השבת להתנוצץ ובכתבי האריז"ל חושב מחצות יום ערב שבת עד שעה אחת במוצ"ש הם ל"א שעות גימטריא שם אלף למד, זמן מנחה קטנה משם ואילך יש בו התנוצצות אור השבת עוד יותר, שאם רצה לעשית כולו תוספות שבת עושה, ותוספות שבת ממש שהוא בחיוב, ויש להוסיף ולומר שלעומתם הם שלשה זמנים שבין התקיעות שתוקעין בע"ש כבש"ס שלהי במה מדליקין תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדה וכו' תקיעה שני' נסתלקו התריסין וננעלו החניות תקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק, ותוקע ומריע ותוקע ושובת, ויש לכוון את שלשה זמנים אלה להיות מקבילים נגד ארצך ומולדתך ובית אביך, המניעה מעבודה שבשדות הוא נגד מארצך, סילוק התריסין ונעילת החניות שהם עבודה שבבית נגד מולדתך, הדלקת הנר שכבר אמרנו בשבת העבר שהוא נגד השכל שכולו אור הוא נגד בית אביך:

בס"ד. זאת חנוכה, ה'תשל"ח [cup]מצותה[/cup] (של נ"ח) משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק כו' עד דכליא ריגלא דתרמודאי , ומבואר בדרושי רבותינו נשיאינו החילוק שבין נרות חנוכה לנרות המקדש ונרות שבת, דנרות המקדש ונרות שבת זמן הדלקתם הוא מבעוד יום [דנרות המקדש הדליקו מפלג המנחה, שהוא הרבה (שעה ורביע ) קודם שקיעת החמה. וגם נרות שבת צריך להדליקן קודם שקיעת החמה, מצד שמירת שבת ], משא"כ נר חנוכה מצותה היא משתשקע החמה . דהגם דזה שתקנו נ"ח הוא מפני הנס שהי' בנרות המקדש, וא"כ הי' ראוי שתהי' זמן הדלקתה כנרות המקדש

זמן ההדלקה בדיעבד לכתחילה: יש להקפיד על זמני הדלקת הנרות המתפרסמים בלוחות ולא לשנות. ובדיעבד: אשה שלא הספיקה להדליק נרות בזמן – יכולה להדליק גם אחרי הזמנים המתפרסמים, אך צריכה להדליק לפחות עשר דקות לפני השקיעה. אשה שאינה יכולה להדליק בשום אופן, אפילו עשר דקות לפני השקיעה – יכולה להדליק גם אחרי כן (עד השקיעה), ומכל מקום לא תדליק אחרי הזמן שרגילים לקבל שבת בבית-הכנסת שבו בעלה רגיל להתפלל. [הערה 10] וראה בהרחבה בפרק י"ד – זמן איסור מלאכה סעי' כ"ד-כ"ה.

וע"כ כתב המשנ"ב (סי' תער"ב ס"ק א): "עיין בביאור הלכה שביארנו דלאותן האנשים הנוהגין להתפלל מעריב בזמנו דהיינו אחר צאת הכוכבים – נכון לנהוג כן לכתחלה להדליק קודם מעריב, וכ"כ במור וקציעה וכן נהג הגר"א [אכן יטיל בה כ"כ שמן שידלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים]. ואם לא הדליק מקודם והגיע זמן צאת הכוכבים – יקדים להתפלל מעריב דהוא תדיר, וגם יש בה מצות ק"ש שהיא דאורייתא [שע"ת]". יוצא שאם הגיע זמן צאת הכוכבים, תפילת ערבית קודמת להדלקת נרות.

תחילת זמן הדלקת נרות הדלקה מפלג המנחה הזמן המוקדם ביותר להדלקת נרות שבת הוא מ"פלג המנחה", כלומר, כשעה ורבע לפני צאת הכוכבים, ואין להדליק נרות לפני פלג המנחה.

לא תאחר להדליק עד סמוך לשקיעה, שמא יעבור הזמן ולא תוכל להדליק. ואם נתאחרה מלהדליק את הנרות מאיזו סיבה, אם יודעת בבירור שעדיין לא שקעה השמש, יש להדליק את הנרות בברכה.

בערב שבת חנוכה יש להדליק את נרות החנוכה [וכמובן נרות שבת] לפני שקיעת החמה, אפילו אם בשאר הימים נוהג להדליק נרות חנוכה בצאת הכוכבים. ומותר להקדים ולהדליק נרות חנוכה אפילו זמן ארוך לפני שקיעת החמה, אבל אין להקדים ולהדליק נרות חנוכה לפני "פלג המנחה".

הזמן הרצוי להדלקת נרות תוספת מחול על הקודש מצווה להוסיף מחול על הקודש (ראה בהרחבה בפרק י"ד זמן איסור מלאכה), ועל כן מקדימים להדליק נרות שבת לפני שקיעת החמה. [הערה 6] שו"ע (סי' רס"א סעי' ב').

בערב שבת ברור שלא ניתן להדליק נרות אחר השקיעה, מפני שבשקיעת החמה השבת נכנסת ואסור להדליק אש. גם סמוך לשקיעה אין להדליק נרות, כי מצווה להוסיף מהחול על הקודש ולקבל את השבת לפני שקיעת החמה. בפועל, נוהגים ברוב הקהילות לקבל את השבת כעשרים דקות לפני השקיעה, וזה זמן הדלקת נרות שבת המודפס בלוחות. ובשבת חנוכה צריך להדליק נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת. אף שמדליקים נרות חנוכה לפני השקיעה, מכל מקום עיקר פרסום הנס יעשה בלילה, ולכן צריכים להקפיד שיהיה מספיק שמן בנרות, כדי שידלקו עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים.

As we have seen, the Sages ordained that one must light the Ḥanuka candles after sunset. If people were to light earlier, the sunlight would render the candles less visible. However, on Friday evening, obviously one may not light candles after sunset, since Shabbat begins at sunset, and on Shabbat one may not light a fire. In addition, one should not light immediately before sunset because of the mitzva of tosefet Shabbat, which dictates that we begin Shabbat a bit early in order to extend the sanctity of Shabbat into the mundane week. In practice, most Israeli communities accept Shabbat about twenty minutes before sunset, and, accordingly, this is the Shabbat candle-lighting time that appears on Israeli calendars. On Shabbat Ḥanuka, one must light the Ḥanuka candles before lighting the Shabbat candles. Although we light Ḥanuka candles before sunset on Friday, the primary time for publicizing the miracle is at night. Therefore, one must make sure that there is sufficient wax or oil for the candles to remain lit until half an hour after tzeit.

אבל מי שקשה לו לחזור לביתו בצאת הכוכבים, רשאי להדליק מאוחר יותר, וישתדל להקדים את חזרתו עד כמה שאפשר, כדי להדליק קרוב יותר לזמן שתקנו חכמים. וישתדל שלא לאחר את ההדלקה מעבר לשעה תשע, שעד אז עוד מקובל בימינו לחזור מהעבודה, ואפשר לומר שהוא בכלל מה שאמרו חכמים: "עד שתכלה רגל מהשוק" (ועי' בהערה 13). ויזהר שלא לאכול אכילת קבע, שהוא שיעור כביצה של פת או מזונות, עד שידליק נרות (משנה ברורה תרעב, י; תלא, ו; לעיל יב, יג).