The Blessing on Breaded Chicken

מַתְנִי׳ כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּירוֹת? עַל פֵּירוֹת הָאִילָן הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן״. וְעַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר: ״הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ״. וְעַל הַיְּרָקוֹת הוּא אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים״. דְּיָלֵיף מִכֶּרֶם: מָה כֶּרֶם דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה וְטָעוּן בְּרָכָה, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה — טָעוּן בְּרָכָה.

MISHNA: This mishna discusses the blessings recited over various foods. How does one recite a blessing over fruits? Over different fruits that grow on a tree one recites: Who creates fruit of the tree, with the exception of wine. Although wine is produced from fruit of the tree, due to its significance, its blessing differs from other fruits of the tree. Over wine one recites: Who creates fruit of the vine. Over fruits that grow from the earth, one recites: Who creates fruit of the ground, with the exception of bread. Bread, too, is significant and its blessing differs from other fruits of the ground, as over bread one recites: Who brings forth bread from the earth. Over herbs and leafy vegetables one recites: Who creates fruit of the ground. Rabbi Yehuda says that there is room to distinguish between fruits that grow from the earth, herbs, and leafy vegetables. Although they are all fruit of the ground, since they have different qualities, the blessing on the latter is: Who creates various kinds of herbs. The Gemara responds: It is derived by means of the hermeneutic principle: What do we find, from the produce of a vineyard: Just as the fruit of the vineyard is an item from which one derives benefit and it requires a blessing, so too, any item from which one derives benefit, requires a blessing.

אָמַר רָבִינָא: אָמַר לִי רַב מְשַׁרְשְׁיָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן, הָכִי אָמַר הִלֵּל מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא: לָא נִיכְרוֹךְ אִינִישׁ מַצָּה וּמָרוֹר בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְנֵיכוֹל, מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לַן מַצָּה בִּזְמַן הַזֶּה דְּאוֹרָיְיתָא, וּמָרוֹר דְּרַבָּנַן, וְאָתֵי מָרוֹר דְּרַבָּנַן וּמְבַטֵּיל לֵיהּ לְמַצָּה דְּאוֹרָיְיתָא. וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר: מִצְוֹת אֵין מְבַטְּלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הָנֵי מִילֵּי דְּאוֹרָיְיתָא בִּדְאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן בִּדְרַבָּנַן, אֲבָל דְּאוֹרָיְיתָא וּדְרַבָּנַן — אָתֵי דְּרַבָּנַן וּמְבַטֵּיל לֵיהּ לִדְאוֹרָיְיתָא.

Ravina said: Rav Mesharshiya, son of Rav Natan, said to me that Hillel said as follows, citing tradition: A person should not wrap matza and bitter herbs together and eat them. He ruled in this manner because he maintains that today, after the destruction of the Temple, the obligation to eat matza applies by Torah law, and the obligation to eat bitter herbs without the Paschal lamb applies by rabbinic law. And if one were to wrap them together, the bitter herbs, whose obligation applies by rabbinic law, would come and nullify the matza, whose obligation applies by Torah law. And even according to the one who says that mitzvot do not nullify each other, that principle applies only to a mixture of one food whose obligation applies by Torah law with another food whose obligation applies by Torah law, or to a mixture of one food whose obligation applies by rabbinic law with another food whose obligation applies by rabbinic law. However, in a case of a mixture of one food whose obligation applies by Torah law with another food whose obligation applies by rabbinic law, the food whose obligation applies by rabbinic law comes and nullifies the food whose obligation applies by Torah law.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמִּין הַזֶּה חָשׁוּב אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה טְפֵלָה. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁעֵרֵב טְפֵלָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה. וְזֶה כְּלָל בִּבְרָכוֹת כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה בֵּין שֶׁהָיְתָה הַטְּפֵלָה מְעֹרֶבֶת עִם הָעִקָּר בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֹרֶבֶת: כֵּיצַד הִיא הַטְּפֵלָה הַמְעֹרֶבֶת. כְּגוֹן לֶפֶת אוֹ כְּרוּב שֶׁבִּשְּׁלוֹ וְעֵרֵב בּוֹ קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין כְּדֵי לְדַבְּקוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת שֶׁהַלֶּפֶת הוּא הָעִקָּר וְקִמְחוֹ טְפֵלָה. שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּעָרְבִין אוֹתוֹ לְדַבֵּק אוֹ כְּדֵי לִתֵּן רֵיחַ אוֹ כְּדֵי לִצְבֹּעַ אֶת הַתַּבְשִׁיל הֲרֵי זוֹ טְפֵלָה. אֲבָל אִם עֵרֵב כְּדֵי לִתֵּן טַעַם בַּתַּעֲרוֹבוֹת הֲרֵי הוּא עִקָּר. לְפִיכָךְ מִינֵי דְּבַשׁ שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן וְנוֹתְנִין בָּהֶן חֵלֶב חִטָּה כְּדֵי לְדַבֵּק וְעוֹשִׂין מֵהֶן מִינֵי מְתִיקָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא הָעִקָּר:

When does the above apply? When the person considers the [flour or bread] from the five species of grain as the primary element [of the mixture] and not as a secondary element. If, however, the [flour or bread] from the five species of grain is a secondary element of a mixture, the person should recite the [appropriate] blessing over the primary food, and thus fulfill his obligation regarding the secondary food. This is a major principle with regard to blessings: Whenever a food contains primary and secondary elements, a person should recite a blessing over the primary element, and thus fulfill his obligation regarding the secondary element. [This principle applies] regardless of whether the secondary element is mixed together with the primary element or not. What is an example of a secondary food mixed together [with a primary food]? Cooked turnips or cabbage to which flour from one of the five species was added so that it would hold together. The blessing borey minei mezonot is not recited, because the turnips are of primary importance and the flour is secondary. Similarly, whenever a substance is added to hold food together, to add fragrance, or to color a dish, it is considered secondary. If, however, it was added in order to add flavor to the food, it is considered of primary importance. Accordingly, when sweets are made by cooking honey and mixing it with starch so that it will stick together, the blessing borey minei mezonot is not recited, because the honey is of primary importance.

וכן על המרק של בשר - מברכין 'שהכל', ובאופן שאין שם רק מרק בלבד, דא(י)לו יש בה איזה דבר מאכל, ברכתה כברכת המאכל כשאוכלם יחד, שהרי המאכל עיקר והמרק טפל, אלא אם כן המאכל הוא מעט מאוד ואינו אלא כדי ליתן טעם בהמרק כמו זופ"א, דאז העיקר הוא המרק ומברכין 'שהכל'.

אין מברכין בפה"ע ובפה"א אלא על דבר שהוא עיקר הפרי. אבל מה שאינו עיקר הפרי יורד מדרגה א' דאם הוא פ"הע מברך בפ"הא ואם הוא פה"א מברך שהכל (סי' ר"ב ע"ש במגן אברהם ס"ק י"ז) ולכך השרביטים שקורין שוטין של קטניות אפי' הם מתוקים אם אכלן בפ"ע בלא הקטניות כיון שאינן עיקר הפרי מברך שהכל (ול"ד לקליפה דידוע דאינן נאכלין אלא ברכותן ואח"כ נתקשו) והט"ז כתב דעל צוקער שויטן מברך בפה"א וצ"ע:

עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, כְּגוֹן בְּשַׂר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, דָּגִים וַחֲגָבִים, חָלָב וּגְבִינָה וּבֵיצִים, מַיִם, מֶלַח וּדְבַשׁ — מְבָרְכִים "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".

כל שהוא עיקר ועמו טפיל' מברך על העיק' ופוטר את הטפילה וכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע התבשיל ה"ז טפיל' אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר לפיכך מיני דבש שמבשלים אותו ונותני' בהם חלב חטה כדי לדבק ועושי' מהם מיני מתיקה אינו מברך במ"מ מפני שהדבש הוא העיקר: