מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו, לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות
Same passage as Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:1
על ספר, ולא על לוח ולא על הנייר, אלא יכתבנה על המגילה, שנאמר על ספר מלפני הכהנים הלוים.
ויכתב משה - מצוה שיכתוב אותה משה, גם כל מבין לכתוב.
וכותב ספר תורה לשמו, תנא ובלבד שלא נתנאה בשל אבותיו. אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה. איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אחרים, מלך אין הדיוט לא, לא צריכה לשתי תורות, וכדתניא וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו... אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה ונתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי, ביררו להם לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי, מאן הדיוטות, אמר רב חסדא כותאי, מאי כתב עברית, אמר רב חסדא כתב ליבונאה...
וספרים נכתבין בכל לשון, ורמינהו, מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עברי אינו מטמא את הידים, עד שיכתבנו בכתב אשורית על הספר ובדיו... ותניא אמר רבי יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך, דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת, וכתבו לו אלקים ברא בראשית...
וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת מֹשֶׁ֗ה לִכְתֹּ֛ב אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את עַל־סֵ֑פֶר עַ֖ד תֻּמָּֽם׃
וּלְדַרְכֵּנוּ נַשְׂכִּיל לָדַעַת כַּוָּנַת ה׳ בְּאָמְרוֹ וְאַתָּה דַּבֵּר וְגוֹ׳, שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְצַד שֶׁרָמַז ה׳ מִעוּט אֶחָד בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת, וּמִעוּט זֶה לֹא נוֹדַע מַעֲשֵׂהוּ מַה יַגִּיד, וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר בְּעַל פֶּה תְּבוּנָתוֹ וְלֹא בִּכְתָב מְפֹרָשׁ. כִּי תּוֹרָתֵנוּ שֶׁתִּתְעַלֶּה דְּבָרֶיהָ מְזֻקָּקִים וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ סְפוּרוֹת, וְכָל אוֹת וָאוֹת מַגֶּדֶת הֲלָכוֹת וְנִפְלָאוֹת, כַּאֲשֶׁר יָסַד בָּהּ הָאָדוֹן בְּחָכְמָה רַבָּה בְּשִׁבְעִים פָּנִים וְאַרְבָּעָה אוֹפַנִּים וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת נְתִיבוֹת, וְכָל נָתִיב בְּכַמָּה שְׁבִילִין. וְצֵא וּלְמַד מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,ג) בְּפָסוּק ״שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים״ וְגוֹ׳, וְהַכֹּל בְּמִקְרָא מוּעָט. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְךָ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ דְּרָשׁוֹת וְדִקְדּוּקִים בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם חוֹבַת כָּל אָדָם נִבְרָא לְהַכִּירָם, וְהֵם דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הֲלָכוֹת, וְיֵשׁ שֶׁאֵין בָּהֶם חוֹבַת כָּל אָדָם. וְאַל יִקָּחֲךָ לִבְּךָ לְדַבֵּר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים לָמָּה יַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדָיו, לְהַעֲלִים מֵהֶם תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה וְלֹא הוֹדִיעַ כָּל דָּבָר בִּכְתָב מְפֹרָשׁ. הִנֵּה תְּשׁוּבָתְךָ לְנוֹכַח עֵינֶיךָ כִּי הֵם דְּבָרִים שֶׁלֹּא יְכִילֵם סֵפֶר, וְצֵא וּלְמַד מַאֲמַר קַדְמוֹנֵינוּ (אבות דרבי נתן כ״ה) שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִם יִהְיוּ הָרְקִיעִים גְּוִילִים וְכוּ׳ אֵינוֹ מַסְפִּיק לִכְתֹּב מַה שֶׁלָּמַד מֵרַבּוֹ וְלֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ טִפָּה מֵהַיָּם, וְכֵן תַּלְמִידוֹ אָמַר עָלָיו. וְהַכֹּל רָמוּז יוֹשֶׁר בַּמִּקְרָא, גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב תְּבוּנוֹת אֲשֶׁר כָּתַב מִקְרָא מוּעָט וּבוֹ הִשְׁמִיעַ מַה שֶׁאֵין כֹּחַ בַּנִּבְרָאִים לִכְתֹּב מִיּוֹם בְּרוֹא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, וְהַכֹּל נִמְסַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. וְלָזֶה, לְצַד שֶׁאָמַר בִּכְתָב מִעוּט בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת וּבְעַל פֶּה נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה כַּוָּנַת הַמִּעוּט, וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לָזֶה צִוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל כַּוָּנַת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ לְהַשְׁמִיעָם לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל כִּי דָּבָר זֶה הוּא חוֹבָה לְהַשְׁמִיעַ לַכֹּל. וְהוּא אָמְרוֹ וְאַתָּה, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד הַמִּכְתָּב תּוֹסִיף אַתָּה לְדַבֵּר לָהֶם בְּעַל פֶּה כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר הַסָּתוּם, שֶׁהוּא מַה שֶׁמְּמַעֵט בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּתוֹת.
כָּל הַטְּמֵאִין וַאֲפִלּוּ נִדּוֹת וַאֲפִלּוּ כּוּתִי מֻתָּר לֶאֱחֹז סֵפֶר תּוֹרָה וְלִקְרוֹת בּוֹ. שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ יָדָיו מְטֻנָּפוֹת אוֹ מְלֻכְלָכוֹת בְּטִיט אֶלָּא יִרְחֲצוּ יְדֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ יִגְּעוּ בּוֹ:
מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִמְשְׁלָה תּוֹרָה, בְּחֶרֶב, בְּאֵשׁ, בְּמַיִם, בְּחֶרֶב מִנַּיִן, "וַיְגָרֵשׁ אֶת הָאָדָם" וְגוֹ', מָשָׁל לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַאֲכֶלֶת וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִדְקֹר בָּהּ, אִם הָיָה יוֹדֵעַ לְשַׂחֵק אֵינָהּ מַזֶקֶת אוֹתוֹ וְאִם לָאו מִיָּד הוֹרַגְתּוֹ, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ דִּבְרֵי תּוֹרָה אִם הוּא יוֹדֵעַ הֵיאַךְ הוּא דּוֹרְשָׁן אֵינָן מַזִּיקִין אוֹתוֹ וְאִם לָאו מִיָּד הוּא נֶעֱנָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ס, יד) "וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם כַּעֲוֹן הַדֹּרֵשׁ". בְּמַיִם מִנַּיִן (ישעיה נה, א) "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמָּיִם", מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה שָׁט בַּנָּהָר אִם יוֹדֵעַ לָשׁוּט הוּא עוֹלֶה בְשָׁלוֹם וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא נֶחֱנָק, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא לָמֵד הַתּוֹרָה וּמְשַׁמְּרָהּ קוֹנֶה חַיִּים לְעַצְמוֹ. נִמְשָׁלָה בְּאֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" וּמִי יוּכַל לִגַּע בְּאֵשׁ הֱוֵי אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה'", וְגוֹ'. תְּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, תָּנָּא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רְאוּיִין הַלָּלוּ שֶׁנִּתֵּן לָהֶן דַּת אֵשׁ. וְאִיבָּעִית אֵימָא דָּתֵּיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אֵשׁ הִיא שֶׁאִלְמָלֵי לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד מִפְּנֵיהֶם, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁלֹשָׁה עַזִּין הֵן יִשְׂרָאֵל בָּאֻמּוֹת, כֶּלֶב בַּחַיּוֹת, תַּרְנְגּוֹל בָּעוֹפוֹת, (שׁוֹר בַּבְּהֵמָה בְּמַתְּנִיתָא), תְּנָא [אַף] עֵז בִּבְהֵמָה דַּקָּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף צָלָף בָּאִילָנוֹת. מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא בְּיָמִין. אֵשׁ דָּת הַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֵשׁ דָּת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יִרְאֶה בְּעַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בָּאֵשׁ. תּוֹרָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אֵשׁ לְבָנָה חֲרוּתָה בְּאֵשׁ שְׁחֹרָה, חֲצוּבָה מֵאֵשׁ וּנְתוּנָה מֵאֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ". (כָּתוּב בֶּרֶמֶז שע"ג). שְׁנֵי דְּבָרִים בְּיָמִין, תּוֹרָה, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, וְצֶדֶק, דִּכְתִיב (תהלים מח, יא) "צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךְ". (כָּתוּב בְּפָּסוּק (דברים לב, מא) וְתֹאחֵז בְמִשְפָּט יָדִי). הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם, וְכֵיוָן דְּפָסַע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו הָתָם אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵיקָם, מָשָׁל לְתַלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ אִם חוֹזֵר לְאַלְתָּר דּוֹמֶה לְכֶלֶב שֶׁשָּׁב עַל קִיאוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם, מִשּׁוּם רַב שְׁמַעְיָה אָמְרוּ נוֹתֵן שָׁלוֹם לְיָמִין וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ", וְאוֹמֵר (תהלים צא, ז) "יִפֹּל מִצִּדְךָ אֶלֶף" וְגוֹ' מַאי וְאוֹמֵר, וְכִי תֵימָא אוּרְחָא דְמִילְתָא הִיא לְמֵיתַב בְּיָמִין, תָא שְׁמַע "יִפֹּל מִצִּדְךְ אָלֶף", רָבָא חָזֵיהּ לְאַבָּיֵי דְּקָא יָהִיב שְׁלָמָא לִימִינֵיהּ בְּרֵישָׁא אֲמַר לֵיהּ מִי סָבַרְתְּ לְיָמִין דִּידָךְ, לִשְׂמֹאל דִּידָךְ, דְּהוּא יְמִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַב (פַּפָּא) [חִיָּא], חֲזִינָא לְהוֹ לְאַבָּיֵי וְרָבָא דְּמַפְסְעֵי לְהַנֵּי שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת, הַנּוֹתֵן סֵפֶר תּוֹרָה לַחֲבֵרוֹ לֹא יִתְּנֶנּוּ לוֹ אֶלָּא בְּיָמִין, וְהַמְקַבְּלוֹ לֹא יְקַבְּלוֹ אֶלָּא בְּיָמִין, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ נְתִינָה שֶׁנֶּאֱמַר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ".
