Opening a Refrigerator on Shabbat

רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁפְּצָעוֹ חַי, מִתְעַסֵּק הוּא אֵצֶל נְטִילַת נְשָׁמָה. וְהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ״פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלֹא יָמוּת״! שָׁאנֵי הָכָא, דְּכַמָּה דְּאִית בֵּיהּ נְשָׁמָה טְפֵי נִיחָא לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלֵיצִיל צִיבְעֵיהּ.

Rava said: Even if you say that he broke it when it was alive, he is exempt. Since he had no intention of killing the ḥilazon, he is considered as one who is acting unawares with regard to taking a life. The Gemara raises a difficulty: Didn’t Abaye and Rava both say that Rabbi Shimon, who rules that an unintentional act is permitted, agrees that in a case of: Cut off its head and will it not die, one is liable? One who performs an action that will inevitably result in a prohibited labor cannot claim that he did not intend for his action to lead to that result. Lack of intention is only a valid claim when the result is merely possible, not inevitable. Since one who extracts blood from a ḥilazon inevitably takes its life, how can Rava claim that his action is unintentional? The Gemara answers: Here it is different, as the longer the ḥilazon lives, the better it is for the trapper, so that its dye will become clear. Dye extracted from a live ḥilazon is a higher quality than that which is extracted from a dead one. Rabbi Shimon agrees that one who performs an action with inevitable consequences is liable only in a case where the consequences are not contrary to his interests. Since he prefers that the ḥilazon remain alive as long as possible, he is not liable for the inevitable consequences.

אֲמַר לֵיהּ: בְּהָא אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. דְּהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ״פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת״. אִי הָכִי, הָכָא נָמֵי, כְּתִיב: ״לֹא תַעֲשֶׂה [כׇל] מְלָאכָה״ — עֲשִׂיָּיה הוּא דְּאָסוּר, גְּרָמָא שְׁרֵי! מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ, אִי שָׁרֵית לֵיהּ — אָתֵי לְכַבּוֹיֵי.

He said to him: In this case, even Rabbi Shimon concedes that it is prohibited, as it was Abaye and Rava who both said that Rabbi Shimon concedes in a case of: Cut off its head, will it not die? In an instance where the unintentional act leads to an inevitable prohibited consequence, even Rabbi Shimon agrees that the person who performs the unintentional act is liable. The Gemara asks: If so, here too, with regard to Shabbat, it is written: “And the seventh day is Shabbat for the Lord your God, you shall not perform any labor” (Exodus 20:9). And here, too, one could derive: Performance is that which is prohibited; indirectly causing a prohibited action is permitted. The Gemara answers: Actually, Rabbi Yosei maintains there is no prohibition in indirectly causing a fire to be extinguished; however, since a person is agitated about his property, if you permit him to indirectly extinguish the fire, he will come to extinguish it directly.

וְשָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין — אָסוּר. מִיהוּ: קֵרוּד — קְטַנִּים, וְעוֹשִׂין חַבּוּרָה. קִרְצוּף — גְּדוֹלִים, וְאֵין עוֹשִׂין חַבּוּרָה. וְלָא גָּזְרִינַן קִרְצוּף אַטּוּ קֵרוּד. וְרַבָּנַן סָבְרִי נָמֵי כְּרַבִּי יְהוּדָה, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין — אָסוּר, וְגָזְרִינַן קִרְצוּף אַטּוּ קֵרוּד. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין — מוּתָּר, וּבֵין קֵרוּד וּבֵין קִרְצוּף שְׁרֵי. אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב נַחְמָן לְחוֹדֵיהּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁהֲרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוֹדֶה לוֹ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: וְלֵימָא מָר, הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁהֲרֵי חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לִי, וְעוֹד שֶׁהֲרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוֹדֶה לוֹ.

And there are three disputes with regard to this matter. Rabbi Yehuda holds that an unintentional act, a permitted action from which an unintended prohibited labor ensues on Shabbat, is prohibited, as in his opinion it is prohibited to perform an action that involves a prohibited labor on Shabbat even if one has a permitted action in mind and does not intend to perform the labor in question. Therefore, one may not comb an animal in a manner that will cause a wound, even unintentionally. However, he differentiates between the cases: Although he prohibits combing with a small-toothed comb that makes a wound, he permits brushing with a large-toothed comb that does not make a wound, and we do not issue a decree and prohibit brushing due to combing, as there is no concern that people will err and come to permit even combing in the prohibited manner. And the Rabbis also hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the fundamental issue that an unintentional act is prohibited. However, they maintain that we issue a decree and prohibit brushing due to combing. On the other hand, Rabbi Elazar ben Azarya holds in accordance with the dissenting opinion of Rabbi Shimon, who said that an unintentional act is permitted. Therefore, both combing and brushing are permitted, as even if the combing or brushing bruises the animal, there is no transgression of a prohibition, as there was certainly no intention to cause the animal a wound. Rava said that Rav Naḥman said that Shmuel said, and some say that Rav Naḥman said this teaching himself: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, that an unintentional act is permitted on Shabbat, as Rabbi Elazar ben Azarya agrees with him. Rava said to Rav Naḥman: And let the Master say the opposite, that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as the Rabbis agree with him. Rav Naḥman said to him: Fundamentally I hold in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; I am merely adding another reason for doing so, which is that Rabbi Elazar ben Azarya agrees with him.

דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים לַעֲשׂוֹתָן בְּשַׁבָּת וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן אֶפְשָׁר שֶׁתֵּעָשֶׂה בִּגְלָלָן מְלָאכָה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה. אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לְאוֹתָהּ מְלָאכָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד. גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה וְכִסֵּא וְסַפְסָל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַחְפֹּר חָרִיץ בַּקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּרִירָתָן. וּלְפִיכָךְ אִם חָפְרוּ הַקַּרְקַע אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בְּכָךְ לְפִי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן. וְכֵן מְהַלֵּךְ אָדָם עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲקֹר אוֹתָן. לְפִיכָךְ אִם נֶעֶקְרוּ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְרוֹחֵץ יָדָיו בַּעֲפַר הַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַשִּׁיר הַשֵּׂעָר. לְפִיכָךְ אִם נָשַׁר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְכֵן פִּרְצָה דְּחוּקָה מֻתָּר לְהִכָּנֵס בָּהּ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁמַּשִּׁיר צְרוֹרוֹת. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּגוֹן זֶה הֲרֵי זֶה מֻתָּר: אֲבָל עָשָׂה מַעֲשֶׂה וְנַעֲשֵׂית בִּגְלָלוֹ מְלָאכָה שֶׁוַּדַּאי תֵּעָשֶׂה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ חַיָּב. שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה אוֹתָהּ מְלָאכָה. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁצָּרִיךְ לְרֹאשׁ עוֹף לְצַחֵק בּוֹ הַקָּטָן וְחָתַךְ רֹאשׁוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹף מְגַמָּתוֹ לַהֲרִיגַת הָעוֹף בִּלְבַד חַיָּב שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחְתֹּךְ רֹאשׁ הַחַי וְיִחְיֶה אֶלָּא הַמָּוֶת בָּא בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

It is permissible to perform an act that is permitted on the Sabbath, despite the fact that it is possible - but it is not an absolute certainty - that, [as a result of one's actions], a forbidden labor will be performed, provided one does not have the intent to perform that labor. What is implied? A person may drag a bed, a chair, a bench and the like [on the ground] on the Sabbath, provided he does not intend to gouge out a groove in the earth while dragging them. Therefore, even if he did gouge out [a groove] in the ground [while dragging them], it is of no consequence, for he did not have this intent in mind. Similarly, a person may tread on grass on the Sabbath, as long as his intent is not to uproot it. Thus, should it be uprooted, that is of no consequence. Also, a person may rub powdered herbs and the like over his hands, provided he does not intend to remove his hair. Therefore, if the hair is removed, it is of no consequence. Based on the same rationale, one may enter a narrow opening on the Sabbath even though, [while doing so,] one causes pieces of the wall to fall. Similarly, it is permissible to perform any act with similar repercussions, provided that one does not have the intent of doing so. [In contrast,] when one performs a deed that results in the performance of a forbidden labor, and it is a certainty that this deed will cause [that labor] to be performed, one is liable even though one did not intend [to perform the forbidden labor]. What is implied? A person needs a fowl's head to serve as a toy for a child, and therefore cuts off the [fowl's] head on the Sabbath; although his ultimate purpose is not merely to slaughter the chicken, he is liable. It is obvious that it is impossible for the head of a living being to be cut off and for that being to survive. Instead, the [fowl's] death came about because of [this activity]. [Therefore, he is liable.] The same applies in other similar situations.

דין כיבוד הבית ודבר שאינו מתכוין. ובו ד סעיפים: דבר שאין מתכוין מותר והוא שלא יהא פסיק רישיה הילכך גורר אדם מטה כסא וספסל בין גדולים בין קטנים ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ מותר לרבץ הבית כיון שאינו מתכוין להשוות גומות אלא שלא יעלה האבק:

The Laws of Sweeping the House and Something Done Unintentionally, 4 Seifim: Something that one didn't intend to happen is allowed as long as it is not a definite consequence of the specific action (psik reisha). Therefore, a person may drag a bed, chair, or bench, whether it is big or small, provided that he doesn't intend to make a rut. One is permitted to sprinkle the floor because he does not intend to level the depressions [of the earth floor], rather he just doesn't want the dust to rise.

נֵר דּוֹלֵק שֶׁהוּא מֻנָּח קָרוֹב אֶל הַדֶּלֶת (נֶגֶד פְּתִיחַת הַדֶּלֶת מַמָּשׁ), בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיִּפְתְּחוּ הַדֶּלֶת יוּכַל לִכְבּוֹת אִם יְנַשֵּׁב הָרוּחַ מִבַּחוּץ — אָסוּר לִפְתּוֹחַ הַדֶּלֶת כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁמָּא יְכַבֶּנּוּ הָרוּחַ. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכִבּוּי, וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן מֻתָּר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאִם יְנַשֵּׁב הָרוּחַ אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְכַבֶּה, וּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת הוּא", לְפִיכָךְ אַף בְּשָׁעָה שֶׁאֵין רוּחַ מְנַשֵּׁב בַּחוּץ אָסוּר לְפָתְחָהּ, שֶׁמָּא יַתְחִיל לְנַשֵּׁב מִיָּד שֶׁיַּתְחִיל לִפְתּוֹחַ.

כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדות האור כגון ליתן ביצה בצד קדרה או לשברה על סודר שהוחם באור כדי שתצלה ואפילו בתולדות חמה כגון בסודר שהוחם בחמה אסור גזרה אטו תולדות האור וכן אסור להטמינה בחול או באבק דרכים שהוחמו מכח חמה אבל בחמה עצמה כגון ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו מותר:

3. Just as it is forbidden to cook with fire, it is forbidden to cook with Toldas ha’ur (translation: Items that were on the fire), for example: to roast an egg by placing it beside a pot (hot from the fire), or to crack an egg over a garment heated on the fire. It is even forbidden to cook with Toldas hachama (translation: Items that were heated from the sun), for example: a garment hot from the sun, for fear that one will cook with Toldas ha’ur. It is also forbidden to place (the egg) inside sand or dust heated by the sun, but it is permitted in the sun itself, for example: to heat an egg by placing it in the sun, or to heat water by placing it in the sun.

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְנָקְבָהּ נֶקֶב יָפֶה שֶׁיְּהֵא לָהּ לְפֶתַח נָאֶה, שֶׁאִם כֵּן הֲרֵי הוּא מְתַקֵּן כְּלִי, וְחַיָּב מִשּׁוּם "מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ — מֻתָּר, וְלֹא גָזְרוּ שֶׁמָּא יִתְכַּוֵּן לְכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁחָבִית הַשְּׁבוּרָה וּדְבוּקָה בְּזֶפֶת הִיא גְרוּעָה בְּעֵינָיו, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ כְּשֶׁחוֹזֵר וְשׁוֹבְרָהּ לְתַקֵּן לָהּ פֶּתַח נָאֶה.

(א) דבר שאין מתכוין - זה לשון הרמב"ם דברים המותרין לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה אחרת ואפשר שלא תעשה אם לא נתכוין לאותה מלאכה מותר וכן כונת המחבר: (ב) פסיק רישא - פי' שבודאי תעשה מלאכה האחרת:

חבית שפקקו בפקק של פשתן לסתום נקב שבדפנה שמוציאין בו היין יש מי שמתיר להסירו ואף ע"פ שאי אפשר שלא יסחוט והוא שלא יהא תחתיו כלי דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו הוי פסיק רישא [פי' איסור נמשך בהכרח מדבר מה כמו המות הנמשך בהכרח מהתזת הראש] דלא ניחא ליה ומותר וחלקו עליו ואמרו דאע"ג דלא ניחא ליה כיון דפסיק רישא הוא אסור והעולם נוהגים היתר בדבר ויש ללמד עליהם זכות דכיון שהברזא ארוכה חוץ לנעור' ואין יד מגעת לנעור' מותר מידי דהוי אספוג [פי' הערוך ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ולולי זה לא היתה ספינה ניצולת מפניו] שיש לו בית אחיזה ולפי שאין טענה זו חזקה ויש לגמגם בה טוב להנהיגם שלא יהא כלי תחת החבית בשעה שפוקקים הנקב [וע"ל סי' ש"א עוד מדיני סחיטה]:

ונ"ל דבר חדש דמה דממעטינן מאשר חטא בה פרט למתעסק, לא דמתעסק לא נעשית העבירה כלל אלא דמקרי עבירה בשוגג, ואך בשוגג כהאי ממעטינן מאשר חטא בה דפטור מקרבן אבל מ"מ מקרי שגגת איסור, אבל מה דממעטינן מטעם דמלאכת מחשבת אסרה תורה היכא דליכא מלאכת מחשבת אינו בכלל מלאכה ולא נעשה העבירה כלל א"כ י"ל דמש"ה נקיט בסוגיין מטעם מלאכת מחשבת היינו די"ל מה דאמרינן לענין נזקין חייב לענין שבת פטור

הנה כשיש בהמקרר שנקרא פרעזערירער אור עלעקטרי שנדלק בפתיחת דלת המקרר ונכבה בסגירת הדלת ושכחו מליקח את האור משם בערב שבת. ודאי אסור לפתחו שהרי פסיק רישיה הוא שודאי נדלק

בספר חזו"א (חלק או"ח סי' נ' אות ט') לאחר שמבאר ענין מלאכת מבעיר ומבשל שיש בהדלקת חשמל בשבת כתב אח"כ: "עוד יש בזה משום תיקון מנא כיון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות וקרוב הדבר דזה בונה מה"ת, כעושה כלי, וכש"כ כאן שכל החוטים מחוברים לבית

על ספרי שו״ת ציץ אליעזר ח״ו סי׳ ל״ד ע״ד הקפאת מים במקרר חשמלי בשבת

הנני בזה ע"ד אשר עוררני לברר נדון פתיחת דלת המקרר בשבת - ובאותו שאין שם נר אלקטרי שנדלק בעת פתיחת הדלת

א. בפתיחת דלת המקרר, בשעה שהמקרר עובד, ודאי אין שום איסור. ב. אם יש איסור בפתיחת מקרר בשעה שהוא שובת, לכאורה כששבת בין השמשות, יש לאסור את הפתיחה כל השבת, משום "מגו דאתקצאי".

במה שדנתי בשיעור בפתיחת מקרר חשמלי בשבת שיש ספק אם יש בתוכו מנורה שנדלק ע"י פתיחתו, דאי יש מנורה הו"ל פסיק רישיה ואם ספק אם כן יתכן דיכול לפתוח, וטענתי דג"כ בספק לא יפתח כי אם יש לו ספק או ספיקא דשבת ולחומרא

ונתעוררה השאלה, אם מותר להסתפק מהמים שבדוד, אחרי שעי"ז גורמים להכבוי של הגז, והשאלה נחלקת לשתים. א' אם מותר להשתמש בהדוד כדרכו, ולקחת מהמים, אף שיכבה הגז בסוף, בשבת, משום דל"ה אלא גרם כיבוי