Kiddush Requirements for Shalosh Seudos

בְּעָא מִינֵּיהּ רָבִינָא מֵרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַהוּ שֶׁיְּקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ? אֲמַר לֵיהּ: מִדְּאָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מִי שֶׁלֹּא הִבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — מַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ כׇּל הַשַּׁבָּת כּוּלּוֹ, הָכָא נָמֵי: מִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת — מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. אֵיתִיבֵיהּ: לֵילֵי שַׁבָּת וְלֵילֵי יוֹם טוֹב יֵשׁ בָּהֶן קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס וְיֵשׁ בָּהֶן הַזְכָּרָה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אֵין בָּהֶם קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס, וְיֵשׁ בָּהֶן הַזְכָּרָה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִי שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ דְּיֵשׁ בָּהֶן קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס, דְּאִי לָא קַדֵּישׁ מֵאוּרְתָּא מְקַדֵּשׁ לִמְחַר! אֲמַר לֵיהּ: ״דְּאִי״ לָא קָתָנֵי.

Ravina raised a dilemma before Rav Naḥman bar Yitzḥak: With regard to one who did not recite kiddush on Shabbat eve, i.e., on the night of Shabbat, what is the halakha with regard to his ability to recite kiddush at any time over the course of the entire day? May one recite kiddush later, or has he lost his opportunity by failing to recite kiddush at the proper time? Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: From the fact that the sons of Rabbi Ḥiyya say that one who did not recite havdala at the conclusion of Shabbat may recite havdala any time over the course of the entire week, it can be inferred that here too, one who did not recite kiddush on Shabbat eve may recite kiddush at any time over the course of the entire day. Ravina raised an objection to the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak from the Tosefta: On the nights of Shabbat and the nights of a Festival there is a mitzva of kiddush over a cup. And there is a requirement to mention the sanctity of the day in Grace after Meals, i.e., the paragraph: May it please [retzei], on Shabbat and: May there rise and come [ya’aleh veyavo], on Festivals. On the day of Shabbat and Festivals, there is no mitzva of kiddush over a cup, but there is a requirement to mention the sanctity of the day in Grace after Meals. Ravina explains his objection: And if it could enter your mind to say that one who did not recite kiddush on Shabbat eve may recite kiddush any time over the course of the entire day, on Shabbat and a Festival too, it can be found that there is a mitzva of kiddush over a cup, for if one did not recite kiddush at night he may recite kiddush the following day. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: The tanna does not teach cases of what if. In other words, the tanna does not take into consideration the uncommon circumstance of one who failed to recite kiddush on the night of Shabbat.

כֵּיצַד? נָפְלָה דְּלֵיקָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּשַּׁבָּת — שָׁלֹשׁ. רַבִּי חִידְקָא אוֹמֵר: אַרְבַּע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה׳ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה״. רַבִּי חִידְקָא סָבַר: הָנֵי תְּלָתָא ״הַיּוֹם״ לְבַר מֵאוּרְתָּא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: בַּהֲדֵי דְּאוּרְתָּא. תְּנַן: נָפְלָה דְּלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת

We learned in the mishna that one may rescue food for three meals on Shabbat. How so? If a fire ignited before the meal on Shabbat evening, one rescues food for three meals; if a fire ignited Shabbat morning, he rescues food for two meals; if a fire ignited in the afternoon, he rescues food for one meal. With regard to meals on Shabbat, the Sages taught in a baraita: How many meals is a person obligated to eat on Shabbat? Three. Rabbi Ḥidka says: Four. Rabbi Yoḥanan said: And both of them derived their opinions from one verse: “And Moses said: Eat it today, for today is Shabbat for God, today you will not find it in the field” (Exodus 16:25). Rabbi Ḥidka holds: These three mentions of the word today allude to the number of meals on Shabbat besides the evening meal, as Moses spoke on Shabbat morning. And the Rabbis hold that these three mentions include the evening meal. We learned in the mishna: If a fire ignited on Shabbat evening,

אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: נָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם דְּבַר תּוֹרָה. אַמַּאי? מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא, וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת! אָמַר אַבָּיֵי: מִדְּרַבָּנַן. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא ״דְּבַר תּוֹרָה״ קָאָמַר. וְעוֹד, כׇּל מִצְוַת עֲשֵׂה נְחַיְּיבִינְהוּ מִדְּרַבָּנַן! אֶלָּא אָמַר רָבָא: אָמַר קְרָא ״זָכוֹר וְשָׁמוֹר״ — כׇּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּשְׁמִירָה יֶשְׁנוֹ בִּזְכִירָה. וְהָנֵי נְשֵׁי הוֹאִיל וְאִיתַנְהוּ בִּשְׁמִירָה, אִיתַנְהוּ בִּזְכִירָה.

Rav Adda bar Ahava said: Women are obligated to recite the sanctification of the Shabbat day [kiddush]by Torah law. The Gemara asks: Why? Kiddush is a time-bound, positive mitzva, and women are exempt from all time-bound, positive mitzvot. Abaye said: Indeed, women are obligated to recite kiddush by rabbinic, but not by Torah law. Rava said to Abaye: There are two refutations to your explanation. First, Rav Adda bar Ahava said that women are obligated to recite kiddush by Torah law, and, furthermore, the very explanation is difficult to understand. If the Sages do indeed institute ordinances in these circumstances, let us obligate them to fulfill all time-bound, positive mitzvot by rabbinic law, even though they are exempt by Torah law. Rather, Rava said: This has a unique explanation. In the Ten Commandments in the book of Exodus, the verse said: “Remember Shabbat and sanctify it” (Exodus 20:8), while in the book of Deuteronomy it is said: “Observe Shabbat and sanctify it” (Deuteronomy 5:12). From these two variants we can deduce that anyone included in the obligation to observe Shabbat by avoiding its desecration, is also included in the mitzva to remember Shabbat by reciting kiddush. Since these women are included in the mitzva to observe Shabbat, as there is no distinction between men and women in the obligation to observe prohibitions in general and to refrain from the desecration of Shabbat in particular, so too are they included in the mitzva of remembering Shabbat.

וְלֹא לֶאֱכוֹל. הַתָחָלַת אֲכִילָה אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי אָחָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם ר׳. מִשֶּׁיִּטּוֹל יָדָיו. רִבִּי אָחָא אָמַר. לְקִידּוּשׁ אִתְאֲמָרַת. רִבִּי בָּא אָמַר. לִבְרָכָה אִתְאֲמָרַת. רַב נָסַב לְיָדוֹי. רְמַז חִיָיה בְרֵיהּ לִמְזוֹגָא. בְּעָא מִיתֵּן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. כְּבָר הִתְחַלְנוּ בִּסְעוּדָה.

“Nor start eating.” What is the start of eating? Rebbi Aha, Rebbi Abba in the name of Rebbi: When he washed his hands. Rebbi Aha said, this was said for Qidduš. Rebbi Abba said, this was said for the benediction. Rav had washed his hands when his son Hiyya gave a sign to the waiter, who wanted to serve him. He told him, we already started the meal.

וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין קִידּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה. סְבוּר מִינַּהּ: הָנֵי מִילֵּי מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּחַד בֵּיתָא — לָא.

And Shmuel follows his line of reasoning, as Shmuel said: There is no valid kiddush except in the place of one’s Shabbat meal. If one does not eat a meal in the location in which he recites kiddush, he has not fulfilled the mitzva of kiddush. The students understood from this statement that this halakha applies only when one goes from house to house and eats the Shabbat meal in a different house from the one in which he recited kiddush. But if one went from the place where he recited kiddush to another place in one house, no, there is no problem, and he has fulfilled the mitzva of kiddush.

חַיָּב אָדָם לֶאֱכל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת אַחַת עַרְבִית וְאַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בְּמִנְחָה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵהֶן כְּלָל. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה סוֹעֵד שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְאִם הָיָה חוֹלֶה מֵרֹב הָאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה תָּמִיד פָּטוּר מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְצָרִיךְ לִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה מִשְּׁלָשְׁתָּן עַל הַיַּיִן וְלִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת. וְכֵן בְּיָמִים טוֹבִים:

אֲכִילַת בָּשָׂר וּשְׁתִיַּת יַיִן בְּשַׁבָּת עֹנֶג הוּא לוֹ. וְהוּא שֶׁהָיְתָה יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. וְאָסוּר לִקְבֹּעַ סְעֻדָּה עַל הַיַּיִן בְּשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים בִּשְׁעַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אֶלָּא כָּךְ הָיָה מִנְהַג הַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים מִתְפַּלֵּל אָדָם בְּשַׁבָּת שַׁחֲרִית וּמוּסָף בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָבוֹא לְבֵיתוֹ וְיִסְעֹד סְעֻדָּה שְׁנִיָּה וְיֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יִקְרָא וְיִשְׁנֶה עַד הַמִּנְחָה וְיִתְפַּלֵּל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ יִקְבַּע סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית עַל הַיַּיִן וְיֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת:

ויהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית דאר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים ג' סעודות ניצול מג' פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמות גוג ומגוג וא"ר יוסי יהא חלקי עם מקיימי ג' סעודות בשבת ואף אם הוא שבע הרבה יכול לקיים אותה בכביצה ומיהו אם אי אפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער עצמו וכ"כ הרמב"ם ז"ל ואם הוא חולה מרוב אכילה או שהוא מתענה פטור מג' סעודות והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבקר כדי ליתן מקום לסעודה ג' וזמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה ולא קודם הילכך אותם שמפסיקין בסעודת שחרית לחלק לשנים ועדיין לא הגיע זמן המנחה אינן מקיימין מצות ג' סעודות אבל הגיע זמן המנחה יכולין לעשותה מיד אחר סעודת שחרית וכן היה עושה א"א הרא"ש ז"ל היה מברך ברהמ"ז והיה נוטל ידיו ומברך עליהם ומברך המוציא והיה אומר שיותר טוב לעשות כן כיון שנמשכה סעודת הבוקר עד אחר המנחה ואם לא היה עושה מיד השלישית לא היה יכול לאכול אחר כך אלא אכילה גסה ור"ת הנהיג שלא לאכול בשבת בין מנחה לערבית משום דאיתא במדרש כל השותה מים בשבת בין השמשות כאילו גוזל המתים וע"כ הנהיג לעשות סעודה שלישית קודם המנחה והרמב"ם ז"ל כתב הולך לבה"מ וקורא עד המנחה ומתפלל מנחה ואח"כ קובע סעודה ונראה דהכי עדיף טפי דכיון שהגיע זמן המנחה אסור לאכול עד שיתפלל וכתב הרמב"ם ז"ל שגם בסעודה שלישית קובע על היין ובוצע על שתי ככרות וא"א הרא"ש ז"ל לא היה מברך על היין קודם משום דאיתקש יום ללילה לענין קידוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום נמי בחד זימנא אבל היה בוצע על ב' ככרות ואיתא בירושלמי במכילתא דבסעודה שלישית צריך לפחות ככר אחד שלם משום דביום ו' ירד לכל אחד שני עומרים ומכל עומר עשו שתי ככרות הרי ד' לשני עומרים אכל אחד בע"ש ואחד בליל שבת ואחד בבוקר הרי נשאר לו אחד שלם לסעודה שלישית וי"א שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא פירוש מאכל העשוי מחמשת מיני דגן כדאמרינן גבי סוכה לרבי אליעזר שצריך י"ד סעודות בסוכה ואם השלים במיני תרגימא יצא ור"י היה אומר כיון דילפינן ג' סעודות מג"פ היום דכתיבי גבי מן צריך לעשותה בפת:

שלש סעודות הללו צריך לקבוע כל אחת משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות בין בשבתות בין בימים טובים. יש שהיו אומרים בסעודה שלישית שאפשר בפירות ואין צריך פת ומביאין ראיה מההיא דסוכה (פ"ב דף כ"ז) דאמרי' אם השלים במיני תרגימא יצא, ואין דעתנו כן דקי"ל דפרי לא בעי סוכה ואם השלים בפירות לא יצא אלא ודאי צריך פת בסעודה שלישית כמו בשתים ראשונות.

שאלה י״ד של ניסן שחל להיות בשבת היאך נוהגים לעשות סעודה שלישית וממה עושים אותה. ואם צריך בפ״ה בסעודה שלישית או לא: תשובה מהר״ם היה עושה סעודה שלישית בכל שבת על שלחנו בבקר ולערב היה אוכל פירות כי שמא לא יצא במה שאכל בבקר קודם מנחה גדולה לפי׳ ר״ת שאמר דסעודה שלישית אינה אלא אחר מנחה גדולה כדאיתא במסכת שבת קערות שאכל בהם ערבית ידיחם שחרית שחרית ידיחם מנחה, ושמא לא יצא במה שאכל סעודה שלישית בבקר משום שאמר משום ה״ר נתן ז״ל שא״ל שיש בתרגום ירושלמי על זה הפסוק של אכלוהו היום ג׳ פעמים היום מן הדין אנא ידענא דבר ישראל חייב למיכל שלש פעמים בשבתא חדא ברמשא חדא בצפרא וחדא בערבית כדי לאפסוקי וברוכי בין מיכלא ומיכלא. וכמו כן נהגו העולם לעשות סעודה שלישית במנחה בי״ד בניסן בפירות ואינן יוצאים באותה של שחרית. אמנם סעודה שלישית של י״ד בניסן שחל להיות בשבת טוב לעשות קודם מנחה קטנה כדי שיאכל מצה לתיאבון ור״ת היה רגיל לעשות מצה עשירה נילושה במי ביצים כשחל י״ד להיות בשבת כדי שיעשה בה סעודה שלישית אבל הר״ם ז״ל לא היה רוצה ללושה במי ביצים לפי ששאלו לרש״י עיסה שנילושה במי ביצים אם יכולים לאכלה בפסח ולא אמר לא איסור ולא היתר, איסור לפי שמי פירות אין מחמיצים, היתר לפי שנפיש נפחיה דמי ביצים, לפיכך היה אומר מוהר״ם ז״ל שטוב לסחוט תפוחים או אגסים וללוש אותם במימיהם וכן היה רגיל לבצוע בסעודה שלישית בשני לחמים אמנם לא היה מברך בפ״ה בסעודה שלישית קודם וכן מוכח בע״פ אין לי אלא בלילה פירוש שמברך על היין ביום מנין ת״ל את יום ע״כ היה אומר שמשוה היום ללילה מה לילה אין צריך לברך רק פעם אחת אף יום אינו צריך לברך רק פעם אחת:

א"צ לקדש בסעודה שלישית אבל צריך לבצוע על שתי ככרות: הגה ואם סועד הרבה פעמים בשבת צריך לכל סעודה שתי ככרות (אבודרהם ומיי') ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מככר א' שלם [טור ומרדכי פ' כ"כ] ומזה פשט המנהג להקל לבצוע בסעודה שלישית רק בככר אחד שלם אבל יש להחמיר ליקח שנים: צריך לעשותה בפת ויש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי באחד מחמשת מיני דגן וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים אבל לא בפירות וי"א דאפילו בפירות יכול לעשותה וסברא ראשונה עיקר שצריך לעשותה בפת אא"כ הוא שבע ביותר: הגה או במקום שאי אפשר לו לאכול פת כגון בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח: [מהרי"ל הלכות פסח]:

It is not necessary to make kiddush during the third meal, but one must break bread over two loaves. Rema: Even if one partakes of many meals on Shabbos, it is necessary to have two loaves for every meal (Avudraham; Maimoni). There are, however, authorities who maintain that even for the third meal, it is sufficient to have one complete loaf [Tur; Mordechai]. Accordingly, it has become widespread custom in these countries to rule leniently and to break bread for the third meal on one whole loaf. But there is what to be stringent in, to take two (loaves). One must use bread. And there are those who say that one may use whatever food is made from the five types of grain (i.e. Wheat, barley, rye, oats, and spelt). And there are those who say that one may use things that go with bread, such as mean and fish, but not with fruit. There are some who say that even fruit may be used. The first opinion is the essence, that one must use bread unless he is really full. Rema: Or in a place where it is impossible for one to eat bread, like on Erev Pesach that falls on Shabbat, where it is forbidden to eat bread after Minchah, as was brought in the laws of Pesach [Mahar"il, Laws of Pesach].

(יח) א"צ לקדש - דהיינו לברך על היין קודם הסעודה דאיתקש יום ללילה לענין קידוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום כשתקנו חכמים לקדש סגי נמי בחד זימנא בבוקר אבל שתי ככרות צריך דכל הסעודות שאדם סועד ביום השבת שוות: (כב) צריך לעשותה בפת - כיון דילפינן ג' סעודות מג' פעמים היום דכתיבי גבי מן צריך לעשותה בפת. וגם מצוה לכתחלה להרבות במעדנים כפי יכלתו [אחרונים]: (כג) וי"א שיכול לעשותה בכל וכו' - ולכו"ע למצוה מן המובחר בפת ושני ככרות וכנ"ל בס"ד אלא דפליגי לענין דיעבד אם יצא בזה [מב"ח]:

כתב הרמב"ם בפרק ל' דין ט': "חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת: אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. וצריך להזהר בג' סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל (ולהוסיף מותר), ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה - סועד ג' סעודות. ואם היה חולה מרוב האכילה, או שהיה מתענה תמיד - פטור מג' סעודות. וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין, ולבצוע על שתי ככרות, וכן ביום טוב" עכ"ל. ומשמע דמצריך כוס לקידוש גם בסעודה שלישית, ותמהו עליו דלא מצינו בגמרא רק קידוש פעם אחת ביום כמו בלילה. ולזה כתבו דאין כוונתו על הקידוש, אלא שישתה יין בסעודה כדרך סעודה חשובה (כ"מ). מיהו דעת המקובלים שגם בסעודה שלישית צריך כוס יין לקידוש, ומימינו לא שמענו מי שעשה כן. (וזה לשון השל"ה בסידורו: "לוקח הכוס בידו, ואף על פי שאינו מחוייב… לפי חכמי האמת צריך גם כן לקדש בסעודה שלישית וכו'" ע"ש. אבל בפרי עץ חיים שער השבת סוף פרק כ"ג כתב וזה לשונו: "והנה אין ראוי לקדש על היין בסעודה זו… באמצע סעודה צריך לשתות יין וכו'" עכ"ל, וזהו ממש כדברי הרמב"ם לפירוש הכ"מ, וכן כתב במשנת חסידים דף צ"ט. ואם כה ואם כה - כיוון הרמב"ם ז"ל לדברי המקובלים, והוא פלא. ואין דרכינו לכסות הפת בסעודה שלישית, ועיין סימן רצ"ט סעיף י"ד) וזה שכתב הרמב"ם דצריך שתי ככרות, וכמה מרבותינו שכתבו כן. אבל הטור והמרדכי הביאו ממכילתא דסעודה שלישית די באחת, שכן היה בעת שאכלו המן ע"ש, והבאנו זה בריש סימן רע"ד ע"ש. ועל פי זה יש מקילים בסעודה שלישית לבצוע על חלה אחת, ואינו ראוי לעשות כן אלא אם אי אפשר להשיג שנייה, שכן דעת רוב הפוסקים. וגם מלשון הש"ס (קי"ז:): "חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת" - מבואר דעל כל הסעודות קאי. ולכן יש אומרים דאם אוכל יותר מג' סעודות - צריך גם כן לחם משנה (מ"מ שם בשם גאון ע"ש). וזה שכתב 'וכן ביום טוב' - קאי על לחם משנה ולא על סעודה שלישית. כתב הטור: "יש אומרים שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא, מאכל העשוי מחמשת מיני דגן… ור"י היה אומר דכיון דילפינן ג' סעודות מג' פעמים 'היום' דכתיב גבי מן - צריך לעשותה בפת" עכ"ל. ונראה ברור שכן הוא מסקנת הטור דדווקא פת (ב"ח), ובהכרח שכן הוא, שהרי במן הניחו חלה אחת לסעודה שלישית (שם). וזה לשון רבותינו בעלי הש"ע בסעיף ה': "צריך לעשותה בפת, ויש אומרים שיכול לעשותה באחד מחמשת מיני דגן (שמברכין מזונות), ויש אומרים שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם את הפת כבשר ודגים, אבל לא בפירות, ויש אומרים דאפילו בפירות יכול לעשותה. וסברא ראשונה עיקר, שצריך לעשותה בפת, אלא אם כן הוא שבע ביותר, או במקום שאי אפשר לו לאכול פת, כגון בערב פסח שחל להיות בשבת" עכ"ל. והנה גם דעת בעלי הש"ע דהעיקר לדינא שצריך פת, וכיון שדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור והש"ע שצריך דווקא פת - חלילה להקל בזה, ועבירה גדולה ביד המקילים בזה לצאת במיני תרגימא. ויש להזהיר על זה מאד מאד, ואין היתר כי אם לחולה, והמזלזלים בסעודה שלישית לצאת ידי חובתם בלא פת - עתידים ליתן את הדין. (עיין מג"א ר"ס זה והוא דבר תימה, ומה בכך, יניח מעט פת לסעודה שלישית ע"ש ודו"ק)

יהא זהיר מאוד לקיים סעודה שלישית ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכביצה ואם אי אפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער את עצמו והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית: הגה ומי שלא אכל בליל שבת יאכל שלש סעודות ביום השבת (הרא"ש פ' ע"פ): זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית: הגה י"א דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת דאז חוזרים הנשמות לגיהנם וע"כ אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוס' והרא"ש ומרדכי פ' ע"פ) וי"א דיותר טוב להתפלל מנחה תחלה (רמב"ם וטור והגהות מרדכי והגהות מיי' פ"ל ואגור) וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו מ"מ אין לשתות מים מן הנהרות אבל בבית שרי וכ"ש שאר משקין דשרי (הגהות מיי' פ"ל) וי"א דאין אסור אלא תוך י"ב חודש של אביו ואמו (אגודה ומרדכי פ' ע"פ) וי"א דאיסור זה של שתיית מים אינו רק בע"ש (תוס' והרא"ש ומרדכי בשם רבי משולם והגהות מיי'):

ויהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית, ואמרו חז"ל (קי"ח:): דכל המקיים סעודה שלישית - נצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מקיימי ג' סעודות בשבת. והלבוש כתב שהם מן התורה, כדכתיב תלתא 'היום' ע"ש. ואם אפשר שאינן ממש מן התורה - מכל מקום וודאי מתקנת משה רבינו הם, שכן קיבל מסיני. והם מרמזים נגד ג' אבות, נגד תורה נביאים וכתובים, ובשעה שניתן להם המן - ניתן להם על ג' סעודות, כדאיתא במכילתא שהביא כאן הטור, והבאנוהו לעיל סימן רע"ד ע"ש. ודברים גדולים ונוראים תלוים בג' סעודות אלו, ומבוארים בזוהר בכמה מקומות.

במקום שאין יין מצוי י"א שמקדשין על שכר ושאר משקין חוץ מן המים וי"א שאין מקדשין ולהרא"ש בלילה לא יקדש על השכר אלא על הפת ובבקר יותר טוב לקדש על השכר שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי ודברי טעם הם: הגה וכן המנהג פשוט כדברי הרא"ש ואם יין בעיר לא יקדש על הפת ומי שאינו שותה יין משום נדר יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין עמו ואם אין אחרים עמו יקדש על הפת ולא על היין או ישמע קידוש מאחרים (הגהות מיי' פ' כ"ט דמחזר אחר יין ותשובת מיי' ספר הפלאה סי' ד' דיקדש על הפת לכן צ"ל החילוק אם אוכל לבדו ואם אוכל עם אחרים):

Wherever wine is uncommon, there are those who say we may say Kiddush over liquor and other beverages, except for water. And there are those who say we cannot say Kiddush over these. According to the Rosh, on Friday night, one should say Kiddush over bread and not liquor; and on Saturday, it is better to say Kiddush over liquor, so that they will bless "SheHaKol" before "HaMotzi", because if one said Kiddush over bread initialy, there would be no change here (from the Friday night blessing). And these are reasonable words. Rema: And the simple custom is according to the words of the Rosh. And if there is wine in the town, one should not say Kiddush over bread. And someone who doesn't drink wine on account of a vow, they should bless over the wine and the others sitting with them should drink; but if there are not others with them, they should say Kiddush over bread and not wine; or that person can listen to others say Kiddush (and answer Amen). (Hagahos Maimoni; Teshuvos Maimoni).

סדר סעודת שחרית של שבת. ובו ב סעיפים: יהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה ויברך על היין בורא פרי הגפן והוא נקרא קידושא רבה ואח"כ יטול ידיו (וע"ל סי' רע"א סעיף י"ב בהג"ה) ויבצע על לחם משנה כמו בלילה ויסעוד וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה ומיהו לשתות מים בבקר קודם תפלה מותר מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש: הגה וע"ל כל דיני קידוש סי' רע"א רע"ב רע"ג: במקום שאין יין מצוי הוי שכר ושאר משקין חוץ מהמים חמר מדינה ומקדשין עליו ואם אין לו אפילו שכר ושאר משקין אוכל בלא קידוש:

The Sequence of the Shabbos Morning Meal, 2 Seifim: The table should be set, the couch on which one eats should be spread in an attractive manner, and a cloth spread over the bread, as was done for the night meal. One should bless the wine with Borei Pri HaGafen, which is called Kiddusha Rabbah. Afterwards, one should wash his hands (see Siman 271, Seif 12 in the Rama), breaks the two loaves of bread (Lechem Mishneh) like at night, and then feasts. This kiddush must also be in the location of the meal, and one may not taste or eat at all prior to it, like with the night time kiddush. And if one drinks water in the morning before praying, it is permitted, because the obligation of kiddush does not yet apply to him. Rema: See above for all the laws of kiddush, Siman 271, 272, 273. In a place where wine is not readily available, liquor and other drinks, except for water, are considered significant (Chamar Medinah), and one may recite kiddush over them. If one does not have even liquor and other drinks, one may eat without kiddush.

(ג) קידושא רבא - ונקרא בלשון זה שהוא כמו שקורין סגי נהור מפני שזה הקידוש אינו כלל דאורייתא רק שתקנוהו לכבוד שבת ואסמכוהו אקרא כדאיתא בגמרא: (י) אוכל בלא קידוש - פי' כשיש לו פת [ואפילו חתיכת פת ולא פת שלם] אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן לדעת קצת פוסקים ואם אין לו גם פת אוכל בלא קידוש ואין לו לבטל מצות עונג שבת בשביל זה ובלילה אם אין לו חתיכת פת ויין ושאר משקין לקדש עליו ויש לו תבשיל ופירות וכיוצא בו י"א דאם מצפה שיביאו לו איזה דבר לקדש עליו ימתין איזה שעות ועכ"פ א"צ להמתין יותר מחצות ואם הוא אדם חלש א"צ להמתין ויאכל מה שיש לו בלא קידוש ויסמוך על מה שהזכיר קדושת היום בתפלה ולכשיביאו לו אח"כ בלילה פת או יין אומר עליו כל נוסח הקידוש ויסעוד כזית עכ"פ:

(א) יהא זהיר מאד - וכדאיתא בגמרא חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת ואסמכוהו אקרא דכתיב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה ותלתא היום כתוב בקרא זה ואחז"ל כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג שנאמר וגו'. ואף לעני העובר ממקום למקום צריך ליתן לו כל הג' סעודות בשבת וכדאיתא ביו"ד בסי' ר"נ ועיין לעיל בסימן רמ"ב במ"ב דאף בשביל סעודה שלישית כשמשיג באיזה מקום ללוות צריך ללוות: (ב) בכביצה - לאו דוקא אלא מעט יותר מכביצה דכביצה מקרי עדיין אכילת עראי כמ"ש סוף סימן רל"ב ולא חשיב סעודה [מ"א] וי"א שאפילו בכזית יוצא ידי הסעודה ונכון להחמיר לכתחלה אם אפשר לו:

שאלה. פשיטה לן דאין קדוש על היין בסעודה שלישית בש"ק, דלא קי"ל כהרמב"ם ז"ל שפסק לקדש בכל ג' סעודות, ברם שמענו שכפי דברי רבינו האר"י זלל"ה צריך לשתות כוס יין באמצע הסעודה ולברך עליו בפה"ג, אבל לא לקדש עליו בקידוש היום בתחלת הסעודה, נמצא יש מצוה לשתות בסעודה שלישית יין באמצע הסעודה, מפני שלא עשינו קדוש קודם הסעודה, ונסתפקנו אם לא יש לו יין בסעודה שלישית, אלא רק שיעור כוס אחד, אם ישתה בתוך הסעודה, או"ד עדיף להניחו לבהמ"ז, ואע"ג דפשיטא לן דכוס בהמ"ז עדיף טפי, דאיכא ביה חיובא טפי לפי הפשט, מ"מ נסתפקנו משום דשתיה בתוך הסעודה היא קודמת בזמן, וכיון דמצוה זו קדמה ואתייא לא ידחנה ולא יעבור עליה, או"ד כיון דכוס בהמ"ז מצותו עדיפה ישתה היין לבהמ"ז, יורינו ושכמ"ה: תשובה. נראה כל כהא דכוס בהמ"ז הוא יותר חיוב וצורך מכוס של תוך סעודה שלישית, אע"ג דמצוה זו דשתיית הכוס תוך סעודה קדמה ואתיא, יניחנו לבהמ"ז. ונ"ל להביא ראיה לזה בס"ד, ממה דאיתא ביומא דף ל"ד ת"ר ונסכו יין רביעית ההין לכבש האחד, ילמד שחרית משל ערבית, רבי אומר ערבית משל שחרית, ועיין פירוש רש"י ז"ל, וכתבו התוספות דאיכא בנייהו ציבור שלא היה להם נסכים אלא לאחד מהם, למ"ד גמר ערבית משל שחרית א"כ שחרית עיקר, ויקרב שחרית, ולמ"ד גמר שחרית מערבית יקרבום ערבית ע"ש. הרי נמצא למ"ד ערבית משל שחרית, אע"ג דעתה של ערבית לפנינו, אין אנחנו מקריבים הנסכים עתה אלא משהים אותם עד שחרית, משום דעדיף טפי, וכן למ"ד הב' אע"ג דשחרית לפנינו אין מקריבים עתה, אלא משהים הנסכים עד ערבית, משום דמצות ערבית עדיפה טפי, וא"כ ה"ה בנידון השאלה אע"ג דמצוה זו של שתיית היין בתוך הסעודה היא קדמה, והיא לפנינו, אין לשתות היין בתוך הסעודה אלא ישתנו עד בהמ"ז דעדיף טפי: ועל כל אופן נ"ל, דאפשר הרדב"ז יודה בנ"ד דהיתרון של כוס בהמ"ז הוא יותר מבורר, דעדיף מכוס שבתוך סעודה כי כוס בהמ"ז חיובו מדינא דגמרא, וכוס של תוך סעודה הוא משנת חסידים, ולכן עדיף טפי להניחו לבהמ"ז גם להרדב"ז ז"ל, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

ולכן יהא זהיר בזה, וכך אמרו חכמים: חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת, ואפילו אם הוא שבע - דיו שיאכל פת בכביצה ומעט יותר, דכביצה הוי אכילת עראי. ואף על גב דבגמרא (קי"ט:) משמע דדי בכזית, ומטעם זה יש חולקין באמת על זה (א"ר בשם מעיו"ט) - אמנם כבר כתבנו בסוף סימן רע"ד דזהו מצד הדוחק וודאי יצא בכזית, אבל לכתחלה צריך יותר מכביצה ע"ש. ואם אי אפשר לו כלל לאכול - אינו חייב לצער את עצמו, והחכם עיניו בראשו ולא ימלא בטנו בסעודת הבוקר, כדי ליתן מקום לסעודה שלישית, וחלילה לבטל המצוה הגדולה הלזו.

אם קידש ולא סעד אף ידי קידוש לא יצא: הגה וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר או שיהא בדעתו לאכול שם מיד אבל בלא"ה אפי' אכל במקום קידוש אינו יוצא (מהר"י מולין)) ואם היה בדעתו שלא לאכול שם מיד ונמלך ואכל יצא. (ב"י סוף הסימן): כתבו הגאונים הא דאין קידוש אלא במקום סעודה אפילו אכל דבר מועט או שתה כוס של יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש במקום סעודה וגומר סעודתו במקום אחר ודוקא אכל לחם או שתה יין אבל אכל פירות לא: הגה ולפי זה היה מותר למוהל ולסנדק לשתות מכוס של מילה בשבת בשחרית אם שותין כשיעור [ב"י] אבל נהגו ליתן לתינוק [הגהות מיי' פרק כ"ט]:

If one makes kiddush but does not eat a meal (afterwards), even regarding kiddush he has not fulfilled his obligation. Rema: One must eat in the place one makes kiddush. However anyway, even if one eats in the place that kiddush was recited, one has not fulfilled (one's obligation). (Mahar"i) If it was his intention to not eat there immediately, and then he went and ate, he has fulfilled his obligation. (Beis Yosef, end of the Siman). 5. The Geonim wrote that this - that Kiddush may be recited only in the place of one’s meal, even if one ate something small or drank a cup of wine that required a blessing over it, has fulfilled his obligation regarding kiddush at the place of the meal, and finishes one's meal in another place; and specifically if one ate bread or drank wine. But if one ate fruits, no (he does not fulfill his obligation). RAMA: Because of this, it was permissible for a mohel and a sandak to drink from the cup of the bris on Shabbat in the morning if they drank a shiur [Beis Yosef]. But it is the custom to give it to the baby [Hagahos Maimoni Chapter 29]

שיהיה הקידוש במקום סעודה. ובו ז סעיפים: אין קידוש אלא במקום סעודה ובבית אחד מפנה לפנה חשוב מקום אחד שאם קידש לאכול בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת אפי' הוא טרקלין גדול אינו צריך לחזור ולקדש: הגה ומבית לסוכה חשוב כמפנה לפנה (מרדכי פ' ע"פ) ויש אומרים שכל שרואה מקומו אפי' מבית לחצר אינו צריך לחזור ולקדש וי"א שאם קידש במקום א' על דעת לאכול במקום אחר שפיר דמי (ועיין לעיל ריש סי' קע"ח) והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא (וכן עיקר):

שאלה. בנוסח יהא רעוא שאומרים בשלש סעודות בשבת, יש מתחסדים לומר עד ברעותא וחדוה עלינו ועל כל ישראל ותו לא, שחוששין לומר הסיום עד הסוף, משום דקי"ל אל ישאל אדם צרכיו בשבת, אם האמת אתם בזה, יורינו ושכמ"ה: תשובה. הן אמת דנוסח יהא רעוא נזכר בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל בסעודת שבת, אך רבינו מהרח"ו ז"ל כתב שנראה לו שאין זה מיוסד מרבינו האר"י ז"ל, ועכ"ז מהרח"ו לא פקפק בו כלום, והגאון חיד"א ז"ל בספרו יוסף אומץ סי' מ"ד כתב על נוסח יהא רעוא, אמנם בסיומא יש מפקפקים ואינם אומרים הסיום רק ברעותא וחדוותא עלינו ועל כל ישראל ותו לא, מטעם אל ישאל אדם צרכיו בשבת, איברא דצריך להתיישב בנוסח בריך שמיה דמארי עלמא שכתיב בזוה"ק, דיש בו שאלת צרכיו, וכבר נודע דאין לאומרו אלא בשבת, ויש לחלק קצת עכ"ל, ועיין להרב הנז' במחב"ר סימן רס"ב, מ"ש על נוסח בקשת רבון העולמים וכו', דאין לאומרו משום אל ישאל צרכיו בשבת ע"ש, ועיין להרב זכ"ל ח"ג בענין זה באורך, והחילוק שהביא מהרב ב"ד נראה דוחק, ומה שחילק בין יחיד לצבור לא מסתבר בענין זה: ומה שנראה לחלק בס"ד הוא דכל נוסח תפלה ובקשה הנתקן לכל אדם, וגם נתקן לכל שבת ושבת בקשת קבע, ה"ז נעשה כטופס תפלה הקבועה מאנשי כנה"ג לענין דין שאלת צרכיו, דאין לחוש בזה, ומה שאסרו בשאלת צרכיו היינו היכא דכל אחד יסדר לו שאלה ובקשה הצריכה לעצמו ולבני ביתו, לפי העת ולפי הזמן, אשר תתאוה נפשו, כדרך שהוא עושה בימי החול, וזה הוא דאסור, ובקשת רבון העולמים שהביא במחב"ר ז"ל, אע"ג דהיא מתוקנת לכל אדם וקבועה בשבת, עכ"ז פקפקו בה משום שיש בה גמגומי דברים, ולא נתברר לנו שנוסח זה נתייסד מגדולי ישראל, ולכן פקפקו בו דלית דין הנוסח בר סמכא, והנוסח של יהא רעוא אע"ג דכתב מהרח"ו שלא תיקנו רבינו האר"י ז"ל, מ"מ בעיקר הנוסח לא פקפק כלום, וכ"ע מודו דגברא רבא תיקנו, והוא אמת ויציב, ועיין בס' הכונות מ"ש כונות במלת טלא ע"ש. ונראה ברור כי הגאון חיד"א לא ס"ל כאותם המפקפקין בנוסח יהא רעווא משום ש"ץ בשבת, יען כי הוא תיקן בקשות להקפות שמיני עצרת וש"ת, ויש בזה שאלת צרכיו הרבה, וכן תיקן תפלה לסדר תשליך שיש בה ש"ץ, וידוע דבענין ש"ץ אין חילוק בין שבת ליו"ט, אלא ודאי דס"ל כחילוק שכתבתי, דכל שהוא נתקן לכל אדם, ואומרים אותו בתורת חיוב, והוא דבר קבוע בחיוב לית לן בה:

טל) [סעיף ח'] סעודה ג' בשבת דינה הר"ח. ואע"ג דלקמן סי' רצ"א הכריע מרן ז"ל דיש לעשות סעודה ג' בפת י"ל דפסק בשניהם לחומרא דהיינו לכתחלה צריך לעשותה בפת ולענין חזרה אינו חוזר משום חומרא דלא תשא דשמא איני חייב לאכול פת וא"צ לחזור ועובר על לא תשא. והגם דבשער הכוו' השווה כל ג' סעודות דשבת ביחד דצריך לאכול פת וק"ל דכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן סב"ל י"ל ה"ד כשאומר בהדיא האר"י ז"ל לברך אבל כאן שלא אמר כ"א דצריך לאכול פת י"ל ה"ד למצוה אבל לא לענין דצריך לחזור אם לא הזכיר שבת דהא גם מרן ז"ל כתב בסי' רצ"א דהעיקר צריך לאכול פת ואפ"ה לענין חזרה כתב דאינו חוזר. וא"כ אין לזוז מדברי מרן ז"ל והאחרונים שהסכימו דאינו חוזר.

בִּסְעֻדָּה ג' אֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, דְּהַיְנוּ לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס קֹדֶם הַסְּעֻדָּה כְּמוֹ קֹדֶם סְעֻדַּת שַׁחֲרִית, לְפִי שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמִים קִדּוּשׁ בַּיּוֹם אֶלָּא כְּעֵין קִדּוּשׁ שֶׁבַּלַּיְלָה, וּמַה בַּלַּיְלָה דַּי בְּקִדּוּשׁ אֶחָד — אַף בַּיּוֹם דַּי בְּקִדּוּשׁ אֶחָד שֶׁבְּשַׁחֲרִית: אֲבָל צָרִיךְ לִבְצוֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת שְׁלֵמוֹת כְּמוֹ בִּסְעֻדּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וַאֲפִלּוּ סוֹעֵד פְּעָמִים הַרְבֵּה בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לְכָל סְעֻדָּה לֶחֶם מִשְׁנֶה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ לִסְעֻדָּה ג' דַּי בְּכִכָּר אֶחָד שָׁלֵם, לְפִי שֶׁבְּיוֹם ו' יָרַד הַמָּן לְכָל אֶחָד שְׁנֵי עֹמָרִים, וּמִכָּל עֹמֶר עָשׂוּ שְׁתֵּי כִכָּרוֹת, הֲרֵי ד' כִּכָּרוֹת לְב' עֹמָרִים, אָכַל אַחַת מֵהֶן בְּיוֹם ו', וְאַחַת בְּלֵיל שַׁבָּת, וְאַחַת בַּבֹּקֶר — נִשְׁאֲרָה כִּכָּר אֶחָד שָׁלֵם לִסְעֻדָּה ג'. וְכֵן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג לְהָקֵל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לִבְצוֹעַ בִּסְעֻדָּה ג' עַל כִּכָּר אֶחָד שָׁלֵם. אֲבָל יֵשׁ לְהַחֲמִיר לִקַּח שְׁנַיִם כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא עִקָּר, אֶלָּא אִם כֵּן אֵין לוֹ שְׁנַיִם, שֶׁאָז לֹא יִפְחוֹת מִכִּכָּר אֶחָד שָׁלֵם. אֲבָל יֵשׁ מְקִלִּין עוֹד שֶׁיָּכוֹל לְקַיֵּם סְעֻדָּה ג' בְּכָל מַאֲכָל הֶעָשׂוּי מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", שֶׁהוּא נִקְרָא מָזוֹן. וְיֵשׁ מְקִלִּין עוֹד שֶׁיָּכוֹל לְקַיְּמָהּ גַּם כֵּן בִּדְבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ לְלַפֵּת בָּהֶן אֶת הַפַּת, כְּגוֹן בָּשָׂר וְדָגִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, אֲבָל לֹא בְּפֵרוֹת. וְיֵשׁ מְקִלִּין עוֹד שֶׁאֲפִלּוּ בְּפֵרוֹת יָכוֹל לְקַיְּמָהּ. וְאֵין לִסְמוֹךְ כְּלָל עַל כָּל זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר כְּלָל בְּעִנְיָן אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁהוּא שָׂבֵעַ בְּיוֹתֵר וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכוֹל פַּת בְּלֹא שֶׁיְּצַעֵר אֶת עַצְמוֹ. וְכֵן עֶרֶב פֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכוֹל פַּת בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין נוֹהֲגִין בְּמַצָּה עֲשִׁירָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תע"א: נָשִׁים חַיָּבוֹת בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית כְּמוֹ אֲנָשִׁים, וְכֵן לִבְצוֹעַ עַל ב' כִּכָּרוֹת בְּכָל סְעֻדָּה, שֶׁלְּכָל מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אִישׁ וְאִשָּׁה שָׁוִין, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"א:

סְעוּדָה שְׁלִישִׁית בְּשַׁבָּת דִּינָה כְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר אִם הִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁסְּעוּדָה ג' אֵין צָרִיךְ פַּת, וְאַף שֶׁאֵין דִּבְרֵיהֶם עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם שֶׁלֹּא לִכְנוֹס לִסְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה. וּבִסְעוּדָה ג' בְּיוֹם טוֹב, לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ חוֹזֵר, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ אֶלָּא רְשׁוּת. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", אֲפִלּוּ בִּסְעוּדָה רְבִיעִית בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב — אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת כוּ'", אוֹ "שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים כוּ'", כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ פַּת כְּלָל בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְכָל סְעוּדוֹתָיו, אֲפִלּוּ הָרִאשׁוֹנָה, אֵין לָהּ עִלּוּי יוֹתֵר מִסְּעוּדָה הָרְבִיעִית שֶׁל שַׁבָּת:

המצווה השנייה היא מצוות שלוש הסעודות, שלמדו חכמים מרמזי הפסוקים, שמצווה לקיים בשבת שלוש סעודות (שבת קיז, ב). סעודה ראשונה מקיימים בליל שבת, שנייה ביום השבת בשחרית עד חצות, וסעודה שלישית מחצי שעה אחר חצות היום ועד השקיעה. והאוכל סעודה שלישית לפני כן – לא יצא (שו"ע או"ח רצא, ב).

קידוש בסעודה אין מקדשים על היין לפני סעודה שלישית, אבל בתוך הסעודה – ראוי לשתות יין ויברך עליו "הגפן". [הערה 28] שו"ע (סי' רצ"א סעי' ד'), כה"ח (שם ס"ק כ"ב), בא"ח (ש"ש פרשת חיי שרה סעי' י"א). ועיין רמב"ם (שבת פ"ל הלכה ט') שכתב: "וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין (וזה כדעת חכמי הקבלה) ולבצוע על שתי ככרות וכן בימים טובים". וגם לדעתו אפשר לומר שבסעודה שלישית ישתה יין בתוך הסעודה. ועיין סי' קול אליהו (עמ' תרנ"ז סעי' ו') [וכן נהג מרן הרב זצ"ל].

נחלקו הפוסקים אם יש לסעוד "סעודה שלישית" לפני תפילת מנחה של שבת או לאחריה. ועל כן, יש הנוהגים לסעוד "סעודה שלישית" פעמיים, פעם לפני תפילת "מנחה" ופעם נוספת אחריה. אמנם, להלכה – צריך לסעוד סעודה שלישית אחרי תפילת מנחה ואין צורך להוסיף סעודה לפניה.