ומצוה על האב לגדל בנו לתלמוד תורה, ושכרו שהוא בן עולם הבא. ובפרק ערבי פסחים (פסחים קיג.), שלשה מן נוחלי עולם הבא; הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבת, והוא דמשייר מקדושא לאבדלתא. ודבר זה צריך טעם, למה באלו שלשה דברים זוכה לעולם הבא. דע, כי העולם הבא הוא נבדל, וזהו עצם עולם הבא, כמו שאמרו בכל מקום (ברכות יז., זוה"ק ח"ב קטז., וח"ג רלו:, רנח.) "העולם הבא אין בו אכילה ושתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן, ונהנין מזיו השכינה". ואלו שלשה דברים, האדם העושה אותם נוטה להיות נבדל מן הגשמי, ולפיכך ראוי שיהיה בן עולם הבא; כי הארץ הקדושה, הדר בה הוא דר במקום שיש לו קדושה, וכמו שאמרו (ב"ב קנח:) "אוירא דארץ ישראל מחכים", שכל ענין ארץ ישראל ומעלתה שהיא נבדלת מן הגשמי, שהרי היא קדושה. והמגדל בניו לתלמוד תורה, שהתורה היא שכלית, והוא מגדל בניו לתורה, ונמשך אחר השכלי הנבדל, ובזה גם כן ראוי אל העולם הבא הנבדל. (-והמקדש-) [והמבדיל] על היין במוצאי שבת, מורה זה על שיש לשבת קדושה נבדלת, וכמו שאנו אומרים בהבדלה (פסחים קג:) "המבדיל בין קודש ובין החול", והוא מורה על קדושה נבדלת לגמרי מן החול. ואמר "דמשייר מן קדושה להבדלה", כי אם לא היה זה, אינו מורה שהשבת הוא נבדל וקדוש רק בצד מה, ואינו נבדל לגמרי. אבל כאשר משייר מקדושה להבדלה, ומורה בזה כי הקדושה שהוא מקדש השבת בכניסתו גורם אל הבדלה בסופה. וזה מורה כי השבת קדוש מן תחלת הקדושה עד סופה, ובזה השבת נבדל לגמרי. וכאשר האדם נמשך אחר הקדושה הזאת, הוא ראוי אל עולם הבא, שהוא נבדל לגמרי. ומצוה על האב לגדל בנו לתלמוד תורה, ושכרו שהוא בן עולם הבא. ובפרק ערבי פסחים (פסחים קיג.), שלשה מן נוחלי עולם הבא; הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבת, והוא דמשייר מקדושא לאבדלתא. ודבר זה צריך טעם, למה באלו שלשה דברים זוכה לעולם הבא. דע, כי העולם הבא הוא נבדל, וזהו עצם עולם הבא, כמו שאמרו בכל מקום (ברכות יז., זוה"ק ח"ב קטז., וח"ג רלו:, רנח.) "העולם הבא אין בו אכילה ושתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן, ונהנין מזיו השכינה". ואלו שלשה דברים, האדם העושה אותם נוטה להיות נבדל מן הגשמי, ולפיכך ראוי שיהיה בן עולם הבא; כי הארץ הקדושה, הדר בה הוא דר במקום שיש לו קדושה, וכמו שאמרו (ב"ב קנח:) "אוירא דארץ ישראל מחכים", שכל ענין ארץ ישראל ומעלתה שהיא נבדלת מן הגשמי, שהרי היא קדושה. והמגדל בניו לתלמוד תורה, שהתורה היא שכלית, והוא מגדל בניו לתורה, ונמשך אחר השכלי הנבדל, ובזה גם כן ראוי אל העולם הבא הנבדל. (-והמקדש-) [והמבדיל] על היין במוצאי שבת, מורה זה על שיש לשבת קדושה נבדלת, וכמו שאנו אומרים בהבדלה (פסחים קג:) "המבדיל בין קודש ובין החול", והוא מורה על קדושה נבדלת לגמרי מן החול. ואמר "דמשייר מן קדושה להבדלה", כי אם לא היה זה, אינו מורה שהשבת הוא נבדל וקדוש רק בצד מה, ואינו נבדל לגמרי. אבל כאשר משייר מקדושה להבדלה, ומורה בזה כי הקדושה שהוא מקדש השבת בכניסתו גורם אל הבדלה בסופה. וזה מורה כי השבת קדוש מן תחלת הקדושה עד סופה, ובזה השבת נבדל לגמרי. וכאשר האדם נמשך אחר הקדושה הזאת, הוא ראוי אל עולם הבא, שהוא נבדל לגמרי. ומצוה על האב לגדל בנו לתלמוד תורה, ושכרו שהוא בן עולם הבא. ובפרק ערבי פסחים (פסחים קיג.), שלשה מן נוחלי עולם הבא; הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבת, והוא דמשייר מקדושא לאבדלתא. ודבר זה צריך טעם, למה באלו שלשה דברים זוכה לעולם הבא. דע, כי העולם הבא הוא נבדל, וזהו עצם עולם הבא, כמו שאמרו בכל מקום (ברכות יז., זוה"ק ח"ב קטז., וח"ג רלו:, רנח.) "העולם הבא אין בו אכילה ושתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן, ונהנין מזיו השכינה". ואלו שלשה דברים, האדם העושה אותם נוטה להיות נבדל מן הגשמי, ולפיכך ראוי שיהיה בן עולם הבא; כי הארץ הקדושה, הדר בה הוא דר במקום שיש לו קדושה, וכמו שאמרו (ב"ב קנח:) "אוירא דארץ ישראל מחכים", שכל ענין ארץ ישראל ומעלתה שהיא נבדלת מן הגשמי, שהרי היא קדושה. והמגדל בניו לתלמוד תורה, שהתורה היא שכלית, והוא מגדל בניו לתורה, ונמשך אחר השכלי הנבדל, ובזה גם כן ראוי אל העולם הבא הנבדל. (-והמקדש-) [והמבדיל] על היין במוצאי שבת, מורה זה על שיש לשבת קדושה נבדלת, וכמו שאנו אומרים בהבדלה (פסחים קג:) "המבדיל בין קודש ובין החול", והוא מורה על קדושה נבדלת לגמרי מן החול. ואמר "דמשייר מן קדושה להבדלה", כי אם לא היה זה, אינו מורה שהשבת הוא נבדל וקדוש רק בצד מה, ואינו נבדל לגמרי. אבל כאשר משייר מקדושה להבדלה, ומורה בזה כי הקדושה שהוא מקדש השבת בכניסתו גורם אל הבדלה בסופה. וזה מורה כי השבת קדוש מן תחלת הקדושה עד סופה, ובזה השבת נבדל לגמרי. וכאשר האדם נמשך אחר הקדושה הזאת, הוא ראוי אל עולם הבא, שהוא נבדל לגמרי. ומצוה על האב לגדל בנו לתלמוד תורה, ושכרו שהוא בן עולם הבא. ובפרק ערבי פסחים (פסחים קיג.), שלשה מן נוחלי עולם הבא; הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבת, והוא דמשייר מקדושא לאבדלתא. ודבר זה צריך טעם, למה באלו שלשה דברים זוכה לעולם הבא. דע, כי העולם הבא הוא נבדל, וזהו עצם עולם הבא, כמו שאמרו בכל מקום (ברכות יז., זוה"ק ח"ב קטז., וח"ג רלו:, רנח.) "העולם הבא אין בו אכילה ושתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן, ונהנין מזיו השכינה". ואלו שלשה דברים, האדם העושה אותם נוטה להיות נבדל מן הגשמי, ולפיכך ראוי שיהיה בן עולם הבא; כי הארץ הקדושה, הדר בה הוא דר במקום שיש לו קדושה, וכמו שאמרו (ב"ב קנח:) "אוירא דארץ ישראל מחכים", שכל ענין ארץ ישראל ומעלתה שהיא נבדלת מן הגשמי, שהרי היא קדושה. והמגדל בניו לתלמוד תורה, שהתורה היא שכלית, והוא מגדל בניו לתורה, ונמשך אחר השכלי הנבדל, ובזה גם כן ראוי אל העולם הבא הנבדל. (-והמקדש-) [והמבדיל] על היין במוצאי שבת, מורה זה על שיש לשבת קדושה נבדלת, וכמו שאנו אומרים בהבדלה (פסחים קג:) "המבדיל בין קודש ובין החול", והוא מורה על קדושה נבדלת לגמרי מן החול. ואמר "דמשייר מן קדושה להבדלה", כי אם לא היה זה, אינו מורה שהשבת הוא נבדל וקדוש רק בצד מה, ואינו נבדל לגמרי. אבל כאשר משייר מקדושה להבדלה, ומורה בזה כי הקדושה שהוא מקדש השבת בכניסתו גורם אל הבדלה בסופה. וזה מורה כי השבת קדוש מן תחלת הקדושה עד סופה, ובזה השבת נבדל לגמרי. וכאשר האדם נמשך אחר הקדושה הזאת, הוא ראוי אל עולם הבא, שהוא נבדל לגמרי.
from our library copy — not yet checked against the original
