The Role of Moshiach ben Yosef

וּבָעֵ֣ת הַהִיא֩ יַעֲמֹ֨ד מִֽיכָאֵ֜ל הַשַּׂ֣ר הַגָּד֗וֹל הָעֹמֵד֮ עַל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֒ךָ֒ וְהָיְתָה֙ עֵ֣ת צָרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִהְיְתָה֙ מִֽהְי֣וֹת גּ֔וֹי עַ֖ד הָעֵ֣ת הַהִ֑יא וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ יִמָּלֵ֣ט עַמְּךָ֔ כׇּל־הַנִּמְצָ֖א כָּת֥וּב בַּסֵּֽפֶר׃

At that time, your people will be rescued, all who are found inscribed in the book.

וְשָׁפַכְתִּי֩ עַל־בֵּ֨ית דָּוִ֜יד וְעַ֣ל ׀ יוֹשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלַ֗͏ִם ר֤וּחַ חֵן֙ וְתַ֣חֲנוּנִ֔ים וְהִבִּ֥יטוּ אֵלַ֖י אֵ֣ת אֲשֶׁר־דָּקָ֑רוּ וְסָפְד֣וּ עָלָ֗יו כְּמִסְפֵּד֙ עַל־הַיָּחִ֔יד וְהָמֵ֥ר עָלָ֖יו כְּהָמֵ֥ר עַֽל־הַבְּכֽוֹר׃

But I will fill the House of David and the inhabitants of Jerusalem with a spirit of pity and compassion; and they shall lament to Me about those who are slain, wailing over them as over a favorite son and showing bitter grief as over a first-born.

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, נְפַק רוּחָא חָדָא מִסִּטְרָא דְיוֹסֵף, מִגּוֹ עַנְפֵי אִילָנָא, וְנָשֵׁיב בְּאִינוּן נְחָשִׁין, וּבַטֵיל לוֹן. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר יוֹסֵף, (בראשית מ״ד:ט״ו) כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי. מַאי אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי. בְּגִינִי אִית אִישׁ דִּנְחָשִׁים יְבַטֵל לִבְנַיְיכוּ. בְּגִינִי אִיהוּ לְעֵילָא, וְהַיְינוּ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי. כָּמוֹנִי אִית אִישׁ לְעֵילָא, דְּאַפֵּיק רוּחָא אָחֳרָא, מִגּוֹ אִילָנָא דִלְתַתָּא, וְנָשֵׁיב בְּהַהוּא קֶסֶם, וּבַטֵיל לֵיהּ.

ומפני שבארנו בחבור גבורות השם ענין גאולת מצרים, יש לחבר עם זה גאולה אחרונה. וחבור הזה יקרא בשמו נצח ישראל, והטעם מבואר למעלה בתחלה חבור גבורות ה' (סוף הקדמה שלישית), כי בחבור הזה יתבאר כי השם יתברך נתן לישראל הנצחיות, ואינם כלים חס ושלום בגלותם הקשה הכבד. גם כן יתבאר כי יש אל השם יתברך הנצח, שיהיה מנצח מלכות הרביעית שיש לה הממשלה, וכדכתיב (עובדיה א, כא) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה אחד". אמן כן יהי רצון במהרה בימינו:

And because we have explained in the work Gevurot Hashem the matter of the redemption from Egypt, it is fitting to join with it the final redemption. And this work shall be called by its name, Netzach Yisrael (The Eternity of Israel), the reason for which was explained above at the beginning of the work Gevurot Hashem. For in this work, it will be explained that the Lord, may He be blessed, has given to Israel eternity, and they will not, Heaven forfend, perish in their difficult and heavy exile. It will also be explained that the Lord, may He be blessed, possesses Victory, in that He will vanquish the fourth kingdom which holds dominion, as it is written (Obadiah 1:21), “And saviors shall ascend Mount Zion to judge the mount of Esau, and the kingdom shall be the Lord’s.” Amen, so may it be His will, speedily in our days.

א) בעמידתנו על סף האתחלתא דגאולה (ל״עת הזמיר הגיע״ לשתיתאה) לפי מצות רבנו הגר״א וברכתו הקדושה בסעד״ש צריכים אנו ללמוד ולהבין את כל דרכי העקבות דמשיחא ואת אופני המעשים אשר לפנינו ביעודו והוראותיו של רבנו הגר״א שזכה להיות נהורא דמשיח בן יוסף, לקבוץ גליות ולגלות רמזי התורה בעקבתא דמשיחא שלכך נחית משמיא [בסוד הקטן יהיה לאלף וכו׳ והוא טצ״ץ ביסוד ושורש דזיהרא עילאה במעליתא דמט״ט שר הפנים]. לרבנו נגלו כל רמזי האתחלתא וסודות העקבות דמשיחא עד הקץ האחרון ועד בכלל.

in accord with the mission and instructions of the Vilna Gaon. The Gaon merited being the light of Mashiach ben Yosef, in order to promote the ingathering of the exiles and to reveal the hints in the Torah regarding the footsteps of the Mashiach ben Yosef. He was therefore sent down from Heaven [this is based on the words, [Isa. 60:22] “the smallest will become a thousand, ” etc., and this hints at the number 999 which is in the sefira Yesod, and the root of the Supernal Radiance (זיהרא עילאה) at the high level of the angel Metatron, who is the Angel of Interior.

וא"ל, כי הסבה היא, לפי שהיתה נפשם בחי' טפת זרע, מאותם עשר טיפין שהוציא יוסף הצדיק מבין עשר אצבעותיו, כמאמר רז"ל וע"כ היו עמי הארץ מ' שנה הראשונים, ונאחזו בהם החצונים קצת באותם הימים, ולסבה זו הוצרכו להתגלגל אחר כך בכל הגלגולים הנזכרים, ולסבה הנזכרת נכנסה נפש גדולה וקדושה כזו בר' עקיבא, שהיה בן גרים, ולא מזרע ישראל. והסבה היא, לפי שהיא טפת זרע יוסף, שיצאה מבין צפורניו, בעת הרהורו באשת אדוניו כנודע.

ותכלית הבריאה והתולדה לעשות מן חומר צורה כנודע. ובזה יובן אלה תולדת יעקב, החומר היורד עקב, שיעשה צורה הנק' יוסף, שמוסיף והולך, וק"ל.

אור ישראל זורח והולך ואור, מפעם בקרב נשמתו את הלמות גאולתו. וגבורת אלהי עולם אלהי ישראל, אדון כל העולמים, מתברכת ומתגברת בתועפות הופעותיה ברוממות קרנם של ישראל, ביסוד האומה היא זורחת ומופיעה, בתאות גאולתה היא חיה ומתעוררת, - האל, הבורא היוצר, הקורא כל יש מאין, הנוטה צפון על תהו[1], (תהילים צ׳:א׳-ב׳ה ד):