Medical Examination and Prohibited Contact

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בָּעִיר, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ – עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ אֶחָד מֵהֶם לְהַשְׁתִּין, וְנִמְצָא אֶחָד מִתְיַיחֵד עִם הָעֶרְוָה. נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: מוֹסְרִים לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. תְּרֵי וְאִיהוּ, הָא תְּלָתָא! הָתָם כִּי הֵיכִי דְּנִיהְווֹ עֲלֵיהּ סָהֲדִי. רַב וְרַב יְהוּדָה הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא, הֲוָה קָאָזְלָא הַהִיא אִתְּתָא קַמַּיְיהוּ. אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב יְהוּדָה: דַּל כַּרְעָיךְ מִקַּמֵּי גֵיהִנָּם. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר בִּכְשֵׁרִים שַׁפִּיר דָּמֵי! אֲמַר לֵיהּ: מִי יֵימַר דְּבִכְשֵׁרִים כְּגוֹן אֲנָא וְאַתְּ? אֶלָּא כְּגוֹן מַאי? כְּגוֹן רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפֵּי וַחֲבֵירָיו.

Rav Yehuda says that Rav says: The Sages taught that two men may seclude themselves with one woman only in a city, where others are present, but on the road it is not permitted unless there are three. Why are two men insufficient on the road? Perhaps one of them will need to urinate and will walk away, and it will turn out that one person will be secluded with a woman forbidden to him. The Gemara suggests: Shall we say the mishna quoted above supports him: They provide him with two Torah scholars to accompany them lest he engage in sexual intercourse with her along the way? He and two Torah scholars are three, which indicates that there is a requirement for three men when they are traveling. The Gemara answers: That is no proof, as there, in the case of the sota, there is a requirement for an additional two men in order that they should serve as witnesses about him, to testify whether or not he engaged in intercourse with her along the way. The Gemara relates: Rav and Rav Yehuda were walking along the way, and a certain woman was walking ahead of them. Rav said to Rav Yehuda: Raise your feet and walk quickly away from Gehenna so that we do not remain secluded with her. Rav Yehuda said to him: But wasn’t it you, Master, who said that it is permitted in the case of men of fit morals? Rav said to him: Who says that I referred to men of fit morals such as you and me? Rav Yehuda responded: Rather, such as whom? Rav answered: Such as Rabbi Ḥanina bar Pappi and his colleagues, who have proven that they can withstand temptation (see 39b). All other people are not trusted in this matter.

תָּנוּ רַבָּנַן: מְפַקְּחִין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ בְּשַׁבָּת, וְהַזָּרִיז הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְאֵין צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. הָא כֵּיצַד? רָאָה תִּינוֹק שֶׁנָּפַל לַיָּם — פּוֹרֵשׂ מְצוּדָה וּמַעֲלֵהוּ, וְהַזָּרִיז הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְאֵין צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. וְאַף עַל גַּב דְּקָא צָיֵיד כְּווֹרֵי. רָאָה תִּינוֹק שֶׁנָּפַל לְבוֹר — עוֹקֵר חוּלְיָא וּמַעֲלֵהוּ, וְהַזָּרִיז הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְאֵין צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. אַף עַל גַּב דִּמְתַקֵּן דַּרְגָּא. רָאָה שֶׁנִּנְעֲלָה דֶּלֶת בִּפְנֵי תִּינוֹק — שׁוֹבְרָהּ וּמוֹצִיאוֹ, וְהַזָּרִיז הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְאֵין צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. וְאַף עַל גַּב דְּקָא מִיכַּוֵּין לְמִיתְבַּר בְּשִׁיפֵי. מְכַבִּין וּמַפְסִיקִין מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה בְּשַׁבָּת, וְהַזָּרִיז הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְאֵין צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. וְאַף עַל גַּב דְּקָא מְמַכֵּיךְ מַכּוֹכֵי.

§ The Sages taught in a baraita: One engages in saving a life on Shabbat, and one who is vigilant to do so is praiseworthy. And one need not take permission from a court but hurries to act on his own. How so? If one sees a child who fell into the sea, he spreads a fisherman’s net and raises him from the water. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although in doing so he catches fish in the net as well. Similarly, if one sees a child fall into a pit and the child cannot get out, he digs part of the ground out around the edge of the pit to create a makeshift step and raises him out. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although in doing so he fashions a step. Similarly, if one sees that a door is locked before a child and the child is scared and crying, he breaks the door and takes the child out. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although he intends to break it into boards to be used later. Similarly, one may extinguish a fire by placing a barrier of metal or clay vessels filled with water in front of it on Shabbat when life is endangered. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although he leaves the coals, which can be used for cooking after Shabbat.

וּלְמַאן דְּאָמַר ״פַּרְצוּף״, הֵי מִינַּיְיהוּ סַגִּי בְּרֵישָׁא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא דְּגַבְרָא סַגִּי בְּרֵישָׁא. דְּתַנְיָא: לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּדֶּרֶךְ, וַאֲפִילּוּ אִשְׁתּוֹ. נִזְדַּמְּנָה לוֹ עַל הַגֶּשֶׁר — יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין. וְכׇל הָעוֹבֵר אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּנָּהָר — אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּרְצֶה מָעוֹת לְאִשָּׁה מִיָּדוֹ לְיָדָהּ כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ, אֲפִילּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ — לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. שֶׁנֶּאֱמַר ״יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע״ — לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. אָמַר רַב נַחְמָן: מָנוֹחַ עַם הָאָרֶץ הָיָה, דִּכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ״.

The Gemara asks: And according to the one who said that Eve was a face or side of Adam, which one of them walked in front? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is reasonable to say that the man walked in front, as it is taught in a baraita: A man should not walk behind a woman on a path, as he will look at her constantly, even if it is his wife. If a woman happens upon him along a bridge, he should walk quickly in order to move her to the sides so that she will not walk in front of him. And anyone who walks behind a woman in a river in order to see her exposed skin when she lifts her clothing as she passes through the water has no portion in the World-to-Come. The Sages taught: One who counts money for a woman from his hand to her hand in order to look upon her, even if he has accumulated Torah and good deeds like Moses our teacher, he will not be absolved from the punishment of Gehenna, as it is stated: “Hand to hand, the evil man shall not go unpunished” (Proverbs 11:21); one who hands money from his hand to her hand, even if he received the Torah from God’s hand to his own, like Moses, he will not be absolved from the punishment of Gehenna, which is called evil. Rav Naḥman said: From the following verse we know that Samson’s father, Manoah, was an ignoramus, as it is written: “And Manoah…went after his wife” (Judges 13:11).

אֲרֵי תַרְשֵׁי בְחַבְרָךְ רְשׁוּ מִדָּעַם לָא תֵעוּל לְבֵיתֵיהּ לְמִסַּב מַשְׁכּוֹנֵיהּ:

אֲרוּם תּוֹזְפוּן בְּחַבְרֵיכוֹן מִיזְפוּ דְמִדַּעַם לָא תֵיעוּל לְבֵיתֵיהּ לְמַשְׁכּוֹנֵי מַשְׁכּוֹנֵיהּ

כָּל הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת דֶּרֶךְ אֵיבָרִים אוֹ שֶׁחִבֵּק וְנִשֵּׁק דֶּרֶךְ תַּאֲוָה וְנֶהֱנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ל) "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת" וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (ויקרא יח ו) "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". כְּלוֹמַר לֹא תִּקְרְבוּ לִדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה:

הָעוֹשֶׂה דָּבָר מֵחֻקּוֹת אֵלּוּ הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת. וְאָסוּר לָאָדָם לִקְרֹץ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו אוֹ לִרְמֹז בְּעֵינָיו לְאַחַת מִן הָעֲרָיוֹת אוֹ לִשְׂחֹק עִמָּהּ אוֹ לְהָקֵל רֹאשׁ. וַאֲפִלּוּ לְהָרִיחַ בְּשָׂמִים שֶׁעָלֶיהָ אוֹ לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ אָסוּר. וּמַכִּין לַמִּתְכַּוֵּן לְדָבָר זֶה מַכַּת מַרְדּוּת. וְהַמִּסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה וְנִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת כְּמִי שֶׁנִּסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף. וַאֲפִלּוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל הָעֶרְוָה אוֹ לִרְאוֹת שְׂעָרָהּ אָסוּר:

וְנָשִׁיתִי. לְשׁוֹן ״גִּיד הַנָּשֶׁה״ (בראשית לב:לג), וְלָשׁוֹן ״נָשְׁתָה גְבוּרָתָם״ (ירמיה נא:ל); קוֹפֵץ וּמְטַלְטֵל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם:

אסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה בין שפחה בין משוחררת שמא יבא לידי הרהור עבירה באיזה שמוש אמרו ברחיצת פניו ידיו ורגליו אפי' ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו אינה נוגעת בו והצעת המטה בפניו ומזיגת הכוס: הגה וי"א דה"ה באכילה עמה בקערה נמי אסור בכל ערוה כמו באשתו נדה (בנימין זאב סימן קמ"ג) ויש מקילין בכל אלו דלא אסרו דברים של חבה אלא באשתו נדה (רשב"א אלף קמ"ח) וי"א דכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד אבל במקום שרוב בני אדם מצויים כגון במרחץ מותר לרחוץ מכותית שפחות וכן נוהגים (מרדכי פ' אע"פ בשם הר"ש בר ברוך) וי"א דכל שאינו עושה דרך חבה רק כוונתו לשם שמים מותר לכן נהגו להקל בדברים אלו (תוספות סוף קדושין) י"א דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה כגון לעיין ברישיה אם יש לו כנים בפני אחרים (נ"י פרק חזקת הבתים):

It is forbidden to be served by a woman at all, whether she is an adult or a minor, whether a slave or free, lest he come to have forbidden thoughts. What service were they speaking of? Washing his face, hands, and feet, even to pour water so he can wash his face, hands, and feet, even if she does not touch him; or making his bed in front of him; or pouring a drink. Rem"a: Some say that eating with her with a bowl is also forbidden with every erva, as with his menstrually impure wife. There are those who are lenient in all of this, that they only prohibited affectionate things with one's menstrually impure wife. Some say that all this is forbidden only when they are alone, but in a place like a bathhouse where many people are found, one may be washed by an idolatrous slave woman, and this is the custom. And some say that anything not done in a affectionate manner (בדרך חבה), where his intent is only for Heaven's sake, is permitted. Thus the custom is to be lenient in these things. Some say that one should not do affectionate things even with his wife, such as to inspect her head for lice, in front of others.)

המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם אע"פ שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים שאין קרבים לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאב לבתו ומהאם לבנה כיצד מותר האב לחבק בתו ולנשקה ולישן עמה בקירוב בשר וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערך צמח זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה ואם היתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה או שנתקדשה וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה ואע"פ שהם קטנים משהגיע להכלם מהם אין ישנים עמהן אלא בכסותן:

(יט) כדי להצילם - ומ"מ אם יש סכנה להמציל אינו מחויב דחייו קודם לחיי חבירו (או"ה) ואפילו ספק סכנה נמי עדיף ספיקו דידיה מודאי דחברו אולם צריך לשקול הדברים היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כאותה שאמרו המדקדק עצמו בכך בא לידי כך [פתחי תשובה חו"מ סי' תכ"ו]:

תשובה: א. מותר לרופא לטפל באישה (או לרופאה לטפל באיש) גם אם צריך לגעת בה, אפילו אם אין בזה משום פיקוח נפש, שנגיעה זו אינה דרך תאווה ובעבודתם טרודים.

שאלה: האם מותר לתלמידי החוג לפיזיותרפיה לתרגל עיסויים בנים על בנות ובנות על בנים? לטענת ראשי החוג, יש הכרח להתאמן על בני המין השני, הואיל ויש שוני בין המינים, ומי שלא יתרגל זאת לא יוכל לקבל הכשרה ראויה כפיזיותרפיסט. תשובה: אסור לתרגל עיסוי של בנים על בנות ובנות על בנים, ובמקום שדורש זאת אסור ללמוד. ואמנם כדי לטפל בחולה מותר לרופא או לפיזיותרפיסט לנגוע בבן המין השני, ולראות מקומות צנועים שבגופו. ומלכתחילה, גם לצורך רפואי, כיוון שהטיפול הפיזיותרפי הוא טיפול ממושך, מוטב שגבר יטפל בגברים, ואשה בנשים. אבל לגבי לימוד אין היתר. ואין לקבל את טענת ראשי החוג, הטוענים שכדי להכשירם כראוי חובה שיתאמנו גם על בני המין השני, מפני שלפי חוות דעת מומחים, לעניין זה אין הבדלים משמעותיים בין גוף הגבר לאשה. לא זו בלבד, אלא שרק לאחרונה החלו גברים להכנס למקצוע זה, ולפני כן רק נשים למדו פיזיותרפיה, ואף אחד לא טען אז שהן חייבות להתאמן על גברים (עפ"י הרב פרופ' אברהם שטיינברג, מחבר אנציקלופדיה הלכתית רפואית).

אָסוּר לְבַעַל רוֹפֵא לְטַפֵּל בְּאִשְׁתּוֹ נִדָּה בְּדָבָר הַכָּרוּךְ בִּנְגִיעָה וְכַדּוֹמֶה. אַךְ אִם אֵין רוֹפְאִים אֲחֵרִים וְיֵשׁ סַכָּנָה בְּחָלְיָהּ – מֻתָּר לוֹ לְרַפֹּאתָהּ, אוּלָם יִמָּנַע כְּכָל שֶׁיּוּכַל מִלִּנְגֹּעַ בָּהּ יְשִׁירוֹת, אֶלָּא יִגַּע בָּהּ עַל-יְדֵי הֶפְסֵק בֶּגֶד, אִם אֵין חֲשַׁשׁ סַכָּנָה בְּכָךְ. וְאַף שֶׁיֵּשׁ מְפַקְפְקִים בְּהֶתֵּר זֶה – אִם אֵין בִּנְגִיעוֹת אֵלּוּ מִשּׁוּם חִבָּה וְתַאֲוָה, מֻתָּר. וְכֵן מֻתָּר לוֹ לִבְדֹּק אֶת הַדֹּפֶק שֶׁבְּיָדָהּ עַל-פִּי הַסְּיָגִים דִּלְעֵיל, וְיִשְׁתַּדֵּל לְבָדְקָהּ כְּכָל שֶׁיּוּכַל עַל-יְדֵי הֶפְסֵק בֶּגֶד וְכַדּוֹמֶה.

אִם הַבַּעַל חוֹלֶה וְאֵין מִי שֶׁיְּטַפֵּל בּוֹ זוּלָתָהּ, מֻתָּר לָהּ לַעֲזֹר לוֹ – לַהֲקִימוֹ, לְהַשְׁכִּיבוֹ וּלְסָמְכוֹ – אִם צָרִיךְ הוּא לְכָךְ, רַק שֶׁתִּזָּהֵר שֶׁלֹּא לָגַעַת בִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא עַל-יְדֵי הֶפְסֵק בֶּגֶד וְכַדּוֹמֶה. וְאַף שֶׁנְּגִיעָה זוֹ אֵין בָּהּ חִבָּה אֶלָּא צֹרֶךְ – כֵּיוָן שֶׁהַקִּרְבָה הַגּוּפָנִית עֲשׂוּיָה לִגְרֹם חִבָּה, יֵשׁ לְהִזָּהֵר מִנְּגִיעָה יְשִׁירָה בַּבָּשָׂר. [הערה 143] עי' ר"פ שם, ולחם שמלה סי' קצ"ה ס"ק כ"ח.

רופאים ואחיות העובדים עם חולים ב'תשעה באב', מותר להם לרחוץ את ידיהם כדי לשמור על סטריליות [לא להדבק ולא להדביק אחרים], ומסיבה זו מותר להם גם להחליף את החלוקים הרפואיים ואת שאר בגדים, לפי הצורך. [הערה 14] – וראה בהרחבה בפרק כ"ב סעי' י'.

אִם הָאִשָּׁה חוֹלָה – הָאִסּוּר הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר חָמוּר, כִּי כֵּיוָן שֶׁהַבַּעַל בָּרִיא יֵשׁ לַחְשֹׁשׁ שֶׁאִם יִגַּע בְּאִשְׁתּוֹ יִתְגַּבֵּר עָלָיו יִצְרוֹ וְיָבוֹא לִדְבַר עֲבֵרָה, מַה שֶּׁאֵין לָחֹשׁ בְּאִשָּׁה בְּרִיאָה וּבַעַל חוֹלֶה, לָכֵן אַף אִם אֵין מִי שֶׁיַּעֲזֹר לָהּ אָסוּר לַבַּעַל לִגַּע בָּהּ כְּדֵי לַעֲזֹר לָהּ – כְּגוֹן לַהֲקִימָהּ לְהַשְׁכִּיבָהּ וּלְסָמְכָהּ – אֲפִלּוּ עַל-יְדֵי הֶפְסֵק בֶּגֶד. אוּלָם מִצְוָה וְחוֹבָה לַעֲזֹר לָהּ בְּכָל מַה שֶּׁצְּרִיכָה וְאֵינוֹ כָּרוּךְ בִּנְגִיעָה, כַּהֲבָאַת אֹכֶל וּמַשְׁקֶה וְכֹל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.