Midrashic Interpretations of Hannah's Prayer

וַתַּ֨עַן חַנָּ֤ה וַתֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲדֹנִ֔י אִשָּׁ֤ה קְשַׁת־ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת־נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

״וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: עַל עִסְקֵי לִבָּהּ. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כׇּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ בָּאִשָּׁה, לֹא בָּרָאתָ דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה: עֵינַיִם לִרְאוֹת, וְאׇזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ, חוֹטֶם לְהָרִיחַ, פֶּה לְדַבֵּר, יָדַיִם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה, רַגְלַיִם לְהַלֵּךְ בָּהֶן, דַּדִּים לְהָנִיק בָּהֶן. דַּדִּים הַלָּלוּ שֶׁנָּתַתָּ עַל לִבִּי לָמָּה? לֹא לְהָנִיק בָּהֶן?! תֵּן לִי בֵּן, וְאָנִיק בָּהֶן. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: חַנָּה הֵטִיחָה דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. שֶׁנֶּאֱמַר ״וְתִתְפַּלֵּל עַל ה׳״, מְלַמֵּד שֶׁהֵטִיחָה דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה.

The Gemara continues to deal with Hannah’s prayer. It is said: “And Hannah spoke on her heart.” Several interpretations are offered to explain her use of the phrase “on her heart” instead of the common phrase to her heart (Maharsha). Rabbi Elazar said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: Hannah spoke to God concerning matters of her heart. She said before Him: Master of the Universe, of all the organs You created in a woman, You have not created one in vain. Every organ fulfills its purpose; eyes to see, ears to hear, a nose to smell, a mouth to speak, hands with which to perform labor, feet with which to walk, breasts with which to nurse. If so, these breasts that You placed upon my heart, to what purpose did You place them? Was it not in order to nurse with them? Grant me a son and I will nurse with them. After explaining the uncommon expression, on her heart, the Gemara cites an additional statement in the matter of Hannah. And Rabbi Elazar said: Hannah spoke impertinently toward God on High. As it is stated: “And she prayed onto the Lord,” as opposed to the common phrase: To the Lord. This teaches that she spoke impertinently toward on High.

ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלו וגו' הלוא אנכי טוב לך וגו' (שמואל א' א' ח'). אמר רבי לוי הלא אני אינו כתוב כאן, אלא הלא אנכי, אמר לה בריך יהא בחלקך, כמה דאת אמר אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב'). ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה ועלי הכהן יושב על הכסא (שמואל א' א' ט'). מלמד שבאותו היום מנו אותו כהן גדול. והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה (שם שם י'). כל מעשה חנה בכפלים, כעסה בכפלים, וכעסתה צרתה גם כעס, מנתה בכפלים, ולחנה יתן מנה אחת אפים, בכיתה בכפלים, ובכה תבכה, ראייתה בכפלים, אם ראה תראה, נדרה בכפלים, ותדר נדר.

אמר רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא וחנה היא מדברת (ו) על לבה על עסקי לבה אמרה לפני הקב"ה רבונו של עולם כלום בראת דבר אחד לבטלה, בראת עינים לראות, אזנים לשמוע, פה לדבר, חוטם להריח, ידים לעשות מלאכה, דדים הללו שבראת על לבי לא להניק בהם, תן לי בן להניק בהם. אמר רבי אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל על ה': ותדר נדר ותאמר. א"ר יצחק הבבללי מאן דנדר [בעת צרה] מצוה דכתיב וידר יעקב נדר לאמר, לאמר לדורות שיהיו נודרים בשעת צרתן, וכה"א אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי. אמר רב ארבעה הם שנדרו, שנים נדרו ונשתכרו וכו' (כתוב ברמז ס"ח). ותדר נדר כל מעשיה בכפלים. כעסה בכפלים וכעסתה צרתה גם כעס. מנתה בכפלים מנה אחת אפים. בכייתה בכפלים ובכה תבכה. ראייתה בכפלים אם ראה תראה. נדרה בכפלים ותדר נדר: ה' צבאות אם ראה תראה. אמר רבי אלעזר מים שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקרא להקב"ה צבאות עד שבאת חנה ואמרה לפניו רבש"ע מכל חיילות שבראת בעולמך קשה לפניך שתתן לי בן אחד. משל למה"ד למלך ב"ו שעשה משתה לעבדיו, בא עני אחד ועמד על הפתח אמר להם תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו דחק ונכנס לפני המלך אמר מכל סעודה שעשית קשה לך ליתן לי פרוסה אחת:

[דבר אחר רצון יראיו יעשה] מי היה זו חנה שנתפללה לפני הקב"ה ולא הוציאה הקדוש ברוך הוא ריקם מתפילתה אלא שמע הקדוש ברוך הוא את תפילתה ונתן לה כל מה שביקשה הימנו. ותדור נדר ותאמר ה' צבאות (שמואל א' א' י"א) מהו ה' צבאות אמר רבי יהודה בר' סימון אמרה חנה לפני הקב"ה רבונו של עולם יש צבא למעלה יש צבא למטה הצבא של מעלה אינם [לא] אוכלים ולא שותים ולא פרים ורבים ולא מתים אלא חיים לעולם והצבא שלמטה אוכלים ושותים ופרים ורבים ומתים ואיני יודעת מאיזו צבא אני אם משל מעלה או משל מטה אם מצבא של מעלה אני לא אהיה לא אוכלת ולא שותית (אלא) [ולא] מולידה ולא מתה אלא חיה לעולם כשם שהם חיים לעולם ואם מצבא של מטה אני אהא אוכלת ושותית ומולידה ומתה כשם שהם אוכלים ושותים ופרים ורבים זהו ה' צבאות. דבר אחר ה' צבאות א"ר יהודה ברבי סימון בפעמי רגלים עלתה חנה לב"המק וראתה את כל ישראל שם אמרה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כל הצבאות האילו יש לך ואין לי אחד בהם. [אם ראה תראה וגו'] (שם) אם ראה מוטב ואם לאו תראה שלא בטובתך אמרה לפניו מוטב שתראה בטובה קודם שתראה שלא בטובה אמרה אם אין אתה פוקדני אני הולכת ועושה עצמי (משחת') [מסתתרת] עם איש אחד ובעלי רואה אותי וחושדני ומוליכני אצל כהן ומשקה אותי מי המרים נמצאת אני טהורה ועליך לפקוד אותי וליתן לי בן שהכתבת בתורה ואם לא נטמאה [וגו'] ונקתה ונזרעה זרע (במדבר ה' כ"ח) הוי אם ראה תראה ראה בטובה עד שלא תראה שלא בטובה. וזכרתני ולא תשכח אמתך (שמואל שם) א"ר שמואל בר נחמן שלשה פעמים כתוב בפסוק זה אמתך אמתך אמתך כנגד שלש מצות ששנו רבותינו שהנשים זקוקים להם בנדה בחלה ובהדלקת הנר אמרה חנה רבונו של עולם לא הייתה אמתך זהירה בשלשתם מהו וזכרתני בזכרים ולא תשכח את אמתך בנקיבות הה"ד כי פקד ה' את חנה ותהר [וגו']:

רב אמר אמרה אם מהעליונים אני לא אמות, ואם מן התחתונים אני אפרה וארבה כתחתונים. רב אמר פעמי רגלים היו, אמרה לפניו רבון כל העולמים מכל אוכלוסין שיש לפניך אין אתה פוקדני כאחד מהן, אמר רבי חגי בשם רבי יצחק כמה בתי שקצים ורמשים יש לפניך, ואין את פוקדני כאחד מהן. אמר רבי זכאי רבה לולוטוס שעבר עני על פתחו לפני שלחנו, אמר ליה זכה עמי, אמר ליה איזיל ואת אתי, אמרה ליה מכל אוכלוסין שיש לפניך, אין את פוקדני כאחד מהן.

וְקַיָימַת קְיָים וַאֲמָרַת יְיָ צְבָאוֹת אִם מִגְלָא גְלֵי קֳדָמָךְ סִגוּף אַמְתָךְ וְיֵעוּל דָכְרָנִי קֳדָמָךְ וְלָא תַרְחִיק יַת אַמְתָךְ וְתִתֵּן לְאַמְתָךְ בַּר בְּגוֹ בְּנֵי אֱנָשָׁא וְאֶמְסְרִינֵיהּ דִיהֵי מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי וּמַרְוַת אֱנָשׁ לָא תְהֵי עֲלוֹהִי: וְחַנָה הִיא מְצַלְיָא בְּלִבָּהּ לְחוֹד סִפְוָתָהָא נַיְידָן וְקָלָהּ לָא מִשְׁתְּמָע וְחָשְׁבָהּ עֵלִי כְּאִתְּתָא רַוְיָא: וַאֲתִיבַת חַנָה וַאֲמַרַת לָא רִבּוֹנִי אִתְּתָא עָקַת רוּחַ אֲנָא וַחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק לָא אִשְׁתֵּיתִי וַאֲמָרִית עוּלְבַן נַפְשִׁי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ:

And she swore an oath and said, ‘O LORD Sebaoth, the affliction of thy maidservant is indeed revealed before Thee. And let my memory come in before Thee and do not keep thy maidservant far away. And give to thy maidservant a son in the midst of the sons of men. And I will hand him over, that he may serve before the LORD all the days of his life. And the dominion of man will not be upon him.’ And Hannah was praying in her heart. Only her lips moved, and her voice was not heard. And Eli took her to be as a drunken woman. And Hannah answered and said, ‘No, my lord, I am a woman anguished of spirit. I have drunk neither new nor old wine, but I have told the humiliation of my soul in prayer before the LORD.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה. מְנָלַן? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״פְּקִידָה״ ״פְּקִידָה״, אָתְיָא ״זְכִירָה״ ״זְכִירָה״. כְּתִיב בְּרָחֵל: ״וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל״, וּכְתִיב בְּחַנָּה: ״וַיִּזְכְּרֶהָ ה׳״, וְאָתְיָא ״זְכִירָה״ ״זְכִירָה״ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּכְתִיב: ״שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה״. ״פְּקִידָה״ ״פְּקִידָה״, כְּתִיב בְּחַנָּה: ״כִּי פָקַד ה׳ אֶת חַנָּה״, וּכְתִיב בְּשָׂרָה: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״.

It was taught in the baraita: On Rosh HaShana, Sarah, Rachel, and Hannah were revisited by God and conceived children. The Gemara asks: From where do we derive this? Rabbi Elazar said: This is derived by means of a verbal analogy between one instance of the term revisiting [pekida] and another instance of the term revisiting, and by means of a verbal analogy between one instance of the term remembering [zekhira] and another instance of the word remembering. It is written about Rachel: “And God remembered Rachel” (Genesis 30:22), and it is written about Hannah: “And the Lord remembered her” (I Samuel 1:19). And the meaning of these instances of the term remembering is derived from another instance of the term remembering, with regard to Rosh HaShana, as it is written: “A solemn rest, memorial proclaimed with the blast of a shofar” (Leviticus 23:24). From here it is derived that Rachel and Hannah were remembered by God on Rosh HaShana. And the meaning of one instance of the term revisiting is derived from another instance of the term revisiting. It is written about Hannah: “And the Lord revisited Hannah” (I Samuel 2:21), and it is written about Sarah: “And the Lord revisited Sarah” (Genesis 21:1). From here it is derived that just as Hannah was revisited on Rosh HaShana, so too, Sarah was revisited on Rosh HaShana.

הֵשִׁיב רַבִּי תַּחַת בֵּית הִלֵּל: לְדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, ״וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִיאוֹתִיו״ — וְהָא שְׁמוּאֵל, דְּיָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵיפוֹ שֶׁל אָבִיו הֲוָה. אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ: וּלְטַעְמָיךְ, תִּיקְשֵׁי לָךְ, חַנָּה גּוּפַהּ מִי לָא מִיחַיְּיבָא בְּשִׂמְחָה? אֶלָּא חַנָּה, מְפַנְּקוּתָא יַתִּירְתָּא חַזְיָיא בֵּיהּ בִּשְׁמוּאֵל, וְחַשָּׁא בֵּיהּ בִּשְׁמוּאֵל לְחוּלְשָׁא דְאוֹרְחָא.

It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi responded in place of Beit Hillel, that according to the statement of Beit Shammai that a child who is unable to ride on his father’s shoulders is not obligated in the mitzva of appearance, they must explain a verse that deals with Hanna, Samuel’s mother: “But Hanna did not ascend, for she said to her husband: Until the child is weaned, when I will bring him” (I Samuel 1:22). But Samuel was able to ride on his father’s shoulders. The age of weaning is twenty-four months, before which Samuel was already old enough to ride on his father’s shoulders, and yet he was not ready to ascend to the Tabernacle. This shows that only a child who is able to walk on his own is obligated in the mitzva of appearance. Rabbi Yehuda HaNasi’s father said to him: According to your reasoning, ask about Hanna herself: Wasn’t she obligated in rejoicing? Why didn’t she travel to the Tabernacle to fulfill a mitzva in which she herself was obligated? Rather, Hanna saw in Samuel the need for extra pampering, and she was concerned about Samuel lest he experience weakness from the journey. Since she was unable to bring him, she herself did not come.

חַנָּה עַל יְדֵי שֶׁרִיבְתָה בִתְפִילָּתָהּ קִיצְרָה בְיָמָיו שֶׁלְשְׁמוּאֵל. שֶׁאָמְרָה וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם. וַהֲלֹא אֵין עוֹלָמוֹ שֶׁלְלֵוִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים שָׁנָה. דִּכְתִיב וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבוֹדָה.

יָכוֹל יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ — כְּבָר מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי חַנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ״. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: כַּמָּה הִלְכְתָא גִּבָּרָווֹתָא אִיכָּא לְמִשְׁמַע מֵהָנֵי קְרָאֵי דְחַנָּה. ״וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ״ — מִכָּאן לַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּין לִבּוֹ. ״רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת״ — מִכָּאן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁיַּחְתּוֹךְ בִּשְׂפָתָיו. ״וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ״ — מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ. ״וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה״ — מִכָּאן שֶׁשִּׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל.

Furthermore, I might have thought that one may make his voice heard in his Amida prayer; it has already been articulated by Hannah in her prayer, as it is stated: “And Hannah spoke in her heart, only her lips moved and her voice could not be heard” (I Samuel 1:13). Rav Hamnuna said: How many significant halakhot can be derived from these verses of the prayer of Hannah? As it says: “And Hannah spoke in her heart, only her lips moved and her voice could not be heard, so Eli thought her to be drunk” (I Samuel 1:13). The Gemara elaborates: From that which is stated here: “And Hannah spoke in her heart,” the halakha that one who prays must focus his heart on his prayer is derived. And from that which is stated here: “Only her lips moved,” the halakha that one who prays must enunciate the words with his lips, not only contemplate them in his heart, is derived. From that which is written here: “And her voice could not be heard,” the halakha that one is forbidden to raise his voice in his Amida prayer as it must be recited silently. From the continuation of the verse here: “So Eli thought her to be drunk,” the halakha that a drunk person is forbidden to pray. That is why he rebuked her.

ה׳ צְבָאוֹת. לָמָּה נִתְיַחֵד שֵׁם זֶה כָּאן, אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁנֵי צְבָאוֹת בָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ. הָעֶלְיוֹנִים, לֹא פָּרִים וְלֹא רָבִים וְלֹא מֵתִים. וְהַתַּחְתּוֹנִים, פָּרִים וְרָבִים וּמֵתִים. אִם אֲנִי מִן הַתַּחְתּוֹנִים, אֶהְיֶה פָּרָה וְרָבָה וּמֵתָה, וְאִם אֲנִי מִן הָעֶלְיוֹנִים, לֹא אָמוּת. זוֹ מָצָאתִי בְּאַגָּדָה שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי (פסיקתא רבתי). וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (לא:) מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ: עַד הֵנָּה לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ לְהַקָּבָּ״ה ׳צְבָאוֹת׳, אֶלָּא כָּךְ אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִכָּל צְבָאוֹת שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ קָשֶׁה בְּעֵינֶיךָ לִיתֵּן לִי בֵּן אֶחָד: אִם רָאֹה תִרְאֶה. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בוֹ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (שם) מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ: אֲמָתֶךָ. הָאָמוּר שָׁלוֹש פְּעָמִים בַּמִּקְרָא, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁהָאִשָּׁה מְצֻוָּה עֲלֵיהֶם:

Adonoy of Hosts. Why was this Name designated here? She [Chana] said before Him, "Lord of the universe, You created two hosts in Your world. The heavenly beings neither multiply nor do they die; the earthly beings both multiply and die. If I am of the earthly beings, let me multiply and die, and if I am of the heavenly beings, let me not die." I found [this explanation] in the Aggadah of R. Eliezer the son of R. Yose Haglili. Our Rabbis in Maseches Berachos, expounded what they expounded: —Until then, there was no one person who called the Holy One, Blessed is He, [Master of] Hosts. She said thus before Him; "Lord of the universe, of all the hosts which You created in Your world, is it difficult for you to grant me one son?" If You look at. In Maseches Berachos, our Sages expounded what they expounded. Your maidservant. [The word 'maidservant'] is stated three times in this verse, corresponding to the three mitzvos which a woman is commanded to observe.

ה' צבאות. דרשו רבותינו ז"ל לפי שלא מצאנו עד הנה אדם שקראו ה' צבאות כי מה שאמ' למעלה לה' צבאות בשילה הוא סיפור דברים ממחבר הספר לפיכך אמרו למה נתיחד כאן בשם הזה אמרה חנה לפני הקב"ה שני צבאות בראת בעולמך העליונים לא פרים ולא רבים ולא מתים התחתונים פרים ורבים ומתים אם מן התחתונים אני אהיה פרה ורבה אם מן העליונים אני אהיה בחיים ולא אמות ועוד אמרו רבותינו ז"ל אמר רב פעמי רגלים היו עולים אמרה חנה לפני הקב"ה רבון העולמים מכל אוכלוסין שיש לפניך אין אתה פוקדני באחד מהן: אם ראה תראה. דרשו מפני הכפל ואין צריך כי כן מנהג הלשון לצרף המקור עם הפעלים כמו אם שמוע תשמעון ואמר כי לחזק הדבר הוא זה הצירוף והם ז"ל דרשו בו אם ראה מוטב ואם לאו תראה אני מקנאה לאלקנה בעלי ואני יולדת כמו שכתבת בתורתך ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא וגו': בעני אמתך. שלשה יש בפסוק כמו אלה תולדות נח וישראל חמשה בפסוק כי כן דרך המקראות לצחות ודרשו בו אמרה חנה שלש מצות נצטותה האשה ולא עברתי על אחת מהן: וזכרתני ולא תשכח את אמתך. הכפל לחזק התפלה והבקשה וכן זכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח לחזק המצוה ודרשו רבותינו ז"ל וזכרתני בזכרים ולא תשכח את אמתך בנקבות: זרע אנשים. פי' זכרים ומה שאמר ומורה לא יעלה על ראשו מוכיח כי על זכרים אמרה כי לא יאמר זה על הנקבות וי"ת בר בגו בני אנשא, ובדרש זרע אנשים שלא יהו פניהם דומים לא לקוף ולא לסריס, ד"א זרע אנשים חכמים כמא דאת אמר אנשים חכמים ונבונים אנשים נביאים כד"א וישארו שני אנשים ועוד אמרו זרע ששקול כשני אנשים ומאי נינהו משה ואהרן שנא' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו: ונתתיו לה'. שיהיה נזיר קדש לה' וי"ת ואמסריניה דיהא משמש קדם ה' ואם כן לדבריו מה נתנה לו חנה והלא כל הלוים לה' נתונים נוכל לפרש כי שאר הלוים היו באין לעבודת ה' מבן עשרים וחמש שנה והיא נתנה אותו לה' כל ימיו ובדרש אמרו לה לחנה למה את מבקשת זרע אנשים חכמים זרע אנשים נביאים אמרה להם שיהא ראוי לתתו לה' וזהו ונתתיו לה': והיה כי הרבתה. בדרש ר"ש בשם רבי חלפתא ובשם ר"מ מכאן כל המרבה בתפילה נענה מחלפא שטתיה דר"מ תמן אמר רבי אבהו בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין בשם דרבי לוי בשם ר' מאיר בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה על ידי שהרבתה בתפלה קצרה ימיו של שמואל שנאמר וישב שם עד עולם ואין עולם של לוים אלא חמשים שנה דכתיב ומבן חמשים שנה וגו' והא אינון נ"ב אמר ר' יוסי בר בון תרתי שגמלתו: ואלהי ישראל יתן את שלתך. שלתך כתיב אמר לה הבן הזה שאתה עתידה להעמיד הרבה שלל עתיד הוא לשלול מן התורה:

O Lord of hosts: Our Rabbis, may their memory be blessed, expounded - since until then, we did not find one person who called the Lord, the Lord of Hosts. For what it stated above (I Samuel 1:3), "to the Lord of Hosts in Shiloh," is the narrative from the writer of the book. Hence they said, "Why did this name come specifically here? Channah said before the Holy One, blessed be He, 'You created two hosts in Your world. The heavenly beings neither multiply nor do they die; the earthly beings multiply and die. If I am of the earthly beings, let me multiply, and if I am of the heavenly beings, let me not die." And our Rabbis, may their memory be blessed, also said, "Rav said, 'The steps of the pilgrims were going up. Channah said before the Holy One, blessed be He, "Master of the worlds, From all of these masses that you have before You, can you not remember me with one of them?"'" If You will surely look (lit., look, you will look): They expounded because of the doubling (of the word, look). But it is not necessary, for this is the way of the language, to join the infinitive with verbs, like (Jeremiah 17:24), "if you will surely listen (lit., listen, you will listen). And it said [it], because this combination is to strengthen the matter. And they, may their memory be blessed, expounded about it (Berakhot 31b), "If You will look, fine; but if not, You will look: I will go and have Elkanah, my husband, be jealous of me, and I will give birth, as You have written in Your Torah, (Numbers 5:28), 'But if the woman was not defiled and she is pure [... and shall bear seed].'" Upon the affliction of your maidservant: [The word, "your maidservant," appears] three times in the verse; like [Noach, in] "These are the generations of Noach" (Genesis 6:9); and Israel, five times, in the verse (Numbers 8:19). For this is the way of the Scriptures, to embellish. But they expounded about it (Pesikta Rabbati 43:1) - Channah said, "A woman is commanded with three commandments, and I have not transgressed [even] one of them." And You will remember me and not forget your maidservant: The repetition is to strengthen the prayer and the request. And likewise (Deuteronomy 25:17-18), "Remember that which Amalek did to you [...] do not forget," is to strengthen the commandment. And our Rabbis, may their memory be blessed, expounded (Pesikta Rabbati 43:1), "'And You will remember me,' with males; 'and not forget your maidservant,' with females." The offspring of men: Its explanation is males; and that which it stated, "and a razor shall never come on his head," shows that she said it about males. For this is not said about females. And Yonatan translated it [in the Targum] as, "a son amidst people." And in the homiletical teachings: The offspring of men, that their faces not be similar to a monkey, nor to a eunuch. Another explanation - the offspring of men, wise men, as you say (Deuteronomy 1:13), "wise and understanding men"; men, prophets, as you say (Numbers 11:26), "And two men remained." And they also said, offspring that is equivalent to two men. And who were they? Moshe and Aharon, as it is stated (Psalms 99:6), "Moshe and Aharon among His priests, and Shmuel among those who call His name." Then I will give him to the Lord: That he should be a holy nazirite before the Lord. And Yonatan translated it [in the Targum] as, "and I will give him over to serve before the Lord." But if it is like his words, what did Channah give to Him; are not all Levites given to the Lord? We can [however] explain that the other Levites would come to the service of the Lord from twenty-five years old, whereas she gave him to the Lord "all his days." And in the homiletical teachings: They said to Channah, "Why are you requesting the offspring of wise men, the offspring of prophetical men?" She said to them, "So that he be suitable to give him to the Lord." And as she kept on: In the homiletical teachings (Talmud Yerushalmi Berakhot 4:1): Rebbi Levi said [that] Rabbi Shimon [said] in the name of Rabbi Chalafta and in the name of Rabbi Meir, "From here, [we learn that] everyone who increases his prayers will be answered." The position of Rabbi Meir is inverted. There Rabbi Abbahu, the son of Rabbi Pappai and Rabbi Yehoshua of Sakhnin in the name of Rebbi Levi say, "'In all excitement there is something superfluous; and the word of the lips is but for deficit' (Proverbs 14:23) - Hannah, because she prayed too long, reduced the years of Samuel. As it is stated (I Samuel 1:22), 'He shall dwell there forever'; and 'forever,' for a Levite is only fifty years, as it is written (Numbers 8:25), 'And from age fifty, [he should return, etc.].'" Yet he was fifty-two! Rabbi Yose bar Bun said, "[That was because of the] two [years until] she weaned him." And may the God of Israel grant what you have asked (shelatekh): It is written, shaltekh - he said to her, "This son that you will establish in the future will capture much booty (lishlol harbeh shelal) from the Torah.

והיא מרת נפש ותתפלל על ה'. ר"ל כנגד קדשי קדשים והצד ההוא היה לפני ה' ר"ל מה שיביט לצד המערבי שהיה בו ארון ברית ה' והיתה בוכה בעת התפלה כי שערי דמעה לא ננעלו: והנה נדרה חנה נדר לה' שאם יראה בעניה ויתן לה זרע אנשים רוצה לומר הזרע המתהוה מן האנשים והוא שיהיה לה ולד תתננו לה' כל ימי חייו רוצה לומר שיהיה תמיד לעבודת הש"י עד יום מותו ותער לא יעלה על ראשו לגלח שערו כי יהיה נזיר וקדש לה' אם יהיה ראוי לזה רוצה לומר אם היה זכר, ובכאן רמז שהנודר מן התגלחת כל דיני נזירות חלין עליו כי היא לא נדרה רק מן התגלחת ושתקה משאר דיני נזיררת, או יהיה הרצון באמרה זרע אנשים בן זכר וזה כי זרע האנשים כשלא ישתנה מזרע הנקבה יהיה הולד זכר וכשישנהו זרע הנקבה תהיה נקבה כמו שהתבאר בחכמה הטבעית: והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'. ר"ל לפני קדשי הקדשים הנה היה עלי מביט ורואה תנועת שפתיה וקולה לא היה נשמע ולזאת הסבה חשבה עלי לשכורה וגינה אותה על שכרותה וענתה חנה ואמרה לא אדני והנה אין הענין כמו שחשבת אבל אני קשת רוח מאד מרוב הרעב והכעס על קשי מזלי:

ויען עלי ויאמר וגומר. ידמה שעלי עדין היה מסתפק בענינה, ולכן היתה תשובתו לכי לשלום לעורר אותה שתלך משם, והיו דבריו אם בדרך נבואה או בדרך תפלה לכי לשלום ואלקי ישראל יתן את שלתך, רוצה לומר אל תתכעס עם פנינה צרתך ואל תתרגז עמה, כי היה יודע ענינה או שהגידה לו הדבר בפרט, ולכן אמר לה לכי לשלום ואל תרגזו בדרך, גול על ה' דרכך ובטח עליו כי הוא יתן את שלתך אשר שאלת מעמו. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו בפרק אין עומדין (ברכות ל"א ב') אמר רבי אלעזר מכאן לחושד בכשרים בדבר שאין בהם שצריך לו לפייסם, ולא עוד אלא שצריך לברכם, שנאמר ואלקי ישראל יתן את שלתך. ובמדרש שמואל (סוף פר' ב') אמרו שלתך לרמוז על שלייתה היוצאת מבין רגליה, ושיעדה שיתן האל יתברך הבן ששאלה מעמו: וחנה השיבתו (יח) תמצא שפחתך חן בעיניך, ופירשו המפרשים שבקש' ממנו שיתפלל עליה, או שמצאה חן בעיניו בדבריו כאמרו (רות ב' י"ג) אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני. ולפי שאמרה תמצא שפחתך בלשון עתיד, ולא אמרה מצאה בלשון עבר, יהיה פירושו אצלי שאמרה חנה לעלי עם היות שעתה חשבתני לשכורה, הנה אם יתן ה' את שלתי (כמו שאמרת) עוד יבא זמן שתמצא שפחתך חן בעיניך ותחשבני לאשה יראת ה' היא תתהלל, כמו שקרה אחרי כן. וזכר הכתוב שמיד אחרי הדברים האלה כלם הלכה האשה לדרכה ותאכל ופני הכעס לא היו לה עוד. כי בטחה בתפלתה ובמה שבשרה עלי ואלקי ישראל יתן את שלתך, וזה יודיע שפעמי' רבות האנשים והנשים לבם אומר להם מה שיהיה ובדרש (מ"ש סוף פ"ב) אמרו ותלך האשה לדרכה מהו לדרכה? שפירסה נדה כמו (בראשית ל"א ל"ה) כי דרך נשים לי:

ומכאן אנו למדים שנשים חייבות בתפלה שכן חנה היתה מתפללת י"ח ברכות. רמה קרני בה' מגן אברהם. ה' ממית ומחיה מחיה המתים. אין קדוש כה' האל הקדוש. כי אל דעות ה' אתה חונן. ונכשלים (בעונם) אזרו חיל הרוצה בתשובה. מוריד שאול ויעל המרבה לסלוח. שמחתי בישועתך גואל ישראל מקימי מעפר דל רופא חולים. שבעים בלחם מברך השנים. רגלי חסידיו ישמור מקבץ נדחי עמו ישראל. ה' ידין אפסי ארץ אוהב צדקה ומשפט. ורשעים בחשך ידמו מכניע זדים. ויתן עוז למלכו בונה ירושלים. וירם קרן משיחו את צמח דוד. ואין צור כאלהינו שומע תפלה. אל תרבו תדברו גבוהה שאותך לבדך ביראה [נעבוד]. יצא עתק מפיכם הטוב שמך ולך נאה להודות. ויתן עוז למלכו עושה השלום. הרי שמונה עשרה ברכות שהתפללה:

והיא ואז התקבצו ארבעה דברים עוזרים אל שיהיה תפלתה לרצון, א) שהיא עצמה היתה מרת נפש וה' שומע תפלת נשברי לב, ב) ותתפלל על ה' שהתפללה בכוונה שלימה על ה' לבדו, ג) ובכה תבכה ושערי דמעה לא ננעלו לעולם: ד) ותדר נדר שקבלה על עצמה נדר שזה מועיל בעת צרה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ותאמר בקשה ג' דברים א) שיראה בעניה וצרתה, ועל זה אמר אם ראה תראה בעני אמתך, ב) שיזכור זכיותיה וצדקתה, ועל זה אמר וזכרתני, והזכירה הוא שיזכרנה עתה לתת לה בן, ולא תשכח הוא בל ישכחנה גם אחר זה שתלד עוד בנים ובנות ושיחיו, ויפה אמרו חכמינו זכרונם לברכה וזכרתני בזכרים ואל תשכח בנקבות, ג) ונתתה לאמתך זרע אנשים, שיהיה זרע חשוב לעמוד לשרת לפני ה' לא בעל מום וכדומה הבלתי ראוי לעמוד בהיכל מלך, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה זרע אנשים גבר בגוברין, זרע שמובלע בין אנשים לא ארוך ולא גוץ, ועוד כמה דרשות, אז מקבלת על עצמה בנדר ונתתיו לה' כל ימי חייו שהגם שכל הלוים היו מוכנים לשרת, יהיה בו שני הבדלים, א) שהלוים היו פונים לפעמים גם לעסקיהם והוא יהיה רק לה', ודבר אין לו עם עסקי העולם, ב) שהלוי לא עבד רק מבן חמש ועשרים שנה, והוא יהיה לה' כל ימי חייו, ג) ומורה לא יעלה על ראשו, אם כמאן דאמר שנדרתו בנזירות שהיא קדושה נוספת על קדושת הלוי, אם כמאן דאמר זו מורא בשר ודם, שיתמיד ביראת ה' כל היום עד לא יצוייר בלבו יראה מדבר זולתו, כמ"ש החסיד בושתי מיראת אלהי שאירא זולתו כי הירא מדבר גדול לא יפנה לבבו בעת ההוא ליראה קטנה:

וחנה. אבל חנה היתה מדברת על לבה, רוצה לומר: בלחש, כאלו מדברת אל לבה, ולא היה נשמע לעלי: ויחשבה עלי לשכורה. כי כן דרך השכור לנענע בשפתיו, ואין אומר ואין דברים: לא אדני. רוצה לומר: אתה אדוני, לא כן הדבר, אבל אני אשה קשת רוח, רוצה לומר: מצרה ודאגה, ומדעת באתי הנה להתפלל, ולא מבלי דעת כשכור, כי יין ושכר לא שתיתי: ואשפוך וכו׳. רוצה לומר: ואל תתמה על מה זה שפתי נעות וקולי לא ישמע, כי הלא לפני ה׳ אשפוך נפשי, ומה לי להרים קול להשמיע לזולת: כי מרוב שיחי וכעסי. כי בעבור רוב ספור התלאות והכעס אשר פנינה מכעסת אותי, דברתי לפני ה׳ עד הנה, היות רבים הם:

And Channah: But, "Channah was praying in her heart" - meaning to say, in a whisper, as if she was speaking to her heart, so it was not audible to Eli. And he thought she was drunk: For this is the way of a drunkard to move his lips, but there is 'no speech and no words.' No, my lord: Meaning to say - you, my lord, the matter is not like this. Rather, "I am a woman of troubled spirit," meaning to say, distressed and worried. But I have come here knowingly to pray; and not without intention like a drunkard. For "I have drunk neither wine nor strong drink." But I have been pouring out, etc.: Meaning to say, and do not wonder about that which my lips move but my voice is not heard. For is it not that it is before the Lord that I have been pouring out my soul? So why should I raise my voice to make it heard to another? For it is out of the greatness of my grievance and my anger: For it is due to the greatness of the telling of the troubles and the anger with which Peninah angered me that I spoke in front of the Lord until now, as they are great.

והוא שדרז"ל בחנה (ברכות ל"א ב') והיא מרת נפש ותתפלל על ה'. שהטיחה דברים כלפי מעלה. ר"ל הגם שהיא עצמה היתה מרת נפש עכ"ז השליכה צערה מנגד ולא אכפת לה להתפלל ע"ז כלל. אלא שהטיחה דברי תפלתה לפניו ית"ש על הצער של מעלה הנעשה מחמת שהיא שרויה עתה בצער.

"אל הנער הזה התפללתי" (ש"א א כ"ז), במלים אלו היתה חנה, אמו של שמואל הנביא, לדוגמה ומופת לכל המתפללים עלי אדמות. חנה הוכיחה עד היכן מגיע כוחה של תפילה. היא הראתה את דרכה השקטה של התפילה מלבו של אדם אל מושל העולמות, ואת היענותו של שומע תפילה, המטה אוזן קשבת לכל הפונים אליו בלב שלם...

ויגש אברהם - היה מתפלל מנחה, כבתרגום אונקלוס, ולמדנו מזה שיבקש אדם דבר בתוך התפלה הקבועה, ולכן תמה עלי על חנה, על שהקדימה תפלתה לתפלת הצבור...

במדרש הלכה אדם מישראל שהי' עומד ומתפלל מהו שיהא מותר לו להתפלל בקול גדול כך שנו חכמים וכו' יכול ישמיע קולו כבר פירשה חנה וחנה היא מדברת על לבה, והקושיא מבוארת עד שאתה לומד מדברי חנה צא ולמד מעלי שהי' שופט ישראל ובידו שלשלת הקבלה עד משרע"ה, והוא חשבה לשיכורה מחמת שהתפללה בלחש, ומוכרח שלא היו רגילין להתפלל בלחש, וכן פירש"י במקומו, וא"כ למה לא נילף מינה שאסור להתפלל בלחש, וכבר דברנו בזה במק"א: ולפי האמור יובן הא דחנה, דהנה עלי ידע דחנה לאו תפילה הסדורה התפללה אז, כי היתה אחר אכילה ושתי' כמפורש בכתוב שאין זה זמן תפילה, ועוד כי הרבתה להתפלל משמע יותר מכשיעור תפילה הסדורה כמפורש בכתוב, אלא תפילה פרטית לפי מצוקת לבה, וע"כ הי' בדין להתפלל בקול וכמ"ש הזוה"ק הנ"ל צלותא דארים בר נש קלי' בעקתי' ע"כ בהיותה מתפללת בלחש חשבה לשיכורה, אך כתיב וחנה היא מדברת על לבה משמע שהמוח דיבר על הלב, וא"כ מקור מוצא תפילתה הי' מהמוח מצד התבוננות השכל, וברש"י שם ה' צבאו' למה נתיחד שם זה כאן אמרה לפניו רבש"ע שני צבאות בראת בעולמך העליונים לא פרים ורבים ולא מתים והתחתונים פרים ורבים ומתים אם אני מהתחתונים אהי' פרה ורבה ומתה ואם אני מהעליונים לא אמות, ובש"ס ברכות (ל"א:) וחנה היא מדברת על לבה אמ"ר אלעזר בשם ר"י בר' זימרא על עסקי לבה אמרה לפניו רבש"ע כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה וכו' עיי"ש, הרי שתפילתה היתה מהתבוננות המוח והשכל, וכן כתיב ותתפלל על ה' והבן, ע"כ היתה תפילתה בלחש: ובזה יש לפרש מענתה לעלי לא אדוני אשה קשת רוח אנכי, היינו שהדיבור בא באדם מצד הרוח כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' מתרגם לרוח ממללא, וקשת רוח הוא שחוש המחשבה והשכל גובר על כח הדיבור עד שהוא מקשה להוציא הדיבור נגזר מלשון ותקש בלדתה, ומאחר שתפילתה מצד התגברות כח המוח והשכל ע"כ היא מתפללת בלחש, ומדאמר לה לכי לשלום משמע דהודה לה שתפילה כזו בלחש, דוגמא לדבר בש"ס סנהדרין (ע"ד:) מדאמר לו לך לשלום אלמא הודה לו עיי"ש, ע"כ שפיר דייקינן מעובדא דחנה דתפילה הסדורה כנ"ל היא בלחש, אלא שבציבור הש"ץ חוזר התפילה בקול דתרוייהו צריכי כנ"ל:

כמה וכמה הלכות גדולות למדנו מן הדרך שבה התפללה חנה, שעמדה ובקשה מה' שיפקדנה בבן, ונתקבלה תפילתה וזכתה ונולד לה שמואל הנביא, שהיה גדול נביאי ישראל אחרי משה רבנו ע"ה. וכך נאמר על תפילתה (שמו"א א, יג): "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ", אמרו חכמים: "מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ – מכאן למתפלל צריך שיכוון ליבו, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת – מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ – מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו" (ברכות לא, א).

We learn many essential halachot from the prayer of Chanah, who stood and begged Hashem to remember her and grant her a son. Her prayer was accepted and she merited giving birth to Shmuel the prophet, who was the greatest prophet of Israel after Moshe Rabbeinu. As it says, (1 Samuel 1:13), “Chanah spoke upon her heart, only her lips moved, her voice was not heard.” The Chachamim teach, “‘Spoke upon her heart’ – from here [we learn] that the person praying must direct his heart (have kavanah). ‘Only her lips moved’ – from here [we learn] that the person praying must mouth the words. ‘Her voice was not heard’ – from here [we learn] that it is prohibited to raise one’s voice while praying” (Berachot 31a).

לימוד מתפילתה של חנה – על תפילת חנה נאמר: "וחנה היא מדברת על ליבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", ולכן צריך המתפלל שיכוון את ליבו, וצריך להוציא את מילות התפילה בשפתיו בלחש שלא ישמיע לאוזנו.

קרבנות עד "הודו" תפילת חנה – קודם שמתחיל להתפלל תפילת שחרית טוב שיאמר את תפילת חנה שבכוחה לכרות החיצונים המעכבים את התפילה. ונוהגים לומר אח"כ עוד פסוקים כפי שמסודרים בסידורים (ובשבת לא יקרא פסוק: "אל תשמחי אויבתי לי" וכו'). "פתח אליהו" – אם לא אמר "פתח אליהו" וכו' בחצות לילה, טוב לאומרו לפני תפילת שחרית. [הערה 1] שמואל א' ב', א'-י'. [הערה 2] עי' סידור קול אליהו עמ' פ'. [הערה 3] בית מנוחה עמ' קי"ג. [הערה 4] בא"ח פרשת מקץ סעי' י"ב, ועי' שם בהקדמה לפרשת בהר.