מפרשי הפרשה
וישב
Parshas Vayeshev
Genesis
10 commentaries
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 28:1
Q — If Yosef's descent to Egypt was God's plan to save the family, why are the brothers culpable? Why does the Torah dwell on the dreams, the coat, and the sale? How can divine decree and human guilt coexist?
A — God's overarching purposes do not compel the particular acts that individuals freely choose — "the general decree does not force the specific deed." The descent to Egypt was decreed, but the brothers chose their hatred and sale freely and are judged for the choice, not for serving the plan. Providence weaves free human choices into its design without removing their freedom or their accountability; the dreams and the coat are the natural occasions through which both the decree and the brothers' bechirah played out.
הכוונות האלהיות בהגעת הענינים הכוללים לא יכריחו הפעולות החלקיות אשר מיד האנשים
אלשיך
Alshekh on Torah, Genesis 37:1
Q — Why does the Torah open this parsha with the seemingly disconnected 'וישב יעקב בארץ מגורי אביו' immediately after the long genealogy of Esav's chieftains and kings?
A — The connection is the entire point. After listing Yaakov's many powerful external enemies — Esav's clans, the hostile inhabitants of Canaan — the Torah notes that Yaakov nonetheless dwelt in tranquility, 'ביישוב ושלוה ואין מחריד מכלם.' What ultimately broke that peace was not any external threat but 'שביב אש קנאה' from within his own home — the jealousy and hatred among the brothers. The Torah's juxtaposition teaches that a spark of jealousy inside the household is more devastating than entire armies outside its walls. Adding R' Chanina ben Dosa's principle 'אין ערוד ממית אלא החטא ממית' — no enemy can prevail against a man so long as his home is free of sin.
באה תורה ללמדנו דעת כמה וכמה צריך יזהר אדם על שלום ביתו, כי רע עליו שביב אש קנאה בתוך ביתו המביאה לידי שנאה, מכל מחנות שונאיו אנשי מלחמה שמדלתי ביתו וחוצה. כי הביטה וראה מה גדלו ועצמו מאד בני עשו ואלופיו ושריו יחדו - שונאי נפש יעקב - הנזכרים. ועם כל אלה 'וישב יעקב' ביישוב ושלוה ואין מחריד מכלם... אך 'אלה תולדות יעקב כו'', שעל ידי שנתגלגלה קנאה ושנאה בביתו בחומותיו מאז לא שלו ולא שקט ולא נח.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Vayeshev:8
וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ׃
Q — Why would anyone bless Yehudah for selling Yosef, and why is doing so considered ניאוץ of Hashem?
A — The OUTCOME of the sale was the saving of Israel from famine and the fulfillment of brit bein habetarim — but the INTENTION was evil; anyone who praises an act based only on its result while ignoring the corrupt intent is מנאץ ה', because Hashem cares about both — which is why עבירה גוררת עבירה דוגמתה led Yehudah straight into the parallel case of Tamar (good outcome of the malchut, bad intent of seeking a zonah).
הכוונה שהמעשה היה תכלית הטובה, שירד יוסף למחיה לפניהם ולהקים שבועת בין הבתרים, אך הם חשבוה לרעה כאשר אמר להם יוסף... ולכן נכשל במעשה דתמר, שעבירה גוררת עבירה דוגמתה.
אור החיים
Or HaChaim on Genesis 37:28
וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה׃
Q — The sale of Yosef seems internally contradictory: the brothers propose selling to the Yishmaelim, the verse says they sold him to the Yishmaelim, and Potiphar buys him 'from the Yishmaelim' — yet the Midyanim are mentioned passing by, and another verse says 'the Medanim sold him to Egypt.' Who actually sold Yosef?
A — Or HaChaim raises the textual difficulty sharply: the references to Midyanim/Medanim appear to contradict the plain account of a sale to Yishmaelim. He resolves the sequence by reconstructing a chain of transactions — the brothers, the passing Midyanim who drew him up, the Yishmaelim, and the Medanim — so that each verse describes a real link in how Yosef ended up in Egypt, none contradicting the others.
ויעברו אנשים מדינים וגו' צריך לדעת למה הזכיר עברת אנשים מדינים, אחר שלא היה המכר אלא לישמעאלים... עוד רואני שאמר עוד הכתוב אחרי זה 'והמדנים מכרו אותו וגו'', אם כן מוכח כי למדנים מכרוהו, וכתוב ראשון מכחישו.
כלי יקר
Kli Yakar on Genesis 39:4
Q — Why does the Torah call Potifar's wife 'הלחם אשר הוא אוכל' — the food he eats — and what does this metaphor expose about desire?
A — Kli Yakar (following Rashi) reads 'לחם' as a euphemism for the wife, but draws out the moral logic: just as bread satisfies the body more than any other food, permitted intimacy satisfies desire. Forbidden intimacy never does — 'אבר קטן משביעו רעב' (Sukkah 52b) — and Chazal's statement that 'כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם' (Sotah 4b) is מדה כנגד מדה: a man who abandons his wife (who is called bread) for a stranger (who is not his bread) will literally lack bread. The euphemism exposes both Potifar's level of trust and the deeper economics of desire.
פירש רש"י היא אשתו... וקרא לאשתו בכינוי לחם כי כמו שהלחם משביע לכל חי יותר מן כל דבר הזן, כך בעילות של היתר משביעים אותו אבר, לאפוקי בעילות של איסור אינן משביעים... ועונשו מדה כנגד מדה לפי שעזב את אשתו שנקראה לחם ודבק בזונה שאינה לחמו על כן יחסר לחמו.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Genesis 39:20
וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־[אֲסִירֵ֥י] (אסורי) הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃
Q — 'ויהי שם בבית הסהר' is doubly redundant — Yosef was just thrown into prison, so of course he is there; and the verse already says 'בבית הסהר.' Why include 'שם' at all?
A — HaKtav VeHaKabbalah identifies 'שם' here not as a place-pronoun ('there') but as the singular form of 'שמים' — 'height, elevation' (a usage attested in Arabic, and explained by the Gra via Ibn Ezra's note that 'שמים' means גובה ומעלה). The verse therefore reads: 'and he attained שָׁם — elevation — in the prison.' The prison was not where Yosef was; the prison was where Yosef rose. The chain is set: from prison he meets the שר המשקים, who later remembers him to Pharaoh, who appoints him mishneh la-melech. The seemingly redundant word is actually the hinge of Yosef's ascent — 'מבית האסורים יצא למלוך' (Kohelet 4:14). Even confinement can be an elevation if you understand the geometry.
מלבד כי המאמר כולו למותר, כי הבא אל המאסר ידענו שהוא שם, גם לשונו כפול כי היה די עם 'ויהי שם' או 'ויהי בבית הסהר'. לכן נראה לי, שאין מלת 'שם' כאן לרמיזת המקום, כי אם הוראת המעלה והחשיבות... וטעם 'ויהי שם בבית הסהר' – השיג מעלה גבוהה בבית הסהר, כי מבית האסורים יצא למלוך, מסיבת התודעו עם שר המשקים הוזכר שבחו לפני פרעה ועשהו לשר ומושל בכל ארץ מצרים.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Genesis 39:8
וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־[אֲסִירֵ֥י] (אסורי) הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃
Q — "בית הסהר" appears uniquely in the Yosef narrative — is it Hebrew or an Egyptian loanword?
A — Ibn Ezra develops a precise philological diagnostic. The Torah follows "בית הסהר" with an explanation — "מקום אשר אסירי המלך אסורים." The Torah's self-explanation is the tell: it's an Egyptian loanword. He cross-references the exact same move in Megillat Esther — "האחשתרנים בני הרמכים" — where the Persian-loanword "אחשתרנים" is immediately glossed by the Persian-loanword "הרמכים" (horses, also a Persian word that Ibn Ezra explains). Two principles together: (1) Tanach uses local-language vocabulary appropriate to its setting — Egyptian in Egypt, Persian at the court of Achashverosh; (2) the very act of glossing a word identifies it as a loanword. The methodological move: Ibn Ezra turns the presence of an explanation into evidence about lexical origin.
בית הסהר לא נדע אם הוא לשון הקדש, או לשון מצרים, בעבור שפי' אחריו ואמר מה הוא, כמו האחשתרנים, שהוא לשון פרס, ופי' שהם בני הרמכים.
ספורנו
Sforno on Genesis 40:1
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָ֥טְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָאֹפֶ֑ה לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃
Q — The Torah seems to alternate confusingly between "משקה / אופה" (40:1) and "שר המשקים / שר האופים" (40:2-4) — and then in 40:5 the prisoners who dream are called "המשקה והאופה אשר אסורים." Are these one set of people or two? If one, why the inconsistency? If two, why are the officers in prison?
A — For Sforno: both — with a twist. The original sin (40:1) was committed by ordinary servants — "עבדי שר המשקים ועבדי שר האופים." Pharaoh got angry at the OFFICERS (40:2), "שלא השגיחו על עבדיהם" — they were responsible for failing to supervise. So the officers go to prison. Then in 40:5, "המשקה והאופה אשר אסורים בבית הסהר" describes the officers — but the deliberately humble titles "המשקה" and "האופה" capture their psychological state: "ולבם חלל בקרבם בלי מהרהר בשררה." They no longer experience themselves as שרים; they dream of themselves doing the menial work directly. The seemingly redundant "אשר אסורים" anchors this reading. And Yosef's pesher confirms it: "כמשפט הראשון אשר היית משקהו" — Pharaoh will signal his pleasure by temporarily restoring him to the intimate pre-officer role of personally serving the cup. Every word is precise.
(א) חטאו משקה מלך מצרים והאופה. עבדי שר המשקים ועבדי שר האופים. (ב) ויקצוף פרעה על שני סריסיו. שלא השגיחו על עבדיהם... המשקה והאופה אשר אסורים. חלמו כמו משקה ואופה לא כמו שרים מצוים לעבדיהם, וזה בהיותם אסורים ולבם חלל בקרבם בלי מהרהר בשררה.
רמב"ן
Ramban on Genesis 40:10
וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָׂרִיגִ֑ם וְהִ֤וא כְפֹרַ֙חַת֙ עָלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים׃
Q — 'והיא כפֹרחת עלתה נצה' — what is the כ' prefix in כפורחת? Rashi: כ' of comparison ('דומה לפורחת' — since it's just a dream, it only seemed to bud). What does Ramban hear instead?
A — It is the כ' of immediate time — 'as soon as.' The vine immediately upon budding sprouted blossoms which immediately ripened. This rapid sequence is 'להורות כי ממהר האלהים לעשותו.' Ramban supplies parallels: 'ויהי כמשיב ידו', 'כבא אברם', 'וכעת מותה'. Crucially, this reading also resolves a separate question Ibn Ezra raised: how did Yosef know the three branches meant three days, not three months or years? Ibn Ezra answered by appeal to Pharaoh's birthday. Ramban shows Yosef learned the answer from the dream itself — the speed of ripening signaled days, not months. (For the baker's dream, with no such marker, Yosef inferred either that both will be judged on the same day, or that two dreams in one night share their timing.)
פירוש 'והיא כפורחת עלתה נצה', שראה בחלומו הגפן כי מיד שפורחת עלתה נצה והבשילו אשכלותיה ענבים, וזה להורות כי ממהר האלהים לעשותו... וכזאת הכ"ף במקומות רבים: 'ויהי כמשיב ידו', 'כבא אברם', 'וכעת מותה ותדברנה הנצבות', וכן רבים. ובזה הכיר יוסף כי שלשת השריגים שלשת ימים הם ולא חדשים או שנים.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bereshit 40:14
כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
Q — Chazal say Yosef was punished with two extra years in prison because he asked Sar HaMashkim "remember me" — but Yosef obviously trusted Hashem, not the cupbearer; what exactly was the sin?
A — Rabbeinu Bachya carves a fine distinction. Yosef did not place his trust in flesh and blood, chas v'shalom; he understood perfectly that Hashem was using Sar HaMashkim as a sibah, a conduit. The problem was not misplaced bitachon — it was that Yosef actively requested the sibah. A tzaddik shalem be-bitachon trusts that Hashem will appoint the conduit without him needing to seek it out. Eliyahu in the desert did not ask for ravens to feed him; the ravens came. Yosef's stature required this higher level — to wait for the sibah Hashem would send, not to point at one and request it. The chiddush: bitachon is not only an interior posture; it manifests in whether you take initiative to arrange your own deliverance, even within natural means. For most people this is unobjectionable; for the שלמים בבטחון, even soliciting the sibah is a deviation, since Hashem yedakdek b'tzaddikim k'chut ha'sa'arah.
וח"ו שיתלה יוסף הצדיק בטחונו בשר המשקים רק בה' לבדו, אבל היתה כוונתו שהשם יתעלה הזמין אליו שר המשקים זה כדי שיעשה לו נס על ידו... ולפי שבקש סבה בשר המשקים שיזכירנו ויוציאנו... כי היה לו לבטוח בהקב"ה לבדו שהוא בעל הסבות כולן שהוא יזמין אליו הסבה מבלתי שיבקש הוא אותה, ולצדיק כמוהו נחשב לעון... וכן דרך הצדיקים השלמים בבטחון שלא יבקשו סבה כלל.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
במדרש: נפזר עצמנו וכו'... ושמעתי ממנו כי בזה היו מחולקין גם רבותינו נ"ע, כי מהם רצו שיהיו מעט חסידים, ויהיו קדושי עליונים, ומהם רצו להיות מתפשטת החסידות בין רוב עם, אף שיהיו פחותים במדריגה...
תולדות יעקב יוסף - יעקב אבינו ע"ה היה למעלה מהטבע, ולא היה בכחו להמשיך הקדושה גם לעולם הזה, כי לא היתה לו שייכות כלל לעולם הזה, והיה צריך לעשות על ידי יוסף הצדיק, שעל ידו נמשכה הארה מיוחדת לשבטים ולעולמות, וזה שאמר רש"י אש בלא להבה אינה שולטת למרחוק, ולכן יש ליעקב דביקות ליוסף יותר מלשאר שבטים.
וימאן ויאמר כו' הן אדוני כו' ולא חשך כו' כי אם אותך כו' את אשתו כו'. יש ללמוד מזה איך להשמר מיצה"ר ע"י ישוב הדעת שהקב"ה מסר הכל. לרשות האדם. אף כי הי' ברשותו שלא להיות כח לאדם לעשות נגד רצונו. רק בטובו מסר הכל להאדם רק שיקבל האדם על עצמו עול מלכותו ית'. ומזה עצמו צריך ליפול בושה על האדם שלא יוכל לעשות נגד רצון הקב"ה רק לעשות הכל לש"ש לברר שמלכותך מלכות כל עו…
נראה כי יוסף זכה על ידי המכירה שנתבזה מהשבטים, ויפשיטו וגו', ועל ידי שלא הרהר אחר השי"ת והאמין כי הכל לטובה, על ידי זה וינס ויצא החוצה, שהיה לו סיוע שיוכל לבזות עצמו עבור רצון הבורא יתברך... וענין מכירת יוסף נראה שהיה לפלא בעיני השבטים איך הבדיל יוסף עצמו ואחד עשר כוכבים, הלא י"ב שבטי י"ה הם, ובאמת אין פתרון לדבר זה, אך השי"ת סיבב מסיבות שנעשו ב' בניו שבטים …
בקש לישב בשלוה... מקודם עבר על יעקב אבינו ע"ה מה שעבר להנצל מעשו ולבן, כמו שכתוב הצילני נא וגו', ואחר כך כשניצל מהם והפריש עצמו מסט"א, עתה בא לתקן את כל אשר עבר עליו. ודבר זה נוהג בכל אדם, כי מקודם צריכין ללחום עם היצר הרע, ולפרוש עצמו ממנו, ולגבור נגד כל המחשבות והרצונות אשר לא לה' המה, ואז נעשה בן חורין והוא בן עולם הבא, כי מי שהוא בן חורין מיצר הרע ואינו …
ביקש לישב בשלוה כו'. לא דיין שמתוקן להם עוה"ב כו' בעוה"ז. לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף. מקודם עבר על יעקב אע"ה מה שעבר להינצל מעשו ולבן. כמ"ש הצילני נא כו'. ואח"כ כשניצל מהם והפריש עצמו מסט"א. עתה בא לתקן את כל אשר עבר עליו. ודבר זה נוהג בכל אדם כי מקודם צריכין ללחום עם היצה"ר ולפרוש עצמו ממנו. ולגבור נגד כל המחשבות והרצונות אשר לא לה' המה. ואז נעשה בן חורין ו…
מה שלא גילה... וגם נסיון של יוסף במצרים לא היה באפשרי, רק על ידי זה עצמו שנמכר בעוולה ובעוות הדין, זה היה לו סיוע שלא יטמע חס ושלום ביניהם, וזכות זה סייעתו להשאר בקדושה. גם הנסיון עם אשת פוטיפר, שכתב במדרש ואין איש וכו', נראה שהיה נסיון גדול מאד. ויש ב' מיני נסיונות, אחד שיכול האדם לגבור בכחו, ויש נסיון עצום מזה, שאין באפשרי לגבור כלל, רק על ידי רצון ולב אמת…
ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. בודאי יעקב לא רצה לישב בשלוה עד שתיקן עצמו לגמרי ולא הי' לו חשש מזה. אך רצון הקב"ה מאיש הישראלי. אשר יהיה כל ימיו ביגיעה להוסיף בעבודתו ית"ש כי ענין התוספות אין לו שיעור. וזה ענין רוגזו של יוסף. וביאור הענין כי הכלל שכל השגה ועליות מדריגה בא רק ע"י התגברות נגד היצה"ר. והאדם השלם אשר כבר לבו חלל בקרבו. כשנצרך לעלות…
בפסוק לא נזכר ששנאת האחים היתה בעבור הדיבה, רק ויראו כי אותו אהב וגו' וישנאו, וקרוב הדבר, כי יעקב לא הגיד להם שיוסף הביא דבתם רעה וכו', אמנם נראה כי טעם ויבא יוסף וכו' דבתם רעה היא הסיבה, שלכך נצרך יוסף להיות נמכר למצרים, כי היו חס ושלום נדחין השבטים אם היה יוסף אצל אביהם, והיה מעלה דבתם רעה. וביאור הענין, כי הצדיק מעלה לפני הבורא יתברך את מעשים טובים של בני…
וברש"י ממדרש תנחומא משל למרגליות שנפלה בין החול וכו'. וקשה בשלמא בדורות שמנח עד אברהם שייך כן. שצריך הכתוב לייחסן שמהם בא אברהם. אבל היחוס של אלופי עשו הם אחר שכבר נולד יעקב ולמה מייחסן הכתוב. אך הפי' כנ"ל שיעקב בא אל השלימות על ידיהם. ומקודם כתיב אלה המלכים כו'. ואח"כ וישב יעקב. כי באמת אין לסט"א כח רק מצד זה שע"י שיגבור הצדיק נגדם יעלה בתוספות מעלה. וז"ש ו…
בפסוק לא נזכר ששנאת האחים היה בעבור הדיבה. רק ויראו כי אותו אהב כו' וישנאו. וקרוב הדבר כי יעקב לא הגיד להם שיוסף הביא דבתם רעה כו'. אמנם נראה כי טעם ויבא יוסף כו' דבתם רעה היא סיבה. שלכך נצרך יוסף להיות נמכר למצרים כי היו ח"ו נדחין השבטים אם הי' יוסף אצל אביהם והי' מעלה דבתם רעה. וביאור הענין כי הצדיק מעלה לפני הבורא ית' את מעשים טובים של בני ישראל אבל עדיין…
במדרש וימאן ויאמר כו'. דרכו של הקב"ה לבחור מאוהבי בית אבא לעולה כו'. קשה שהמדרש מחפש טעמים רחוקים כאלה על אשר מיאן לחטוא. רק באמת תגבורת הצדיקים על היצה"ר כענין בטל רצונך. וכאשר חכמים הגידו אשר יאמר האדם אפשי בבשר חזיר ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי. אבל להיות ממאן בדבר עבירה הוא תימה. ולכן אומר שיוסף מצא לו עצה איך לגרש כל התאוה עד שמיאן בה. מצד שחשב הרי הוא …
יש להתבונן במה שסיבב הקב"ה אחר שעמד בנסיון העצום הזה. אשר חכמים הגידו כי הי' גדול מנסיוני האבות ע"ש. ואח"כ נתנו אדונו בבית האסירים. ונאמר בזה כי השי"ת מסבב כשצריך להעניש לצדיק יהי' העונש בשעה אשר זכותו רב מאוד. כאשר מצינו שדן בני ישראל ביום בשעה שעושין מצות ע"ש במדרש על פסוק ידין לאומים במישרים. עוד נראה כי באמת המאסר הי' עונש על הדיבה כמ"ש חז"ל אמנם אחר שבא…
קבעום ועשאום יום טוב... וביאור הענין, כי על ידי הלל והודאה עשו הימים טובים הללו, וביאור הענין, דכתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה וכו'. פירוש הקב"ה עושה נסים לבני ישראל כדי להגביה אותם להוציאם מהטבע, וצריך להיות שעל ידי הנס שהקב"ה משנה הטבע בעבורינו, כן צריך האדם לעורר נפשו לצאת מהטבע, וזהו להתנוסס, ואז כשנעשה כן בכלל ישראל, אז נשאר מזה הנס לדורות, שי…
במדרש וישבו לאכל לחם להאכיל כו' עבירתן של שבטים כו' תקוה לעולם כו'. כי חלילה להבין כפשוטו שהיו חוטאים ח"ו. וגם מה שאמרו חכמים ז"ל כי כל הגלות עי"ז החטא. ומי לא יבין כי אין הדברים כפשטן. והלא ידוע כי אדרבא כל קיום בני ישראל בגלות וקיום כל העולם בזכות השבטים כידוע. אבל בודאי השבטים הכינו דרך בעבורינו. והם ידעו והבינו כי לא נוכל להיות נמשך בהנהגה עליונה ורמה של…
במדרש בזעקך וכו'... והענין שיש ג' עבירות שצריכין למסור נפשו עליהם, ע"ז ושפיכות דמים וגילוי עריות, לבן ע"ז, עשו רציחה, צרות דינה גילוי עריות, אחר כך רוגזו של יוסף הוא לשון הרע ושנאת חנם ששקול נגד ג' העבירות ולכן היה זה צער קשה יותר מכולם. ויש כמה פרשיות מענין זה. כמו כן שנאת חנם האריך גלותינו המר עתה יותר מכל המלכיות. ולכן בודאי נמצאו בפרשיות אלו כחות ועצות, …
במדרש בזעקך כו' כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו כו'. הענין הוא עפ"י המשנה כל כנסי' שהיא לשם שמים סופה להתקיים כו'. כי ראינו עשו ישב אצל אביו בארץ כנען ובסוף וילך אל ארץ כו'. כיון שלא הי' כוונתו לשם שמים. ויעקב אע"ה שהי' כל הימים האלו מפוזר ונרדף. ובסוף נתישב במקומו. כיון שכל הילוך שלו הי' כדי לבוא לישוב זה לבסוף. ומצינו עוד. מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיי…
במדרש כינוסו וכינוס בניו הצילו. עפ"י הפסוק בזעקך יצילוך קבוציך. כי כל זמן שהיה בעשו קצת נצוצי קדושה הי' לו כח לרדוף. וכן כל הרדיפות של האדם כדי להוציא השייך לו. וע"י שכינס הוא ובניו. והוציאו מהם כל הכח. ממילא וילך אל ארץ. כי נשאר קש ומוץ בלבד שידפנו רוח. וז"ש וישב כו' כת של כלבים וישב לו ביניהם והוציא בלעם מתוך פיהם. וזה ענין מאלמים אלומים בתוך השדה. עשו איש…
במדרש, כי אנכי ידעתי את המחשבות וכו', כולם עסוקים בשקן ותעניתן וכו', והקב"ה היה עסוק לברא אורו של משיח, הענין הוא, דאיתא משיח בא בהיסח הדעת, פירוש שגאולה אחרונה היא בישועת השי"ת בלי השגת שכל אנושי, וכמו כן לידת משיח היתה בהיסח הדעת, שהיו כולם טרודים בצערם. ויש להבין כי בודאי כל מחלוקת של השבטים היתה לשם שמים, לכן נתקיים שיש משיח בן יוסף ובן דוד, וכל אחד היה …
בפסוק והוא נער, שעשה מעשה נערות... כי יש צדיק תחתון וצדיק עליון, ובודאי כן דרך הצדיק לתקן מקודם כל הגוף ועדיין הוא בבחינת נער, ואחר כך בא לתקן השורש הוא בחינת זקנה, כמו שכתוב נער הייתי וגם זקנתי, וכל זמן שהיה יוסף בבחינת צדיק התחתון היה מוציא דבה על אחיו והיה מקנטרם בדברים, ואחר כך כשנתעלה להיות צדיק עליון וכל עסקיו היה בשמים, ושם ראה זכותן של השבטים, שכשהצד…
בפסוק והוא נער שעשה מעשה נערות ממשמש בעיניו מסלסל בשערו. ואמר אמו"ז ז"ל מי פתי יאמין שיהיו הדברים כפשטן. רק שזה נחשב לצדיק כיוסף מעשה נערות מה שיהי' עוסק ליישר תנועותיו ומדותיו כו'. ולהוסיף ביאור על דבריו ז"ל כי יש צדיק תחתון וצדיק עליון ובודאי כן דרך הצדיק לתקן מקודם כל הגוף ועדיין הוא בבחי' נער. ואח"כ בא לתקן השורש הוא בחי' זקנה כמ"ש נער הייתי גם זקנתי כו'…
בפסוק הילד איננו... ועל ידי שראובן הכיר האמת וביטל עצמו ליוסף, והאמין כי אין לו קיום רק על ידי יוסף, ולכן אמר הילד איננו ואני אנה וגו'. ובאמת עשו אם היה מבין כי אין לו תיקון רק על ידי שיהיה בטל ליעקב אע"ה היה יכול להיות לו תיקון, אבל הוא רצה דוקא להיות לו מקום בפני עצמו, ולכן כל שנתגבר על יעקב היה לו מפלה ביותר, כי באמת לא היה לו קיום בעצמותו רק על ידי יעקב,…
בפסוק הילד איננו כו' אנה אני בא. דאיתא ראובן ראו מה בין בני לבן חמי. עשו שונא ליעקב. וראובן שניטל ממנו הבכורה וניתנה ליוסף וחפץ להצילו ע"ש. הענין הוא כי ראובן הבין האמת כי עיקר תקונו יהי' ע"י יוסף הצדיק מזה עצמו שניתן בכורה שלו ליוסף. וכן היה כי הוא נכשל בג"ע. הגם כי אמרו חז"ל ראובן לא חטא מיהו העלה עליו הכתוב כאלו חטא. ויוסף נקרא צדיק שומר הברית. וע"י שראוב…
בפסוק ותתפשהו בבגדו... אכן כאשר נמכר למצרים כתיב מקודם ויפשיטו את יוסף וכו', כי בודאי כל נסיון הוא כשנוטלין מן האדם המדריגה המיוחדת אליו, וכמו כן בכל גלות בכלל ישראל גם כן ניטול מאתנו הציור והמלבוש שהיה מיוחד לנו בהיותנו בארץ ישראל ובמקום הקודש, וזה שאמר "בבגדו" שהוא מלבוש הגוף החיצון...
בפסוק ותתפשהו בבגדו כו' וחז"ל אמרו ויבוא הביתה כו' אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו. וחלילה חלילה שעלה על דעת אותו צדיק לחטוא. אבל הענין הוא כידוע שיש בנפש אדם כמה מלבושים. ויש לבוש שיש בו אחיזה ליצה"ר כמ"ש בשער הקדושה מזה. והנה יוסף הצדיק כתיב בו ועשה לו כתונת פסים בודאי הי' זה מלבוש יקר מאד. דאיתא שלשה לא שלטה בהם יצה"ר. האבות. שהן הן המרכבה ולא הי' להם מ…
במדרש נסו ואין רודף וכו', ערק רשיעא ולית דרדפין ליה, וצדיקים ככפיר יבטח. ובודאי זה תליא בזה, כפי בטחון הצדיק אף על פי שהרשע רודף אחריו... כי כל רדיפות הרשע כדי שיבוא הצדיק לבטחון האמת, ואז נסו ואין רודף. כאשר ראינו שכל זמן שברח יעקב אבינו ע"ה ממנו רדף אחריו עם ד' מאות איש, וכאשר נתיישב יעקב הלך לו אל ארץ. ובודאי כל המעשים אלו שנכתבו בתורה הם דרכים הנוהגים בכ…
בפסוק כדברה אל יוסף יום יום. דאיתא יצרו שלאדם מתגבר עליו בכל יום, והטעם כשהקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, ממילא נולד התגברות היצר הרע גם כן... כי רצונו ית' שבני ישראל יבררו בכל יום הטוב מרע... דיש ב' דרגים והם ענין רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, שיש דרך בהתגלות האור על ידי המצות, ויש התגלות האור על ידי סור מרע, והם בחינות ערב ובוקר, ומזה יש שעשועים…
בפסוק כדברה אל יוסף יום יום. דאיתא יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. והטעם כשהקב"ה וב"ש מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ממילא נולד התגברות היצה"ר ג"כ. וכל המסורה על ענין זה. ברוך ה' יום יום יעמס. ואהי' שעשועים יום יום. כי רצונו ית' שבנ"י יבררו בכל יום הטוב מרע. והלא כ' בזה ג"כ יום. שהוא אור הצפון. וזוכין לו ע"י התגברות על היצה"ר. דיש ב' דרכים והם ענין רמ"ח מ"ע…
בפסוק והנה אנחנו מאלמים אלומים... וזה שאמר "קמה אלומתי וגם נצבה", שהיא תכלית הבאה מן העבודה, וכעין זה הוא בימי המעשה שהם ימי עבודה וצריכין בירור, ובשבת יש עליה לכל המעשה בימי עבודה, וזה קמה אלומתי, וכתיב בשבת היום לא תמצאוהו בשדה, דחול הוא כמו שאמרו יגעתי ומצאתי, הוא מה שיכולין למצא על ידי יגיעה ומלחמה עם היצר הרע להוציא נצוצי קדושה שנתערבו בפסולת, ובשבת קוד…
בפסוק והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה. כי כל עבודת השבטים הי' לברר תערובות טוב ורע. והוא עבודת השדה להוציא החיות שנמצא גנוז. וצריך חרישה וזריעה. וקצירה וברירה להוציא התבואה מפסולת וקש. וכמו כן הוא בפנימיות כמ"ש נירו לכם ניר. ובאמת הי' זה שורש הגלות במצרים בחומר ובלבנים כ"ע בשדה. ובשבטים הי' באופן קל יותר מאלמים אלומים בתוך השדה וכמו שהשבטים הי' התנהגותם ש…
במדרש הן אדוני רגיל הקב"ה לבחור מאוהבי בית אבא לעולה כו'. פי' שהוא ללמוד דרך איך לגבור על היצה"ר להתיישב כאשר כל איש ישראל מוכן למסור נפשו על הבורא ית' להיות נעקד לעולה לשמו ית'. וממילא אין מקום להתפתות ע"י הבלי עולם. והן היא אחת כמ"ש במד' הן בלשון יוני אחת. הן אדוני שיוסף הצדיק הי' מיוחד כולו רק לעבודת הבורא ית' וכן כל איש מישראל כפי זריזות שלו להיות משכים …
...עשו הוא השקר מול האמת ליעקב... ואלופי עשו ועמלק הראש שלהם הוא הקטטה, כמו שאמרו סתם מלחמה בתורה הוא עמלק ימ"ש...
במדרש צדיקים מבקשין לישב בשלוה בעולם הזה השטן מקטרג לא דיין כו'. פי' שרצה יעקב אע"ה לתקן כמו שיהי' לעתיד מבורר גם בעוה"ז הנהגתו ית'. והנה ג' שמות יש יעקב ישראל ישורון. יעקב בחי' הגוף. ישראל בחי' הנשמה ושורש שבשמים. וישורון הוא התחברות הנשמה והגוף. מעין מ"ש האלקים עשה את האדם ישר. כמו שהי' קודם החטא שהיה אדה"ר בגופו בגן עדן. והזמן לא הי' עוד מוכן להתגלות הקדו…
בענין הפרשה המלוך תמלוך עלינו וגו'... ולכן הראה להם בחלום השני שמש וירח וכוכבים משתחוים לו, כפירוש הנהגת סדר העולם הכל תליא במזל העליון, שמש ירח כוכבים רומז לג' תפלות שחרית מנחה ערבית, וכל שורש התפלות לבטל שינוי הזמנים אל השורש, ולכן יש י"ח ברכאין למשוך חיות מחי עולמים, וזהו משתחוים לי, שהכל הסדר תלוי בכח שלמעלה מהטבע, וכל הכריעות והשתחויות בתפלה לחבר עולם ה…
בפסוק אלה תולדות יעקב יוסף פירשו חז"ל שהיה דומה לו, ומה שאירע לזה אירע לזה, הענין הוא, כי ברית הלשון וברית המעור תלוין זה בזה, וכפי מה שזוכין לתורת אמת, כך יכולין לשמור בקדושת הברית, וכמו כן כפי שמירת הברית זוכין לתורה... ולכן הגם כי ניתנה המילה לאברהם אבינו ע"ה קודם נתינת התורה, באמת היה זה מתנה וחסד, ונתקיים בו מי הקדימני וכו', על ידי שמסר נפשו להשי"ת, שגם…
בפסוק אלה תולדות יעקב יוסף פי' חז"ל שהי' דומה לו ומה שאירע לזה אירע לזה. הענין הוא כי ברית הלשון וברית המעור תלוין זה בזה. וכפי מה שזוכין לתורת אמת כך יכולין לשמור בקדושת הברית. וכמו כן כפי שמירת הברית זוכין לתורה. ויעקב הוא בחי' התורה כמ"ש תתן אמת ליעקב אין אמת אלא תורה. ובזה תלוי הכל כי הוא עץ החיים ומזה בא תיקון כל המדות. והנה בעצם ברית המילה שייך להתורה …
והנה אנחנו מאלמים וגו', כבר כתבנו במקום אחר, כי הוא בירור הניצוצות קדושות שנתערב... כי הנה עיקר מלאכתו הם בשדה, חרישה זריעה קצירה בצירה דישה, וזה המרמז "בית עשו לקש", דכתיב הידים ידי עשו, והקדש הוא יד לאוכל, שהשפע מתלבש בטבע וגשמיות, ובאמת כל זה היה אחר חטא הראשון, כמו שכתוב וקוץ ודרדר תצמיח לך וגו', שהמאכל צריך לבא על ידי מוץ ותבן, והאדם צריך לברר זה התערוב…
בפסוק השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי כו'. להודיע כי הכל תלוי באות ברית קודש כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה כו'. ורמז יומם ולילה הוא בחי' תורה שבכתב ושבע"פ כמ"ש במדרש יום ליום יביע אומר תורה שבכתב ולילה ללילה תורה שבע"פ. וזה רמז שני המאורות. הגדול לממשלת היום תורה שבכתב. והקטן לממשלת הלילה תורה שבע"פ. ולכן ניתוסף הכוכבים. לממני בך צדיקים. כי תושבע"פ תלו…
והוא נער את בני בלהה, ואמרו חז"ל שהיה עושה מעשה נערות וכו', נער הוא נקרא על שם שצריך תמיד התעוררות מחדש, זה החילוק בין זקן שקנה חכמה, שחכמה בקביעות אצלו, ונער צריך תמיד התעוררות, ובאמת הוא ענין ימי המעשה, מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, ועל הנהגה זו כתיב "אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו", שצריכין להתחדש בכל יום... ולפי שיוסף הצדיק נגלה להם בדמות נער, לא…
והוא נער את בני בלהה ואמרו חז"ל שהי' עושה מעשה נערות כו'. נער הוא נקרא ע"ש שצריך תמיד התעוררות מחדש. זה החילוק בין זקן שקנה חכמה שהחכמה בקביעות אצלו ונער צריך תמיד התעוררות. ובאמת הוא ענין ימי המעשה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ועל הנהגה זו כתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו. שצריכין להתחדש בכל יום כמ"ש בכל יום ויהי ערב ויהי בוקר. אבל שבת קודש הוא …
Showing 40 of 55 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy