Kashrut Laws for Uncertain Food Sources

אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֑ץ וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם׃ כִּ֣י אֲנִ֣י יְהֹוָה֮ אֱלֹֽהֵיכֶם֒ וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי וְלֹ֤א תְטַמְּאוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֣ין הַטָּהֹ֑ר וּבֵ֤ין הַֽחַיָּה֙ הַֽנֶּאֱכֶ֔לֶת וּבֵין֙ הַֽחַיָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃ {פ}

You shall not draw abomination upon yourselves through anything that swarms; you shall not make yourselves impure therewith and thus become impure. For I the ETERNAL am your God: you shall sanctify yourselves and be holy, for I am holy. You shall not make yourselves impure through any swarming thing that moves upon the earth. for distinguishing between the impure and the pure, between the living things that may be eaten and the living things that may not be eaten.

זֹ֥את הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תֹּאכֵ֑לוּ שׁ֕וֹר שֵׂ֥ה כְשָׂבִ֖ים וְשֵׂ֥ה עִזִּֽים׃

מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה: חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַפַּת וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן. רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ הַשֶּׁמֶן. גְּמָ׳ חָלָב לְמַאי נֵיחוּשׁ לַהּ? אִי מִשּׁוּם אִיחַלּוֹפֵי — טָהוֹר חִיוָּר, טָמֵא יָרוֹק! וְאִי מִשּׁוּם אִיעָרוֹבֵי — נֵיקוּם! דְּאָמַר מָר: חָלָב טָהוֹר עוֹמֵד, חָלָב טָמֵא אֵינוֹ עוֹמֵד. וְנִשְׁקוֹל מִינֵּיהּ קַלִּי וְנֵיקוּם! כֵּיוָן דִּבְטָהוֹר נָמֵי אִיכָּא נַסְיוּבֵי דְּלָא קָיְימִי, לֵיכָּא לְמֵיקַם עֲלַהּ דְּמִילְּתָא.

MISHNA: This mishna lists items belonging to gentiles which it is prohibited to consume, but from which it is permitted to derive benefit. And these are items that belong to gentiles and are prohibited, but their prohibition is not that of an item from which deriving benefit is prohibited: Milk that was milked by a gentile and a Jew did not see him performing this action, and their bread and oil. The mishna notes that Rabbi Yehuda HaNasi and his court permitted the oil of gentiles entirely. GEMARA: The Gemara asks: Concerning milk, with regard to what need we be concerned? Why is the milk prohibited? If it is due to the concern that a gentile might exchange the milk of a kosher animal with the milk of a non-kosher animal, this concern is unfounded, as kosher milk is white whereas non-kosher milk has a green tinge to it, and therefore they are easily distinguishable. And if it is prohibited due to the concern that it might be mixed with non-kosher milk, let the Jew curdle the milk obtained from the gentile, as the Master said: Milk from a kosher animal curdles, but milk from a non-kosher animal does not curdle. The Gemara raises a difficulty: But in that case, let him take a bit of milk and curdle it, to test whether or not it has been mixed with the milk of a non-kosher animal: If it curdles completely, it is kosher; if some milk is left over, it is not. The Gemara explains: Since there is also whey in kosher milk, which does not curdle, there is no way to establish the halakhic matter with regard to it. Even kosher milk will not curdle completely, and therefore this is not a reliable method to determine the halakhic status of the milk.

מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ מוּתָּרִין בַּאֲכִילָה — חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַדְּבַשׁ, וְהַדֻּבְדְּבָנִיּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְּפִין — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה, וּכְבָשִׁין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחוֹמֶץ, וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דָּגָה, וְעָלֶה שֶׁל חִילְתִּית, וְזֵיתֵי גְלוּסְקָאוֹת הַמְגוּלְגָּלִין. גְּמָ׳ תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: יוֹשֵׁב יִשְׂרָאֵל בְּצַד עֶדְרוֹ שֶׁל גּוֹי, וְגוֹי חוֹלֵב וּמֵבִיא לוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלֵיכָּא דָּבָר טָמֵא בְּעֶדְרוֹ — פְּשִׁיטָא, וְאִי דְּאִיכָּא דָּבָר טָמֵא בְּעֶדְרוֹ — אַמַּאי? לְעוֹלָם דְּאִיכָּא דָּבָר טָמֵא, וְכִי קָאֵי חָזֵי לֵיהּ, וְכִי יָתֵיב לָא חֲזֵי לֵיהּ; מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּיָתֵיב לָא חָזֵי לֵיהּ, נֵיחוּשׁ דִּלְמָא מַיְיתֵי וּמְעָרֵב בֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דְּכִי קָאֵי חָזֵי לֵיהּ, אִירְתוֹתֵי מִירְתַת וְלָא מְיעָרֵב בֵּיהּ.

MISHNA: And these are permitted for consumption: Milk that was milked by a gentile and a Jew watched him doing so; and honey; and grape clusters [davdevaniyyot] which, despite the fact that they are dripping juice, are not subject to the halakhot of susceptibility to ritual impurity caused by contact with that liquid; and pickled vegetables whose usual manner of preparation does not involve adding wine and vinegar to them; and tarit fish that is not minced; and brine that has fish in it; and the leaf of a ḥiltit plant; and rolled olive cakes [geluskaot]. GEMARA: We learn from the mishna that which the Sages taught explicitly in a baraita: A Jew may sit beside a gentile’s flock and wait while the gentile milks his animals and brings the milk to the Jew, and he need not be concerned, even if he cannot see the milking process from his seated position. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If it is known that there is no non-kosher animal in the gentile’s flock, isn’t it obvious that the milk is permitted? Why would the baraita teach an obvious halakha? And if there is a non-kosher animal in his flock, then why is the milk permitted, considering the fact that the Jew could not see the gentile from where he sat? The Gemara explains: Actually, this is referring to a case where there is a non-kosher animal in the flock, and when the Jew is standing he can see the gentile, but when he is sitting he cannot see the gentile. Lest you say: Since when the Jew is sitting, he cannot see the gentile, we should be concerned that perhaps the gentile will bring non-kosher milk and mix it with the kosher milk, the baraita therefore teaches us that since when the Jew is standing, he can see him, the gentile is fearful of being caught and does not mix anything into the milk.

אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — אָסוּר בְּמַשֶּׁהוּ, כְּרַב. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וּמִי אָמַר רָבָא הָכִי? וְהָאָמַר רָבָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן קְנָסָא קָנֵיס, הוֹאִיל וְעָבַר עָלָיו בְּ״בַל יֵרָאֶה״ וּ״בַל יִמָּצֵא״! הָנֵי מִילֵּי בְּעֵינֵיהּ, אֲבָל עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת — לָא. וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב נַחְמָן, כִּי הֲווֹ נָפְקִי שִׁבְעָה יוֹמֵי דְפִסְחָא אֲמַר לַן: פּוּקוּ וּזְבִינוּ חֲמִירָא דִּבְנֵי חֵילָא.

Rava said: The halakha is that with regard to the prohibition against eating a mixture of leavened bread during its time of prohibition, i.e., during Passover, regardless of whether it is mixed with its own type or with another type, it is forbidden, even if any amount becomes mixed in, in accordance with the opinion of Rav. Not during its time of prohibition, but rather after the conclusion of Passover, regardless of whether the leavened bread was mixed with its own type or with another type, it is permitted, even when it gives flavor to the mixture. This is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who states that leavened bread owned by a Jew during Passover is permitted after Passover. The Gemara asks: Did Rava actually say this, that according to Rabbi Shimon, leavened bread owned by a Jew on Passover is permitted after Passover? But didn’t Rava himself say that Rabbi Shimon imposed a penalty forbidding one from deriving benefit from leavened bread owned by a Jew during Passover, since he transgressed the prohibition it shall not be seen and the prohibition it shall not be found? The Gemara resolves this challenge: This penalty applies only to leavened bread that is in its pure unadulterated form, but with regard to a mixture, no, one does not impose a penalty, even though the leavened bread is still extant. The Gemara adds: And Rava follows his line of reasoning, stated elsewhere, that indicates that he rules in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as Rava said: While we were studying in Rav Naḥman’s house, on the evening when the seven days of Passover had passed, he said to us: Go and buy leavened bread from the gentiles who baked it on that day, the last day of Passover. Based on this story, it is clear that he maintained that one may eat leavened bread that was owned by a gentile during Passover.

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב: רָאָה אֶחָד שֶׁשָּׁחַט, אִם רָאָהוּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּיָדַע דִּגְמִיר, לְמָה לִי רָאָה? וְאִי דְּיָדַע דְּלָא גְּמִיר, פְּשִׁיטָא! וְאֶלָּא, דְּלָא יְדַע אִי גְּמִיר אִי לָא גְּמִיר, לֵימָא: רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן.

§ Rav Naḥman says that Rav says: In the case of a person who saw one who slaughtered an animal, if the person saw him slaughtering continuously from beginning to end of the act, he is permitted to eat from his slaughter, and if not, he is prohibited from eating from his slaughter. The Gemara asks: What are the circumstances? If it is a case where the onlooker knows that he is knowledgeable in the halakhot of slaughter, why do I require that the onlooker saw the slaughter? Even if he did not see him slaughter, the onlooker may rely on his slaughter. And if the onlooker knows that he is not knowledgeable in the halakhot of slaughter, it is obvious that only if the person saw him slaughtering from beginning to end he is permitted to eat from his slaughter. Rather, perhaps it is a case where the onlooker does not know whether he is knowledgeable or whether he is not knowledgeable. But if that is the case, let us say: The majority of those associated with slaughter are experts in the halakhot of slaughter, and one may rely on his slaughter.

מְנַָא הָא מִלְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן: אוֹקֵי מִילְּתָא אַחֶזְקֵיהּ? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, אָמַר קְרָא ״וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים״, דִּלְמָא אַדְּנָפֵיק וְאָתֵא בְּצַר לֵיהּ שִׁיעוּרָא! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן אוֹקֵי אַחֶזְקֵיהּ.

§ Apropos the statement of Rav Huna that an animal during its lifetime exists with the presumptive status of prohibition, and therefore in cases of uncertainty whether the animal was properly slaughtered, one rules stringently and it is prohibited to eat its flesh, the Gemara asks: From where is this matter that the Sages said: Establish the status of the matter on the basis of its presumptive status, derived? Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said that the verse states with regard to leprosy of houses that after a priest views a leprous mark: “And the priest shall emerge from the house to the entrance of the house, and quarantine the house seven days” (Leviticus 14:38). The Gemara asks: How can the priest quarantine the house based on his viewing the leprous mark? Perhaps as he was emerging and coming out of the house, the size of the leprous mark diminished and it lacks the requisite measure for leprosy. Rather, is it not due to the fact that we say: Establish the status of the matter on the basis of its presumptive status?

וּלְעָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן? וְהָתְנַן: הַנּוֹתֵן לַפּוּנְדָּקִית שֶׁלּוֹ – מְעַשֵּׂר אֵת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֵת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָהּ מַחְלֶפֶת! הָתָם נָמֵי מוֹרְיָא וְאָמְרָה: בַּר בֵּי רַב לֵיכוֹל חַמִּימָא, וַאֲנָא אֵיכוֹל קָרִירָא. וּלְחַלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן? וְהָתַנְיָא: אֵשֶׁת חָבֵר טוֹחֶנֶת עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה, אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה לֹא תִּטְחוֹן, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֶירְתָּהּ נוֹתֶנֶת לָהּ וְאוֹכֶלֶת.

The Gemara asks: And in general, in a case not involving one’s mother-in-law, are we not concerned about the possibility of replacement? But didn’t we learn in a mishna (Demai 3:5): One who gives dough or a pot of food to his innkeeper [pundakit] who is an am ha’aretz to bake or cook, tithes what he gives her and tithes what he takes back from her, due to the fact that she is suspected of replacing the ingredients? The Gemara answers: There too, her intentions are good, as the innkeeper rationalizes her deception and says: Let the student of Torah eat my hot food and I will eat his cold food. The Gemara asks: And are we not concerned about replacement of the ingredients? But isn’t it taught in a baraita: The wife of a ḥaver, one devoted to the meticulous observance of mitzvot, especially the halakhot of ritual purity, teruma, and tithes, grinds grain with the wife of an am ha’aretz when the wife of the ḥaver is ritually impure with the impurity of a menstruating woman. In that case, there is no concern that she will eat her counterpart’s untithed produce, as, since she is impure she will refrain from touching the grain so that she will not render it impure. But she may not do so when she is ritually pure, due to the concern that she will eat the untithed produce. Rabbi Shimon ben Elazar says: Even when she is impure, the wife of the ḥaver may not grind grain together with the wife of the am ha’aretz, due to the fact that her counterpart gives her grain and she eats it without touching the rest of the grain.

מַתְנִי׳ הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ בְּשַׂר צְבָאִים, וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה, וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר מְלוּבָּן וְצוֹאִי, אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טְוִי וּבְגָדִים. גְּמָ׳ בְּשַׂר צְבָאִים. דְּמִיחַלַּף בִּדְעֶגְלָה.

MISHNA: In the case of one who is suspect with regard to firstborn animals of slaughtering them and selling their meat when it is prohibited to do so, one may neither purchase meat from him, including even deer meat, nor may one purchase from him hides that are not tanned. Rabbi Eliezer says: One may purchase hides of female animals from him, as the halakhot of firstborn animals are in effect only with regard to males. And one may not purchase bleached or dirty wool from him. But one may purchase spun thread from him, and all the more so may one purchase garments from him. GEMARA: The mishna teaches that one may not purchase from him even deer meat. The Gemara explains that the reason is that it could be confused with meat of a calf, as they are similar in appearance.

תַּרְבָּא דְּאַטְמָא בְּמַר דְּכַנְתָּא, קַנְסֵיהּ רָבָא לְזַבּוֹנֵי אֲפִילּוּ אַמְגּוֹזֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: כְּמַאן? כְּרַבִּי יְהוּדָה? אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה, אֲפִילּוּ מַיִם וָמֶלַח נָמֵי! לְעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבְאִיסּוּרָא דְּגוּפֵיהּ קָנְסִינַן לֵיהּ. סְתָם דַּרְדְּקֵי גְּרוּ בְּאַמְגּוֹזֵי, וְאָזֵיל וּמְשַׁבֵּשׁ לִבְנֵי טַבָּחֵי, וְגָרֵי לְהוּ בְּאַמְגּוֹזֵי, וּמַיְיתוּ לֵיהּ תַּרְבָּא דְּאַטְמָא, וּמְזַבֵּין לֵיהּ בְּמַר דְּכַנְתָּא.

fat of the kidney adjacent to the thigh, which is forbidden, in place of fat of the intestines, which is permitted. Rava penalized him and prohibited him even from selling nuts. Rav Pappa said to Rava: In accordance with which opinion in the mishna is your ruling? It must be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, then you should prohibit this butcher from selling even water and salt. Rava replied: Actually, my ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that one is suspected only about those items that are related to the prohibition in question. And we are in fact penalizing him with regard to items related to the prohibition itself. How so? Ordinary children are enticed by nuts, and that individual went and misled the children of butchers and enticed them with nuts, and they brought him fat of the kidney that is adjacent to the thigh, and he sold it as though it were fat of the intestines.

אָמַר רַבִּי חָנָן אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ נִמְנוּ עַל שְׁחִיטַת כּוּתִי וַאֲסָרוּהָ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי: שֶׁמָּא לֹא שָׁמַע רַבִּי אֶלָּא בְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו? אֲמַר לֵיהּ: דָּמֵי הַאי מֵרַבָּנַן כִּדְלָא גְּמִירִי אִינָשֵׁי שְׁמַעְתָּא, בְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו לְמֵימְרָא בָּעֵי? קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ אוֹ לָא קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר רַבִּי אַסִּי: אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאָכַל מִשְּׁחִיטַת כּוּתִי, אַף רַבִּי אַסִּי אָכַל מִשְּׁחִיטַת כּוּתִי. וְתָהֵי בַּהּ רַבִּי זֵירָא: לָא שְׁמִיעָא לְהוּ, דְּאִי הֲוָה שְׁמִיעָא לְהוּ הֲווֹ מְקַבְּלִי לֵהּ, אוֹ דִלְמָא שְׁמִיעַ לְהוּ וְלָא קַבְּלוּהָ? הֲדַר פָּשֵׁיט לְנַפְשֵׁיהּ: מִסְתַּבְּרָא דִּשְׁמִיעַ לְהוּ וְלָא קַבְּלוּהָ, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לָא שְׁמִיעַ לְהוּ, וְאִי הֲוָה שְׁמִיעַ לְהוּ הֲווֹ מְקַבְּלִי לֵהּ, הֵיכִי מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא לְמֵיכַל אִיסּוּרָא? הַשְׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָן, צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!

§ Rabbi Ḥanan says that Rabbi Ya’akov bar Idi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: The opinions of Rabban Gamliel and his court were counted with regard to the status of the slaughter of a Samaritan, and they prohibited it. Rabbi Zeira said to Rabbi Ya’akov bar Idi: Perhaps my teacher heard that halakha only in a case where a Jew is not standing over him. Rabbi Ya’akov bar Idi said to Rabbi Zeira: This one of the Sages seems like one of the people who have not studied halakha. When a Jew is not standing over the Samaritan is it necessary to say that it is prohibited to eat from what he slaughters? The Gemara asks: Did Rabbi Zeira accept that response from Rabbi Ya’akov bar Idi or did he not accept it from him? Come and hear a proof to resolve that dilemma from that which Rav Naḥman bar Yitzḥak says that Rabbi Asi says: I saw that Rabbi Yoḥanan ate from the slaughter of a Samaritan. And Rabbi Asi too ate from the slaughter of a Samaritan. And Rabbi Zeira wondered about it, whether perhaps they did not hear the halakha that it is prohibited to eat from the slaughter of a Samaritan but had they heard it they would have accepted it, or perhaps they heard the halakha but did not accept it. Rabbi Zeira then resolved the matter for himself. It stands to reason that they heard it and did not accept it. As, if it enters your mind that they did not hear it, but that had they heard it they would have accepted it, how did the matter eventuate, leading these Sages to eat forbidden food? Now consider: If even through the animals of the righteous, the Holy One, Blessed be He, does not generate mishaps, then is it not all the more so true that the righteous themselves would not experience mishaps?

חָשׁוּד עַל הַמַּעֲשֵׂר, וּמַאן חֲכָמִים? רַבִּי יְהוּדָה, וְחַד אָמַר: הֶחָשׁוּד עַל הַמַּעֲשֵׂר חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית, וּמַאן חֲכָמִים? רַבִּי מֵאִיר. דְּתַנְיָא: עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵירוּת, וְנֶחְשַׁד לְדָבָר אֶחָד — נֶחְשַׁד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ נֶחְשָׁד אֶלָּא לְאוֹתוֹ דָּבָר בִּלְבַד.

is suspect with regard to tithe. And who are the Sages referred to here as the Rabbis? It is Rabbi Yehuda, as in his locale they treated the prohibition of produce of the Sabbatical Year stringently. And the other one says: One who is suspect with regard to tithe is suspect with regard to produce of the Sabbatical Year. And who are the Sages referred to here as the Rabbis? It is Rabbi Meir. As it is taught in a baraita (Tosefta, Demai 2:4): With regard to an am ha’aretz, i.e., one who is unreliable with regard to ritual impurity and tithes, who accepts upon himself the commitment to observe the matters associated with ḥaver status, i.e., that he will be stringent in all matters observed by ḥaverim, including teruma, tithes, and ḥalla, and also undertake to eat only food that is ritually pure, and the Sages accepted him as trustworthy but subsequently he was suspected with regard to one matter in which others saw him act improperly, he is suspected with regard to the entire Torah. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He is suspected only with regard to that particular matter.

וּמַאי טַעְמָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן? כִּי הָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, שַׁדְּרֵיהּ רַבִּי מֵאִיר לְאֵתוֹיֵי חַמְרָא מִבֵּי כוּתָאֵי, אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא סָבָא, אֲמַר לֵיהּ: ״וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״, הָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי מֵאִיר, וְגָזַר עֲלֵיהֶן. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דְּמוּת יוֹנָה מָצְאוּ לָהֶן בְּרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין אוֹתָהּ. וְרַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ, דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא, וְגָזַר רוּבָּא אַטּוּ מִיעוּטָא. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ נָמֵי כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לְהוּ. לְמַאי? אִי לִשְׁחִיטָה וְיֵין נֶסֶךְ, מֵהָתָם גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן! אִינְהוּ גְּזוּר וְלָא קַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ, אֲתוֹ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי גְּזַרוּ וְקַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ.

§ The Gemara asks: And what is the reason that the Sages, Rabban Gamliel and his court, issued a decree rendering it prohibited to eat from the slaughter of Samaritans? The Gemara answers: It is like that case involving Rabbi Shimon ben Elazar, in which Rabbi Meir dispatched him to bring wine from the area of the Samaritans. A certain elder found him and said to him: “And put a knife to your throat, if you are a man given to appetite” (Proverbs 23:2),as a warning to distance himself from them and not to drink their wine, because they were not reliable. Rabbi Shimon ben Elazar went and related those matters before Rabbi Meir, and Rabbi Meir issued a decree against them. What is the reason that the Samaritans are deemed unreliable? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: At the peak of Mount Gerizim they found the image of a dove, which the Samaritan residents of Mount Gerizim would worship; and Rabbi Meir issued the decree according to his line of reasoning that he takes the minority into consideration, and therefore, despite the fact that the majority of Samaritans did not live on Mount Gerizim, he issued a decree rendering meat slaughtered by the majority forbidden due to the minority that worshipped that idol. And Rabban Gamliel and his court also hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir. The Gemara asks: For what matters did those Sages render them full-fledged gentiles? If it was to prohibit eating from their slaughter and to render their wine as wine used for a libation in idol worship, these prohibitions were issued previously. From there, from the generations of Rabbi Meir and Rabban Gamliel, the Sages issued a decree prohibiting them. The Gemara answers: They issued a decree, and the people did not accept it from them. Rabbi Ami and Rabbi Asi came and issued a decree, and the people accepted it from them.

וְטָרִית טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה וְכוּ׳. מַאי חִילֵּק? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר אַבָּא אָמַר רַב: זוֹ סוּלְתָּנִית, וּמִפְּנֵי מָה אֲסוּרָה? מִפְּנֵי שֶׁעֵרְבוֹנָהּ עוֹלֶה עִמָּהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית (וְהָעַפְיָץ) [וְהָעַפְיָין] — הֲרֵי זֶה מוּתָּר. יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְהַשִּׁיר בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַיָּם, כְּגוֹן אֲקוּנָס וַאֲפוּנָס, כְּטַסְפַּטְיָיס וְאַכְסְפַּטְיָיס וַאֲטוּנָס — מוּתָּר.

§ The mishna teaches: And minced tarit fish, and brine that does not have a kilbit fish floating in it, and ḥilak are all prohibited. The Gemara asks: What is ḥilak? Rav Naḥman bar Abba says that Rav says: This is sultanit, a type of small fish that is generally caught before its scales have developed. And for what reason is it prohibited? It is because its size causes it to be intermingled with other fish, and as a result sultanit rises out of the water with non-kosher fish when it is caught. The Sages taught: If a fish does not currently possess scales but will grow them after a period of time, such as the sultanit and afiyatz fish, it is permitted. Likewise, if it has scales now but will shed them when it is caught and rises from the sea, such as akunas and afuna, ketasfatiyas and akhsaftiyas and otanas fish, it is permitted.

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי, וַאֲפִילּוּ עָרֵל, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. הַאי עָרֵל הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָּה – הַאי יִשְׂרָאֵל מְעַלְּיָא הוּא! אֶלָּא פְּשִׁיטָא מְשׁוּמָּד לַעֲרֵלוּת. אֵימָא סֵיפָא: וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד, הֵיכִי דָמֵי? אִי מְשׁוּמָּד לְדָבָר אֶחָד – הַיְינוּ מְשׁוּמָּד לַעֲרֵלוּת, אֶלָּא לָאו מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְכִדְרַב עָנָן. לָא, לְעוֹלָם אֵימַר לָךְ: מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא, דְּאָמַר מָר: חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכׇּל הַכּוֹפֵר בָּהּ כְּמוֹדֶה בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.

§ Let us say that the following baraita supports the opinion of Rav Anan, who says that it is permitted to eat from the slaughter of a Jew who is a transgressor with regard to idol worship: Everyone slaughters, and even a Samaritan, and even an uncircumcised man, and even a Jewish transgressor. The Gemara analyzes the baraita: This uncircumcised man, what are the circumstances? If we say that he is an uncircumcised man whose brothers died due to circumcision and the concern is that he might suffer a similar fate, clearly one may eat from what he slaughters, as he is a full-fledged Jew and not a transgressor at all. Rather, it is obvious that he is a transgressor with regard to remaining uncircumcised, as he refuses to be circumcised. Say the latter clause of the baraita: And even a Jewish transgressor. What are the circumstances? If he is a transgressor with regard to one matter, that is identical to the case of a transgressor with regard to remaining uncircumcised. Rather, is it not that he is a transgressor with regard to idol worship, and it is in accordance with the opinion of Rav Anan? The Gemara rejects that proof: No, actually I will say to you that a transgressor with regard to idol worship may not slaughter, as the Master said: Idol worship is a severe transgression, as with regard to anyone who denies it, it is as though he acknowledges his acceptance of the entire Torah. Conversely, with regard to one who accepts idolatry, it is as though he denies the entire Torah. Therefore, his halakhic status is that of a transgressor with regard to the entire Torah, and his slaughter is not valid.

בְּשַׂר שְׁחוּטָה שָׁמֵן, שֶׁצְּלָאוֹ עִם בְּשַׂר נְבֵילָה כָּחוּשׁ — אָסוּר. מַאי טַעְמָא — מִפַּטְּמִי מֵהֲדָדֵי. וְלֵוִי אָמַר: אֲפִילּוּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה כָּחוּשׁ, שֶׁצְּלָאוֹ עִם בְּשַׂר נְבֵילָה שָׁמֵן — מוּתָּר. מַאי טַעְמָא — רֵיחָא בְּעָלְמָא הוּא, וְרֵיחָא לָאו מִילְּתָא הִיא. עָבֵיד לֵוִי עוֹבָדָא בֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא בִּגְדִי וְדָבָר אַחֵר. תָּנֵי רַב כָּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרַב חִינָּנָא סָבָא: פַּת שֶׁאֲפָאָהּ עִם צָלִי בַּתַּנּוּר — אָסוּר לְאׇכְלָהּ בְּכוּתָּחָא. הָהִיא בִּינִיתָא דְּאִיטְּווֹא בַּהֲדֵי בִּישְׂרָא, אַסְרַהּ רָבָא מִפַּרְזִיקְיָא לְמֵיכְלַיהּ בְּכוּתָּחָא. מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ בְּמִילְחָא נָמֵי אֲסוּרָה, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְרֵיחָא וּלְדָבָר אַחֵר.

Fatty kosher meat that one roasted in an oven together with lean non-kosher meat is forbidden, even if the two meats never came into contact with one another. What is the reason for this halakha? It is that they are flavored from one another. The fatty meat emits an aroma that is absorbed in the non-kosher meat. The aroma is then transferred back to the kosher meat, causing the kosher meat to absorb some aroma from the non-kosher meat. And Levi said: That aroma does not cause meat to be forbidden. Even lean kosher meat that one roasted with fatty non-kosher meat is permitted. What is the reason for this halakha? Although the non-kosher meat emits an aroma that is absorbed into the kosher meat, it is merely an aroma, and an aroma is nothing significant. The Gemara relates that Levi took action, meaning that he put his opinion into practice, in the house of the Exilarch with a kid and something else, i.e., a pig, that had been roasted together. Levi did not prohibit the meat of the kid due to the aroma of the pig. Rav Kahana, son of Rav Ḥinnana the Elder, teaches: In the case of bread that one baked together with roasting meat in the oven, it is prohibited to eat the bread with kutaḥ, which contains milk, because the bread absorbs some of the meat’s aroma. The Gemara relates: There was a certain fish that was roasted together with meat, Rava of Parzikiyya prohibited it from being eaten with kutaḥ, due to the meat flavor absorbed in the fish. Mar bar Rav Ashi said: Even to merely eat it with salt is also prohibited because meat that is roasted or cooked with fish is bad for odor, meaning it causes bad breath, and for something else, i.e., leprosy. Therefore, one should avoid eating it due to the danger involved.

בִּזְמַן שֶׁהָיְתָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ לְיִשְׂרָאֵל הָיוּ לוֹקְחִין הַיַּיִן מִכָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ לֹא הָיוּ לוֹקְחִין אֶלָּא מֵאָדָם שֶׁהֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת. וּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין לוֹקְחִין יַיִן בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא מֵאָדָם שֶׁהֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת. וְכֵן הַבָּשָׂר וְהַגְּבִינָה וַחֲתִיכַת דָּג שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

דָבָר אָסוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדָבָר מֻתָּר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וּמִין בְּמִינוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל טַעֲמוֹ יִבָּטֵל בְּרֹב: כֵּיצַד. חֵלֶב הַכְּלָיוֹת שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַגְּרִיסִין וְנִמּוֹחַ הַכּל. טוֹעֲמִין אֶת הַגְּרִיסִין. אִם לֹא נִמְצָא בָּהֶן טַעַם חֵלֶב הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וְאִם נִמְצָא בָּהֶם טַעַם חֵלֶב וְהָיָה בָּהֶן מַמָּשׁוֹ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִן הַתּוֹרָה. נִמְצָא בָּהֶן טַעֲמוֹ וְלֹא הָיָה בָּהֶן מַמָּשׁוֹ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

When a forbidden substance becomes mixed with a permitted substance of another type, [it causes it to become forbidden] if its flavor can be detected. When [a forbidden substance becomes mixed with a permitted substance of] the same type and it is impossible to detect [the forbidden substance] by its flavor, its presence becomes nullified if there is a majority [of the permitted substance]. What is implied? When the fat of the kidneys falls into beans and becomes dissolved, the beans should be tasted. If the taste of fat cannot be detected, they are permitted. If [not only] the taste, [but also] the substance of the fat is present, they are forbidden according to Scriptural Law. If the flavor could be detected, but there is no substance, they are forbidden by Rabbinic Law.

וְאֵין לוֹקְחִין בָּשָׂר מִכָּל טַבָּח אֶלָּא אִם הָיָה אָדָם כָּשֵׁר וּמֻחְזָק בְּכַשְׁרוּת הוּא שֶׁשּׁוֹחֵט לְעַצְמוֹ וּמוֹכֵר וְנֶאֱמָן:

דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן הַטַּרְפֻיּוֹת שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, וְהֵם (חולין מג א) שְׁמֹנָה אָבוֹת, דְּרוּסָה, נְקוּבָה, חֲסֵרָה, נְטוּלָה, פְּסוּקָה, קְרוּעָה, נְפוּלָה, שְׁבוּרָה. וְהַדְּרוּסָה הִיא הַטַּרְפוּת הַחֲמוּרָה מִכֻּלָּן, לְפִי שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם שחיטה ה ג) שֶׁכָּל סָפֵק הַבָּא לָנוּ עָלָיו, אָסוּר. וּבִשְׁאָר הַטַּרְפֻיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן סְפֵקִין מֻתָּרִין. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאֵלּוּ הָאָבוֹת יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹלָדוֹת כְּמוֹ שֶׁבָּא פְּרָטָן בַּגְּמָרָא. וְחֶשְׁבּוֹן כְּלַל הַטַּרְפֻיּוֹת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצְאוּ בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף הָעוֹלֶה בְּיָדֵינוּ בִּפְרָטָן לְפִי הַדּוֹמֶה מִדִּבְרֵי הַגְּמָרָא הֵם שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם עִם טַרְפוּת אַחַת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹף יָתֵר עַל הַבְּהֵמָה. וַעֲלֵיהֶן אֵין לְהוֹסִיף וּמֵהֶם אֵין לִגְרֹעַ, לְפִי שֶׁכָּל מַכָּה שֶׁתֶּאֱרַע לִבְהֵמָה אוֹ לְחַיָּה אוֹ לְעוֹף חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם בָּתֵּי דִּינֵי יִשְׂרָאֵל, אֶפְשָׁר שֶׁתִּחְיֶה וַאֲפִלּוּ נוֹדַע לָנוּ מִדֶּרֶךְ הָרְפוּאָה שֶׁאֵין סוֹפָהּ לִחְיוֹת. וְכָל אֵלּוּ הַמַּכּוֹת שֶׁמָּנוּ וְאָמְרוּ שֶׁהֵן טְרֵפוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה בְּדַרְכֵי הָרְפוּאָה שֶׁבְּיָדֵינוּ שֶׁמִּקְצָתָן אֵין מְמִיתִין וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּחְיֶה מֵהֶן אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה. וְכָל אַחַת מִן שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם הַטַּרְפֻיּוֹת שֶׁאָמַרְנוּ, מְפֹרָשׁ בַּאֲרֻכָּה עִם כָּל תְּנָאָיו בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין. וְכָל טַרְפֻיּוֹת אֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף אֵין אָדָם צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶן וְלִבְדֹּק אוֹתָן טֶרֶם שֶׁיֹּאכַל בְּשַׂר הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁכְּשֵׁרִים הֵם, כִּי רֹב בַּעֲלֵי חַיִּים בְּחֶזְקַת בְּרִיאִים אָנוּ מַחֲזִיקִין אוֹתָן, זוּלָתִי בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁהִצְרִיכוּ חֲכָמִים לִבְדֹּק טֶרֶם שֶׁנֹּאכַל הַבָּשָׂר מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַטַּרְפוּת מָצוּי הַרְבֵּה, וְהִיא טַרְפוּת הָרֵאָה שֶׁמְּצוּיִין בָּהּ רִירִין הַנִּקְרָאִים סִרְכוֹת, וְיֵשׁ לָחוּשׁ בָּהֶן שֶׁלֹּא יִמְשְׁכוּ קְרוּם הָרֵאָה וִינַקְּבוּהוּ, לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לִרְאוֹת לְעוֹלָם בְּאֵיזֶה צַד יִהְיוּ אוֹתָן רִירִין בָּרֵאָה טֶרֶם שֶׁיֹּאכַל מִן הַבְּהֵמָה, וְאִם יִמְצָא אוֹתָן בְּעִנְיָן שֶׁאֶפְשָׁר כִּי בִּתְנוּעָתָם יְנַקְּבוּ הָרֵאָה, טְרֵפָה, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים כָּל הָעוֹמֵד לִנָּקֵב עַל כָּל פָּנִים כְּנָקוּב חָשְׁבִינַן לֵיהּ וּכְאִלּוּ מֵתָה הִיא, אַחַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לְהִנָּצֵל מִן הַמָּוֶת, וְיָדוּעַ הוּא כִּי אוֹתוֹ הַחֹלִי הַגּוֹמֵל אוֹתָן רִירִין בַּמְּקוֹמוֹת הָעֲתִידִין לִנָּקֵב, הַתְחָלַת חֹלִי הַמֵּבִיא לִידֵי מָוֶת הוּא אַחַר שֶׁבְּאוֹתָן מְקוֹמוֹת נַעֲשׂוּ הָרִירִין.

The laws of the commandment: For example, the [types of] “torn” animals that were [instructed] to Moshe at Sinai, and they are the eight main categories (avot, Chullin 54a): the clawed; the pierced; the lacking; the removed; the split; the torn; the fallen and the broken. And the clawed is the most severe of all, since it is explicit in the Torah. And hence, they, may their memory be blessed, said (Mishneh Torah, Laws of Ritual Slaughter 5:3) that any doubt that comes about it [renders it] forbidden. And with other “torn” animals, there are some wherein a doubt is permissible. And each and every one of these main categories has many, many derivatives, as their listings come in the Gemara. And the tally of all the “torn” animals that it is possible to find in a domesticated animal, a wild animal or a bird that comes in our hand from their listing — as it would appear from the words of the Gemara — is seventy-two, with one more in the birds than the animals. And they cannot be added to and they cannot be subtracted from; since it is possible that a domesticated animal or a wild animal or a bird could survive from any wound contracted by [other ailments], except for these that the Sages enumerated in the early generations and about which the Israelite courts agreed — and even [if] we know by way of medicine that its end is not to survive. And all of these wounds that they enumerated and said that they were [in the category of] “torn” animals — even if it appears according to the ways of medicine in our hands that some of them do not kill and it is possible that it will survive it — you only have what the Sages enumerated, as it is stated (Deuteronomy 17:1), “According to the instruction.” And each one of the seventy-two “torn” animals that we mentioned is elucidated at length with all of its conditions in Tractate Chullin. And a person need not search for all of these “tearings” that the Sages enumerated in animals and in birds and check them before he eats the meat of an animal or bird — since most animals are assumed to be fit (kosher), as we assume most living creatures to be healthy — except for one of them that the Sages required to check before we eat the meat, because this “tearing” is much found. And that is the “tearing” in the lung in which mucous membranes called sirkhot (adhesions) are found. And there is a concern with them that they not pull the tissue of the lung and puncture it. Hence, a person must always see on which side these mucous membranes are found in the lung before he eats from the animal. And if he finds them in [such] a way that it is possible that from their movement, the lung would be punctured, it is a “torn” animal — as we say that we consider anything that stands to be punctured regardless as punctured [already]; and it is as if it is dead, since it is impossible for it to be saved from death. And it is known that this sickness that brings these mucous membranes in places that they will puncture in the future is the beginning of a sickness that brings death, as the mucous membranes have [already] formed in those places.

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא ד ז) אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל וְהַחֲזִיר וְהָאַרְנֶבֶת וְהַשָּׁפָן. וּמִינֵי שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא בָּא עֲלֵיהֶם לָאו בְּבֵאוּר, אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה כָּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וּמַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. נֵדַע שֶׁכָּל מָה שֶׁאֵין בּוֹ שְׁנֵי הַסִּימָנִין יַחַד הוּא נִמְנָע מִלְּאָכְלוֹ, וְזֶה לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה, וְהָעִקָּר אֶצְלֵנוּ לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. וְאָמְנָם נֶאֶסְרוּ לָנוּ גַּם כֵּן שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה מִקַּל וָחֹמֶר שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים הַחֲזִיר וְהַגָּמָל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן סִימַן טָהֳרָה אֶחָד אָנוּ לוֹקִין עָלָיו קַל וָחֹמֶר שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁאֵין לָהֶן סִימַן טָהֳרָה כְּלָל, שֶׁלּוֹקִין עֲלֵיהֶן. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (שמיני ג א ב) אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ אוֹתָהּ בַּאֲכִילָה וְאֵין בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּאֲכִילָה. אֵין לִי אֶלָּא בַּעֲשֵׂה, בְּלֹא תַעֲשֶׂה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וכו'. אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה מִנַּיִן? וְדִין הוּא וּמָה אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן סִימַן טָהֳרָה הֲרֵי הֵן בְּלֹא תַּעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתָן, שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁאֵין בָּהֶם סִימַן טָהֳרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתָן? נִמְצָא הַגָּמָל וְהָאַרְנֶבֶת וְהַשָּׁפָן וְהַחֲזִיר מִן הַכָּתוּב, וּשְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה מִקַּל וָחֹמֶר. וְאָמְנָם הוּא לְגִלּוּי מִלְּתָא בְּעָלְמָא, כְּלוֹמַר שֶׁקַּל וָחֹמֶר בְּזֶה הָעִנְיָן מְבֹאָר בַּכָּתוּב הוּא, שֶׁאִם הִזְהִיר עַל אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סִימָן אֶחָד שֶׁל טָהֳרָה, כָּל שֶׁכֵּן עַל שֶׁאֵין לָהֶם סִימַן טָהֳרָה כְּלָל, וְלֹא שַׁיָּךְ בְּכָאן כְּלָל לוֹמַר אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין. וּלְפִיכָךְ כָּל מִי שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִבְּהֵמָה טְמֵאָה מֵאֵי זֶה מִין שֶׁיִּהְיֶה לוֹקֶה מִדְּאוֹרַיְתָא. וּפֵרוּשׁ מַפְרֶסֶת פַּרְסָה הוּא שֶׁפַּרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת. וּפֵרוּשׁ שׁוֹסַעַת שֶׁסַע כְּלוֹמַר שֶׁתְּהֵא הַפַּרְסָה מֻבְדֶּלֶת לְגַמְרֵי מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. אֲבָל אִם הָיְתָה סְדוּקָה לְמַטָּה וּמְחֻבֶּרֶת לְמַעְלָה אוֹ בְּהֵפֶךְ טְמֵאָה הִיא. וּפֵרוּשׁ מַעֲלַת גֵּרָה, שֶׁמְּקִיאָהּ הָאֹכֶל מִן הַמֵּעַיִם וּמְשִׁיבָה אוֹתוֹ לְפִיהָ לְכָתְשׁוֹ וּלְטָחֳנוֹ הָדֵק. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל כַּזַּיִת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ שָׁתָה רְבִיעִית מֵחֲלָבָהּ בְּמֵזִיד, לוֹקֶה, וּבְשׁוֹגֵג, פָּטוּר.

To not eat an impure beast or animal: To not eat an impure beast or animal, as it is stated (Leviticus 11:4), “this shall you not eat from those that bring up the cud and separate their hoof, the camel,” “and the pig” (Leviticus 11:7), “and the hare” (Leviticus 11:6), “and the daman” (Leviticus 11:5). And a clear negative commandment about the other species of impure beasts does not appear. But since the Torah stated (Leviticus 11:3), “All that separate the hoof and [...] bring up the cud in an animal, it shall you eat,” we know that we are prevented from eating anything that does not have these two signs together. And this is a negative commandment that comes from the implication of a positive commandment. And the principle that we have is [that] a negative commandment that comes from the implication of a positive commandment, is a positive commandment, and [so] we do not administer lashes for it. However [the] other beasts and animals were forbidden to us by an a fortiori argument (kal vechomer): As we say that [since] we administer lashes for the pig and the camel which have one sign of purity; all the more so do we administer lashes for other beasts and animals that do not have any sign of purity at all. And the language of Sifrei, Shemini, Chapter 3:1-2 is “‘It shall you eat’ — it is for eating, but an impure animal is not for eating. I only have a positive commandment. From where [do I know it is also a] negative commandment? [Hence] we learn to say, ‘this shall you not eat from those that bring up the cud, etc.’ I only have these alone. From where [do I know] other impure beasts? It is inferred: And just like these that have one sign of purity, behold, their eating is with a negative commandment; is it not [then] inferred that the eating of other impure beasts that do not have any sign of purity would be with a negative commandment? It comes out that the camel, the hare, the daman and the pig are from Scripture, and the other impure beasts are from an a fortiori argument.” However it is only just revealing a matter — meaning to say, that the a fortiori argument about this matter is elucidated in Scripture; as if it warned about those that have one sign of purity, all the more so [is it the case] about those that do not have any sign of purity at all. And it is not relevant here to say, “Wwe do not punish from an inference.” And hence anyone that ate a kazayit from an impure animal — from whatever species it be — is lashed from Torah writ. And the understanding of “separates the hoof,” is that its hooves are split. And the understanding of “completely splits,” is meaning to say totally divided from above and below; but if it was split below and attached above, or the opposite, it is impure. And the understanding of “bring up the cud,” is that it regurgitates the food from its intestines to its mouth to grate it and grind it fine. And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and eats a kazayit of an impure animal or a reviit of chelev volitionally is lashed; and inadvertently, is exempted.

וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה אוֹ שֶׁל בְּשַׂר בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף אוֹ דָּג הַטְּמֵאִין שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכַמָּה אֲלָפִים חֲתִיכוֹת הַכּל אָסוּר עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹתָהּ חֲתִיכָה. וְאַחַר כָּךְ יְשַׁעֵר הַשְּׁאָר בְּשִׁשִּׁים. שֶׁאִם לֹא הִגְבִּיהָהּ הֲרֵי הַדָּבָר הָאָסוּר עוֹמֵד וְלֹא נִשְׁתַּנָּה וְהַחֲתִיכָה חֲשׁוּבָה אֶצְלוֹ שֶׁהֲרֵי מִתְכַּבֵּד בָּהּ לִפְנֵי הָאוֹרְחִין:

כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בִּשְׁחִיטָה פְּסוּלָה הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה. וְאִם אָכַל מִמֶּנָּה כְּזַיִת לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל נְבֵלָה שֶׁאֵין מוֹצִיא מִידֵי נְבֵלָה אֶלָּא שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכָל סָפֵק בִּשְׁחִיטָה הֲרֵי הוּא סְפֵק נְבֵלָה וְהָאוֹכֵל מִמֶּנָּה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

עִקּוּר כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנֶּעֶקְרָה הַגַּרְגֶּרֶת וְהִיא הַקָּנֶה אוֹ הַוֵּשֶׁט וְנִשְׁמַט אֶחָד מֵהֶן אוֹ שְׁנֵיהֶן קֹדֶם גְּמַר שְׁחִיטָה. אֲבָל אִם שָׁחַט אֶחָד בָּעוֹף אוֹ רֻבּוֹ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמַט הַסִּימָן הַשֵּׁנִי שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה: נִשְׁמַט אֶחָד מֵהֶן וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַשֵּׁנִי שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. שָׁחַט אֶחָד מֵהֶן וְנִמְצָא הַשֵּׁנִי שָׁמוּט וְאֵין יָדוּעַ אִם קֹדֶם שְׁחִיטָה נִשְׁמַט אוֹ אַחַר שְׁחִיטָה הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה:

וְיִקְשֶׁה בְעֵינָיו שֶׁיֵּהָנֶה מֵהַחֲזִיר אֲפִלּוּ בִרְפוּאָה, וְעַל הָאֱמֶת – הוּא מֵהָעֲבֵרוֹת הַקַּלּוֹת, חַיָּב בָּהֶם מַלְקוּת. וְכֵן יֵקַל עַל הַנָּזִיר אֲכִילַת הַצִּמּוּקִים וְהָעֲנָבִים יוֹתֵר מֵהַשִּׁכְּרוּת מִשְּׁכַר הַדְּבַשׁ אוֹ שְׁכַר הַתַּפּוּחִים, וְהָאֱמֶת הֵפֶךְ זֶה, כִּי הָאִסּוּר אֵינוֹ אֶלָּא בְמַה שֶּׁיָּצָא מֵהַגֶּפֶן בִּלְבָד, וְאֵין הַכַּוָּנָה אִסּוּר הַשִּׁכְּרוּת כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה בַּמַּחֲשָׁבָה, אֲבָל הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וּנְבִיאָיו וּבְחוּרָיו. וְלֹא יִתָּכֵן לְהַחֲזִיק בַּסְּכָלִים אַנְשֵׁי הַקַּבָּלָה אוֹ אַנְשֵׁי הַסְּבָרָא בָּזֶה, כִּי מִלַּת שֵׁכָר גְּלוּיָה וִידוּעָה, וְקִבְּלוּ שֶׁיַּיִן וְשֵׁכָר הָאָמוּר בַּכֹּהֲנִים כּוֹלֵל כָּל מִינֵי שֵׁכָר וְשֶׁיַּיִן וְשֵׁכָר הָאָמוּר בַּנָּזִיר אֵינֶנּוּ כִּי אִם מֵעֲסִיס הַיָּיִן. וְלַמִּצְוֹת גְּבוּלִים מְדֻקְדָּקִים עֲלֵיהֶם בְּחָכְמָה וְאִם לֹא יֵרָאוּ בְמַעֲשִׂים נָאִים, וְהַזָּרִיז יִרְחַק מֵהֶם מִבְּלִי שֶׁיֶּאֱסֹר אוֹתָם, כְּמוֹ בְּשַׂר כֹּס כֹּס, אֲשֶׁר הוּא מֻתָּר בַּעֲבוּר שֶׁאֵינוֹ בָטוּח מִמּוֹת הַבְּהֵמָה הַהִיא, וְלָאוֹמֵר שֶׁיֹּאמַר כִּי תֵרָפֵא וְהֻתְּרָה.

כָּל אֹכֶל הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם כְּגוֹן לֶחֶם וּבָשָׂר וַעֲנָבִים וְזֵיתִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מְקַבֵּל טֻמְאָה וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם הֲרֵי זֶה טָהוֹר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא אִם כֵּן חִשֵּׁב עָלָיו וְיִחֲדוֹ לְמַאֲכַל אָדָם. וְזֶה וְזֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּבָּלֵל תְּחִלָּה בְּאֶחָד מִשִּׁבְעָה מַשְׁקִין וְזֶהוּ הַנִּקְרָא הֶכְשֵׁר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לח) "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע":

(ט) שואלו אם בדקו - דאע"פ שדרך הכשרים לבדוק בתחלת ליל י"ד כתיקון חכמים וכל אחד מישראל בחזקת כשר הוא ומן הסתם בדק כבר אעפ"כ צריך לשאלו לפי שכל השנה היה הבית בחזקת שיש בו חמץ ובחזקה זו שמן הסתם בדקו אתה בא להוציאו מחזקת חמץ אין אנו סומכין על החזקה לכתחלה במקום שאפשר לברר: (יא) בחזקת בדוק - היינו בי"ד שמסתמא היא בחזקת בדוקה וכנ"ל וה"ה כשאמר לו המשכיר בפירוש שהיא בדוקה: (יב) על השוכר לבדוק ואינו מקח טעות - אף דבודאי ביום י"ד החיוב על המשכיר לבדוק מ"מ אי ליתא קמן מוטל על השוכר לבדוק ולא אמרינן דהוא טעות במקח דהא שכרו בחזקת בדוק משום דניחא ליה לאינש להתעביד מצוה בממונו ואמרינן דאפילו הוי ידע שאין הבית בדוק והוא מקום שדרך לשכור לבדוק אפ"ה היה קונה הבית ומה שהוא מצוח עתה הוא מחמת דבר אחר דאשכח ביתא דשפירא מזה וכה"ג:

דין איסור שנתערב בהיתר ואופן ביטולו. ובו ט' סעיפים: איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו כגון חלב שנתערב בבשר יטעמנו עובד כוכבים אם אומר שאין בו טעם חלב או שאומר שיש בו טעם אלא שהוא פגום מותר והוא שלא יהא סופו להשביח וצריך שלא ידע שסומכין עליו ואם אין שם עובד כוכבים לטועמו משערינן בס' וכן אם הוא מין במינו כיון דליכא למיקם אטעמא משערים בס' (ואין נוהגים עכשיו לסמוך אעובד כוכבים ומשערינן הכל בס') (באגור ותשובת מהר"מ פדואה סימן ע"ט ושאר אחרונים): במה דברים אמורים בשנשפך אבל איסור שנתערב בהיתר והוא לפנינו ואי אפשר לעמוד על שיעורו אף על פי שהוא מאיסורים של דבריהם אסור:

On the Mixing of Forbidden Food with Permitted Food and Dissolution When a forbidden food is mixed with a permitted food of a different nature, for example, when forbidden fat is mixed with meat, the mixture must be tasted by a gentile. If the gentile says that they do not detect the flavor of the forbidden food, or if they do detect it but find it altered, the mixture is permitted, provided that the forbidden food has not subsequently improved the taste of the mixture; but the gentile must not be made aware that their opinion is needed. If there is no gentile to taste the mixture, the permitted food must be sixty times the amount of the forbidden food. The same applies to a mixture of two foods, one forbidden and one permitted, but both of the same nature, making tasting ineffective; in this case, the permitted food must be sixty times the forbidden food. GLOSS: Nowadays it is customary not to have the mixture tasted by a gentile; it suffices to evaluate if the quantity of the permitted food is sixty times that of the forbidden food. The above mixture is only permitted in the case of the pot being overturned. But when witnessing the mixing of forbidden foods with permitted foods without being able to evaluate if the quantity of the permitted food is sixty times that of the forbidden food, the use of this mixture is prohibited by rabbinical authority.

דין חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו וגבינה וחמאה. ובו ג' סעיפים: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור שמא עירב בו חלב טמא היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו מותר אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב היה לו דבר טמא בעדרו והישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב לצורך ישראל אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב אם יכול לראותו כשהוא עומד מותר שירא שמא יעמוד ויראהו והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל: הגה ולכתחלה צריך להיות הישראל בתחילת החליבה ויראה בכלי שלא יהיה בכלי שחולבין בו דבר טמא (א"ו הארוך כלל מ"ה ונהגו להחמיר שלא יחלוב בכלי שדרכו של עובד כוכבים לחלוב בו שמא נשארו בו צחצוחי חלב של עובד כוכבים (שם) מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה (ש"ד ועס"ק ח') ושפחות שחולבות הבהמות בבית ישראל או בדיר שלהם כל מקום שאין בית עובד כוכבים מפסיק ואין לחוש לדבר טמא מותר אפילו לכתחילה להניח אותן לחלוב אע"פ שאין שם ישראל כלל דמאחר שהוא בבית ישראל או בשכונתו אין לחוש לדבר טמא (ש"ד סימן פ"ב בשם ר"ת ומהרא"י שם) אבל אם בית עובד כוכבים מפסיק צריך להיות ישראל שם כאילו חולבות בבית עובד כוכבים (או"ה שם) ואפי' ישראל קטן או קטנה מועילים דהעובד כוכבים מרתת לפניהם (ג"ז שם) ואם חלבו עובד כוכבים מקצת בהמות ולא היה שם ישראל ואח"כ בא ישראל אל האחרים עכשיו בזמן הזה שאין חלב דבר טמא מצוי כלל מותר (הגהות ש"ד) מיהו אם לא בא שם הישראל עד לאחר שנחלבו כולם הוי כחלב שחלבו עובד כוכבים דאסור' אע"פ שאין דבר טמא בעדרו (ב"י בשם הר"ף ובשם סמ"ק) חלב של עובד כוכבים אוסרת כלים שנתבשלה בהם כשאר איסור אע"פ שאינו רק ספק שמא עירב בה דבר טמא וכן גבינותיהם (תשובת הרשב"א סי' קמ"ג ובארוך) אבל לא חמאה שלהם אפילו במקום שנהגו בה איסור אינה אוסרת הכלים שנתבשלה בה ולא תערובות שלה שאם נתערבה בהיתר הכל שרי (בארוך) כדלעיל גבי פת של עובד כוכבים ועיין לעיל סי' קי"ב (תשובו' מהרי"ל ל"ח ואו"ה שם) חלב של עובד כוכבי' שנאסרה אינו מועיל אם יעשו אח"כ גבינות או חמאה ממנה אלא נשארת באיסורה וכל מה שנעשה ממנה אסור (מרדכי פא"מ ואגודה שם ותשובת מהר"מ סי' רי"ו ואו"ה ורשב"א וב"י ונ"ל שכ"ד הרמב"ם ודלא כהר' המגיד): גבינות העובדי כוכבים אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה ואפילו העמידוה בעשבים אסורה: הגה וכן המנהג ואין לפרוץ גדר (ב"י) אם לא במקום שנהגו בהם היתר מקדמונים ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה מותר (אגור פ' שואל) וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו ואם ראה עשיית הגבינות ולא ראה החליבה יש להתיר בדיעבד כי אין לחוש שמא עירב בו דבר טמא מאחר שעשה גבינות מן החלב כי דבר טמא אינו עומד ובודאי לא עירב בו העובד כוכבים מאחר שדעתו לעשות גבינות (הגהות אשיר"י פא"מ ובארוך) . ומכל מקום אסור לאכול החלב כך (שם): החמאה של עובד כוכבים אין מוחין לאנשי המקום שנוהגים בו היתר ואם רוב בני המקום נוהגים איסור אין לשנות ובמקום שאין מנהג אם בשלה עד שהלכו צחצוחי החלב מותרת: הגה גם מותר לבשלה לכתחלה כדי שילכו צחצוחי חלב (ב"י) ואם בשלה עובד כוכבים מותרת דסתם כליהם אינן בני יומן (ב"י לדעת הפוסקים) ואם הולך ממקום שאין אוכלין אותה למקום שאוכלים אותה אוכל שם עמהם אבל אסור להביאה עמו ולאכלה במקום שנוהגים בה איסור אם לא שיש בה היכר שהיא ממקומות המותרים וההולך ממקום שנהגו בה היתר למקום שנהגו שם איסור אסור לאכלה שם (ארוך) וי"א דה"ה אם הובאה ממקום היתר למקום איסור נמי אסורה אפילו יש בה היכר (תשובת מהרי"ל סימן ל"ה) והכי נהוג:

Milk that was milked by non-Jews and no Jew saw them do so, it is forbidden as perhaps non-kosher milk was mixed in. If it was milked in his house and a Jew was sitting outside, if it is known that there is no non-kosher animal in his herd, it is permitted, even if no Jew is able to see him at the time that he milks the animal. If he has a non-kosher animal in his heard, and the Jew sits outside, and the non-Jew is milking only for the sake of the Jew, even if the Jew is unable to see him when he is sitting, if he is able to see him when he stands, this is permitted, because the non-Jew fears that perhaps he will stand and be seen, and he knows that non-kosher milk is forbidden to the Jew. Rema: Initially, it is necessary for the Jew to be there are the beginning of the milking and check to make sure that the bucket is empty and does not contain non-kosher milk. And it is our custom to be stringent and not milk with vessels which are usually used for milking by non-Jews, lest some of their [non-Kosher] milk remain in the vessel. In any case, after the fact there is no need to be concerned for this. And regarding maidservants that milk domestic animals in the Jew's house or in his [animal] pen, any instance in which it is not a house of a non-Jew, that is enough and there is no need to be concerned about a non-kosher matter, and it is permitted even initially to leave them to milk even there is not a Jew around, because the non-Jewish milker is in his house or neighborhood, they are not suspected of milking non-kosher animals. But if a non-Jew takes a break, the Jew needs to be there, because it is like the case of the non-Jew's house. And even a Jewish child will suffice, because the non-Jew fears in their presence. In any case, if a Jew is not present until after he has finished milking, this milk is considered the milk of non-Jews that is forbidden, even thought no non-kosher animal exists in his herd. Milk of a non-Jew makes vessels non-kosher when they are cooked in them, just as any prohibited food, even though this is only an uncertainty whether he has mixed in something non-kosher. And so too with non-Jewish cheese, but not non-Jewish butter, even in a place where it is considered prohibited it does not prohibit vessels when cooked, and it is not a problem if it becomes mixed; if it is mixed in that which is permitted, everything is permitted, like above regarding the bread of non-Jews. See above in chapter 112. Milk of non-Jews that is forbidden, it will not work to make it into cheese or butter afterwards, rather it remains forbidden, and everything that is made from it is forbidden. Cheese made by non Jews was forbidden because that they are produced with the dried stomach of an animal that was not correctly slaughtered. And even when the cheese is produced using vegetarian rennet it is forbidden. Rema: And thus is the custom, and it must not be changed, unless you are in a place that has permitted this since earlier times. And if a Jew oversees the production of the cheese and the milking, it is permitted. And thus is the custom that spread in all of our countries. And if a Jew oversaw the making of the cheese, but not the milking, it is permitted after the fact, because there is no concern that perhaps something non-kosher was mixed in after the cheese was made from the milk, because non-kosher milk will not allow the cheese to form, and of course the non-Jew did not mix anything in once he knew it was for making cheese. And in any case, it is forbidden to eat such milk. Butter of non-Jews, one do not protest about it if the local people permit it, and if the majority of a place treat it as forbidden, this cannot be changed. And in a place that has no particular custom, if the butter is cooked until the milk solids come out, this is permitted. Rema: Also it is permitted to cook it in this fashion initially in order to get the milk solids. And if a non-Jew cooked it, it is permitted, because most vessels have not been used in the past 24 hours. And if one goes from a place where this is not eaten, to a place where they do eat it, he should eat it with them, but it is forbidden to bring it with him and eat it in a place where they are accustomed to forbidding it. If the butter is not recognizable as being from such a place, it is permitted. And one who goes from a place where this is forbidden, to a place where it is permitted, it is forbidden to eat it there. And there are those that say that the law is the same if he brought it from a permissive place to a prohibitive place, that this is also forbidden, even if it is recognizable, and such is the custom.

וז"ל הטור והש"ע סעיף א' החשוד לאכול דברים האסורים בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן אין לסמוך עליו בהם ואם נתארח עמו לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהן עכ"ל וסיים הטור בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם הוא בחזקת כשר ויכול לאכול עמו עכ"ל הטור עוד כתבו הטור והש"ע סעיף ב׳ אם אינו חשוד לאכול דברים האסורים אבל הוא חשוד למכרם מתארח אצלו ואוכל עמו וכן אם שולח לביתו מותר דחזקה ממה שהוא אוכל משגר לו עכ"ל הטור והש"ע: ופירשו המפרשים דסוברים כדעת רש"י והראב"ד וה"פ דכשהוא חשוד אין לסמוך עליו בהם כשהוא מוכר ואומר שכשר הוא וכן אם נתארח אצלו לא יאכל משלו מדבר שהוא חשוד עליו וזה שכתב הטור דבסתם כל אדם הוא בחזקת כשרות ויכול לאכול עמו תרתי קאמר הוא בחזקת כשרות לענין מכירה שמותר לקנות ממנו וגם יכול לאכול עמו [דו"פ וט"ז וש"ך ופר"ח] וכן מבואר מדברי רבינו הרמ"א שכתב וי"א אפילו ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש לאיסור מיהו אם נתארח אצלו אוכל עמו עכ"ל וזהו דעת הרמב"ם ומבואר מזה דדיעה ראשונה היא דעת רש"י והראב"ד דמותר לקנות מסתם בני אדם:

וגבינות וכו' אם הוא טרפות שאפשר שאירע לה עתה כגון ניקב וכו' ורצונו לומר דאע"ג דליכא למימר אוקמוה אחזקת כשרות דטרפה אינה חיה כיון דליכא הכא חזקה מבוררת מ"מ כי היכא דבחזקה מבוררת כי איתרע אמרינן השתא הוא דאיתרע החזקה כך יש לנו לומר ג"כ על הרוב השתא הוא דנעשית בהמה זו מן המיעוט ועכשיו הוא נטרפה אבל עד השתא היתה מן הרוב שאינן טרפות ועיין לעיל ריש סימן ל"ט: אבל אם בידוע שקודם שחלבה נטרפה כו' כלומר דידוע דמחיים יצאה מחזקת הרוב אין ידוע מכמה כל הגבינות אסורות למפרע ומ"ש קודם שחלבה לאו דוקא אלא תפס ההווה שרגילין לחלוב הבהמה עד סמוך לשחיטה וכיון שהוגלד פי המכה דידוע דנעשה ג' ימי' קודם השחיטה א"כ בידוע שקודם שחלבה נטרפה וה"ה ודאי אם הפסיקו מלחלוב אותה קודם ג' ימים נמי מטרפינן למפרע כיון דיצאה מחיים מחזק' הרוב ולכאורה משמע דאף הגבינו' שנעשו קודם י"ב חדש נמי יש לאסור אלא דבשערי דורא כתב עד י"ב חדש והסמ"ק בסימן ר"א כתב דגבינות שנעשו לפני ג' ימי' מותרות ויש לחלק דבטרפות דיתרת אסור עד י"ב חדש ובסירכא עד ג' ימים וכ"כ מהרא"י בהגהת ש"ד סימן פ"ד ומבואר מדבריו לשם דאף בטרפות הבא מן הבטן מה שנחלב ממנה קודם י"ב חדש לשחיטה כשר דטרפה אינה חיה י"ב חדש אבל לפעד"נ דלאו דוקא עד י"ב חודש קאמר אלא אף כל שנעשה ממנה לעולם אלא נקט י"ב חודש משום דאורחא דמילתא הוא דמה שנעשה לפני י"ב חודש כבר אכלוהו ואיננו בעולם. וכ"כ בהגהת מיימוני פ"ג דהמ"א דבטרפות הבא מן הבטן כל מה שנעשה מעולם כולן אסורות וכן פסק באגור וכתב דהמנהג כן וכ"כ או"ה שער מ"ט סימן ב' דאעפ"י דבטרפות מן הבטן חיה היא יותר מי"ב חודש מ"מ טרפה היא משעה שנולד ואין אומרים בזו טרפה אינה חיה וכ"כ הרשב"א בתשובה סימן צ"ח והכי נקטינן וכ"פ בהגהת ש"ע:

שכל היוצא מן הטמא טמא (ודברים היוצאים מן החי והם מותרים). ובו ט' סעיפים: חלב בהמה וחיה טמאה או טריפה וצירה ומי רגליה אסורים כבשרה ויש מי שמתיר במי רגליה (רמב"ם פ"ד ד"כ) אבל מי רגלים דאדם לדברי הכל מותרים:

דין חתיכת בשר או דבר מאכל הנשלח על ידי עובד כוכבים. ובו י"ג סעיפים: יין ובשר וחתיכת דג שאין בו סימן שהפקיד או שלח ביד עובד כוכבים צריך שני חותמות אבל יין מבושל ושכר או יין שעירבו בו דברים אחרים כגון דבש וכן החומץ וחלב ומורייס ופת וגבינה וכל שאיסורו מדברי סופרים שהפקידו ביד עובד כוכבים מותר בחותם אחד וי"א שאף בדברים שצריכים שני חותמות לא אמרו אלא בשולח ע"י עובד כוכבים שאינו עתיד לראות החותם אבל מפקיד שעתיד לראות חותמו די בחותם אחד כי הוא ירא ואף השולח אם הודיע לחבירו צורת החותם וגם אמר לעובד כוכבים שהודיעו לחבירו די בחותם אחד: הגה וי"א דלא בעינן ב' חותמות רק בישראל חשוד אבל בעובד כוכבים הכל שרי ע"י חותם אחד (טור והפוסקים בשם ר"ת) . ובדיעבד יש לסמוך על זה (ארוך כלל כ"ג והגהות מיימוני ותוספות): אם שלח על ידי עובד כוכבים ירך בלא חותם אם היא חתוכה כדרך שישראל חותכה אחר חטיטת הגיד כשרה וכן כל חתיכה שניכר בה ניקור הישראל כגון בנטילת חוט דידא וחוט שאצל החזה וכיוצא בו: הגה ושאר החתיכות שעמהן אם יש לחוש להם שהוחלפו אסורות (כך דקדק התה"ד סי' ר' מאשיר"י פג"ה) ודוקא בבשר או שאר איסור דאורייתא אבל אם שלח איסור דרבנן כגון גבינות שיש לחוש שמא החליפם העובד כוכבים אם מכיר קצתם שלא הוחלפו כולם מותרות אם אותן שלא הוחלפו הם היותר טובים ששלח דודאי אם החליף היה לוקח הטובים שבהם (שם): שלח על ידי עובד כוכבים בהמה או עוף שחוטים בלא חותם אסורים שאין סימן שחיטה סימן לסמוך עליו:

Wine or meat or a piece of fish that does not have on it a sign, which one deposits or sends with a non-Jew, it needs two seals. But cooked wine and beer or wine that has other things mixed in it such as honey, and so too vinegar, milk, brine, bread, and cheese and anything that is prohibited by the words of the scribes [i.e. rabbinically] that one deposits in the hand of a non-Jew, is permitted by a single seal. And there are those that say that even things which require two seals only require them when they are sent along with a non-Jew that is not able to see the second seal, but it is enough that he can see one, and he will be afraid to do anything to the product. And even the one who sends the package, if he informs his friend of the form of the seal, and also tells the non-Jew that he has informed his friend, then one seal is enough. Rema: There are those who say that we require two stamps only for a Jew who is suspected of wrongdoing, but for a non-Jew, everything is permitted, even by one seal, and after the fact one may rely upon this. If you send a thigh by a non-Jew without a seal, if it was sealed in a way that made it clear that a Jew has removed the sciatic nerve, this is kosher. And so all seals that are recognizable that a Jew has removed forbidden nerves, or anything like it. Rema: And so to with other pieces of meat that are with them, if there is a concern that perhaps they could be switched, they are forbidden. And this is specifically with regards to meat or other things which the Torah forbids, but if something that is only rabbinically forbidden was sent, like cheese which we suspect might be switched by the non-Jew, if it is recognizable in some small way that it was not switched, everything is permitted, if the package contains something better than that which was sent, then of course if it was switched he would have had to have bought the better product. If you send a slaughtered animal or bird with a non-Jew, but they lack a seal, they are forbidden, because indications of ritual slaughter is not considered a sufficient mark that we can rely on.

כל נבלה. לא מיבעי מתה ממש אלא לא נשחטה כראוי הרי היא בכלל נבילה. וע״ז נותן המקרא טעם כי עם קדוש אתה. אבל לא זה הטעם אלא משום כי עם קדוש אתה וא״כ אין נ״מ איזו נבלה הכל בכלל נבילה וכיב״ז פירש הכתוב בספר שמות כ״ב ל׳ גבי טריפה להוציא מלבן של דעות משובשות.

כל דבר שאסור מן התורה אף על פי שמותר בהנאה אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה (ל' המחבר) (או להלוות עליו) (ת"ה סימן ר') (ואפילו לקנותו להאכילו לפועליו עובדי כוכבים אסור) (כך משמע מב"י מהגהות מיימוני פ"ח דמאכלות אסורות) חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה ואם נזדמנו לצייד חיה ועוף ודגים טמאים (וכן מי שנזדמנה לו נבילה וטריפה בביתו) (טור) מותר למכרם ובלבד שלא יתכוין לכך: הגה וצריך למכרה מיד ולא ימתין עד שתהא שמינה אצלו (ב"י בשם א"ח) וכן מותר לגבות דברים טמאים בחובו מן העובד כוכבים דהוי כמציל מידם (רשב"א בתשובה) ואסור למכור לעובד כוכבים נבילה בחזקת כשירה (טור) (ועיין בחושן המשפט סימן רכ"ח) וכל דבר שאין איסורו אלא מדבריהם מותר לעשות בו סחורה:

ודווקא כשהולך לבית הגוי על ידי הקריאה ואוכל שם – אסור. אבל אם גוי שעושה חופה שולח לישראל לביתו עופות חיים או דגים, או אפילו בשר שחוט כדרכו – מותר לאוכלו בביתו, שאין כאן "וקרא לך" וגומר, דהא שלח לביתו.

דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹ שֶׁהוּא חַי וְגַם עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת אוֹ לְפַרְפֶּרֶת, שֶׁבִּשְּׁלוֹ אוֹ צְלָאוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ בִּכְלִי יִשְֹרָאֵל וּבְבֵית יִשְֹרָאֵל, אָסוּר מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא נֶאֱכָל כְּמוֹ שֶׁהוּא חַיִ, אוֹ שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב וְאֵינוֹ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאֵין לָחוּשׁ לַכֵּלִים דִּסְתָם כֵּלִים אֵינָן בְּנֵי יוֹמָן.

יַיִן וּבָשָׂר וַחֲתִיכַת דָּג שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן, שֶׁמַּפְקִידִין אוֹ שׁוֹלְחִין בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּיַד יִשְֹרָאֵל חָשׁוּד, צָרִיךְ שְׁנֵי חוֹתָמוֹת. אֲבָל יַיִן מְבֻשָּׁל, וְכֵן הַחֹמֶץ שֶׁל יַיִן וְחָלָב וּפַת וּגְבִינָה, סָגֵי בְּחוֹתָם אֶחָד.

וְעוֹד זֹאת בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁלְּכָךְ נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״אִיסּוּר״, מִפְּנֵי שֶׁאַף מִי שֶׁאָכַל מַאֲכַל אִיסּוּר בְּלֹא הוֹדַע – לְשֵׁם שָׁמַיִם, לַעֲבוֹד ה׳ בְּכֹחַ אֲכִילָה הַהִיא, וְגַם פָּעַל וְעָשָׂה כֵּן, וְקָרָא וְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ אֲכִילָה הַהִיא, אֵין הַחַיּוּת שֶׁבָּהּ עוֹלָה וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּתֵיבוֹת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה כְּמוֹ הַהֶיתֵּר, מִפְּנֵי אִיסּוּרָהּ בִּידֵי הַסִּטְרָא אָחֳרָא מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת. וַאֲפִילוּ הוּא אִיסּוּר דְּרַבָּנָן, שֶׁחֲמוּרִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה כוּ׳. וְלָכֵן, גַּם הַיֵּצֶר הָרָע וְכֹחַ הַמִּתְאַוֶּה לִדְבָרִים הָאֲסוּרִים, הוּא שֵׁד מִשֵּׁדִין נוּכְרָאִין, שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע שֶׁל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַיֵּצֶר הָרָע וְכֹחַ הַמִּתְאַוֶּה לִדְבָרִים הַמּוּתָּרִים לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ, הוּא שֵׁד מִשֵּׁדִין יְהוּדָאִין, לְפִי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר לִקְדוּשָּׁה כְּדִלְעֵיל. אַךְ מִכָּל מָקוֹם, קוֹדֶם שֶׁחָזַר לִקְדוּשָּׁה, הוּא סִטְרָא אָחֳרָא וּקְלִיפָּה. וְגַם אַחַר כָּךְ, הָרְשִׁימוּ מִמֶּנּוּ נִשְׁאָר דָּבוּק בַּגּוּף, לִהְיוֹת כִּי מִכָּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה נַעֲשָׂה תֵּיכֶף דָּם וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ.

There is an additional aspect in the matter of forbidden foods. The reason they are called issur [“chained”] is that even in the case of one who has unwittingly eaten a forbidden food intending it to give him strength to serve G–d by the energy of it, and he has, moreover, actually carried out his intention, having both studied and prayed with the energy of that food, nevertheless the vitality contained therein does not ascend and become clothed in the words of the Torah or prayer, as is the case with permitted foods, by reason of its being held captive in the power of the sitra achara of the three unclean kelipot. This is so even when the prohibition is a Rabbinic enactment, for the words of the Scribes are even more stringent than the words of the Torah, and so forth. Therefore, also the evil impulse (yetzer hara) and the force that strains after forbidden things is a demon of non-Jewish demons, which is the evil impulse of the nations whose souls are derived from the three unclean kelipot. On the other hand, the evil impulse and the craving force after permissible things to satisfy an appetite is a demon of the Jewish demons, for it can be reverted to holiness, as is explained above. Nevertheless, before it has reverted to holiness it is sitra achara and kelipah, and even afterward a trace of it remains attached to the body, since from each item of food and drink are immediately formed blood and flesh of his flesh.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁהֵן מִשָּׁלשׁ קְּלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי – הֵם אֲסוּרִים וּקְשׁוּרִים בִּידֵי הַחִיצוֹנִים לְעוֹלָם, וְאֵין עוֹלִים מִשָּׁם עַד כִּי יָבֹא יוֹמָם וִיבוּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ״; אוֹ, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא בְּאַהֲבָה רַבָּה וַחֲשִׁיקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְצָמְאָה נַפְשׁוֹ לַה׳ כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה וְצִיָּה, לִהְיוֹת כִּי עַד הֵנָּה הָיְתָה נַפְשׁוֹ בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, הִיא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּרְחוֹקָה מֵאוֹר פְּנֵי ה׳ בְּתַכְלִית, וְלָזֹאת צָמְאָה נַפְשׁוֹ בְּיֶתֶר עֹז מִצִּמְאוֹן נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים כוּ׳״.

Such is not the case, however, with forbidden foods and coition, which derive from the three kelipot that are entirely unclean. These are tied and bound by the extraneous forces forever and are not released until the day comes when death will be swallowed up forever, as is written, “And I will cause the unclean spirit to pass from the land,” or until the sinner repents to such an extent that his premeditated sins become transmuted into veritable merits, which is achieved through “repentance out of love,” coming from the depths of the heart, with great love and fervor, and from a soul passionately desiring to cleave to G–d, blessed be He, and thirsting for G–d like a parched desert soil. For inasmuch as his soul had been in a barren wilderness, and in the shadow of death, which is the sitra achara, and infinitely removed from the light of the Divine Countenance, his soul now thirsts [for G–d] even more than the souls of the righteous, as our Sages say, “In the place where penitents stand, not even the perfectly righteous can stand.”

אכל דבר איסור, אף על פי שאינו אסור אלא מדרבנן, אין מזמנין עליו, ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד שעט] .

מוצרי אכילה שאין בהם הכשר כלל, ויש לחוש שמא יש בהם תערובת של איסור, יש לעיין אם לדונו כמוקצה בשבת, שמאחר וכיום תעשיית המזון התפתחה באופן שכל מוצר שאין לו הכשר, יש לחוש שמא עירבו בו כל מיני מוצרים האסורים, ממילא אינו ראוי לאכילה גם לקטנים, והוי מוקצה. ומה שהוא ראוי ליתנו לגוי או לכלב לא מהני כל שאינו עומד לכך. ואם בדעתו ליתנו לגוי או לזורקו, אין הכי נמי אין בו דין מוקצה. [ילקו"י על הלכות שעטנז סי' רצח הע' יב, מהדו"ק עמו' שפח. וילקו"י על הלכות ערלה פ"ב הערה כה. במהדו"ק עמו' קפט. ילקו"י שבת ב' מהדורת תשס"ד עמ' תרנד] .

The Torah implies that we may eat any of the items we find in the homes of the people of Canaan that we shall conquer even if the food is not kosher! In fact, the Gemara (Chullin 17a) supports this explanation stating that we may even eat dried pig that we find in these homes! Chazal rule such is permissible despite the fact that the pesukim could have potentially been interpreted as permitting only those items such as vineyards and olive groves (assuming they are not orlah) which are kosher.

Included in the prohibition against consuming such marine creatures are not only fish and crustaceans but also insects and the like whose natural habitat are "the seas and the rivers." Such creatures are forbidden even after having been ingested by a kosher fish but, as explained by the Gemara, Hullin 67b, similar organisms generated within an animal or the flesh of the fish are permitted. Accordingly, as recorded in Shulḥan Arukh, Yoreh De'ah 84:16, worms found within the entrails of a fish are forbidden because it is to be presumed that they were earlier present in the water and were ingested by the fish, whereas such creatures, when found between the skin and flesh, or, according to most authorities, within the flesh of the fish itself, are permitted.

פת ובישולי גויים / אינם נאכלים חיים הכלל הראשון באיסור בישולי גויים, שמדובר במאכל שאין רגילים לאוכלו חי. כלומר, מאכל שהבישול מכשיר לאכילה, וממילא הבישול משמעותי בו. לפיכך, יש איסור בתבשילי בשר ודגים, הואיל ואינם נאכלים חיים. כמו כן יש איסור בתבשילי דגן וקמח, כדוגמת גריסים, פתיתים ואיטריות. וכן בתבשילי קטניות, כדוגמת עדשים, חומוס ואורז. ואף במאכל שאפשר לאוכלו חי בשעת הדחק, כמו ביצה שאפשר לגומעה חיה, יש איסור בישולי גויים (ע"ז לח, ב; שו"ע יו"ד קיג, יד-טו).