These sources examine the qualities to seek in a wife through biblical narratives and rabbinic teaching. The passages emphasize character traits—industriousness, kindness, loyalty, modesty, and integrity—alongside the principle that marriage requires genuine personal knowledge and informed discernment, grounded in the understanding that a successful marriage depends on mutual honor, love, and the potential for spiritual growth.
אִשׁ וְאִשָּׁה זָכוּ — שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The anchor text of the parsha itself is Eliezer's search for Rivka, and his criterion is not beauty or lineage alone but a tested capacity for chesed: he frames his entire test around a woman who will offer water to him and to his camels unasked (Bereishit 24:34), and Rashi (Bereishit 24:14) explains that Eliezer sought one fit to be a doer of kindness, worthy of entering Avraham's house, while the Ramban (Bereishit 24:14) adds that he also looked for good sense and refined character alongside family and physical fitness.
The Or HaChaim and the Haamek Davar sharpen this: Or HaChaim (Bereishit 24:17-18) notes that Eliezer actually asked for less than he had stipulated once he saw Rivka's extraordinary responsiveness, fearing he might lose the opportunity by over-specifying his conditions, and Haamek Davar (Bereishit 24:14) reads his words as a request not only for the right woman but for the ease and readiness with which the chesed would be given. The Alshekh locates the real test in whether she would volunteer kindness beyond what was asked, mirroring the trait Yitzchak himself was known to add to any command given him (Alshekh on Torah, Bereishit 24:8).
The surrounding narrative supplies further considerations: the Kli Yakar reads Avraham's language as stressing that Eliezer himself was not ruled by his money, a quality that let him judge the match without ulterior motive (Kli Yakar on Bereishit 24:2), while the Sforno explains that Avraham's urgency and oath to his servant were driven by fear that an unworthy suitor might bribe his way to Avraham's wealth rather than true fitness being sought for his son (Sforno on Bereishit 24:1).
Chazal generalize the lesson of the parsha into broader criteria for choosing a wife. The Gemara in Yevamot 63a:3-4 teaches that a wife can be an "eizer" or its opposite depending on the merit of the match, and in Sotah 17a:15-16 that a marriage built in sanctity brings the Divine Presence to rest between husband and wife, while one built on licentiousness invites destruction. Kiddushin 70a:7-8 warns that one who marries a woman unsuited to him by lineage is as though he plowed the world with salt, and Pesachim 49b:2 directs a person to seek the daughter of a Torah scholar or, failing that, a family of good character, precisely because the household's spiritual caliber shapes the children.
Practical caution before marrying is also mandated: Kiddushin 41a:5 forbids betrothing a woman before seeing her, lest one discover something unappealing afterward and come to hate her, transgressing the obligation to love one's fellow, and Ketubot 17a:1-2 discusses how one praises a bride once committed, teaching that peace and sensitivity, not harsh honesty, govern how matches are spoken of.
Several sources turn to character and inner devotion as the decisive measure. Rut 3:11 praises Rut as a "woman of valor" known throughout the town for her fine qualities, and Mishlei's description of the eishet chayil highlights her industriousness and initiative in providing for her household (Mishlei 31:13-14). The Vilna Gaon reads "finding a wife" in Mishlei as referring to good character traits, the mitzvot, and service of Hashem, with "finding good" referring to Torah itself (Beur HaGra on Mishlei 18), and the Shem MiShmuel likewise discusses Sarah's completeness of character as bound up with the deeper pairing of soul and body in the Avraham-Sarah union (Shem MiShmuel, Chayei Sara 2).
The Rambam frames marriage itself as a relationship of mutual honor once established: a man must honor his wife more than himself and speak to her gently and without anger (Mishneh Torah, Marriage 15:19), while the wife for her part is to conduct her affairs according to her husband's wishes, a mutuality the Rambam describes as the way of the holy and pure of Israel (Mishneh Torah, Marriage 15:20); Bava Metzia 59a:11 adds that blessing in a household comes specifically through the wife, so that honoring her is the very source of household prosperity.
Practical guidance on vetting a prospective spouse appears in Peninei Halakhah, Family 3:5, which draws on the Shulchan Arukh's concern about families known for quarrelsomeness or lacking the national traits of compassion, modesty, and kindness, cautioning against marrying into such households even while noting that later authorities qualified how absolutely such signs can be relied upon. Sefer Chasidim likewise counsels praying for a good wife, while cautioning a God-fearing man not to take his wife's counsel in matters of mitzvah since her perspective there may be narrow, reserving her counsel for ordinary matters. Sefer Chasidim 305 adds that before all else a man needs a God-fearing teacher and friend to keep him from excess and from desecrating Shabbat, and that upon marrying he must be careful regarding the laws of nidda and teach his household to avoid theft and all monetary prohibitions, remaining fixed in Torah together with his descendants.
Other sources address the proper conduct of looking at a prospective bride and of married life generally: Rashi (on a verse concerning gazing at an unmarried woman) explains that piety lay in not even looking at a single woman lest one come to be drawn after her improperly, and Darchei Tahara 26:14 permits and even encourages a man to look at a woman he intends to marry to see if she is to his liking, so long as it is not done in a lustful manner. Darchei Tahara 20:3 discusses the modesty and conduct expected of a wife toward her husband, and Pele Yoetz 4 teaches that the essential love in marriage is a love of soul, that the wife should encourage her husband in the service of Hashem and speak to him sweetly, conducting herself according to his nature so the match rises in love and harmony.
Ralbag notes that a wife "from Hashem" is not simply a matter of choice but requires Divine assistance in the pairing, and Rav Samson Raphael Hirsch observes that though the Torah models betrothal on an acquisition, the wife nonetheless remains honored as the most precious possession a man has on earth, unlike the marriage practices of other nations. The Chassidic letters of the Rebbe advise that the decisive measure in evaluating a match is commitment to Torah and mitzvot, counseling prayer for a worthy pairing and establishing fixed Torah study as the practical path toward it (Igros Kodesh letter 5946, Igros Kodesh letter 825).
Among the practical responsa, Teshuvos V'hanhagos (5:264) rules that outward markers such as age or style of dress are not what should determine a life partner, and that Torah greatness, fear of Heaven, and good character traits, together with siyata diShmaya, are what should guide the choice in building a proper Jewish home. Mishneh Halachos (6:236) teaches that since one's deeds follow the purity of one's thoughts, a man should seek a wife whose thoughts are devoted to holiness, so that the children she bears will themselves be pure. Divrei Yatziv (YD 55) cites Chazal's description of the praiseworthy wife as one who fulfills her husband's will, does not impose harsh vows or prohibitions upon the household, follows the ways of her own parents, and heeds parental guidance.
משלי ל״א
Proverbs 31:13-14
The passage says that she seeks wool and flax, works willingly with her hands, and brings her food from afar like the ships of a merchant.
דָּ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ׃ הָ֭יְתָה כׇּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ׃
רות ג׳:י״א
Ruth 3:11
Boaz describes Ruth as an eshet chayil, a woman of worth. In context, her loyalty to Naomi, acceptance of Israel, modest conduct, and self-sacrificial responsibility provide the narrative content of that praise.
וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כׇּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ׃
And now, daughter, have no fear. I will do in your behalf whatever you ask, for all the elders of my town know what a fine woman you are.
בראשית כ״ד
Genesis 24:34
Avraham sends his servant to seek a wife for Yitzchak, charging him to find a woman from his family and land rather than from Canaan. Rivkah's response to the servant and her readiness to provide water for him and his camels reveal kindness, initiative, modesty, and willingness to enter the covenantal household.
וַיֹּאמַ֑ר עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אָנֹֽכִי׃
יבמות ס״ג א — ד"ה וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר
Yevamot 63a:3-4
The Talmud discusses the reciprocal relationship between spouses and records the teaching that one who finds a wife finds goodness. The passage treats marriage as a relationship in which each partner's character and conduct can become a source of blessing.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ״: זָכָה — עוֹזַרְתּוֹ, לֹא זָכָה — כְּנֶגְדּוֹ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי, כְּתִיב ״כְּנַגְּדוֹ״, וְקָרֵינַן ״כְּנֶגְדּוֹ״. זָכָה — כְּנֶגְדּוֹ, לֹא זָכָה — מְנַגַּדְתּוֹ. אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי לְאֵלִיָּהוּ, אֲמַר לֵיהּ, כְּתִיב: ״אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר״, בַּמָּה אִשָּׁה עוֹזַרְתּוֹ לָאָדָם? אֲמַר לֵיהּ: אָדָם מֵבִיא חִיטִּין — חִיטִּין כּוֹסֵס? פִּשְׁתָּן — פִּשְׁתָּן לוֹבֵשׁ? לֹא נִמְצֵאת מְאִירָה עֵינָיו וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו?! טוּם וְלָא תְּשַׁפֵּיץ. שַׁפֵּיץ וְלָא תִּיבְנֵי. שֶׁכׇּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן — מִתְמַסְכֵּן. קְפוֹץ זְבֹין אַרְעָא, מְתוֹן נְסֵיב אִיתְּתָא. נְחֵית דַּרְגָּא נְסֵיב אִיתְּתָא. סַק דַּרְגָּא בְּחַר שׁוֹשְׁבִינָא.
And Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “I will make him a helpmate for him [kenegdo]” (Genesis 2:18)? If one is worthy his wife helps him; if he is not worthy she is against him. And some say a slightly different version: Rabbi Elazar raised a contradiction: It is written in the Torah with a spelling that allows it to be read: Striking him [kenagdo], and we read it as though it said: For him [kenegdo]. If he is worthy she is for him as his helpmate; if he is not worthy she strikes him. The Gemara relates that Rabbi Yosei encountered Elijah the prophet and said to him: It is written: I will make him a helpmate. In what manner does a woman help a man? Elijah said to him: When a man brings wheat from the field, does he chew raw wheat? When he brings home flax, does he wear unprocessed flax? His wife turns the raw products into bread and clothing. Is his wife not found to be the one who lights up his eyes and stands him on his feet? Rav Pappa further advised: If there is a hole in your house, close it up and do not enlarge it and then plaster it, or at least plaster it and do not knock it down and build it again. As, whoever engages in construction becomes poor. Hurry to buy land so that you do not lose the opportunity. Be patient and marry a woman who is suitable for you. Descend a level to marry a woman of lower social status, and ascend a level to choose a friend [shushevina].
סוטה י״ז א — ד"ה דָּרֵישׁ רַבִּי עֲקִיבָא
Sotah 17a:15-16
Rabbi Akiva teaches that when husband and wife merit it, the Divine Presence dwells between them. This makes the central criterion not merely attraction or compatibility but whether the relationship can become a vessel for holiness and mutual growth.
דָּרֵישׁ רַבִּי עֲקִיבָא: אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ — שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן. לֹא זָכוּ — אֵשׁ אוֹכַלְתָּן. אָמַר רָבָא: וּדְאִשָּׁה עֲדִיפָא מִדְּאִישׁ, מַאי טַעְמָא — הַאי מְצָרֵף, וְהַאי לָא מְצָרֵף.
§ Rabbi Akiva taught: If a man [ish] and woman [isha] merit reward through a faithful marriage, the Divine Presence rests between them. The words ish and isha are almost identical; the difference between them is the middle letter yod in ish, and the final letter heh in isha. These two letters can be joined to form the name of God spelled yod, heh. But if due to licentiousness they do not merit reward, the Divine Presence departs, leaving in each word only the letters alef and shin, which spell esh, fire. Therefore, fire consumes them. Rava said: And the fire that consumes the woman is stronger and more immediate than that which consumes the man. What is the reason for this? The letters alef and shin in the word isha are adjacent, joined together, but in the word ish they are not joined, as the letter yod is written between them.
קידושין מ״א א — ד"ה אִיכָּא דְּאָמְרִי
Kiddushin 41a:5
The Talmud teaches that a man should not betroth a woman until he sees her, grounding the requirement of personal knowledge and informed consent in the Torah's concern for preventing an unsuitable match. The passage frames marriage as a serious decision requiring real discernment.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּהָא אִיסּוּרָא נָמֵי אִית בֵּהּ, כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַד שֶׁיִּרְאֶנָּה, שֶׁמָּא יִרְאֶה בָּהּ דָּבָר מְגוּנֶּה וְתִתְגַּנֶּה עָלָיו, וְרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״.
קידושין ע׳ א — ד"ה אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה
Kiddushin 70a:7-8
The sugya emphasizes the importance of family reputation and communal character in marriage inquiries, while also warning against degrading or indiscriminate investigation. It is a source for balancing due diligence with human dignity.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ חֲרָשׁוֹ לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וּזְרָעוֹ מֶלַח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא״. אָמַר רַבָּה בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַב: כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשׁוּם מָמוֹן – הָוַיִין לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּה׳ בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ״. וְכׇל הַפּוֹסֵל – פָּסוּל. וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בִּשְׁבָחָא לְעוֹלָם, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל.
§ Explicating the same verse, Rabba bar bar Ḥana says: In the case of anyone who marries a woman who is not suited for him to marry due to her lineage, the verse ascribes him blame as though he plowed [ḥarash] all of the entire world and sowed it with salt [melaḥ], as it is stated with regard to those of flawed lineage who ascended from Babylonia: “And these were they that ascended from Tel Melah, Tel Harsha.” Rabba bar Rav Adda says that Rav says: In the case of anyone who marries a woman of flawed lineage only for the sake of money, he will have offspring who will act inappropriately, as it is stated: “They have dealt treacherously against the Lord, for they have begotten strange children; now shall the new moon devour them with their portions” (Hosea 5:7). He further said: And anyone who disqualifies others by stating that their lineage is flawed, that is a sign that he himself is of flawed lineage. Another indication that one’s lineage is flawed is that he never speaks in praise of others. And Shmuel says: If one habitually claims that others are flawed, he disqualifies himself with his own flaw. The flaw he accuses them of having is in fact the one that he has.
כתובות י״ז א — ד"ה כַּלָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא
Ketubot 17a:1-2
Chachmei Bavel record a debate over praising a bride’s qualities despite imperfections, concluding that one should enhance another’s acquisition in their eyes and cultivate empathy and courteous treatment, as reflected in the praise of a bride who is graceful without adornment.
כַּלָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה״. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: הֲרֵי שֶׁהָיְתָה חִיגֶּרֶת אוֹ סוֹמָא, אוֹמְרִים לָהּ: ״כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה״? וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לְדִבְרֵיכֶם, מִי שֶׁלָּקַח מִקָּח רַע מִן הַשּׁוּק, יְשַׁבְּחֶנּוּ בְּעֵינָיו, אוֹ יְגַנֶּנּוּ בְּעֵינָיו? הֱוֵי אוֹמֵר: יְשַׁבְּחֶנּוּ בְּעֵינָיו. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: לְעוֹלָם תְּהֵא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעוֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: הָכִי מְשָׁרוּ קַמֵּי כַּלְּתָא בְּמַעְרְבָא: ״לֹא כָּחָל וְלֹא שָׂרָק וְלֹא פִּירְכּוּס וְיַעֲלַת חֵן״. כִּי סָמְכוּ רַבָּנַן לְרַבִּי זֵירָא, שָׁרוּ לֵיהּ הָכִי: ״לָא כָּחָל וְלֹא שָׂרָק וְלֹא פִּירְכּוּס וְיַעֲלַת חֵן״.
One recites praise of the bride as she is, emphasizing her good qualities. And Beit Hillel say: One recites: A fair and attractive bride. Beit Shammai said to Beit Hillel: In a case where the bride was lame or blind, does one say with regard to her: A fair and attractive bride? But the Torah states: “Keep you from a false matter” (Exodus 23:7). Beit Hillel said to Beit Shammai: According to your statement, with regard to one who acquired an inferior acquisition from the market, should another praise it and enhance its value in his eyes or condemn it and diminish its value in his eyes? You must say that he should praise it and enhance its value in his eyes and refrain from causing him anguish. From here the Sages said: A person’s disposition should always be empathetic with mankind, and treat everyone courteously. In this case too, once the groom has married his bride, one praises her as being fair and attractive. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: This is what they sing before brides in the West, in Eretz Yisrael: No eye shadow, and no rouge, and no braiding of the hair, and yet she is comparable to a graceful ibex. The Gemara relates: When the Sages ordained Rabbi Zeira, this is what they metaphorically sang with regard to him in his praise: No eye shadow, and no rouge, and no braiding of the hair, and yet she is comparable to a graceful ibex.
פסחים מ״ט ב — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן
Pesachim 49b:2
Chachmei Bavel teach that one should prioritize marrying the daughter of a Torah scholar, or successively the daughter of pious communal leaders, charity collectors, or schoolteachers, while strongly warning against marrying the daughter of an am ha’aretz because of the alleged moral dangers associated with such a household.
תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם כׇּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם. לֹא מָצָא בַּת תַּלְמִיד חָכָם — יִשָּׂא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. לֹא מָצָא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר — יִשָּׂא בַּת רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת. לֹא מָצָא בַּת רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת — יִשָּׂא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה. לֹא מָצָא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה — יִשָּׂא בַּת מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. וְלֹא יִשָּׂא בַּת עַמֵּי הָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁקֶץ, וּנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁרֶץ, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן הוּא אוֹמֵר: ״אָרוּר שׁוֹכֵב עִם כׇּל בְּהֵמָה״. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְעַם הָאָרֶץ, כְּאִילּוּ כּוֹפְתָהּ וּמַנִּיחָהּ לִפְנֵי אֲרִי. מָה אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, וְאֵין לוֹ בּוֹשֶׁת פָּנִים — אַף עַם הָאָרֶץ מַכֶּה וּבוֹעֵל, וְאֵין לוֹ בּוֹשֶׁת פָּנִים.
The Sages taught: A person should always be willing to sell all he has in order to marry the daughter of a Torah scholar. If he cannot find the daughter of a Torah scholar, he should marry the daughter of one of the great people of the generation, who are pious although they are not Torah scholars. If he cannot find the daughter of one of the great people of the generation, he should marry the daughter of one of the heads of the congregations. If he cannot find the daughter of one of the heads of the congregations, he should marry the daughter of one of the charity collectors. If he cannot find the daughter of one of the charity collectors, he should marry the daughter of one of the schoolteachers. However, he should not marry the daughter of an ignoramus [am ha’aretz] because they are vermin and their wives are similar to a creeping animal, as their lifestyle involves the violation of numerous prohibitions. And with regard to their daughters the verse states: “Cursed is he who lies with an animal” (Deuteronomy 27:21), as they are similar to animals in that they lack any knowledge or moral sense. It was taught in a baraita that Rabbi Meir would say: Anyone who marries off his daughter to an ignoramus is considered as though he binds her and places her before a lion. Why is this so? Just as a lion mauls its prey and eats and has no shame, so too, an ignoramus strikes his wife and then engages in sexual relations with her without appeasing her first, and has no shame.
בבא מציעא נ״ט א
Bava Metzia 59a:11
A man should always be careful about his wife's honor, for blessing is found in a man's house only because of his wife; and "honor your wives so that you grow wealthy."
וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְאַבְרָם הֵטִיב בַּעֲבוּרָהּ״. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מָחוֹזָא: אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְיכוּ, כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְּרוּ.
רש"י על בראשית כ״ד:י״ד
Rashi on Genesis 24:14
Rashi explains that the servant's sign would identify the woman whose kindness extended beyond the minimum request: she would offer water to him and also undertake the substantial task of watering the camels. Rivkah is recognized through active, spontaneous chesed.
אתה הכחת. רְאוּיָה הִיא לוֹ שֶׁתְּהֵא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים, וּכְדַאי לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם; וּלְשׁוֹן הֹכַחְתָּ בֵּרַרְתָּ, אפרו"בישט בלע"ז: ובה אדע. לְשׁוֹן תְּחִנָּה, הוֹדַע לִי בָּהּ: כי עשית חסד. אִם תִּהְיֶה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְהוֹגֶנֶת לוֹ אֵדַע כִּי עָשִׂית חֶסֶד:
רמב"ן על בראשית כ״ד:י״ד
Ramban on Genesis 24:14
Ramban explains the servant's test as a means of identifying a woman whose character is marked by generosity and suitability for the household of Avraham. The episode presents conduct under ordinary circumstances as evidence of deep moral disposition.
אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ד:י"ד) רְאוּיָה הִיא לוֹ, שֶׁהִיא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים וּרְאוּיָה לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, "וּבָהּ אֵדַע", לְשׁוֹן תְּחִנָּה, הוֹדִיעֵנִי בָּהּ שֶׁעָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם הַזֶּה הַמִּקְרֶה שֶׁתִּהְיֶה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ אוֹתָהּ שֶׁהֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וַעֲשֵׂה בָּזֶה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם כִּי בָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִמּוֹ, אִם תִּהְיֶה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְטוֹבַת שֵׂכֶל וִיפַת מַרְאֶה. וְכֵן אָמַר (בראשית כ"ד:מ"ג) "וְהָיָה הָעַלְמָה הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה'":
משנה תורה, אישות פרק טו יז והלאה
Mishneh Torah, Marriage 15:19
Rambam describes the ideal marital relationship through mutual love, honor, and responsibility: a husband should love his wife as himself and honor her more than himself, while she should honor him greatly. The source shifts the question from a checklist for selecting a wife to the character required to build a marriage.
וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה. וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת. וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רַגְזָן:
ספורנו על בראשית כ״ד:א׳
Sforno on Genesis 24:1
Q — The opening verse "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" seems to dangle disconnected from the שליחות of Eliezer that follows. Rashi was driven to a gematria reading ("בכל" = בן). Why open the שליחות episode this way?
A — For Sforno, the two facts in the opening verse — Avraham's זקנה and his עושר — are precisely the two reasons that explain both the *timing* and the *method* of the שליחות. The זקנה is why now: Avraham feared dying before seeing his son's chuppa, so "הסכים שלא לאחר עוד." The עושר is why a שבועה: Avraham was wealthy enough that many would seek connection to him, and he feared "שמא איזה אדם בלתי הגון ירבה שוחד לעבדו כדי שיבחר בבתו" — that Eliezer would be bribed to pick an unworthy bride. The שבועה seals Eliezer against that temptation. The opening verse isn't a stray notice — it is the chronological and moral setup for everything that follows in the parsha.
ואברהם זקן. וה' ברך. באר הסיבות שהכריחו את אברהם לשלוח את עבדו עתה אל ארץ אחרת בעד אשה לבנו, ושהוצרך להשביעו על כך, כי לסיבת הזקנה דאג שימות ולא יראה בחופת בנו, והסכים שלא לאחר עוד... ומפני עשרו דאג שמא איזה אדם בלתי הגון ירבה שוחד לעבדו כדי שיבחר בבתו, ולא ישתדל להשיג אשה הגונה לבנו, ולכן הוצרך להשביע את עבדו על כל אלה.
ספר חסידים, קלה
Sefer Chasidim
The passage advises praying that God provide a good wife, noting that men commonly become attached to their wives, and counsels a God-fearing man not to follow his wife's advice in matters of mitzvah but to heed her in worldly matters.
יתפלל שיזמין לו ה' אשה טובה, כי נוהג שבעולם שהאיש כרוך אחר האשה, כאחאב... לכן ירא שמים אל יקח עצה מאשתו בדבר מצוה כי עיניה צרות, אבל במילי דעלמא יקח.
רש"י, איוב לא א וב
Rashi
The passage says that the speaker’s piety led him not to look even at an unmarried woman, lest she marry and he become emotionally attached to her, and he regards his reward as the benefit granted to him for this restraint.
ומה אתבונן על בתולה - חסידותי היתה שלא להסתכל אפילו בפנויה, שמא תנשא ונמצאתי כרוך אחריה, ומה חלק - שגמלני על כך.
רלב"ג, משלי יט יג
Ralbag
The passage states that finding a wife is not dependent solely on human choice but requires divine assistance.
ומה' אשה - אין זה תלוי בבחירה, אבל צריך שילוה לו עזר אלוקי.
ספר חסידים, שה
Sefer Chasidim 305
Sefer Hasidim advises having a God-fearing rabbi and companion, guarding against improper relations, and ensuring that a wife observes the laws of niddah, while educating children to avoid theft and other financial prohibitions and to remain devoted to Torah.
תחלה צריך שיהא לו רב וחבר ירא שמים שלא יהיה זולל וסובא ולא יחלל שבת ושיהא לו רב טוב וחבר טוב להזהר מן הנשים וכשלוקח אשה להזהירו מן הנידות בימי טומאה שלא להושיט מידו לידה ויחזיר אפילו לחם אם יש לו בנים להזהירם מן הגזל ומכל איסורי ממון ולהיות קבוע בתורה הוא וזרעו:
משנה תורה, אישות פרק טו יז והלאה
Mishneh Torah, Marriage 15:20
Maimonides instructs husbands not to impose excessive fear on their wives and describes the destructive consequences of harsh treatment. This sharply limits any interpretation of wifely respect as submission to abuse or coercion.
וְכֵן צִוּוּ עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּאי וְיִהְיֶה עָלֶיהָ מוֹרָא מִמֶּנּוּ וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו. וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שַׂר אוֹ מֶלֶךְ. מְהַלֶּכֶת בְּתַאֲוַת לִבּוֹ וּמַרְחֶקֶת כָּל מַה שֶּׁיִּשְׂנָא. וְזֶה דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן. וּבִדְרָכִים אֵלּוּ יִהְיֶה יִשּׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח:
recovered from “Or HaChaim on Genesis 24:14”
אור החיים על בראשית כ״ד:י״ז-י״ח — ד"ה הַגְמִיאִינִי נָא וְגוֹ׳
Or HaChaim on Genesis 24:17-18
Ohr HaChaim analyzes Avraham's servant's request for a sign and the significance of Rivkah's willingness to draw water for both the servant and the camels. The comment highlights the extraordinary level of generosity and effort embedded in her response.
הַגְמִיאִינִי נָא וְגוֹ׳. הִנֵּה הִמְעִיט מִמַּה שֶׁהִתְנָה לִשְׁאוֹל, כִּי הוּא אָמַר אוֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְעַתָּה אָמַר הַגְמִיאִינִי פֵּירוּשׁ לְשׁוֹן גְּמִיעָה, גַּם אָמַר מְעַט, גַּם לֹא אָמַר שֶׁתַּטֶּה הִיא כַדָּהּ לְהַשְׁקוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הִתְנָה. טַעְמוֹ הוּא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ:ס) שֶׁרָאָה שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ, וְסִימָן זֶה הוּא מוּבְהָק שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בִּבְנוֹת הַכְּנַעֲנִי כִּי אִם בְּזֶרַע בָּרוּךְ וְקָדוֹשׁ כְּאַבְרָהָם, גַּם מַזָּלוֹ הֶרְאָהוּ כִּי הִיא זֹאת, לָזֶה הָיָה יָרֵא עַל הַתְּנָאִים שֶׁהִתְנָה שֶׁמָּא לֹא תְּקַיֵּים אוֹתָם וְנִמְצָא הוּא מַפְסִיד מְבֻקָּשׁוֹ עַל יְדֵי תְּנָאוֹ, לָזֶה הָיָה מְמַעֵט בְּכָל הָאֶפְשָׁרִיּוּת בִּתְנָאָיו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָקֵל בְּעֵינֶיהָ לַעֲשׂוֹתָם. וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וגו׳. פֵּירוּשׁ: כְּנֶגֶד שֶׁאָמַרְתָּ גְּמִיאָה מְעַט – שְׁתֵה כְּחֶפְצְךָ. וְלֹא שֶׁיִּשְׁתֶּה הוּא בְּיָדוֹ, אֶלָּא הִיא תִּטְרַח בַּמִּצְוָה לְהַשְׁקוֹת צָמֵא לַמַּיִם. ״וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ״ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרַח הוּא בִּשְׂאֵת הַכַּד לִשְׁתּוֹת. וְאָמְרוֹ וַתַּשְׁקֵהוּ פֵּירוּשׁ: מִלְּבַד שֶׁלֹּא טָרַח לָשֵׂאת הַכַּד, עוֹד לָהּ שֶׁהָיְתָה טוֹרַחַת לְקָרֵב לְפִיו הַמַּיִם שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הוּא אֲפִלּוּ לְהַטּוֹת הַכְּלִי. עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁחָשְׁשָׁה עָלָיו לְצַד שֶׁהָיָה עָיֵף בַּדֶּרֶךְ, וְהַפְלָגַת הַשְּׁתִיָּה תַּזִּיק, וְהִיא הַצַּדֶּקֶת שִׁעֲרָה בְּדַעְתָּהּ שִׁעוּר שֶׁיַּסְפִּיק לִשְׁתִיָּתוֹ, וְלֹא רָצְתָה לְהוֹסִיף לוֹ לְבַל יִסְתַּכֵּן, כִּי הֶעָיֵף לֹא יְשַׁעֵר בִּשְׁתִיָּתוֹ בְּעֵת צִמְאוֹנוֹ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַחְשׁוֹב כִּי לְצַד הַמְעָטַת הַטּוֹרַח נִתְכַּוְּנָה לָזֶה, אָמְרָה אֵלָיו גַּם לִגְמַלֶּיךָ וְגוֹ׳ עַד אִם כִּלּוּ, וְלֹא אֶתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּהַשְׁעָרַת הַהִסְתַּפְּקוּת. הָא לָמַדְתָּ כִּי לְצַד רַחְמָנוּת וְאַהֲבָה נִתְכַּוְּנָה אֵלָיו כַּטַּעַם הַנִּזְכָּר. עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מ.) בְּפָסוּק (דברים יא:טו) ״וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתְּךָ״ וְגוֹ׳, שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהַקְדִּים לָתֵת מָזוֹן לִבְהֶמְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ אֶת עַצְמוֹ. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי דַּוְקָא דְּאֵין כָּאן סַכָּנָה אוֹ צַעַר, אֲבָל בְּסַכָּנָה אוֹ בְּשֶׁיֵּשׁ צַעַר, קוֹדֶם יֵשׁ לָחוּשׁ לְצַעֲרוֹ וְאַחַר כָּךְ בְּהֶמְתּוֹ. וְלָזֶה כְּשֶׁשָּׁאַל הָאִישׁ ״הַגְמִיאִינִי מְעַט״, הִרְגִּישָׁה הַצַּדֶּקֶת כִּי צָמֵא לַמַּיִם הָיָה וּמִצְטַעֵר הָיָה, לָזֶה אָמְרָה לוֹ ״שְׁתֵה״. וּכְשֶׁנָּתְנָה לוֹ שִׁעוּר שֶׁשִּׁעֲרָה כִּי וַדַּאי אֵין כָּאן חֲשַׁשׁ לְצַעַר הַצָּמָא, ״וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב״, כִּי בְּגֶדֶר זֶה שֶׁאֵינְךָ מִצְטַעֵר אוֹתָם צָרִיךְ לְהַקְדִּים. וְהוּא שֶׁסָּמַךְ הַכָּתוּב לְ״וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ״ ״וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ עַד אִם כִּלּוּ, פֵּרוּשׁ: לֹא אֲשַׁעֵר לָהֶם כְּפִי הָאוּמְדְּנָא, אֶלָּא אַשְׁקֶה וְלֹא אֶשָּׂא יָדִי עַד שֶׁאֶרְאֶה שֶׁמַּיִם לִפְנֵיהֶם וְאֵינָם שׁוֹתִים, וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת.
הגמיאיני נא מעט מים, "let me please sip a little water, etc." Eliezer actually asked for less than he had originally stipulated, seeing he meant to ask her "to incline her jug in order to let him drink (extensively)." Not only did he only ask to take a sip, but he stressed that he wanted only a little water. He also failed to ask her to incline her jug in order to give him to drink. Our sages (Bereshit Rabbah 60,5) explain that Eliezer saw that the waters rose towards Rebeccah. This is when he realised that she was not a Canaanite girl and that she was destined for Isaac. He became afraid that he might forfeit an opportunity by insisting on the conditions he had made in his prayer, and proceeded to ask for the minimum possible. He wanted to make it easy for the girl to meet his request. ותאמר שתה אדוני, She said: "drink my lord, etc." Instead of letting Eliezer merely sip a little water, the girl offered that he drink freely, as much as he wanted. She did not want him to have to use his hand to drink out of, but she lowered the jug to make it more convenient for him. The word ותשקהו, means that not only did Eliezer not have to lift the jug to his lips but she placed it so that he did not even have to tilt it. She brought the jug to the level of his mouth. It is also possible that Rebeccah judged when Eliezer should stop drinking, seeing that weary travellers who have gone without water for a long time are not the best judges of when they may be drinking more than is good for their health. We may view the matter also in light of what the Talmud teaches in Berachot 40, based on Deuteronomy 11,15 that one must feed one's animals before eating oneself. This ruling applies only when there is no danger to the life of the person involved. If his life is in danger, concern for his own health takes precedence over the wellbeing of his animals. When Rebeccah heard Eliezer ask for some water she concluded that she faced a man whose need for water was immediate. This is why she said to him: "drink!" As soon as she had given him sufficient water to ensure he was not in danger of dehydrating she suggested giving water to his camels, the ones which normally should have been looked after first. This is why the Torah phrases Rebeccah's action in such a way that we understand that as soon as was practicable she turned her attention to the camels, giving them to drink. She added that she would continue until the camels had finished drinking, meaning that in the case of the camels she was not going to rely on her personal judgment of when the animals had had enough to drink. She kept drawing water for the camels until they stopped drinking.
העמק דבר על בראשית כ״ד:י״ד
Haamek Davar on Genesis 24:14
The Netziv reads the servant's test as probing not only whether Rivkah would do kindness but whether she would do it with initiative and appropriate energy. Her manner shows a temperament capable of sustaining the responsibilities of a Jewish home.
אותה הוכחת וגו׳. יהי רצון שתהי׳ אותה אשר הוכחת וממילא אם אין כאן האשה אשר הוכחת לא תמצא בתולה שתענה ותאמר כך: ובה אדע. לא אמר ובזה אדע. שלמלוי האות כבר אמר ועשה חסד. ולא אמר עוד הפעם אלא בקשה אחרת שאם יש פה האשה אשר הוכיח ותאמר כך. עדיין הוא צריך לחסד להשיגה בנקל וזהו הבקשה השניה. ובה בבתולה זו. אדע כי עשית וגו׳. במה שתגיע לו מיד שלא בכליון עינים:
Alshekh on Torah, Genesis 24:8
Q — Why does Eliezer attach his test specifically to Yitzchak — 'אותה הכחת לעבדך ליצחק' — when in every other reference throughout the story he speaks of אברהם אדוני? And why is the test specifically that she will offer to water the camels unprompted?
A — The test was designed around Yitzchak's particular middah. Yitzchak's righteousness, as Chazal describe in the dialogue with Yishmael about milah, was 'להוסיף מעצמו יתרון במעשים טובים יותר על הנאמר אליו' — to volunteer more than what is asked of him. Yishmael was circumcised at 13 and could have refused; Yitzchak responded that he would have gone further still — to be slaughtered if commanded. The match for such a person is a woman with the same middah. Eliezer therefore designed a test in which the right woman would not merely respond to the request for water but exceed it on her own — 'וגם לגמליך אשקה.' Rivka's spontaneous addition is what proves she is Yitzchak's זיווג 'מתחלת ברייתה.'
עוד יתכן, באשר נשים לב אל אומרו 'אותה הוכחת לעבדך ליצחק', שייחס הדבר ליצחק ולא לאברהם כאשר עשה בכל שאר הענין, והוא כי ביצחק מצינו במדת צדקו להוסיף מעצמו יתרון במעשים טובים יותר על הנאמר אליו... על כן אמר העבד בלבו בזאת יבחן אשר בת זוגו היא, אשר תהיה לה מדה כמדתו לעשות מעצמה נדיבות והטבה יתירה על הנשאל ממנה, שאומר לה 'הטי וכו' ואשתה' ותוסיף ותאמר 'וגם לגמליך וכו''.
תומר דבורה א׳:א׳ — ד"ה האדם ראוי שיתדמה לקונו
Tomer Devorah 1:1
Ramak begins with the divine attributes of patience, compassion, and bearing with others. These traits provide a strong lens for marital suitability: how a person responds to another's weakness may matter more than how they perform when everything is easy.
האדם ראוי שיתדמה לקונו: הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה לְקוֹנוֹ וְאָז יִהְיֶה בְּסוֹד הַצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה צֶלֶם וּדְמוּת, שֶׁאִלּוּ יְדֻמֶּה בְּגוּפוֹ וְלֹא בִּפְעֻלּוֹת הֲרֵי הוּא מַכְזִיב הַצּוּרָה וְיֹאמְרוּ עָלָיו צוּרָה נָאָה וּמַעֲשִׂים כְּעוּרִים. שֶׁהֲרֵי עִיקָר הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת הָעֶלְיוֹן הֵן פְּעֻלּוֹתָיו, וּמַה יוֹעִיל לוֹ הֱיוֹתוֹ כְּצוּרָה הָעֶלְיוֹנָה דְּמוּת תַּבְנִית אֵבָרָיו וּבַפְּעֻלּוֹת לֹא יִתְדַמֶּה לְקוֹנוֹ. לְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה אֶל פְּעֻלּוֹת הַכֶּתֶר שֶׁהֵן י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים עֶלְיוֹנוֹת. וּרְמוּזוֹת בְּסוֹד הַפְּסוּקִים (מיכה ז, יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ. תִּתֵּן אֱמֶת. אִם כֵּן רָאוּי שֶׁתִּמְצָאֶנָּה בוֹ י"ג מִדּוֹת אֵלּוּ. וְעַכְשָׁו נְפָרֵשׁ אוֹתָן הַפְּעֻלּוֹת י"ג שֶׁרָאוּי שֶׁתִּהְיֶינָה בוֹ: אִם כֵּן בְּסֵדֶר זוֹ רָאוּי לְאָדָם לְהִתְנַהֵג אַף אִם רָאָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה לוֹ רַע וּמַכְעִיסוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ צַד טוֹבָה שֶׁמֵּטִיב לַאֲחֵרִים אוֹ מִדָּה טוֹבָה שֶׁמִּתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה יַסְפִּיק לוֹ צַד זֶה לְבַטֵּל כַּעֲסוֹ מֵעָלָיו וְיֵרָצֶה לִבּוֹ עִמּוֹ וְיַחְפֹּץ חֶסֶד וְיֹאמַר דַּי לִי בְּטוֹבָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְכָל שֶׁכֵּן בְּאִשְׁתּוֹ כִּדְפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְבָמוֹת סג, א) דַּיֵּנוּ שֶׁמְּגַּדְלוֹת אֶת בָּנֵינוּ וּמַצִּילוֹת אוֹתָנוּ מִן הַחֵטְא, כָּךְ יֹאמַר עַל כָּל אָדָם דֵּי לִי בְּטוֹבָה פְּלוֹנִית שֶׁעָשָׂה לִי אוֹ שֶׁעָשָׂה עִם פְּלוֹנִי אוֹ מִדָּה טוֹבָה פְּלוֹנִית שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִהְיֶה חָפֵץ חֶסֶד:
Chapter 1 - That it is fitting for a person to resemble his Creator: It is fitting for a person to resemble his Creator and then he will be [configured] in the secret of the Highest Form, [both] in image and likeness. As if he is alike in his body but not in his actions, he betrays the Form; and they will say about him, "A lovely form, but ugly deeds." As behold, the essence of the Highest Image and Likeness is His actions. And what will it benefit him to have the structure of his limbs like the Highest Form, but not resemble his Creator in his actions? Therefore it is fitting that he should [make his actions] resemble the actions of the Crown (Keter), which are the thirteen highest traits of mercy. And they are hinted to in the secret of the verses (Michah 7:18-20), "Who is a power like You; He will again have mercy on us; You shall give truth." If so, it is fitting that these thirteen traits [also] be found in man. And now we will explain these thirteen actions that are fitting to be with him. If so, it is fitting for a person to practice this approach. If he sees a person doing evil to him and angering him - if there is a good side to [that person], that he does good to others or [has] a good trait that he practice appropriately, that side should suffice for him to nullify his anger from upon him. And his heart [should] be appeased about him; and he [should] desire kindness and say, "It is enough for me with this goodness that he has." And all the more so [is this the case] with his wife; as our Rabbis explained (Yevamot 63a), "It is enough that they raise our children, and save us from sin." So should he say about every person, "It is enough for me with x goodness that he did for me," or "that he did with y," or "[with the] good trait z that he has." He will [hence] be desiring kindness.
כלי יקר על בראשית כ״ד:ב׳
Kli Yakar on Genesis 24:2
Q — Why does the Torah call Eliezer 'המושל בכל אשר לו' — Avraham's 'ruler over all that he had' — in introducing him as the matchmaker for Yitzchak?
A — Kli Yakar's striking pshat: 'לו' refers not to Avraham but to *Eliezer himself*. Most people are ruled BY their money — desire for wealth bends them to do whatever the money demands. Eliezer was the opposite: master of his own possessions ('הוא מושל על כל אשר לו, ואין ממונו מושל בו'). That is precisely why Avraham trusted him with the matchmaking: a man on whom money has no grip will not accept a girl unfit for his master's son just because the temptation is there. The title is the qualification.
ונוכל לומר שמלת 'לו' שב אל אליעזר לפי שכל מי שהוא להוט אחר חמדת הממון הרי ממונו שליט עליו אל כל אשר יחפוץ יטנו, אבל הוא אינו שליט על ממונו כלל... ומזה הצד האמינו לאליעזר, כי ידע בו שהוא מושל על כל אשר לו, ואין ממונו מושל בו, על כן לא יכריחו הממון לעשות בעבורו מה שאינו ראוי ונכון.
משלי עם ביאור הגר״א, ח״א סי׳ י״ח
Beur HaGra on Mishlei 18
The passage interprets “finding a wife” as finding good character traits, mitzvot, and avodat Hashem, while “finding good” refers to finding Torah.
מצא אשה - נאמר על המדות, המצוות ועבודת ה', מצא טוב - התורה.
The Vilna Gaon (Rabbeinu Eliyahu of Vilna) Beur HaGra on Mishlei is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
רש"ר הירש, בראשית כג בסוף
Rav Samson Raphael Hirsch
The passage explains that marriage is termed a “purchase” through the comparison to Ephron’s purchase of a field, but emphasizes that a wife remains a wife and is honored as the most valuable possession on earth.
...קידושי אשה נלמדים מקיחת שדה עפרון, ובכן מאשימים אותנו היהודי "קונה" אפילו את אשתו, אמנם כן הוא, אך אשתו נשארת אשתו, והוא מכבד אותה כנכס היקר לו עלי אדמות. צא והשוה לנשואי עמים אחרים...
פלא יועץ
Pele Yoetz 4
R. Eliezer Papo's entry on the wife: her duty to honor her husband, avoid quarrel, and treat his wishes as binding, alongside the husband's reciprocal duties.
ועקר האהבה היא אהבת הנפש תמסר נפשה לסיעו בעבודת השם יתברך שמו, כי זה חלקה. ובמתק שפתיה תדבר אליו אם צריכה להדריכו בדרך טובה, ולנחמו בעת צרתי. מה אדבר, כי לא כל הדעות שוות, רק הכל לפי מה שהוא אדם צריכה להתנהג עמו לפי מדותיו בחן ושכל טוב כדי שיהא זווגן עולה יפה באהבה ואחוה. חכמות נשים בנתה ביתה (משלי יד א), ואשה יראת ה' היא תתהלל (שם לא ל).
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ב:א׳-ג׳ — ד"ה וְהִנֵּה
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 32:1-3
The Alter Rebbe explains that genuine love of another is rooted in seeing the soul as primary rather than the body and its external distinctions. For marriage, the chapter points toward valuing inner identity, spiritual purpose, and the person's relationship with God.
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן. כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
Acting on the suggestion mentioned above—to view one’s body with scorn and contempt and finding joy only in the joy of the soul alone—is a direct and easy way to attain the fulfillment of the commandment “You shall love your fellow as yourself” toward every soul of Israel, both great and small. For, whereas one despises and loathes one’s body, while as for the soul and spirit, who can know their greatness and excellence in their root and source in the living G–d? Being, moreover, all of a kind and all having one Father—therefore, all Israelites are called real brothers by virtue of the source of their souls in the One G–d; only the bodies are separated. Hence in the case of those who give major consideration to their bodies while regarding their souls as of secondary importance, there can be no true love and brotherhood among them, but only [a love] which is dependent on a [transitory] thing. This is what Hillel the Elder meant when he said in regard to the fulfillment of this commandment, “This is the whole Torah, while the rest is but commentary,” and so on. For the basis and root of the entire Torah are to raise and exalt the soul high above the body, reaching to the Source and Root of all the worlds, and also to bring down the Light of the En Sof, blessed is He, upon the community of Israel, as will be explained later, i.e., into the fountainhead of the souls of all Israel, to become “One into One.” This is impossible if there is, G–d forbid, disunity among the souls, for the Holy One, blessed is He, does not dwell in an imperfect place, as we pray, “Bless us, our Father, all of us as one, with the light of Your Countenance,” as has been explained at great length elsewhere.
שם משמואל, חיי שרה ב׳ — שנת תרע"ב
Shem MiShmuel, Chayei Sara 2
Shem MiShmuel's treatment of Chayei Sarah examines the episode of Rivkah and Yitzchak through the lens of inner character and the spiritual function of the Jewish home. It is useful for developing the idea that a prospective spouse must be able to embody holiness in practical life.
במד"ר יודע ה' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשים אמר רב יוחנן כהדא עגלתא תמימתא, נראה דהנה במד"ר פרשה מ"ז כתיב אשת חיל עטרת בעלה אמר רב אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרת בבעלה, רבנן אמרו מרתא לבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, וברש"י מכאן שהי' אברהם טפל לשרה בנביאות, ולפי פשט הדברים נראה לכאורה ששרה היתה גדולה מאברהם, אך בזוה"ק שאברהם הוא הנשמה ושרה היא הגוף, וכן הוא בלשון הראשונים שאברהם ושרה הם חומר וצורה, וא"כ הרי לא יתכן שהגוף יהי' גדול מהנשמה וחומר מהצורה: ונראה דהנה דברי הזוה"ק דאברהם ושרה הם נשמה וגוף לאו בדרך רמז ומליצה ואסמכתא בעלמא כתב כן אלא כן הוא באמת, והיינו שהשכל אלקי והארה אלקית שנמצא בישראל הכל נמשך מאאע"ה, וכל תשוקת ישראל לאביהן שבשמים והדביקות שיש בישראל הכל נמשך משרה, באופן שאאע"ה הוא הנשמה והשכל שבישראל, ושרה היא הלב שבישראל, כי האבות כל מה שפעלו לא לעצמם לבדם פעלו אלא גם לזרעם אחריהם וכלל ישראל כולו, ואברהם שהי' חכם גדול בכל עניני העולם כולו ובזוה"ק ריש פרשת לך האריך מאד מחכמתו הגדולה, ועוד שם בזוה"ק (פ"ג.) אמר ר"ש ת"ח כלא רזא דחכמתא איהו וקא רמז בחכמתא ודרגין דלתתא דקא נחית אברהם לעומקייא דלהון וידע לון ולא איתדביק בהו, ע"כ, והיינו דביטל את חכמתו הגדולה להשי"ת והלך בתמימות ואף מה שלא הסכים עמו שכלו והי' נראה זר בעיניו לא השגיח על שכלו, וכמו שהי' הענין בהעקידה שאברהם ידע שפיר סוד הקרבן וידע שאין אדם ראוי לקרבן ואעפ"י כן לא השגיח על שכלו וקיבל דבר הש"י בתמימות, וממנו תקיש לשאר הנסיונות שבאם הי' גם שכלו מסכים לכל אלה לא הי' נחשב לנסיון כלל, כי צדיקים לבם ברשותם אל כל אשר יחפוץ יטנו, ואם הי' גם שכלו מסכים נקל מאד הי' בעיניו להטות את לבו להיות נמשך אחר שכלו, וע"כ על כרחנו לומר שכל הנסיון הי' מפאת ששכלו לא הסכים לזה ואעפי"כ כפף את שכלו לדעת המקום, וידוע דמכל מה שאדם בורח לכבוד הש"י הוא בא לעומתו בדרגין עלאין קדישין, ובזכות ויסתר משה פניו זכה לתמונת ה' יביט, ובמד"ר שמה שהסתיר פניו הוא שחלק כבוד להש"י, ע"כ זכה לזה עצמו בדרגין עלאין קדישין, וכמו כן אאע"ה באשר שביטל את שכלו לרצון הש"י זכה להארת שכל אלקית מאד מאד לו וגם לכל זרעו אחריו בצד מה, ושרה באשר בטבע הנשים להמשיך אל החומרית ביותר ותשוקה שלהם ביותר בדברים החומרים, והיא ע"ה לא נדבקה בדברים החומרים וכבר אמרנו לפרש דברי הזוה"ק שחשב מעלת שרה שזכתה לפרשה שלימה בתורה מענין שני חיי' ופטירתה וקבורתה משום שירדה למצרים ולא נדבקה בחלק הרע שמה, ולכאורה אינו מובן וכי לא הי' לשרה מעלות רמות ונשאות יותר מזה והרי היתה נביאה גדולה מאברהם, ומדוע לא חשיב רק זה, וכבר הי' צניעות בישראל לאלפים שמסרו נפשם להריגה כדאיתא ריש כתובות, אבל פרשנו שזוה"ק נחת לשורש מעלת שרה, ויסוד הבנין, כי באשר לא נדבקה בהרע, באה לעומתו בקדושה לתשוקה אלקית ביותר, ונעשה גופה וחומר שלה קודש קדשים ובשביל זה זכתה לכל מעלותי' רמות ונשאות שהלכה דרגא אחר דרגא והנה היא גם היא לא לעצמה לבד זכתה כי אם לכל זרעה אחרי' שיהי' גופם והיינו לבם משתוקק לאביהן שבשמים אפי' בלי התחכמות, כללו של דבר אברהם ושרה הם המוח והלב של כל ישראל, אברהם קדושת השכל, ושרה קדושת הלב כמו שהם עצמם הי' ולעומת שני קדושת האלו קדושת השכל וקדושת הגוף אנו אומרים בברכת ק"ש והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצותיך, ואף שזה בלא זה אי אפשר שבלתי תשוקת הלב להש"י אי אפשר שיהי' בו קדושת השכל והארה אלקית, וכן היפוך נמי לא ימצא זה בלי זה ומפורש אמרו ז"ל ולא ע"ה חסיד, מ"מ ההתחלה ויסוד הבנין באאע"ה הי' היסוד השכל וממנו בא לקדושת הלב, ובשרה הי' היסוד הלב, וממנה באה ג"כ לקדושת השכל והארה אלקית: והנה במדר"ת שאברהם הספיד את שרה ואמר עלי' כל הפרשה אשת חיל מי ימצא, והנה נאמר שם ותעש בחפץ כפי', ויש לדקדק בנגינות הטעמים שתיבת ותעש מוטעם במלך, ותיבת בחפץ כפי' סמוכים והוא בלתי מובן לכאורה, כי החפץ הוא בלב, ויותר הי' צריך להיות ותעש בחפץ סמוכים וכפי' מוכרת והי' ענינו שמה שעשתה הי' בחפץ ורצון ולא בעצלתים, אך להנ"ל יובן שמעלתה הי' קדושת הגוף שהי' מעצמו נמשך אחר הש"י כאלו הכפים בעצמותם הי' בעלי חפץ ורצון, וכעין שאיתא במדרש על דוד המע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יום אני מחשב למקום פלוני אני הולך והי' רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, שהרגלים אפי' בלי הוראת השכל, ועליו נאמר ג"כ כעין זה הלשון ובתבונות כפיו ינחם שהי' תבונה גם בכפים:
אגרות קודש — ח"טז אגרת ה'תתקמו
Igros Kodesh letter 5946
The passage advises evaluating prospective matches primarily by their commitment to Torah and mitzvot, praying to Hashem as the One who arranges marriages, and trusting that pursuing one’s sacred educational mission faithfully will bring a good match in both physical and spiritual terms.
זה ניתנה תורתנו תורת חיים בשביל לעלות מדרגא אל דרגא בדרך העולה לשלימות מין האדם. מובן שאין כוונתי בהנ"ל להטיף מוסר, כי אם לעוררו אשר אולי גם בענינו כן הוא המצב, ואם כן אין פלא שלע"ע לא נגמר ענין, אבל לאידך גיסא בידו הדבר תלוי, כי באם מכאן ולהבא יתענין בהצעות כאמור בהעיקר, היינו בהנוגע לתורה ומצות וכו', ויתפלל להמזווג זיווגים, כמרז"ל וכמה שנאמר מה' אשה משכלת, ימציא לו השי"ת זיווגו הטוב לפניו בגשמיות וברוחניות. כיון שהשגחה עליונה העמידתו על התפקיד לחנך בני ישראל הרי מובן שככל שיוסיף בתפקידו מלאכת
אגרות קודש — ח"ד אגרת תתכה
Igros Kodesh letter 825
The passage advises establishing daily Torah study, pursuing a suitable match energetically, and treating one’s wife calmly, stating that these practices can help bring about a fitting and enduring marriage blessed with upright children.
יתברך פרנסתו בקרוב ממש, וימצא זיווג הגון לפניו בכל הפרטים, ויודיע בשורות טובות מזה. * * * מה שמזכיר במכתבו על דבר אחיו הבכור מר... שי' שהוא כבר בגיל שלשים שנה ולא הצליח בנשואין עד עתה, הנה ימסור לו, אשר יקבע לו שיעורים בתורה בכל יום יום, ועל אחת כמה וכמה ביום שבת קדש, וישתדל במרץ בחיפוש שידוך המתאים לפניו, ויזכור מאמר רז"ל אשר אשה הנהגת הבעל עמה צריכה להיות בניחותא, וזכות קביעות העתים לתורה יעזור לו למצא אשה המתאימה לפניו, ואם יתנהג באופן הנ"ל יתן השי"ת שיעלה זיווגם ליפה, זיווג קיימא, ויתברך בדו
פניני הלכה, משפחה ג׳:ה׳
Peninei Halakhah, Family 3:5
The passage advises avoiding families marked by chronic conflict, arrogance, and quarrelsomeness, and emphasizes choosing a spouse whose character prominently reflects compassion, modesty, and acts of kindness.
שידוכים / מידות טובות וקשר לתורה אמרו חכמים שאם ישנן שתי משפחות שמתגרות ומתקוטטות ביניהן בקביעות, או משפחה שבניה ידועים כחוצפנים ועזי פנים אשר מרבים לריב ולהתקוטט – ראוי שלא להתחתן עמהם, ואף יש לחשוש שמא אינם מזרע ישראל (שו"ע אה"ע ב, ב). ואמנם יש מהאחרונים שכתבו, שבעקבות הגלות נתרבו המחלוקות בישראל, ואי אפשר לקבוע באופן מוחלט על פי סימנים אלו את זהותה הלאומית של המשפחה (יש"ש קידושין פ"ד סי' ד'; ערוה"ש ב, טו). אך בכל אופן ברור לכולם שעדיף להתרחק ממשפחות בעלות תכונות שליליות אלו. עוד נזכרו ב'שולחן-ערוך' שלוש תכונות שמנו חכמים כתכונות מרכזיות באופיים של בני ישראל: רחמנות, ביישנות וגמילות חסדים (יבמות עט, א). תכונות אלו צריכות להיות התכונות המרכזיות שעל פיהן יש לבחור את בן הזוג.
תשובות והנהגות, ח״ה סי׳ רס״ד
Teshuvos V'hanhagos 5:264
The passage says that outward signs such as age or wearing a long garment do not determine whom to choose as a lifelong partner, emphasizing instead Torah greatness, yirat shamayim, and good character traits, with siyata diShmaya, as the basis for building a distinguished Jewish home.
Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
משנה הלכות, ח״ו סי׳ רל״ו
Mishneh Halachos 6:236
The passage teaches that since a person’s actions follow the purity of their thoughts, one should marry a woman whose thoughts have been devoted exclusively to what is holy, so that the offspring granted through her will be pure and undefiled.
Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
דברי יציב, יו"ד סי׳ נ״ה
Divrei Yatziv YD 55
The passage cites Chazal’s teaching that a proper wife fulfills her husband’s will, avoids imposing severe vows and prohibitions, follows the ways of her parents, and heeds parental instruction.
Divrei Yatziv is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
שערי הלכה ומנהג, אה"ע סי׳ כ״ג
Shaarei Halacha uMinhag, Even HaEzer 23
The passage says that a woman should ensure her future home is founded on Torah and mitzvot, with both spouses firmly committing to observance and the husband setting regular times for Torah study.
the Lubavitcher Rebbe's halachic responsa and rulings, compiled by Heichal Menachem (ed. R' Yosef Yitzchak Havlin) Shaarei Halacha uMinhag is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
חידושי אגדות מהר״ל, יבמות דף ס״ב
Chiddushei Aggadot, Yevamot 62
The passage contrasts a good wife, through whom Torah is metaphorically described, with a bad wife, and explains “one who finds a wife finds good” as referring to a person finding what fulfills his deficiency.
The Maharal of Prague (R. Yehudah Loew) Chiddushei Aggadot (Maharal) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
דרכי טהרה כ״ו:י״ד — ד"ה אשה שהוא רוצה לישא אותה –
Darchei Tahara 26:14
Rabbi Mordechai Eliyahu states that a man may and should look at a woman he wishes to marry to determine whether she is pleasing to him, but he must not gaze at her in a lustful manner, as expressed by the verse, “I have made a covenant with my eyes; why then should I look upon a virgin?
אשה שהוא רוצה לישא אותה – מותר לו וראוי לו לראותה אם היא לרצונו, אבל לא יסתכל בה דרך זנות, ועל זה נאמר: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה".
דרכי טהרה כ׳:ג׳ — ד"ה גַּם הָאִשָּׁה צְרִיכָה לְשַׁתֵּף עַצְמָהּ בַּהֲכָנוֹת
Darchei Tahara 20:3
Rabbi Mordechai Eliyahu states that a woman should participate in marital preparations discreetly and by implication, maintaining modesty and considerate habits before her husband, including avoiding foods and drinks that cause unpleasant odors or discomfort at night.
גַּם הָאִשָּׁה צְרִיכָה לְשַׁתֵּף עַצְמָהּ בַּהֲכָנוֹת אֵלּוּ כְּפִי דַרְכָּהּ בְּרֶמֶז וּבִצְנִיעוּת, וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "שֶׁהָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בַּלֵּב, וְהָאִישׁ תּוֹבֵעַ בַּפֶּה – זוֹ הִיא מִדָּה טוֹבָה שֶׁבַּנָּשִׁים". וְרַב חִסְדָּא שֶׁהָיָה מֵחֲסִידֵי בָּבֶל צִוָּה לִבְנוֹתָיו (שֶׁהָיוּ נְשׂוּאוֹת לִגְדוֹלֵי הָאָמוֹרָאִים, רָבָא וְעוֹד) דֶּרֶךְ-אֶרֶץ, וּבֵין שְׁאָר הַדְרָכוֹתָיו אָמַר לָהֶן: תִּהְיוּ צְנוּעוֹת בִּפְנֵי בַעֲלֵיכֶן וְכוּ', לֹא תֹּאכְלוּ יָרָק (בָּצָל) בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי רֵיחַ הַפֶּה, לֹא תֹּאכְלוּ בַּלַיְלָה דְּבָרִים הַמְבִיאִים לִידֵי הֲפָחָה וְכַדּוֹמֶה, לֹא תִּשְׁתּוּ שֵׁכָר בַּלַּיְלָה וְכוּ', "נָקִיט מַרְגְּנִיתָא בַּחֲדָא יְדֵהּ, וְכַוְרָא בַּחֲדָא יְדֵהּ – מַרְגְּנִיתָא אַחְוֵי לְהוּ, וְכַוְרָא לָא אַחְוֵי לְהוּ, עַד דְּמִצְטַעֲרָן, וְהָדַר אַחְוֵי לְהוּ".
לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם, שאם מת או גולה, מובטח לו שיהיה בנו תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם, ישא בת גדולי הדור, שהם צדיקים ואנשי מעשה. לא מצא בת גדולי הדור, ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות, ישא בת גבאי צדקה, שבודאי הם טובים ונאמנים, שדרך למנות אנשים כאלה.
Same passage as Pesachim 49b:2
נפי שהעיקר הטוב שבאדם הוא שיהיה לו מחשבה טהירה ונקיה כי אחרי המחשבה ימשך מעשה הגוף על כן ראוי לו למשרת הגדול להדבק באשה שלא קבעה מחשבתה באיש אחר זולתי גו שהוא קודש קדשים ומתוך כך יהי׳ הזרע שיתן לו השי״ת ממנה טהור ונקי
אשת חיל - ג' נשים הן, אשת חן שהיא יפת מראה, אשה יפה שהיא יפת תואר, ואשה משכלת יראת ה', שהוא העקר...
from our library copy — not yet checked against the original
והוא אשה - משמעו גדולה בדעת ומשכלת ביראת ה', אף על גב שעדיין בבתוליה - צעירה. כי אם בתולה - אם אינו מוצא משכלת וכו' יקח פשוטה מעמיו, שאסור לישב בלא אשה. ולא יחלל זרעו - אפילו בביאה בלא אישות.
from our library copy — not yet checked against the original
מצוה שיקדש אדם את אשתו בעצמו יותר מעל ידי שלוחו, וכן מצוה לאשה שתקדש עצמה בידה יותר מעל ידי שלוחה...
from our library copy — not yet checked against the original
...ולומדים אנו שיש לחסיד להתפלל שיזמין לו הקב"ה אשה חסידה, ולא יחוש על עושר כי אם שתהא צדקת, ומפני מעשיו הטובים ירבו לו עשרו, ואם יתחתן בשביל העושר לבסוף יפול בידם ויקבל שכרו בעולם הזה, שנהנה ממעשיו הטובים, אבל אם לוקח מבנות הטובים וממילא בא לו העושר, זהו פירות מעשיו הטובים, והקרן קיימת לו לעולם הבא...
from our library copy — not yet checked against the original
מכלל האהבה והיראה שיתפלל לפניו, שידבק בו, שישבע בשמו... שילמד תורה וילמדנה לאחרים, שלא יתכן אהבת השי"ת בלתי למוד התורה, שיברך על מזונו... ילך בדרכי הקדושה ויתרחק מן הטומאה ויטהר מהם... אם ילך בדרכי הקדש יבעול בקדושין כדי שתהא קנין כספו ומיוחדת לו ואסורה לכל אדם כהקדש...
from our library copy — not yet checked against the original
יתפלל שיזמין לו ה' אשה טובה, כי נוהג שבעולם שהאיש כרוך אחר האשה, כאחאב, ומעשה בחסיד שגרש אשתו החסידה ונשא מרשעת, והיא נשאה רשע, החסיד נהפך בעצת אשתו לרשע, והרשע שב מרשעתו ונעשה צדיק גמור על ידי אשתו. לכן ירא שמים אל יקח עצה מאשתו בעניני מצוה שעיניה צרות, ואפילו היא יראת שמים. מי לנו גדול ביראת שמים משרה אמנו והוצרך אברהם לומר לה "קמח סולת" וגו'. אבל במילי דעלמא, "אתתך גוצא גחון ולחיש לה" (אשתך קטנה גחון ולחוש לה).
from our library copy — not yet checked against the original
Sources explore the principle of tailoring a child's education to their individual character, abilities, and inclinations. Classical and later commentators discuss how instruction aligned with a child's natural path creates lasting habits and spiritual development.
Jewish sources address death and mourning through biblical narratives of burial and lament, prophetic visions of redemption, talmudic discussions of funeral practice and communal obligations, and rabbinic codification of the mourning periods and their restrictions. Together they establish both the practical structure of aveilut and its spiritual significance in Jewish life.
Sources explore the Prophetic image of raising up the fallen sukkah of David—recited in the Harachaman blessing during Sukkot meals—and connect it to the practical halakhic requirements for building and repairing a valid sukkah, including structural integrity of walls and s'chach.
These sources explore how advancing age can deepen spiritual wisdom and purpose rather than diminish it. They draw on biblical reflections on lifespan and divine blessing, rabbinic teachings on judgment and growth in later years, and Hasidic interpretations of how a lifetime of accumulated holiness culminates in old age.
These Chassidic sources explore Parshat Emor through the lens of spiritual elevation and divine service. They connect the Kohen's holiness to universal themes of inner sanctification, the power of speech, joy in the festivals, and the individual Jew's responsibility to embody and radiate holiness in the world.
These sources explore the Chassidic teaching that each week of counting the Omer corresponds to a refinement of a different middah (character trait) of the nefesh habehamit, the animal soul. The sources ground this practice in foundational teachings about the nature of the animal soul and its capacity for spiritual elevation.