Yamim Tovimימים טובים

Bathing During the Nine Days of Av

Jewish law addresses the permissibility of bathing during the Nine Days before Tisha B'Av, particularly regarding hot water and cases of physical discomfort or perspiration. The sources discuss the distinction between bathing for pleasure versus practical necessity, and how different circumstances may affect the stringency of the restriction.

רְחִיצָה אֲסוּרָה בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן

12 sources · 9 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The baseline rule established by the Shulchan Arukh (Orach Chayim 551:16) is that the custom is not to bathe even in cold water from Rosh Chodesh Av onward, with the Rema adding that even Erev Shabbat Chazon one may wash only head, face, hands, and feet in cold water — yet bathing for the sake of a mitzvah, and not for pleasure, is explicitly permitted.

The Kitzur Shulchan Arukh (124:7) clarifies the governing principle for Tisha B'Av itself: only bathing for pleasure is forbidden, but washing that is not for pleasure is permitted — so that removing actual dirt from one's hands is allowed even on the fast day itself.

The Kitzur Shulchan Arukh (122:12) extends this logic explicitly during the Nine Days: one may not bathe even in cold water, but for medical need — such as a weak person whose doctor instructed him to bathe — bathing even in hot water is permitted.

The Mishnah Berurah (551:88) confirms this ruling concisely: for medical need, bathing is permitted even in hot water and even during the week in which Tisha B'Av falls.

Source 1 · Chazal
Verified

Ta'anit 30a

תענית ל׳ א — ד"ה תַּנְיָא אִידַּךְ

Taanit 30a:9

A baraita disputes whether bathing is prohibited during the period before Tisha b'Av: the first view prohibits bathing even in meals not specifically designated for fasting purposes, while Rabbi Yishmael in the name of Rabbi Yosei rules that bathing is permitted whenever eating meat is permitted.

תַּנְיָא אִידַּךְ: כֹּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם תִּשְׁעָה בְּאָב — אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְאָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְאָסוּר לִרְחוֹץ. כׇּל שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם תִּשְׁעָה בְּאָב — מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וְאָסוּר לִרְחוֹץ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: כׇּל שָׁעָה שֶׁמּוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר — מוּתָּר לִרְחוֹץ.

It is taught in another baraita: In any meal that is eaten due to the fast of the Ninth of Av, it is prohibited to eat meat; and it is prohibited to drink wine; and it is likewise prohibited to bathe in anticipation of the fast. However, in any meal that is not due to the Ninth of Av, i.e., one is eating the meal in order that he shouldn’t be hungry on the Ninth of Av, it is permitted to eat meat and to drink wine, but it is nevertheless prohibited to bathe at that time. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said in the name of his father: For the entire time that one is permitted to eat meat, he is likewise permitted to bathe.

Source 2 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 551

שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א — ד"ה יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חודש

Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:16

Establishes the laws of bathing during the period before Tisha BeAv, including the stricter practice during the week in which Tisha BeAv occurs and the broader customs of the Nine Days. The ruling is the governing practical starting point for this question.

יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חודש ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו ויש מתענים מי"ז בתמוז עד ת"ב: הגה ולצורך מצוה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל) ואפי' אם טובלת ליל י' באב מותר לה לרחוץ בערב ת"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י' (אגודה) ונראה דה"ה אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה כשאר שנה הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה ונוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך (ת"ה סי' ק"ו) אפי' בע"ש של חזון אסור לרחוץ כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סי"ו וב"י) ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת:

There are those that don't bathe from Rosh Chodesh (Av), and there are those that withhold from this week, and there are those from the 17th of Tammuz until Tisha B'av. Rema: Yet for a mitzvah need it is allowed; therefore, a Niddah can bath and immerse (in a mikvah) [Maharil]. Even one who is immersing on the night of the 10th of Av, she is permitted to bathe the eve of Tisha B'av if she cannot do so on the night of the 10th of Av [Agudah]. And it seems that so to a woman who will dress in whites (for her 7 days of purity) is able to wash a bit normally like the rest of the year - since it is not done for pleasure only for the sake of the mitzvah. The custom is to not wash even with cold (water) from Rosh Chodesh and on [Terumas HaDeshen Siman 106]. Even on the eve of Shabbos Chazon, it is forbidden to wash except the head, face, hands, and feet in cold water (Maharil and Teshuvas Maharil Siman 16 and Bais Yosef). Yet there are those are lenient in immersing the head in hot water to one who normally does so every week.

Source 3 · Acharonim
Verified

Kitzur Shulchan Arukh 122:12

קיצור שלחן ערוך קכ״ב — ד"ה אֵין רוֹחֲצִין בְּתִשְׁעָה יָמִים אֵלּוּ אֲפִלּוּ

Kitzur Shulchan Arukh 122:12

This concise code summarizes the laws of the Nine Days and Tish'ah B'Av, including the usual restrictions on bathing and shaving and the time when one may return to them.

אֵין רוֹחֲצִין בְּתִשְׁעָה יָמִים אֵלּוּ אֲפִלּוּ בְּצוֹנֵן. אַךְ לִרְפוּאָה, כְּגוֹן יוֹלֶדֶת אוֹ מְעֻבֶּרֶת שֶׁקְּרוֹבָה לָלֶדֶת, שֶׁטּוֹב לָהּ לִרְחוֹץ, וְכֵן אָדָם חָלוּשׁ שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ הָרוֹפֵא לִרְחוֹץ, מֻתָּרִין לִרְחוֹץ אֲפִלּוּ בְּחַמִּין.

Source 4 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 551

משנה ברורה תקנ״א — ד"ה (פח) שלא לרחוץ - עיין לקמיה

Mishnah Berurah 551:88

Explains the practical parameters of bathing during the Nine Days, distinguishes different levels of custom and need, and discusses cases involving discomfort and cleansing. It is the principal standard companion to the Shulchan Arukh for this Orach Chayim question.

(פח) שלא לרחוץ - עיין לקמיה דאפילו בצונן יש ליזהר. ולרפואה מותר אפילו בחמין ואפילו בשבוע שחל בו ט"ב [א"ר]:

Source 5 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 551

ערוך השולחן, אורח חיים תקנ״א — ד"ה יש נוהגין שלא לרחוץ בחמין מראש

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 551:35

Surveys the development of the bathing custom during the Nine Days and weighs the extent to which ordinary washing is restricted, including considerations of cleanliness and discomfort.

יש נוהגין שלא לרחוץ בחמין מראש חודש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת שחל בו תשעה באב. ויש מתענים משבעה עשר בתמוז. ומנהגינו לעניין רחיצה בחמין לאסור מראש חודש, אך אם חל ראש חודש ביום ערב שבת קודש – רוחצין בו לכבוד שבת, ואין מבטלין ממרחץ רק בשבת חזון, ולא שני שבתות. אבל שלא לכבוד שבת, מנהגינו שלא לרחוץ אפילו בצונן מראש חודש ואילך. ולכן אין הולכין להקר בנהרות ומעיינות מראש חודש ואילך, רק לכבוד שבת. אמנם ההולך בבוקר קודם התפילה למקווה – מותר, אפילו בערב תשעה באב, דאין זה רחיצה אלא טבילת טהרה. ובערב שבת חזון – אין רוחצין בחמין. וזה לשון רבינו הרמ"א בסוף סעיף טז: ואפילו בערב שבת של חזון – אסור לרחוץ כי אם ראשו, פניו, ידיו ורגליו בצונן. ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין, למי שרגיל בכך כל שבת; עד כאן לשונו. אבל אסור לרחוץ בבורית (לבוש ומגן אברהם סעיף קטן מא). וכן לרחוץ כל גופו – אסור (שם). וטבילה במקווה: מי שטובל בכל ערב שבת – רשאי לטבול גם בערב שבת זה; ומי שמחסר לפעמים, אין לו לטבול (שם). ודע שבדורינו התחילו לזלזל ברחיצה בחמין בערב שבת חזון, ומרגלא בפומייהו: שמי שרוחץ כל ערב שבת – רשאי גם בשבת זו. ואינו כן, שהרי רבינו הרמ"א לא התיר רק חפיפת הראש, כמו שכתבתי. ותמיד היו המרחצאות נעולים בערב שבת חזון. וזה לא כביר התחילו לזלזל, ועתידים ליתן את הדין. ופשוט הוא דלרפואה – מותר לרחוץ בחמין, אפילו בערב תשעה באב. ולצורך מצוה – מותר רחיצה, ולכן הנדה רוחצת וטובלת. ואפילו אם טובלת ליל שאחר תשעה באב – רשאה לרחוץ בערב תשעה באב, אם אי אפשר לה לרחוץ במוצאי תשעה באב. וכן אשה הלובשת לבנים – יכולה לרחוץ מעט כדרכה בכל השנה, הואיל וצורך מצוה היא, ואינה עושה זאת לתענוג. וכל שכן מי שאינו נקי בגופו – דמותר לו לרחוץ אפילו בחמין, כדי שיהיה נקי.

Source 6 · Acharonim
Verified

Kitzur Shulchan Arukh 124

קיצור שלחן ערוך קכ״ד — ד"ה רְחִיצָה

Kitzur Shulchan Arukh 124:7

Summarizes the practical mourning restrictions of the Nine Days, including bathing, in a concise form useful for identifying the baseline custom and its common exceptions.

רְחִיצָה, אֲסוּרָה בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן. וַאֲפִלּוּ לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ לְתוֹךְ מַיִם, אָסוּר. וְאֵינָהּ אֲסוּרָה רַק רְחִיצָה שֶׁל תַּעֲנוּג. אֲבָל שֶׁלֹּא לְתַעֲנוּג, מֻתָּר. וְלָכֵן רוֹחֵץ יָדָיו בְּשַׁחֲרִית, וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִרְחַץ רַק אֶצְבְּעוֹתָיו, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָרְחִיצָה בְּשַחֲרִית, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עַל הָאֶצְבָּעוֹת. וּלְאַחַר שֶׁנִּגְבָן קְצָת וַעֲדַיִן לַחוֹת קְצָת, מַעֲבִירָן עַל עֵינָיו. וְאִם עֵינָיו מְלֻכְלָכוֹת וְדַרְכּוֹ לְרָחְצָן בַּמַיִם, רוֹחֲצָן גַּם עַתָּה כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְכֵן אִם הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּטִיט וְכַדּוֹמֶה, מֻתָּר לִרְחוֹץ בְּמָקוֹם הַמְלֻכְלָךְ. וְכֵן כְּשֶׁעוֹשֶׂה צְרָכָיו, מֻתָּר לִרְחוֹץ יָדָיו קְצָת כְּדַרְכּוֹ תָמִיד. וְכֵן לִתְפִלַּת מִנְחָה, יִרְחַץ אֶצְבְּעוֹתָיו (תקנד תריג תריד). נָשִׁים הַמְבַשְּׁלוֹת וּצְרִיכוֹת לְהָדִיחַ הַמַּאֲכָלִים, מֻתָּרוֹת. דְּהָא אֵינָן מִתְכַּוְּנוֹת לִרְחִיצָה. הַהוֹלֵךְ לְצָרְכֵי מִצְוָה וְאֵין לְפָנָיו דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, רַק לַעֲבֹר בַּמַּיִם, עוֹבֵר בַּמַּיִם, בֵּין בַּהֲלִיכָתוֹ בֵּין בַּחֲזִירָתוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אֲבָל אִם הוֹלֵךְ בִּשְׁבִיל מָמוֹנוֹ, בַּהֲלִיכָתוֹ מֻתָּר, וּבַחֲזִירָתוֹ אָסוּר. הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְרַגְלָיו כֵּהוֹת, מֻתָּר לְרָחֳצָן בַּמַיִם (תקנד תריג).

You are forbidden to wash yourself, whether in hot or cold water. Even dipping your fingers in water is forbidden. But only washing for pleasure is forbidden, however, when it is not for pleasure, it is permitted. You may, therefore, wash your hands in the morning. But you should be careful to wash only your fingers, for this constitutes the mitzvah of washing in the morning, to remove the evil spirit, that rests on the fingers. After you dry your hands a little, while they are still slightly damp, you may pass them over your eyes. If your eyes are sticky and you usually wash them in the morning, you may wash them now also, as usual, and you need not be concerned about it. Similarly, if your hands are soiled with mud or other dirt, you may wash the dirty spots. After going to the bathroom, you may wash your hands lightly in the usual manner. Also, for the Minchah service, you should wash your fingers. Women who need to rinse the foods used in cooking, are permitted to do so, because their purpose is not to wash their hands. If you are on your way to perform a mitzvah, and the only way you can get there is by crossing a stream, you may cross it on your way there and on returning, and you need not be concerned about it. However, if you are going for business, you may cross it on your way going, but on your return trip it is forbidden. If you return from the road and your feet feel weak, you may bathe them in water.

Source 7 · Acharonim
Verified

Kaf HaChaim, Orach Chaim 551

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תקנ״א — ד"ה קפו

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:186

Collects Sephardic and later halakhic authorities on bathing during the Nine Days, including distinctions between hot and cold water and situations of perspiration, discomfort, or medical need.

קפו) [סעיף טז'] יש נוהגין שלא לרחוץ מר"ח. כ"כ הטור בשם אבי העזרי. וכתב בתה"ד סי' ק"ן משמע אפי' בצונן אסור אלא שסיים כמדומה שראיתי בימי חורפי רוחצים בנהרות מר"ח ואילך ולא מיחו בידם והמחמיר תע"ב יעו"ש. והב"ד ב"י. וכ"מ ממ"ש ב"י בשם מוהר"י מולן דאפי' בצונן כל גופו אסור מר"ח ואילך יעו"ש. וכ"כ בהגה לקמן בסעי' זה דנוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך. וכ"כ הלבוש ושאר אחרונים רבני האשכנזים. אבל הרמב"ם פ"ה דתעניות דין ו' כתב דנהגו ישראל שלא יכנסו למרחץ בשבוע זו עד שיעבור התענית. וכ"כ הטור בשם הרמב"ן. והר"ן כתב דדוקא כיבוס אסור אבל רחיצת גופו מותר אפי' בחמין אלא שהצנועין נוהגין איסור בעצמם כל אותה שבוע יעו"ש. והב"ד השו"ג או' י"ג. נמצא דלדעת הרמב"ם והרמב"ן והצנועים שכתב הר"ן אינו אסור ברחיצה רק כל גופו בחמין ובשבוע שחל בו ט"ב אבל בצונן מותר אפי' כל גופו ואפי' בשבוע שחל בו ט"ב. וכ"כ השו"ג או' מ"ח וכתב דכן נוהגין בשאלוניקי שהולכים לשוט ע"פ המים בים הגדול אפי' בערב ט"ב יעו"ש. וא"כ דבר זה תלוי במנהג המקומות ונהרא נהרא ופשטיה: קפח) ומי שחלש וצוה לו הרופא לרחוץ בכל יום לרפואה מותר לו לרחוץ אפי' בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה. וכן מעוברת שהגיעה לפרקה החדש הט' מותרת ג"כ לרחוץ בחמין דכל לרפואה שרי. מהר"י מברונא סי' י"ב, שכנה"ג בהגב"י או' כ"ג ואו' כ"ד. א"ר שם. ח"א שם. דה"ח שם. שע"ת או' ל"ז. קיצור ש"ע שם. בן א"ח פ' דברים או' ט"ז. ומיהו בט"ב עצמו אין להקל כמ"ש באו' הקודם. וכ"כ דה"ח שם:

Source 8 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Orach Chayim 551

בית יוסף, אורח חיים תקנ״א — ד"ה כתב אבי העזרי נהגו אבותינו שלא

Beit Yosef, Orach Chayim 551:28

The Avi HaEzri cites the Mordechai that bathing has been customary forbidden from Rosh Chodesh Av onward, though Rambam writes the prohibition applies specifically to hot water and the Raavad disagrees about the timing; the passage notes that the Mechaber rules bathing is permitted even on the eve of Tisha B'Av as a matter of strict law, though in practice people refrain from bathhouses during the Nine Days, and it records various authorities permitting washing the head before Shabbat Chazon and citing a distinction between hot and cold water from the Talmud in Taanit.

כתב אבי העזרי נהגו אבותינו שלא לרחוץ מר"ח וכו' כ"כ המרדכי בשמו בתחלת מ"ק וכתוב בתה"ד סימן ק"צ דמשמע דאפילו בצונן אסור אע"ג דלשון הרמב"ן דוקא בחמין נהגו איסור נראה דא"ז ומרדכי פליגי עליה בהא דאינהו סברי דנהגו מר"ח ואילך ואיהו לא כתב אלא בשבת זו הכא נמי נימא דבהא נמי פליגי אמנם כמדומה לי שראיתי בימי חורפי רוחצים בנהרות מר"ח ולא מיחו בידם והמחמיר תבא עליו ברכה עכ"ל : וכ"כ הרמב"ן י"מ שנוהגין וכו' עד סוף הסי' בת"ה וז"ל הרמב"ם בפ"ה כבר נהגו כ"י שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית. ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מר"ח עד התענית עכ"ל וכתב על זה ה"ה המנהג הזה לא פשט בארצות אלו לענין אכילת בשר שאין נמנעין אלא ערב התענית אבל אין נכנסין למרחץ ודבר ברור הוא שבדין גמור אפילו ערב ט"ב מותרין לרחוץ עכ"ל: כתב הרשב"א בתשובה נהגו אבותיכם נ"ע שלא לאכול בשר משנכנס אב ואע"פ שאין כאן איסור כלל מדין התלמוד שאפי' בערב הצום בסעודה שאין מפסיק בה מותר לאכול בשר ולשתות יין אפי' כן מי שאוכל בשר בכל המקומות שנהגו בו איסור פורץ גדרן של ראשונים ופורץ גדר ישכנו נחש של דבריהם עכ"ל: מצאתי כתוב בשם מהר"י מולן לחוף הראש ערב שבת של חזון ישעיהו הורו רבותי דשרי ועל הרגלים לא שאלתים ולכאורה נראה דהקילו בראש מהא דאמרינן (תענית יג:) אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ואף הכא לא שנא. וכתב בפרנס ורוחצין הראש סמוך להכנסת כלה. מצאתי כתוב בתשובה אשכנזית לשתות יין הבדלה לא ראיתי רבותי נזהרים וגדולה מזו אמר לי מהר"ש משפירא שדן לפני מהר"ם שמותר לברך ברכת המזון על כוס של יין ולטועמו והודה לו מהר"מ אכן לבי מגמגם בזה כיון דמדמי ליה לנדר כמו שפסק מהר"מ דצריך התרה למי שנהג איסור וגם בספר אגודה התיר לבשל דגים בחומץ משום דנודר ביין מותר בחומץ משמע דלענין יין חשיב נדר עכ"ל מצאתי בתשובת אשכנזית לברך שהחיינו בין המצרים כתוב בספר חסידים דלא ונראה לע"ד כגון מלתא דאפשר לדחויי כגון פרי או מלבוש אבל אי מיקרי פדיון הבן אין מחמיצין את המצוה או הברכה עכ"ל כתוב בהגהות מיימוניות החדשי' באיכה רבתי איתא שצריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט"ב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות ואין להכות אפילו הרב את תלמידו ואפי' ברצועה שבהן קטב מרירי שולט וסכנה יש בדבר שנאמר כל רודפיה וגו' כדאיתא התם עכ"ל וכ"כ הרוקח בסי' ש"ט ובמדרש תילים מזמור צ"א מוזכר זה ג"כ יותר באורך:

Source 9 · Acharonim
Verified

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 558:7

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תקנ״ח:ז׳

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 558:7

One who experiences a powerful urge may wash with hot water even on the night of the 9th of Av.

וכן מי שיצרו תקפו מותר לשמש גם ליל י"וד.

Source 10 · Modern
External

Nitei Gavriel, Bein HaMetzarim 41

נטעי גבריאל, בין המצרים א סי׳ מ״א

Nitei Gavriel, Bein HaMetzarim 41

A topical practical compilation on the laws of the Three Weeks and Nine Days, with focused treatment of bathing, hot water, perspiration, and cases where avoiding washing causes substantial discomfort.

Nitei Gavriel, Bein HaMetzarim 41 — page scan on HebrewBooks
Page 246

Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 11 · Modern
External

אם מותר לאשה לאחר טבילתה לעשות מקלחת או אמבטיה, וכן דין האיש בזה הטובל לקריו או לכבוד יו״ט ויוהכ״פ.

ציץ אליעזר, ח״יא סי׳ ס״ז

Tzitz Eliezer 11:67

The passage addresses whether denatured alcohol used to fuel primus stoves is subject to Shevi'it sanctity, and whether the status of the source material from which the alcohol is produced during the Sabbatical year affects its permissibility for use.

שאלתו הראשונה היא אם בספירט מפוגל שמשתמשין בו להדלקת פרימוסין נוהג בו קדושת שביעית, וכן אם נודע בשביעית החומר שמיצרים ממנו הספירט אם מותר להשתמש בו

On this pageThe author addresses whether Sabbatical year (shevi'is) sanctity applies to denatured alcohol (spirit) used for fuel (primus stoves) when the alcohol is derived from sugar beets grown during the Sabbatical year. He discusses whether the beet's primary cultivation for alcohol or its status as animal feed affects its sanctity, and whether denaturing the alcohol removes any pre-existing sanctity. The passage rules that denatured alcohol (ספירט מפוגל) is not subject to the sanctity of Shevi'it because it is unfit for human consumption. It also analyzes the laws of Kilayim (forbidden mixed crops) in a non-Jew's vineyard and whether the resulting produce becomes prohibited.

Tzitz Eliezer 11:67 — page scan on HebrewBooks
Page 190

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 12 · Modern
External

א. בצוואת ריד״ח שלא לעשות מרחץ בתוך ביתו. ב. בטבילה בכזקור, בט׳ ימים שמר״ח עד ט״ב.

ציץ אליעזר, ח״יא סי׳ נ״ז

Tzitz Eliezer 11:57

Retrieved by topic from the sefer's own index: א. בצוואת ריד״ח שלא לעשות מרחץ בתוך ביתו. ב. בטבילה בכזקור, בט׳ ימים שמר״ח עד ט״ב.

Tzitz Eliezer 11:57 — page scan on HebrewBooks
Page 152

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 9 found, not yet verifiedSign in to verify
  • וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכל בָּשָׂר בְּשַׁבָּת זוֹ וְלֹא יִכָּנְסוּ לַמֶּרְחָץ עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית.

    Same passage as Beit Yosef, Orach Chayim 551:28

  • כתב אבי העזרי נהגו אבותינו שלא לרחוץ מר"ח ויש עלינו לקיים משום אל תטוש תורת אמך.

    Same passage as Beit Yosef, Orach Chayim 551:28

  • הגה ולצורך מצוה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל) ואפי' אם טובלת ליל י' באב מותר לה לרחוץ בערב ת"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י' (אגודה) ונראה דה"ה אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה כשאר שנה הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה ונוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך (ת"ה סי' ק"ו) אפי' בע"ש של חזון אסור לרחוץ כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סי"ו וב"י) ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת:

    Same passage as Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:16

  • Taanit 13a:2unverified

    אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן, כל שהוא משום תענוג, כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר. אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את המרחצאות... לימא מסייע ליה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים, במאי, אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו, אלא לאו בצונן וחייבי טבילות אין אינש אחרינא לא, אמר רב חנא בר קטינא לא נצרכה אלא לחמי טבריא...

  • Shabbat 39bunverified

    מאי רחיצה, אילימא רחיצת כל גופו, אלא חמין שהוחמו בשבת הוא דאסורין הא חמין שהוחמו מערב שבת מותרין, והתניא חמין שהוחמו מערב שבת למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו, אלא פניו ידיו ורגליו, אימא סיפא, ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה... א"ר איקא בר חנניא להשתטף בהן כל גופו עסקינן, והאי תנא הוא, דתניא לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין ובין בצונן, דברי ר"מ, ר"ש מתיר, ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר...

  • ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני (ישעיה מ"ט י"ד): ילמדינו רבינו כיון שיצא תשעה באב מהו שיהא מותר בכל כך שנה ר' חייא הגדול כיון שיצא ת"ב מותר אדם בכל למה מפני שהוא כמתו של אדם מוטל לפניו והוא אסור לאכול בשר ולשתות יין וכיון שנקבר המת האבל מותר (להם) [בהם] אף זה תשעה באב אבל הוא כיון שיצא (האבל) [ת"ב] מותר אדם בכל אף על פי שמותר לנו אלא לעולם אנו צריכים שתהא אנחתה (בלבו) [בלבנו] עד שישוב הקב"ה עליה אמר להם הקדוש ברוך הוא חייכם אני שרפתי אותה שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א' י"ג) אני בונה אותה שנאמר עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל (ירמיה ל"א ד') אמרה לו ציון הרי כמה שנים אני יושבת כך חשבתי ימים מקדם ולא נגאלתי לבך נתייאשתי תאמר שעזבתני רבוני ומניין שציון אומרה כך ממה שכתב בעניין ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני: [ותאמר ציון וגו'] כך פתח ר' תנחומא בר אבא זש"ה מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג' ל"ט) הוי משאדם מת מתאונן (אדם) אלא אמר ר' אחא מה יתאונן על חי העולמים ועל מי יתאונן גבר על חטאיו משהוא חי מתאונן על הקב"ה וכן הוא אומר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך (ישעיה כ"ו כ') ואם באו ייסורים עליך לך והסתכל בחדרי לבך ודע (לפי שעוונותיך הבאים) [שלפי עוונותיך הבאתי] עליך יסורים ואין חדריך אלא כליות שנא' נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי כ' כ"ד) הוי מה יתאונן [וגו'] מי שהוא חי עומד ומתאונן על הקדוש ברוך הוא [משל] למי שמפקיד אצל חבירו פקדון אמר לו תן לי מה שהפקדתי אצלך פעמים שהוא ממשכנו בחובו והוא אומר לו תן לי מה שאתה חייב לי ואח"כ אני נותן לך את פקדונך כך הקדוש ברוך הוא אומר לאדם הזה כמה דברים הזהרתי לך בתורה (שלא) [שאם] תעשה אותם אתה חייב מיתה אמרתי לך לא תרצח (שמות כ' י"ג) ואם רצחת מות יומת המכה רוצח הוא (במדבר ל"ה כ"א) ואם נאפת מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ' י') וכן השבת מחלליה מות יומת (שמות ל"א י"ד) איפשר לך שלא תעבור על אחת מכל אלה ואם עברת לך על אחת מהם אני צריך ליטול את נפשך מגופך שכך אמרתי לך בתורה (ואני עשה) [ואיני עושה] לך כך אלא אתה פוקד את נפשך [בידי] שנאמר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש (איוב י"ב י') ואיני כובש פקדונך אלא מחזירה לך בכל בוקר ואחר כך ומפיך הוצאת מילים כי תשיב אל אל רוחך ומפיך הוצאת מלים (איוב ט"ז י"ג) אמר גבר בחטאו יהי שח [ואתה] מתרונן על הקדוש ברוך הוא דרכך ומעלליך עשו אלה (ירמיה ד' י"ח) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו (משלי י"ט ג'). מבקש אתה לידע עד היכן היו בני ירושלים עובדים ע"ז הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלאכת השמים (ירמיה ז' י"ח) מהו לעשות כוונים למלאכת השמים אלא שהיו עובדים מלאכת השמים זו היא (הכוכבים) [הכוכבת] וכיצד עובדים אותה אלא כל מי שהייתה לו בית טרקלים היה חופר בתוך ביתו (קטה כמין ניכו') [כווי קטנה כמין צינור] והיו מכוונים אותה כנגד המזרח שכשתעלה (הכוכבים) [הכוכבת] יעמוד וישתחוה לה לכך אומר יחזקאל הראית בן אדם [אשר זקני בית ישראל עשים בחשך איש בחדרי משכיתו וגו'] (יחזקאל ח' י"ב) מהו הראית [כשם] שאדם אומר לחבירו ראיתה מה עשה לי פלוני כך אמר לו הקב"ה הראית תאמר שהם עובדים אותה במטמוניות לאו אלא לפרסם עצמם כנזיר הזה שמנשרים בשערו ואומרים לו למה שערו של זה גדול (והם אומר לו) [והוא אומר להם] שהוא נזיר כך היו בני ירושלים עובדים (לכוכבים) [לכוכבת] בפרסום ולא במטמונים הוא שירמיה אומר הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש [וגו'] לעשות כוונים למלאכת השמים. אמרה לו ציון לא היה לבנים משל בנים ולא לנשים משל נשים ולא לאבות משל אבות אמר לה הן והיה לבנים והיה לאבות והיה לנשים אלא עמדתם אתם וחלפתם מעשה אבותיכם אברהם שאמרתי לו להביא את יצחק בנו ולא עיכב ויצחק היה טעון עצים כאדם שטעון את הצלוב שלו ושרה כשבאו המלאכים לבשרה והניחה כל שפחותיה ולשה ועשתה עוגות יצחק בנו של אברהם טעון עצים לבא להתקרב לפניי ואתם הבנים מלקטים עצים לע"ז אברהם נטל את האש והמאכלת ואתם האבות מבערים את האש לע"ז שרה לשה ועשתה עוגות למלאכים ואתם נשים לשות בצק לעשות כוונים מפני מה לא עשיתם מה שעשו אלא חלפתם מעשיהם ואחר כל אלה שעשיתם ציון מתרעמת ואומרת עזבני ה': דבר אחר ותאמר ציון עזבני ארבעה נביאים קראו תגר כנגד מידת הדין דוד וירמיה ואסף ובניו של קרח דוד צווח למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה (תהלים י' א') אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד הא דוד שכן רע אתה שיבבא (מני) בישא [מני מעלתא] ולא מני נפקתא [הם הרחיקוני מעליהם] ואתה עומד ואומר למה ה' תעמוד ברחוק אמר רבי יונתן שלש שנים ומחצה שהיו השונאים מקיפים את ירושלים הייתה השכינה עומדת על הר הזיתים והייתה קוראה בכל יום קול ה' לעיר יקרא וגו' (מיכה ו' ט') וכן דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נ"ה ו') ולא בקשו לעשות תשובה [ואתה] עומד ואומר למה (אתה) ה' תעמוד ברחוק. ירמיה אף הוא עומד ואומר למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים (איכה ה' כ') אמר לו הקב"ה לירמיה ירמיה וכי אני עזבתים תחילה הם עזבו אותי שנאמר עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל (ישעיה א' ד') ואתה אומר למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים. אסף אף הוא אומר למה אלקים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך (תהלים ע"ד א') אמר לו הקדוש ברוך הוא לאסף הא אסף האני זנחתים תחילה הם זנחו אותי שנאמר זנח ישראל טוב (הושע ח' ב') הוא הקב"ה שנאמר טוב ה' לכל וגו' (תהלים קמ"ה ט'). אף בניו של קרח אמרו למה פניך תסתיר (שם מ"ד כ"ה) [אמר להם הקדוש ברוך הוא וכי] אני הסתרתי פני תחילה הם הסתירו פנים תחילה (סגרו דלתות האול' גם סגרו וכיבו את הנירו' ויסבו פניהם ויתנו עורף) [ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו ערף גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וגו'] (דהי"ב כ"ט ו' וז') ואתם אומרים למה תסתיר פניך וגו'. ארבעה [דברים] שאל ירמיה את הקב"ה בשעה שפירש [הימנו] על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו ואילו הן מאיסה ונעילה עזיבה ושכיחה לפי שראה ירמיה את הדינים המשונים (שם עבור) [שהעביר] על בני ירושלים והוא עומד ומתמיה לומר איפשר הקדוש ברוך הוא שב עליהם מעתה והוא שאל את הקב"ה ואומר הללו ארבעה דברים וכן הוא אומר בסוף מגילת קינות למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים (איכה ה' כ') אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם למה לנצח תשכחינו אתמהא תעזבינו לאורך ימים כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (שם שם כ"ב) למלך שהיה לו מטרונת והיתה חביבה עליו ביותר ועל ידי שמטרונת היתה יודעת שהמלך היה מחבבה יותר מדיי היתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת את גזירותיו פעם אחת כעס עליה המלך וגזר על עבדיו שיבואו ויגררו אותה בשערה שושבינה שהיה שם עומד כיון שראה כן מיד בא אצל המלך התחיל אומר לו מרי המלך אמור לי מה יש בדעתך לשוב עליה או אין בדעתך לשוב עליה אם יש בדעתך לשוב [עליה] שליט הוא אדם באשתו ואם אין בדעתך לשוב עליה היה לך לגרשה שתלך ותנשא לאח"כ אמר ירמיה לפני הקב"ה רבונו של עולם המאוס מאסת את יהודה (ירמיה י"ד י"ט) (אלא) אם בציון געלה נפשך (שם) [אלא] אם יש בדעתך לשוב עליה מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא (שם) א"ל לך לרבך ולרבו דרבך משה רבם של כל הנביאים כך אמרתי (לא) [לו] בסוף כל התוכחות ואף גם זאת [וגו'] לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כ"ו מ"ד) לא מאסתים ולא געלתים הרי על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו כיון שראתה ציון שארבעה דברים שאל ירמיה מן הקדוש ברוך הוא מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני: דבר אחר ותאמר ציון בשעה שבא נבוכדנצר ושרף את בית המקדש והגלה את ישראל ושבה אותם לא עשה אסטטיא בכל ארץ ישראל אלא היו רודפים אותם כמה שנאמר על צוארינו נרדפנו (איכה ה' ה') ולמה היו רודפים אותם אלא היו חוששים לנפשם לומר אלקיהם של אומה זו מצפה להם שיעשו תשובה שמא יעשו תשובה עד שהם נתונים בתוך ארצם והוא עושה לנו כדרך שעשה לסנחריב לכך לא עשו אסטטיא בכל ארץ ישראל וכיון שבאו על הנהרות בבל וראו עצמם שהם נתונים בידם על אדמתם מיד עשה אסטטיא אילו (ואילו) נפנו לאכילה ושתייה ואילו נפנו לבכי ולמספד אמר להם נבוכדנצר מה אתם יושבים ובוכים והוא קורא לשבטו של לוי ואמר להם הכינו עצמכם עד שאנו אוכלים ושותים אני מבקש שתעמדו ותקישו לפניי בכינורות שלכם כדרך שהייתם מקישים בבית המקדש שלכם לתני אלקיכם מסתכלים אילו באילו ואמרו לא דיינו שהחרבנו בית מקדשו בעונותינו אלא עכשיו אנו עומדים להקיש בכינורותינו לפני הננס הזה מיד עמדו כולהם ונטלו עצה ותלו כינורותיהם בערבות שהיו שם ושלטו בנפשותם ונתנו אליוני ידיהם לתוך פיהם ומרצצים ומקצצים אותם ודוד מפרשה על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו [וגו'] על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו (תהלים קל"ז א' וב') שתלו שבטו של לוי שם כינורותיהם בערבים על שפת הנהר כי [שם] שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו [לנו] משיר ציון [איך נשיר את שיר ה'] (שם שם ג' וד') לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר מראים אותם אצבעותיהם ואומרים להם אין (אתה יודע) [אתם יודעים] שהיו כפותינו חזקים כברזל ונתקטעו אצבעותינו (ראה) [ראו] היאך נשיר אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם שלטתם (באצבעותיכם) [בעצמיכם] וקטעתם אצבעותיכם חייכם מה שלא השבתי לירמיה ולציון אני משיב אתכם על עזיבה ושכיחה שתבעו אותי שנא' אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני (שם שם ה') ולא עוד אלא אתם שלטתם באצבעות ידיכם של ימין אף אני אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ואם (אתם) [אין אתה] למד מכאן יש לך להתפייס ממקום אחר שאתה מוצא שאחר שבעים שנה נבנה הבית ובשנה שכורש אומר להם שיעלו ויבנו את בית המקדש מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל (עזרא א' ג') כתב שעלו הכהנים והלוים וראשי האבות שנאמר ויקומו הכהנים והלוים וראשי האבות (שם שם ה') ואחר כך כתב ואקבצם אל הנהר (אחבא) [וגו'] ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם (שם ח' ט"ו) אלא שלא היו יכולים להקיש בכינורות שהיו אצבעותיהם מקוטעות (והניי') [ומניין] שחזרו לתוכה מן אותם הלוים שגלו מתוכה שכן כתב ורבים מראשי האבות והלוים אשר ראו הבית הראשון ביסדו וגו' (שם ג' י"ב). דבר אחר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני אמר רבי אלעזר הקפר תורתי בידכם והקץ בידי ושנינו צריכים זה לזה אם אתם צריכים לי להביא את הקץ אף אני צריך לכם שתשמרו את תורתי כדי לקרב (בני ביתו) [בנין ביתי] ואת ירושלים וכשם אי איפשר לי מלהשכיח את הקץ שהוא תשכח ימיני כך אף אתם אין לכם רשות לשכח את התורה שכתב מימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב'). דבר אחר אם אשכחך ירושלים כשגלו ישראל אף השכינה גלה עמהם אמרו לו מלאכי השרת רבונו של עולם כבודך במקומך אל תבזה שכינתך אמר להם הקב"ה לא דברים של תנאים הם כך התניתי עם אבותיהם שבזמן שהם בטובה ואני עמהם ואם אחרת כבודי עמהם שנאמר עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א ט"ו) (ודייך) אמר רבי אבוהו בשם רבי שמעון בן לקיש (שהראה) [אתה מוצא כשראה] הקדוש ברוך הוא את ישראל (מנתכי' לאחוריה דיין לקורא לסבו' את המקרא) [מכופתין לאחוריהם] השיב אחור ימינו (איכה ב' ג') וכל ימים שישראל ממושכנים בעולם הזה אף ימינו של הקב"ה ממושכנת עמהם אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה אתה סבור שאין דוחק לפניך לקרב את הקץ (איני) [בשבילנו אינו] דוחק אלא בשביל ימינך עשה עד מתי תהא ימינך ממושכנת למען ילחצון ידידיך הושיעה ימינך וענני (תהלים ס' ז') לפיכך כשאמרה ציון עזבני ושכחני אמר לה הקדוש ברוך הוא יכול אף אני לשכח אותך ימיני ממושכנת בשבילך ואני שוכח אותך ואם שוכח אני אותך ימיני אני שוכח אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. דבר אחר אם אשכחך ירושלים אמר רבי לוי בשם רבי חמא בי רבי חנינא לפי שלעתיד לבא עתיד הקב"ה לעשות אהלי חופות של כבוד לצדיקים כל אחד ואחד לפי כבודו כמה שישעיה אומר וברא ה' על מכון הרי ציון ועל מקראיה ענן ועשן יומם ואש להבה לילה כי על כבוד חופה (ישעיה ד' ה') והכל אומרים מה כל הכבוד הזה קול רנה והם אומרים להם קול רנה וישועה באהלי צדיקים וגו' ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל (תהלים קי"ח י"ד וט"ו) לפיכך כשאמרה ציון וה' שכחני אמר לה הקדוש ברוך הוא אני הכתבתי בכבוד שאני עתיד לעשות לצדיקים בגאולתכם שהכל עתיד להיות מקלסים אתכם ואומרים קול רנה וישועה [וגו'] ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל ואת אומרת וה' שכחני אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. ועל הדעת (הראשונים) [הראשונה] שאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש אתה מוצא (לפיכך) כשגילה הקב"ה לדניאל את הקץ מהו אומר לו בסוף ואתה לך לקץ תנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין (דניאל י"ב י"ג) מהו לקץ הימין כשתעורר קיצה של ימין אמרו לו ישראל כשתגאול אותנו משיעבוד מלכיות ותושיע את ימינך עלינו לומר שירות וזמירות על הפלאים שאתה עושה לנו ועל הישועות שאתה עושה לימינך מזמור שיר לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו (תהלים צ"ח א') הוי אם אשכחך ירושלים תשכח [ימיני]: דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני מהו ה' וה' אמרה לו אפילו שתי מדות של רחמים שכתובים בך ה' ה' אל רחום וחנון (שמות ל"ד ו') עזבו אותי ושכחו אותי עזבני ה' וה' שכחני: דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני עשה אותי הפקר לאומות כלקט שכחה ופאה שהם עשוים הפקר כמה שכתב ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך [לקצר] ולקט קצירך לא תלקט [וגו' לעני ולגר] תעזוב אותם (ויקרא י"ט ט' וי'). דבר אחר עזבני (טענו) [טען] אותי כמה פורעניות כמה שכתב עזב תעזוב עמו (שמות כ"ג ה'). דבר אחר עזבני ה' עיזבני כיצד אלא אתה מוצא בשעה שהיו השונאים מקיפים את ירושלים לא היו בנות ישראל מצירות בדבר אלא (מצפים ואומרת) [מצפות ואומרות] אימתי תילכד על שם שהיו בעלות נוי והיתה כל אחת מהן אומרת אם תילכד ירושלים אני באה לידי גאולה שאני בעלת נוי דוכס רואה אותי ונוטל אותי והוא שכתב אומר האומרים ימהר ויחישה מעשהו למען נראה (ישעיה ה' י"ט) מהו למען נראה [למען נראה] וכן הייתה כיון שנכבשה ירושלים היו כל גדולי המלכות נוטלים את הנשים הנאות שבירושלים ומושיבים אותן עמהן בקרון מיד הייתה הצרעת זרחה במצחה והוא משליכה מאצלו מניין שכן ישעיה אומר יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומסקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגלים תעכסנה (שם ג' ט"ז) כשהייתה האשה ארוכה היא נותנת שתי קצרות אחת מכאן ואחת מכאן והיא מהלכת באמצע זו היא שכתב הלוך וטפוף תלכנה. מהו ושפח ה' קדקוד בנות ציון (שם שם נ"ו) אמר רבי יוסי בר חנינא שהיתה הצרעת זורחת במצחם כמה שכתב בצרעת אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת (ויקרא י"ג ב') ר' אליעזר אומר מהו ושפח ה' שהיו יושבות אצלם והיו רואים שורות שורות של כנים יורדות משערם לתוך קדקד והיו משתקצות ומתעזבות בפניהם ומיד היו משליכים [אותן] ארצה (אותם) הוא שציון אומרת עזבני ה' עיזבני ה' וא"ר חלפו בן זכר בשם רבי לוי כתב ושפח וקרינן וספח בשביל ושפח למה נתקלקלו בצרעת בשביל המשפחות שלהם שהם בני זרעו של אברהם יצחק ויעקב שלא יבואו עליהם ויקלקלו המשפחות שלהם. וה' פתהן יערה (שם) אמר רבי ברכיה הכהן ברבי (שעור) [שעירה] הנקבים (כולן) [שלהן וכולן] (שלהן) נתפתחו בדם והיו משתקצות בפניהם ומתעזבות בפניהם ומיד היו משליכים אותם לכך ציון אומרה (ותאמר ציון) עזבני ה' עיזבני ה': דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' מה כתב למעלה מן הענין רנו שמים וגילי ארץ כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (שם מ"ט י"ג) כיון שראתה ציון שמזכיר עמו וענייו ולא הזכיר לא לציון ולא לירושלים התחילה אומרת עזבני ה' וה' שכחני מיד השיב הקדוש ברוך הוא ואמר לה כשם שאי אפשר לאשה לשכח עולה כך איני יכול לשכח אתכם התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה (שם שם ט"ו) אמרה לו רבש"ע היאך איפשר (אוסיף) [אין סוף] לרעות שעשיתי גרמתי לבית מקדשך שיתחרב והרגתי הנביאים אמר רבי ברכיה הכהן ברבי אמר לה הקב"ה רעותייך אני שוכח וטובותייך (אני) [לא] אשכח גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך (שם) גם אלה אלקיך ישראל (שמות ל"ב ה') שכחתי אנכי ה' אלקיך (שם כ' ב') לא אשכח: דבר אחר ותאמר ציון עזבני ה' כך פתח רבי תנחומא בר' זש"ה קומה ה' אל נשא ידיך אל תשכח ענוים (תהלים י' י"ב) אמר ר' פנחס הכהן בשם רבי הושיעא חמש מעמדות אמר [דוד לפני] הקדוש ברוך הוא בספר תהלים בספר הראשון קומה ה' הושיעני אלקי כי הכית את כל אויבי לחי ושני רשעים שברת (שם ג' ח') קומה ה' באפך הנשא בעברות צררי ועורה אלי משפט צויתה (שם ז' ז') [קומה ה' אל יעז אנוש וגו'] (שם ט' כ') קומה ה' אל נשא ידיך (שם י') קומה ה' קדמה פניו הכריעהו (שם י"ז י"ב) למה (תחשה) [חמשה] אלא ארבעה (ארבעה) כנגד ארבע מלכיות שראה דוד אותם ברוח הקודש היאך הם עתידים לשעבד את ישראל והוא מעמיד את (הקודש) [הקב"ה] על [כל] אחת ואחת קומה ה' קומה ה' ולמה (תחשה) [חמשה] אלא רואה את מלכותו של גוג היאך היא באה בחזקה התחיל מעמיד הקדוש ברוך הוא עליה ואומר רבש"ע אינו שלנו (אלא) להזדווג (אל) [לה אלא] את אפנטיסון לה קומה ה' קדמה פניו הכרעהו. מהו קומה ה' אל נשא ידיך משל לגיבור שהיה עובר בנהר ובנו עמו היה הגיבור תופס בידו של בנו ומעבירו עמו באה השיבולת לשטוף את הבן אעפ"י כן היה אביו תופש בו אלא שהיתה השיבולת עוברת על ראש הבן התחיל הבן צועק מלמטן אבא אילולי שאתה מחזיק בי כבר הייתי שטוף ביד השיבולת ומת אלא מה הנייה שאני עומד ומתבלע במים אלא אם תבקש אתה שאחיה הגבה ידיך ואני אחיה כך היה דור רואה את המלכיות שנמשלו כמים הוי המון עמים רבים כהמות מים יהמון וגו' (ישעיה י"ז י"ב) לכן הנה ה' מעלה עליכם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו וגו' (שם ח' ז') והוא רואה אותם היאך הם באות ומשעבדות את ישראל התחיל צווח טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני (תהלים ס"ט ג') ואילולי שאתה מחזיק בנו שאתה מפיר את עצתם ממנו כבר לא היה לנו עמידה לפניהם אפי' שעה אחת אלא אם אתה מבקש שנחיה הגבה את ידיך ואנו חיים הוא שנאמר קומה ה' אל נשא ידיך אמר הקב"ה אני מגביה כי אשא אל שמים ידי (דברים ל"ב מ'). דבר אחר קומה ה' אל נשא ידיך אמרו לו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם היזכר לאותה שבועה מה שנשבע המלאך וירם ימינו ושמאלו ונשבע בחי העולם כי למועד מועדים אמר להם [לא] המלאך לעצמו נשבע שאני ממהר להביא את הקץ לגאול אתכם משעבוד עול מלכיות אלא אני נשבעתי כי אשא אל שמים ידי (שם) וכן לכן יחכה ה' לחננכם (ישעיה ל' י"ח) ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי וגו' (שמואל א' ג' י"ד) אמר רב יהושע דסכנים בשם ר' יהושע בן לוי אמר הקדוש ברוך הוא שנים ושלשה פעמים אסרתי עצמי בשבועה שאני מביא את הקץ ומנחם אתכם ואת ציון ותאמר ציון עזבני ה' אתמהא: [דבר אחר] ותאמר ציון עזבני ה' מה כתב למעלה מן העניין [פרשת] מלך המשיח כה אמר ה' בעת רצון עניתיך [וגו'] ואצרך ואתנך [וגו'] לאמר לאסירים צאו [וגו'] (שמתי כל הרי לדרך) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש [וגו' ושמתי כל הרי לדרך וגו'] הנה (אנכי) [אלה] למרחוק יבואו [וגו'] רנו שמים וגילי ארץ [וגו'] כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (ישעיה מ"ט ח' עד י"ג) ואחר כך ותאמר ציון עזבני ה' למה לא היה צריך לומר כן אלא תחילה פרשת ותאמר ציון ואחר כך פרשת מלך המשיח מהו הדבר הזה כה אמר ה' בעת רצון עניתיך עומד ומסיח במלך המשיח ואומר ואצרך אלא אמרו רבותינו אין סוף לומר מה ייסורים מתייסר בכל דור ודור לפי עונות הדור אמר הקדוש ברוך הוא (באותו) [באותה] השעה אני בורא אותו חדשה ואינו (מתיירא) [מתייסר] עוד ואצרך ואתנך מהו לאמר לאסורים צאו ששלש גליות נעשו עשרת השבטים אחת גלתה לסמבטיון ואחת גלתה לפנים מסמבטיון ואחת גלתה לדפנו של רבלתה ונבלעה שם נבלע ישראל (הושע ח' ח') לאמור לאסורים צאו לאילו שנתונים בסמבטיון ולאשר בחשך הגלו (ישעיה שם) לאילו שנתונים לפנים מסמבטיון ואילו שנבלעו ברבלתה הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילים מחילים מלמטן והם מחלדין בהם עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים והקב"ה עומד עליו והוא נבקע להם [והם] עולים מתוכו כמו שזכריה אומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה וגו' (זכריה י"ד ד') הדא הוא דכתב ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה אלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי ואלה אפה הם (ישעיה מ"ט כ"א) ואילו שלש גליות (אינה באותה) [אינן באות] לבד אלא כל מקום שיש ישראל מתכנסים (ובאו) [ובאים] הנה אלה מרחוק יבואו והנה אלה מצפון ומים (שם) אילו שנתונים במקומות הרחוקים באספמיא ואלה מארץ סינים (שם) אילו בני יונדב בן רכב ומי שהוא מהלך בדרך [הוא] רעב וצמא והם אינם כן אלא ולא ירעבו ולא יכם שרב ושמש (שם) ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא משפיל לפניהם [את ההרים ועושה אותם דרכים לפניהם] וכן כל מקום עמוק הוא מגביהו לפניהם ועושה אותם לפניהם מישור דכתב [ושמתי] כל הרי לדרך ומסילותי ירומון (שם) וכיון שהכל מתכנסים ובאים הקב"ה אומר לשמים והארץ מה אתם עומדים כשהיה האבל נתאבלתם (עמה) [עמהם] כמה שכתב אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (שם נ' ג') עכשיו שבאה השמחה עמדו ושמחו עמהם רני שמים וגילי ארץ פצחו הרים רינה למה כי נחם ה' עמו וענייו כי נחם ה' ציון אין כתיב כאן אלא שראתה ציון שהגליות מתכנסות וכל ישראל והשמים והארץ שמחים להם והיא אינה נזכרת (תחילה) התחילה אומרת ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני אלא שכח אותי הרי הכל מתכנסים ואני איני נזכרת (התחילה אומרת וה' שכחני ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני) אמר לה הקדוש ברוך הוא יש חופה שאין לה [כלה] שאי עיניך סביב וראי כולם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשים ותקשרים ככלה (שם מ"ט י"ח):

  • עתיד הקב"ה להפוך תשעה באב לשמחה שנאמר כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ולבנות את ירושלים הוא בעצמו ולקבץ גליות ישראל לתוכה, שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. א"ר יוחנן כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, וכל מי שאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה שנאמר שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. דברי ירמיהו בן חלקיהו אמר רבי שמלאי מאי דכתיב עד מתי פתיים תאהבו פתי תאהבון כתיב, אמר הקב"ה בנוהג שבעולם אדם אוכל צחנה שני ימים או שלשה ימים ונפשו קניטא עליו ואתם הרי כמה שנים אתם עו"א שכתוב בה צא תאמר לו צואה תאמר לו ואין נפשכם קניטא:

  • והנה תשעה באב יום מיוחד לפורעניות, כמו שכתב בזהר הקדש וישלח ששס"ה ימים נגד שס"ה לא תעשה, ובכל יום שליט מלאך מיוחד, וט' באב שולט שרו של עשו הוא שטן הוא מלאך המות... ושס"ה לא תעשה נגד הגידין להסיר המסך המבדיל שלא לעכב המשכות החיות מרמ"ח לכל הגוף, וזה הגיד קשה לנקות הפסולת ממנו על כן לא יאכלו בני ישראל גיד הנשה שהמשכה נעשה על ידי מלאכים, וזה המלאך מעכב. ולכן שבת דוחה ט' באב כי אין ההנהגה בשבת על ידי מלאכים ולכן ברכת ה' וכו' תעשיר דרשו על שבת, ולא יסף עצב זה האבל, פירוש אבילות היא רק במדרגות תחתונות כנ"ל, והשבת שאין השפע בא על ידי מדרגות תחתונות ממילא אין אבלות...

  • ומשום זה ראה הקב"ה הכל, ונרמז (בכתוב) רמז ליעקב, ויאבק איש עמו, היינו בכל ימות השנה, ובכל אבריו של יעקב ולא מצא (מקום לאחיזה) אלא בגיד הנשה ההוא, ומיד תשש כחו של יעקב. ובימות השנה מצא את יום תשעה באב, שבו נתגבר (סמאל) ונקשר הדין עלינו, ונחרב בית המקדש. וכל מי שאוכל בתשעה באב, כאלו אוכל גיד הנשה...