Jacob's Voice and Esau's Hands

וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃ וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃

So Jacob drew close to his father Isaac, who felt him and wondered, “The voice is the voice of Jacob, yet the hands are the hands of Esau.” He did not recognize him, because his hands were hairy like those of his brother Esau; and so he blessed him.

וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו. לָמָּה כָהוּ עֵינָיו? לְפִי שֶׁהָיָה צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּצְחָק יְבָרֵךְ לְעֵשָׂו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִכְהוּ עֵינָיו וְיָבֹא יַעֲקֹב וְיִטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת וְלֹא יְהֵא יוֹדֵעַ יִצְחָק לְמִי הוּא מְבָרֵךְ. וְדָוִד צָוַח, רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ (תהלים מ, ו), כָּל נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ, בִּשְׁבִילֵנוּ.

And his eyes were dim. Why did his vision become impaired? The Holy One, blessed be He, foresaw that Isaac would desire to bless Esau, and He decreed, therefore, that his sight should become weak so that when Jacob approached him for the blessing, Isaac would not realize that he was conferring the blessing upon Jacob. David proclaimed: Many things hast Thou done, O Lord, my God, even Thy wondrous works and Thy thoughts toward us. There is none to be compared unto Thee (Ps. 40:6). That is, all Thy wondrous works and Thy thoughts toward us are in our behalf.

וְרז״ל דָּרְשׁוּ מִפָּסוּק זֶה (בראשית רבה סה, כ) שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיַּעֲקֹב מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטוֹ מַשְׁמַע שֶׁיִּצְחָק אָמַר כֵּן וְהָיָה סָבוּר שֶׁזֶּה עֵשָׂו, וְעוֹד מַה עִנְיָן זֶה לִבְרָכָה זוֹ, מִכָּל מָקוֹם כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי דַּעַת יִצְחָק הָיָה לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו בְּבִרְכַת ״הֱוֵי גְבִיר לְאַחֶיךָ״ (בראשית כז, כט), הַיְינוּ לְיַעֲקֹב, שֶׁיִּהְיוּ יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת בּוֹ. וְהִטִּיל תְּנַאי בַּדָּבָר לוֹמַר, דַּוְקָא אִם יַעֲקֹב לֹא יְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁיְּצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ, כִּי הַקּוֹל דּוֹחֶה הַיָּדַיִם. וְרָמַז זֶה בְּמַה שֶּׁהִקְדִּים הַקּוֹל אֶל הַיָּדַיִם, כִּי יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת: הֲלֹא יִצְחָק הָלַךְ יוֹתֵר אַחַר הַיָּדַיִם מִמַּה שֶּׁהָלַךְ אַחַר הַקּוֹל, אִם כֵּן הָיָה לְהַקְדִּים הַיָּדַיִם? כִּי מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַמֻּקְדָּם דּוֹחֶה אֶת הַמְאֻחָר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ (שמות לה, ב) פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל, עַל מַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י ״הִקְדִּים שַׁבָּת לַמִּשְׁכָּן לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת״, עַיֵּן שָׁם (שמות לה, ב). אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּכָךְ הִקְדִּים הַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב לִידֵי עֵשָׂו, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַקּוֹל דּוֹחֶה אֶת הַיָּדַיִם. וְאֵיזֶהוּ? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וּבְזֶה מְתוֹרָץ מַה שֶּׁרֹב הָעוֹלָם מַקְשִׁים עַל אַגָּדָה זוֹ, שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַכָּתוּב הוּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹלְטוֹת כְּאֶחָד, וְזֶה הֵפֶךְ מִדִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ. וּבָאוּ עַל קוּשְׁיָא זוֹ שִׁנּוּיִים דְּחוּקִים, וּמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי הוּא נָכוֹן וְיָקָר. וְעַל צַד הָרֶמֶז אָמַר הַקּוֹל בְּהֵ״א, רֶמֶז לְקוֹלָם בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלּוֹמְדִין הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בַּחֲמִשָּׁה קוֹלוֹת (ברכות ו:). וְהַיָּדַיִם – ה׳ יָדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, כִּי חָמֵשׁ פְּעָמִים יָד עוֹלֶה שִׁבְעִים, רֶמֶז לִידֵי כָּל שִׁבְעִים אוּמּוֹת שֶׁשּׁוֹלְטוֹת בְּיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵינָן מְצַפְצְפִים בְּקוֹלָם. וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (עיין בראשית רבה סג:ח): עֵשָׂו אוֹתִיּוֹת ע׳ שָׁוְא, לַשָּׁוְא בָּרָאתִי שִׁבְעִים אוּמּוֹת. וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים.

Our Sages interpreted from this verse (Bereishit Rabbah 65:20) that as long as Jacob’s voice is heard [literally: chirping], the hands of Esau have no power over him. Although the simple meaning suggests that Isaac said this thinking it was Esau, and furthermore, what does this have to do with this blessing? Nevertheless, this is its explanation: Isaac’s intention was to bless Esau with the blessing be a master to your brothers — meaning over Jacob — that Esau’s hands would have power over him. However, he attached a condition to this, saying this would only be if Jacob is not using his voice in synagogues and study halls, but not when his voice is heard, because the voice repels the hands. He hinted at this by mentioning the voice before the hands, for one could ask: didn’t Isaac rely more on the hands than on the voice? If so, he should have mentioned the hands first, since we find everywhere that what comes first pushes away what comes after, as will be explained, God willing, later in Parashat Vayakhel regarding Rashi’s explanation of why Shabbat is mentioned before the Tabernacle — to tell you that the work of the Tabernacle does not override Shabbat (see there, Exodus 35:2). Rather, surely this is why he mentioned Jacob’s voice before Esau’s hands — to tell you that the voice pushes away the hands. And which voice is this? You must say it is Jacob’s voice in the study halls. This resolves what most people ask about this aggadah, as the verse seems to suggest that both [the voice and hands] rule simultaneously, which contradicts the Midrash’s words. Many forced answers have been given to this question, but what I have written is correct and precious. On the level of allusion, [the verse] says “the [‘ha,’ being the definite article] voice” with a hei [the numerical equivalent of which is five], alluding to their voice in the houses of study where they learn the Torah that was given with five voices (Berakhot 6b). And the hands refers to the five hands of Esau, for five times the word “hand [‘yad,’ the numerical equivalent of which is 14]” equals 70, alluding to the hands of all 70 nations that rule over Israel when they [Israel] are not chirping with their voice [in Torah study]. And so they said in the Midrash (see Bereishit Rabbah 63:8), “Esau” contains the letters ayin, shav [70, in vain]: I created 70 nations in vain, and so explained the Baal HaTurim.

בס"ד. ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו ה'תשכ"ח [cup]ויתן[/cup] לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ וגו' , וידוע הדיוק בזה , הרי כל הברכות הם משם הוי', דשם אלקים הוא מדת הדין והצמצום והברכות שענינם הוא המשכה והשפעה הם משם הוי', וכמו ברכת כהנים שבכל ג' הפסוקים נזכר שם הוי', ובברכה זו אומר ויתן לך האלקים. ויש להוסיף, שדיוק זה (שגבי ברכה נזכר שם אלקים) הוא גם בברכה הראשונה שנתברך יצחק אחרי מות אברהם דכתיב בה ויברך אלקים את יצחק בנו. דבכל הברכות שברך הקב"ה את אברהם [וגם בהברכות שברך את יצחק שלאח"ז ] נאמר שם הוי',

(א) [cup]ויתן[/cup] לך האלקי' מטל השמים כו'. הנה יש להבין למה נזכר בברכות האלה דיצחק שם אלקי' שהוא בחי' הצמצום שהוא מדה"ד כידוע במ"ש בראשית ברא אלקי' שתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד כו'. וכל ברכה ושפע הוא בשם הוי' דווקא כמו יברכך הוי' כו'. להיותו מדת החסד והרחמים כידוע. גם יש להבין הטעם שלא נתברך יעקב מיצחק כ"א כאשר הי' ידיו שעירות כידי עשו דווקא. וכמ"ש ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו כו'. וגם אחר שראה שהי' לבוש בגדי עשו אחיו. וכמ"ש וירח ריח בגדיו ויברכהו כו'. אך הנה יש להקדים ע

כי הקול בחינת הפנימיות, ואי אפשר שיתדבק בפנימיות הקדושה אלא מי שהוא משרשה ממש. וכבר ידוע שאין כח ואין רשות לענין שמיעת התפלה ולעשות את שאלתה, כי אם אל הקדושה בלבד שהיא הגבירה המושלת על הכל