Bloodstains on Colored Garments and Minimum Size

עַד כַּמָּה הִיא תּוֹלָה וְכוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא: כִּגְרִיס — אֵינָהּ תּוֹלָה, פָּחוֹת מִכִּגְרִיס — תּוֹלָה, וְרַב חִסְדָּא אָמַר: כִּגְרִיס — תּוֹלָה, יָתֵר מִכִּגְרִיס — אֵינָהּ תּוֹלָה. לֵימָא, בְּעַד וְעַד בִּכְלָל קָא מִיפַּלְגִי, דְּרַב הוּנָא סָבַר: עַד וְלֹא עַד בִּכְלָל, וְרַב חִסְדָּא סָבַר: עַד וְעַד בִּכְלָל? וְרַב חִסְדָּא אָמַר לָךְ: בְּעָלְמָא אֵימָא לָךְ לְחוּמְרָא אָמְרִינַן, לְקוּלָּא לָא אָמְרִינַן. וְהָכָא כִּדְרַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כׇּל שִׁעוּרֵי חֲכָמִים לְהַחְמִיר, חוּץ מִכִּגְרִיס שֶׁל כְּתָמִים לְהָקֵל.

§ The mishna teaches: How large a stain may a woman attribute to a louse? Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: It can be up to the area of a split bean. The Gemara notes that the meaning of the statement of Rabbi Ḥanina ben Antigonus is a matter of dispute among the Sages. Rav Huna says: If the stain was the size of a split bean she may not attribute it to the blood of a louse; if it was less than the size of a split bean she may attribute it to the blood of a louse. And Rav Ḥisda says: Even if it was the size of a split bean she may still attribute it to the blood of a louse; but if the stain was more than the size of a split bean she may not attribute it to the blood of a louse. The Gemara suggests: Let us say that these Sages disagree with regard to the matter of: Up to and including. As Rav Huna maintains that the term: Up to, means: Up to the measure but not including the measure, and since Rabbi Ḥanina ben Antigonus said that a stain can be up to the area of a split bean, this does not include the size of a bean itself. And Rav Ḥisda maintains that the term means: Up to and including the measure. And Rav Ḥisda could say to you that in general I will say to you that when it leads to a stringency, we say that the term: Up to, means up to and including the measure, whereas if it leads to a leniency we do not say so. And here, with regard to stains, I interpret the term in this manner despite the fact that it entails a leniency, in accordance with the opinion of Rabbi Abbahu. As Rabbi Abbahu says: All measures of the Sages must be interpreted stringently, except for the measure of a split bean as a standard for stains of blood found on a woman’s clothing, which is interpreted leniently. Therefore, even if the stain is exactly the size of a bean the woman remains pure.

רָאֲתָה עַל חֲלוּקָהּ מִן הֶחָגוּר וּלְמַטָּה — טְמֵאָה, מִן הֶחָגוּר וּלְמַעְלָה — טְהוֹרָה. רָאֲתָה עַל בֵּית יָד שֶׁל חָלוּק, אִם מַגִּיעַ כְּנֶגֶד בֵּית הַתּוּרְפָּה — טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה. הָיְתָה פּוֹשַׁטְתּוֹ וּמִתְכַּסָּה בּוֹ בַּלַּיְלָה, כָּל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא בּוֹ כֶּתֶם — טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חוֹזֵר, וְכֵן בַּפּוּלְיוֹס.

In a case where the woman saw a blood stain on her robe, if it was from the belt and below she is ritually impure, as blood from the uterus could have reached there; if it was from the belt and above she is ritually pure. In a case where she saw the stain on the end of the sleeve of the robe, if the sleeve can reach adjacent to her vagina she is ritually impure; and if not, i.e., if the stain is in a place on the sleeve that does not reach adjacent to the vagina, she is ritually pure. If it was a robe which she would remove and with which she would cover herself at night, wherever on the robe that the stain is found, the stain renders her ritually impure, due to the fact that the robe moves while the woman is asleep and therefore the blood could have originated in the uterus. And likewise with regard to a kerchief [bapoleyos], no matter where the blood is found on the kerchief, the woman is impure.

תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאָה כֶּתֶם — מְטַמְּאָה עַצְמָהּ וְקָדָשִׁים לְמַפְרֵעַ, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: קָדָשִׁים — מְטַמְּאָה, עַצְמָהּ — אֵינָהּ מְטַמְּאָה, שֶׁלֹּא יְהֵא כִּתְמָהּ חָמוּר מֵרְאִיָּיתָהּ. וְהָא מָצִינוּ, כִּתְמָהּ חָמוּר מֵרְאִיָּיתָהּ לְעִנְיַן קָדָשִׁים! אֶלָּא תָּנֵי הָכִי: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף קָדָשִׁים אֵינָהּ מְטַמְּאָה, שֶׁלֹּא יְהֵא כִּתְמָהּ חָמוּר מֵרְאִיָּיתָהּ לְכׇל דָּבָר.

§ On the topic of a woman seeing a stain, the Sages taught in a baraita: A woman who sees a red stain on her garment renders herself and consecrated items that she touched impure retroactively, from the time when that garment was last laundered. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Shimon ben Elazar says: She does render consecrated items that she touched impure retroactively, but she does not render herself impure with regard to rendering impure objects that she touched since the time the garment was last laundered. The reason is that her stain should not be more stringent than her actual seeing of blood. If she experiences bleeding, she renders impure only objects that she touched during the previous twenty-four-hour period. The Gemara asks: But don’t we find that Rabbi Shimon ben Elazar himself holds that her stain is more stringent than her actual seeing of blood with regard to consecrated items? Her stain renders such items impure retroactively from the time that the garment was laundered, whereas her actually seeing blood renders impure only those items that she touched during the past twenty-four-hour period. The Gemara answers: Rather, teach the baraita like this: Rabbi Shimon ben Elazar says that she does not even render consecrated items that she touched impure retroactively from the time that the garment was laundered, but only those items that she touched during the past twenty-four-hour period. The reason is that her stain should not be more stringent than her actual seeing of blood with regard to any matter.

מַתְנִי' הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנׇכְרִית אוֹ לְנִדָּה — הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָּהּ. שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁלָּבְשׁוּ חָלוּק אֶחָד, אוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד, וְנִמְצָא עָלָיו דָּם — כּוּלָּן טְמֵאוֹת. יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל שֶׁל אֶבֶן אוֹ עַל הָאִיצְטְבָא שֶׁל מֶרְחָץ — רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַהֵר. שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה — אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּתָמִים.

MISHNA: In a case where a woman lent her garment to a gentile woman or to a menstruating Jewish woman, and after the borrower returned the garment the owner wore it and then discovered a blood stain, she attributes the blood stain to the gentile or the menstruating woman. In a case of three women who wore one garment or who sat on one bench [safsal], one after the other, and the garment, or bench, was examined before the first of them donned it, or sat on it, and it was clean, and after the third one removed the garment, or stood up, a blood stain was discovered on the garment or on the bench, all the women are ritually impure. If they sat on a stone bench or on the bench [ha’itzteva] of a bathhouse, neither of which can become ritually impure, the first because it is stone and the second because it is attached to the floor of the bathhouse, and a blood stain was found on one of those benches, Rabbi Neḥemya deems all three women ritually pure, as Rabbi Neḥemya would say: Any item that is not susceptible to ritual impurity is not susceptible to ritual impurity due to blood stains. The decree of impurity due to blood stains was limited to items susceptible to ritual impurity.

דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה וחכמים גזרו על כל כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו שלא הרגישה ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה והאידנא מונין לה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה וצריכה שתפסוק בטהרה כאילו ראתה ודאי ולא גזרו בקטנה שלא הגיע זמנה לראות דהיינו שאין לה י"ב שנים לא שנא אם היא בתולה או בעולה שאפילו סדינה מלוכלך בדם אינה חוששת ואפי' אם ראתה כבר שני פעמים אבל לאחר שתראה ג' פעמים יש לה כתם והרמב"ן כתב שאין לה כתם עד שתראה ד' פעמים וא"א הרא"ש ז"ל לא כתב כן היתה שופעת אפי' כמה ימים או שהיתה מדלפת טיפי טיפי בלא הפסק אינו אלא כראיה אחת עד שתפסוק אבל אם פסקה מעט וחזרה וראתה ג"פ אפי' ביום אחד הרי זו מוחזקת בדמים וכתמה טמא ואם יש לה י"ב שנים ויום אחד אע"פ שלא ראתה מעולם יש לה כתם אפי' אין ידוע שהביאה שערות דמסתמא הביאה כיון שהגיעה לכלל שנותיה אבל אם בדקוה ולא מצאו לה שערות כתב הרשב"א דמחזקינן לה כקטנה ואין חוששין שמא נשרו תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות וראתה ג"פ ופסקה מלראות שיעור ג' עונות שהן צ' יום חוזרת לקדמותה וכתמה טהור עד שתחזור ותראה ג"פ לא גזרו על הכתם אא"כ יהא בו כגריס ועוד וגריס הוא ט' עדשות שכל זמן שאין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כינה הוא אע"פ שלא הרגה כינה אבל משיש בו כזה השיעור אין תולין בכינה בין אם הוא מרובע שלשה עדשות על שלשה או אם הוא ארוך וכתב הרמב"ן אם נזדמנה לה גריס יותר גדול מזה השיעור משערין בו ותולין אותו בכינה עד שיהא בו כשיעור גריס הגדול ואם הרגה פשפש או הריחה ריחו תולין בו עד כתורמוס אבל לא הרגתו ולא הריחה אין תולין בו וכן אם הרגתו ומצאה יותר מכתורמוס אין תולין בו אם אין בכתם במקום אחד כגריס אע"פ שיש טיפין הרבה סמוכין זה לזה עד שאם נצרפם יש בהן יותר מכגריס טהורה שאנו תולין כל טיפה וטיפה בכינה עד שיהא בו כגריס ועוד במקום אחד במה ד"א כשהטיפין על חלוקה אבל אם הם על בשרה מצטרפין לכגריס אפי' אין הטיפין עומדים בסדר זה אצל זה אלא עומדין בשינוי או עשוין שורות או עומדין כחצובה או כעיגול או שארכן לרוחב הירך בכל ענין טמאה שכל שנמצא על בשרה אנו תולין להחמיר: כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו עליו כיצד בדקה קרקע עולם או כל דבר שאינו מקבל טומאה וישבה עליו ומצאה בו כתם טהורה וכתם הנמצא על בגד צבוע פליגי בה תנא קמא מטמא ורבי יונתן מטהר ופסק הרמב"ן כת"ק והרמב"ם כרבי יונתן וכתב א"א הרא"ש ז"ל ובכתמים שומעין להקל לא בכל המקומות שימצא שם כתם טמא אלא דוקא במקום שאפשר שבא שם מן המקור כיצד נמצא על עקיבה טמא שמא נגע באותו מקום בישיבתה וכן אם נמצא על כל אורך שוקה ופרסותיה מבפנים והן המקומות הנדבקות זו בזו בעת שתעמוד ותדבק רגל ברגל ושוק בשוק וכן אם נמצא על ראש גודל רגליה שאיפשר שנטף שם בעת הילוכה וכן אם נמצא על ידיה אפי' על קשרי אצבעותיה שהידים עסקניות ושמא נגעו באותו מקום אבל אם נמצא על שוקיה ועל פרסותיה לצד חוץ או אפי' מן הצדדין ואצ"ל למעלה מאותו מקום טהורה ואם יודעת שנזדקרה כגדי והגביהה רגליה למעלה טמא בכל מקום שתמצאנו אפילו למעלה מהחגור בין מלפניה בין מלאחריה אפי' עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים דכל שנמצא בגופה אין תולין להקל וי"א שאפילו נמצא בגופה תלינן להקל אם עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים וראשון עיקר בד"א כשאין לה לתלות אלא בעסק הכתמים או בשוק של טבחים אבל אם יש בה מכה בגופה שיכולה לתלות בה שאיפשר שיבא הדם ממנה תולה בה וטהורה ואם המכה בכתפה וכתם על יריכה במקום שאי אפשר לבא מן המכה לשם טמאה ולא אמרינן שמא נגע ידה במכה ואח"כ נגעה כאן בידה:

וְנִמְצָא שֶׁכָּל הַנָּשִׁים הַיּוֹם, אֲפִלּוּ בִּרְאִיָּה אַחַת דִּינָן כְּזָבוֹת גְּדוֹלוֹת וּצְרִיכוֹת לִסְפֹּר שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים, וְכֵן כָּל אִשָּׁה שֶׁמָּצְאָה כֶּתֶם בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לָחוּשׁ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַכְּתָמִים מִדְּרַבָּנָן (שם נח ב), כִּי מִן הַתּוֹרָה אֵין אִשָּׁה מִתְטַמְּאָה עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ דַּם טֻמְאָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יט) דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ. כְּלוֹמַר, שֶׁתַּרְגִּישׁ אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כְּבָר הֶחְמִירוּ חֲכָמִים עַל הַכְּתָמִים וְהִצְרִיכוּ סְפִירַת שִׁבְעָה עֲלֵיהֶם וְהֶפְסֵק טָהֳרָה. וּלְפִיכָךְ אִם מָצְאָה כֶּתֶם כַּשִּׁעוּר הָאוֹסֵר בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לָחוּשׁ בּוֹ, צְרִיכָה לֵשֵׁב עָלָיו גַּם כֵּן שִׁבְעָה נְקִיִּים. וּמֵאֵימָתַי הָאִשָּׁה מוֹנָה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים? מִמָּחֳרַת יוֹם שֶׁפָּסַק הַדָּם לְגַמְרֵי. כֵּיצַד, רָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים אוֹ שְׁלֹשָׁה בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ תָּדִיר, אִם פָּסַק הַדָּם בְּיוֹם שֵׁנִי אוֹ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי אֲפִילּוּ בְּשַׁחֲרִית, אֵינָהּ מוֹנָה שִׁבְעָה מֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁפָּסַק הַדָּם בּוֹ, אֶלָּא לְמָחָר בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ פַּעַם אַחֶרֶת וּמַתְחֶלֶת לִסְפֹּר שִׁבְעָה מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם. וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁרָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים אוֹ שְׁלֹשָׁה אוֹ עוֹד, אֲבָל אִם לֹא רָאֲתָה אֶלָּא יוֹם אֶחָד אַף עַל פִּי שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בָּדְקָה עַצְמָהּ וְהִפְסִיקָה בְּטָהֳרָה אֵינָהּ מוֹנָה מִיּוֹם הַמָּחֳרָת, שֶׁחֶזְקַת הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן כֻּלּוֹ טָמֵא, וְהֻחְזַק מַעְיָן פָּתוּחַ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְחוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא דָּמֶיהָ חָזְרוּ לָהּ לְאַחַר בְּדִיקָתָהּ וְשָׁפְעָה כָּל הַלַּיְלָה, וְאֵין יוֹם שֵׁנִי זֶה לִרְאִיָּתָהּ מִן הַמִּנְיָן, וַאֲפִילּוּ בָּדְקָה עַצְמָהּ מִבָּעֶרֶב חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא עִם סִלּוּק יָדֶיהָ רָאֲתָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ יָדֶיהָ בֵּין עֵינֶיהָ כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת (עי' רמב"ם איסורי ביאה פ"ו ה"כ), כְּלוֹמַר, שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ וְהִנִּיחָהּ הָעֵד בִּפְנִים מִבְּעוֹד יוֹם וְעָמַד שָׁם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת עַד הַלַּיְלָה וְלֹא מָצְאָה עָלָיו דָּם כְּלָל, בְּעִנְיָן זֶה אֶפְשָׁר שֶׁנֹּאמַר שֶׁתַּתְחִיל לִמְנוֹת מִיּוֹם הַמָּחֳרָת. וְדִינֵי שִׁעוּרֵי הַכֶּתֶם (שם נח, ב) וּבְאֵיזֶה עִנְיָן תּוֹלָה בַּכֶּתֶם אוֹ אֵינָהּ תּוֹלָה, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכָּה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אִם תּוֹלָה בָּהּ דָּמֶיהָ עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה, וְעִנְיַן קְטַנָּה שֶׁנִּבְעֲלָה וְהַדָּם שׁוֹתֵת מִמֶּנָּה מָה דִּינָהּ (שם סד ב), וְדַם בְּתוּלִים שֶׁדָּנוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים כְּדַם נִדָּה (שם סה ב), וְדִינֵי הַוְּסָתוֹת רַבִּים, וְדִין פְּרִישָׁה מִן הָאִשָּׁה סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ שֶׁהִיא הָעוֹנָה, כְּלוֹמַר, אוֹתוֹ הַיּוֹם אוֹ אוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁהִיא רְגִילָה לִרְאוֹת בָּהֶן אֲסוּרָה בְּתַשְׁמִישׁ, מִדִּכְתִיב (שם לח) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם, וּבָא הַפֵּרוּשׁ, שֶׁיִּפְרְשׁוּ מִנְּשׁוֹתֵיהֶן סָמוּךְ לְוִסְתָּן, אֲבָל אַחַר שֶׁעָבְרָה עוֹנַת הַוֶּסֶת מֻתָּרִין לְשַׁמֵּשׁ. וְעִנְיַן הַהַרְחָקָה מִן הָאִשָּׁה שֶׁצִּוּוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת יא, א) בְּעִנְיַן הַנִּדּוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם עִם אִשְׁתּוֹ נִדָּה בִּקְעָרָה אַחַת, וְלֹא יוֹשִׁיט דָּבָר מִיָּדוֹ לְיָדָהּ (שם יג א), וְלֹא יְדַבֵּר עִמָּהּ דְּבָרִים שֶׁל הֶרְגֵּל עֲבֵרָה, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.

And it comes out that all women today are like a big zavah and need to count seven clean days, even with one appearance; and likewise any woman that found a [blood] stain in a place that it is fitting to be concerned about it. Even though stains are rabbinic (Niddah 58b) — as from Torah writ, a woman does not become impure until she feels impure blood herself, as it is stated (Leviticus 15:19), “blood flowing in her flesh,” meaning that she feels the impure blood in herself — nonetheless, the Sages were already stringent about stains and required the counting of seven [clean days] and a break of purity (hefsek taharah) for them. And therefore if she found a stain of the size that forbids in a place that it is fitting to be concerned about it, she also needs to sit seven clean days for it. And from when does a woman count her seven clean days? From the morrow of the day that the blood stopped completely. How is this? If she [experienced blood] for two or three days, she checks herself constantly. If the blood stopped on the second day or on the third day — even in the morning — she does not count her seven from that day in which the blood stopped, but rather she checks herself another time on the morrow and begins to count seven from that day. And what are these words speaking about? When she [experienced blood] two days or three or more. But if she only [experienced it] one day — even though she checked herself on that day and she had a break of purity, she does not count from the next day. As there is an assumption that the first day will be completely impure and the source is assumed to be open that whole day, and [so,] we are concerned lest her blood came back to her after her checking, and she was gushing the whole night. And [so] this second day from her [experiencing blood] is not from the number [of clean days]. And even if she checked herself from the evening, we are concerned lest with the removal of her hands [to check], she [experienced blood. This is] except if her hands were between her “eyes” all of the twilight (bein hashmashot) — meaning to say that she checked herself and left the [checking cloth] inside while it was still day and it stayed there all of the twilight until the night - and she did not find blood on it at all. In such a way, it is possible that we should say that she starts counting from the next day. (See Mishneh Torah, Laws of Forbidden Intercourse 6:20.) And the laws of the measure of the stain (Niddah 58b), and in which case it is attributed to a stain [from something else] and in which case it is not attributed [to it]. And one who has a wound in that place, if she attributes the blood to it until the wound heals. And the matter of what is the law of a girl minor who has had intercourse and has blood flow from her (Niddah 64b). And the blood of virginity (breaking the hymen), that the Sages determined to be like menstrual blood (Niddah 65b). And the many laws of the regular times, and the law of separation before her regular time, which is the [menstrual] period — meaning to say that day or that night that she is accustomed to [experiencing blood] upon it — is forbidden for sexual relations. [This is] from that which it is written (Leviticus 15:31), “And you shall separate the Children of Israel from their impurity,” and the explanation came that they should separate from their wives before their regular times. But after the period of the regular time has passed [without blood], they are permitted in sexual relations. And the matter of the distancing from the wife that they, may their memory be blessed, commanded (Shabbat 11a) regarding the matter of menstruation, in order that a man not stumble in sin — and it is that a man should not eat with his menstruant wife from the same tray, nor pass a thing from his hand to her hand (Shabbat 13a), nor speak to her about things that often cause sin nor similar to these things.

וְטַעַם וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה כְּמוֹ בְּחַרְבְּךָ, וְכֵן "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח ג) בַּלֶּחֶם. וְאֵין הַבְּרָכָה שֶׁתִּהְיֶה מִחְיָתוֹ מִשְּׁלַל הָאוֹיְבִים בְּחַרְבּוֹ, כִּי הִנֵּה נָתַן לוֹ מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם וּבָהּ יִחְיֶה, אֲבָל הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁיִּחְיֶה בְּמִלְחֲמוֹתָיו, כִּי יְנַצַּח וְלֹא יִפּוֹל בְּחֶרֶב אוֹיֵב, וְעַל כֵּן אָמַר "וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד", שֶׁלֹּא תִּתְגַּבֵּר עָלָיו וְהוּא יִגְבַּר עָלֶיךָ:

על על גוזזי צאנו, על תחת אל:

לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד ושיעור הגריס הוא כט' עדשים (ג' על ג') (טור) ושיעור עדשה כ"ד שערות (אגור בשם מהרי"ל שהוא ל"ו שערות כמו שהן קבועות בגופו של אדם) (תשובת מהרי"ו סימן כ"ב) וכל זמן שאין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כנה הוא אף על פי שלא הרגה כנה אבל כשיש בו כזה השיעור אין תולין בכנה בין אם הוא מרובע או אם הוא ארוך ואם נזדמן לה גריס יותר גדול מזה השיעור משערין בו: כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו כיצד בדקה קרקע עולם (או בית הכסא שאינו מקבל טומאה) (מרדכי הלכות נדה בשם סמ"ג וסמ"ק) או כל דבר שאינו מקבל טומאה וישבה עליו ומצאה בו כתם וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורה. (לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים) (הרמב"ם ובגמ' פרק האשה):

עוד איתא בגמ' [ס"א ב] דכתם שנמצא על בגד צבוע אינו מטמא בכתם וכך אמרו חז"ל שלא תקנו בגדי צבעונין לאשה אלא להקל על כתמיהן ופירש"י [ד"ה להקל] מפני שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור עכ"ל ואף שבגמ' שם יש פלוגתא בזה מ"מ הרמב"ם והטור והש"ע סעי' י' פסקו לקולא וכתב רבינו הרמ"א שם לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים עכ"ל וכל מין צבע אינו מטמא בכתם מיהו בגד שיש בו הרבה גוונין מקצתו לבן ומקצתו צבוע וכן הולך כל הבגד באופן זה והלך הכתם מלבן ללבן בהפסק צבע והכתם הלך על פני כולם נהי שאין הצבוע מצטרף לכגריס מ"מ וודאי דגם אינו מפסיק ואם יש בשני הלבנים כגריס טמאה וכן הסכימו הגדולים ויש מחמירים דגם הצבוע מצטרף לכגריס אל הלבן וצ"ע [כן פסק הח"ד סק"ט והביא ראיה מתשו' רמ"א שבט"ז סוף סי' זה ע"ש ואין זה דמיון כלל דהא הכא חכמים תקנו שלא לטמאות כתם בצבעונין ואיך נצרפנו ואף שע"פ דברי רש"י שהבאנו יש ליישב זה מ"מ לא נראה כן ודו"ק] והגם שי"א דצבועים הוא רק לטהרת הבגד ולא לטהרת האשה מ"מ רוב הפוסקים לא ס"ל כן ולא הובא דעתם כלל בטור וש"ע:

כיון שכתמים דרבנן ולכן הקילו לומר דכל מקום שיכולה לתלות שכתם זה אינו מגופה אלא מעלמא תולה בו ולכן לא גזרו על הכתם אא"כ יש בו כגריס ועוד (והנהוג בינינו שהוא בערך כמו דיטקע פרייסעש החדשה) ואם אין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כנה הוא אעפ"י שלא הרגה כינה אבל כשיש בו כזה השיעור אין תולין בכנה דאין דרך דם כינה להיות יותר מכזה השיעור ואין חילוק אם הוא מרובע או ארוך או עגול ובמקום שמצוי הרמש פשפש (שקורין בל"א וואנץ) אפילו אינה יודעת אם הרגה ולא הריחה ריחה או אפי' במקום שאינו מצוי רק שיודעת שהרגה פשפש או הריחה ריחה תולה בו עד כתורמוס והוא גדול כמו מטבע שקורין באשכנז חצי פאץ וכן אם עברה בשוק של טבחים או שנתעסקה בכתמים או שישבה בצד המתעסקים בכתמים תולה בהן אפילו מצאה כתם גדול ועיין עוד לקמן בכמה דברים שיכולה לתלות ודוקא כשכל הגריס הוא מחובר במקום אחד אבל אם אין בו כשיעור זה במקום א' אעפ"י שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה עד שאם נצרפם יש בהם יותר מכגריס טהורה שאלו תולין כל טפה בכינה עד שיש בו כגריס ועוד במקום א' (סעיף ה' סעיף ח'): וכן לא גזרו בכתם שנמצא על בגד צבוע ולפיכך עצה טובה שתלבש אשה ותציע על מטתה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים ואין חילוק בין אם הוא צבוע אדום או שאר צבעונין (סעיף י'):

שיעור הגריס הוא כתשעה עדשים ג' על ג' כלומר להניח ג' עדשים זה בצד זה ותחתיהם ג' ותחת השניים ג' וכולם נוגעים זה בזה ושיעור עדשה הוא כארבע שערות כמו שהן קבועות בגופו של אדם כלומר לא בדיבוק שיער אל שיער אלא מרוחקים קצת זה מזה כמו שהם עומדים בגופו של אדם ובט' עדשים יש ל"ו שערות וכך שנינו בריש פ"ו דנגעים לעניין בהרת דשיעורו ג"כ כגריס ע"ש ויראה לי דהכוונה על שערות הראש וכ"כ רבינו הרמ"א בספרו דרכי משה ע"ש דגם בראש יש הפרש משהו בין שיער לשיער ויש מי שכתב דהכוונה על שערות שבגוף האדם [עי' פ"ת סקי"א] ואינו כן דבגוף יש ריחוק הרבה משיער לשיער כמו שעינינו רואות:

אין מקילין בכתמים כו'. דוקא כשהם יותר מכגריס ועוד אבל בפחות מכן תולין בכינה אפילו תוך ג' כמבואר שם: תולה בהן. לפי שכל אלו אין מקלקלן כשתתלה הכתם בהן וכשתתלה בהראשונה הרי אתה מקלקל וכענין שאמרו בב' קופות א' של חולין וא' של תרומה שאני אומר חולין לתוך חולין נפלה ותרומה לתוך תרומה (ונתבאר לעיל סי' קי"א) . הרשב"א בת"ה: ואפילו בזמן הזה. שאין נותנין לשום בתולה שנבעלה אלא בעילת מצוה וכדלקמן סימן קצ"ג אפ"ה תולה בה לפי שדמים מצויים בה וכן היושבת על דם טוהר אע"ג דבזמן הזה היא ככל הנשים כדלקמן סי' קצ"ד אפ"ה תולה בה לפי שמן הדין היא טהורה ואם תתלה בה אין כאן קלקול ומה שהחמירו שלא לבעול על דם טוהר לעצמן החמירו אבל לענין שלא תציל חברתה לא החמירו. טור ופוסקים:

ודע שאין חילוק בשיעורים אלו כגריס ותורמוס בין שהכתם הוא דק בכמותו או עב בכמותו ואף שלפי הסברא כשהוא דק מתפשט יותר ולא כן כשהוא עב בכמותו מ"מ לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין וכל שיעורי חז"ל כן הוא והמפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהים וכ"כ גדולי אחרונים:

לא גזרו על הכתם אלא א"כ יהיה בו כגריס ועוד וכו' בפרק הרואה כתם (נדה נח:) תניא הרגה מאכולת הרי זו תולה בה ועד כמה תולה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול אף על פי שלא הרגה. ופירש"י כגריס אבל טפי מהכי אין דם מאכולת כ"כ ובהכי מיהא תליא אף ע"פ שלא הרגה. ורבי חנינא פליג אדרבנן דאמרי הרגה אין לא הרגה לא ע"כ ומשמע בגמרא דהלכה כר"ח בן אנטיגנוס וכן פסקו כל הפוסקים וגרסינן בגמרא (שם) אמר רב הונא גריס אינו תולה פחות מכגריס תולה ורב חסדא אמר כגריס תולה יותר מכגריס אינה תולה ופסק הרשב"א הלכה כרב חסדא והביא ראיות לדבר וכתב דהכין פסקו כולהו רבוותא וכ"פ הרמב"ם והרא"ש ז"ל וכ"פ סמ"ג וסתר דברי סה"ת שפסק כרב הונא: ומ"ש וגריס הוא ט' עדשות כ"כ הרמב"ם והרשב"א וטעם מדתנן בפ"ו דנגעים גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס תשעה עדשות וכ"כ האגור בשם מהר"י מולין דשיעור כגריס כמו תשעה עדשים וט"ס הוא במרדכי שכתב ט' שערות אלא ט' עדשים על ט' עדשים שהם ל"ו שערות עכ"ל וגם דבריו בטעות הם שנויים וצריך להגיה ולכתוב שערות במקום שעורות כמו שהוא פשוט במשנה הנזכר: ומ"ש שכל זמן שאין בו כזה השיעור אנו תולין וכו' מבואר בדבריו דה"ק כל זמן שאין בו כגריס ועוד וכדרב חסדא אנו תולין:

לא גזרו על הכתם אא"כ יהא בו כגריס ועוד וכו'. פסק כרב חסדא דלא כרב הונא דאמר כגריס אינו תולה פחות מכגריס תולה דליתא וכן דעת רוב פוסקים דלא כספר התרומה דפסק כרב הונא ואיכא לתמוה בדברי הרמב"ם פ"ט שכתב תחלה והנמצא על הבגד אינו מטמא עד שיהיה כגריס הקילקי וכו' היה פחות משיעור זה טהור דהיינו כרב הונא ואח"כ באותו פרק כתב ותולה במאכולת וכו' ועד כמה עד כגריס אבל אם מצאה הכתם יתר מכגריס אינו תולה וכו' דהיינו כרב חסדא וצ"ע ומ"ש וגריס הוא ט' עדשים ה"א בפ"ו דנגעים וכ"כ הפוסקים ומ"ש אף על פי שלא הרגה בפרק הרואה כתם פליגי תנאי בהא מילתא ופסק כרבי חנינא בן אנטיגנוס דאף על פי שלא הרגה דלא כרבי חנינא דאמר הרגה אין לא הרגה לא. כתב בתשובת מהרי"ו סימן ס"ב דאלו ט' עדשים הם שיעור ל"ז שערות מרובעות שהן קבועות בגופו של אדם דהיינו ו' שערות על ו' שערות וה"א להדיא בת"כ פרשת תזריע פ"ו: וכתם הנמצא על בגד צבוע פליגי בה וכו' שם (סוף דף ס"א) וטעם דמאן דמטהר פירש"י לפי שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור עכ"ל:

נשאלתי בהא דמבואר ביו"ד סימן ק"ץ סעיף יו"ד וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורים ושאל איך הדין אם צבוע בתולדה אם טהור. והנה לענין בגדים צבועים אם היא מתולדה אי שייך משום כתם הנה לענין נגעי בתים מצינו מחלוקת בפרק י"א ממסכת נגעים משנה ג' ועיין בר"ש שם ואנן קי"ל דאף ביד"ש נמי אינן מטמאים ואף דדרשי שם מקראי מכל מקום גם כאן יש לומר דשייך טעמו של רש"י. והנה הדגול מרבבה הקשה על הש"ע דלמה פסק להקל נגד דעת הגהמ"יי שמביא בשם רבינו שמחה וראב"ן דדוקא לענין שיהיה הבגד מטמא לטהרות הוא דצבעונין לא מטמא אבל לענין נדה לבעלה לא מקלינן ע"ש. ולפענ"ד נראה דיש להקל דהרי ר"נ אמר שכל דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו משום כתם וכבר כתבתי בשם הנודע ביהודה דהטעם הוא דבאמת יש ספק שמא לא מגופה רק מעלמא וכל דלא ארגשה טהורה וכתב הנוב"י דכיון דעכ"פ האשה טמאה ודחה דהא יש ס"ס וכתב שעכ"פ הבגד טמא ולכך מטמאין גם האשה ולפ"ז בדבר שאינו מקבל טומאה לא שייך זאת ע"ש ודפח"ח.

אך אם צריכה לחוש ליום החדש שהיא עונה בינונית פליגי בזה החו״ד והסד״ט דהחו״ד בסימן קפ״ו סק״ג סובר דחוששת לעונה בינונית כל זמן שלא קבעה וסת בג״פ על יום קבוע אחד אף לאחר שלשים

צבוע. שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור (רש"י). ואין חילוק בין צבע אדום לשאר צבעונין ובגד מנומר בגוונים רבים לבנים ומיני צבעונים ונמצא כתם אחד מקצתו על נימור הלבן ומקצתו על הצבוע אם אין על הלבן כגריס ועוד אין הצבוע מצטרף עמו אף על פי שנראה לעין שהכל כתם אחד מאחר שלא גזרו על הצבוע (שו"ת מעיל צדקה סי' ס"ב):

קבעו חכמים שכתם שגודלו כשיעור גריס או פחות – אינו מטמא, משום שעד גודל זה היה אפשר לתלות שאולי דם הכתם הגיע מכִּינה גדולה שנמעכה בלא משים, אבל אם הכתם גדול מגריס, כבר ברור שהגיע מהגוף. גריס הוא פול גדול חצוי, ובמידות שלנו הוא שטח של עיגול בקוטר של 2 ס"מ. גם כיום, שאין מצויות בבתים כִּינים שיכול לצאת מהן דם כשיעור גריס, ולא ניתן לטעון שכתם בגודל גריס הגיע מכִּינה, אין לאסור כתם ששיעורו כגריס או פחות. הואיל ומהתורה כל דם שנמצא בלא הרגשה אינו מטמא, וחכמים הם שגזרו טומאה על כתמים, וגזירתם היתה רק על כתם בשיעור של יותר מגריס.

כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא עַל בֶּגֶד מְגֻוָּן בִּצְבָעִים וּבְלָבָן, וּבַחֵלֶק הַלָּבָן אֵין יוֹתֵר מִכִּגְרִיס מֵהַכֶּתֶם – טְהוֹרָה, אַף אִם בַּחֵלֶק הַצָּבוּעַ יֵשׁ הֶמְשֵׁךְ הַכֶּתֶם וְהוּא מַגְדִּילוֹ לְיוֹתֵר מִכִּגְרִיס. וְאִם יֵשׁ יוֹתֵר מִכִּגְרִיס בַּחֵלֶק הַלָּבָן, אַף אִם הַכֶּתֶם מְחֻלָּק עַל-יְדֵי חֵלֶק צָבוּעַ שֶׁהַכֶּתֶם נִמְצָא גַּם עָלָיו – טְמֵאָה. [הערה 38] עי' פ"ת ס"ק כ'-כ"א. [הערה 39] פ"ת שם וערוה"ש אות מ"ד.

כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא שֶׁלֹּא בְּעִקְּבוֹת הַרְגָּשָׁה וְלֹא בִּבְדִיקָה פְּנִימִית – אִם הוּא יוֹתֵר מִגֹּדֶל גְּרִיס, טְמֵאָה (בְּצֵרוּף כָּל שְׁאָר הַתְּנָאִים הָאוֹסְרִים – צֶבַע, צוּרָה, מָקוֹם וְכַדּוֹמֶה); וְאִם הוּא בְּגֹדֶל גְּרִיס אוֹ פָּחוֹת, טְהוֹרָה. וְלָמָּה קָבְעוּ חֲכָמִים דִּין זֶה? כִּי דָבָר מָצוּי הָיָה בִּזְמַנָּם, וּלְעִתִּים אַף בִּזְמַנֵּנוּ, שֶׁמְּצוּיוֹת מַאֲכוֹלוֹת (כִּנִּים) בַּבַּיִת וּבַמִּטָּה, וַחֲכָמִים שֶׁגָּזְרוּ עַל דִּינֵי כְתָמִים לֹא גָזְרוּ עַל כֶּתֶם שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת לוֹ מָקוֹר אַחֵר שֶׁחוּץ לְגוּפָהּ, וּמַאֲכֹלֶת שֶׁנִּמְעֲכָה עֲשׂוּיָה לִיצֹר כֶּתֶם בְּגֹדֶל גְּרִיס לָכֵן קָבְעוּ חֲכָמִים שֶׁכֶּתֶם בְּגֹדֶל שֶׁל גְּרִיס אוֹ פָּחוֹת מִמֶּנּוּ טָהוֹר, אַף אִם אֵין מַאֲכוֹלוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵן אָסַרְתָּ הַרְבֵּה נָשִׁים עַל בַּעְלֵיהֶן.

ובפשטות מדובר שראתה דם רב, דאל״כ תיפוק ליה שאין בו שיעור של כגריס ועוד ואפילו אם ראתה על בגד לבן, טהורה. ]וראיתי בשיעורי שבט הלוי ]עמוד קעא[ שכתב: אבל כשבא בגד צבוע הסמוך לגוף עם כתם יותר מגריס ונראה שהוא דם ממש, קשה

ולע"ד במה נחשוש שכיון שהיה בגד שאינו מקבל טומאה לא גזרו בו כיורה דעה סימן ק"צ סעיף י' וכן נאמנת אשה לאמר כזה ראיתי ואבדתיו כסימן קפ"ח סעיף ב', ובדם בצבע ברוי"ן שהוא קפה הרבה אחרונים אוסרים אבל הרבה מתירים לכל הפחות בכתמים שמדרבנן כמו שהביא בדרכי תשובה שם סעיף קטן ג'. איברא לפי מה שהאריך בסדרי טהרה בסימן ק"צ סעיף קטן צ"ג שלדעת רש"י ותוספות וסיעתם במה שמוכח שבא מן המקור אפילו כתם בלי הרגשה אינו מדרבנן אלא מדאורייתא, שוב אינו מועיל מה שראתה בבגד שאינו מקבל טומאה. אבל האחרונים לא הודו לו, שבשלחן ערוך בעל התניא שם סעיף קטן כ"א לא כתב כן וכן בחכמת אדם כלל צ"ט בבינת אדם אות ט' ובערוך השלחן סימן קפ"ג אות מ"ח דחו דבריו, ובלחם ושמלה בסימן ק"צ בחלק לחם סעיף קטן ל"ה העתיק דברי הסדרי טהרה אבל בשמלה סוף סעיף קטן א' פרש באופן אחר. ואפילו אם נאמר לחוש לדעת הסדרי טהרה באיסור תורה, הרי בעצמו כתב בסימן קפ"ח סעיף קטן א' שצבע ברוי"ן אינו ממראות דם האסורות.

אשר שאל בחכמה מה הדין בנמצא מראה דם ממש בבגד צבע