מפרשי הפרשה
תולדות
Parshas Toldot
Genesis
10 commentaries
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 23:1
Q — If Yaakov is the man of אמת, why take the bechorah by lentils and the berachos by disguise — acts that look like deceit? What did he gain, when he fled penniless for decades and received no double portion? Why does Yitzchak choose to bless, and why Esav alone?
A — The supernal maalos were never meant to pass by birth-right alone but to the one truly fit — as with Shem over Yefes, and Yitzchak over Yishmael. Onkelos renders "במרמה" as בחוכמה: an identical act is מרמה when aimed at evil and חוכמה when aimed at good. Yaakov's aim was wholly pure — to keep the eternal maalos from one unfit for them — so "נקי כפים ובר לבב" describes him exactly. Acquiring the bechorah and berachos was the wise securing of a spiritual inheritance, after which the order of birth-right itself was set aside in favor of fitness.
יבאר הגנאי והדופי המשיגים אל מפר האחוה וכבא עליה בעקיפין. ויתן טעה ללקיחת הבכורה מעשו בשעת דחקו וצרכו אליה:
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bereshit 25:21
וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃
Q — Why does the pasuk open with Yitzchak's prayer and then mention Rivkah's barrenness — shouldn't it follow chronology, first establishing the barrenness and only then describing the response to it?
A — Rabbeinu Bachya reads the word-order as a chiddush: the tefillah is the עיקר, the barrenness is its טפל. "אין הכונה שתהיה העקרות סבת התפלה שא"כ הסבה עיקר והתפלה טפל לה, אבל הכונה לשון הכתוב כי התפלה סבת העקרות" — the akarut was not the cause of the tefillah; the tefillah was the cause of the akarut. Hashem made Rivkah barren specifically in order to elicit the prayers of the tzaddikim — which is why the same pattern recurs in three of the four Imahot. The chiddush: nature can be re-engineered backwards from tefillah. The world is structured so that the desired prayer of a tzaddik is the underlying cause and the apparent suffering is merely its conduit. The pasuk's syntax encodes this reversal directly.
הכתוב היה ראוי להקדים ולומר ותהי רבקה עקרה ואח"כ ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא, ומה שהקדים התפלה יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכונה שתהיה העקרות סבת התפלה שא"כ הסבה עיקר והתפלה טפל לה, אבל הכונה לשון הכתוב כי התפלה סבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר... מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
אור החיים
Or HaChaim on Genesis 25:22
וַיִּתְרֹֽצְצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהֹוָֽה׃
Q — Rashi explains that Rivka, feeling the pain of the pregnancy, regretted having prayed for a child ('למה זה אנכי מתאוה ומתפללת'). Or HaChaim finds this unthinkable — would a tzadeket come to despise her pregnancy over pain?
A — Or HaChaim reads 'ויתרוצצו' as 'crushing' — the babies were pressing so violently that the pregnancy was failing and she feared a miscarriage. Her cry 'אם כן למה זה אנכי' means: if I am to lose this child, why am I pregnant at all — 'why have I labored in vain'? She went 'לדרוש את ה'' not to complain of pain but to ask for mercy to sustain the pregnancy. Tzadikim never protest suffering, knowing the ultimate purpose lies in eternity.
אכן פשט הכתוב הוא 'ויתרוצצו' לשון ריצוץ, פירוש היו נדחקים ביותר כשיעור שיהיו מתרוצצים ולא יתקיימו במעיה, וזה יורה כי הריונה אינו מתקיים. ותאמר 'אם כן למה זה אנכי', פירוש 'זה' מורה באצבע חוזר אל ההריון, למה אנכי הרה לריק יגעתי... ולעולם לא הקפידה על צער ההריון כי הצדיקים יסבלו צער גדול בעוה"ז לתכלית טוב הנצחי.
אלשיך
Alshekh on Torah, Genesis 25:26
Q — Why is Yaakov named for the seemingly trivial detail of grabbing his brother's heel? And why is the name 'יעקב' in future tense rather than past ('עקב')?
A — Yaakov and Esav divided the worlds between them in the womb — Esav took olam hazeh, Yaakov took olam haba. Esav was born first because olam hazeh precedes olam haba as preparation precedes destination ('כי ערב קודם להיותו רמז אל העולם הזה ואחר כך בקר שהוא אור העולם הבא'). The hand on Esav's heel is therefore not a detail but a thesis: Yaakov's portion comes at the heel — the very end — of Esav's prosperity. The name in future tense — יעקב — declares the same principle: 'שזה שנוטל עקב עשו הוא על העתיד שיעקב כי יאחר טובו באחרונה בעקבות עשו.' This is the consolation for Jews suffering in the meantime: Esav collects first, but his prosperity ends, and then Yaakov receives.
ובזה נבא אל הענין והוא בשום לב אל אומרו 'יעקב' ולא 'עקב' לשון עבר. אך הוא כי בא הכתוב לתת טוב טעם אל הולד עשו ראשון ולא יעקב... כי למה שהעולם הזה הוא הכנה אל העולם הבא על כן הוא הקודם... עשו חלקו בעולם הזה ויעקב לעולם הבא... הלא הוא נרמז במה שידו אוחזת בעקב עשו כי חלקו וטובו הוא בעקב וסוף טובו של עשו הנוטל ראשונה שהוא בעולם הזה. ועל כן 'ויקרא שמו יעקב', לומר שזה שנוטל עקב עשו, הוא על העתיד שיעקב כי יאחר טובו באחרונה בעקבות עשו.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Genesis 25:34
וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קׇם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃
Q — Why did Esav so readily despise the bechorah for a bowl of lentils?
A — Ibn Ezra's answer is striking in its simplicity and almost subversive in its consequences: Yitzchak had become poor in his old age. Though wealthy in youth (inheriting Avraham's fortune), he later lost it. So the bechorah carried no material expectation for Esav. Ibn Ezra brings six textual proofs of Yitzchak's impoverishment: (1) Yitzchak loved Esav specifically because Esav brought him food; (2) Esav wouldn't sell the bechorah for a stew if bread were plentiful; (3) Yitzchak's request "הביאה לי ציד" suggests delicacies were rare; (4) Yaakov had no fine clothes for his disguise; (5) Yaakov asks God on the way to Charan only for bread and clothing; (6) Rivkah didn't send money to Charan, so Yaakov had to work as a shepherd. The famous closing barb — "ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח" — is, per R' Profayt Duran's introduction to Ma'aseh Efod, Ibn Ezra speaking from his own life of poverty: he too remained great in Torah without wealth, and so refuses the equation of wealth with righteousness.
ויבז עשו את הבכורה, בעבור שראה שאין לאביו עושר... והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צורכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו לא מכר בכורתו בעבור נזיד... ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח.
כלי יקר
Kli Yakar on Genesis 26:2
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
Q — Why does Hashem first tell Yitzchak 'שכון בארץ אשר אמר אליך' (a future-tensed promise to specify the land) and then immediately specify it — 'גור בארץ הזאת'? Aren't these phrases contradictory?
A — Kli Yakar reads 'אשר אמר אליך' not as referring to which land but as referring to the channel of prophetic speech itself. Hashem is telling Yitzchak: dwell in the land where I can speak to you — because outside it 'אין מקום לגילוי השכינה,' and there I cannot communicate with you 'לפי צורך השעה.' Then 'גור בארץ הזאת' specifies the only such land. Yitzchak's restriction to Eretz Yisrael is not just a sanctity matter but a communications one: leaving the land means going off the air with Hashem.
והקרוב בעיני לומר בזה שמנע ממנו הליכת חוץ לארץ לפי ששם אין מקום לגילוי השכינה, ואם כן לא יוכל לאמר אליו שם בנבואה איזה דבר לפי צורך השעה, לפיכך שכון בארץ אשר שם גלוי שכינתי, ושם אומר אליך בעת אשר ארצה לאמר לך איזה דבר נבואה.
ספורנו
Sforno on Genesis 26:10
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
Q — Why does Hashem bless Yitzchak בזכות אברהם — "עקב אשר שמע אברהם בקולי" — when Avraham was blessed for his own merit, and Yaakov is later blessed without invoking ancestral zechut?
A — For Sforno, the difference traces to a specific spiritual stage. At this point in his life Yitzchak had not yet "התעורר לקרוא בשם ה'" — to actively spread Hashem's name in the world. Avraham was paradigmatically איש חסד whose chesed included "להורות חטאים בדרך... כמופת לרבים," earning his own zechut. Yaakov, "מנעוריו יושב אהלים, ללמוד וללמד דעת את העם, בפרט באהלי שם ועבר," likewise. Yitzchak's bracha is tied to his father's only as long as he hasn't yet stepped into the teach-and-publicize role. The shift comes in 26:25 ("ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה'"), after which "ולא מצאוהו עוד תלאות מקנאים ודברי ריבות כאשר בראשונה" — Avimelech sues for peace, the wells succeed. The avot are distinguished here not by their righteousness as such, but by whether they are מורי הוראה ברבים.
והנה ליצחק תלה בזכות אחרים עתה, וכן למטה באמרו "והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי", ולא כן אמר ליעקב, כל שכן לאברהם... וזה היה קודם שהתעורר יצחק לקרוא בשם ה'. אבל אחר שקרא בשם ה'... ולא מצאוהו עוד תלאות מקנאים ודברי ריבות כאשר בראשונה... אמנם ליעקב לא תלה בזכות אחרים כלל, כי הוא אמנם מנעוריו יושב אהלים, ללמוד וללמד דעת את העם, בפרט באהלי שם ועבר.
רמב"ן
Ramban on Genesis 26:3
גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כׇּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃
Q — Why would Hashem need to reassure Yitzchak that He'll keep the oath sworn to Avraham? Hashem 'לא אדם הוא להנחם', Avraham has no other zera-bal-brit (Yishmael was ben ha'ama), and the original commitment was a shevua, not conditional. Reassurance seems superfluous.
A — Ramban: 'והקמתי את השבועה' is not a reassurance but itself constitutes a new shevua — to Yitzchak. This explains why later Torah passages routinely cite an oath sworn to Yitzchak specifically ('הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב') — there's no other source for it but here. Hashem made each av his own בעל ברית by swearing separately, honoring each (כל אחד 'ראוי לכרות עמו ברית') and creating distinct zechut-streams flowing to their descendants — 'וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם'. (Alternative reading: the shevua refers to 'והתברכו בזרעך' being fulfilled in Yitzchak personally, not in zera alone.)
אין צריך שיבטיח הקב"ה את יצחק שלא יעבור השבועה שנשבע לאביו, כי לא אדם הוא להנחם, ואברהם אין לו זרע אחר בעל ברית לאלהים, והשבועה איננה על תנאי... ונראה שזה המאמר 'והקמתי את השבעה' יחשב שבועה, ולכך תמיד יאמר בתורה 'הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב'... ורצה הקב"ה להשבע לכל אחד מן האבות, להודיע שראוי כל אחד לכרות עמו ברית, ושתהיה זכות כל אחד עומדת לפניו עם זרעם...
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Genesis 26:18
וַיָּ֨שׇׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃
Q — Why does the Torah report Yitzchak's re-digging of Avraham's wells, restoring their old names? And why did the plishtim bother to fill in wells they could have used?
A — HaKtav VeHaKabbalah dismisses both the property-fight reading (Rashbam) and the pure-allegory reading (Rabbeinu Bachya). The wells were Avraham's missionary technology. People needed water; people came. Avraham named each well after a divine attribute ('ה' יראה,' 'ה' נסי'), so that asking the way to the well meant pronouncing Hashem's name. The kindness drew the heathens in; the name taught them theology. The plishtim recognized exactly what they were filling in: not water sources but ideological infrastructure. Yitzchak's renaming is therefore not a property gesture but a re-establishment of the missionary network — same wells, same names, same teaching.
ויתכן דקריאת שמות לבארות היתה דומה לשאר קריאת שמות שהיו לזכרון חסדי ה' ופעולותיו, כענין 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה'... ככה עשה אברהם בבארות אשר חפר, שקרא את שמם בשם ה'. ולפי שהיתה מדתו של אברהם להשתדל בכל מאמצי כחו להשיב רבים מעוון ללמדם דעת את ה' ולהורות להם שאין ממשות באלילים שהיו מוטעים לעבדם, וכדי להמציא מציאות רוחני למכחישי אל, המציא תחבולה נפלאה להכניס על ידה את המוטעים אל תחת כנפי השכינה, כל באר אשר קרא אותה בשם אשר יורה על אמיתת מציאות ה'.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Toldot:12
וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
Q — Why does the Torah credit Yitzchak's oath with naming Be'er Sheva "עד היום הזה" when the city had already been named after Avraham's earlier oath with Avimelech?
A — Avimelech violated the first oath by expelling Yitzchak — so the שבועה lapsed and the name with it; only the second oath, between Yitzchak and Avimelech, was kept, and it is THAT oath that established the name Be'er Sheva permanently "עד היום הזה."
בפרשת וירא כשנשבע אבימלך ואברהם וכרתו שניהם ברית, קרא למקום באר שבע. אבל אחר כך כשגרשו את יצחק, הופר הברית בין שניהם ובטלה השבועה שנשבעו... אבל כי באו ליצחק ועשו עמו שלום ונשבעו זה לזה, שוב נתקיים השבועה ונקרא שנית שם המקום באר שבע עד היום הזה.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
אא"ז אמר בענין הבארות, שהם להסיר החיצוניות והסתר למצא הנקודה, ועשק ושטנה הם ימי המעשה, ובשבת הבאר שנקרא רחובות. וודאי שיש בכל דבר ניצוץ קדוש שמחיה הדבר, ורק שנסתר על ידי הטבע והחיצוניות, כי על זה נברא העולם להיות חיותו יתברך בתוך מעשה בראשית, והאדם ידע ויברר שהכל מחיות השי"ת... וזה היה כל עבודת האבות להתגלות אור התורה הצפון במעשה בראשית... וזהו ענין יצחק שכת…
במדרש, כי יש אברים... כמו שהיה ביצחק, אף שטעה לברך עשו לא עלתה בידו, והוא על ידי מסירות נפש באמת אליו יתברך, כמו יצחק בעקידה, גם כן רוצה באמת שלא להיות ברשות עצמו, ורצון יראיו יעשה... ונראה שזה עצמו הטעם שעשה כן השי"ת שיהיה הברכה ליעקב על ידי מרמה, ולא נתן בדעת יצחק לברכו, רק שיהיה הברכה בביטול כל רצונו להשי"ת, כי אדם המברך בנו, אף צדיק גמור, יש לו נגיעה מצד…
אא"ז מורז"ל הגיד ענין הבארות לחפור למצוא הארה הגנוזה הנסתרת בגשמיות וחיצוניות. ורחובות היא בשבת כו'. כי בשבת מתפשטת כח הנקודה הפנימיות להאיר גם אל החיצוניות. וזה הרחיב ה' לנו שמתרחב הנקודה הגנוזה שיש בכל דבר שמשם עיקר החיות. ושמות הבארות עשק ושטנה שבימות החול אף שנסתר עכ"ז ע"י השתדלות בלב ונפש וגם להיות שונא מוחלט ליצה"ר עי"ז נוכל ג"כ למצוא הארה הגנוזה כנ"ל.…
גם נראה שבוודאי הי' ברכת יצחק לעשו באופן שהי' עשו מרוחק מהקדושה שעכ"ז יוכל למצוא הארת הקדושה. כי בוודאי גם יצחק ידע שאינו צדיק. רק שסבור שעוד יוכל להתקרב להקדושה. וברכה זו נטל יעקב והוא לדורות לזרעו שגם שאנחנו רחוקים נוכל למצוא נקודה הקדושה כנ"ל. וז"ש את ברכתי לקח משמע שהי' באמת שייכות לעשו יותר מליעקב רק שיעקב נטלו לדורות לזרעו. ומעין זה נמצא בזוה"ק שיעקב ג…
במדרש, שיש אברים שהם ברשות האדם, ידים ורגלים וכו', ויש עין וחוטם ואוזן שאינם ברשותו, ואם האדם זוכה, הכל אינו ברשותו וכו', היפוך רצון הרשעים להיות הכל ברשותם והצדיק שחפץ בכל לבו להיות בטל להקב"ה, שלא יהיה ברשות עצמו, זוכה לזה. ובאמת הכל ברשות הקב"ה, רק שאברים אלו מסרם להאדם, שכפי רצונו יצאו מרשותו ויחזרו לרשות הקב"ה, וזה נקרא שהם ברשות האדם להכניסם ולקרבם להק…
במדרש שיש אברים שהם ברשות האדם ידים ורגלים כו' ויש עין וחוטם ואוזן שאינם ברשותו ואם האדם זוכה הכל אינו ברשותו כו'. היפוך רצון הרשעים להיות הכל ברשותם. והצדיק שחפץ בכל לבו להיות בטל להקב"ה שלא יהי' ברשות עצמו זוכה לזה. ובאמת הכל ברשות הקב"ה רק שאיברים אלו מסרם להאדם שכפי רצונו יצאו מרשותו ויחזרו לרשות הקב"ה. וזה נקרא שהם ברשות האדם להכניסם ולקרבם להקב"ה. וכמו…
מה שהי' צריך להיות ברכת יעקב שלא ברצון יצחק. נראה ע"י שבברכה זו תלוין כל העולמות ולא שייך שיהי' ע"י איש רק ע"י הקב"ה שאין זה דבר שבמקרה. [ואפשר עי"ז הי' הברכה ע"י יצחק שכהו עיניו כמ"ש רש"י ז"ל שייחד הקב"ה שמו עליו כנ"ל]:
ולאום מלאום יאמץ, פירוש שחיזוק כל אומה מכח אומה השניה, כי ודאי מה שיש כח לעשו הוא רק מה שגונב מבני ישראל, רק גם הכח לבני ישראל על ידי שגוברין נגד כחו של עשו, ורב יעבוד צעיר, הוא בתנאי שיהיה כל איש ישראל צעיר בעיניו... ונראה הפירוש כאשר בני ישראל מתגאין ויודעין ששולטין על היצר הרע, ועל ידי זה יש לו שליטה, כי צריך כל איש ישראל להיות תמיד על משמרתו...
ויתן לך פירש"י יתן ויחזור ויתן. כי לכאורה אין הפרש כ"כ בין ברכת יעקב לעשו שג"כ כ' משמני הארץ ומטל כו' ואיתא כי ההפרש בין יתן ליהי' ע"ש בזוה"ק. והפי' הפשוט כי בוודאי מה שבירך יצחק ליעקב בעניני עוה"ז הוא אחר השלימות. כי אין יעקב מבקש עוה"ז קודם שמתקן עצמו כראוי בעבודת הש"י. כדאיתא וישב יעקב ביקש כו' ואמר הקב"ה לא דיין שמתוקן להם עוה"ב כו'. הרי שאין צדיק מבקש ע…
בזוה"ק על ענין הבארות ונחך ה' תמיד כו'. ושיכולין עתה לתקן במצות ציצית ותפילין ג"כ זה. דהנה בכל דבר יש נקודה פנימיות ונק' תמיד. וע"ז נא' מחדש בכ"י תמיד מ"ב. ונק' מנוחה כי שם שורש הכל שממקום זה מתפרדין אח"כ כ"ד כפי כח התפשטות שלו. אך כפי מה שאדם דבוק בשורש מקומו הנ"ל כמו כן יכול להרחיב התפשטות זאת הנקודה. וג"כ זה אמת שכפי מה שמתפשטת זאת הנקודה יותר נפתח מקור ה…
חז"ל דרשו הפסוק הצילה נפשי משפת שקר על יעקב אע"ה בעת שהוצרך לומר אנכי עשו בכורך. כי שקר אין לו רגלים. רק ב"א המשקרים ע"י שדבוקים בשקר. נותנין כח וקיום להשקר בעולם. כמ"ש שמאבדין העולם כו'. אבל הצדיק שדבוק באמת. אף שנצרך להשתמש לפעמים גם בהשקר כמ"ש מותר לשנות מפני דרכי שלום. שמי שמכוין להאמת ואינו מדבק עצמו בהשקר יוכל עוד עי"ז לבטל השקר. כי עוה"ז נק' עלמא דשיק…
וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וגו'... דאיתא אין קורין אבות אלא לשלשה, פירוש אברהם יצחק ויעקב... אבל טעם הענין, כי כל צדיק יש לו בזכות אבותיו, אבל הג' אבות כל אחד כדאי לעצמו, כדאיתא במדרש על פסוק וזכרתי את בריתי יעקב, כל אחד כדאי לעצמו, מול זה מגיד הכתוב כאן, כי כל ההארות אשר השיג אביו נסתמו אחר כך, והוכרח יצחק לחפור ולברר הדרך הישר בעצמו... ואברהם אבינו ע"ה …
וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו כו' סתמום פלשתים כו' וישב יצחק ויחפור כו'. דאיתא אין קורין אבות אלא לשלשה פי' אברהם יצחק ויעקב. וקשה ממ"נ א"כ ניזול בתר קמא ונקרא אב רק לאברהם. אבל טעם הענין כי כל צדיק יש לו בזכות אבותיו. אבל הג' אבות כ"א כדאי לעצמו. כדאיתא במדרש ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב כו' כ"א כדאי לעצמו. מול זה מגיד הכתוב כאן כי כל ההארות אשר השיג אביו נסתמו…
הפרש ברכת יעקב לברכת עשו ויתן לך האלקים ובעשו כתיב יהי' מושבך. כי הצדיק אינו רוצה להיות נמסר ביד עצמו שום דבר. רק להיות ניתן לו מהש"י בכל עת שיצטרך וכשיהי' ראוי. כדי שלא יאכל חלקו בעוה"ז. וז"ש יתן ויחזור ויתן פי' בכל עת נתינה חדשה. וגם כי באמת צריך להיות חשוב בעיני האדם צד הנתינה שהקב"ה נותן לו. מגוף הדבר הניתן. כעין מ"ש הרב הקדוש ז"ל מפשיסחא על המד' הם נושא…
בענין הברכה שרצה לברך את עשו, נראה כי ודאי הברכה המיוחדת ליעקב לא רצה ליתנה לעשו... רק ברכת עולם הזה רצה לברך לעשו, ובא יעקב ולקחו במרמה, כי הוא עלמא דשיקרא, לכן לקחו במרמה. ופירוש הענין, אף כי ודאי עולם הזה לעשו, רק שצריך לבא על ידי יעקב, וזה שאמר "ויתן לך", כי כל השפע צריך לירד לבני ישראל, כמו שהיה בזמן שבית המקדש קיים, שהאומות ניזונים מתמצית. ואף על פי כן…
בענין הברכה שרצה לברך את עשו. נראה כי וודאי הברכה המיותדת ליעקב לא רצה ליתנה לעשו. שהרי אח"כ בירכו ויתן לך את ברכת אברהם כו' שהיא הברכה המיוחדת ליעקב וזרעו אחריו אשר ע"ז נא' בריתי אקים את יצחק הרי שהניח ברכה זו ליעקב. רק ברכת עוה"ז רצה לברך לעשו ובא יעקב ולקחו במרמה. כי הוא עלמא דשיקרא לכן לקחו במרמה. ופי' הענין אף כי וודאי עוה"ז לעשו רק שצריך לבא ע"י יעקב. …
בענין הבארות... דהנה כתיב, וייצר וגו' האדם עפר מן האדמה וגו' ויפח באפיו נשמת חיים. שנתן הקב"ה הנשמה לאדם, שבכח הנשמה יחיה גם את הגוף, כי הכל בחכמה עשה, ונמצא גם בגוף חיות מוצנע ומוטמן, כי הד' יסודות הם דבוקים בשורש, ולכן כתיב מקודם והשקה מלשון דביקות וחיבור, ומאדמה זו ברא הגוף, אך שלתקן הגוף צריכין עזר להוציא מכח אל הפועל, החיות הגנוז בו, וזה עיקר עבודת האדם…
ונתתי לזרעך כו' עקב אשר שמע אברהם בקולי כו'. וקשה הלא איתא כל אחד מאבות כדאי לעצמו ולמה תלה לו ה' ית' בזכות אברהם. אבל הענין הוא כי המתנה לדורות לזרע ישראל א"א לתלות ביצחק שהיא מדה"ד. ורצה להנהיג הכל על קו הדין ממש. וכבר ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים ע"פ מדה"ד. לכן תלאו הכתוב במדת אברהם. הגם כי הכל במשפט. אבל יש משפט שדנין האדם אם ראוי לעשות עמו חסד. וזה הוא ה…
ויתן לך האלקים כו' במדרש יתן ויחזור ויתן. יתן לך אלהותו כו'. פי' זה דגם בעשו אמר משמני הארץ ומטל השמים. אך ההפרש הוא הנתינה שבירך ליעקב שיהי' לו דביקות בקבלת השפע מיד הנותן ב"ה וזאת עיקר הברכה. ז"ש יתן ויחזור ויתן פי' שתמיד יש לו דביקות בשורש השפע. ולעשו אמר שיהי' לו הצריך לו יהי' איך שיהי'. אבל ליעקב מסר כח השפע וזה עיקר הברכה. לכן אמר ראה ריח בני כריח שדה …
במדרש גיל יגיל וגו'... לכן אחר שנעשה זה הקשר של ג' האבות נעשה תיקון קבוע לזרע ישראל, דגם מקודם היו צדיקים כאדם ונח מתושלח וכו', אבל היה במקרה שנמצא אחד במשפחה, אבל עכשיו נעשה תיקון בקביעות, להיות נמשך שלשלת הקדושה בתולדותיהם דור אחר דור עד ביאת משיח צדקינו...
במדרש בית יעקב אשר פדה את אברהם וכו' וכי לא היה אברהם אבינו ע"ה כדאי להנצל בזכות עצמו+ ויתכן לומר כי אברהם אבינו ע"ה באהבת הבורא ית' היה משתוקק להשרף על דעת כבוד שמו, והיה לו מזה יותר תענוג מהיותו ניצל, ואין זה חידוש כאשר חכמים הגידו יפה שעה א' בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא וכו', רק החומר מעכב, אבל אברהם שנאמר עליו אברהם אוהבי, בלי ספק היה מ…
בפסוק והרביתי את זרעך. בעבור אברהם עבדי. וכ"כ עקב אשר שמע אברהם בקולי כו'. וכי לא הי' יצחק אבינו כדאי לעצמו. רק כי השי"ת רצה להרבות זרעו בעבור אברהם אע"ה ולא בעבור זכותו עפ"י מאמרם ז"ל שעלה במחשבה לבראתו במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה"ר. והנה יצחק הי' עובד ה' במדה"ד וזה הי' כל ענין הברכות שסיבב הבורא ית' ע"י רבקה שיקבלם יעקב שלא ברצון יצחק. ובוד…
במדרש עשרה רעבון וכו', שיש עשרה מאמרות שעליהם אמרו לתת שכר לצדיקים שמקיימין ומבררין שכח חיות העולם על ידי המאמרות, ויש לכל מאמר מכסה והסתר, ועל ידי הרשעים שמאבדין וכו', אם כי היה רעב ממש, הרמז לרעבון הפנימי, ולעתיד יהיה נגלה רעבון הפנימי כמו שכתוב לא רעב ללחם וכו', ועתה גם הרעבון מתלבש... והפסוק משבח האבות שגברו כל אלה הרעבון, וזה שאמר מלבד הרעב הראשון, משמע…
בשם מו"ז ז"ל, אמרו חז"ל על השבת מתנה טובה יש לי בבית גנזי, וקיימא לן הנותן בעין יפה נותן, ולכן הנותן בור יש לו דרך. כמו כן בשבת שנקרא מתנה נותרה ברכה גם כן לקבל השבת, וכתוב "ששת ימי המעשה יהיה סגור וביום השבת יפתח", פרשנו כי השבת פותחת סגורות ימי המעשה, ואפשר על זה אמרו פי הבאר נברא בערב שבת בין השמשות, כי שבת הוא הבאר, רק גם ההכנה בערב שבת ניתן משמים, שהוא …
במדרש ורב יעבד צעיר זכה יעבוד. העולם מפרשין אם זכה יעקב. ולדעתי אין הפירוש כן דהא בעשו משתעי. ותו דא"כ אם זה יזכה יהי' הוא הרב א"כ מה ההפרש ביניהם. והפסוק בא לפרש ולא לסתום. אך הפי' אם הי' זוכה עשו הי' עבד ליעקב והוא הטוב לו ותקונו. ואם לא יזכה ויעבוד עם בני ישראל. זה מפלה שלו ודאי. וכן מצינו בברכת יצחק לעשו ואת אחיך תעבוד שהוא הברכה שלו כי בודאי יותר ברכה ל…
בפסוק ואלה תולדות יצחק בן אברהם, להודיע כי כל משפטי ה' וגבורותיו הכל בכח החסד, כדכתיב ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שזה עיקר החסד הטוב שהקב"ה שומר לאוהביו, כדכתיב אשר יאהב ה' יוכיח, וזה שאמר אברהם הוליד את יצחק, שכל הדינין והגבורות מכח החסד הם נולדים... כי בודאי הקב"ה הטוב ומטיב, אבל מכח המקבלים צריך עצות שיקבלו החסד בטוב, והוא על ידי הגבורה...
בפסוק ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. להודיע כי כל משפטי ה' וגבורתיו הכל בכח החסד. כדכתיב ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. שזה עיקר החסד הטוב שהקב"ה שומר לאוהביו. כדכתיב אשר יאהב ה' יוכיח. וז"ש אברהם הוליד את יצחק. שכל הדינין והגבורות מכח החסד הם נולדים. [וזה ענין חסיד לפנים משורת הדין כלומר שפנימיות הדין חסד הוא]. ומקודם כתיב תולדות ישמעא…
ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון כו'. ומשמע שעדיין הי' גם הרעב הראשון. והענין הוא עפ"י המדרש עשרה רעבון באו לעולם וכולן בימי אנשים גדולים כו'. כי המה הסתרות שצריכין התחתונים לתקן אותם. ולכן אברהם אבינו תיקן הרעבון ופתח פתח לעבוד ה' בבחי' אהבה. וידוע שלכל מדה יש הסתר שיש אהבה טובה ואהבה רעה כי אחר החטא יש בכל דבר תערובות. וכן בפרט בכל אדם אחר כל ענין השגה הולך …
בפסוק ועתה שא נא כליך. י"ל כי יצחק אבינו ידע מעשה עשו. אך רצה להשיבו בתשובה. ועתה לשון תשובה. ואם הי' נגמר כן הי' מעלה כל הכלי ציד לה' והי' תיקון השלם. וזה שא נא כליך כו'. כי בודאי הכל הי' יפה בעתו כי רצון יצחק הי' לתקן כל צד הגבורה והקליפה. אך כי אין העולם יכול להתקיים במדה"ד. וכתבנו במ"א כי כך צריך להיות הרצון לתקן במדה"ד ובפועל צריכין לשתף מדה"ר. לכן לא נ…
בענין ברכת יעקב ויתן לך האלקים פרש"י אם תזכה כו'. וקשה א"כ מאי בעי ברכה. אך הוא כמ"ש פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. כי התחלה צריך להיות מן התחתונים להיות כלי מוכן לקבל הברכה והשפע. ואין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. ואין השלימות רק אל בנ"י. והם הכלי שמחזיק ברכה. וע"ז כתיב ה' יברך את עמו בשלום. לכן נק' השולמית. ובמדרש שובי שובי ד' פעמים על הד' מ…
בפסוק וירח את ריח בגדיו, אמרו חז"ל אין ריח רע יותר משטף עזים, רק שנכנס עמו ריח גן עדן. וקשה, אם כן מה ריח בגדיו. והענין הוא כי האדם על ידי מעשיו קונה לו מלבושים להנשמה, ואיתא בזוהר הקדש על ידי התורה זוכין למלבוש הרוח בגן עדן, ועל ידי מעשים טובים זוכין למלבוש הנפש ועל ידי מחשבה ורצון זוכין למלבוש הנשמה. וצדיק אמת זוכה לקבל הארה מאותן המלבושים גם בעולם הזה, וכ…
ובענין שלקח ברכת עשו כמ"ש ויקח ברכתך וגם כתיב אנכי עשו בכורך. וחלילה ליעקב אע"ה לשקר ולגזול מה שאינו שלו. אבל הענין הוא לפי מ"ש חז"ל לכל אחד יש חלק בג"ע ובגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו כו'. וכענין שנאמר יכין רשע וצדיק ילבש. ובודאי יצחק אע"ה שאהב את עשו ראה חלק המוכן לו בג"ע וזה הפנימיות אהב. אך כי לא זכה עשו לתקן א"ע ולקבל זאת החלק המוכן לו ונטלו יעקב ונתלב…
במדרש בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. והוא מאמר המשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות. ואמרו מעבירין משמע אפילו בהיותינו עבדים בגלות אעפ"כ אין לך אדם שאין לו שעה שמתעורר לו קצת גאולה בנפש שיוכל לקבל עליו עול מלכות שמים. וכמו כן בכלל בודאי מי שמקבל עול תורה כראוי מסייע לגאולה. ומעבירין ממנו ומכחו עול מלכות. וכמו כן בעול דרך ארץ. הגם מי שצריך…
בפסוק וידו אוחזת וכו', ועל שם זה נקרא יעקב, כי ב' השמות יעקב וישראל הם בחינת תקון הגוף אשר על זה צריכין להלחם עם עשו, כמו שכתוב הידים ידי עשו. ופרשנו שהוא הגוף שהוא יד וכלי ומקום אל הפנימיות... ואחר כך בא לבחינת ישראל, שהוא בחינת הנשמה והפנימיות, ושם לא יש מגע נכרי... ומכל מקום עיקר כחו בא מזה המחלוקת שהיה לו בבחינת יעקב, ועל זה כתיב כי יעקב בחר לו, ובחירה ה…
בפסוק ויתן לך, יתן ויחזור ויתן, הענין הוא, כי אלה הברכות הם שיהיו בני ישראל כלים לקבל את השפע הבאה מן השמים, ושעל ידי זה יהיה נפתח מקור השפע, כי הכל תלוי בהמקבלים, אם הם כראוי, כתיב והריקותי לכם ברכה וגו', כאדם המריק מכלי אל כלי. כי השי"ת עשה מדריגות זו על זו, וכולם משפיעין ומקבלין זה מזה, וכטבע הבאר ומעין כל מה שדולין ממנו יותר נובע תמיד. וכן מצינו גם בתחתו…
בענין ברכת יצחק שרצה ליתנה לעשו. ובפי' נראה כי ברכת יעקב היתה מיוחדת אליו כמו שברכו לבסוף ברכת אברהם שהוא עיקר הברית שכרת השי"ת לזרעו אחריו. אבל זו הברכה היא להיות גביר לאחיו כו'. כי יעקב ועשו היו מיוחדין לב' עולמות כמ"ש עשו איש שדה ויעקב יושב אהלים ואם הי' עשו מתקן מעשיו הי' הוא כמו זבולון עם יששכר והוא הי' מושל על כל האומות להכין הכל לקרב אל הקדושה. ולא הי…
בענין הברכות... והכלל כי בני ישראל צריכין לבקש כל משאלותם גם בעולם הזה הכל בכח התורה בלבד, ועל זה מבקשין ותן חלקנו בתורתך, פירוש, שכל צרכינו יהיו על ידי התורה... ולכן תקנו נטילת ידים קודם אכילה, "שאו ידיכם קודש", להיות קבלת שפע פרנסה משורש העליון, לכן אמרו רז"ל, בשעה שתיקן שלמה נטילת ידים, יצאתה בת קול חכם בני וכו', פירוש, שתיקן להיות התדבקות השפע בחכמה, ועל…
בענין חפירת הבארות הכתובין אצל יצחק בפרטות. דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולכן יצחק שהי' מדת הפחד והיראה. הוכן בעבורו מטמוניות דכתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. והם בחי' אברהם ויצחק כי מדריגת אברהם למצוא סייעתא דשמיא לעורר חסד עליון. וע"י השתוקקת להתדבק בשורש העליון מאירין לו מן השמים. ומושך כח מן השרש. וזה רמז חז"ל אברהם תבע זקנה. להתדבק בשורש עלמא…
בענין הבארות שכתב בזוה"ק דעל ידי המצות מתקנים מה שתיקנו האבות ע"י הבארות. דכתיב ויברא את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. והם בחי' נשמה רוח ונפש. וצריך האדם להוציא הארת הנר"נ מתוך הגוף שהוא מעפר. והאדם בנר"ן שלו כולל כל העולמות כידוע. והנפש קרוב יותר אל הגוף מרוח ונשמה ואחר החטא שנעשה תערובות מטוב ורע צריכין כולם בירור. והנפש נוטה ר…
במדרש ויתן לך האלקים, יתן לך אלקותו וכו'... הכוונה שצריך איש ישראל לקבל אלקותו ית"ש מכל נמצא שבעולם, והיינו דכתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך נפשך מאודך, לקבל אלקות מכל הדברים, כי חיות הכל מהקב"ה ואפס זולתו, והוא הברכה שיתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ בכל זה תמצא אלקותו ית"ש...
Showing 40 of 51 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy