Mitzvotמצוות

The Custom of Sandak and Multiple Appointments

Sources discuss the custom that one person should not serve as sandak (the one who holds the infant during circumcision) for multiple sons within the same family. The sources explain the basis for this practice—comparing the sandak's role to that of a priest offering incense, where new participants were preferred—and explore whether this is an absolute prohibition or a matter of honor and preference, with potential exceptions for certain individuals.

יפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקרותו לתורה

18 sources · 14 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The core source is the Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 265:11, where the Rema records that it is customary to seek out the honor of serving as sandak, likening the sandak to the kohen who offers the ketoret, and states that custom is not to give two children to one sandak, drawing an analogy to the rule that new kohanim are brought in for each offering of ketoret.

The Levush, Yoreh De'ah 265:11 and the Shakh, Yoreh De'ah 265:22 both explain this restriction the same way: since the sandak is compared to the kohen bringing the ketoret, and the halacha there calls for new kohanim each time, custom likewise directs that each child be given to a different sandak rather than doubling or tripling the same person for one father's children.

The Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 265:34 questions the force of this restriction, noting that a kohen was in fact permitted to bring the ketoret repeatedly and was only excluded so that the honor could be spread among many kohanim; he asks why a father who wishes to give the honor again to the same person should not be allowed to, and observes that in many communities the rav serves as sandak for all the children, comparing the rav in his town to the Kohen Gadol, who was permitted to offer the ketoret whenever he wished.

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Family 8:11) summarizes the practice as giving the sandak honor preferably to a grandfather or a talmid chacham, and records that the widespread custom is for a father not to honor the same person as sandak twice for his own children, attributing this to the segulah for wealth and blessing associated with the honor and the wish to spread it among worthy people; at the same time he records that others do not refrain from giving the same person sandak honor for two of their children, and that in time of need or by special request parents do give the honor to the same sandak twice.

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 265:13 addresses a related priority question, ruling that when a child is orphaned of his father and the grandfather is present, the grandfather takes precedence over the sandak in reciting the blessing of hachniso, reasoning that one who is obligated to teach his grandson Torah is all the more obligated to bring him into the brit of Avraham Avinu, though when the father is alive but merely not present, the sandak takes precedence over the grandfather.

Shaarei Halacha uMinhag, Yoreh Deah 97 brings support from the case of Yosef serving as sandak for multiple children of Machir, and on this basis supports the position that a mara de'atra may serve as sandak for more than one child of the same parents, reading the ketoret comparison as applying only to the involvement of other kohanim rather than barring repetition altogether.

Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 3:293) rules that a father himself may receive the sandakut for his own child, while citing the Rema's preference for selecting the most righteous available mohel and sandak, and noting the particular merit attached to a grandfather serving in that role.

A further practical variation is addressed by Nishmat Shabbat vol 6:3, which records that in Poland the practice was to divide the sandak's role, performing it either all at once or in two stages, by one person or by two, and cites the Ar�up Tzvi as permitting this when the father wants to participate in part of the mitzvah himself, on the principle that a person's agent is considered as himself so that the whole circumcision is still attributed to the father.

The underlying honor accorded the sandak traces back to the Gemara's discussion in Pesachim 7b:2-3 of the brachah recited before circumcision, which frames the father as the one formally commanded in the mitzvah of milah and establishes that he may appoint another to act in his stead, a principle that underlies why the sandak's role is treated as a weighty honor granted by the father rather than an independent entitlement.

Source 1 · Chazal
Verified

Pesachim 7b

פסחים ז׳ ב — ד"ה מֵיתִיבִי

Pesachim 7b:2-3

The passage explains that the father is commanded to circumcise his son and may appoint another person to act in his stead, so the general blessing “concerning circumcision” is recited; when the father performs the circumcision himself, he recites “to circumcise.

מֵיתִיבִי: ״בָּרוּךְ ... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה״! הָתָם, הֵיכִי נֵימָא? נֵימָא ״לָמוּל״ — לָא סַגִּיא דְּלָאו אִיהוּ מָהֵיל? אֲבִי הַבֵּן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אִין הָכִי נָמֵי.

The Gemara raises an objection to Rav Pappi’s opinion from the formula of the blessing recited just prior to circumcision: Blessed are You…Who has made us holy through His mitzvot and has commanded us concerning circumcision. Apparently this expression indeed is referring to a future act. The Gemara rejects this contention: That is no proof, as what alternative formula can we recite there? If we say: He, Who has made us holy through His mitzvot and commanded us to circumcise, is there no alternative to he himself, i.e., the boy’s father, circumcising his son? The father is commanded to circumcise his son, and he may appoint one who is not commanded to circumcise his son to act in his stead. Therefore, the more general formula of the blessing is recited: About the circumcision. The Gemara raises a difficulty: In a case where the child’s father himself circumcises his son, what can be said? The Gemara responds: Yes, it is indeed so. If the father himself performs the circumcision he in fact recites the blessing: And has commanded us to circumcise.

Source 2 · Chazal
Verified

Shabbat 134a

שבת קל״ד א — ד"ה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר

Shabbat 134a:4

Chachmei Bavel recount that Rabbi Meir, despite permitting wine and oil to be mixed as a treatment for a sick person, refrained from using the treatment himself on Shabbat out of deference to his colleagues’ ruling, indicating that his stringency applied only to himself while it remained permitted for everyone else.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: פַּעַם אַחַת חָשׁ רַבִּי מֵאִיר בְּמֵעָיו, וּבִקַּשְׁנוּ לִטְרוֹף לוֹ יַיִן וָשֶׁמֶן וְלֹא הִנִּיחָנוּ. אָמַרְנוּ לוֹ: דְּבָרֶיךָ יִבְטְלוּ בְּחַיֶּיךָ?! אָמַר לָנוּ: אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כָּךְ וַחֲבֵירַי אוֹמְרִים כָּךְ — מִיָּמַי לֹא מְלָאַנִי לִבִּי לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי חֲבֵירַי. הוּא נִיהוּ דְּמַחְמִיר אַנַּפְשֵׁיהּ, אֲבָל לְכוּלֵּי עָלְמָא — שְׁרֵי!

Rabbi Shimon ben Elazar said: It happened on one occasion that Rabbi Meir had intestinal pain on Shabbat, and we sought to mix wine and oil for him as treatment and he did not let us do so. We said to him: Will your statement be negated in your lifetime? You permit mixing these ingredients for a sick person. He said to us: Even though I say this and my colleagues say that, and I do not retract my statement, still, in all my days I have never been so presumptuous as to violate the statements of my colleagues and act in accordance with my opinion. Apparently, it was he who was stringent with regard to himself, but for everyone it is permitted.

Source 3 · Chazal
Verified

Makkot 14

מכות י״ד:א׳ — ד"ה כִּדְאָמְרִינַן מֵעִיקָּרָא

Makkot 14:1

Chachmei Bavel relate Rabbi Yitzḥak’s a fortiori derivation, based on Rabbi Akiva’s account that intercourse with five menstruating women during one lapse of awareness incurs a separate sin-offering for each woman, to argue that intercourse violating three prohibitions incurs a separate sin-offering for each prohibition.

וְרַבִּי יִצְחָק, הָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִקַּל וָחוֹמֶר, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִיטְלִיז שֶׁל עֵימָאוּם, שֶׁהָלְכוּ לִיקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹת אִמּוֹ, מַהוּ? [אֵינוֹ] חַיָּיב עַל כּוּלָּן אֶלָּא אַחַת, אוֹ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת? אָמְרוּ לוֹ: זוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ, אֲבָל שָׁמַעְנוּ: הַבָּא עַל חָמֵשׁ נָשִׁים נִדּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, וְנִרְאִין דְּבָרִים מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה נִדָּה שֶׁהִיא שֵׁם אֶחָד – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, כָּאן שֶׁשְּׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

The Gemara asks: And with regard to Rabbi Yitzḥak, from where does he derive this? He derives it by means of an a fortiori inference, as it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: I asked Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua a question in the meat market [itliz] of the town of Emmaus, where they went to purchase an animal for the wedding feast of Rabban Gamliel’s son. Rabbi Akiva asked: In the case of one who engages in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister, what is the halakha with regard to bringing a sin-offering? Is he liable to bring only one sin-offering for engaging in intercourse that violated all of the prohibitions, or is he liable to bring a sin-offering for each and every prohibition that he violated when he engaged in intercourse with that woman? Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua said to him: We did not hear the halakha in that case. But we heard the halakha in a similar case: One who engages in intercourse with five menstruating women during one lapse of awareness is liable to bring a sin-offering for each and every one of the women with whom he engaged in intercourse, and it appears with regard to the matter of your inquiry that he is liable to bring a sin-offering for each and every prohibition, by means of an a fortiori inference. How so? If in the case of a menstruating woman, which involves violation of the name of one prohibition, he is liable for intercourse with each and every one, here, where the woman is forbidden due to the names of three prohibitions, is it not all the more so logical that he is liable to bring three sin-offerings?

Source 4 · Rishonim
Verified

Ohr Hashem, Second Treatise, Second Principle 6:2

אור ה', מאמר ב כלל ב פרק ו

Ohr Hashem, Second Treatise, Second Principle 6:2

Crescas discusses whether circumcision, as a distinctive commandment of the Jewish people, brings a special measure of divine providence, connecting its blessing to protection from destruction and eternal survival.

הא' לפי שהונח שההשגחה היותר שלמה שבמין האנושי היא הרשגחה בכלל אומתנו האם שם דבר מיוחד זולת התורה הזאת כולל באומה יהיה בו יתרון ההשגחה או אם אין שם דבר מיוחד הב' אם יש יתרון ההשגחה במקו׳ זולת מקום לפי שכבר יראה מקצת כתובים ומקצת מאמרים לרז״ל שיש חלוף בזה במקומות הדרוש הג׳ אם יש שם יתרון השגחה בזמן זולת זמן לפי שכבר יראה גם כן קצת כתובים וקצת מאמרים לרז״ל שיש שם חלוף בזה בזמנים ויראה דבר מתמיה מאד שיהיה חלוף ההשגחה כפי חלוף המקומות והזמנים אולם הדרוש הא' כבר יראה לפי הקבלה שמצות המילה שניתנה לאברהם אבינו והוא דבר מיוחד בכלל האומה הוא עניין נתלית בו חלק מההשגחה וזה אמנם ירא' ממטבע הברכה שתקנו רז״ל אמרו אשר קדש ידיד מבטן וכו׳ על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורינו צוה להציל ידידות זרע קדש שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו והוא מבואר שההצלחה מהאבדון ורדת שחת הוא בעצמו ההשארות הנצחיי שהוא חלק גדול מההשגח' ולזה מה שצריך לבאר איך תתיחס המצות הזאת להשגחה הזאת כמו שיראה ממטבע הברכה ואם היה שתתיחס מה ראו על ככה לתקן בה ההצלה משחת שהוא זכר העונש ולא תקנו בה זכר ההשארו׳ שהוא השכר והנה כבאור שני אלו הענינים צריך שנציע בקצרה מה שבא לרז״ל במאמר אחד משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן [אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן] וכו׳ ובאור זה כי לפי מה שיראה שהי' חטא אדם וחוה מרי גדול בשורש הראשון ובצור אשר ממנו חוצב המין האנושי' בכללו הנה כבר הטיל בו זוהמא והוא הרושם החזק מן הנטיה אל החמריות ולזה היה מוכן המין בכללו אל ההפסד והאבדון וכאשר הי׳ מחסד עליון לשומנו שלמים בנתינת תורתו הג' פסקה הזוהמא הזאת כי בה [מהער׳ די] [מההערות די] אל שיטה האדם אל השלמות ויכניע תאוותיו וימית יצרו כמו שיתבאר כל זה בכלל הזה במאמר הזה בג״ה ואמנם כאשר זרחה שמשו של אברהם שהיה בקצה המנגד בייחס אל אדם וזה שזה היה יציר כפיו של הב״ה והי׳ מוכן תכלית ההכנ׳ אל השלמות מרה והפליג בעול וזה נוצר בין עובדי ע״ז והפליג באהבה אשר היה תכלית השלמות האנושי כמו שיבא בג״ה הנה הי׳ ראוי שיהיה שורש והתחלה אל המין הנבחר הזה ולזה היה ראוי שיביאהו הש״י בברית חדש כדי להפסיק זוהמת בניו ונפשות ביתו ושיוחדו באות ברית קדש בכלי בעצמו ושבאמצעותו ישלם קיום המין ונצחותו ושיהיה הרושם הזה בכללם כאלו הקריבו מדמם ומבשרם מכלי תולדתם אל השם מצורף אל שבו רושם מההרחקה מהחמריות ומבטול התאוות להיות התאוה הנשואה באבר ההוא החזקה שבתאוות ולזה היא מבואר שהמצו׳ ההיא ביחוד היא להציל ידידות שארנו משחת אשר היינו מוכני' אליו בסבת החטא הראשון ולזה ביארו ותיקנו זכר הצלת העונש למה שרמזו בזה שבזולת זאת המצוה היינו מוכנים אליו וכבר יראה שהכוונה כולה בעקידה היה גם כן ייחוד ההנהגה האלהית אל האומה הזאת וזה שכבר יפלא אחר שהיה הויעוד הטוב לאברהם נתיחד [ליצחק] באמת כי ביצחק יקרא לך זרע איך היה מקום לצואה הזאת וכבר יחשב שהיה ראוי שתקדם מצות העקידה לייעוד הזה ושיחייב הייעוד הזה ליצחק בזכות העקידה אלא שכאשר יעויין בו יראה שהיה מעשה העקידה מתיחס ליעוד הזה ושהיה ראוי שיקדם לה הייעוד הזה על כל פנים וזה כשבחר השי׳ באברהם להיותו אב המון גוים וביחוד שורש והתחלה לאומה הנבחרת לחלקו וחבל נחלתו להיותם מונהגים ממנו בייחוד אשר בעבור זה נקראו עם סגלה מכל העמים אשר חלק השם להם שופטים כפי מערכות השמי' ותנועתם הנה קרבם כלם לעבודתו והסירם מההנהגה הכוללת בקרבן כולל כלל האומה והוא מעשה העקידה וזה בהקריב לשם יצחק בנו שהיה בו הייעוד והוא כאלו כבר הקריב לשם יצחק וכל יוצאי ירכו אשר במעשה הזה הוסרו מהנהגת זולתו ונתייחדו להנהגתו ית' וכבר התבאר בחכמת משפטי הככבים אפשרות אצילות השפעת ככב באמצעות פעולת פועל ואם לא היה בתולדת האיש כמו שבא זה כלו בספר הפרי לתלמי ולזה כאשר גזרה החכמה האלהית יתברך ליחד' האומה הזאת חקרה וגם הכינה באמצעות המעשה הזה לקבל הנהגתו ושסותר מהנהגת זולתו ואם לא היה בתולדת להיות כן ולזה תמצא שכשהקריב אברהם האיל תחת בנו אשר שמהו כפר לבנו ותמורה אמר י"י יראה רצה בזה שעם הפעל הזה היה ראוי שיהיה הש״י עצמות הרואה והמשגיח ולזה נכתב בשם בן ד׳ שהוא השם המיוחד וקודם המעשה הזה אמר אלהים יראה לו השה לעולה בני הזכירו במלת אלהים כי לא היה מוכן עדיין כל כך להשגחה זאת המיוחדת והנה יראה שעקרות האמהות גם כן היה מכוון לתכלית זה כי בו ישלם חיות האומה הזאת היוצאת מהן התחלתה ושרשה ממנו יתברך בייחוד ובזה היו יותר מוכנים בהשגחה הזאת המיוחדת המסכים עם התכלית בעקידה וכבר יראה שהמעשה הזה שהיה חסד לכל אומתינו יוצאי ירך יצחק היה ראוי שישאר ממנו להם רושם עם שבו עזר גדול להתמדת ייחוד ה׳ ההנהגה ולזה יראה שהיתה הכוונה בשני תמידין תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים שהם בעת חלוף הזמנים להורות שזה כפרה לכל ישראל להסירם מההנהגת המשרתים וליחדם בהנהגת השם יתברך כאלו היו התמידין האלו תמורת כלל ישראל ובהקריבם יקרבו כללם לעבודת השם יתברך ולזה היו התמידין כבשים שהם יוצאי ירך האיל כמו שהאומ׳ בכללה יוצאי ירך יצחק ולזה היו באין מתרומת הלשכה שהיתה מהצבור כמו שבא זה במסכת שקלים והנה יראה שהכוונה בתקיעת שופר של איל בראש השנה שהוא יום הדין לפי מה שבא בקבלה היא זאת גם כן להמליך עליו ומלכות רוכב שמי׳ ולהתיחדנו בהנהגתו כמו שאז״ל אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמלכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר והנה זה מסכים מאד עם מה שאמרנו שהשופר שהוא כלי הנהוג ביום הקמת המלוכה כאמרו ויתקעו בשופרות ויאמרו יחי המלך היה [ראוי להיות ביום] ייחוד מלכות שמים זכר לאיל יצחק הנאחז בסבך בקרניו והוא מטבע האמת שהוא עד לעצמו ומסכים מכל צד לעצמו והנה יתבאר בכאן שכלל אומתנו מלבד התיחדם בכלל התורה יש שם יחודים כמו מצות המילה וקצת מצות המילה וקצת מצות אחרות יתבארו עוד בכלל הו׳ בג״ה ובייחוד העקידה הנרשמת בתמידין אשר בעבורן תהיה בהם יתרון ההשגחה וייחוד ההנהגה וזהו מה שרצינו לבארו והוא הדרוש הא׳. ואולם הב' והוא אם יש יתרון השגחה במקום זולת מקום הנה באו בתורה כתובים מורים חלוף גדול במקומות אמר יעקב אבינו רומז אל המקום אשר שכב שם בדרך מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים ואל המקום הנכחי לו מהגלגל וזה שער השמים ונאמר בתורה ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואמר עוד תמיד עיני י"י אליך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה והיו עיני ולבי שם כל הימים ואמר המשורר אוהב י"י שערי ציון מכל משכנות יעקב מה ידידות משכנותיך י"י צבאות נכספה וגומ׳ ורבים זולתם ונתאמת לרז״ל זה עוד שהפליגו במאמר ה׳ הרבה ואמרו כל הדר בחוצה לארץ כאלו עובד ע״ז עד שאסרו לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ ובא בקבלה שהמוכר עבדו בחוצה לארץ לא יצא לחירות כמו שאמ׳ במסכת גיטין ודקדקו בעת התפלה לירושלים כמו שנרמז בדניאל וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם והעומד בירושלים לכוין לבו למקדש ולקדשו הקדשים כמו שנרמז בתפלת שלמה אמר והתפללו דרך ארצם והתפללו אל הבית הזה כמו שנתבאר במסכת ברכות ולזה מה שצריך לבאר הוא סבת החלוף הזה בהשגחה עם היות כלם עמו יתברך ביחס אחד והוא ממה שלא יקשה ביאורו וזה שעם היות המשגיח ביחס אחד המקומות עם המושגח איננו ביחס אחד עמהם כבר יתחיי' שיה' חלוף בהשגחה ואמנם בלתי חיות המושגח ביחס אחר עמהם הנה זה מבואר למה שבהתחלת המקומות יתחלפו ההכנית ההכרחיות אל העמדת האל ית׳ כמו הפרישות וההתבודדות וזה אמנם לסבות שמימיות וארציות כמו שרמזו ז״ל במקומות היות ארץ ישראל מיוחדת להם בזה עד שבא בקבלה שאין הנבואה שורה אלא בארץ ישראל כמו שבא במסכת יומא ולהיות הגבול ההוא נבחר על זולתו גזרה חכמת האל יתברך שתהיה יצירת האדם משם כפי שקובל להם אמרו אדם ממקו׳ כפרתו נברא ולזה נבחר המקום ההוא בייחוד לעבודת הקרבנות עם שבהתדמ' העבודה במקום ההוא רושם גדול להגעת השפע והשלמות למה שבפעולות רושם חזק באצילות שפע כמו שקדם והתבאר בכאן הדרוש הב'. ואולם בדרוש הג׳ והוא אם יש יתרון השגחה בזמן זולת זמן הנה לפי מה שבא בקבלה גם כן הוא מבואר אמרם בד׳ פרקים העולם נדון וכו׳ ודרשו שם אמת דרשו י"י בהמצאו בי׳ ימי תשובה שבין ר״ה לי"ה ואמרם ג׳ ספרים נפתחים בראש השנה ורבים מלבד אלו ואמנם עם מה שקדם לא יקשה לתת סבת החלוף הזה בזמנים שהוא ואם הם על יחס אחר עם המשגיח כבר יתחלפו בבחינת המושגח וזה שבחלוף הזמנים יתחלפו ההכנות ההכרחיות אל העבודה אם מפאת הזמן בעצמו ואם מפאת הפעולות המיוחדות בזמנים הדם כאלו תאמר הפרקים הד' שנתיחדו לעבודות מיוחדת מתייחסות לזמנים כמו שבא בכלל הששי בג״ה אשר מכללם ירח האיתני' שנתעטר במצות ובעבורו' מיוחדו׳ כאלו תאמר קבלת מלכות שמים ודתיחדות ההנהגה מאתו יתברך אשר בעבור זה יש בו התעוררות שמחה ולזה מה שאמר בעזרא כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו למה שבו (ייחוד) [יסויד] המלוכה והסר מעלינו ממשלת זולתו באמצעות עבודת היום ותקיעת שופר והתעוררות החשובה בימים הנוראים ההם עד יום הצום הנבחר שהוא קרבן כולל פרטי האומה עם שבו מהפרישות והכנעת התאוות מה שלא יעלם והיה ראוי להיות כן כי למה שבזה ב׳ בחינות אם ייחוד המלוכה והמשלה ואם העבודה הנה ראוי להתחייב מיחוד המלוכה שמחה. וששון למונהגים שיוצאים מממשלת זולתו הנכנסים לחסות בצלו כמו שאמ' אכלו משמנים ושתו ממתקים וגומר ויהיה הסבה כי קדוש היום לאדוננו רמז לקדושת האדנות ומהעבודה פרישות מופלג וקרבן עצמי לא מהזולת כמו בשאר הקרבנות כמי שמצנו לקצת חכמינו שהיו אומרים ביום הצום רבונו של עולם גלוי וידוי לפני כסא כבודך וכו׳ יהי רצון שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאלו מונח על גבי המזבח ותרצני ולפי שהשמחה היא בהעתק המנגד היה ראוי בזה שתהיה בהתחלה שהוא בעת עזיבת המנגד ר״ל בעת ההכנסה בהנהגתו ועזיבת זולתו ולהכנס בדרך הפרישות והתשובה עד שישל' זה בתכלית מה שאפשר והוא הצום הנבחר והיה זה אמנם בעת ההיא לסבות אם לטבע העת שהוא מוכן אל הפרישות להיותו התחלת התקופה שהיא קרה ויבשה אם למה שבתקופת השנה רושם גדול לחיי הנולד ולזה היה מן ההכרח להסיר הרושם ההוא מזולתו ובייחוד באומה נבחרת ולתתו לו ית' ואם למה שבעת ההיא נתרצה הש״י למשה במ' יום האחרונים ומלבד זה להיות העת ההוא מיוחדת בדין המים שהוא חיי העולם הזה באה הצואה על ד׳ המינים שהם הנבחרים אם בגדול אם בטעם אם בריח אם בזולתם אבל ישתפם היותם מתמידים כל ימות השנה והם גדלים על כל [רוב] מים וזה אמנם להקריבם לו ית' ולהורות בזה שממנו יתברך ההשגחה הזאת והדין הזה ולזה היה ראוי שנקריב לו מהמיני' היית׳ המשובחי׳ גדלים על המים ולהיות הערבה היותר מתפעלת משפע המים היה מנהג הנביאים שבמקדש לשמוח בה ביחוד ביום הז' שבו נשלם החג והיה מיוחד החג הזה בנסוך המים כמו שבא בגמ' סוכה נסכו לפני המים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה ולפי שכבר קדם לנו שבאמצעו' פעולים יושג אצילות משפיע ויוסר גם כן הנה אין מן הפלא שבאמצעות ופעולות בזמנים ידועים יוסרו ממשלות כוכבים ושרים ויוחד לו יתברך והתבאר בכאן הדרוש הג' והוא מספיק בכלל הזה שבח ותהלה לאל לבדו מרומם על כל ברכה ותהלה. הא' לפי שהונח שההשגחה היותר שלמה שבמין האנושי היא הרשגחה בכלל אומתנו האם שם דבר מיוחד זולת התורה הזאת כולל באומה יהיה בו יתרון ההשגחה או אם אין שם דבר מיוחד הב' אם יש יתרון ההשגחה במקו׳ זולת מקום לפי שכבר יראה מקצת כתובים ומקצת מאמרים לרז״ל שיש חלוף בזה במקומות הדרוש הג׳ אם יש שם יתרון השגחה בזמן זולת זמן לפי שכבר יראה גם כן קצת כתובים וקצת מאמרים לרז״ל שיש שם חלוף בזה בזמנים ויראה דבר מתמיה מאד שיהיה חלוף ההשגחה כפי חלוף המקומות והזמנים אולם הדרוש הא' כבר יראה לפי הקבלה שמצות המילה שניתנה לאברהם אבינו והוא דבר מיוחד בכלל האומה הוא עניין נתלית בו חלק מההשגחה וזה אמנם ירא' ממטבע הברכה שתקנו רז״ל אמרו אשר קדש ידיד מבטן וכו׳ על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורינו צוה להציל ידידות זרע קדש שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו והוא מבואר שההצלחה מהאבדון ורדת שחת הוא בעצמו ההשארות הנצחיי שהוא חלק גדול מההשגח' ולזה מה שצריך לבאר איך תתיחס המצות הזאת להשגחה הזאת כמו שיראה ממטבע הברכה ואם היה שתתיחס מה ראו על ככה לתקן בה ההצלה משחת שהוא זכר העונש ולא תקנו בה זכר ההשארו׳ שהוא השכר והנה כבאור שני אלו הענינים צריך שנציע בקצרה מה שבא לרז״ל במאמר אחד משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן [אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן] וכו׳ ובאור זה כי לפי מה שיראה שהי' חטא אדם וחוה מרי גדול בשורש הראשון ובצור אשר ממנו חוצב המין האנושי' בכללו הנה כבר הטיל בו זוהמא והוא הרושם החזק מן הנטיה אל החמריות ולזה היה מוכן המין בכללו אל ההפסד והאבדון וכאשר הי׳ מחסד עליון לשומנו שלמים בנתינת תורתו הג' פסקה הזוהמא הזאת כי בה [מהער׳ די] [מההערות די] אל שיטה האדם אל השלמות ויכניע תאוותיו וימית יצרו כמו שיתבאר כל זה בכלל הזה במאמר הזה בג״ה ואמנם כאשר זרחה שמשו של אברהם שהיה בקצה המנגד בייחס אל אדם וזה שזה היה יציר כפיו של הב״ה והי׳ מוכן תכלית ההכנ׳ אל השלמות מרה והפליג בעול וזה נוצר בין עובדי ע״ז והפליג באהבה אשר היה תכלית השלמות האנושי כמו שיבא בג״ה הנה הי׳ ראוי שיהיה שורש והתחלה אל המין הנבחר הזה ולזה היה ראוי שיביאהו הש״י בברית חדש כדי להפסיק זוהמת בניו ונפשות ביתו ושיוחדו באות ברית קדש בכלי בעצמו ושבאמצעותו ישלם קיום המין ונצחותו ושיהיה הרושם הזה בכללם כאלו הקריבו מדמם ומבשרם מכלי תולדתם אל השם מצורף אל שבו רושם מההרחקה מהחמריות ומבטול התאוות להיות התאוה הנשואה באבר ההוא החזקה שבתאוות ולזה היא מבואר שהמצו׳ ההיא ביחוד היא להציל ידידות שארנו משחת אשר היינו מוכני' אליו בסבת החטא הראשון ולזה ביארו ותיקנו זכר הצלת העונש למה שרמזו בזה שבזולת זאת המצוה היינו מוכנים אליו וכבר יראה שהכוונה כולה בעקידה היה גם כן ייחוד ההנהגה האלהית אל האומה הזאת וזה שכבר יפלא אחר שהיה הויעוד הטוב לאברהם נתיחד [ליצחק] באמת כי ביצחק יקרא לך זרע איך היה מקום לצואה הזאת וכבר יחשב שהיה ראוי שתקדם מצות העקידה לייעוד הזה ושיחייב הייעוד הזה ליצחק בזכות העקידה אלא שכאשר יעויין בו יראה שהיה מעשה העקידה מתיחס ליעוד הזה ושהיה ראוי שיקדם לה הייעוד הזה על כל פנים וזה כשבחר השי׳ באברהם להיותו אב המון גוים וביחוד שורש והתחלה לאומה הנבחרת לחלקו וחבל נחלתו להיותם מונהגים ממנו בייחוד אשר בעבור זה נקראו עם סגלה מכל העמים אשר חלק השם להם שופטים כפי מערכות השמי' ותנועתם הנה קרבם כלם לעבודתו והסירם מההנהגה הכוללת בקרבן כולל כלל האומה והוא מעשה העקידה וזה בהקריב לשם יצחק בנו שהיה בו הייעוד והוא כאלו כבר הקריב לשם יצחק וכל יוצאי ירכו אשר במעשה הזה הוסרו מהנהגת זולתו ונתייחדו להנהגתו ית' וכבר התבאר בחכמת משפטי הככבים אפשרות אצילות השפעת ככב באמצעות פעולת פועל ואם לא היה בתולדת האיש כמו שבא זה כלו בספר הפרי לתלמי ולזה כאשר גזרה החכמה האלהית יתברך ליחד' האומה הזאת חקרה וגם הכינה באמצעות המעשה הזה לקבל הנהגתו ושסותר מהנהגת זולתו ואם לא היה בתולדת להיות כן ולזה תמצא שכשהקריב אברהם האיל תחת בנו אשר שמהו כפר לבנו ותמורה אמר י"י יראה רצה בזה שעם הפעל הזה היה ראוי שיהיה הש״י עצמות הרואה והמשגיח ולזה נכתב בשם בן ד׳ שהוא השם המיוחד וקודם המעשה הזה אמר אלהים יראה לו השה לעולה בני הזכירו במלת אלהים כי לא היה מוכן עדיין כל כך להשגחה זאת המיוחדת והנה יראה שעקרות האמהות גם כן היה מכוון לתכלית זה כי בו ישלם חיות האומה הזאת היוצאת מהן התחלתה ושרשה ממנו יתברך בייחוד ובזה היו יותר מוכנים בהשגחה הזאת המיוחדת המסכים עם התכלית בעקידה וכבר יראה שהמעשה הזה שהיה חסד לכל אומתינו יוצאי ירך יצחק היה ראוי שישאר ממנו להם רושם עם שבו עזר גדול להתמדת ייחוד ה׳ ההנהגה ולזה יראה שהיתה הכוונה בשני תמידין תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים שהם בעת חלוף הזמנים להורות שזה כפרה לכל ישראל להסירם מההנהגת המשרתים וליחדם בהנהגת השם יתברך כאלו היו התמידין האלו תמורת כלל ישראל ובהקריבם יקרבו כללם לעבודת השם יתברך ולזה היו התמידין כבשים שהם יוצאי ירך האיל כמו שהאומ׳ בכללה יוצאי ירך יצחק ולזה היו באין מתרומת הלשכה שהיתה מהצבור כמו שבא זה במסכת שקלים והנה יראה שהכוונה בתקיעת שופר של איל בראש השנה שהוא יום הדין לפי מה שבא בקבלה היא זאת גם כן להמליך עליו ומלכות רוכב שמי׳ ולהתיחדנו בהנהגתו כמו שאז״ל אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמלכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר והנה זה מסכים מאד עם מה שאמרנו שהשופר שהוא כלי הנהוג ביום הקמת המלוכה כאמרו ויתקעו בשופרות ויאמרו יחי המלך היה [ראוי להיות ביום] ייחוד מלכות שמים זכר לאיל יצחק הנאחז בסבך בקרניו והוא מטבע האמת שהוא עד לעצמו ומסכים מכל צד לעצמו והנה יתבאר בכאן שכלל אומתנו מלבד התיחדם בכלל התורה יש שם יחודים כמו מצות המילה וקצת מצות המילה וקצת מצות אחרות יתבארו עוד בכלל הו׳ בג״ה ובייחוד העקידה הנרשמת בתמידין אשר בעבורן תהיה בהם יתרון ההשגחה וייחוד ההנהגה וזהו מה שרצינו לבארו והוא הדרוש הא׳. ואולם הב' והוא אם יש יתרון השגחה במקום זולת מקום הנה באו בתורה כתובים מורים חלוף גדול במקומות אמר יעקב אבינו רומז אל המקום אשר שכב שם בדרך מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים ואל המקום הנכחי לו מהגלגל וזה שער השמים ונאמר בתורה ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואמר עוד תמיד עיני י"י אליך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה והיו עיני ולבי שם כל הימים ואמר המשורר אוהב י"י שערי ציון מכל משכנות יעקב מה ידידות משכנותיך י"י צבאות נכספה וגומ׳ ורבים זולתם ונתאמת לרז״ל זה עוד שהפליגו במאמר ה׳ הרבה ואמרו כל הדר בחוצה לארץ כאלו עובד ע״ז עד שאסרו לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ ובא בקבלה שהמוכר עבדו בחוצה לארץ לא יצא לחירות כמו שאמ׳ במסכת גיטין ודקדקו בעת התפלה לירושלים כמו שנרמז בדניאל וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם והעומד בירושלים לכוין לבו למקדש ולקדשו הקדשים כמו שנרמז בתפלת שלמה אמר והתפללו דרך ארצם והתפללו אל הבית הזה כמו שנתבאר במסכת ברכות ולזה מה שצריך לבאר הוא סבת החלוף הזה בהשגחה עם היות כלם עמו יתברך ביחס אחד והוא ממה שלא יקשה ביאורו וזה שעם היות המשגיח ביחס אחד המקומות עם המושגח איננו ביחס אחד עמהם כבר יתחיי' שיה' חלוף בהשגחה ואמנם בלתי חיות המושגח ביחס אחר עמהם הנה זה מבואר למה שבהתחלת המקומות יתחלפו ההכנית ההכרחיות אל העמדת האל ית׳ כמו הפרישות וההתבודדות וזה אמנם לסבות שמימיות וארציות כמו שרמזו ז״ל במקומות היות ארץ ישראל מיוחדת להם בזה עד שבא בקבלה שאין הנבואה שורה אלא בארץ ישראל כמו שבא במסכת יומא ולהיות הגבול ההוא נבחר על זולתו גזרה חכמת האל יתברך שתהיה יצירת האדם משם כפי שקובל להם אמרו אדם ממקו׳ כפרתו נברא ולזה נבחר המקום ההוא בייחוד לעבודת הקרבנות עם שבהתדמ' העבודה במקום ההוא רושם גדול להגעת השפע והשלמות למה שבפעולות רושם חזק באצילות שפע כמו שקדם והתבאר בכאן הדרוש הב'. ואולם בדרוש הג׳ והוא אם יש יתרון השגחה בזמן זולת זמן הנה לפי מה שבא בקבלה גם כן הוא מבואר אמרם בד׳ פרקים העולם נדון וכו׳ ודרשו שם אמת דרשו י"י בהמצאו בי׳ ימי תשובה שבין ר״ה לי"ה ואמרם ג׳ ספרים נפתחים בראש השנה ורבים מלבד אלו ואמנם עם מה שקדם לא יקשה לתת סבת החלוף הזה בזמנים שהוא ואם הם על יחס אחר עם המשגיח כבר יתחלפו בבחינת המושגח וזה שבחלוף הזמנים יתחלפו ההכנות ההכרחיות אל העבודה אם מפאת הזמן בעצמו ואם מפאת הפעולות המיוחדות בזמנים הדם כאלו תאמר הפרקים הד' שנתיחדו לעבודות מיוחדת מתייחסות לזמנים כמו שבא בכלל הששי בג״ה אשר מכללם ירח האיתני' שנתעטר במצות ובעבורו' מיוחדו׳ כאלו תאמר קבלת מלכות שמים ודתיחדות ההנהגה מאתו יתברך אשר בעבור זה יש בו התעוררות שמחה ולזה מה שאמר בעזרא כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו למה שבו (ייחוד) [יסויד] המלוכה והסר מעלינו ממשלת זולתו באמצעות עבודת היום ותקיעת שופר והתעוררות החשובה בימים הנוראים ההם עד יום הצום הנבחר שהוא קרבן כולל פרטי האומה עם שבו מהפרישות והכנעת התאוות מה שלא יעלם והיה ראוי להיות כן כי למה שבזה ב׳ בחינות אם ייחוד המלוכה והמשלה ואם העבודה הנה ראוי להתחייב מיחוד המלוכה שמחה. וששון למונהגים שיוצאים מממשלת זולתו הנכנסים לחסות בצלו כמו שאמ' אכלו משמנים ושתו ממתקים וגומר ויהיה הסבה כי קדוש היום לאדוננו רמז לקדושת האדנות ומהעבודה פרישות מופלג וקרבן עצמי לא מהזולת כמו בשאר הקרבנות כמי שמצנו לקצת חכמינו שהיו אומרים ביום הצום רבונו של עולם גלוי וידוי לפני כסא כבודך וכו׳ יהי רצון שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאלו מונח על גבי המזבח ותרצני ולפי שהשמחה היא בהעתק המנגד היה ראוי בזה שתהיה בהתחלה שהוא בעת עזיבת המנגד ר״ל בעת ההכנסה בהנהגתו ועזיבת זולתו ולהכנס בדרך הפרישות והתשובה עד שישל' זה בתכלית מה שאפשר והוא הצום הנבחר והיה זה אמנם בעת ההיא לסבות אם לטבע העת שהוא מוכן אל הפרישות להיותו התחלת התקופה שהיא קרה ויבשה אם למה שבתקופת השנה רושם גדול לחיי הנולד ולזה היה מן ההכרח להסיר הרושם ההוא מזולתו ובייחוד באומה נבחרת ולתתו לו ית' ואם למה שבעת ההיא נתרצה הש״י למשה במ' יום האחרונים ומלבד זה להיות העת ההוא מיוחדת בדין המים שהוא חיי העולם הזה באה הצואה על ד׳ המינים שהם הנבחרים אם בגדול אם בטעם אם בריח אם בזולתם אבל ישתפם היותם מתמידים כל ימות השנה והם גדלים על כל [רוב] מים וזה אמנם להקריבם לו ית' ולהורות בזה שממנו יתברך ההשגחה הזאת והדין הזה ולזה היה ראוי שנקריב לו מהמיני' היית׳ המשובחי׳ גדלים על המים ולהיות הערבה היותר מתפעלת משפע המים היה מנהג הנביאים שבמקדש לשמוח בה ביחוד ביום הז' שבו נשלם החג והיה מיוחד החג הזה בנסוך המים כמו שבא בגמ' סוכה נסכו לפני המים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה ולפי שכבר קדם לנו שבאמצעו' פעולים יושג אצילות משפיע ויוסר גם כן הנה אין מן הפלא שבאמצעות ופעולות בזמנים ידועים יוסרו ממשלות כוכבים ושרים ויוחד לו יתברך והתבאר בכאן הדרוש הג' והוא מספיק בכלל הזה שבח ותהלה לאל לבדו מרומם על כל ברכה ותהלה.

Source 5 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 265

שולחן ערוך, יורה דעה רס״ה:י״א — ד"ה נוהגין לעשות כסא לאליהו שנקרא מלאך

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 265:11

The governing halakhic section for brit milah and the roles surrounding it, including the practice of honoring a sandak. The Rema records the custom that one should not give the same person the role of sandak for two sons of the same family, comparing it to the incense altar, and discusses the related honor of holding the baby.

נוהגין לעשות כסא לאליהו שנקרא מלאך הברית וכשמניחו יאמר בפיו שהוא כסא אליהו: הגה ונוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו (הגהות מיימוני פרק ג' דמילה) ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת (מהרי"ל בשם ר"פ) ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד כדאמרינן גבי קטורת חדשים לקטורת (שם בשם ר"פ) ואין לאשה להיות סנדק לתינוק במקום שאפשר באיש משום דהוי כפריצות ומ"מ היא עוזרת לבעלה ומביאה התינוק עד בית הכנסת ואז לוקח האיש ממנה ונעשה סנדק (שם בשם מוהר"ם) אבל האיש יכול לעשות הכל בלא אשה (כן עשה מהרי"ל) נהגו המוהלים להתפלל ביום המילה שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם:

See also

Source 6 · Acharonim
Verified

recovered from “Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 265:44”

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah

ערוך השולחן, יורה דעה רס״ה:ל״ד — ד"ה וכיון שכסא זו הוא של אליהו

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 265:34

Summarizes the custom of limiting repeated sandak appointments and places it within the broader framework of honoring different individuals at successive britot.

וכיון שכסא זו הוא של אליהו, לכן מהדרין להיות סנדק לישב על כסא קדוש הזה, ולהחזיק הילד על ברכיו בעת המילה, ולהעשות דוגמת המזבח. ומצוה גדולה ויקרה היא. וכתב רבינו הרמ"א בסעיף י"א דיפה כוח הסנדק מכוח המוהל להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת. ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים (מאב אחד) לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת: חדשים לקטורת. עד כאן לשונו. וטרחו גדולים בזה, דאטו בקטרת לא היה רשאי הכהן להקריב כמה פעמים? אלא שלא נתנו לו, כדי לזכות לכולם. ואם כן כשהאב רוצה, למה לא יכול ליתן? ועוד: דהרי יש מקומות שהרב הוא סנדק בכל הילדים. אך בזה יש לומר דהרב בעירו הוא דוגמת הכהן הגדול, שהיה יכול להקריב כמה שירצה. אך איזה דמיון הוא לקטורת? הא כקרבן דמי מפני הדם השפוך, כמו שהבאנו בסעיף ל"א ממדרש, עיין שם. אך גם בזה יש לומר על פי המדרש סוף פרשת לך לך, וזה לשונו: אמר רבי אייבו: בשעה שמל אברהם וכו' העמידן גבעת ערלות וכו' והתליעו, ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כקטורת סמים וכו' אמר הקדוש ברוך הוא: בשעה שבניו של זה באים לידי עבירות וכו' אני נזכר להם הריח הזה וכו' עד כאן לשונו. ולבי אומר לי דעיקר העניין הוא מהדברים הנעלמים. דמצינו לרבי יהודה החסיד בצוואותיו, שלא יתן לאחד סנדק לשני בניו אלא אם כן מת אחד מהם. עד כאן לשונו. וכן ידוע שרבינו פרץ שממנו מקור דין זה היה חכם גדול בחכמת הנסתר, וגם רבינו הרמ"א כן, והיה להם דבר זה על פי סוד. אך שבדינים לא יאות להורות מתוך חכמה מסותרת, "והנגלות לנו ולבנינו", לכן עילה מצאו לתלות טעם בקטורת. וגם זה אמת. ולכן אינו מהראוי לעבור על דברי רבינו הרמ"א. (לשון "סנדק" הוא לשון לע"ז, כמו שכתב ב"ערוך" ערך "סנדק" שבלשון יון ורומי הוא פטרן ופרקליט. ובילקוט תהילים ל"ה נמצא מלת "סנדיקות", עיין שם.)

Source 7 · Acharonim
Verified

Responsa of Rema 118

שאלות ותשובות רמ"א קי״ח:א׳ — ד"ה נתבקשתי מהזקן מוכה אלהים ומעונה הניכר

Responsa of Rema 118:1

Discusses the custom concerning a person serving as sandak more than once within one family, including the basis and scope of the practice and whether it is an absolute prohibition or a custom of honor and preference.

נתבקשתי מהזקן מוכה אלהים ומעונה הניכר בשערים כמר אשר הנקרא אנשיל טייזינגר לחוות לו דעתי אם אפשר שבן בתו יוכל לומר לו קדיש אחרי מותו מאחר שהוא גדלו בביתו והשכיר לו רבי והביאו לחיי עוה"ב. ואמרתי לו כן וביקש ממני להורות לו בכתב כדי שיהיה לבן בתו לראיה בכל מקום אשר ילך. והנה באתי למלאות רצונו והנה גלוי ומפורסם בתשובת מהרי"ק שכתב כן בהדיא שיוכל לומר קדיש במקומו ואף במקום שאר אבלים המגידים על אביהם ועל אמם יש לו חלק ואין הולכים בזה אחר המנהג כדאיתא התם בתשובותיו. ואני באתי להוסיף על דבריו כי מהרי"ק כתב שם שלא מצינו שבן הבן חייב בכבוד אבי אביו ולכן הרחיק קצת בתחילה שבן הבן כאחר יחשב ולא כן הוא עמדי דהרי אמרו במדרש ויזבח יעקב זבחים לאלהי אביו יצחק ולא לאלהי אבי אביו שחייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד אבי אביו וכן כתב רש"י פרשת ויגש. ומדקאמר יותר מבכבוד אבי אביו משמע דחייב בכבודו דבלאו הכי לא שייך למימר יותר והוי למימר להו חייב בכבוד אביו ולא בכבוד אבי אביו והוא מבואר נגלה שלא כדברי מהרי"ק. כ"ש דכמר אשר הנ"ל גדל היתום תוך ביתו ואמרו במסכת סנהדרין פרק כהן גדול כל המגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו ולמדו שם מפסוקים הרבה וכ"ש שהביאו לחיי עוה"ב ששכר לו רבי ללמדו ואמרו דכבוד רבו הוא קודם לכבוד אביו שזה מביאו לחיי עוה"ז וזה מביאו לחעה"ב כ"ש בכמר אשר דכולהו איתנהו ביה שבן בתו יאמר עליו קדיש כשאר אבלים. (ובלבד שתתרצה בתו לזה ולא תקפיד שבנה יגיד קדיש בחייה כי יותר חייב בכבוד אביו ואמו מבכבוד אבי אביו, ומ"מ) משום שאמרו פ"ק דסנהדרין דמצוה לבצוע גם שלא יהא נראה זה כדבר חדש אניח הדבר על פשרת מהרי"ק שבן הבן יאמר פעם אחת והמגיד על אביו ואמו יאמר ב' פעמים כן יהיה לזה הבן בתו יאמר הוא פעם אחת ויהא לו חלק אחד בקדיש והאבל על אביו ואמו ב' חלקים ויאמר ב"פ ובזה לא יהיה דבר חדש כי היה בימים הראשונים אשר לפנינו כמבואר בדברי מהרי"ק, וחיים ושלום לכל ישראל: נאום

Source 8 · Acharonim
Verified

Levush, Yoreh De'ah 265:11

לבוש מלכות, Yoreh De'ah רס״ה:י״א — ד"ה נוהגין על פי המדרש

Levush, Yoreh De'ah 265:11

Mordechai Jaffe describes the custom of seeking the mitzvah of serving as sandak, accords the sandak precedence over the mohel in being called to the Torah, and explains that one should not appoint the same sandak for two children because the sandak is compared to a kohen offering the ketoret, for which “new” participants were preferred.

ונוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק, לתפוש התינוק בעת המילה. ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקרותו לתורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת, כלומר שמכניסו לפנים להעלות לו ריח טוב על ידי המילה, ככהן המכניס הקטורת לפנים ומעלה שם ריחו. ולכן נוהגין שלא ליתן ב' ילדים לסנדק אחד, כדאמרינן גבי קטורת (יומא יד ב): "חדשים לקטרת".

Source 9 · Acharonim
Verified

Shakh, Yoreh De'ah 265:22

שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה רס״ה:כ״ב

Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 265:22

Comments on the custom not to appoint the same sandak for multiple sons of one family, clarifying its status and the relevant exceptions and local practice.

שלא ליתן ב' ילדים כו'. כלומר שאין כופלין לתת בניו לבעל ברית אחד פעמים או שלש רק לכל בן בורר בעל ברית אחר וכן הוא במהרי"ל:

Source 10 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 265:13

ערוך השולחן, יורה דעה רס״ה

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 265:13

Restates and explains the brit-related meals and the Friday-night gathering, noting its status and the reasons offered for it — useful for whether it is tied to the father's home.

כבר כתבנו דכשאין האב כאן, יברך הסנדק "להכניסו". ורבינו הרמ"א כתב דכן הדין כשהאב כאן, ואינו יודע לברך. עד כאן לשונו. ובוודאי שכן הוא. אבל מכל מקום לא שמענו זה, דאפילו אם הוא עם הארץ – הרי יכולים לומר אתו, וכן המנהג. ודע שיש שכתב דכשהילד יתום מאב, ויש כאן אבי אביו, שהוא יברך "להכניסו" וקודם להסנדק (הגאון רבי עקיבא איגר). וטעמא דמסתבר הוא: שהרי מצוה ללמד בן בנו תורה, כל שכן שמצוה עליו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. מיהו כשהאב בחיים ואינו בביתו, דאז אינו מוטל על אבי האב – הסנדק קודם (נראה לי).

Source 11 · Acharonim
Verified

Magen Avraham 282:18

מגן אברהם רפ״ב

Magen Avraham 282:18

Abraham Abele Gombiner lists communal precedence rules, stating that the sandak takes precedence over the father, the father over the mohel, and that an individual who serves as sandak for one child is not described as barred from serving again.

בפוזנא התוקע והמתפלל מוסף בר"ה ויה"כ חיובים ובקצת מקומות אין נוהגין כן עעסי' תקפ"ד, אבי הבן בשבת שקודם המילה והמוהל והסנדק [ויש לדקדק מלשונו שאם הילד חלוש שאין יכולין למולו בשבוע זו אינו חיוב אלא בשבת שקודם המילה], ומכל מקום נ"ל דמי שחלה המילה בשבוע זו קודם דמילה בזמנה עדיפא ואם היו סבורים למול בשבוע זו והיה חיוב ואחר כך נדחה המילה אינו חיוב פעם שנית: החתן שהיה חתונו מיום ד' ואילך הוא חיוב בשבת שאחריו ודוקא כשהוא בחור או היא בתולה, ומי שאשתו הולכת לבית הכנסת הוא קודם לחתן זה, הסנדק הוא דוחה לאבי הבן, ואבי הבן למוהל ואם המוהל הוא מילד אחר יפילו גורלות, וצ"ע אם יש ב' מילות בשבת וא"א לקרות אלא שני חיובים היאך נעביד אם נאמר ששני האבות קודמים יבא מוהל של זה אצל אב של זה ומוהל של זה אצל אב של זה ויאמר נפילו גורל ואם יזכו המוהלים יאמר כל אב למוהל שלו אני קודם לך, ונ"ל דמ"מ האבות קודמין, ואיש של יולדת בת קודם לאבי הילד הזכר, ויום שמת בו אביו או אמו ג"כ קודם לאבי הילד, ובשבת שהולכים לבית הכנסת אפילו לבן הוא קודם לכל החיובים [ומ"מ נ"ל דסנדק קודם] חוץ מן החתן בשבת שמזמרין אותו, זה הכלל יום שמת בו אביו הוא אחרון לכל החיובים ואבי הילד קודם המילה הוא אחרון לו, ובבראשי' שנוהגין למכור נדר ויכלו

See also

Source 12 · Acharonim
Verified

Taz, Yoreh De'ah 265:11

טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה רס״ה:י״א

Turei Zahav on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 265:11

David HaLevi Segal explains that, unlike a second groom who should be present for the blessing because he is obligated in it and there is concern for ayin hara when both are together, a second infant need not be present; however, if his arrival will be substantially delayed, each circumcision should receive its own blessing, and ideally the second infant should be ready immediately after the first blessing.

ויש להקשות למה כתב שם רמ"א שמשום עין הרע נוהגין לברך לכל אחד בפני עצמו ומאי שנא משני תינוקות דלא הצריך להנהיג כך. ונ"ל דודאי לכתחלה צריך החתן השני להיות גם כן אצל הברכה כיון שבר חיובא הוא ואז שייך חשש עין הרע כיון ששניהם ביחד משא"כ בתינוק שנימול אין צריך להיות אצל הברכה דלאו בר חיובא הוא אבל מ"מ נראה באם ידוע שהתינוק השני לא יבא כ"כ מהר ואיכא הפסק גדול בדבר ושיחה יעשו לכל א' ברכה בפני עצמו דהיינו ברכת המילה וכדעת בעל העיטור שמביא בטור ע"כ ראוי לנהוג שגם השני יהיה מוכן אחר ברכת הראשון למולו:

Source 13 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 265

בית יוסף, יורה דעה רס״ה:י״ח — ד"ה ומ"ש וא"א ז"ל כתב בתשובה מי

Beit Yosef, Yoreh De'ah 265:18

Joseph Karo discusses circumcising two infants consecutively, ruling that one blessing of אשר קדש after both circumcisions covers both, while a second blessing is required if the second circumcision was not initially intended or if unnecessary conversation intervened; he also cites the view that one blessing covers multiple infants when they are present, with the father reciting להכניסם בבריתו של אברהם אבינו for his own sons.

ומ"ש וא"א ז"ל כתב בתשובה מי שיש לו שני תינוקות למול וכו' כלל נ"ו וכ"כ הריב"ש בתשובה סימן שפ"ד והאריך לסתור דברי בעל העיטור וכדבריהם כתב המרדכי בס"פ כיסוי הדם וכן כתב רבי' ירוחם בשם רבינו משולם והרמ"ה ומדברי רבי' ירוחם נראה שמברך אשר קדש אחר כל המילה ואפילו הכי לא הוי הפסק ואינו נראה לי אלא אחר השתי מילות מברך אשר קדש ועולה לשתיהן וכתב עוד רבי' ירוחם אבל אם לא היה בדעתו מתחלה אלא שהביאו לו למול אחר שבירך על המילה הראשונה חוזר ומברך על השנייה אחר שיגמור הראשונה שיברך עליה ולאחריה וכן אם שח שיחת חולין בין ראשונה לשנייה חוזר ומברך אפילו שבתחלה היה בדעתו למול שנית אבל אם שח דבר שצריך אל המילה לא הוי הפסק ואינו חוזר ומברך כמ"ש המפרשים בענין שחט כמה חיות בבת אחת : וכתב עוד המרדכי שאם הם של אדם אחד האב מברך להכניסם בבריתו של אברהם אבינו וכ"כ הר"ד אבודרה"ם וגם הכלבו כתב בשם גאון מי שיש לו ב' תינוקת למול בניו או שאינם בניו יוצא בברכה אחת ודמנחי קמיה בשעת הברכה ולא יפסיק בנתיים בשיחה שאין צורך המילה. וראייה מכיסוי הדם:

Source 14 · Hasidic
External

Igros Kodesh, letter 188

אגרות קודש — ח"ב אגרת קפח

Igros Kodesh letter 188

The passage discusses differing definitions of having served a talmid chacham and questions whether the mitzvah of honoring parents applies to a fourth-generation ancestor, citing relevant sources in the Shulchan Aruch, Rambam, and related commentaries.

אינו יודע הטעם והסברא מיקרי לא שימש ת"ח, וכמובן מל' רש"י בסוטה (כב, א), ולפ"ד רש"י עיקר התלמוד, שזהו הנק' בברכות וסוטה שימש ת"ח הבא לאחר שקרא (מקרא) ושנה (משנה) - הוא ידיעת טעמי ההלכות התלוים בסברא, וראי' חזקה לדעת רש"י זו - בברכות שם דקאמר דאף דתני ספרא וספרי בכ"ז מקרי לא שימש ת"ח, והרי בספרא וספרי הדינים - ברובם המכריע - מובאים ביחד עם הכתוב המשמש מקור להם. אבל זהו דעת הרמב"ם והש"ע - דפליגי בזה אפירש"י - דגם ידיעת המקור נכנס בכלל תלמוד (והא דברכות שם יש לתרץ ואכ"מ). ויעויין בזה בקו"א להל' ת"ת

Source 15 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Family 8:11)

פניני הלכה, משפחה ח׳:י״א

Peninei Halakhah, Family 8:11

The passage describes sandak as the most important honor at a brit, commonly given to a grandfather or talmid chacham, and notes that many avoid appointing the same person twice for one father’s sons because of the associated segulah for wealth and blessings, while others permit it and allow repeated appointments when needed or especially desired by the parents.

הכיבוד החשוב ביותר הוא 'סנדק'. הסנדק הוא זה שהילד מונח על ברכיו בשעת הברית, ומתפקידו לעזור מעט למוהל. בסנדקאות מכבדים בדרך כלל את הסבא או תלמיד חכם. רבים נוהגים, שאב אחד לא מכבד את אותו אדם לשמש פעמיים כסנדק של בניו (רמ"א יו"ד רסה, יא, ברכ"י שם). מפני שמקובל שבכיבוד הסנדקאות יש סגולה לעושר וברכות נוספות, וראוי שהאב יעניק זכות מיוחדת זו לעוד אנשים נכבדים. ויש נוהגים שלא להימנע מלכבד אדם אחד להיות סנדק אצל שני ילדיהם (נו"ב קמא יו"ד פו, יחו"ד ג, עז). וכן נוהגים בשעת הצורך או כשההורים רוצים בכך באופן מיוחד, שנותנים את כיבוד הסנדק לאותו אדם פעמיים.

Source 16 · Modern
External

Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 3:293)

תשובות והנהגות, ח״ג סי׳ רצ״ג

Teshuvos V'hanhagos 3:293

The passage states that a father may receive the mitzvah of sandakut, while citing the Rema’s preference for choosing the most righteous mohel and sandak and noting the merit of a grandfather serving as sandak.

On this pageThe passage states that a father may receive the mitzvah of sandakut, while citing the Rema’s preference for choosing the most righteous mohel and sandak and noting the merit of a grandfather serving as sandak.

Teshuvos V'hanhagos 3:293 — page scan on HebrewBooks
Page 328

Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 17 · Modern
External

Shaarei Halacha uMinhag, Yoreh Deah 97

שערי הלכה ומנהג, יו"ד סי׳ צ״ז

Shaarei Halacha uMinhag, Yoreh Deah 97

The passage suggests that Yosef served as sandak for multiple children of Machir and supports the view that a mara de’atra may serve as sandak for more than one child of the same parents, comparing this to the rule that “new ones for the incense” applies only to other kohanim.

On this pageThe passage suggests that Yosef served as sandak for multiple children of Machir and supports the view that a mara de’atra may serve as sandak for more than one child of the same parents, comparing this to the rule that “new ones for the incense” applies only to other kohanim.

Shaarei Halacha uMinhag, Yoreh Deah 97 — page scan on HebrewBooks
Page 273

the Lubavitcher Rebbe's halachic responsa and rulings, compiled by Heichal Menachem (ed. R' Yosef Yitzchak Havlin) Shaarei Halacha uMinhag is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 18 · Modern
External

Nishmat Shabbat vol 6:3

נשמת שבת, ח״ו סי׳ ג׳

Nishmat Shabbat vol 6:3

The passage states that the practice in Poland is to perform it either all at once or in two stages, by one person or by two, and cites the Arẓ Tzvi as permitting this when the father wishes to participate in part of the mitzvah because the entire circumcision is attributed to him through the principle that a person’s agent is considered as himself.

On this pageThe passage states that the practice in Poland is to perform it either all at once or in two stages, by one person or by two, and cites the Arẓ Tzvi as permitting this when the father wishes to participate in part of the mitzvah because the entire circumcision is attributed to him through the principle that a person’s agent is considered as himself.

Nishmat Shabbat vol 6:3 — page scan on HebrewBooks
Page 44

Nishmat Shabbat is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • והנה גם לפי צוואת רבי יהודה החסיד אין להקפיד אלא כשנעשה סנדק לשני בנים של אדם אחד. אכן בשו״ת בית דוד ]סימן קכב[ כתב, שבסאלוניקי אין נוהגים להיות סנדק ב׳ פעמים בתוך י״ב חודש לשום ילד, ואחר י״ב חודש מקבלים סנדקאות לכל ילד

  • לאביו שהוא רוצה לשמור דין תורה שמחזיק התינוק בעת המילה אסור להיות מחלל שבת, אבל יכול לכבדו בסנדקאות להחזיק התינוק בעת הברכה, וזהו כבוד חשוב מאוד שהוא המחזיק בעת הברכה והוא כסנדק, וכן עשה אבי הבן, וכיבדו להחזיק הילד בשעת

  • נותנים לסבא מספד פעמים וכן לדבנים גדולים, משמע שלא נהגו כוותיה בזה. שמעתי באדם שנולדו לו תאומים וכיבד באחד מהם את הגאון דבי אליעזד מן שך זצ״ל והוא התנה את הסכמתו להיות סנדק בתנאי שיהא של שני הילדים. והסביד לאחד מכן שלא

  • ח״ד סי׳ נ״א ס״ק ב׳ שסתם בשאלה כזאת ולא הביא מכל הפוסקים הנ״ל. ובניד״ד לכאורה כיון שאמר פעם אחת תתקבל, שוב לא יוכל לומר שנית תתקבל אחרי ברכה אחת מעין שבע לפי דעת המ״א כיון שכבר אמרה פעם, אמנם לפי הא״ר יש לומר שנית תתקבל.

  • וכל זה הוא לרפאות מכת המילה דאברהם ויצחק שהם התחלת הסרת הערלה אאע"ה המתחיל בכריתתה מהגוף ויצאע"ה בהתגלות הקדושה לפעל להיות נימול לח' שהוא התגלות העטרה היא קדושת ה' האחרונה דשם הוי' להיות השם שלם ומתאחד עם ה' ראשונה שהוא סוד יום הח' כידוע, וזהו גמר ההבדל בין ישראל לעמים דכל רואיהם יכירום ועי"ז זוכין לבוא לנחלת יעקב בלא מצרים דמטתו שלימה וד' בדד ינחנו ואין וגו' ולירש ארץ העליונה ובכניסתם לא"י ניתנה פריעת מילה ליהושע והוצרך למולם שנית ולגלות קדושת ישראל שירשו ארץ הקדושה כי גופם קדוש לד' ע"י מסירת גופם. לד' במכת חרב דחרבות צורים הרומז לאבות כמשז"ל ע"פ מראש צורים אראני שהם הביאו חרב זה לעולם למס"נ לד', וזהו ברית בנאמר ביסורין שהוא כמלח הממתיק הבשר כמ"ש בברכות (ה' סע"א) ובשר הוא הגוף ותאוותיו שצריך להמתקה דעי"ז ישוב היצה"ר טוב מאוד שנעשה המר מתוק ויזכה לג' מתנות טובות שע"י יסורין תורה וא"י ועוה"ב כמ"ש בברכות (שם), ומילה היא שורש היסורין של אהבה שקבע הש"י בעולם שכ"א עושה לבנו באהבה ובשמחה רבה דהיא מצוה שקבלו בשמחה ומולים היו כל העם היוצאים ממצרים לפני מ"ת וכן בכניסה לארץ דאז ניתנה פרועה, וגלות זה שהיא הכנה לעוה"ב היא אטופי דדמא והתחלת הרפואה ולכשתגמר רפואת מחץ מכתו ש"ע אז נשכה לעוה"ב שהוא סוד יום הח' שהוא שלימות קדושת הברית בשר שיתקדש הגוף עד שיהי' ראוי ליכנס לארץ העליונה ולזכות לחיי עולם, ועד אלישע לא הוה חולה דאיתפח כי לא ידעו עדיין להתגלות בפעל רפואה למכת המילה שהוא שורש הרפואה שבעולם שירד מחמתה מלאך רפאל פעם הראשון לעולם לרפואת אאע"ה אחר המילה דשלימות הרפואה הוא ע"י הש"י בשליחות מלאכו ואינו ביד"א כלל לרפאות א"ע רק ע"י האתדל"ת שהאדם מוסר נפשו להש"י ובא בברית, ומקדש עצמו מלמטה מעט ובעוה"ז עי"ז מקדשין אותו מלמעלה הרבה ובעוה"ב כמ"ש ביומא (ל"ט א') וזוכה לרפואת המכה היינו שלימות הקדושה שלא יצטרך ליסורין עוד והוא חיים בצער ושלא ביצה"ר שזכו לזה אבות העולם והדומים להם כמ"ש בתדבא"ר (פ"ה), וביחוד יעאע"ה באותן י"ז שנה שהי' במצרים שנא' עליו ויחי יעקב וכן קבלתי שהוא שלימות הרפואה למכה זו וע"כ נקרא ישראל כי שרית עם וגו' שכבר נצח הכל בין כחות הרוחנים המסיתים לרע בין כחות הגופנים וגם אברהם ויצחק נק' ישראל כמשז"ל אבל הם רק נק' על שמו ולפי שהם הביאו אותו לעולם וזכו שיצא החלצם והוא השורש לזה שזכה בו לכל זרעו אחריו אלא שאצלם עדיין אינו בהתגלות וצריכין לבירורים בעוה"ז עד עת קץ שיבורר ע"י דהע"ה שהי' ג"כ מכתותם כמשאז"ל ע"פ מכתם לדוד, וזהו שלימות מדת המלכות דקדושה שהובטח עלי' יעאע"ה ומלכים מחלציך יצאו כי שלימות המלוכה היא שלימות כל שלוות הגופניות בלי שום חסרון דכלום חסר מבית המלך כענין שהע"ה שהי' אז סיהרא באשלמותא והוא המאור הקטן נגד יעקב הקטן ודוד הקטן שגם במלכותו מקטין עצמו כי זהו המלכות דקדושה דבמקום גדולתו שם עונתנותו דאינו חפץ כלל בשום דבר רק מה שהש"י נותן לו, ומ"מ שורש המלכות נק' ככל הגוים אשר סביבותי בפ' שופטים ובס' שמואל כי הוא יסודו להנהגה הגופניות אבל אצל בנ"י גם זה מהש"י והכל בקדושה, ועכ"נ בשהע"ה דישב על כסא ד' בדה"א (כ"ט כ"ג) דאעפ"י שהוא התפשט במדת המלכות בתכלית ההרחבה בכל חמדות עוה"ז הגופניים עכ"ז הי' הכל בקדושה על כסא ד' ולא נטה כלום מרצון הש"י, וזהו סיהרא באשלמותא שמקבל שלימות האור שלמעלה משמש ומגן ד' והתחלת התגלות מלכות ישראל בעולם הי' ע"י שמואל הנביא ע"ה שהוא הוכן לזה מתחלת הבריאה כמשז"ל הראהו לשמואל מושח מלכים כי התפרצות החזון בעולם הוא ע"י שלימות קדושת הברית כמ"ש מבשרי אחזה אלוק דהיינו שלימות הברית בשר כי תאוות הגופניות הם עיקר המחיצה המבדלת מהשגת אלקות כי הם ב' הפכים מרוחקים זמ"ז כגבוה שמים מעל הארץ והאלקים בשמים ע"כ להשגת נבואה ומראות אלקים צריך להיות מרוחק מכל ארציות, ורק בתורה נא' לא בשמים הוא כי יכולים להשיג בה גם כשאינו מנוקה עדיין לגמרי דע"כ אנכי קודם לל"י לך אבל ההשגות הם מתוך מחשכים ובתכלית ההעלם רק כמאן דחמי בתר כותלא משא"כ השגת הנבואה שהוא ההתגלות זה א"א אלא אחר שזוכה לתכלית הקדושה שלא יראה בו שום ערות דבר מתאות גופניות, ומלך קודם לכה"ג כה"ג לנביא כדתנן סוף הוריות הם דרך כלל ג' מדרגות של ראש תוך סוף דקומה השלימה ומדת מלכות שהיא האחרונה בסוד נעוץ סופן בתחלתן חוזרת להיות ראשונה דזוכה לכתר מלכות והמלך ראש הכל כי כל מלוכה מצד התורה והחכמה כמ"ש בי מלכים ימלוכו, ושהע"ה שהוא שלימות המלכות דישראל בעוה"ז נא' בו ויחכם מכל האדם ואף בגדולת חכמת ירבעם אחאב ומנשה הגרועים מכולם הפליגו רז"ל בפ' חלק שהיו חכמים ביותר שמזה זכו למלוכה ויניקתן מג' ראשונות שהם חב"ד ומשם יניקת כלל חכמ"י דעכ"א חכם עדיף מנביא כי השגתו למעלה מעלה מהשגת הנבואה רק שהוא בהעלם, וכשיתגלה שלימות המלכות כשתחזור המלוכה לבעלי' בימות מב"ד אז יתגלה האור ההוא שבהעלם ויהי' בהתגלות ג"כ גדול מכל השגות הנביאים רק שבעוה"ז הוא בהעלם שאינו בהתגלות לבו אבל החכמים חפצים בתבונה אף שאינו בהתגלות לבם:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ומלין ופורעין. ומילה ופריעה כנגד הברית העמוד המעמיד את העולם, והעטרה עטרת זהב גדולה. ויש בערלה ג' קליפות זו על גב זו, והם כנגד ג' קליפות המקיפות את הברית אות ברית קודש, ועליהם אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיח, י-יב) בשם ה' כי אמילם ג' פעמים. והמילה גלוי הברית הקודש, והפריעה גלוי העטרה המהודרה, הסר המצנפת והרם העטרה, והם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת בגבורה. וענין זה הוא ביעור הקוצים מכרם ה' צבאות, ואז כרם חמד ענו לה ותסר את בגדי אלמנותה, וקשין דפריא נסתלקו ומאירים בה ג' גווני התפוח, ולפיכך וראיתיה לזכור ברית עולם. ובזה נכנסין ישראל לחפש בגנזי המלך לפני ולפנים: ולטעם זה מברכין להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, כי כל עוד שלא נמולים אין נכנסין באמונה הקדושה, והמקריב בנו לקרבן זה כאלו בונה מזבח ומקריב עליו כל הקרבנות, והוא שכתוב (שמות כ, כא) מזבח אדמה תעשה לי וגו'. ולזה נותנין הערלה בעפר, והכי איתא בפרק ר' אליעזר (עי' יבמות עא, ב), כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא היו פורעים משום עינוי הדרך. וכשהיו מוהלין, נוטלין הערלה וטומנין אותה בעפר, ומאותה שעה ואילך היו נותנין הערלה בעפר, עד כאן: ודע כי יש שלוחים ידועים ממונים על דם ברית, ונוטלין אותו ומניחים אותו בהיכל ידוע מז' היכלי המלך, ובשעת כעסו של הקב"ה, משגיח בדם ההוא והמקטרג מסתלק משם, והקב"ה מרחם על ישראל. ודע כי הערלה ההיא חלק השר היודע בקרבן ההוא, וכשרואה שזה חלקו, נכנע ואין לו יכולת לקטרג, ועולה ומלמד סניגוריא על ישראל. וסתרי הסתרים בגנזי החכמה גנוזים, טעם שימת הערלה בעפר שאל המאור הקדוש ע"ה לאליהו ז"ל. והשיב, שמעתי בישיבה של מעלה, שהערל הוא הנחש, וכיון שמעבירין אותו ממקומו, צריך לתת לו מזונו, הדא הוא דכתיב (ישעיה סה, כה) ונחש עפר לחמו:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Filed under: מילה בשבת

  • Berakhot 10bunverified

    Filed under: Times for Prayer

Related sheets

Halachaהלכה

Rabbinic Succession and Leadership Transitions

Sources examining how rabbinic authority transfers when a scholar of greater learning arrives in a community, drawing on the biblical model of Moses and Joshua and the talmudic account of Hillel's recognition by the בני בתירא. The sources explore whether transition occurs through public investiture, voluntary yielding based on superior knowledge, or institutional procedure.

View Sources55 sources
Halachaהלכה

The Source of Rabbinic Authority

These sources establish the biblical and rabbinic foundations of halakhic authority, tracing the chain of transmission from Moses through successive generations and defining the binding force of the recognized courts and sages in interpreting and adjudicating Jewish law.

View Sources44 sources
Halachaהלכה

The Prohibition Against Excessive Kaddish

Jewish law addresses the impropriety of reciting multiple Kaddishim beyond those established in the fixed prayer structure. Sources explain that Kaddish requires a genuine communal setting, proper attentiveness, and measured use in order to preserve its sanctity and the congregation's reverence.

View Sources21 sources
Otherכללי

Bar Mitzvah Boy Delivering a Talmudic Discourse

The sources found do not address the question of whether a bar mitzvah boy delivering a deep Talmudic pilpul or pshetel is a required or customary practice, its historical origins, or responsa specifically about such discourses. The sources instead discuss the basic halakhic status of bar mitzvah at age thirteen, the obligation to study Torah thereafter, the obligation to hold a celebratory meal, and the ethical principle that Torah study should not be pursued for personal honor or self-aggrandizement.

View Sources9 sources
Mitzvotמצוות

Bar Mitzvah Derashah: Origins and Obligation

Sources address the status of a bar mitzvah boy delivering a derashah at his celebration meal. While a seudah on the day of becoming bar mitzvah is described as obligatory, the derashah itself is treated as a customary practice that can elevate the meal to the status of a seudat mitzvah even if held on a different day. Classical and modern authorities cite precedent from rabbinic practice and discuss how the derashah functions within the halakhic framework of the occasion.

View Sources9 sources
Mitzvotמצוות

Bar Mitzvah Seudah and the Derasha Tradition

Sources discuss the custom of celebrating a boy's bar mitzvah with a festive meal (seudah), the relationship between delivering a derasha (Torah discourse) and elevating the meal to a seudat mitzvah, and the conditions under which such a celebration qualifies as a religious obligation rather than a mere custom.

View Sources9 sources