The Fallen Sukkah of David in Bentching

בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃

וְרָבָא אָמַר, מֵהָכָא: ״בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים״. אָמְרָה תּוֹרָה: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים צֵא מִדִּירַת קֶבַע וְשֵׁב בְּדִירַת עֲרַאי. עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — אֵין אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי אֶלָּא דִּירַת קֶבַע. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, עָשָׂה מְחִיצוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן, הָכִי נָמֵי דְּלָא הָוֵי סוּכָּה? אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ: עַד עֶשְׂרִים אַמָּה דְּאָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי, כִּי עָבֵיד לֵיהּ דִּירַת קֶבַע, נָמֵי נָפֵיק. לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, דְּאָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת קֶבַע, כִּי עָבֵיד לֵיהּ דִּירַת עֲרַאי, נָמֵי לָא נָפֵיק.

Rava said that the halakha is derived from here: “In sukkot shall you reside seven days” (Leviticus 23:42). The Torah said: For the entire seven days, emerge from the permanent residence in which you reside year round and reside in a temporary residence, the sukka. In constructing a sukka up to twenty cubits high, a person can render his residence a temporary residence, as up to that height one can construct a structure that is not sturdy; however, in constructing a sukka above twenty cubits high, one cannot render his residence a temporary residence; rather, he must construct a sturdy permanent residence, which is unfit for use as a sukka. Abaye said to him: But if that is so, then if he constructed a sukka with steel partitions and placed roofing over them, so too, there, say that it would not be a fit sukka, as any sukka constructed as a permanent residence would be unfit. However, there is no opinion that deems a sukka of that sort unfit. Rava said to him in response that this is what I am saying to you: In a case where one constructs a sukka up to twenty cubits high, a height that a person typically constructs a temporary residence, when he constructs a structure of that height that is sturdy like a permanent residence, he also fulfills his obligation. However, in a case where one constructs a sukka more than twenty cubits high, a height that a person typically constructs a permanent residence, even when he constructs it in a less sturdy fashion like a temporary residence, he does not fulfill his obligation.

וּבֵית הִלֵּל — הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְעוֹשִׂין סוּכָּה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.

The Gemara asks: And how do Beit Hillel interpret this verse? The Gemara answers: That verse is necessary to teach that one may establish a sukka even during the intermediate days of the Festival. If one failed to construct a sukka prior to the onset of the Festival, or if it collapsed during the Festival, he may establish it during the intermediate days, as the mitzva to establish a sukka is in effect for all seven days of the Festival.

וְאָמְרוּ: הַעֲלוּם לַסּוּכָּה.

and they each said: Take them up to the sukka.

תָּנוּ רַבָּנַן: סוּכָּה גְּזוּלָה, וְהַמְסַכֵּךְ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אָמַר רַב נַחְמָן: מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁתּוֹקֵף אֶת חֲבֵירוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִסּוּכָּתוֹ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. אִי קַרְקַע נִגְזֶלֶת — סוּכָּה גְּזוּלָה הִיא. וְאִי נָמֵי קַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת — סוּכָּה שְׁאוּלָה הִיא. וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ, דְּאָמְרִי: אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְקַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת, וְסוּכָּה שְׁאוּלָה הִיא.

§ The Sages taught: With regard to a stolen sukka and with regard to one who roofs a sukka in the public domain, which is tantamount to robbing land from the public, Rabbi Eliezer deems these sukkot unfit for use in fulfillment of the mitzva, and the Rabbis deem them fit. Rav Naḥman said: This dispute is limited to a case where one assaults another and forcibly evicts him from his sukka, and takes his place in the sukka. In that case, Rabbi Eliezer deems the sukka unfit. And Rabbi Eliezer conforms to his own reasoning, as he said: A person does not fulfill his obligation with the sukka of another. Therefore, in any event, he does not fulfill his obligation with it. If land can be stolen and acquired by the robber, the sukka from which he evicted the owner is a stolen sukka. And if indeed land cannot be stolen, nevertheless, the robber does not fulfill his obligation according to Rabbi Eliezer, as it is a borrowed sukka. And the Rabbis conform to their reasoning, as they said: A person fulfills his obligation with the sukka of another. And since land cannot be stolen and the sukka is merely a borrowed sukka and not a stolen one, the robber fulfills his obligation, despite the fact that he committed a reprehensible act.

וְחַיָיבִין בִתְפִילָּה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ.

ביום ההוא. ביום הגאולה אקים את סוכת דוד הנופלת לפי שאמר מלכות אפרים תבטל אמר כי מלכות דוד תקום והיא הסוכה על דרך משל כי היא סוככת על העם:

הלכות סוכה בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה וסוכה זו צריך שתהיה במקום הראוי לעשותה וממין הראוי ושיהיו דפנותיה כראוי בשיעורם ובמנינם ושיהיה סככה כראוי ושלא תהא גבוה יותר משיעורה ולא נמוכה פחות משיעורה ולא קטנה משיעורה:

העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וכו' נכנס לישב בה אומר לישב בסוכה. כתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' סוכה הל' יב דיש לקדש מעומד משום עובר לעשייתן ולדבריו היה צריך לברך קודם שיכנס בה דהכניסה היא המצוה ולא הישיבה דאם היה אוכל מעומד היה צריך לברך על הסוכה אלא ודאי כיון דמצות סוכה היא אכילה וטיול אם מברך אחר שישב מיקרי שפיר עובר לעשייתן כדאיתא בירושלמי דברכות פרק הרואה העושה ציצית לעצמו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות ציצית נתעטף אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית אלמא אף על פי שכבר נתעטף מברך לפי שהמצוה נמשכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד וכן נמי בסוכה המצוה נמשכת כל זמן אכילה ובסוכות תשבו פי' תתעכבו כמו וישב העם בקדש במדבר כ וכן ופתח אהל מועד תשבו ויקרא ח ולישב בסוכה היינו נמי להתעכב בסוכה ואם כן מיקרי שפיר עובר לעשייתן אם מברך אחר הישיבה וכן כתב מר רב צמח גאון ז"ל אף על פי שמשנכנס לה צריך לברך כיון שאין לה קבע אלא בישיבה בסעודה ויש קידוש הכוס וסעודה לפניו סודרן על הכוס ורבינו מאיר היה מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא אף בחול משום דקאמר נכנס לישב בה מברך הלכך ראוי שתקדום ברכה לברכת המוציא מיד אחר הישיבה והעם לא נהגו כי רגילין העם שאין מברכין על הסוכה אם נכנס בה לטייל בה ושינה אלא דוקא בשעת אכילה הלכך ראוי שיברך תחלה ברכת המוציא שמתחיל הסעודה ואחר כך יברך על הסוכה. ת"ר העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו ודוקא לעצמו אבל לאחר לא מברך מידי להאי תנא ובירושלמי פ' הרואה תניא העושה לעצמו מברך לעשות סוכה עשאה לאחר מברך על עשיית סוכה ואגמרא דידן סמכינן דגרסינן בפרק התכלת (מנחות דף מב.) אמר רב חסדא כל מצוה שכשירה על ידי נכרי אין ישראל מברך על עשייתה וסוכת גנב"ך כשירה ואיכא מ"ד כל מצות שאין עשייתן גמר מצוה אין צריך לברך היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד ואם לאו לכשיכנס בה מברך שתים משמע דברישא כשבירך שהחיינו בעשייתה אינו מברך שתים בכניסתה ותימה והלא צריך לברך שהחיינו בשביל המועד כמו שמברכין זמן בכל המועדים וי"ל כיון דסוכה מחמת חג עשה סברא הוא דזמן דידה אע"פ שבירך בחול פוטר זמן החג דזמן מחמת המועד קאתי אפילו בלא יו"ט דאמרינן לקמן דאי לא בריך האידנא מברך למחר וליומא אוחרא לפי זה כ"ש כשבירך זמן על הלולב ביו"ט ראשון שאין צריך לברך עליו זמן ביו"ט שני.

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ יָתִיב בְּמָדוֹרָא דָּא, צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, שְׁכִינְתָּא פַּרְסָא גַּדְפָהָא עָלֵיהּ מִלְּעֵילָּא, וְאַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּיא אָחֳרָנִין שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּיא, וְדָוִד מַלְכָּא, שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. שִׁבְעַת יָמִים כְּתִיב, וְלָא בְּשִׁבְעַת יָמִים. כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, (שמות ל״א:י״ז) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ' אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחְדֵּי בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, בְּאַנְפִּין נְהִירִין, בְּאוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין עִמֵּיהּ. וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, וּלְבָתַר יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת. בְּקַדְמִיתָא תֵּשְׁבוּ, וּלְבָתַר יֵשְׁבוּ. אֶלָּא, קַדְמָאָה לְאוּשְׁפִּיזֵי. תִּנְיָינָא, לִבְנֵי עָלְמָא. קַדְמָאָה לְאוּשְׁפִּיזֵי, כִּי הָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כַּד הֲוָה עָיֵיל לַסּוּכָּה הֲוָה חַדֵּי, וְקָאִים עַל פִּתְחָא לַסּוּכָּה מִלְּגָאו, וְאָמַר נְזַמֵּן לְאוּשְׁפִּיזִין. מְסַדֵּר (נ"א נסדר) פָּתוֹרָא, וְקָאִים עַל רַגְלוֹהִי, וּמְבָרֵךְ, וְאוֹמֵר בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין, תִּיבוּ. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, תִּיבוּ. אָרִים (ס"א אסחי) יְדוֹי, וְחַדֵּי, וְאָמַר זַכָּאָה חוּלָּקָנָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, (דברים לב) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ וְגוֹ', וַהֲוָה יָתִיב. תִּנְיָינָא, לִבְנֵי עָלְמָא, דְּמַאן דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַמָּא וּבְאַרְעָא קַדִּישָׁא, יָתִיב בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, לְקַבְּלָא אוּשְׁפִּיזִין, לְמֶחְדֵּי בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וּבָעֵי לְמֶחְדֵּי לְמִסְכְּנֵי. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּחוּלָקָא דְּאִינּוּן אוּשְׁפִּיזִין דְּזַמִּין דְּמִסְכְּנֵי הוּא. וְהַהוּא דְּיָתִיב בְּצִלָּא דָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְזַמִּין אוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין עִלָּאִין, אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא יָהִיב לוֹן חוּלָקֵיהוֹן, כֻּלְּהוּ קַיְימֵי מִנֵּיהּ, וְאַמְרֵי (משלי כ״ג:ו׳) אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְגוֹ', אִשְׁתְּכַח דְּהַהוּא פָּתוֹרָא דְּתַקִּין, דִּילֵיהּ הוּא, וְלָאו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָלֵיהּ כְּתִיב (מלאכי ב׳:ג׳) וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ', פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם, וְלָא חַגַּי. וַוי לֵיהּ לְהַהוּא בַּר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא קַיְימֵי מִפָּתוֹרֵיהּ.

דיני דפנות הסוכה. ובו יג סעיפים: כל הדברים כשרים לדפנות (וא"צ להעמידם דרך גדילתן) (טור) ואפילו חמתה מרובה מצלתה מחמת הדפנות כשרה: הגה מ"מ לא יעשה הדפנות בדבר שריחו רע [ר"ן] או דבר שמתייבש תוך ז' ולא יהא בו שיעור מחיצה [דעת עצמו]: היו דפנותיה גבוהים שבעה ומשהו והעמידם בפחות משלשה סמוך לארץ כשרה אפי' הגג גבוה הרבה ובלבד שיהא מכוון כנגדן ואפי' אינן מכוון ממש רק שהוא בתוך שלשה כנגדו כשרה ואם אינה גבוה אלא י' טפחים אפילו אין בדופן אלא ארבע ושני משהויין כשרה שמעמידה באמצע ואמרינן לבוד למעלה ולמטה וחשוב כסתום היו הדפנות גבוהות מן הארץ שלשה טפחים פסולה: העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד ומילא בין האמירים (פירוש הענפים) בתבן וקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים אע"פ שקשרן בטוב זמנין דמינתקי ולאו אדעתי' והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה והרוצה לעשות בסדינים טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה:

The Laws of the Walls of the Sukkah, 13 Seifim: All materials are valid for the walls of the sukkah (and it is not necessary to erect things similar to how they grow) (Tur). Even if the sukkah's sunlit area is greater than its shaded area due to the walls, it is still valid. Rema: In any case, one should not make the sides of the sukkah out of something that smells bad [R"an] or something that will wither within seven days such that it will not have the minimum measurements of a wall (his own opinion). If its walls are taller than seven tefachs and a bit and they are erected less than three tefachs from the ground, it is valid even if the roof is much higher, as long as they are directly under it. Even if they are not precisely under it, as long as they are within three [tefachim] it is kosher. If [the roof] is only ten tefachim high, even if the wall is only four and two bits tall, it is kosher when it is placed in the middle. We [legally consider it to] extend above and below, and it is considered closed. If the walls are more than three tefachim above the ground, it is invalid. If one makes his sukkah between trees with the trees as its walls, if they are strong or tied and secured such that normal wind will not regularly shake them, and the open spaces are filled in with straw and hay such that the wind will not shake them, and they are tied, it is kosher. Therefore, it is not good to make the walls from sheets of flax without poles even if they are tied well because sometimes they unintentionally get detached and you have a wall that cannot withstand a normal wind. If one wants to use sheets, it is good to weave poles into the walls every three [tefachim].

דין סוכה ישנה. ובו ב סעיפים: סוכה ישנה דהיינו שעשאה קודם שיכנסו ל' יום שלפני החג כשרה ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג ואפילו בטפח על טפח סגי אם הוא במקום אחד ואם החידוש על פני כולה סגי אפי' כל דהו ואם עשאה לשם החג אפי' מתחלת השנה כשרה בלא חדוש:

The Law of an Old Sukkah, 2 Seifim: An old sukkah — i.e., one that was made more than 30 days before Sukkos — is valid provided something new was done to it for the sake of the festival (See Sukkah 9a). For this, even a handbreadth by a handbreadth is sufficient if it is in one place and if the new thing was done for all the Sukkah. And if it was done for the sake of the festival, even if it was done at the beginning of the year, it is valid without anything new.

(א) בין במזיד - אשמועינן שלא קנסוהו עבור זה וכ"ש אם נפלה סוכתו ביו"ט דעושה אותה בחוה"מ. וביו"ט אסור להקימה ואפילו אם הרוח הפיל ממנה רק מקצת מן הסכך לבד אין להוסיף ביו"ט בעצמו וע"י עכו"ם אפילו נפל הסכך כולו ג"כ יש להתיר: (ב) בסוף יום שביעי - דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג פי' באיזה ימים משבעת הימים שתרצה ואפילו ביום השביעי אם לא עשית קודם לכן. וביה"ש אסור לעשותה ע"י עצמו דהוי ספיקא דאורייתא וע"י עכו"ם שרי לעשותה. גר שנתגייר [בזה"ב] בתוך ימי החג עושה סוכה בימי החג הנותרים:

סוכה אע"פ שלא נעשית לשם מצוה כשרה והוא שתהיה עשויה לצל כגון סוכת עכו"ם נשים בהמה כותיים רועים קייצים בורגנין שומרי שדות אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה לפי שלא נעשית לצל לפיכך החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה שהרי לא עומד גדיש זה לצל (ומה שעושה אח"כ הוי תעשה ולא מן העשוי) (טור) לפיכך אם עשה בתחלה כשנתן שם הגדיש חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה וחטט בו אח"כ והשלימה לעשרה כשרה שהרי נעשית סכך שלה לצל ואם הגדיש גדול ולא הניח אלא חלל טפח במשך ז' ושוב חקק בה הרבה ועשה בה סוכה גדולה אינה כשרה כולה ע"י משך שבעה שהניח תחלה ואם חקק משני צדדים ד"א יותר על השבעה אף השבעה פסולה דסכך פסול פוסל מן הצד בד' אמות: הגה ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות ואם עשה טפח סמוך לסכך מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות כמו בחוטט בגדיש:

(ז) חלל טפח במשך שבעה וכו' - הטעם דכיון שהניח חלל טפח במשך ז' על ז' שהוא שיעור סוכה שם סכך עליו דכל טפח מקרי אהל וכשחטט אח"כ אין זה עשיית הסכך אלא תיקון הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והוי כסוכה שאינה גבוה עשרה וחקק בה להשלימה לעשרה דכשר: (ח) וחטט בה וכו' - בין שהיתה מתחלה החלל טפח בגובה ומאותו טפח עד הארץ היה מלא עומרים וחטט בה מלמעלה למטה עד שעשה חלל י"ט ובין שהיתה חללה טפח למטה סמוך לארץ וממנה עד למעלה בגובה היה מלא עומרים וחטט מלמטה למעלה עד שנעשה החלל גבוה י"ט בכל גווני כשרה: (ט) ואין לעשות הסכך קודם וכו' - דבעינן בשעה שהוא עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי ולא מן העשוי:

וכן אסור לסכך בחבילה מפני שפעמים שאדם מניח חבילתו על גג הסוכה ליבשה ואחר כך נמלך עליה לשם סוכה ואותה סוכה פסולה משום תעשה ולא מן העשוי בפיסול וגזרו על כל חבילה אטו זאת וכיון שמפני זה אסרוהו לא הוצרכו לאסור אלא בחבילה שדרך ליבשה ואין זה בפחות מכ"ה קנים הלכך כל חבילה שהיא פחותה מכ"ה קנים מותר לסכך בה ואם כ"ה קנים או יותר הבאים מגזע אחד וקשרם בראשם השני אינה נקראת חבילה כיון שעיקרן אחד ואם אגד עמהם קנה אחר ויש בין שניהם כ"ה הויא חבילה: הגה וכל חבילה שאינה קשורה משני ראשיה שיכולין לטלטלה כך אינה חבילה ומותר לסכך בה (ב"י בשם הפוסקים): אם סיכך בחבילה והתירה כשירה כיון שאין איסורה אלא משום גזירה אבל החבילה שהעלה ליבש ונמלך עליה לסיכוך שפסולה מן התורה אינה ניתרת בהתרה אלא צריכה נענוע:

Similarly, one may not use bundles as schach because sometimes a person may put his bundles on the roof of the sukkah to dry them and afterward decide to use them for the sukkah. This sukkah is invalid due to the principle of "'Make' not from that which was already made" invalidly. A decree was made regarding every bundle due to this situation. Because this prohibition was enacted only due to this reason, it was only necessary to prohibit the use of bundles that are commonly left to dry out: those that have no fewer than 25 sticks in them. Bundles of fewer than 25 sticks may be used as schach. If the 25 or more sticks come out of one stem, but they are separate at the other end and bound together there, this is not considered a bundle because they have the same root. If an additional stick was tied to them and together they are 25 sticks, it is a bundle. Rema: Any bundle that is not tied on both ends such that it can be carried is not a bundle and can be used as schach (Beis Yosef in the name of halakhic authorities). If one uses a bundle as schach and unties it, it is valid, because the prohibition was only due to a decree. If, however, one placed a bundle on the sukkah to dry, and then decided decided to use it for schach, it is invalid by Torah Law. It does not become permitted by untying it except if one moves it.

(ו) דפנות הסוכה וכו' - כדי להבין היטיב אקדים לכאן כמה עקרים להלכה זו א) דשיעור סוכה הוא שתהא מחזקת ז' על ז' טפחים לפחות כדלקמן בסימן תרל"ד. ב) דילפינן בגמרא מקראי דלא קרוי סוכה ע"י הסכך לבד אא"כ יש לה ג' דפנות והלכה למשה מסיני דאחת מן הדפנות סגי בטפח אחת. ג) דמ"מ בעינן שיהיה נראה כדופן דהיינו אם יש לו שתי דפנות סמוכות זו אצל זו כמין ד יקח דף שיש ברחבו טפח מרווח דהיינו טפח ומשהו ויעמידו בריחוק מקום פחות מג"ט לאחד משתי הדפנות וכל פחות מן ג' טפחים כלבוד דמי ונמצא שיש כאן ד"ט והוא רוב דופן מהכשר סוכה שהוא ז"ט כנ"ל וכדי להשלים שיעור כל הדופן יעשה עוד צורת הפתח דהיינו שיעמוד קנה כנגד אותו טפח וירחיקו ממנו עד סוף הכותל שכנגדו שמחזיק שבעה טפחים ומניח קנה מן הטפח עד הקנה שכנגדו למעלה על גביהן או אפילו למעלה מהן ואינו נוגע בהן רק שיהיה כנגדן כמבואר לעיל בדיני צורת הפתח בסי' שס"ב ונמצא שיש כאן דופן שלם של ז' טפחים. ועתה נתחיל לבאר בעזה"י כל פרט בפ"ע: (ז) יותר על טפח - במ"א מבואר שמותר לעשות דפנות הסוכה בקנים שמעמידם פחות פחות מג"ט רחוק זה מזה והוא בעושה כן ד' דפנות דהיינו קנים כזה מארבעה רוחות אבל כשאין רוצה לעשות רק ג' דפנות בעינן שתי מחיצות שסמוכות זה לזה ושלמות והשלישית בטפח: (ח) ומעמידו בפחות מג' וכו' - דאז הוי לבוד וא"כ יש כאן ד' טפחים דהוא רוב הכשר סוכה דאע"ג דבסתם טפח יהיה ג"כ רוב דופן דהוי טפי מג"ט ומחצה אכן משום דבציר מארבעה טפחים לא חשיב בשום דוכתא להכי הצריכו טפח מרווח [ר"ן]:

שאלה. ראובן עשה סוכה כהלכתה בשלשה דפנות, ועשאה כדין שעשה הדפנות תחלה ואח"כ הסכך, ובערב סוכות נפלו הדפנות לגמרי, ולא נשאר בדפנות אפילו טפח לסכך, ורק הסכך נשאר לבדו עומד על עמודים, ובאותו יום ערב סוכות החזיר ראובן הדפנות, ולא הסיר הסכך קודם שלא ידע הדין, ובמועד ידע הדין, ובא לשאול אם צריך להסיר הסכך ולהניחו מחדש, או"ד בדיעבד שרי, יורנו ושכמ"ה: תשובה. בדין הסכך שעשאו קודם הדפנות יש אוסרין גם בדיעבד, ויש מתירין בדיעבד, אך רבו האוסרין, וקי"ל כוותייהו. מיהו הפוסקים דברו בהיכא שעשה מתחלה את הסכך קודם לדפנות, אבל בנ"ד עשה תחלה הסכך בכשרות, ואח"כ נפלו הדפנות והחזירם, די"ל בכה"ג ליכא חשש תעשה ולא מן העשוי. וראיתי בספר בית השואבה אות י"א דף ע"ג, שהקשה לסברת הפוסלים מגמרא ערוכה, דמתירין לעשות אדם לחבירו דופן לסוכה אפילו נפלה ביו"ט, והניח בנ"ע. ואני תרצתי התם שאני, שכבר נעשה הסכך בכשרות אחר שהעמיד הדפנות, אלא שאח"כ נפלו, דבזה יודו הפוסלים דמותר לעשות הדופן, ואין צריך להסיר הסכך, והפוסלים איירי בעושה מתחלה את הסכך קודם הדפנות. מיהו אמרתי בס"ד, דכל זה הוא אם נפלו הדפנות אחר שנכנסו ימי סוכה, אך בנ"ד דנפלו הדפנות בערב סוכות, אע"ג דהסכך עשאו בתחלה קודם הדפנות, כיון דנפלו הדפנות קודם יו"ט, שעדיין לא חל על הסכך קדושת סוכה דלא ישב בה, וגם לא הגיע זמן הסוכה, אין עשיית הסכך בתחלה חשיבה כלום, ולא אמרינן בזה דין נעשה בכשרות, והפוסקים דמתירים משום דנעשה בכשרות, היינו שהיה בכשרות אחר שחל עליו קדושת המצוה. ונ"ל בס"ד שזה הוא חילוק נכון, ולכן לנידון השאלה דידן שנפלו הדפנות בערב יו"ט, אין לסכך זה דין נעשה בכשרות, ואין ללמוד לנ"ד מכל הנז"ל, וצריך לפסול בדיעבד, ויסיר הסכך ויחזירנו. ורק אם נפלו הדפנות אחר שנכנס יו"ט וישב בסוכה, דאז חל על הסכך קדושת המצוה, בזה יש ללמוד מכל הנז"ל דמהני, ואין לפסול בדיעבד. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

בענין סכך שנפל ביו"ט ולא נשאר רק אהל טפח. אשר שאל כדת מה לעשות בסכך שנפל ביו"ט ונשאר אהל טפח אם מותר להוסיף ביו"ט. הנה לכאורה היה נראה הדבר פשוט דשרי כמבואר באו"ח סי' שט"ו ס"א בהג"ה דאם הי' מבע"י טפח דמותר להוסיף בשבת וא"ל דכאן כיון דבא להתיר אסור להוסיף דתוספת אהל היכא דאתי להתיר אסור וע"כ לא נחלקו רבנן ור"א בשבת דף קכ"ב רק בדופן רביעית שאינו בא להתיר אבל היכא שבא להתיר אסור דזה אינו דהרי שם ג"כ לשמש או לעשות צרכיו ג"כ הוה להתיר ואפ"ה מותר איברא דלאחר העיון יש לחלק דש"ה דאינו רק מחיצה שפיר יש לומר דכל שמוסיף מותר אף שבא להתיר אבל באהל אף להוסיף אסור וחילי דילי דהרי לרש"י שם בכמה מקומות מחיצה מותר ואין בו משום אהל רק שר"ת חולק ודעתו דאף במחיצה שייך איסור היכא שבא להתיר אבל כ"ז היכא שלא הי' כלל אבל להוסיף יש לומר דמותר ואף דלר"ת רבנן ור"א נחלקו בבא להוסיף ואסור היכא שבא להתיר. והנה בסכך קי"ל דבלא"ה לא אכפת לן דכיון דהוא ארעי והרי אהל ארעי בעצמו אינו רק מדרבנן דאהל תולדה דבונה ובעינן דוקא בנין דקביע ובנין ארעי אינו אסור רק מדרבנן כמבואר בביצה דף ל"ג ועיין רמב"ם פ"י משבת הלכה י"ב העושה אהל קבוע הרי זה תולדת בונה וחייב הרי דוקא אהל קבוע הוא דחייב ולפ"ז במחיצה דאינו רק דמחזי כמוסיף על הבנין אפשר דלא גזרו אף שמתיר עי"ז.

(ה) ואפילו נפלה הסוכה וכו' - היינו דאפילו להפוסקים דסברי דמן התורה אינה אסורה אלא בעודה קיימת מדרבנן מיהא אסור להנות ממנה מטעם מוקצה דאיתקצאי בבין השמשות של תחלת החג: (ו) ולא מהני בה תנאי - אף אם אמר איני בודל כל ביה"ש כיון דא"א ליטול בין השמשות משום דקא סתר אהלא ואיתקצי לכולי שבעה משא"כ בנוי סוכה בס"ב דמהני שם תנאי ודע דהא דמשמע מסתימת רמ"א דלא מהני תנאי בשום גוונא ואפי' נפלו היינו דוקא בשבעת הימים אבל בשמיני שלו דאיסורו הוא רק משום מוקצה מהני תנאי לכשיפלו שיכול להשתמש בהן:

אמונה ושמחה הם האוצרות אשר נותן לך ה' לאושרך. באמונה תבנה סוכתך, ובשמחה תעבוד את ה' ותהיה מאושר על השגת שאיפותיך בחיים. מבנין הסוכה הנך למד אמונה, ואחת היא אם אתה מבורך פחות או יותר באוצרות חמריים... בפסולת גורן ויקב, במה שאחרים מכנים פסולת, הנך בונה את סוכת חייך. יודע אתה, כי הן בסוכה והן בטרקלין מתגוררים רק עוברים ושבים, ואינן אלא דירת ארעי, בהיותנו בבחינת עוברים ושבים עלי אדמות, הננו זקוקים לשמירתו של הבורא המגן עלינו בחסדו. יודע אתה, כי אפילו אם נגזר עליך לנדוד עם בני ביתך דרך מדבריות ושממה, לא תבהל ולא תתיאש, שכן במשך ארבעים שנה גונן ה' על אבותיך בלכתם במדבר הם ונשיהם ובניהם... גם אם יש בינינו הבדלי מעמד ורכוש, שהאחד מסתגר מאחורי חומות אבנים, השני מגדר את גבולו בקיר של קרשים בלבד, והשלישי צריך להסתפק בשתים כהלכתן ושלשית אפילו טפח, בכל זאת כולנו שווים תחת חסותו של השי"ת. הסכך הסוכך עלינו לא מעשה אדם הוא, אינו מקבל טומאה, וקדושתו אינה עשויה להפגם. אמנם אפשר שנהיה נבדלים בטיב הדפנות, אבל בסכך כולנו שוים, כי לא רכושו של אדם, לא כוחו ולא חכמתו מסוככים עלינו, כי אם חסד ה' וברכתו הם שמסוככים על ארמונות ועל סוכות במדה שוה...

(י) בראש העגלה - אף דמטלטלה ולא קביעא. וע"כ הסוחרים יכולים לעשות סוכה בעגלות שלהם שקורין ביידי"ל ובלבד שיהא בתוכה גבוה י"ט ורוחב ז"ט בלא הגלגלים [ח"א]. אכן צריך שיקשרנה שם בחוזק שתהיה יכולה לעמוד ברוח המצויה בארץ:

דיני סוכה שתחת סוכה. ובו ג סעיפים: סוכה שתחת סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה והני מילי שיכולה התחתונה לקבל כרים וכסתות של עליונה ואפי' ע"י הדחק ויש ביניהם עשרה טפחים אבל אם אין ביניהם י' טפחים או שיש ביניהם עשרה טפחים אבל אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אפי' ע"י הדחק התחתונה כשרה אם היא מסוככת כהלכתה אפילו אם העליונה למעלה מעשרי' ואם אינה מסוככת כהלכתה ומתכשרת על ידי סכך העליונה צריך שלא יהא סכך העליונה גבוה מן הארץ למעלה מעשרים אמה:

The Laws of Building One Sukkah Under Another Sukkah. Containg 3 paragraphs: Regarding a sukkah that is underneath another sukkah, the top one is valid and the bottom one is invalid. This is so if the bottom one is able to receive pillows and mattresses of the upper one, even with difficulty, and there are ten tefachim between them. However, if there are not ten tefachim between them or there are ten tefachim between them but it is impossible for [the floor of] the upper [sukkah to support a person together with his] pillows and mattresses even with difficulty, the bottom one is valid if it is covered according to the law, even if the upper sukkah is higher than twenty tefachim. If it is not covered according to the halachah and valid due to the s'chach of the upper one, the s'chach of that upper sukkah cannot be higher than twenty amot off the ground.

(א) סוכה ישנה - פי' הסכך הישן אבל בדפנות לית לן בה לכו"ע: (ב) שעשאה קודם שיכנסו וכו' - דאלו בתוך ל' כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג ל' יום סתמא לשם חג נעשית: (ג) שלשים יום - לאו דוקא דה"ה אפילו בתחלת השנה כשירה דאפילו אם עשאה שלא לשם חג רק לשם צל בעלמא ג"כ כשירה וכדלעיל בסימן תרל"ה:

ובאמת הוא מצוה שצוה אותנו הקב"ה שבכחנו להושיב האושפיזין בסוכה לכן אומרים תיבו אושפיזין ע"י שמקיימים המצוה לשמו ית' שורה הקדושה בסוכה. כמ"ש ז"ל שחל שם שמים על הסוכה. והוא מעין השראת השכינה.

ובג"ד כל הכורע וכו': ומשום זה כל הכורע כורע בברוך, שה"ס יסוד, וכל הזוקף זוקף בשם. זו היא השכינה בשם הויה, שבו צריכים לזקוף השכינה, אותה שנאמר בה, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, מעצמה, אלא על ידי מדרגה אחרת שהיא הויה, דהיינו ז"א, ומשום זה, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. אותו שנאמר בו הויה זוקף כפופים. וע"כ כל הזוקף זוקף בשם.

העיקר להלכה דצריך שיעשה סוכה חזקה הראויה לעמוד בכל שבעת ימי החג, ואם עשה סוכה רעועה שאינה יכולה לעמוד ז' ימים, הסוכה פסולה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכא. יביע אומר ח"ד חלק אורח חיים סימן נב אות ב'] .

צריך שהסכך יהיה תלוש מן הקרקע, למעט אילן המחובר לקרקע שאם עשה סוכתו תחתיו פסולה. ואם קצץ האילן להכשירו ולהיות הוא עצמו מהסיכוך, כשר, והוא שינענעו, שיגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוזר ומגביה חבירו. ואם לאו פסולה משום תעשה ולא מן העשוי. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכג, חזון עובדיה סוכות, עמוד לג]

העושה סוכה ליד פתח ביתו ברשות הרבים, יש לו על מי שיסמוך לקיים בה מצות סוכה, וכשיושב בה יכול לברך עליה לישב בסוכה. [ילקו"י מועדים עמ' קלד. חזו"ע סוכות עמ' נב]

אם ירדו גשמים רבים מאד בחג הסוכות, והצבור הוצרכו לבטל מצות סוכה בכמה סעודות, וכמה בעלי בתים היה להם על סוכתם גגות העשויים לפותחם ולסוגרם על הסכך, וכאשר הפסיקו מעט הגשמים פתחו את הגגות והסכך היה נגוב, וסעדו את סעודתם בסוכה, ובירכו לישב בסוכה. ויש שערערו עליהם שכיון שהגשם היה על הארץ, וכל העולם היה בצער מן הגשמים, גם אלו שהיתה להם תקנה ע"י הגגון, פטורים הם מן הסוכה, וברכה לבטלה הם מברכים, אולם אין בדבר שום איסור, אלא מצוה וחיובא נמי איכא, שכיון שבסוכתו אין גשמים יורדים ודאי שחייב בלי ספק בברכה. ואין כאן ספק ברכה לבטלה. [שו"ת זרע אמת ח"א סי' צג] .

אם במקום מושבו בסוכה, יש למעלה סכך עבה, ואין הגשמים יורדים במקומו, צריך לאכול בסוכה גם כשיורד גשם, ורשאי גם כן לברך "לישב בסוכה" (בכורי יעקב) .

ת"ח על כל וכו': בוא וראה, על כל חסד שעשה הקב"ה עם ישראל, קשר עמו ז' ענני כבוד, שהם כננד חג"ת נה"מ, וקשר אותם בכנסת ישראל, שהיא המלכות, כי הענן שלה, שהוא מלכות דעננים, היה קשור בששה האחרים, חג"ת נה"י, ובכל שבעה העננים הלכו ישראל במדבר. מה הטעם. הוא משום שכולם היו קשרי האמונה, שהיו דבוקים במלכות הנקראת אמונה. ועל זה, אומר הכתוב, בסוכות תשבו שבעת ימים, שה"ס ז' ענני הכבוד שהלכו עם ישראל במדבר. מה זה מלמדנו. ומשיב, משום שכתוב, בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. שה"ס, צל ענני הכבוד וה"ס, צל סוכה. וצריך האדם להראות את עצמו, שהוא יושב תחת צלה של האמונה.

ברכת לישב בסוכה, צ"ל לִישֵׁב בַּסֻּכָּה. הלמ"ד של לישב בחיריק, והיו"ד נחה, [כמו (בישעיה נא, טז): לנטוע שמים "ולִיסוֹד" ארץ, (וע' בפירוש האבן עזרא שם). וכ"ה בדברי הימים ב' (לא, ז). וכן (בתהלים יא, ב)"לִירוֹת" במו אופל. וכן (בתהלים סד. ה)"לִירוֹת" במסתרים תם. וכיו"ב (בקהלת ה, יא) והשבע לעשיר אינו מניח לו"לִישוֹן". ובדברי הימים ב' (כו, טו), לִירוֹא בחצים. וכן בתפלת שמנה עשרה ומקיים אמונתו לִישֵנֵי עפר, הלמ"ד בחיריק, והיו"ד נחה. אמנם מנהג בני אשכנז אינה כן] . [חזון עובדיה סוכות עמ' קעב] .