Sources address the halakhic challenges of traveling by ship near or on Shabbat, including permissibility based on voyage timing and purpose, boundary restrictions, food preparation by non-Jews, and water-related activities. These sources establish the practical framework for assessing whether a cruise itinerary is compatible with Shabbat observance.
אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The foundational rabbinic rule, recorded in Sifrei Devarim 203:7 and codified by the Rambam (Mishneh Torah, Shabbat 30:13), is that one may not set sail on the open sea fewer than three days before Shabbat for a discretionary purpose — with an exception for a short journey where arrival before Shabbat is likely.
Shulchan Arukh, Orach Chayim 248:1 codifies this prohibition and specifies that for a mitzvah purpose one may sail even on Friday, stipulating an agreement with the captain to stop on Shabbat, while the Rema adds that when sailing more than three days before Shabbat the prohibition does not apply even if the Jewish passenger may ultimately need to perform melachah on Shabbat.
Peninei Halakhah, Shabbat 2:10 enumerates the multiple reasons underlying the rabbinic ban: the concern that a dangerous situation will require the Jew to perform prohibited labor to steer the vessel; the rabbinic prohibition against benefiting from work a non-Jew performs on behalf of Jews on Shabbat when half the passengers are Jewish; and the problem of techum Shabbat when the water depth is less than ten handbreadths — concerns that apply even to a cruise crewed entirely by non-Jews.
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat 4:8 rules explicitly that departing on a sea voyage for discretionary purposes — including recreational travel — is forbidden within three days of Shabbat even on a non-Jewish vessel, so that only departures on Sunday, Monday, or Tuesday are permitted, while Maamar Mordechai Hilchot Shabbat 4:11 further clarifies that for a mitzvah voyage even a Friday departure is permitted, provided the ship is also sailing for non-Jewish passengers.
The question of techum Shabbat on the water is itself unresolved: the Gemara in Eruvin 43 leaves open whether Shabbat limits apply above ten handbreadths from the seabed, and Kaf HaChayim, Orach Chayim 248:17 notes that the Sephardic ruling follows the Rambam that the underlying concern is oneg Shabbat, while the unresolved status of techum above ten handbreadths means that in shallow waters the techum concern is real and operative.
A separate issue arises if the vessel docks on Shabbat itself: Mishpetei Uziel, Orach Chayim 40 rules that boarding a ship on Shabbat is forbidden because carrying baggage from the city — whether a reshut ha-yachid or reshut ha-rabbim — into the sea, which has the status of a karmelit, violates the prohibition of hotza'ah, and therefore all luggage must be transferred before Shabbat.
B'tzel HaChochma (B'tzel HaChochma 1:53) rules that while the halakhah regarding disembarking from a ship on Shabbat or Yom Tov can in principle be determined, it is practically very difficult to be careful about all the relevant details, and therefore one who is careful about his spiritual wellbeing should avoid planning travel that would result in arrival in a foreign port in the middle of Yom Tov, unless compelled to travel or circumstances beyond his control cause the arrival.
Ma'ayan Omer (Maayan Omer 11:5:17) addresses the halakhic permissions for traveling abroad and distinguishes between travel for recognized legitimate purposes — such as learning Torah, marriage, rescuing property from non-Jews, or honoring parents — and travel undertaken purely for tourism or recreation, with the latter raising its own concerns beyond the Shabbat issues.
Bishul akum presents an additional layer of concern for a Sephardic traveler: Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 113:1 rules that food cooked entirely by a non-Jew — even in Jewish pots and a Jewish home — is forbidden when it is not eaten raw and would be served at a king's table, and Rambam, Forbidden Foods 17:9 explains that the sages enacted this prohibition to maintain distance from non-Jews and prevent intermarriage, meaning that the ship's prepared food requires careful scrutiny or a Jewish cook's meaningful participation in the cooking process.
Responsa on this question
B'tzel HaChochma (B'tzel HaChochma 1:31) — B'tzel HaChochma addresses the observance of Tisha B'Av by travelers crossing the international date line, and does not state a position on issues specific to day cruises to the Bahamas.
ספרי, שופטים רג
Sifrei Devarim 203:7
A ship may not set sail on the open sea except at least three days before Shabbat; this restriction applies only to distant voyages, but permits sailing on nearby routes.
אֵין מַפְלִיגִים אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל אֶלָּא קוֹדֶם לַשַּׁבָּת שְׁלֹשָׁה יָמִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, אֲבָל בְּדֶרֶךְ קְרוֹבָה מַפְלִיגִים אוֹתָהּ.
עירובין מ״ג — ד"ה לְהַבְרִיחַ מַיִם עֲשׂוּיוֹת
Eruvin 43:1
Rav Hananya raises a dilemma about whether the Shabbat boundary prohibition applies above ten handbreadths from the ground, and the Gemara discusses whether this applies to a boat sailing on water, resolving that the prohibition applies when the boat moves through shallow water within ten handbreadths of the sea bed.
בָּעֵי רַב חֲנַנְיָא: יֵשׁ תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, אוֹ אֵין תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה? לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: בִּסְפִינָה, מַאי? כִּדְאָמַר רָבָא — בִּמְהַלֶּכֶת בִּרְקָק, הָכָא נָמֵי — בִּמְהַלֶּכֶת בִּרְקָק.
Rav Ḥananya raised a dilemma: Does the prohibition of Shabbat limits apply above ten handbreadths from the ground, or perhaps does the prohibition of Shabbat limits not apply above ten handbreadths? In other words, does the Shabbat limit apply only close to the ground, in which case walking more than ten handbreadths above the ground, would be permitted? The Gemara presents another version of the previous dilemma: What is the halakha with regard to a boat sailing on the surface of the water more than ten handbreadths from the sea or river bed? Does the prohibition of Shabbat limits apply or not? The Gemara answers: It may be suggested as Rava said with regard to a parallel case, establishing that case as one where the boat was moving through shallow, swampy water; here, too, we are dealing with a case where the boat was moving through shallow, swampy water, within ten handbreadths of the sea’s bed, so that the prohibition of Shabbat limits certainly applies.
משנה תורה, שבת ב כג ל יג
Mishneh Torah, Sabbath 30:13
Rambam discusses honoring and delighting in Shabbat, including the obligation to prepare appropriately before Shabbat. This supplies the broader framework for whether a cruise itinerary and its conditions are compatible with Shabbat observance.
אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת כְּדֵי שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו קֹדֶם הַשַּׁבָּת וְלֹא יִצְטַעֵר יֶתֶר מִדַּאי. וְלִדְבַר מִצְוָה מַפְלִיג בַּיָּם אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּפוֹסֵק עִמּוֹ לִשְׁבֹּת וְאֵינוֹ שׁוֹבֵת. וּמִצּוֹר לְצִידֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת מֻתָּר לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות י״ז
Mishneh Torah, Forbidden Foods 17:9
Rambam codifies laws concerning food cooked by non-Jews and the rabbinic safeguards surrounding such food. This is an early systematic halakhic foundation for the bishul akum issue on a cruise.
וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים אֲחֵרִים אָסְרוּ אוֹתָן חֲכָמִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְאִסּוּרָן עִקָּר מִן הַתּוֹרָה גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מִן הָעַכּוּ"ם עַד שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ בָּהֶן יִשְׂרָאֵל וְיָבוֹאוּ לִידֵי חַתְנוּת. וְאֵלּוּ הֵן. אָסְרוּ לִשְׁתּוֹת עִמָּהֶן וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְיֵין נֶסֶךְ. וְאָסְרוּ לֶאֱכֹל פִּתָּן אוֹ בִּשּׁוּלֵיהֶן וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְגִעוּלֵיהֶן:
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות י״א:כ״ה
Mishneh Torah, Forbidden Foods 11:25
Discusses food-related prohibitions involving non-Jewish preparation and related kashrut boundaries. It provides background for assessing the preparation and service of meals in a non-Jewish commercial setting.
וּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין לוֹקְחִין יַיִן בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא מֵאָדָם שֶׁהֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת. וְכֵן הַבָּשָׂר וְהַגְּבִינָה וַחֲתִיכַת דָּג שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
In the present age, in every place, we only purchase wine from a person whose reputation for observance has been established. These laws also apply to meat, cheese, and a cut of fish that does not have a sign as we explained.
שולחן ערוך, אורח חיים רמ״ח — ד"ה דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת
Shulchan Arukh, Orach Chayim 248:1
This is the governing siman for undertaking a sea voyage before Shabbat and discusses when one should avoid beginning a voyage close to Shabbat, including the recognized exceptions. It is the primary practical source for assessing a cruise departure and Shabbat concerns.
דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת. ובו ד סעיפים: מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת אם הולך לדבר מצוה ופוסק עמו שישבות ואם אחר כך לא ישבות אין בכך כלום אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה בפחות מג' ימים קודם השבת: הגה אבל קודם שלשה ימים שרי אפי' בספינה שמושכין אותו ע"י בהמות אפי' אין בגובה המים י' טפחים [מהרי"ק שורש מ"ה] ואפי' במקום שיצטרך הישראל לעשות אח"כ מלאכה בשבת להוליך הספינה [ריב"ש סי' קנ"ב] ואם הוא דרך מועט כמו מצור לצידון שאין ביניהם כי אם מהלך יום אחד מות' להפליג בע"ש בבקר מפני שאפשר שיגיע שם קודם השבת ומקום שנהגו שלא להפליג בע"ש כלל אפי' דרך מועט אין מפליגין: הא דאין מפליגין בספינה בפחות משלש' ימים קודם השבת הטעם משום עונג שבת שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול ודוקא למפליגים במים המלוחים אבל בנהרות אין שום צער למפליגים בהם ולפיכך מותר להפליג בהם אפילו בערב שבת והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינ' לקרקע הנהר פחות מעשר' טפחים אסור (לצאת חוץ לתחום) משום איסור תחומין. הגה וכן בספינה שיצטרך הישראל לבא לידי מלאכה בשבת אסור ליכנס בה שלשה ימים קודם השבת אפי' הם נהרות הנובעים והוא למעלה מעשרה (ריב"ש סי' קנ"ב מהרי"ק) אבל אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר ולא דמי להליכה בקרון שאסור:
1. It is permitted to commence a sea voyage, even on a Friday, if he is traveling for the purpose of a Mitzvah. He must agree [with the captain] to stop on Shabbat; if he subsequently [breaks this agreement] and does not stop it does not matter. For personal reasons (i.e. not for a Mitzvah) one may not commence the journey within three days of Shabbat. Rema: However, more than three days before [Shabbat] it is permitted, even in ships that will be dragged by animals and even if the depth of the water is less than ten hand breaths [Mahari"k]; even if a Jew will then be required to do a Melacha on Shabbat in order to steer the boat. [Rivash] If it a short journey, e.g. from Tyre to Sidon which is just one day's journey, one may commence travel on a Friday morning, since it is possible to arrive at the destination before Shabbat. In places where it is customary not to commence journeys on Friday at all, even short journeys, it is forbidden to do so. The reason it is forbidden to commence a journey within three days of Shabbat is because of the enjoyment of Shabbat, since for the first three days travelers suffer discomfort and confusion. This only applies to sea voyages; travel in rivers do not cause any pain and it is therefore permitted to commence such a journey even on a Friday. This is only if we are not aware that the depth of the waters is less ten hand breaths; in places where we know that from the bottom of the boat to the bottom of the river the distance is less than ten hand breaths it is forbidden ''to travel outside of the Techum'' because of the prohibition of Techum. Rema: Likewise in a ship where a Jew will have to perform Melacha on Shabbat one should not enter three days before Shabbat, even if they are flowing rivers and the ship is above ten hand breaths. (Rivash; Mahari"k) There is no prohibition, however, if animals have to drag the boat from the bank of the river and it is not the same as traveling in a wagon, which is forbidden.'
See also
משנה ברורה רמ״ח — ד"ה הנה קודם שנכנוס בביאור דברי השו"ע
Mishnah Berurah 248:1
Explains the practical parameters of the sea-voyage rules in Orach Chayim 248, including the timing of departure, the nature of the voyage, and how danger or mitzvah considerations affect the analysis.
הנה קודם שנכנוס בביאור דברי השו"ע נעתיק לשון הברייתא הנאמר בזה בגמרא דף י"ט ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי ופוסק עמו ע"מ לשבות ואינו שובת דברי רבי רשב"ג אומר אינו צריך ומצור לצידון [שהוא מהלך יום אחד] אפילו בע"ש מותר ע"כ לשון הברייתא. והנה הרבה טעמים נאמרו ע"ז בפוסקים י"א הטעם שמא יצטרך הישראל לעשות מלאכה בעצמו בשבת משום פיקוח נפש דמקום סכנה הוא או שיעשה הא"י בעל הספינה עבורו מלאכה בקשירת הקלע ושאר חילולים או משום איסור תחומין כמבואר בב"י באריכות והרי"ף ס"ל דאי משום חשש מלאכה או תחומין ודאי היה אסור אף קודם ג' ימים וגם לדבר מצוה לא היה מותר אלא דעיקר האיסור משום ביטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הראשונים יש להם צער מחמת נענוע הספינה שגופו משתבר וכדכתיב יחוגו וינועו כשכור וגם מחמת סרחון העולה מן הימים המלוחין ואין רוחו חוזרת לבוא עד אחר ג' ימים שהורגל בזה וכמ"ש ס"ב וי"א דהטעם שאסרו להפליג בספינה הוא מפני שנראה כאלו צף ושט ע"פ המים בשבת וזהו אסור לכו"ע מפני גזירה שמא יעשה חבית של שייטין וכדלקמן בסימן של"ט וקודם ג' ימים שרי דע"י שהוצרך להפליג זמן הרבה קודם שבת אית ליה היכרא ולא יבוא לעשות חבית של שייטין ואותן הפוסקים הנ"ל דס"ל דהטעם הוא משום מלאכה או משום תחומין מה שחילק הברייתא לדידהו בין תוך ג' ימים לקודם ג' ימים הוא משום דשלשה ימים קודם שבת מקרי קמא שבתא וחל עליו להזהר שלא יבוא לידי חילול שבת אבל קודם ג' ימים דהם מקרי בתר שבת העבר עדיין לא חל עליו אזהרת שבת הבאה ושרי להפליג בהם ואז אף אם יצטרך אח"כ לבוא לידי חילול שבת משום פיקוח נפש שרי. והנה המחבר אף שנמשך בס"ב אחר הרי"ף שהעתיק פירושו מ"מ גם הוא ס"ל כהפוסקים דקודם ג' ימים שרי אף במקום שיצטרך אח"כ לבוא לידי חילול שבת ע"י מלאכה וכמ"ש ס"ד [ועיין במה שכתבנו שם] אלא דס"ל דאף אי לא היה בו שום חשש מלאכה ותחומין [כגון שהיא כולה של א"י דכשנעשה בה מלאכה מסתמא אדעתיה דא"י נעשה וגם היא במקום שעמוק יותר מעשרה טפחים דאין בזה משום איסור תחומין להרבה פוסקים וכדלקמן בסימן ת"ד ע"ש] אפ"ה אסור משום ביטול עונג שבת לחוד. ועתה נבוא לבאר בעז"ה את דברי השו"ע: (א) אפילו בע"ש - היינו אף דבודאי לא יקיים עונג שבת עי"ז כמ"ש המחבר בס"ב אפ"ה מותר כיון דלצורך מצוה הוא וקי"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא מבעיא אם הספינה הולכת במקום שהמים עמוקים יותר מעשרה טפחים דמותר ואין לחוש ליציאת חוץ לתחום דקי"ל אין תחומין למעלה מעשרה טפחים אלא אפילו יש מקומות שהמים מועטין פחות מעשרה טפחים ג"כ מותר לצאת בע"ש בספינה כיון שהוא לדבר מצוה [א"ר]: (ח) ואפילו במקום וכו' - הטעם כמו שכתבנו למעלה דשלשה ימים קודם השבת שייכים לשבת הבא וחל עליו להזהר שלא יבוא לידי חילול שבת וכשיצא בתוך הזמן הזה הרי הוא כאלו מתנה לחלל עליו את השבת אבל קודם לזה שייכים לשבת שעבר וכיון שהפליג בהיתר אין לו להמנע מחמת שבת הבא שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו משום פיקוח נפש אין כאן חילול ועיין לקמן בסקכ"ה מה שנכתוב בזה:
שולחן ערוך, יורה דעה קי״ג — ד"ה דיני בשולי עובדי כוכבים
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 113:1
Sets the governing rules of bishul akum, including the role of Jewish participation in cooking. This is directly relevant to cruise-ship kitchens and whether a Sephardic traveler can rely on the ship's cooking arrangements.
דיני בשולי עובדי כוכבים. ובו ט"ז סעיפים: דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת שבישלו עובד כוכבים אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל אסור משום בישולי עובד כוכבים: כל שבישלו ישראל מעט בישולו בין בתחילה בין בסוף מותר לפיכך אם הניח עובד כוכבים בשר או קדרה על גבי האש והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה או שהגיס ישראל וגמר העובד כוכבים הרי זה מותר. (ואפי' לא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים): אין שגירת (פי' הבערה ובערו והשיקו תרגום ויהון שגרין) התנור מועלת אלא בפת אבל בשאר המתבשלים אין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומוריד אלא ההנחה דוקא לפיכך הרוצה לבשל במחבת בתנור של עובד כוכבים צריך שיתן ישראל המחבת לתוך התנור למקום הראוי להתבשל בו: הגה ויש חולקין וסבירא להו דהדלקת האש או חיתוי בגחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת וכן נוהגין (הגהות ש"ד ובארוך כלל מ"ג ובמרדכי פא"מ) ואפילו חיתוי בלא כוונה מהני ומועיל (ממשמעות מהרא"י בהגהת ש"ד וכל בו) וי"א דאפילו לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם רק שהעובד כוכבים הדליק האש מאש של ישראל שרי (או"ה שם בשם מהר"ם):
A food that is not eaten when it is raw and is served at a kings table, to spread on bread or as a dessert, which was cooked by a non-Jew, even in the pots of Jews and in the house of a Jew, it is forbidden because it was cooked by a non-Jew Anything which a Jew cooks to some small degree, whether at the beginning or the end of the cooking, is permitted. Therefore, if the non-Jew placed meat or a dish on the fire, and the Jew flipped the meat and stirred the dish, or he stirred it, and the non-Jew finished cooking, this is permitted. (And even if the dish couldn't be cooked without the non-Jew). The use of a Jewish-lit oven is sufficient to qualify bread as "bishul Israel". However, in other types of cooking, the lighting of the fire nor the lit of the oven hold any significance. It is only the actual act of placing the food in the oven that qualifies it as "bishul Israel". Therefore, if one wants to cook in a pan in an oven of non-Jews, it is necessary that the Jew puts the pan in himself, to a place in the oven that is appropriate to cook in. Rema: And there are those that disagree and believe that lighting a fire or stoking the coals in any way with regards to cooking, as with bread, is sufficient, and that is our custom. And even stoking the fire without any particular intentions works. And there are those that say that even if the Jew did not stoke the fire, and did not throw in any wood chips, only that the non-Jew lit the oven from a fire that was lit by a Jew, that is permitted.
See also
שולחן ערוך, יורה דעה קי״ט — ד"ה החשוד לדבר איסור אין לסמוך עליו
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 119:1
Addresses the status and reliability of food handled or prepared by people whose kashrut observance is uncertain. It is relevant when evaluating cruise catering, food handlers, utensils, and supervision.
החשוד לדבר איסור אין לסמוך עליו בדברים הנאכלים. ובו כ' סעיפים: החשוד לאכול דברים האסורים בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן אין לסמוך עליו בהם ואם נתארח עמו לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם: הגה וי"א אפי' ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרו' אסור לקנות ממנו יין או שאר דברי' שיש לחוש לאיסור מיהו אם נתארח אצלו אוכל עמו (ב"י בשם הרמב"ם פי"א דמ"א ופ"ג דין כ"א): אם אינו חשוד לאכול דברים אסורים אבל הוא חשוד למכרם מתארח אצלו ואוכל עמו וכן אם שולח לביתו מותר דחזקה שממה שהוא אוכל משגר לו. (עובר עבירה לתיאבון לא מקרי חשוד) (ב"י בשם הרשב"א):
A Jew who is suspected of eating forbidden things, whether he is suspected of something forbidden by the Torah or something forbidden by the rabbis, one may not rely on his word. And if one is a house-guest with him, he may not eat from his foods for which he is suspected. Rema: And there are those who say that even for someone who is not suspected, but rather that we merely do not know him to be established regarding keeping kosher, it is forbidden to buy from him wine or other things for which there is a concern about prohibited items. In any case, if one is a house-guest with him, he may eat with him. If one is not suspected to eat forbidden things, but is suspected to sell them, one whom is a house-guest by him may eat with him. And thus if he sends food to your house, it is permitted, because it is presumed that he would not eat something strange to him, and someone who succumbs to temptation is not considered suspect.
See also
שולחן ערוך, אורח חיים ער״ו — ד"ה דיני נר שהדליק עכו"ם בשבת
Shulchan Arukh, Orach Chayim 276:1
Discusses benefiting from work performed by a non-Jew on Shabbat. It is relevant when ship personnel cook, clean, transport, or provide services for a Jewish passenger during Shabbat.
דיני נר שהדליק עכו"ם בשבת. ובו ה סעיפים: עכו"ם שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור לכל אפי' למי שלא הודלק בשבילו: הגה ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב או שעשאו בקבלנות או בשכירות דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת אסור בכל ענין. [הגהות אשירי פ"ק דשבת וב"י בשם סמ"ג וסה"ת] אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל אפי' אין בו סכנה: הגה או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה [מרדכי פ"ק דשבת] מותר לכל ישראל להשתמש לאורו וה"ה לעושה מדורה לצרכו או לצורך חולה ויש אוסרים במדורה משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו: הגה מיהו אם עשה עכו"ם בבית ישראל מדעתו אין הישראל צריך לצאת אע"פ שנהנה מנר או מן המדורה [טור]: ישראל ועכו"ם שהסיבו יחד והדליק עכו"ם נר אם רוב עכו"ם מותר להשתמש לאורו ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה אסור ואם יש הוכחה שלצורך עכו"ם מדליקה כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה אף על פי שרוב ישראל מותר: הגה י"א דמותר לומר לעכו"ם להדליק לו נר לסעודת שבת משום דסבירא ליה' דמותר אמירה לעכו"ם אפי' במלאכה גמורה במקום מצוה [ר"ן ס"פ ר"א דמילה בשם העיטור] שעל פי זה נהגו רבים להקל בדבר לצוות לעכו"ם להדליק נרות לצורך סעודה בפרט בסעודת חתונה או מילה ואין מוחה בידם ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו ועיין לקמן סי' ש"ז ס"ה:
The law when a Non-Jew lights a candle on Shabbos. Containing 5 paragraphs: If a Gentile lit a candle for a Jew, it is forbidden for everyone, even for people it was not intended for. RAMA: It is immaterial whether a price was prearranged with him i.e. whether he was hired per lighting or per day, or was not hired, for since the Jew is benefiting from the Melacha (forbidden work) itself, it is forbidden under all circumstances. [Ha'gahos Ashiri, Beis Yosef in the name of the Smag] However, if a Gentile lit for his own use or for a Jew who is ill, even if he is not life endangered, RAMA: or for the sake of children, who have a status of an ill person not endangered [Mordechai] , every Jew may make use of the candlelight. The same applies when a Gentile makes a bonfire for himself or for someone who is sick. Yet there are those that prohibit benefiting from a bonfire lest the Gentile add (to the fire) for him. Rema: Nevertheless if a Gentile did it in a Jew’s house on his own accord, the Jew does not need to leave his house, even though he is benefiting from the candle or fire. [Tur] When a Gentile lights a candle at an assembly of Jews and gentiles; if the majority present are gentiles one may benefit from the light of the candle, but if the majority present are Jews or even half-half, it is forbidden. If it is obvious that he lit it for a Gentile, for example – we see that the Gentile himself uses the light, even if a majority of Jews are present, it is permitted. Rema: Some authorities hold that it is permitted to ask a Gentile to light a candle in order to eat the Shabbos meal, as they hold that it is permitted to tell a Gentile to perform even a Melacha de’Oraissa (i.e. work prohibited from the Torah itself) for the sake of a mitzvah, [R"an in the name of the Itur] and accordingly many are accustomed to instruct a Gentile to light candles for a meal, especially for a wedding or circumcision meal, and nobody reprimands them. One should be stringent when not extremely necessary because most Poskim (religious decisors) disagree with this rule, see Siman 306.
See also
שולחן ערוך, אורח חיים רס״ו — ד"ה דין מי שהחשיך לו בדרך
Shulchan Arukh, Orach Chayim 266:1
Addresses the laws relevant to being aboard a ship when Shabbat begins, including preparations and restrictions connected with travel and maritime situations. It helps frame what must be arranged before Shabbat if the cruise overlaps Shabbat.
דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו יג סעיפים: מי שהיה בא בדרך וקדש עליו היום והיו עמו מעות ויש לו חמורו וגם יש עמו עכו"ם לא יניח כיסו על חמורו מפני שהוא מצווה על שביתתו אלא נותן כיסו לעכו"ם להוליכו לו ולמוצאי שבת לוקחו ממנו ואפי' לא נתן לו שכר על זה ואע"פ שנתנו לו משחשיכה מותר אבל אם מצא מציאה אינו יכול ליתנה לעכו"ם אא"כ באה לידו מבעוד יום דהשתא הוי ככיסו: אם אין עמו עכו"ם מניחו על חמורו וכדי שלא יהיה חייב משום מחמר (פי' מנהיג את החמור) אי איכא עקירה והנחה מניחו לאחר שעקרה יד ורגל ללכת דלאו עקירה היא וכשהיא עומדת נוטלו הימנה ולאחר שתחזור ותעקור רגלה יניחנו וי"א שצריך ליזהר מלהנהיגה בקול רם כל זמן שהכיס עליה: הגה והוא לא ירכוב על החמור אלא ילך ברגליו ואם הוא צריך לצאת חוץ לתחום מפני שמתיירא מן הליסטים או שאר סכנה ואפי' הוא תוך התחום יכול לישב על החמור ולרכוב (ריב"ש וב"י בשם תשב"ץ): היה עמו חמור וחרש שוטה וקטן יניחנו על החמור ולא יתננה לאחד מאלו:
The Laws Pertaining to a Person Who Was in the Midst of a Journey when Night Fell [on Friday], 13 Seifim: A person who is carrying money and is traveling on a journey and Shabbos is about to commence, if he has his donkey with him and he is also accompanied by a non-Jew he should not place his purse on the donkey, because he is commanded to have it (the donkey) rest on Shabbos. Instead, he should give it to the non-Jew to carry for him on Shabbos, and he takes it back from him at the conclusion of Shabbat. And even if he did not pay him a wage for this, and even though he gave it to him at nightfall, it is permitted. However, if he found an ownerless article, he cannot give it to the non-Jew even while it is still day, because this is like his purse. If he is not accompanied by a non-Jew he should place his purse on his donkey. In order that he not violate the commandment to have his animal rest on Shabbos, he should place it on [the donkey] after it lifts its foreleg and hind leg to walk. This is not considered Akirah (uprooting or transferring). When it is standing, grab hold of the right, and remove the purse. After it lifts up its foreleg and hind leg to walk again, he should [once more] place [the article] on it. There are those who say that it is necessary to be careful regarding walking by a loud voice each time the purse is on it. Rema: He may not ride on the donkey; rather he should walk. If he must go out from the techum because of fear of robbers or other danger, and even if he is within the techum, he can sit on the donkey and ride (Rivash; Beis Yosef in the name of the Tashbatz) If he has a donkey with him, and a deaf-mute, a mentally incompetent person and a minor, he should place it on the donkey and he should not give it to any of these (people).
שולחן ערוך, אורח חיים ת״ד
Shulchan Arukh, Orach Chayim 404
Discusses the laws of תחומין for travelers and people who begin Shabbat in transit. While application to a moving ship is complex, this siman is a core source for analyzing the travel boundary and the passenger's Shabbat location.
הגה מיהו אם היה הולך בדרך זה או על ידי קפיצת שם מתוך י"ב מיל חוץ לי"ב מיל אזלינן לחומרא למאן דאמר תחומין די"ב מיל הוה דאורייתא (ד"ע ותשובת רמב"ם) והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל לפי שאינם דומים לדגלי מדבר מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעול' היתה למעלה מי' מקרקע הים או הנהר יורד ואינו נמנע ויש לו אלפי' אמה ממקום שפגע בו למטה מי':
שולחן ערוך, אורח חיים שכ״ה
Shulchan Arukh, Orach Chayim 325:11
Discusses leaving the תחום (Shabbat boundary) for medical and related circumstances. It is relevant because a cruise ship's movement and a passenger's ability to disembark can raise תחומין questions, especially in cases involving illness or emergency.
ליקט עכו"ם עשבים לצורך בהמתו אם אינו מכירו מאכיל אחריו ישראל שעומד בפניה בענין שלא תוכל לנטות אלא דרך שם דאלו להעמידה עליהן אסור דחיישינן שמא יטול בידו ויאכלנה והם מוקצים אבל אם מכירו אסור וכן בכל דבר דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו אבל בדבר דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו כגון שהדליק נר לעצמו או עשה כבש לירד בו שבנר אחד ובכבש אחד יספיק לכל אפי' מכירו מותר:
שולחן ערוך, אורח חיים של״ט — ד"ה אין שטין על פני המים אפילו
Shulchan Arukh, Orach Chayim 339:2
Covers certain restrictions involving swimming and water on Shabbat. It is relevant if the cruise includes plans to swim, use water attractions, or engage in recreational water activity during Shabbat.
אין שטין על פני המים אפילו בבריכה שבחצר מפני שכשהמים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר ואם יש לה שפה סביב מותר דכיון אפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם הוי ליה ככלי וליכא למיגזר ביה שמא יעשה חבית של שייטין: אסור לאדם להשיט במים דבר להוליכו מאצלו או להביאו אצלו ולכן קסמים שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהיו יפים: ספינה אם היא יושבת בקרקע הים ואינה שטה כלל מותר ליכנס בה ואם היא קשורה כמנהג הספינות העומדות בנמל אע"פ שהיא שטה על פני המים מותר ליכנס בה:
We do not swim in water, even in a pool in the yard, because the water can overflow and thus resemble a river. If there is a barrier around the pool, it is permitted, because even if the water overflows, the barrier forces it back, so it is more like a container, and there is no reason to decree out of concern that one will make a float. It is forbidden for a person to float something in water away or towards him. Therefore, it is forbidden to divide woodchips in the water in order to make the water cleaner. If a boat is sitting on the sand underwater and is not floating at all, one is permitted to enter it. If it is attached like boats in a harbor, even though it floats, one is permitted to enter it.
See also
שולחן ערוך, אורח חיים ש״ו — ד"ה באיזה חפצים מותר לדבר בשבת
Shulchan Arukh, Orach Chayim 306:1
One may not pursue mundane concerns on Shabbat even when no work is involved—such as inspecting property for the next day or positioning oneself to leave town promptly after Shabbat ends—though one may wait at the Shabbat boundary to retrieve an animal that wandered outside it; the Rama adds that similarly, one may not go out to locate a horse, ship, or wagon for departure.
באיזה חפצים מותר לדבר בשבת. ובו יד סעיפים: ממצוא חפציך חפציך אסורים אפי' בדבר שאינו עושה שום מלאכה כגון שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר או לילך לפתח המדינה כדי שימהר לצאת בלילה למרחץ וכן אין מחשיכים על התחום לשכור פועלים אבל מחשיך על התחום להביא בהמתו וי"א שאם אין הבהמה יכולה לילך ברגלים כגון שהוא טלה קטן אינו רשאי להחשיך דאינו רשאי להביא דאסור לטלטל ב"ח שהם מוקצים: הגה וה"ה דאסור לטייל למצוא סוס או ספינה או קרון לצאת בו. (מרדכי סוף פרק מי שהחשיך):
1. Which things are permitted to say on Shabbat. And following, 14 subsections It is forbidden to pursue your concerns (i.e. tend to mundane matters), even in a matter that does not involve any work, for example, someone enters to see what is necessary for the next day, or one goes to the edge of his town so he can quickly leave to go to the bathhouse as soon as it becomes night, and also when he needs to go beyond the techum in order to hire workers. One may, however, wait until nightfall at the end of his Shabbos limits so that on Saturday night, he can bring back his animal that [wandered] outside the Shabbos limits. And there are those that say if an animal cannot walk using its legs, for example if it is a small lamb [that must be carried on one’s shoulders], it is not permitted to go close to the techum because it is not permitted to bring something that is forbidden to carry [on Shabbos] if it is muktzeh. RAMA: This is the same law that applies to someone who goes out to find a horse or a ship or wagon to depart with. (Mordechai end of Perek 'Mi She'hashchich')
See also
משנה ברורה ער״ו — ד"ה (א) שהדליק - וה"ה לכל מלאכה
Mishnah Berurah 276:1
Clarifies when and how a Jew may benefit from non-Jewish labor performed on Shabbat. This is useful for evaluating routine cruise services and meals during Shabbat.
(א) שהדליק - וה"ה לכל מלאכה שיעשה הא"י בשבת בשביל ישראל דאסור לכל ליהנות מזה ועיין לעיל בסימן רנ"ב ס"ב לענין קבלנות: (ב) אסור - מדרבנן דאם יהא מותר ליהנות יאמר לו להדליק: (ג) אפילו וכו' - ולא דמי למי שהובא בשבילו מחוץ לתחום בשבת דמותר לאחר וכדלקמן בסימן שכ"ה סעיף ח' דתחומין דרבנן וכן כל איסור דרבנן שעשה א"י בשביל ישראל מותר לאחר שלא נעשה בשבילו:
משנה ברורה רנ״ב — ד"ה (יב) ליתן בגדיו וכו' - וה"ה
Mishnah Berurah 252:12
Analyzes the limits of benefiting from and arranging non-Jewish work around Shabbat. On a cruise, it helps identify concerns about crew operations, services, and activities that continue during Shabbat.
(יב) ליתן בגדיו וכו' - וה"ה לשארי מלאכות והטעם דכיון דקצב לו דמים בעד מלאכתו ואינו מקפיד עליו שיעשנו תיכף תו כי קעביד ביום השבת אדעתיה דנפשיה קעביד למהר להשלים מלאכתו: (טז) לעשות בשבת - וכן אם אמר לכובס ראה שאני צריך להם במו"ש כגון שרוצה ליסע מיד במו"ש ג"ז אסור אפילו בקצץ דכיון שא"א לגמרו אא"כ יעשה בשבת הו"ל כאלו אומר בפירוש שיכבס בשבת והוי כשלוחו [אחרונים]: (יז) בביתו - ר"ל שלא בבית ישראל דאז מחזי כאלו הוא עושה בשליחות ישראל וכתב הח"א דבבית ישראל אסור אפילו אם הוא דבר שמנהג כל בני העיר ליתנו בקבלנות ולא אתו למחשדיה בשכיר יום ג"כ אסור מטעם זה דיאמרו שצוהו לעשות בשבת:
recovered from “Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 248:4”
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רמ״ח — ד"ה טוב
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 248:17
The passage discusses competing explanations for the prohibition against embarking on a sea voyage within three days before Shabbat: one view attributes it to preserving Shabbat enjoyment, another to concerns about violating Shabbat boundaries, and a third to worry that passengers might construct a tar-barrel; it notes that according to the first explanation, voyages in salt water are permitted if the ship travels over ten mil, while according to the second, even in rivers without hardship they are forbidden within three days of Shabbat, and records that Maran rules like Rambam and others that the reason is Shabbat enjoyment and that boundaries do not apply on the sea, thus permitting voyages even if uncertain whether the ship travels over ten mil, with exceptions for those accustomed to sea travel without discomfort or for those engaged in a mitzvah.
טוב) [סעיף ב'] הא דאין מפליגין וכו' הטעם משום עונג שבת וכו' ויש מפרשין הטעם משום איסור תחומין ולכך מתירין בספינה גדולה שהולכת למעלה מעשרה ועוד יש מפרשין הטעם משום שט שהספינה הולכת על פני המים וגזרינן שמא יעשה חבית של שייטין ונ"מ דלטעם הראשון אם הספינה הולכת למעלה מי"ט אפי' בימים המלוחים שרי להפליג תוך ג' ימים קודם לשבת ולעעם השני אפי' בנהרות שלא יש צער ובלבול וגם שהולכת הספינה למעלה מעשרה אסור להפליג תוך ג' ימים קודם השבת אלא צריך להפליג קודם ג' ימים לשבת אלא שמרן ז"ל פסק כהרמב"ם ז"ל ודעמיה שכתבו הטעם משום עונג שבת וס"ל דתחומין למעלה מעשרה כיון דהיא בעיא דלא אפשיטא דוקא ביבשה דאיכא בי"ב מיל תחומין דאורייתא אזלינן לחומרא אבל בים דליכא תחומין דאו' אזלינן לקולא ואמרינן אין תחומין למעלה מעשרה ולכך אפי' בספק הולכת למעלה מעשרה פסק להקל משום דבדרבנן אזלינן לקולא כמבואר כ"ז בטור וב"י יעו"ש וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע דהטעם משום עונג שבת ובנהרות מותר להפליג אפי' בע"ש. ר"ז או' ג' ח"א כלל ד' או' א' וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן סי' ת"ד: חי) שם. משום עונג שבת וכו' לפי טעם זה יוצא לנו התר דמי שהורגל לילך דרך אניה בלב ים וכן הספנים שאמנותם בכך ואינם מרגישים שום צער ולא בלבול ואוכלים בשעת אכילה שרי להו להפליג ג' ימים קודם שבת שאינם מתבטלים מעונג שבת. מאירי פ"ק דשבת יעו"ש. וכ"נ מדברי המו"ק. פתה"ד או' ו': ך) שם. שכל ג' ימים הראשונים יש להם צער וכו' והיינו טעמא שלכל דבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג שבת דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ב"י מ"א סק"ו:
recovered from “Mishnah Berurah 249:1”
משנה ברורה רמ״ט
Mishnah Berurah 249
In places where most people prepare Shabbat provisions comfortably, one must still be careful not to travel close to nightfall, since travelers often end up desecrating Shabbat—either because hosts cook for a late arrival or because one fails to reach one's destination before darkness falls, resulting in violations involving carrying outside the techum, moving an animal on Shabbat, and other transgressions; therefore one should hurry to stop even in a small town rather than letting desire convince him the day is still young and the road is good, though if one nonetheless finds himself traveling until dark and ends up within a city's techum, he may walk within it as per siman 216 and must dismount from his vehicle (with further details in siman 266).
ובמדינות אלו רוב בני אדם מכינים צרכי שבת בריוח ולכן אין נזהרין בזה כלל בין כשהולך לביתו או להתארח בבית אחרים [ממ"א בשם אגודה] ובהרבה אחרונים ראיתי שכתבו דמ"מ צריך ליזהר לכתחלה שלא ילך או יסע עד סמוך לערב מפני שכמה פעמים נכשלים עי"ז ובאים לידי חילול שבת כי בעל אושפיזא או אפילו בביתו כשבא סמוך לשבת מוסיפין לבשל בשבילו ומחללין שבת וגם כמה פעמים יארע דלא יגיע למלון ולביתו מבעוד יום עד שחשכה ממש וכמה חילול שבת יש בהוצאה והכנסה ויציאה מחוץ לתחום ושביתת בהמתו ולכן כל זה ישים האדם ללבו וימהר לשבות אפילו בכפר ולא יסיתנו היצר לומר עוד היום גדול והדרך טוב אך אם אירע שהלך עד חשיכה והיה בבה"ש בתוך תחום עיר מותר להלוך בתוכה כבסימן תי"ו וצריך לירד מעגלה וסוס עיין סימן רס"ו ושם יבואר אי"ה:
פניני הלכה, שבת ב׳:י׳
Peninei Halakhah, Shabbat 2:10
The Sages prohibited Jews from sailing on a boat for recreational purposes from Wednesday onward, even with non-Jewish crews, due to several concerns: the risk of life-threatening situations requiring prohibited labor, benefit from non-Jewish work performed for Jewish passengers on Shabbat, violation of teḥum Shabbat in shallow waters, and seasickness negating the mitzva of oneg Shabbat; however, sailing is permitted when none of these concerns apply—that is, when the crew and majority of passengers are non-Jewish, there is no expectation of their assistance, the boat sails in deep water and is large and stable enough to prevent seasickness, allowing full observance of oneg Shabbat.
לפיכך, מיום רביעי ואילך, אסרו חכמים להפליג בספינה לצרכי רשות כמו טיול, והאיסור הוא גם כאשר המלחים גויים (שבת יט, א). כמה טעמים לכך: יש חשש שמא ייווצר מצב של פיקוח נפש, והיהודי יצטרך לבצע מלאכות אסורות מהתורה כדי לסייע בהשטת האונייה (רז"ה). גם כשאין סיכוי שהמלחים יבקשו ממנו עזרה, אם מחצית מהנוסעים הם יהודים, נמצא שהמלחים יעבדו עבורם בשבת, ומדברי חכמים אסור ליהודי ליהנות ממלאכה שגוי עושה עבורו בשבת (רמב"ן). גם כאשר רוב נוסעי הספינה גויים, אם הספינה תשוט במים רדודים, במקום שאין עשרה טפחים בין הספינה לקרקע הים, יעבור על איסור יציאה מתחום שבת (ר"ח). גם כאשר הספינה תשוט במים עמוקים או תעגון בשבת בלב ים, עדיין יש בדבר איסור, משום שרבים מהמפליגים בספינה סובלים בימים הראשונים ממחלת ים, ונמצא שהפלגתו מבטלת אותו ממצוות עונג שבת (רי"ף). אבל במצב שאין חשש לכל הטעמים הללו, כגון שמלחי הספינה ורוב נוסעיה גויים, ואין סיכוי שיבקשו מהיהודי עזרה, והם מפליגים במים עמוקים, והספינה גדולה ויציבה, ולכן מסתבר שלא יחלה שם במחלת ים ויוכל לקיים את מצוות עונג שבת – במצב כזה מותר לצאת להפלגה אפילו דקה אחת לפני כניסת השבת, ואפילו אם ההפלגה נועדה לצורך טיול.
Therefore, from Wednesday onward the Sages forbade people from setting sail on a boat for recreational purposes, and this prohibition applies even when the crew members are non-Jews (Shabbat 19a). There are several reasons for this: first, there is the concern that a dangerous situation will arise and the Jew will have to engage in prohibited activities to help steer the boat (Ha-ma’or). Second, even if there is no chance that the sailors will request his help, if half of the passengers are Jewish then the sailors are working for them on Shabbat, and it is rabbinically prohibited for a Jew to benefit from work that a non-Jew undertook on his behalf on Shabbat (Ramban). Furthermore, even when most of the passengers are non-Jews, if the boat is traveling in shallow water where fewer than ten tefaḥim (handbreadths; each tefaḥ is 7.6 cm) separate the boat from the ocean floor, the Jews are violating the prohibition of being outside teḥum Shabbat (Rabbeinu Ḥananel; see ch. 30 below for the definition). Even if the boat will be sailing in deep water or will be anchored on Shabbat in the middle of the ocean, there may still be a prohibition: since many who travel on boats suffer from seasickness in the first days, the voyage negates the mitzva of oneg Shabbat (Rif). But in a situation where none of these reasons are relevant – where the sailors and the majority of the passengers are non-Jewish, there is no chance they will ask Jews for help, they are sailing in deep water, and the boat is large and stable so seasickness is unlikely and he will be able to enjoy Shabbat – in such a case one may set sail, even one minute before Shabbat begins, and even if the trip is recreational.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 ד׳:ח׳ — ד"ה הפלגה בערב שבת הפלגה לפני שבת
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 4:8
It is forbidden to depart on a ship voyage to sea for optional purposes, even on a non-Jewish vessel, less than three days before Shabbat—meaning departure is permitted on Sunday, Monday, or Tuesday, but prohibited from Wednesday onward.
אסור לצאת להפלגה בספינה אל הים לדבר הרשות אפילו בספינה של גויים, פחות משלשה ימים קודם השבת. דהיינו, בימים ראשון שני ושלישי – מותר לצאת להפלגה כנ"ל, ומיום רביעי ואילך – אסור לצאת להפלגה זו.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 ד׳:י״א — ד"ה הפלגה לדבר מצוה מותר לצאת להפלגה
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 4:11
For a matter of religious obligation, one may board a ship owned by non-Jews even on Friday evening; it is preferable to stipulate with the ship owner that he not sail on Shabbat, but if he violates this agreement there is no violation, provided the ship sails for non-Jews as well—however, if it sails for Jews alone, boarding is permitted only more than three days before Shabbat.
הפלגה לדבר מצוה מותר לצאת להפלגה בספינה של גויים (((לדבר מצוה))) אפילו בערב שבת. אמנם, טוב שיתנה עם בעל הספינה שלא ישוט בשבת, ואם בעל הספינה יפר את הבטחתו – אין בכך כלום. והיינו דוקא כאשר הספינה מפליגה גם עבור גויים, אבל אם הספינה מפליגה עבור הישראל בלבד – אין להתיר אלא קודם לג' ימים שלפני שבת. [הערה 17] עיין שו"ע (או"ח סי' רמ"ח סעי' א'). [הערה 18] שו"ע (סי' רמ"ח סעי' א', ד'), כה"ח (שם ס"ק ל"ט) ושו"ע (סי' רע"ו סעי' א' ב'). ועיין שערי תשובה (סי' רמ"ח ס"ק ט"ז) וערוך השולחן (שם סעי' ז') לענין מעבורת.
בצל החכמה, ח״א סי׳ נ״ג
B'tzel HaChochma 1:53
Although one can determine the halakhah regarding descent from a ship on Shabbat or Yom Tov, in practice it is very difficult to be careful about this, so one who guards his soul should refrain from traveling in a way that would arrive in a foreign land in the middle of Yom Tov, unless he is compelled to travel or circumstances beyond his control cause the ship to arrive early or late.
On this pageAlthough one can determine the halakhah regarding descent from a ship on Shabbat or Yom Tov, in practice it is very difficult to be careful about this, so one who guards his soul should refrain from traveling in a way that would arrive in a foreign land in the middle of Yom Tov, unless he is compelled to travel or circumstances beyond his control cause the ship to arrive early or late.
B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, חי״א פ״ה סי׳ י״ז
Maayan Omer 11:5:17
This passage discusses halakhic permissions for traveling outside Eretz Yisrael, presenting answers to six specific questions about travel to chutz la'aretz (including visiting relatives for brit milah, weddings, visiting grandparents, legal claims, and Torah teaching positions) and citing various sources including Rambam, Tosafot, and Shulchan Aruch regarding the permissible reasons for such travel (learning Torah, marriage, rescuing property from non-Jews, honoring parents) versus prohibited purposes like mere tourism.
On this pageThis passage discusses halakhic permissions for traveling outside Eretz Yisrael, presenting answers to six specific questions about travel to chutz la'aretz (including visiting relatives for brit milah, weddings, visiting grandparents, legal claims, and Torah teaching positions) and citing various sources including Rambam, Tosafot, and Shulchan Aruch regarding the permissible reasons for such travel (learning Torah, marriage, rescuing property from non-Jews, honoring parents) versus prohibited purposes like mere tourism.
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
בצל החכמה, ח״א סי׳ ל״א
B'tzel HaChochma 1:31
A detailed halakhic analysis addresses the question of whether a person who fasted on the ninth of Av in one location but then crossed the international date line must fast again, examining competing principles about whether fasting obligation follows the place where one begins, the place where one ends, or a calculation of continuous duration, and concluding that one who fasts on the ninth of Av where they are obligated should complete that fast and need not repeat it even if the date changes due to travel, except in cases of danger from consecutive multi-day fasting.
On this pageA detailed halakhic analysis addresses the question of whether a person who fasted on the ninth of Av in one location but then crossed the international date line must fast again, examining competing principles about whether fasting obligation follows the place where one begins, the place where one ends, or a calculation of continuous duration, and concluding that one who fasts on the ninth of Av where they are obligated should complete that fast and need not repeat it even if the date changes due to travel, except in cases of danger from consecutive multi-day fasting.
B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
בעיות הלכתיות עכשוויות, כרך ג, חלק ראשון, פרק ב: נסיעות
Contemporary Halakhic Problems, Vol III, Part I, Chapter II Travelers
Rabbi Yosef rules that birkat ha-gomel must be recited after flights of at least one hour and twelve minutes, following Sephardic practice (based on Rambam) that requires this blessing for all intercity travel, though travel over sea or desert requires it according to all authorities.
In Yabi'a Omer, II, Oraḥ Hayyim, no. 14, sec. 3, and in Yeḥaveh Da'at, II, no. 26, Rabbi Yosef similarly rules that birkat ha-gomel must be recited subsequent to any flight of at least one hour and twelve minutes in duration. Rabbi Yitzchak Ya'akov Weisz, Teshuvot Minḥat Yizḥak, II, no. 47, correctly notes that Rabbi Yosef expresses this view in accordance with the Sephardic practice requiring birkat ha-gomel on the occasion of all intercity travel. Sephardic practice follows Rambam's position that, not only travel through a desert, but also any intercity journey occasions birkat ha-gomel. However, it follows from Rabbi Yosef's exposition, and indeed it is implicitly stated by him, that travel over a sea or desert would require recitation of birkat ha-gomel according to all authorities.
משפטי עוזיאל, חלק ח, אורח חיים מהד' תליתאה מ׳
Mishpetei Uziel, Volume VIII, Orach Chayim 40
The passage discusses whether one may board a ship on Shabbat when the ship does not arrive at port until Shabbat itself, noting that passengers bringing luggage with them would be transferring items from private domain to the sea (treated as a karmelit), which violates the prohibition of hotza'ah; therefore, luggage should be transferred to the port or shipping company before Shabbat so that non-Jews can move it to the ship after Shabbat, rather than passengers bringing it aboard on Shabbat.
אולם יש לדון לאסור מדין הוצאה מרשות הרבים או היחיד לכרמלית (שו״ע או"ח סימן שמו ס״א). וכיון שהספינה אינה באה לנמל אלא בשבת, הרי שהעולים אליה מעלים אתם גם את מטענם, הלכך אפילו אם העיר מעורבת כולה כדין וכהלכה, והרי היא רשות היחיד, בכל זאת אסור להכניס מתוכה אל הים שדינו ככרמלית, ואין צריך לומר אם העיר אינה מעורבת, הרי ההוצאה מהבית לרשות הרבים, וכן כל ד׳ אמות ברשות הרבים אסור להוציא בתוכם כל משא ביום השבת. לכן נראה לענ״ד שאין היתר להעלות על האניה בשבת, כל דבר שיש בו משום איסור הוצאה והכנסה מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך, וכן לכרמלית, או מכרמלית לכל אחד מרשויות אלה, אלא צריך להעביר את כל המטען שלו מערב שבת לנמל, או לחברת האניה, על מנת שיעבירו אותו לאניה במוצאי שבת, ואם הוא [הגוי] יעשה בשבת, אדעתא דנפשיה הוא דעביד.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לַשַּׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה — שַׁפִּיר דָּמֵי. וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל מְנָת לִשְׁבּוֹת, וְאֵינוֹ שׁוֹבֵת — דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמִצּוֹר לְצִידֹן — אֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מוּתָּר.
Same passage as Mishnah Berurah 248:1
Filed under: בחו"ל
Filed under: שאלות
Filed under: Taking a cruise over Shabbat
Filed under: חזקת כשרות
Sources examine whether Jewish law imposes a binding obligation to settle in the Land of Israel, addressing the obligation's source in Scripture and Rabbinic tradition, its scope and exceptions, and how it applies in different historical periods and personal circumstances.
These sources explore the laws and spiritual significance of the parah adumah (red heifer), a purification ritual whose procedure produces impurity in those who handle it while purifying others. The sources address the paradoxical nature of this statute, its connection to atonement, and its role in removing corpse impurity.
These sources examine biblical narratives in which descendants of Abraham, Isaac, and Jacob diverged sharply from their ancestors' spiritual path, including Esau's rejection of the birthright and the fraternal rupture in Jacob's family. The sources explore how even children raised in righteous households can make fundamentally different moral and spiritual choices.
Jewish sources present competing views on whether Abraham, Isaac, and Jacob were bound by and observed all the commandments of the Torah before it was given at Sinai. Classical rabbinic sources cite Genesis 26:5 as evidence that the patriarchs kept the full Torah, while medieval commentaries grapple with textual difficulties—particularly Jacob's marriage to two sisters—and propose nuanced resolutions ranging from geographic limitation to voluntary spiritual observance.
Sources discuss whether one sitting in a sukkah on Shemini Atzeret should recite a blessing and how the practice differs based on location and visitor status. The sources address the halakhic tension between Shemini Atzeret's identity as a distinct festival and the question of continuing the Sukkot obligation.
Sources examine the Talmudic passage about three oaths sworn to Israel at the time of the Temple's destruction, particularly regarding the prohibition on ascending "in a wall" (establishing forcible control over the Land), and debate whether this oath retains halakhic force in contemporary contexts, including the establishment of a Jewish government in Eretz Yisroel.