Mitzvotמצוות

The Obligation to Write a Torah Scroll

Jewish sources address whether every person is obligated to write or commission a Torah scroll for themselves. The sources discuss the biblical basis for this mitzvah, its application across different categories of people, and practical alternatives when personal writing is not feasible.

מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ

14 sources · 12 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The Gemara in Sanhedrin 21b establishes the foundation: Rava derives from the pasuk "כתבו לכם את השירה" (Devarim 31:19) that even one whose ancestors left him a Torah scroll is obligated to write one of his own, and the Gemara dismisses Abaye's challenge from the king's Torah scroll by explaining that the king's second scroll is a separate requirement.

The Rambam (Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:1) rules this as a positive commandment incumbent upon every individual Jew, noting that one who writes it with his own hand is regarded as if he received it from Har Sinai, and that one who cannot write may have it written for him.

The Shulchan Arukh (Yoreh De'ah 270:1) codifies this ruling and adds that one may not sell a Torah scroll even if he owns many — with the gloss permitting a sale only under extreme duress for Torah study or marriage when no other item is available for sale.

The Minchat Chinukh (613) clarifies that the obligation is specifically the act of writing — the word "כתבו" is the proof — so that acquiring a scroll by inheritance or purchase, without any act of writing, does not fulfill the mitzva.

The Arukh HaShulchan (Yoreh De'ah 270:11) reinforces that each individual must fulfill this commandment separately, since every positive commandment the Torah commands is directed at each person of Israel on his own.

Source 1 · Chazal
Verified

Sanhedrin 21b

סנהדרין כ״א ב — ד"ה אָמַר רָבָא

Sanhedrin 21b:19

The Talmud expounds Deuteronomy 31:19 and derives that although Moses wrote the Torah for Israel, the commandment also applies to each individual: one should write a Torah scroll for oneself. It discusses the practical question of whether purchasing an existing scroll can fulfill the obligation.

אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לְאָדָם סֵפֶר תּוֹרָה, מִצְוָה לִכְתּוֹב מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה״. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ, שֶׁלֹּא יִתְנָאֶה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. מֶלֶךְ – אִין, הֶדְיוֹט – לֹא! לָא, צְרִיכָא לִשְׁתֵּי תּוֹרוֹת, וְכִדְתַנְיָא: ״וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה וְגוֹ׳״ – כּוֹתֵב לִשְׁמוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת: אַחַת שֶׁהִיא יוֹצְאָה וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ, וְאַחַת שֶׁמּוּנַּחַת לוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו.

Rava says: With regard to the mitzva for every Jew to write himself a Torah scroll, even if a person’s ancestors left him a Torah scroll, it is a mitzva to write a scroll of one’s own, as it is stated: “Now, therefore, write for yourselves this song and teach it to the children of Israel” (Deuteronomy 31:19). Abaye raised an objection to him from a baraita concerning the king’s Torah scroll: And he writes himself a Torah scroll for his sake, so that he does not beautify himself with the Torah scroll of others. Read precisely, this indicates that a king, yes, he is included in the halakha not to have a scroll inherited from his ancestors suffice, but an ordinary person is not. The Gemara dismisses Abaye’s objection: No, the ruling of that baraita is necessary to teach that the king is commanded to write two Torah scrolls; he writes one scroll as does any Jew, and he writes an additional scroll because he is king. And this is as it is taught in a baraita: The verse states: “That he shall write for himself a second Torah in a scroll, out of that which is before the priests the Levites” (Deuteronomy 17:18). This teaches that he writes for his sake two Torah scrolls, one that goes out and comes in with him at all times, and one that is placed in his treasury.

Source 2 · Chazal
Verified

Tractate Soferim 1:13

Tractate Soferim 1:13

A sefer torah written by a Saducee, heretic, convert, slave, mentally incompetent person, or minor should not be read from, though the general rule is that whoever writes it fulfills the obligation on behalf of the many.

ס"ת שכתבו צדוקי או מסור או גר או עבד או שוטה או קטן אל יקרא בו זה הכלל כל הכותבו מוציא את הרבים ידי חובתן:

Source 3 · Chazal
Verified

Sifra, Bechukotai, Chapter 8:10

Sifra, Bechukotai, Chapter 8:10

Two Torahs were given to Israel—one written and one oral.

"והתורות" – מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל; אחד בכתב ואחד בעל פה.

Source 4 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:1

Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:1

Maimonides rules that it is a positive commandment for every Jewish person to write a Torah scroll for himself, based on Deuteronomy 31:19; one who writes it is regarded as though he received it at Sinai.

מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא יט) ״וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה״. כְּלוֹמַר כִּתְבוּ לָכֶם תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁירָה זוֹ, לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין אֶת הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו סֵפֶר תּוֹרָה מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ. ואִם כְּתָבוֹ בְּיָדוֹ הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב אֲחֵרִים כּוֹתְבִין לוֹ. וְכָל הַמַּגִּיהַּ סֵפֶר תּוֹרָה וַאֲפִלּוּ אוֹת אַחַת הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ כְּתָבוֹ כֻּלּוֹ:

Source 5 · Rishonim
Verified

Sefer HaChinukh 613:1

Sefer HaChinukh 613:1

Each person from Israel is obligated to have a sefer torah; writing it oneself is highly praiseworthy and beloved (as the Sages taught, one who writes it with his own hand is credited as if he received it at Sinai), but if one cannot write it himself, he may hire someone else to write it for him, which fulfills the obligation stated in the verse commanding Israel to write the Torah.

לִכְתֹּב כָּל אֶחָד סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִהְיוֹת לְכָל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל סֵפֶר תּוֹרָה (עי' ספהמ"צ להרמב"ם עשה יח), אִם כְּתָבוֹ בְּיָדוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְנֶאֱהָב מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות ל, א) כְּתָבוֹ כְּלוֹמַר בְּיָדוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלוֹ מֵהַר סִינַי. וּמִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְכָתְבוֹ בְּיָדוֹ יִשְׂכֹּר מִי שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ לוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים לא, יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּלוֹמַר כִּתְבוּ לָכֶם תּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁירָה זֹאת.

Source 6 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:2

משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז׳:ב׳

Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:2

A king is obligated to write a sefer torah for himself in addition to the sefer torah he would have as a private individual, as derived from the pasuk in Devarim stating that when the king sits on his throne of kingdom he shall write for himself.

וְהַמֶּלֶךְ מִצְוָה עָלָיו לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה אֶחָד לְעַצְמוֹ לְשֵׁם הַמֶּלֶךְ יָתֵר עַל סֵפֶר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז יח) ״וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ״ וְגוֹ׳‎.

Source 7 · Rishonim
Verified

Ramban on Deuteronomy 27:26

רמב"ן על דברים כ״ז:כ״ו

Ramban on Deuteronomy 27:26

The passage interprets a duty regarding the sefer torah's display: the chazan who fails to properly raise a sefer torah before the congregation to show its written surface to all the people standing on his right and left, and to turn it before and behind them, violates an obligation that applies to everyone—men and women alike—to see the written text, kneel, and recite the designated response.

וְאָמְרוּ עַל דֶּרֶךְ אַגָּדָה, זֶה הַחַזָּן שֶׁאֵינוֹ מֵקִים סִפְרֵי הַתּוֹרָה לְהַעֲמִידָן כְּתִקְנָן שֶׁלֹּא יִפְּלוּ. וְלִי נִרְאֶה עַל הַחַזָּן שֶׁאֵינוֹ מֵקִים סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַצִּבּוּר לְהַרְאוֹת פְּנֵי כְּתִיבָתוֹ לַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת סוֹפְרִים (יד יד), שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ וּמַרְאֶה פְּנֵי כְּתִיבָתוֹ לָעָם הָעוֹמְדִים לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ, וּמַחְזִירוֹ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו, שֶׁמִּצְוָה לַכֹּל, אֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, לִרְאוֹת הַכָּתוּב וְלִכְרֹעַ וְלוֹמַר

Source 8 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 270:1

שולחן ערוך, יורה דעה ע״ר:א׳

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 270:1

The practical ruling states that every person in Israel is obligated to write a Torah scroll for himself, even if he inherited one from his ancestors; one who cannot write it himself may have it written by others.

מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה ואפילו הניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו ואינו רשאי למכרו אפי' יש לו הרבה ספרי תורה (ואפילו אין לו מה יאכל רק ע"י הדחק) (הגהות מיימוני פ"ו) ואפילו למכור ישן כדי לקנות חדש אסור אבל ללמוד תורה או לישא אשה מותר למכור אם אין לו דבר אחר למכור:

Source 9 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 270:11

ערוך השולחן, יורה דעה ע״ר:י״א

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 270:11

Each person must personally write or acquire a sefer torah for himself, since the Torah's command "write for yourselves" constitutes an affirmative obligation incumbent on every individual Israelite separately.

ולעניות דעתי נראה ברור שאין יוצאין. דכל מצות עשה שצותה התורה היא על כל אחד מישראל לבדו. "כתבו לכם", וצריך לכל אחד לבדו.

Source 10 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 270:4

ערוך השולחן, יורה דעה ע״ר:ד׳

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 270:4

Arukh HaShulchan reviews the obligation to write a Torah scroll and explains its connection to Torah study, including the historical practice of acquiring printed Torah works as part of making Torah available for learning.

ובזה שנתבאר דאפילו הניחו לו אבותיו מצוה לכתוב משלו, נראה ברור דאם אבותיו לא גמרוה או שהיה בה טעותים והוא תקנם דיצא ידי חובה. דלא גרעי מאחר, שנתבאר דאם הגיה בה אות אחת – הוי כאילו כתבה בעצמו. וראיתי לאחד מהגדולים שכתב שאפילו לא הניחו לו אבותיו כתובה אלא כל שהוא אפילו תיבה אחת, והוא השלימה, דלא יצא ידי חובה (שאגת אריה סוף סימן ל"ד).

Source 11 · Acharonim
Verified

Minchat Chinukh 613

מנחת חינוך תרי״ג — ד"ה שנצטוינו להיות לכל איש וכו' ס"ת

Minchat Chinukh 613:1

This discussion analyzes the scope of the mitzvah, including whether the obligation is specifically fulfilled through writing a complete scroll, how commissioning another person works, and the relationship between this mitzvah and the obligation to study Torah.

שנצטוינו להיות לכל איש וכו' ס"ת אם כתבו בידו וכו' ועז"נ ועתה כתבו לכם וכו'. מצוה זו מבואר בר"מ פ"ז מה' סת"ם ובטוש"ע יו"ד סי' ע"ר ובש"ס דסנהדרין ובמנחות ומבוא' בסנהדרין דכ"א ע"ב אמר רבה אף על פי שהניחו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה וכו' ופשוט דההוכחה אינה מתיבת לכם הא בירושה הוי לכם כמו אתרוג והרבה דברים דבעינן לכם ויוצאין בירושה אלא ההוכחה דכתיב ועתה כתבו לכם וכו' אם כן כל איש מישראל מצוה לכתוב דהמצוה הוא הכתיבה שיכתוב לו ס"ת והוכחה מתיבת כתבו וא"כ פשוט כמו דבירושה א"י המצוה ה"ה בקנה מ"ל קנין או ירושה כיון דלא כתב והמצוה הוא הכתיבה ועיין בס' מלחמות ד' בסוכה בסוגיא סוכה ישינה כתב להדיא דמצוה זו מוכח מתיבת כתבו ולכם היינו לשם חובתכם ע"ש מבואר כמ"ש.

Source 12 · Hasidic
Verified

Kedushat Levi, Ki Tavo

קדושת לוי, דברים, כי תבוא

Kedushat Levi, Deuteronomy, Ki Tavo

In its treatment of Torah and Israel's covenantal relationship, Kedushat Levi presents Torah not merely as an inherited object but as something personally internalized and renewed by each Jew; this offers a Hasidic dimension to the question of personal responsibility for Torah.

פירש רש"י בכל יום יהיה בעיניך כחדשים ועל ידי מה מחמת שאתה מאמין שבכל נשימה ונשימה אתה מקבל חיות חדש אם כן אתה בריה חדשה, אם כן תזכה על ידי אמונה זו לשמוע בכל יום את מעמד הר סיני, ואם כן כיון שתשמע מעמד הר סיני זהו שאמר ושמעת בקול ה' אלהיך, כי בלא זה אין אתה שומע בקול ה' רק דברי תורה. אבל כשאתה זוכה לשמוע בכל עת מעמד הר סיני תזכה לשמוע בקול גופא של ה' אלהיך:

Source 13 · Modern
attested

מכתב מאליהו, חלק ג עמוד עמוד שלב

מכתב מאליהו, חלק ג עמוד עמוד שלב

The passage states that each person is obligated to write a Torah scroll, and the sages taught that one who writes it with his own hand is as if he received it at Mount Sinai; the author explains this to mean that God has elevated human action to such a degree that when a person writes a Torah scroll according to halacha, holiness descends upon it through his writing as if it were written by God's hand, and this principle applies not only to this commandment but to all human acts.

...למשל מצינו במצוה האחרונה "כתבו לכם את השירה הזאת", שכל אחד מחוייב לכתוב לו ספר תורה, ואמרו רז"ל שמי שכותבה בידו כאילו קבלה מהר סיני, ולכאורה צריך עיון, מה פירוש לזה. ומסתבר לעניות דעתי, לבאר, שהקב"ה הגדיל כל כך את ערך מעשי האדם, כביכול עד שידמו למעשיו ממש, ויהיה פירוש הדברים, כי כשכותב אדם ספר תורה כהלכתה, אזי אפשרית מדרגה כל כך גבוהה, עד שתרד על ידי כתיבתו קדושה לספר תורה זה, ממש כאילו היתה כתובה בידו של הקב"ה כביכול, ומובן שלא במצוה זו לבדה הדבר כן, אך בכל מעשי האדם...

Source 14 · Modern
External

בענין מצות כתיבת ם״ת ע׳׳י הגהה - ובענין שותפות במצוה זו. אם המגיה אות אחת בספר תורה מקיים מצות כתיבת ספר תורה. ואם משלם למגיה אחר שיתקנו אם גם בזה מקיים מצוה זו. ובענין שותפות אם שייך במצוה זו. או שצריך כל אחד לכתוב בפנ״ע.

שבט הלוי, ח״ח סי׳ רכ״ב

Shevet HaLevi 8:222

Retrieved by topic from the sefer's own index: בענין מצות כתיבת ם״ת ע׳׳י הגהה - ובענין שותפות במצוה זו. אם המגיה אות אחת בספר תורה מקיים מצות כתיבת ספר תורה. ואם משלם למגיה אחר שיתקנו אם גם בזה מקיים מצוה זו. ובענין שותפות אם שייך במצוה זו. או שצריך כל אחד לכתוב בפנ״ע.

Shevet HaLevi 8:222 — page scan on HebrewBooks
Page 205

Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 20 found, not yet verifiedSign in to verify
  • מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו, לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות

    Same passage as Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:1

  • על ספר, ולא על לוח ולא על הנייר, אלא יכתבנה על המגילה, שנאמר על ספר מלפני הכהנים הלוים.

  • ויכתב משה - מצוה שיכתוב אותה משה, גם כל מבין לכתוב.

  • Sanhedrin 21bunverified

    וכותב ספר תורה לשמו, תנא ובלבד שלא נתנאה בשל אבותיו. אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה. איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אחרים, מלך אין הדיוט לא, לא צריכה לשתי תורות, וכדתניא וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו... אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה ונתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי, ביררו להם לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי, מאן הדיוטות, אמר רב חסדא כותאי, מאי כתב עברית, אמר רב חסדא כתב ליבונאה...

  • Megillah 19bunverified

    וספרים נכתבין בכל לשון, ורמינהו, מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עברי אינו מטמא את הידים, עד שיכתבנו בכתב אשורית על הספר ובדיו... ותניא אמר רבי יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך, דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת, וכתבו לו אלקים ברא בראשית...

  • וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת מֹשֶׁ֗ה לִכְתֹּ֛ב אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את עַל־סֵ֑פֶר עַ֖ד תֻּמָּֽם׃

  • וּלְדַרְכֵּנוּ נַשְׂכִּיל לָדַעַת כַּוָּנַת ה׳ בְּאָמְרוֹ וְאַתָּה דַּבֵּר וְגוֹ׳, שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְצַד שֶׁרָמַז ה׳ מִעוּט אֶחָד בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת, וּמִעוּט זֶה לֹא נוֹדַע מַעֲשֵׂהוּ מַה יַגִּיד, וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר בְּעַל פֶּה תְּבוּנָתוֹ וְלֹא בִּכְתָב מְפֹרָשׁ. כִּי תּוֹרָתֵנוּ שֶׁתִּתְעַלֶּה דְּבָרֶיהָ מְזֻקָּקִים וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ סְפוּרוֹת, וְכָל אוֹת וָאוֹת מַגֶּדֶת הֲלָכוֹת וְנִפְלָאוֹת, כַּאֲשֶׁר יָסַד בָּהּ הָאָדוֹן בְּחָכְמָה רַבָּה בְּשִׁבְעִים פָּנִים וְאַרְבָּעָה אוֹפַנִּים וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת נְתִיבוֹת, וְכָל נָתִיב בְּכַמָּה שְׁבִילִין. וְצֵא וּלְמַד מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,ג) בְּפָסוּק ״שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים״ וְגוֹ׳, וְהַכֹּל בְּמִקְרָא מוּעָט. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְךָ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ דְּרָשׁוֹת וְדִקְדּוּקִים בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם חוֹבַת כָּל אָדָם נִבְרָא לְהַכִּירָם, וְהֵם דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הֲלָכוֹת, וְיֵשׁ שֶׁאֵין בָּהֶם חוֹבַת כָּל אָדָם. וְאַל יִקָּחֲךָ לִבְּךָ לְדַבֵּר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים לָמָּה יַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדָיו, לְהַעֲלִים מֵהֶם תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה וְלֹא הוֹדִיעַ כָּל דָּבָר בִּכְתָב מְפֹרָשׁ. הִנֵּה תְּשׁוּבָתְךָ לְנוֹכַח עֵינֶיךָ כִּי הֵם דְּבָרִים שֶׁלֹּא יְכִילֵם סֵפֶר, וְצֵא וּלְמַד מַאֲמַר קַדְמוֹנֵינוּ (אבות דרבי נתן כ״ה) שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִם יִהְיוּ הָרְקִיעִים גְּוִילִים וְכוּ׳ אֵינוֹ מַסְפִּיק לִכְתֹּב מַה שֶׁלָּמַד מֵרַבּוֹ וְלֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ טִפָּה מֵהַיָּם, וְכֵן תַּלְמִידוֹ אָמַר עָלָיו. וְהַכֹּל רָמוּז יוֹשֶׁר בַּמִּקְרָא, גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב תְּבוּנוֹת אֲשֶׁר כָּתַב מִקְרָא מוּעָט וּבוֹ הִשְׁמִיעַ מַה שֶׁאֵין כֹּחַ בַּנִּבְרָאִים לִכְתֹּב מִיּוֹם בְּרוֹא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, וְהַכֹּל נִמְסַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. וְלָזֶה, לְצַד שֶׁאָמַר בִּכְתָב מִעוּט בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת וּבְעַל פֶּה נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה כַּוָּנַת הַמִּעוּט, וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לָזֶה צִוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל כַּוָּנַת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ לְהַשְׁמִיעָם לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל כִּי דָּבָר זֶה הוּא חוֹבָה לְהַשְׁמִיעַ לַכֹּל. וְהוּא אָמְרוֹ וְאַתָּה, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד הַמִּכְתָּב תּוֹסִיף אַתָּה לְדַבֵּר לָהֶם בְּעַל פֶּה כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר הַסָּתוּם, שֶׁהוּא מַה שֶׁמְּמַעֵט בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּתוֹת.

  • כָּל הַטְּמֵאִין וַאֲפִלּוּ נִדּוֹת וַאֲפִלּוּ כּוּתִי מֻתָּר לֶאֱחֹז סֵפֶר תּוֹרָה וְלִקְרוֹת בּוֹ. שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ יָדָיו מְטֻנָּפוֹת אוֹ מְלֻכְלָכוֹת בְּטִיט אֶלָּא יִרְחֲצוּ יְדֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ יִגְּעוּ בּוֹ:

  • מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִמְשְׁלָה תּוֹרָה, בְּחֶרֶב, בְּאֵשׁ, בְּמַיִם, בְּחֶרֶב מִנַּיִן, "וַיְגָרֵשׁ אֶת הָאָדָם" וְגוֹ', מָשָׁל לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַאֲכֶלֶת וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִדְקֹר בָּהּ, אִם הָיָה יוֹדֵעַ לְשַׂחֵק אֵינָהּ מַזֶקֶת אוֹתוֹ וְאִם לָאו מִיָּד הוֹרַגְתּוֹ, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ דִּבְרֵי תּוֹרָה אִם הוּא יוֹדֵעַ הֵיאַךְ הוּא דּוֹרְשָׁן אֵינָן מַזִּיקִין אוֹתוֹ וְאִם לָאו מִיָּד הוּא נֶעֱנָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ס, יד) "וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם כַּעֲוֹן הַדֹּרֵשׁ". בְּמַיִם מִנַּיִן (ישעיה נה, א) "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמָּיִם", מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה שָׁט בַּנָּהָר אִם יוֹדֵעַ לָשׁוּט הוּא עוֹלֶה בְשָׁלוֹם וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא נֶחֱנָק, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא לָמֵד הַתּוֹרָה וּמְשַׁמְּרָהּ קוֹנֶה חַיִּים לְעַצְמוֹ. נִמְשָׁלָה בְּאֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" וּמִי יוּכַל לִגַּע בְּאֵשׁ הֱוֵי אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה'", וְגוֹ'. תְּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, תָּנָּא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רְאוּיִין הַלָּלוּ שֶׁנִּתֵּן לָהֶן דַּת אֵשׁ. וְאִיבָּעִית אֵימָא דָּתֵּיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אֵשׁ הִיא שֶׁאִלְמָלֵי לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד מִפְּנֵיהֶם, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁלֹשָׁה עַזִּין הֵן יִשְׂרָאֵל בָּאֻמּוֹת, כֶּלֶב בַּחַיּוֹת, תַּרְנְגּוֹל בָּעוֹפוֹת, (שׁוֹר בַּבְּהֵמָה בְּמַתְּנִיתָא), תְּנָא [אַף] עֵז בִּבְהֵמָה דַּקָּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף צָלָף בָּאִילָנוֹת. מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא בְּיָמִין. אֵשׁ דָּת הַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֵשׁ דָּת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יִרְאֶה בְּעַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בָּאֵשׁ. תּוֹרָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אֵשׁ לְבָנָה חֲרוּתָה בְּאֵשׁ שְׁחֹרָה, חֲצוּבָה מֵאֵשׁ וּנְתוּנָה מֵאֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ". (כָּתוּב בֶּרֶמֶז שע"ג). שְׁנֵי דְּבָרִים בְּיָמִין, תּוֹרָה, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, וְצֶדֶק, דִּכְתִיב (תהלים מח, יא) "צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךְ". (כָּתוּב בְּפָּסוּק (דברים לב, מא) וְתֹאחֵז בְמִשְפָּט יָדִי). הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם, וְכֵיוָן דְּפָסַע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו הָתָם אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵיקָם, מָשָׁל לְתַלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ אִם חוֹזֵר לְאַלְתָּר דּוֹמֶה לְכֶלֶב שֶׁשָּׁב עַל קִיאוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם, מִשּׁוּם רַב שְׁמַעְיָה אָמְרוּ נוֹתֵן שָׁלוֹם לְיָמִין וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ", וְאוֹמֵר (תהלים צא, ז) "יִפֹּל מִצִּדְךָ אֶלֶף" וְגוֹ' מַאי וְאוֹמֵר, וְכִי תֵימָא אוּרְחָא דְמִילְתָא הִיא לְמֵיתַב בְּיָמִין, תָא שְׁמַע "יִפֹּל מִצִּדְךְ אָלֶף", רָבָא חָזֵיהּ לְאַבָּיֵי דְּקָא יָהִיב שְׁלָמָא לִימִינֵיהּ בְּרֵישָׁא אֲמַר לֵיהּ מִי סָבַרְתְּ לְיָמִין דִּידָךְ, לִשְׂמֹאל דִּידָךְ, דְּהוּא יְמִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַב (פַּפָּא) [חִיָּא], חֲזִינָא לְהוֹ לְאַבָּיֵי וְרָבָא דְּמַפְסְעֵי לְהַנֵּי שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת, הַנּוֹתֵן סֵפֶר תּוֹרָה לַחֲבֵרוֹ לֹא יִתְּנֶנּוּ לוֹ אֶלָּא בְּיָמִין, וְהַמְקַבְּלוֹ לֹא יְקַבְּלוֹ אֶלָּא בְּיָמִין, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ נְתִינָה שֶׁנֶּאֱמַר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ".

  • Gittin 7aunverified
  • Berakhot 18aunverified
  • Temurah 14bunverified
  • Kiddushin 33bunverified