The passage describes kaparot before Yom Kippur, including its rationale and procedure, and presents the dispute between Rashba and Shulḥan Arukh, who opposed it as darkhei emori, and Rema and Arizal, who upheld it as an ancient custom.
יש נוהגים לשחוט בערב יום הכיפורים תרנגול ל'כפרות', לרמוז בכך שהדין שהיה ראוי לבוא על האדם יבוא על התרנגול שמכונה 'גבר', והאדם ינצל לחיים. ויש אומרים שאין לקיים מנהג זה מפני שהוא מ'דרכי האמורי', היינו מנהג גויים שמבוסס על אמונות זרות, שאין להן בסיס בתורה. וכן כתב הרשב"א (שו"ת א, שצה), שכאשר בא לעירו, מצא שאנשים רבים נוהגים לעשות כפרות יחד עם עוד מנהגים זרים שלמדו מהגויים, וביאר לקהל את גנות המנהג וציווה לבטלו. וכן נפסק בשולחן ערוך (תרה, א). אמנם הרמ"א כתב שאין לבטל את המנהג, מפני שהוא מנהג ותיקין מתקופת הגאונים. וכך היתה גם דעתו של האר"י הקדוש. ובעקבות האר"י רבים מיוצאי ספרד ואשכנז נוהגים לקיים את מנהג הכפרות. וכך הוא המנהג: בערב יום הכיפורים, באשמורת הבוקר, לוקחים תרנגול לכל אחד ואחד מבני הבית, ומסובבים אותו מעל הראש ואומרים: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי וכו'", ושוחטים אותו. כשאפשר, לוקחים תרנגול זכר על כל זכר מבני הבית, ותרנגולת נקבה על כל אחת מבנות הבית, ולמעוברת מוסיפים עוד תרנגול ותרנגולת, שאולי תלד בן ואולי תלד בת. אם יש שם תרנגולים לבנים, בוחרים בהם, על דרך שנאמר (ישעיהו א, יח): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ". בשעה שישחטו את התרנגול, יחשוב בעל התרנגול שכל מה שעושים לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו, ועל ידי תשובתו הקב"ה מסלק הגזירה מעליו, ונתקיים דוגמתו בעוף הזה. לאחר השחיטה נוהגים לתת את הבשר או את שוויו לעניים, כדי שיהיה להם מה לאכול בערב יום הכיפורים ולאחר צאתו. מי שלא מצא תרנגולים, יכול לקיים את המנהג באווזים או דגים, העיקר שיהיו בעלי חיים טהורים שאינם ראויים לקרבן, כדי שלא יֵראה כמקריב קרבן מחוץ לבית המקדש.
Some ritually slaughter a chicken before Yom Kippur for “kaparot” (“atonements”). The idea is that whatever was supposed to befall the person should befall the chicken instead, sparing the person. (A rooster is a “gever” in Hebrew, the same as the word for “man.”) Some say that we should not perform this ceremony, as it is considered to be “darkhei emori,” a gentile custom based on foreign beliefs, with no Torah source. Rashba writes that when he first arrived in his city, he found that kaparot was widely practiced, along with other strange customs which the Jews had learned from the non-Jews. He explained to the community that this custom was disgraceful and ordered them to stop it (Responsa Rashba 1:395). This is also the ruling of Shulḥan Arukh (605:1). In contrast, Rema writes that the custom should not be abandoned, as it is a venerable one, dating back to Geonic times. This is also the position of Arizal. Due to his influence, many people, both Ashkenazim and Sephardim, perform kaparot. This is how it is done: On Erev Yom Kippur, in the early morning, a chicken is acquired for each member of the household. It is passed over their heads, and they say, “Let this be my exchange, let this be my substitute, let this be my atonement, etc.” The chicken is then slaughtered. When possible, a rooster should be acquired for each male, and a hen for each female. A pregnant woman should use a hen for herself, and both a rooster and a hen for her fetus. If white chickens are available, they should be used, to recall the verse, “Be your sins like crimson, they can turn snow-white” (Yeshayahu 1:18). While the chicken is being slaughtered, the person should have in mind that the chicken is his stand-in; everything happening to the chicken really should be happening to him. Afterward the custom is to give the meat or its monetary equivalent to the poor, so that they will have food for proper meals before and after the fast. Someone who cannot obtain chickens can fulfill the custom using geese or fish. There are only two requirements: that the animals are kosher, and that they cannot be offered as sacrifices (so that it does not look as if one is offering a sacrifice outside the Temple precincts).
