Yamim Tovimימים טובים

Sukkah Obligations on Shemini Atzeret

Sources discuss whether one sitting in a sukkah on Shemini Atzeret should recite a blessing and how the practice differs based on location and visitor status. The sources address the halakhic tension between Shemini Atzeret's identity as a distinct festival and the question of continuing the Sukkot obligation.

מפני שהוא ספק שביעי

9 sources · 7 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The Gemara (Sukkah 47a) establishes the foundational ruling that outside Eretz Yisrael on Shemini Atzeret, one sits in the sukkah but does not recite the blessing — because the day is a doubt: it may be the seventh day of Sukkot, yet it is also Shemini Atzeret, and the two considerations pull against each other.

This halachah is codified by the Shulchan Aruch (Orach Chayim 668:1), whose Rema specifies that those outside of Israel eat in the sukkah at night and during the day because of the doubt about the seventh day, yet do not recite the blessing over the sitting, while the Aruch HaShulchan (Orach Chayim 668) confirms this as the settled ruling, citing the Gemara's formula directly: מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן.

The Beit Yosef (Orach Chayim 668) explains the logic behind withholding the blessing: since Shemini Atzeret and the seventh day of Sukkot are mutually exclusive — if it is the day of sukkah it is not Shemini Atzeret, and if it is Shemini Atzeret it is not the day of sukkah — the two doubts together produce sitting without blessing, not abandonment of the sukkah.

The Mishnah Berurah (668) notes a further dispute among the Acharonim about sleeping in the sukkah on Shemini Atzeret, with the Vilna Gaon holding one must sleep there as well, while others argue that sleeping there makes it look like an ordinary day in a way that eating in a sukkah does not; the common practice is to be lenient regarding sleep.

Source 1 · Chazal
Verified

Sukkah 47a

סוכה מ״ז א — ד"ה לְבָרוֹכֵי

Sukkah 47a:1

The Talmudic discussion of Shemini Atzeret treats it as a distinct festival and records the practical question of whether the sukkah obligation continues, supplying the primary sugya underlying later codification.

לְבָרוֹכֵי. לְמַאן דְּאָמַר שְׁבִיעִי לְסוּכָּה — בָּרוֹכֵי נָמֵי מְבָרְכִינַן, לְמַאן דְּאָמַר שְׁמִינִי לָזֶה וְלָזֶה — בָּרוֹכֵי לָא מְבָרְכִינַן. אָמַר רַב יוֹסֵף: נְקוֹט דְּרַבִּי יוֹחָנָן בְּיָדְךָ, דְּרַב הוּנָא בַּר בִּיזְנָא וְכׇל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אִיקְּלַעוּ בְּסוּכָּה בִּשְׁמִינִי סְפֵק שְׁבִיעִי. מֵיתַב הֲווֹ יָתְבִי, בָּרוֹכֵי לָא בָּרִיכוּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בָּרוֹכֵי — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מְבָרְכִינַן. כִּי פְּלִיגִי, לְמֵיתַב. לְמַאן דְּאָמַר שִׁבְעָה לְסוּכָּה — מֵיתַב יָתְבִינַן, וּלְמַאן דְּאָמַר שְׁמִינִי לָזֶה וְלָזֶה — מֵיתַב נָמֵי לָא יָתְבִינַן. אָמַר רַב יוֹסֵף: נְקוֹט דְּרַבִּי יוֹחָנָן בִּידָךְ, דְּמָרָא דִשְׁמַעְתָּא מַנִּי — רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת, וּבִשְׁמִינִי סְפֵק שְׁבִיעִי לְבַר מִסּוּכָּה יָתֵיב. וְהִלְכְתָא: מֵיתַב יָתְבִינַן, בָּרוֹכֵי לָא מְבָרְכִינַן.

with regard to whether or not to recite the blessing over residing in the sukka. According to the one who says that the status of the eighth day is like that of the seventh day with regard to the mitzva of sukka, we also recite the blessing: To reside in the sukka. However, according to the one who says that its status is like that of the eighth day both with regard to this and to that, we do not recite the blessing. Rav Yosef said: Take the statement of Rabbi Yoḥanan that on the eighth day outside Eretz Yisrael one does not recite the blessing: To reside in the sukka, in your hand, i.e., adopt it as your practice. As Rav Huna bar Bizna and all the prominent scholars of the generation happened to visit a sukka on the eighth day, with regard to which there was uncertainty that it might be the seventh day, and they were sitting in the sukka, but they did not recite the blessing. Some say a different version of the dispute: Everyone agrees that we do not recite the blessing; when they disagree it is with regard to whether to reside in the sukka. According to the one who says that the status of the eighth day is like that of the seventh day with regard to the mitzva of sukka, we reside in the sukka. However, according to the one who says that its status is like that of the eighth day both with regard to this and to that, neither do we reside in the sukka. Rav Yosef said: Take the statement of Rabbi Yoḥanan in your hand, as who is the Master responsible for dissemination of the halakha? It is Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, and on the eighth day, with regard to which there is uncertainty that it might be the seventh day, he himself resides outside of the sukka. The Gemara concludes: And the halakha is that we reside in the sukka on the eighth day, with regard to which there is uncertainty that it might be the seventh day, but we do not recite the blessing.

Source 2 · Chazal
Verified

Rosh Hashanah 21a

ראש השנה כ״א א — ד"ה לֵוִי אִקְּלַע לְבָבֶל בְּחַדְסַר בְּתִשְׁרִי

Rosh Hashanah 21a:2

Records the calendrical and geographical distinction between the Land of Israel and the Diaspora that generates the second-day festival practice, the background to the visitor's status on Shemini Atzeret.

לֵוִי אִקְּלַע לְבָבֶל בְּחַדְסַר בְּתִשְׁרִי. אֲמַר: בְּסִים תַּבְשִׁילָא דְבַבְלָאֵי בְּיוֹמָא רַבָּה דְּמַעְרְבָא. אָמְרִי לֵיהּ: אַסְהֵיד! אֲמַר לְהוּ: לֹא שָׁמַעְתִּי מִפִּי בֵּית דִּין ״מְקוּדָּשׁ״. מַכְרִיז רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הֵיכָא דְּמָטוּ שְׁלוּחֵי נִיסָן, וְלָא מָטוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי — לִיעְבְּדוּ תְּרֵי יוֹמֵי. גְּזֵירָה נִיסָן אַטּוּ תִּשְׁרֵי.

§ It was related that Levi once arrived in Babylonia on what was observed there as the eleventh of Tishrei. He said: How tasty is the dish of the Babylonians on the great day of Yom Kippur, as they are observing Yom Kippur in the West, Eretz Yisrael. The month of Elul had been declared full in Eretz Yisrael, and according to the calendar there, it was only the tenth of Tishrei. They said to him: Testify that today is Yom Kippur and we shall observe it. He said to them: I myself did not hear the court proclaim: It is sanctified. Although I know that the month had been declared full, since I did not personally hear the proclamation, I cannot offer direct testimony such that you should change your calculations. It was further related that Rabbi Yoḥanan used to proclaim: Anywhere that can be reached by the messengers who go out in Nisan in time to inform the people when to observe Passover, but cannot be reached by the messengers sent out in Tishrei, let them also observe the festival of Passover for two days. The messengers did not travel on Rosh HaShana or Yom Kippur, and therefore they could travel three days further in Nisan than in Tishrei. The Sages instituted that two days must be observed in Nisan as a rabbinic decree due to Tishrei, for if they observe Passover for only one day, they will come to observe Sukkot for one day as well, and this they are not permitted to do.

Source 3 · Rishonim
Verified

Tur, Orach Chayim 668

טור, אורח חיים תרס״ח

Tur, Orach Chayim 668

Presents the earlier codified discussion of Shemini Atzeret and the question of sukkah use, including the distinction between the festival's identity and the Sukkot obligation.

ליל ח' ערבית מתפללין ג' ראשונות וג' אחרונות וקדושת היום באמצע ואומר ותתן לנו את יום שמיני חג עצרת הזה ומקדש בב"ה ונפטרין לבתיהם לשלום ואוכלין בסוכה מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה שא"כ היינו עושין אותו חול אלא שאנו יושבין בה מספק ולא שייך בישיבתו בה לומר היאך נעשנו חול שכך דרך בני אדם לפעמים לישב בצל סוכה אפילו שלא לשם מצות סוכה ומקדשים ואומרים זמן וכן למחר יושבין בה עד לאחר הסעודה ויש נוהגין שלא לישב בה בליל שמיני וביום השמיני יושבין בה ואינו מנהג בבקר משכימין לב"ה ומתפללים יוצר כמו בערבית וגומרין ההלל ומוציאין שני ספרים וקורין באחד ה' בראה כל הבכור ואם הוא שבת קורין שבעה ומתחילין עשר תעשר ויש שמתחילין לעולם עשר תעשר לפי שהוא זמן אסיפה ומתנות עניים והמפטיר קורא בשני ביום השמיני עצרת עד סוף הסדר ומפטיר במלכים ויהי ככלות שלמה ומחזיר הספרים ואומר קדיש ומכריז משיב הרוח ומוריד הגשם ואין פוסקין כדלעיל בתפלת החול:

Source 4 · Acharonim
External

Minchas Yitzchak 9:63

מנחת יצחק, ח״ט סי׳ ס״ג

Minchas Yitzchak 9:63

A responsum addressing the halakhic status and practice of a בן חוץ לארץ in the Land of Israel on Shemini Atzeret, including whether one should eat or dwell in a sukkah. This is the central responsum for the proposed case.

Minchas Yitzchak 9:63 — page scan on HebrewBooks
Page 84

Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 5 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 668

שולחן ערוך, אורח חיים תרס״ח — ד"ה סדר תפלת ליל שמיני ויומו

Shulchan Arukh, Orach Chayim 668:1

The governing code for Shemini Atzeret: it establishes the festival's distinct status from Sukkot and discusses the practice of eating in the sukkah on Shemini Atzeret, providing the baseline for the more specific question of a visitor from outside Israel.

סדר תפלת ליל שמיני ויומו. ובו ב סעיפים: ליל שמיני אומר בתפלה ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה: הגה ואנו נוהגין שאין אומרים חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג אלא אומרים יום שמיני עצרת [מנהגים] ובחוצה לארץ אוכלים בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכים על ישיבתה ומקדשים ואומרים זמן:

The order of prayers on the eighth night and day, 2 Seifim: On the night of Shmini Atzeret, we say in the Amidah "and You gave us this eighth day as a festival of Atzeret." Rema: We do not refer to the eighth day as a "festival" because there is nowhere [in the Torah] that it is called a festival. Rather, we say "the eighth day of Atzeret." Outside of Israel, they eat in the sukkah at night and during the day because it might be the seventh day. They do not bless on this sitting. We say Kiddush with Shehecheyanu.

Source 6 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 668

ערוך השולחן, אורח חיים תרס״ח

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 668

Surveys the halakhic and communal practice concerning sukkah on Shemini Atzeret and clarifies how the rule operates in the Land of Israel and in the Diaspora.

בחוץ לארץ אוכלים בשמיני עצרת בסוכה, בלילה וביום, מפני שהוא ספק שביעי. ואין מברכין על ישיבתה. ומקדשין ואומרים זמן, דהוא רגל בפני עצמו. והנה כך איפסיקא הלכתא בגמרא (מז א) דבשמיני מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן.

Source 7 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Orach Chayim 668

בית יוסף, אורח חיים תרס״ח

Beit Yosef, Orach Chayim 668

Shemini Atzeret is distinct from Sukkot in several halakhic respects: one sits in the sukkah but does not recite a blessing over the sitting (because of the contradiction between the nature of Shemini Atzeret and Sukkot), one treats it with the stringencies of both days, one does not take the lulav even though it is permit­ted, and one may not sleep in the sukkah since it would appear as an addition to the seven days of Sukkot.

מח:) תניא שמיני רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב פייס בפ"ע זמן בפ"ע רגל בפ"ע קרבן בפ"ע שירה בפ"ע ברכה בפ"ע ופירשו התוס' והרא"ש דברכה בפ"ע היינו שבתפלה ובבה"מ אומרים את יום שמיני חג עצרת הזה וכ"פ ג"כ רש"י אהא דאמרי' התם שמיני ספק שביעי שביעי לסוכה ושמיני לברכה: ואוכלין בסוכה מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה וכו' מסקנא דגמ' שם (מז.) והילכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן וכתב הרא"ש והיינו טעמא דלא מברכינן דכיון דיום שמיני עצרת הוא א"א לברוכי בסוכה דקשיין אהדדי אי יום סוכה הוא לאו שמיני עצרת הוא ואי שמיני עצרת הוא לאו יום סוכה הוא ומשום ספקא דתרווייהו עבדינן לחומרא יתבינן בסוכה ולא מברכינן ונוהגים בו מנהג י"ט דהוא יום שמיני עצרת ועבדינן לחומרא אבל בלולב לא רצו לתקן שיטלוהו בלא ברכה מספק מפני שהוא מוקצה לטילטול ומינכרא מלתא שהוא נוהג בו מנהג חול אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל בה בי"ט האחרון כתב המרדכי יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן פי' ראבי"ה כיון דאיכא היכירא דלא מברך כאשר עשה כל ז' ימים לא הוה כמוסיף אבל לישן בסוכה אסור משום דמיחזי כמוסיף ע"כ .

Source 8 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 668

משנה ברורה תרס״ח

Mishnah Berurah 668

Explains the practical parameters of eating in the sukkah on Shemini Atzeret, including the concern that sitting there may appear to treat Shemini Atzeret as Sukkot. It is the standard companion to the governing Orach Chayim siman.

(ו) מפני שהוא ספק שביעי - ומטעם זה הרבה אחרונים מצדדין דצריך ג"כ לישן בסוכה וכן הוא ג"כ דעת הגר"א ויש אחרונים שסוברין שאין כדאי לישן בסוכה בשמ"ע לא ביום ולא בלילה דעושה אותו כחול דבשלמא גבי אכילה לא מנכר שכן דרך ב"א לפעמים לישב בצל סוכה אפילו שלא לשם מצוה משא"כ בשינה. ומנהג העולם להקל בשינה.

Source 9 · Acharonim
External

Minchat Yitzchak 9:54

מנחת יצחק, ח״ט סי׳ נ״ד

Minchat Yitzchak 9:54

Minchat Yitzchak 9:54 — page scan on HebrewBooks
Page 71

Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 11 found, not yet verifiedSign in to verify
  • עוד שם א"ר יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה ונגעים לא וכו' והאמר ר' יוחנן כל מי שיש לו אחת מד' מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה מזבח כפרה הוי יסורין של אהבה לא הוי ואיבעית אימא ל"ק הא לן והא להו ואיבעית אימא הא בצנעא הא בפרהסיא, ובנים לא ה"ד אי לימא דהוו ליה ומיתו והאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר אלא הא דלא הוו ליה כלל והא דהוו ליה ומיתו. פי' זה כי כבר התבאר כי היסורין של אהבה הם הדיבוק והחיבור אל הש"י, ולכך אין ראוי שיהיו הנגעים יסורין של אהבה כי ע"י הנגע הוא מרוחק לגמרי מן הש"י, עד שהוא מרוחק מן הבריות מכ"ש מן הש"י שהרי כתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, הרי נתרחק לגמרי. וג"כ מי שאין לו בנים, כי כתיב אצל יסורין של אהבה וכאב את בן ירצה שנוהג הש"י עמו כמו האב שהוא אוהב את בנו, ומי שאין לו בנים אין לו מדה זאת שנא' בו וכאב את בן ירצה ולכך אין ראוי שיהיה הש"י נוהג עמו כאב עם הבן אחר שהוא עצמו אין לו הנהגה זאת. ועוד יש לך להבין בחכמה מה שאמר כי נגעים ובנים אינם יסורים של אהבה, כי המצורע חשוב כמת ומי שאין לו בנים חשוב כמת ואלו שניהם מסולקים מן הש"י, כי מי שאין לו בנים והולך ערירי נכרת מן הש"י ואין כאן אהבה וחבור, ומכ"ש נגעים שהוא מסולק לגמרי מן הש"י והבן זה מאוד. ותדע עוד כי יסורין של אהבה הם למרק ולזכך את גופו מן החטא, ודבר זה שייך ביסורין המגיעים אל עצמו והם ממרקים את גופו של אדם, אבל מי שאין לו בנים לא נקרא זה מרוק שאינו רק העדר בנים ואין זה מרוק כלל רק כאשר באים עליו יסורין מן החוץ, ואין זה דומה כאשר יש לו עניות שודאי כאשר אין לו מה לאכול וכיוצא בזה הם יסורים הממרקים שהרי הגוף מתייסר בזה, אבל בנים אינם יסורים לגוף כי אין זה רק העדר בנים ולא שייך בזה שהוא העדר שבאים עליו בשביל אהבה, אבל אם היו לו בנים ומתו הרי בדבר זה היסורים באים עליו כאשר מתו בניו ואין זה העדר בלבד והם יסורים של אהבה. ופריך ונגעים אינם יסורים של אהבה והאמר מר וכו', ופי' הנגעים יותר ראוים לכפר כי מביא הש"י על האדם מדה כנגד מדה, כי החטאים הם נקראים נגעים בעצמם בכמה מקומות, ולכך כתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וגו' ולפיכך כל מי שיש לו מארבע מראות הללו אינו רק מזבח כפרה. ומתרץ הא לן והא להו, ונראה לי פירושו כי בארץ ישראל הם יסורים של אהבה, כי אף על גב כי המצורע מרוחק מן הש"י כיון שהוא בא"י אינו מרוחק מאתו לגמרי, אבל בבבל שאינה א"י הקדושה הנגעים הם הרחקה גמורה. ואפשר לומר כמו שפי' רש"י ז"ל כי בא"י אינם יסורים של אהבה, כי בא"י שהיא ארץ קדושה הנגעים הם דחיה והרחקה למנוגע, ואע"ג שאין עתה שלוח מן המחנה מ"מ ראוי לשלוח וכיון שהוא בא"י הקדושה פלטרין של מלך כאשר באים עליו נגעים והוא נדחה לחוץ כי הכל מרחיקין את המנוגע ולכך אינם יסורים של אהבה, כי כאשר מקבל ריחוק ע"י היסורים אינם יסורים של אהבה, אבל בחוצה לארץ שאין זה פלטרין של מלך לא נחשבים הנגעים רק כמו שאר יסורים ולפיכך הם ג"כ יסורין של אהבה:

  • ברש"י כשנעקד יצחק על גבי המזבח והי' אביו רוצה לשוחטו באותה שעה נפתחו השמים וראו מלה"ש והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו לפיכך כהו עיניו עכ"ל, ומובן לכל שאין הדברים כפשוטן, ונראה לפרש דהנה רצונו של אברהם לשוחטו הי' חוץ לדרך הטבע, ובמדרש פ' העקידה הן אראלם צעקו חוצה חוצה הוא ברי' למיכס ית ברי', אלא שאהבת הש"י שבו עקר כל חוק וגבול הטבע שהטבע לא חצץ בפני', וכמים פנים אל פנים, עורר מלמעלה שהטבע והצמצום לא יחוץ בפני הרוחנית המשפיע מלמעלה, כי כל ההשפעה הבאה מלמעלה הוא רוחני אלא שמתעבה ומתגשם בעברו דרך כל עולם ועולם וממלאך למלאך עד בואה להכוכבים כדי שתהי' ראוי להנתן לעוה"ז הגשמי כי אין ביכולת הגשם לסבול התגלות הרוחני וכמ"ש מנוח מות נמות כי אלקים ראינו, וכמו ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כשהתפלות עולין למעלה מלה"ש מחבקין ומנשקין התפלות, היינו לזככם ולדקדקם מעפרוריות הגשם עד שיהי' ראוי לעשות מהם עטרה, כי הרוחניות אינו סובל אפי' מדא דהאי עלמא עכת"ד, ובודאי כן הוא בשפע היורד מלמעלה למטה שמתעבה מעט מרוחניותו בכל עולם ובכל מלאך עד הכוכבים ומזלות כדי שיהי' ראוי לעולם הגשמי, ובעת העקידה הסיר הצמצום והמסכים, וירדה השפע ליצחק שהי' אז כמעט מסולק מהעוה"ז בלי לבוש, וזה נקרא שהי' מלה"ש בוכים כי באדם דמעות באין מהמוח והם נקראים מים טהורים והטבע מעציר בעד הדמעות שלא ירדו תמיד אלא ע"י התפעלות הנפש נתגבר על הטבע ויורדין, וזה מצוי בזקנים וחלושי כח המעצור, ובמדרש קהלת ושבו העבים אחר הגשם בא לבכות וזלגו עיניו דמעות, וע"כ בעת העקידה שנפסק אז כח המעצור והצמצום וירדה השפע בלתי מתעבה ע"י המלאכים, נקרא שירדו דמעותיהם ונפלו לתוך עיניו של יצחק, שהוא הי' אז בבחי' כזו שיכול לראות ולקבל כנ"ל, והנה העין כמו שהוא כלי המעציר מהדמעות כנ"ל שהוא כענין המלאכים לגבי השפע מלמעלה למטה כמו כן הוא האמצעי ממטה למעלה כענין המלאכים בהעלות התפלות ממטה למעלה והיינו שהוא אמצעי שעל ידה תקבל הנפש ההרגש מדבר הנראה, ויצחק שקיבל השפע כנ"ל בלתי אמצעות המלאכים, גרם נמי שיוסר ממנו כח האמצעי הזה וכהו עיניו, ודו"ק:

  • והנה שלשה אנשים וגו' אי' בזוה"ק מאן אינון שלשה אנשים אלין אברהם יצחק ויעקב דקיימי עלי' כו'. והיינו כי מצד המילה נרמז לו כי כל קדושת אומה הישראלית יצאה מאתו. וגם שבו נכללים כל קדושת הג' אבות הקדושים שהם שורש קדושת ישראל כמו ש' (ב"ר פ' סח) עה"פ יעקב חבל נחלתו מה החבל הזה פחות מג' אין מפקיעין אותו כך האבות אין פחות מג'. ואמרו ג"כ שהיו שלשה מלאכים מיכאל גבריאל רפאל כמו ש' (ב"מ פו:) והכל א'. עפמ"ש (שבת נג:) אדם אית לי מזלא ופירש"י מלאך שלו ומליץ אליו. והיינו כי שם מדרגות נפש רוח ונשמה. נפש מעולם השעיה. רוח מעולם היצירה עולם המלאכים. ונשמה מעולם הבריאה. ולכן יש לכל אדם מצד מדרגת רוחמלאכך שלו בשמים. והשלשה מלאכים מרמזים על הג' אבות שהם המלאכים שלהם. דהאבות הם אבות העולם וכלליות המכוון בבריאת העולם וכן המלאכים שלהם. וזה שבא לבשר את שרה הוא מלאך של אברהם. וזה שבא להפוך את סדום הוא המלאך של יצחק שהיה מדת אש דקדושה. וכשבא הזמן שיולד יצחק בעולם התחילה המשכת אש הקדושה דעולם וזה האש עצמו הפכה את סדום. והפיכת סדום היתה בפסח כשנתבשרה שיולד יצחק. וז"ש זועמו סדומים ולוהטו באש בפסח. ור"ל באש של הפסח עצמו נשרפו כי בפסח נולד יצחק. ובאותו פסח בשרו כעת חי' וגו' על לידתו. וגבריאל הוא האש שלמעלה מצד הגבורה כמו ש' (פסחים קיח סע"א) שהוא שר של אש. והמלאך שבא לרפא את אברהם והלך ג"כ להציל את לוט כמו ש' (ב"ר פ'נ) היה מלאך של יעקב אבינו. כי הצלת לוט היה בשביל להוציא ממנו נפש דהמע"ה. והוא מרומז מצד יעקב שמדתו אמת שהוא החיות של הקדושה שקיים לעד בזרעו שהוא בלא הפסק. ועיקב אע"ה לא מת שמצד מדתו קיים לעד. וגם בזרעו יש נקודת אמת הקיים לעד דכל ישראל יש לו חלק לעולם הבא ואותו החיות שא"ל הפסק לא מת. ונקראו ישני עפר ובלשון המדרש וירושלמי נקרא המיתה דמך. וכון אי' (בסוטה כא.) ע"פ בשכבך זו מיתה והקיצות לעתיד לבא. ויתגלה זה על ידי משיח בן דוד ודוד עבדי נשיא להם לעולם ואז יהי' בלע המות לנצח ויהיה קיום הקדושה בעולם לגמרי במדרגת חיות דהוא דהמע"ה הוא משיח דכ' חיים שאל ממך וגו'. והלשון נצבים עליו מלשון ציפוי שהקב"ה מצפה לזה שיתקיים. מלשון ונצבת לי שם שהוא שימתין ויצפה עליו ית"ש. והנה אי' במ"ר על המלאכים א' נדמה לו בדמות סדקי וא' נדמה לו בדמות נווטי וא' בדמות ערבי. ופירש"י סדקי מוכר פת נווטי ספן מנהיג הספינה ערבי ישמעאל. ויש להבין מה נרמז בזה במ"ש שנראו המלאכים בדמות אלו הג'. ושייכות ג' ענינים אלו לענין המילה ולענין אברהם אבינו ע"ה. אך המדרש מרמז לנו בענין קדושת אברהם שזכה על ידי מצות המילה שנכלל בו קדושת ג' האבות שהיו עיקר המכוון בבריאת העולם. ומהם יצאו אומה ישראלית שבשבילם נברא העולם כדכ' קודש ישראל לה' ראשית תבואתו והם מכניסים קדושה בכל העולם. ואי' בגמ' (חולין צא:) דמלאך תרי אלפי פרסי ושיתא אלפי פרסי הוי עלמא כמו ש' (פסחים צד.) והוה מלאכך שליש העולם. והתוספות בפסחים שם הביא בשם מדרש שכל העולם שליש ימים שליש מדברות שליש ישוב. וזה שרמזו הג' מלאכים לאברהם שכל העולם בשבילו ובשביל יצחק ויעקב שיצאו ממנו. והנדמה לו בדמות סדקי מרמז כנגד א"א ומרמז נגד שליש ישוב. ופת מרמז על כל אכילה שגדל בשליש ישוב וממנו החיות לכל הבריאים שבעולם. וזה היה כנגד אברהם שהאכיל פת לעוברים ושבים ועי"ז פרסם אלהותו ית' כדאי' במדרש. והנה מצד ההיפך מהקודשה היצר הרע שולט מתוך אכילה ושתיה וכמו ש' בספרי מקרא דואכלת ושבעת השמרו לכם וגו' ועד טובא. וא"א כ' בי' ויטע אשל בבאר שבע פונדק לאכילה ושתיה לכל העולם כדי להכניסם תחת כנפי השכינה. ונתן אכילה ושתיה חנם חוץ מאותם שלא רצו לקבל עליהם כבוד מלכותו ית"ש. ופרסם אלהותו בכל הארץ. וכמש"נ ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ ואי' (בב"ר) עש שלא הודעתי אותו לבריותיו אלהי השמים וכיון שהדועתי אותו לבריותיו אלהי הארץ. והא' שנדמה לו כערבי שהם שוכני מדבריות ובאוהלים חודש כאן וחודש כאן הוא מרמז על שליש מדבר. וזה המלאך כנגד יצחק אבינו כי בישמעאל כ' וישב במדבר פארן ונאמר והוא יהיה פרא אדם וכ' פרה לימוד מדבר וכנ"ל מפני שגדל במדבר ואינו כלל בישוב העולם ואין לו מקום בישוב רק באוהלים חודש כאן וחודש כאן. וכן אי' (סוכה נב:) ד' מתחרט עליהן הקב"ה שבראם כו' ישמעאלים דכ' ישליו אוהלים לשודדים וגו'. כי הם יושבי אוהלים במדבר ושודדים לעוברים ושבים והוא מפקיר עצמו כמדבר למלאות תאותו וחמדות רעות. ולעומת זה יצחק אע"ה הכניס ענין הפקירות ומדבר לקודשה כי יצחק אע"ה מרמז על תורה שבכתב דכ' אש דת למו ומדת יצחק אש דקדושה כנז"ל. והתורה נתנה במדבר שמרמז שאין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו הפקר כמדבר וכמו ש' (במדב"ר פ' א). והיינו שמקדש עצמו ומפריש עצמו מתאות וחמדות עולם הזה. וכדכ' ביצחק והוא יושב בארץ הנגב שהיה מנוגב מתאות וחמדות עולם הזה. והא' שנדמה כדמות נווטי ספן ומנהיג מרמז כנגד שליש ים שהוא מרומז כנגד קדושת יע"א שמרמז על תורה שבעל פה. ובצד ההיפוך מהקדושה הוא עשו והוא הכולל מכל האומות כמו ש' במדר' וכ' הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון. והיינו שרוצה להתפשט על כל העולם ולכסות כל העולם ברעתו כמו מים שמכסה את היבשה בהתפשטות. ומצינו (ב"ר פ' ב) על פני תהום זה ממלכת הרשעה כו'. וכנגדו בקדושה יעקב אבינו שהיה מדת דעת וכ' לעתיד כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. כי על ידי מדת הדעת מתכסה כל הגוף בקדושה ותורה. כי דעת היינו שמחבר חכמת המוח עם בינת הלב ונעשה כל הגוף מלא קדושה כמו שהיה מתכסה כולו תחת המים. וזהו התורה שבעל פה שעז"נ ורחבה מני ים. ובזוהר מרמז על מש"נ מעינות תהום רבה מבועי דחכמתא לתתא שהוא המשכה מאין סוף. וזה שנאמר לעתיד כי מלאה וגו' כמים לים מכסים. וזה שמרמז לנו המדרש שהמלאכים שנתגלו לאברהם אחר המילה רמזו לו שהוא וזרעו הם יסוד הקדושה מכל ג' חלקי עולם ויהיה להם הכח להכניס כל העולם לקדושתו ית"ש: והנה שלשה אנשים וגו' אי' בזוה"ק מאן אינון שלשה אנשים אלין אברהם יצחק ויעקב דקיימי עלי' כו'. והיינו כי מצד המילה נרמז לו כי כל קדושת אומה הישראלית יצאה מאתו. וגם שבו נכללים כל קדושת הג' אבות הקדושים שהם שורש קדושת ישראל כמו ש' (ב"ר פ' סח) עה"פ יעקב חבל נחלתו מה החבל הזה פחות מג' אין מפקיעין אותו כך האבות אין פחות מג'. ואמרו ג"כ שהיו שלשה מלאכים מיכאל גבריאל רפאל כמו ש' (ב"מ פו:) והכל א'. עפמ"ש (שבת נג:) אדם אית לי מזלא ופירש"י מלאך שלו ומליץ אליו. והיינו כי שם מדרגות נפש רוח ונשמה. נפש מעולם השעיה. רוח מעולם היצירה עולם המלאכים. ונשמה מעולם הבריאה. ולכן יש לכל אדם מצד מדרגת רוחמלאכך שלו בשמים. והשלשה מלאכים מרמזים על הג' אבות שהם המלאכים שלהם. דהאבות הם אבות העולם וכלליות המכוון בבריאת העולם וכן המלאכים שלהם. וזה שבא לבשר את שרה הוא מלאך של אברהם. וזה שבא להפוך את סדום הוא המלאך של יצחק שהיה מדת אש דקדושה. וכשבא הזמן שיולד יצחק בעולם התחילה המשכת אש הקדושה דעולם וזה האש עצמו הפכה את סדום. והפיכת סדום היתה בפסח כשנתבשרה שיולד יצחק. וז"ש זועמו סדומים ולוהטו באש בפסח. ור"ל באש של הפסח עצמו נשרפו כי בפסח נולד יצחק. ובאותו פסח בשרו כעת חי' וגו' על לידתו. וגבריאל הוא האש שלמעלה מצד הגבורה כמו ש' (פסחים קיח סע"א) שהוא שר של אש. והמלאך שבא לרפא את אברהם והלך ג"כ להציל את לוט כמו ש' (ב"ר פ'נ) היה מלאך של יעקב אבינו. כי הצלת לוט היה בשביל להוציא ממנו נפש דהמע"ה. והוא מרומז מצד יעקב שמדתו אמת שהוא החיות של הקדושה שקיים לעד בזרעו שהוא בלא הפסק. ועיקב אע"ה לא מת שמצד מדתו קיים לעד. וגם בזרעו יש נקודת אמת הקיים לעד דכל ישראל יש לו חלק לעולם הבא ואותו החיות שא"ל הפסק לא מת. ונקראו ישני עפר ובלשון המדרש וירושלמי נקרא המיתה דמך. וכון אי' (בסוטה כא.) ע"פ בשכבך זו מיתה והקיצות לעתיד לבא. ויתגלה זה על ידי משיח בן דוד ודוד עבדי נשיא להם לעולם ואז יהי' בלע המות לנצח ויהיה קיום הקדושה בעולם לגמרי במדרגת חיות דהוא דהמע"ה הוא משיח דכ' חיים שאל ממך וגו'. והלשון נצבים עליו מלשון ציפוי שהקב"ה מצפה לזה שיתקיים. מלשון ונצבת לי שם שהוא שימתין ויצפה עליו ית"ש. והנה אי' במ"ר על המלאכים א' נדמה לו בדמות סדקי וא' נדמה לו בדמות נווטי וא' בדמות ערבי. ופירש"י סדקי מוכר פת נווטי ספן מנהיג הספינה ערבי ישמעאל. ויש להבין מה נרמז בזה במ"ש שנראו המלאכים בדמות אלו הג'. ושייכות ג' ענינים אלו לענין המילה ולענין אברהם אבינו ע"ה. אך המדרש מרמז לנו בענין קדושת אברהם שזכה על ידי מצות המילה שנכלל בו קדושת ג' האבות שהיו עיקר המכוון בבריאת העולם. ומהם יצאו אומה ישראלית שבשבילם נברא העולם כדכ' קודש ישראל לה' ראשית תבואתו והם מכניסים קדושה בכל העולם. ואי' בגמ' (חולין צא:) דמלאך תרי אלפי פרסי ושיתא אלפי פרסי הוי עלמא כמו ש' (פסחים צד.) והוה מלאכך שליש העולם. והתוספות בפסחים שם הביא בשם מדרש שכל העולם שליש ימים שליש מדברות שליש ישוב. וזה שרמזו הג' מלאכים לאברהם שכל העולם בשבילו ובשביל יצחק ויעקב שיצאו ממנו. והנדמה לו בדמות סדקי מרמז כנגד א"א ומרמז נגד שליש ישוב. ופת מרמז על כל אכילה שגדל בשליש ישוב וממנו החיות לכל הבריאים שבעולם. וזה היה כנגד אברהם שהאכיל פת לעוברים ושבים ועי"ז פרסם אלהותו ית' כדאי' במדרש. והנה מצד ההיפך מהקודשה היצר הרע שולט מתוך אכילה ושתיה וכמו ש' בספרי מקרא דואכלת ושבעת השמרו לכם וגו' ועד טובא. וא"א כ' בי' ויטע אשל בבאר שבע פונדק לאכילה ושתיה לכל העולם כדי להכניסם תחת כנפי השכינה. ונתן אכילה ושתיה חנם חוץ מאותם שלא רצו לקבל עליהם כבוד מלכותו ית"ש. ופרסם אלהותו בכל הארץ. וכמש"נ ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ ואי' (בב"ר) עש שלא הודעתי אותו לבריותיו אלהי השמים וכיון שהדועתי אותו לבריותיו אלהי הארץ. והא' שנדמה לו כערבי שהם שוכני מדבריות ובאוהלים חודש כאן וחודש כאן הוא מרמז על שליש מדבר. וזה המלאך כנגד יצחק אבינו כי בישמעאל כ' וישב במדבר פארן ונאמר והוא יהיה פרא אדם וכ' פרה לימוד מדבר וכנ"ל מפני שגדל במדבר ואינו כלל בישוב העולם ואין לו מקום בישוב רק באוהלים חודש כאן וחודש כאן. וכן אי' (סוכה נב:) ד' מתחרט עליהן הקב"ה שבראם כו' ישמעאלים דכ' ישליו אוהלים לשודדים וגו'. כי הם יושבי אוהלים במדבר ושודדים לעוברים ושבים והוא מפקיר עצמו כמדבר למלאות תאותו וחמדות רעות. ולעומת זה יצחק אע"ה הכניס ענין הפקירות ומדבר לקודשה כי יצחק אע"ה מרמז על תורה שבכתב דכ' אש דת למו ומדת יצחק אש דקדושה כנז"ל. והתורה נתנה במדבר שמרמז שאין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו הפקר כמדבר וכמו ש' (במדב"ר פ' א). והיינו שמקדש עצמו ומפריש עצמו מתאות וחמדות עולם הזה. וכדכ' ביצחק והוא יושב בארץ הנגב שהיה מנוגב מתאות וחמדות עולם הזה. והא' שנדמה כדמות נווטי ספן ומנהיג מרמז כנגד שליש ים שהוא מרומז כנגד קדושת יע"א שמרמז על תורה שבעל פה. ובצד ההיפוך מהקדושה הוא עשו והוא הכולל מכל האומות כמו ש' במדר' וכ' הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון. והיינו שרוצה להתפשט על כל העולם ולכסות כל העולם ברעתו כמו מים שמכסה את היבשה בהתפשטות. ומצינו (ב"ר פ' ב) על פני תהום זה ממלכת הרשעה כו'. וכנגדו בקדושה יעקב אבינו שהיה מדת דעת וכ' לעתיד כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. כי על ידי מדת הדעת מתכסה כל הגוף בקדושה ותורה. כי דעת היינו שמחבר חכמת המוח עם בינת הלב ונעשה כל הגוף מלא קדושה כמו שהיה מתכסה כולו תחת המים. וזהו התורה שבעל פה שעז"נ ורחבה מני ים. ובזוהר מרמז על מש"נ מעינות תהום רבה מבועי דחכמתא לתתא שהוא המשכה מאין סוף. וזה שנאמר לעתיד כי מלאה וגו' כמים לים מכסים. וזה שמרמז לנו המדרש שהמלאכים שנתגלו לאברהם אחר המילה רמזו לו שהוא וזרעו הם יסוד הקדושה מכל ג' חלקי עולם ויהיה להם הכח להכניס כל העולם לקדושתו ית"ש:

  • Berakhot 7b-8aunverified
  • Sukkah 45bunverified
  • Gittin 8bunverified
  • Gittin 45bunverified
  • Megillah 31aunverified
  • Sukkah 29aunverified