The Kashrus of Wine-Aged Whiskey

מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה: הַיַּיִן, וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן, וְחֶרֶס הַדְרְיָינִי, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל — אָסוּר, מָשׁוּךְ — מוּתָּר. וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן. פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאַחְמֵיץ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּרֵיהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן חוֹמֶץ שֶׁלָּנוּ בְּיַד גּוֹי אֵין צָרִיךְ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. אִי מִשּׁוּם אִינַּסּוֹכֵי — לָא מְנַסְּכִי, וְאִי מִשּׁוּם אִיחַלּוֹפֵי — כֵּיוָן דְּאִיכָּא חוֹתָם לָא טָרַח וּמְזַיֵּיף.

MISHNA: This mishna discusses the halakhic status of various items that belong to gentiles. These are items that belong to gentiles and are prohibited to Jews, and their prohibition is that of an item from which deriving benefit is prohibited: Wine, and vinegar belonging to gentiles that was originally wine, and Hadrianic earthenware, and hides with a tear opposite the heart. Rabban Shimon ben Gamliel says: A hide is prohibited only when the tear around its heart is circular, but if it is elongated it is permitted, as gentiles will sacrifice a heart only when it has been removed by a circular laceration. § The mishna teaches: And vinegar belonging to gentiles that was originally wine is prohibited. The Gemara asks: Isn’t this obvious? Just because the wine has soured, should its prohibition lapse? Rav Ashi said: This comes to teach us that our vinegar that is in a gentile’s possession does not require a seal within a seal for it to remain permitted for consumption. Rather, one seal is sufficient. Rav Ashi explains the reason for this leniency: If the concern is due to idolatrous libation, gentiles do not offer libations of vinegar. And if it is due to the concern that a gentile may secretly exchange his prohibited vinegar with the vinegar of a Jew, since there is one seal, the gentile will not exert himself and forge a different seal in order to facilitate the exchange.

קְדֵרָה שֶׁל חֶרֶס שֶׁנּתִבַּשֵּׁל בָּהּ בְּשַׂר נְבֵלָה אוֹ בְּשַׂר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְאִם בִּשֵּׁל בָּהּ מִין בָּשָׂר הַתַּבְשִׁיל אָסוּר. בִּשֵּׁל בָּהּ מִין אַחֵר בְּנוֹתֵן טַעַם: וְלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קְדֵרָה בַּת יוֹמָהּ בִּלְבַד הוֹאִיל וַעֲדַיִן לֹא נִפְגַּם הַשֻּׁמָּן שֶׁנִּבְלָע בַּקְּדֵרָה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ אֵין לוֹקְחִין כְּלֵי חֶרֶס יְשָׁנִים מִן הָעַכּוּ"ם שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בְּחַמִּין כְּגוֹן קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ שׁוֹעִין בַּאֲבָר. וְאִם לָקַח וּבִשֵּׁל בָּהֶן מִיּוֹם שֵׁנִי וָהָלְאָה הַתַּבְשִׁיל מֻתָּר:

When the meat of a nevelah or a crawling animal or teeming animal was cooked in an earthenware pot, one should not cook the meat of a ritually slaughtered animal in that pot on that same day. If he cooked a type of meat [in the pot that day], the dish is forbidden. If he cooked another substance in it, [it is forbidden if] its flavor can be detected. The Torah forbade only [the use of] a pot that was [cooked with the forbidden substance] on that day. For [in that time,] the flavor of the fat absorbed in the pot had not been impaired. According to Rabbinic Law, one should never cook in it again. For this reason, one should never purchase used earthenware utensils from gentiles to use them for hot foods, e.g., pots and plates. This applies even when they are coated with lead. If one purchased such a utensil and cooked in it from the second day onward, the food is permitted.

באיזו כלים יש לחוש משום ניסוך. ובו ט"ז סעיפים: כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים בין שהיה תחילת תשמישן ביד עובד כוכבים בין ביד ישראל היו מזופתין וחדשים אם דרכן לשום בהם יין בשעת זפיתה וכל שכן אם הם ישנים שנתיישנו ביד עובד כוכבים בתשמיש יין קולף את הזפת ומשכשכן ומותרים. לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג' ימים והוא הדין לכלים שלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד היין טופח עליהם: הגה י"א דבכלים שלנו שהיה משקה טופח עליהם ונגע בהן עובד כוכבים אם הם של עץ ואבן או מתכת ושכשכן אפילו הם זפותים ועבר ונתן בהם יין אין לאסור בדיעבד (טור בשם ר"ת ובעל התרומה והרא"ש) ובהפסד מרובה יש להקל: כלים שמכניסים בהם יין לקיום צריכי' עירוי בין שלקחם ישנים מהעובד כוכבים בין שהם שלנו ונשתמש בהם העובד כוכבים אפילו לפי שעה ומיהו בעירוי סגי להו אפילו הם זפותים:

דין איסור שנפל לתוך היתר. ובו י"ד סעיפים: איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן מקרי כבוש והרי הוא כמבושל ונאסר כולו אבל פחו' מכאן בהדחה סגי: הגה וכל מקום דאמרינן כבוש כמבושל אפילו מה שחוץ לכבישה אסור דע"י הכבישה שלמטה מפעפע למעלה כמו בבישול ויש מקילין במה שבחוץ (ארוך כלל ל') וספק כבוש אסור מלבד בבשר עם חלב דאזלינן לקולא דמן התורה אינו אסור רק בבישול ממש (שם ורש"ל): ואם הוא כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ (ד"ע) אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הרי הוא כמבושל ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה (וע"ל סימן ע' מדין בשר שנפל לציר): נפל איסור חם לתוך היתר חם דכלי ראשון או אפי' איסור צונן לתוך היתר חם הכל אסור דתתאה גבר על העליון ומחממו עד שמפליט בתחתון ואין צריך לומר דהיתר צונן לתוך איסור חם שהכל אסור אבל אם העליון חם והתחתון צונן אינו אוסר אלא כדי קליפה אפילו אם העליון החם איסור: הגה וכל זה לא מיירי אלא בחום כלי ראשון כגון מיד שהסירה מן האש מניחו עם ההיתר אבל אם כבר מונח בכלי שני ואחר כך מניח ההיתר אצלו או עליו אינו אוסר כלל דכלי שני אינו אוסר כמו שנתבאר (כך משמע מלשון הר"ן) ואם הניחם זה אצל זה אם שניהם חמים מחום כלי ראשון הכל אסור ואם האחד צונן ההיתר צריך קליפה במקום שנגע (ארוך כלל כ"ט ד"ב והגהת ש"ד) איסור שהניחו בכלי היתר או להיפך אמרינן ביה גם כן דין תתאה גבר כמו בב' חתיכות (שם כלל ל"ו) ועיין לעיל סימן צ"ד אם חתך בשר בסכין חולבת. אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור (ג"ז שם ומרדכי פכ"ה ועיין בתשובת מהרי"ל ובפסקי מהרא"י סימן ק"ג) ובדיעבד אין לחוש (ארוך):

On Forbidden Food Falling into Permitted Food When a forbidden food has stayed for twenty-four hours with a permitted food in a cold liquid, it is said that these two foods are marinated: marinated foods are considered as cooked foods, and the entire mixture is forbidden. But if the foods have stayed together for less than twenty-four hours, it is sufficient to wash the permitted food for its use to be authorized. GLOSS: Wherever marinated foods are considered as cooked foods, the piece that is outside the brine is forbidden like the one submerged in it, because the latter, through its emanations, imparts its flavor to the former. Some authors are less stringent with the piece that is outside the brine. The foods are forbidden when it is unknown whether they are marinated or not; this prohibition does not apply to the marinade of meat and milk. In case of doubt, the rule is applied less stringently, as the mixture of meat and milk is only biblically forbidden if cooked. When foods are put on the fire and boiled for some time in brine or vinegar, these foods are considered cooked and, consequently, they are forbidden; but if they have stayed in the brine for a short time, it is enough to scrape the permitted food for it to be usable. (See § 70, on meat placed in brine.) When a hot forbidden food falls into a permitted food still having the heat of the first vessel or even if it was cold at the time of its fall, the entire mixture is forbidden; indeed, the food at the bottom of the vessel always imparts flavor to the one placed above it; the latter, in turn, heats up and imparts its flavor to the food placed below it. It goes without saying that the entire mixture is forbidden when the cold permitted food falls into the hot forbidden food; but if the upper food is hot and the lower food is cold, scraping alone suffices, even in the case where the first is a forbidden food. GLOSS: This only concerns the case where the permitted food is plunged into the forbidden food contained in a first vessel that has just been removed from the fire; but if the permitted food has been placed next to or above the forbidden food transferred to a second container, the use of the permitted food is authorized, because, as previously explained, the prohibition disappears through the use of a second vessel. The entire mixture is forbidden if the two foods have been placed next to each other while still having the heat of the first vessel. However, if one of these foods is cold, it is enough to scrape the part of the permitted food that has been in contact with the forbidden food, and then the use of the permitted food is authorized. In the case where a forbidden food has been placed in a permitted vessel or a permitted food has been placed in a forbidden vessel, it is assumed that the lower food imparts more flavor; the case is the same as that of two pieces, one forbidden, the other permitted. When a lamp burns, fueled by tallow or forbidden fat, it is forbidden to add permitted fat to it using the utensil that contains it; but when faced with an accomplished fact, this prohibition is not taken into account.

דין איסור שנתערב בהיתר ואופן ביטולו. ובו ט' סעיפים: איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו כגון חלב שנתערב בבשר יטעמנו עובד כוכבים אם אומר שאין בו טעם חלב או שאומר שיש בו טעם אלא שהוא פגום מותר והוא שלא יהא סופו להשביח וצריך שלא ידע שסומכין עליו ואם אין שם עובד כוכבים לטועמו משערינן בס' וכן אם הוא מין במינו כיון דליכא למיקם אטעמא משערים בס' (ואין נוהגים עכשיו לסמוך אעובד כוכבים ומשערינן הכל בס') (באגור ותשובת מהר"מ פדואה סימן ע"ט ושאר אחרונים): כחל מתבטל בתשעה וחמשים: הגה כל האיסורים הנוהגין בזמן הזה כולם מתבטלים בששים מלבד חמץ בפסח ויין נסך כאשר נתבאר בהלכותיהם (טור) ובלבד שהאיסור אינו נותן טעם בקדירה אבל אם נותן טעם באותה קדירה והוא אסור מצד עצמו אפילו באלף לא בטיל כל זמן שמרגישין טעמו ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא אם אסורים מחמת עצמן אינן בטילים בששים (בארוך כלל כ"ה עיין ס"ק כ"ז וע"ל סוף סימן ק"ה):

On the Mixing of Forbidden Food with Permitted Food and Dissolution When a forbidden food is mixed with a permitted food of a different nature, for example, when forbidden fat is mixed with meat, the mixture must be tasted by a gentile. If the gentile says that they do not detect the flavor of the forbidden food, or if they do detect it but find it altered, the mixture is permitted, provided that the forbidden food has not subsequently improved the taste of the mixture; but the gentile must not be made aware that their opinion is needed. If there is no gentile to taste the mixture, the permitted food must be sixty times the amount of the forbidden food. The same applies to a mixture of two foods, one forbidden and one permitted, but both of the same nature, making tasting ineffective; in this case, the permitted food must be sixty times the forbidden food. GLOSS: Nowadays it is customary not to have the mixture tasted by a gentile; it suffices to evaluate if the quantity of the permitted food is sixty times that of the forbidden food. The udder can be dissolved by a quantity fifty-nine times greater than its own. GLOSS: Nowadays, all forbidden mixtures can be dissolved with a quantity of permitted food sixty times greater than the forbidden food, except for leavened bread during Passover and wine from a gentile, for which the law must be applied; provided that the permitted food has not taken on the flavor of the forbidden food, otherwise, the mixture is forbidden, even if the permitted food is a thousand times greater than the forbidden food. Indeed, a mixture, whatever it may be, is always forbidden if it retains the flavor of the forbidden food. Salt, vegetables, which change the taste of dishes, must therefore be considered insoluble if by their nature they are forbidden.

איסור מועט שנבלע בכלי שדרכו שלא להשתמש בו בהיתר מועט בכדי שיתן זה טעם בהיתר כדי שישתמשו בו כמו קדירה גדולה וחבית וכיוצא בהן הרי זה מותר להשתמש בו לכתחלה אף על פי שהוא בן יומו לפי שאי אפשר לבא לידי נתינת טעם אבל אם הוא כלי שמשתמשין בו בדבר מועט כמו קערה וכיוצא בה אסור להשתמש בו שאין מבטלין איסור לכתחלה אפילו איסור מועט ואפילו איסור הבלוע: סתם כלי עובד כוכבים הם בחזקת שאינם בני יומן לפיכך אם עבר ונשתמש בהם קודם הכשר התבשיל מותר:

ע"ד אשר נשאלתי להביע חות דעתי העני' בנוגע למשקה י"ש הנקרא "סקאטש-וויסקי" שהיו נוהגים בה מעולם אף יריאים לשתותו. ובעת נולד שיש בזה חשש תערובות סתם יינם, מהו דינו.

כל אלו המשקים וכן החומץ של שכר אסור לקנותו מהם אם דמיהם יקרים מדמי היין שאנו חוששים שמא עירב בהן יין (עד שאין ס' לבטלו) (מרדכי בשם ראבי"ה) בד"א כשמוכרים בחנות אבל אם רואה שמוציאים אותו מהחבית מותר ולא חיישינן שמא עירב בו יין שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל: הגה ואע"פ שרגילים למשוח היורות והכלים בשומן חזיר אין לחוש דהוי נתינת טעם לפגם גם בטל בס' (ארוך כלל מ"ד ובמרדכי פא"מ) גם אין לחוש אם נתנו משקין אלו בכלים של יין ועי' לקמן סימן קל"ז במקום שנהגו לתת דם או שאר איסור לתוך המלח או דיו אם מותר או אסור: צריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובמשקה של דבש שעושים העובדי כוכבים עכשיו אם נותנים בהם שמרים של יין: הגה ואם דרכן ליתן בו שמרים אסור לקנות מהם אם אין במשקה ששים מן השמרים (הב"י בשם תוס' ומרדכי) והוא דלא עבידי לטעמיה דלטעמיה אפילו באלף לא בטיל (ארוך כלל כ"ב וב"י ס"ס קל"ד בשם תשובת רשב"א וע"ל סי' קכ"ג ס"ק כ"א):

All such drinks and so too the vinegar from them are forbidden to be purchased from them if their appearance is more desirable than wine, because we are concerned that perhaps they will mix some wine (until there is greater than 1/60th wine present which will not be nullified). What are we talking about? When one buys in a shop; but if he sees the shopkeeper bring it from the barrel, it is permitted, and we are not concerned that perhaps wine was mixed in, because if wine would be mixed inside the barrel, it would ruin the product. Rema: And even though that it is normal is to rub the inside of vats with lard, there is no concern as this gives off a ruined flavor, which is also nullified in 60, and also there is no concern that they would put wine in the drink. And see chapter 134 in a place that they are accustomed to put blood or other forbidden things into the salt, or ink, if it is permitted or forbidden. One needs to be careful and to check alcohols and drinks made from honey that the non-Jew has just made them, if he placed in them wine yeast. Rema: And if it is normal to put yeast in, then it is forbidden to buy from them if the drink does not have at least 60 times the amount of yeast. And that is only if it does not contribute to the taste, for if it is for the taste it would not be nullified, even with 1000 times the amount of yeast.

דעובדי כוכבים בזמן הזה אין רגילין לנסך לעבודת כוכבים והויין לזה כתינוק עובד כוכבי' שעושה יי"נ רק לשתייה זהו דעת היש מקילין שמביא רמ"א בסמוך אלא שקצת אחרונים החמירו שאין היתר הנאה בסתם יינם רק לענין הפסד ובטור כתב וגם אם נגע עובד כוכבים כו' לכאורה קשה לשון וגם דמאי רבותיה ונ"ל דס"ד דכאן אין לו הפסד שיוכל לכוף את העובד כוכבים שישלם לו הזיקו ע"כ לא הקילו למכור אותו לאחרים קמ"ל דמותר: