Wine Absorption in Wooden Vessels

לְכַתְּחִלָּה אוֹ דִיעֲבַד? תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַב זְבִיד בַּר אוֹשַׁעְיָא: הַלּוֹקֵחַ קַנְקַנִּים מִן הַגּוֹיִם — חֲדָשִׁים נוֹתֵן לְתוֹכָן יַיִן, יְשָׁנִים — נוֹתֵן לְתוֹכָן צִיר וּמוּרְיָיס לְכַתְּחִלָּה. אָמַר רַב עַוִּירָא: הָנֵי חַצְבֵי שְׁחִימֵי דַּאֲרַמָּאֵי, כֵּיוָן דְּלָא בָּלְעִי טוּבָא — מְשַׁכְשְׁכָן בְּמַיִם וּמוּתָּרִין. אָמַר רַב פַּפִּי: הָנֵי פַּתְוָותָא דְּבֵי מִיכְסֵי, כֵּיוָן דְּלָא בָּלְעִי טוּבָא — מְשַׁכְשְׁכָן בְּמַיִם וּמוּתָּרִין. כָּסֵי — רַב אַסִּי אָסַר, וְרַב אָשֵׁי שְׁרֵי. אִי שָׁתֵי בְּהוּ גּוֹי פַּעַם רִאשׁוֹן — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר, כִּי פְּלִיגִי בְּפַעַם שֵׁנִי.

Is it permitted to put brine or fish stew in the wineskins ab initio, or is the substance permitted only after the fact? The Gemara suggests: Come and hear a resolution to the dilemma, as Rav Zevid bar Oshaya teaches: With regard to one who purchases jugs from gentiles, if they are new, he may place wine in them, and if they are old, he may place brine and fish stew in them ab initio. Rav Avira said: With regard to these dark brown Aramean jugs, since they do not absorb substances well, one need only scrub them in water and they are permitted. Rav Pappi likewise said: With regard to these earthenware vessels from Bei Mikhsei, since they do not absorb substances well, one need only scrub them in water, and they are permitted. The Gemara continues: The halakha with regard to cups, which hold wine only temporarily, is subject to a dispute: Rav Asi prohibited them, and Rav Ashi permitted them. The Gemara comments: If a gentile drank from a cup for the first time, i.e., it had never been used before, everyone agrees that it is prohibited, as a new cup absorbs a great deal of wine in its first usage. They disagree when it is being used for a second time, i.e., the cup has already absorbed a permitted liquid, and therefore its capacity to absorb the gentile’s wine is impaired.

לִיתֵּן טַעַם כְּעִיקָּר. שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבִים בְּמַיִם, וְיֵשׁ בָּהֶן טַעַם יַיִן — חַיָּיב. מִכָּאן אַתָּה דָּן לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ: וּמָה נָזִיר שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָאָה, וְיֵשׁ הֶיתֵּר לְאִיסּוּרוֹ — עָשָׂה בּוֹ טַעַם כְּעִיקָּר, כִּלְאַיִם, שֶׁאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָאָה, וְאֵין הֶיתֵּר לְאִיסּוּרוֹ — אֵינוֹ דִּין שֶׁיַּעֲשֶׂה טַעַם כְּעִיקָּר?

comes to establish the principle that the legal status of the taste of a forbidden food is like that of its substance. This term teaches that any food that absorbs the taste of a prohibited item assumes the status of this prohibited item itself. As, in a case where one soaked grapes in water and the water has the taste of wine, a nazirite is liable for drinking this mixture, as it assumes the status of wine. From here you derive the halakha with regard to the entire Torah; in all cases, the legal status of the taste of a forbidden food is like that of its substance. The Gemara elaborates. Just as with regard to a nazirite, whose prohibition against eating grapes is not an eternal prohibition, as he will be permitted to eat grapes once his period of naziriteship is over, and furthermore, his prohibition is not a prohibition against deriving benefit from wine, and there is dissolution for his prohibition against eating grape products by requesting a Sage to release him from his vow, nevertheless, in his case, the Torah rendered the legal status of the taste of food forbidden to him like that of its substance; with regard to a forbidden mixture of diverse kinds, whose prohibition is an eternal prohibition [issuro issur olam] and whose prohibition is a prohibition against deriving benefit, and there is no dissolution for its prohibition, is it not right that the Torah should render the legal status of the taste of its forbidden food like that of its substance?

כִּי הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי גַּבְרָא (דדכי) [דִּמְדַכֵּי] לִי מַעְצַרְתַּאי, אֲמַר לֵיהּ לְרַב: זִיל בַּהֲדֵיהּ וַחֲזִי דְּלָא מְצַוְּחַתְּ עֲלַי בֵּי מִדְרְשָׁא. אֲזַל חַזְיַיהּ דַּהֲוָה שִׁיעָא טְפֵי, אֲמַר: הָא וַדַּאי בְּנִיגּוּב סַגִּי לַהּ. בַּהֲדֵי דְּקָא אָזֵיל וְאָתֵי, חֲזָא פִּילָא מִתּוּתֵיהּ וַחֲזָא דַּהֲוָה מְלֵא חַמְרָא, אֲמַר: הָא לָא סַגִּי לַהּ בְּנִיגּוּב אֶלָּא בְּקִילּוּף, וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לִי חַבִּיבִי: חֲזִי דְּלָא מְצַוְּחַתְּ עֲלַי בֵּי מִדְרְשָׁא. תָּנוּ רַבָּנַן: הַגַּת וְהַמַּחַץ וְהַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁל גּוֹיִם, רַבִּי מַתִּיר בְּנִיגּוּב, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. וּמוֹדֶה רַבִּי בְּקַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהֵן אֲסוּרִין. וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה? זֶה מַכְנִיסוֹ בְּקִיּוּם, וְזֶה אֵין מַכְנִיסוֹ בְּקִיּוּם. וְשֶׁל עֵץ וְשֶׁל אֶבֶן — יְנַגֵּב, וְאִם הָיוּ מְזוּפָּפִין — אֲסוּרִין.

This is similar to an incident involving a certain man who came before Rabbi Ḥiyya and said to him: Give me a man who will purify my winepress that I purchased from a gentile. Rabbi Ḥiyya said to Rav: Go with him and see to it that you conduct yourself in such a manner that will not cause people to complain against me in the study hall. Rav went with him and saw that the winepress was very smooth with pitch. Rav said: Cleansing will certainly be sufficient for this, because it does not absorb the wine. While Rav was going and coming, he saw a crack underneath his feet and saw that it was full of wine. He then said: Cleansing is not sufficient for this; rather, it requires peeling. And this is what my uncle [ḥavivi] meant when he said to me: See to it that you do not cause people to complain against me in the study hall. The Sages taught: With regard to the winepress and its utensils, the ladle and the funnel, which belong to gentiles, Rabbi Yehuda HaNasi permits them by cleansing, and the Rabbis deem them forbidden. And Rabbi Yehuda HaNasi concedes with regard to earthenware jugs belonging to gentiles that they are forbidden. And what is the difference between this case and that case? This jug contains the wine for storage purposes, and that case, involving a ladle and a funnel, involves utensils that do not contain it for storage purposes but only temporarily. And if the winepress or its utensils are fashioned of wood or stone, one must cleanse them, but if they were lined with pitch, they are forbidden, and cleansing is not sufficient to render them permitted.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מֵרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: שְׁמָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טַעַם יַיִן, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ חַמְרָא הוּא? קִיּוּהָא בְּעָלְמָא הוּא. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה – רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי אָסוּר, וּשְׁלִישִׁי מוּתָּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף שְׁלִישִׁי, בְּנוֹתֵן טַעַם. וְשֶׁל מַעֲשֵׂר – רִאשׁוֹן אָסוּר, שֵׁנִי מוּתָּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף שֵׁנִי, בְּנוֹתֵן טַעַם. וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ – שְׁלִישִׁי אָסוּר, וּרְבִיעִי מוּתָּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף רְבִיעִי, בְּנוֹתֵן טַעַם.

Rav Naḥman bar Yitzḥak asked Rav Ḥiyya bar Avin: If one steeps pomace and produces tamad that has the taste of wine, what is the blessing that one should recite before drinking it? Rav Ḥiyya bar Avin said to him: Do you hold that such a beverage is wine? It is merely a sharp-flavored beverage, not wine. § The Sages taught in a baraita concerning the production of successive batches of tamad of decreasing strengths by reusing the pomace after each time a tamad is produced: With regard to pomace of teruma wine, the first and second products are considered to be teruma, and it is prohibited for a non-priest to drink it. But with regard to the third product, a non-priest is permitted to drink it. Rabbi Meir says: Even with regard to the third product, if the wine that seeps out of the pomace imparts the flavor of wine to the water, it is forbidden to a non-priest. The baraita continues: And with regard to water added to pomace of second-tithe wine, the first product is also considered to be second tithe, and it is prohibited to drink it outside Jerusalem. But with regard to the second product, it is permitted to drink it anywhere. Rabbi Meir says: Even with regard to the second product, if the wine that seeps out of the pomace imparts the flavor of wine to the water, it may be consumed only in Jerusalem. And with regard to water added to pomace of wine that was consecrated to the Temple, up to the third product it is prohibited to derive any benefit from it, as it is considered to be consecrated, but from the fourth product, it is permitted. Rabbi Meir says: Even with regard to the fourth product, if the wine that seeps out of the pomace imparts the flavor of wine to the water, it is prohibited.

חרסים שבלעו יין הרבה עד כששורין אותן במים פולטין יינן אם בלעו יי"נ הרי הוא כמותו ואסורין בהנאה החרצנים והזגין של נכרים תוך י"ב חדש אסורין בהנאה ולאחר י"ב חדש מותרין אפי' באכילה וכן שמרי יין ומיהו כתב ר"ת שלא התירו שמרים זגין וחרצנים אחר י"ב חדש אלא כשתמדן תחלה במים אבל אם לא תמדן אסורין לעולם אפילו יבשם בתנור ורבינו אפרים היה מתיר היכא שיבשן בתנור מיד ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל והמחמיץ בהן תוך זמן איסורו כל העיסה אסורה בהנאה כתב הרשב"א תמצית היין הנקרש על דופני החבית והקנקנים נהגו בהן היתר שכיון שנתייבש כל כך כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא הוא ומעשים בכל יום שמשתמשין בכלי נכרים לאחר מילוי ואין מקלפין התמצית הנקרש עליו.

קְדֵרָה שֶׁל חֶרֶס שֶׁנּתִבַּשֵּׁל בָּהּ בְּשַׂר נְבֵלָה אוֹ בְּשַׂר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְאִם בִּשֵּׁל בָּהּ מִין בָּשָׂר הַתַּבְשִׁיל אָסוּר. בִּשֵּׁל בָּהּ מִין אַחֵר בְּנוֹתֵן טַעַם: וְלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קְדֵרָה בַּת יוֹמָהּ בִּלְבַד הוֹאִיל וַעֲדַיִן לֹא נִפְגַּם הַשֻּׁמָּן שֶׁנִּבְלָע בַּקְּדֵרָה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ אֵין לוֹקְחִין כְּלֵי חֶרֶס יְשָׁנִים מִן הָעַכּוּ"ם שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בְּחַמִּין כְּגוֹן קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ שׁוֹעִין בַּאֲבָר. וְאִם לָקַח וּבִשֵּׁל בָּהֶן מִיּוֹם שֵׁנִי וָהָלְאָה הַתַּבְשִׁיל מֻתָּר:

When the meat of a nevelah or a crawling animal or teeming animal was cooked in an earthenware pot, one should not cook the meat of a ritually slaughtered animal in that pot on that same day. If he cooked a type of meat [in the pot that day], the dish is forbidden. If he cooked another substance in it, [it is forbidden if] its flavor can be detected. The Torah forbade only [the use of] a pot that was [cooked with the forbidden substance] on that day. For [in that time,] the flavor of the fat absorbed in the pot had not been impaired. According to Rabbinic Law, one should never cook in it again. For this reason, one should never purchase used earthenware utensils from gentiles to use them for hot foods, e.g., pots and plates. This applies even when they are coated with lead. If one purchased such a utensil and cooked in it from the second day onward, the food is permitted.

ע"ד אשר נשאלתי להביע חות דעתי העני' בנוגע למשקה י"ש הנקרא "סקאטש-וויסקי" שהיו נוהגים בה מעולם אף יריאים לשתותו. ובעת נולד שיש בזה חשש תערובות סתם יינם, מהו דינו.

חבית שפינה שמריו ושכשכן במים אין לחוש אחר כך לשום מגע לפי שהיין בטל במים ששכשך בהם: חרסים שבלעו יין של עובד כוכבים הרבה עד שכששורין אותם במים פולטים יינם אסורים בהנאה:

A barrel that one emptied of its dregs and rinsed with water—there is no concern afterward for any touch, because the wine is nullified in the water with which it was rinsed. Shards that have absorbed much wine of an idolater, to the point that when soaked in water they release their wine, are forbidden for any benefit.

באיזו כלים יש לחוש משום ניסוך. ובו ט"ז סעיפים: כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים בין שהיה תחילת תשמישן ביד עובד כוכבים בין ביד ישראל היו מזופתין וחדשים אם דרכן לשום בהם יין בשעת זפיתה וכל שכן אם הם ישנים שנתיישנו ביד עובד כוכבים בתשמיש יין קולף את הזפת ומשכשכן ומותרים. לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג' ימים והוא הדין לכלים שלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד היין טופח עליהם: הגה י"א דבכלים שלנו שהיה משקה טופח עליהם ונגע בהן עובד כוכבים אם הם של עץ ואבן או מתכת ושכשכן אפילו הם זפותים ועבר ונתן בהם יין אין לאסור בדיעבד (טור בשם ר"ת ובעל התרומה והרא"ש) ובהפסד מרובה יש להקל: כלי שהוא שוע (פירוש שהחליקו וטחו) בשעוה אין דינו כמזופף דשעוה לא בלעה:

מים שנתערבו ביין או יין במים בנותן טעם מפני שהם מין בשאינו מינו. במה דברים אמורים שנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר ראשון ראשון בטל והוא שיורק מצרצור קטן שהיה מריק ויורד מעט מעט ואם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם אוסר והיאך יהיו המים אסורים כגון שהיו נעבדים או תקרובת לעבודת כוכבים: הגה דבריו בכאן סותרים זה את זה דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר ראשון ראשון בטל ואח"כ כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר והוא מחלוקת בין הפוסקים ולענין דינא סברא אחרונה היא עיקר: בור של יין שנפל בתוכו קיתון של מים תחילה ואח"כ נפל לתוכו יין נסך רואין את יין ההיתר כאילו אינו והמים שנפלו משערים אם יש בהם כדי לבטל טעם אותו יין נסך הרי המים רבים עליו ומבטלים אותו ויהיה הכל מותר ואם סתם יינם נתערב ביין של היתר אפילו לא נפל לתוכו קיתון של מים אלא לבסוף אם יש במים כדי לבטל טעם היין האסור מותר: כמה יהא במים ויהא בהם כדי לבטל טעם היין ששה חלקים כנגדו וכל שיש במים כשיעור הזה מותר אפי' בשתייה: הגה ואם אין במים כשיעור הזה מוכר הכל לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו (הרשב"א הסכים בזה לדעת רבותיו ודלא כהר"ן פרק השוכר) מיהו לא ימכור לעובד כוכבים הרבה ביחד שמא יחזור וימכור המים לישראל (דעת התוספות) וה"ה בכל דבר הנאסר במשהו וניקח מן העובד כוכבים דינא הכי (ב"י בשם הר"ן שכ"כ בשם הראב"ד) ועי' לקמן סימן קל"ז אם נתן יין בכלים אסורים מחמת יין נסך כיצד משערים לבטלו:

אבל לדינא היי"ש בלענדעד אשר יש חשש שמא מערבין בה חלק אחד מארבעים יין מותר בשתיה דהא נפסק בסי' קל"ד סעי' ה' דיין בטל בששה חלקים

צריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובמשקה של דבש שעושים העובדי כוכבים עכשיו אם נותנים בהם שמרים של יין: הגה ואם דרכן ליתן בו שמרים אסור לקנות מהם אם אין במשקה ששים מן השמרים (הב"י בשם תוס' ומרדכי) והוא דלא עבידי לטעמיה דלטעמיה אפילו באלף לא בטיל (ארוך כלל כ"ב וב"י ס"ס קל"ד בשם תשובת רשב"א וע"ל סי' קכ"ג ס"ק כ"א):

וכתב הר"ן דהא דסתם יינם אוסר במשהו דוקא ביין שנאסר בהנאה אבל יין שאינו נאסר אלא בשתייה אינו אוסר בכל שהוא דהא אמרינן בגמרא בסמוך דהא דאוסר יי"נ בכל שהוא משום חומרא דעכו"ם הילכך דוקא ביי"נ שנאסר בהנאה שיש בו משום לתא דכו"ם אבל ביין שלא נאסר אלא בשתייה דלית ביה משום לתא דעכו"ם לא עכ"ל וכ"פ הריב"ש בתשובה סימן תל"ג דיין שאינו אסור אלא בשתייה אינו אוסר אלא בס' וכתוב בהגהות מיימון פי"ו פסק הר"מ ז"ל אע"ג דקי"ל די"נ אפילו בזמן הזה אינו בטל בס' ה"מ יין שנגע בו נכרי אבל יין שלא נאסר כי אם על ידי כחו אינו אסור אלא בס' כמו נצוק ע"כ : והא דסתם יינם אוסר דוקא בשתיה אבל בהנאה לא דקי"ל כרשב"ג דאמר ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי י"נ שבו וכתבו רבינו לקמן:

קבלתי גי"ה נידון שמן הנעשים משקדים הגדלים בענבי חרצי ענבים והם מי"נ ומעלתו בחכמתו ומתק לשונו ביאר כל מעשה מלאכה ההיא ומ"מ לא ידעתי שום מקום לאיסור אי משום נימא דכח יין שבחרצנים נתהפך ונעשה ממנו שמן יש להתיר ודברי מג"א סימן רי"ו צ"ע ויפה פסק בחק יעקב סימן תס"ז כל דבר שנשתנה לדבר היתר הותר כגון בשר לדבש והכא היין לשמן ואמנם הגאון מקור חיים שם הפריז על המדה ומייתי מש"ס כריתות ה' ע"א ובמ"כ לא דק התם לחם אשתנה ונצטרף עמו מים והוה סד"א דמשערי' בקמח ולא מחייב בכזית לחם וקלי ה"א כיון שאינו ראוי להקריב ממנו עומר וכל זה רק לצריכותא בעלמא ולא לדינא אבל דברי חק יעקב נכונים ואמיתים וה"נ דכוותיה ואי משום תערובות יין כיון שטעמנו כמה פעמים ולא נטעם ונרגש בו טעם יין אין לחוש וגדולה מזו בתשו' רמ"א שחששו בשמן זית משום תערובות שומן חזיר והתירום מטעם שאין הגוים מרגישים וראי' מתשו' רשב"א בגבינות של נכרים מדאכלי אותם בימי תעניתם ש"מ שאינם מרגישים בו טעם וה"נ דכוותי' מכ"ש הכא כמה ישראלים טעמוהו ולא הרגישו בו טעם יין ע"כ נ"ל היתר פשוט ומ"ש מעלתו אהש"ך דאוסר אפי' החרצנים הוא ק' דגול מרבבה וז"ל בחי' למס' ע"ז ס"ה ע"ב דלא נצטרי זיקי בטא"ח סי' ת"ן במשכיר יורה לגוי לבשל בו חמץ אסור משום רוצה בקיומו פי' ב"י דלא יבקע היורה ומג"א לא ניחא לי' בהא וטעמו דהא היורה לאו איסור הוא ע"כ פי' דרוצה בקיומו של שכר שאם יבקע היורה ישפך ע"ש ס"ק י"א ונעלם ממנו ש"ס דהכא לא נצטרי זיקי רוצה בקיומו של זיקי שהרי אם ישפך יין טוב לזיקי כדלעיל למ"ד סוף ע"א חריפי דמצרי זיקי אע"כ צ"ל דהכלי שהוא בסיס לאי' הנאה כגון זיקי דהכא ויורה של חמץ הא גופה אסור בהנאה ואסור להיות רוצה בקיומו זכר לדבר עצמות ששמשו נותר פסחים פ"ג ע"א ולפ"ז חרצנים של יי"נ הם עצמם אסורים בהנאה ואפרן אסור וכמ"ש ש"ך סי' קכ"ג ס"ק כ"ו ולחנם השיג עליו דגול מרבבה ואחתום בברכה מרובה א"נ:

יש חשש על קנקנים של סתם יינם ביי"ש של וויסקי כי לפני ששמים את הוויסקי שרויים ז' שנים ביין אלו החביות ואח"כ שופכים את הוויסקי לתוכו כדי שיספגו את הריח והטעם

ואכתי פש לן לעיין דלכאורה לפי השמועה הם שופכים לחיי"ש בחביות של יין דוקא כדי שיספגו הריח והטעם של היין