Gneivas Da'at and Disclosure of AI Use

וְאִי בָּעֵית אֵימָא, מִשּׁוּם דְּקָא גָנֵיב לֵיהּ לְדַעְתֵּיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אָסוּר לִגְנוֹב דַּעַת הַבְרִיּוֹת, וַאֲפִילּוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל גּוֹי. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַל יְסַרְהֵב אָדָם לַחֲבֵירוֹ לִסְעוֹד אֶצְלוֹ, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ סוֹעֵד, וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ בְּתִקְרוֹבֶת, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל. וְלֹא יִפְתַּח לוֹ חָבִיּוֹת הַמְּכוּרוֹת לְחֶנְוָנִי, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ. וְלֹא יֹאמַר לוֹ סוֹךְ שֶׁמֶן מִפַּךְ רֵיקָן. וְאִם בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ – מוּתָּר.

And if you wish, say that there is an entirely different reason why one may not send a gentile a cut-up thigh without removing the sciatic nerve: Because he thereby deceives the gentile. The gentile will think that the Jew has exerted himself to cut up the leg and remove the sciatic nerve and that although the Jew could have eaten the meat himself he decided to send it to the gentile. The gentile will therefore be more appreciative of the gift than he would be if he realized that the sciatic nerve had not been removed. This is as Shmuel said: It is prohibited to deceive people, and even to deceive a gentile. § Apropos the prohibition against acting deceitfully, the Gemara cites other statements on this topic. It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A person may not importune [yesarhev] another to eat with him, making it seem as though he genuinely wants his company, but in reality he entreats him only because he knows that the other will not eat with him, i.e., will not accept the invitation. And similarly, one may not send another person many gifts merely because he knows that the other will not accept them. And one may not open barrels of wine for a guest if they have already been sold to a storekeeper, unless he notifies the guest beforehand that the barrel had been sold. And he may not say to another: Anoint yourself with oil, and place an empty jug before him with the knowledge that he will not attempt to anoint himself. But if he does so for the guest’s honor, to show that he holds his guest in high esteem, rather than to deceive the guest so that he will feel indebted to him, it is permitted.

מַתְנִי׳ כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְּמִקָּח וּמִמְכָּר, כָּךְ אוֹנָאָה בִּדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ: בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה? וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח. אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ: זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הוּא בֶּן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ: זְכוֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ״. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״ – בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאוֹנָאַת מָמוֹן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ״, הֲרֵי אוֹנָאַת מָמוֹן אָמוּר! הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״? בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים. אִם הָיוּ חַמָּרִים מְבַקְּשִׁין תְּבוּאָה מִמֶּנּוּ, לֹא יֹאמַר לָהֶם: ״לְכוּ אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁהוּא מוֹכֵר תְּבוּאָה״, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁלֹּא מָכַר מֵעוֹלָם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא יִתְלֶה עֵינָיו עַל הַמִּקָּח, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לוֹ דָּמִים, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב, וְכׇל דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ ״וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״.

MISHNA: Just as there is a prohibition against exploitation [ona’a] in buying and selling, so is there ona’a in statements, i.e., verbal mistreatment. The mishna proceeds to cite examples of verbal mistreatment. One may not say to a seller: For how much are you selling this item, if he does not wish to purchase it. He thereby upsets the seller when the deal fails to materialize. The mishna lists other examples: If one is a penitent, another may not say to him: Remember your earlier deeds. If one is the child of converts, another may not say to him: Remember the deeds of your ancestors, as it is stated: “And a convert shall you neither mistreat, nor shall you oppress him” (Exodus 22:20). GEMARA: The Sages taught: It is written: “And you shall not mistreat [tonu] one man his colleague; and you shall fear your God, for I am the Lord your God” (Leviticus 25:17). The tanna explains: The verse is speaking with regard to verbal mistreatment. The baraita proceeds: Do you say that it is speaking of verbal mistreatment [be’ona’at devarim], or perhaps it is speaking only with regard to monetary exploitation [be’ona’at mammon]? When it says in a previous verse: “And if you sell to your colleague an item that is sold, or acquire from your colleague’s hand, you shall not exploit [tonu] his brother” (Leviticus 25:14), monetary exploitation is explicitly stated. How then do I realize the meaning of the verse: “And you shall not mistreat one man his colleague”? It is with regard to verbal mistreatment. Likewise, if donkey drivers are asking to purchase grain from someone, and he has none, he may not say to them: Go to so-and-so, as he sells grain, if he knows about him that he never sold grain at all. He thereby causes the donkey drivers and the would-be seller anguish. Rabbi Yehuda says: One may not even cast his eyes on the merchandise for sale, creating the impression that he is interested, at a time when he does not have money to purchase it. Verbal mistreatment is not typically obvious, and it is difficult to ascertain the intent of the offender, as the matter is given to the heart of each individual, as only he knows what his intention was when he spoke. And with regard to any matter given to the heart, it is stated: “And you shall fear your God” (Leviticus 25:17), as God is privy to the intent of the heart.

וְאָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת וַאֲפִלּוּ דַּעַת הַנָּכְרִי. וַאֲפִלּוּ מִלָּה אַחַת שֶׁל פִּתּוּי וְשֶׁל גְּנֵבַת דַּעַת אָסוּר, אֶלָּא שְׂפַת אֱמֶת וְרוּחַ נָכוֹן וְלֵב טָהוֹר מִכָּל עָמָל וְהַוּוֹת:

וְגוֹנְבִים דַּעַת הַבְּרִיּוֹת – אֵלּוּ הֵם מְחַלְּלִים הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל הָאָדָם, וְגוֹרְמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם מַאֲמִינִים לַטּוֹבִים;

אָסוּר לְרַמּוֹת אֶת בְּנֵי אָדָם בְּמִקָּח וּמִמְכָּר אוֹ לִגְנֹב אֶת דַּעְתָּם. וַאֲפִלּוּ לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת בִּדְבָרִים אָסוּר:

It is forbidden to deceive people with regard to a business deal or to beguile them. It is even forbidden to beguile a person with false flattery.

שֶׁלֹּא לְהַכְשִׁיל תָּם בַּדֶּרֶךְ – שֶׁלֹּא לְהַכְשִׁיל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָתֵת לָהֶם עֵצָה רָעָה, אֲבָל נַיְשִׁיר אוֹתָם כְּשֶׁיִּשְׁאֲלוּ עֵצָה, בַּמֶּה שֶׁנַּאֲמִין שֶׁהוּא יָשָׁר וְעֵצָה טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יד) וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (ב יד) לִפְנֵי סוּמָא בְּדָבָר וְהָיָה נוֹטֵל מִמְּךָ עֵצָה, אַל תִּתֵּן לוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) אַל יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ מְכֹר שָׂדְךָ וְקַח חֲמוֹר, וְהוּא עוֹקֵף עָלָיו וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ. וְזֶה הַלָּאו כּוֹלֵל כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁיַּעֲזֹר עוֹבֵר עֲבֵרָה, שֶׁהוּא מֵבִיא אוֹתוֹ שֶׁיִּתְפַּתֶּה בְּזוּלַת זֶה לַעֲבֹר פְּעָמִים אֲחֵרִים עוֹד, וּמִזֶּה הַצַּד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ עה ב), בְּמַלְוֶה וְלֹוֶה בְּרִבִּית שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹבְרִים בְּלִפְנֵי עִוֵּר וְגוֹ'. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהִשִּׁיא אֶת חֲבֵרוֹ לְדַעַת עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ אוֹ סִיַּע אוֹתוֹ בִּדְבַר עֲבֵרָה, כְּגוֹן הַמּוֹשִׁיט כּוֹס יַיִן לְנָזִיר וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה עָבַר עַל לָאו זֶה, וְהוּא כְּעוֹבֵר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.

To not make an innocent one stumble on the way: To not make the Children of Israel stumble, to give them bad advice; but rather we right them when they ask advice, with that which we believe to be right and good advice, as it is stated (Leviticus 19:14), “and you shall not put a stumbling block in front of the blind.” And the language of Sifra, Kedoshim, Section 2:14 [is] “In front of one who is blind about a thing and he takes advice from you, do not give him advice that is not appropriate for him.” And they, may their memory be blessed, said [there also], “A man should not say to his fellow, ‘Sell your field, and buy a donkey,’ and he stalks him and takes it from him.” And this negative commandment also includes one who helps one who commits a sin, since he brings him to being seduced to also transgress other times besides this. And from this angle, they, may their memory be blessed, said that both the lender and the borrower with interest transgress with regards to “in front of the blind, etc.” And it is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and consciously raises advice to his fellow that is not appropriate for him; or helped him in the matter of a sin — such as handing a cup of wine to a nazirite and all that is similar to this — has violated this negative commandment, and it is like violating the commandment of the King. But we do not administer lashes for it, since there is no act [involved] with it.

וְלֹא יְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ. וְלֹא יוֹסִיף וְלֹא יִגְרַע אֶלָּא בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.

אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח אף אם הוא עכו"ם לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה ואין לגנוב דעת הבריות בדברים שמרא' שעושה בשבילו ואינו עוש' אסור כיצד לא יסרהב (בחבירו) שיסעוד עמו והוא יודע שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל ולא יפתח חביות הפתוחות לחנוני וזה סובר שפתחם בשבילו אלא צריך להודיעו שלא פתחם בשבילו ואם הוא דבר דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה שאינו עושה בשבילו ומטעה עצמו שסובר שעושה בשבילו לכבודו כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זה שיצא לקראתו לכבדו אין צריך להודיעו:

אין מפרכסין לא אדם ולא בהמה ולא כלים כגון לצבוע זקן עבד העומד למכור כדי שיראה כבחור ולהשקות הבהמה מי סובין שמנפחין וזוקפין שערותיה כדי שתראה שמינה וכן אין מקרדין (פי' קרוד במגרדת או מסרקת ששניו דקים) ולא מקרצפין (פי' קרצוף מגרדת או מסרק ששניו עבים) אותה כדי לזקוף שערותיה ולצבוע כלים ישנים כדי שיראו כחדשים ואין נופחין בקרבים כדי שיראו שמנים ורחבים ואין שורין הבשר במים כדי שיראה לבן ושמן:

אסור למכור עור של בהמה מתה בחזקת שהיא שחוטה דשל מתה אינה חזקה כל כך ובמקום שנחשים מצוים יש גם חשש סכנה בזה שמא נשכה נחש והארס נבלע בעורה ושם בגמ' הובא מעשה שע"י אונאה נאבד נפש שאחד זימן אורחים לעשות להם משתה שמנים והעמיד אצל אחד שישלח לו חבית שמן וזה אינהו ושלח לו יין רק בשמן צף מלמעלה וזה לא ידע ונתבייש בפני האורחים וחנק א"ע ע"ש:

וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ אֶלָּא בֶּאֱמוּנָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים לא): אֱמוּנִים נוֹצֵר ה'. וְאוֹמֵר (ישעיה כו): פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים. וְאוֹמֵר (תהלים קא): עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי. וְאוֹמֵר (ירמיה ה): עֵינֶיךָ הֲלֹא לֶאֱמוּנָה. רְאֵה נָא בְּעִנְיַן הַהוֹנָאָה, כַּמָּה נָקֵל הוּא לָאָדָם לְהִתְפַּתּוֹת וְלִכָּשֵׁל כַּאֲשֶׁר לִכְאוֹרָה יֵרָאֶה לוֹ שֶׁרָאוּי הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְיַפּוֹת סְחוֹרָתוֹ בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים וּלְהִשְׂתַּכֵּר בִּיגִיעַ כַּפָּיו, לְדַבֵּר עַל לֵב הַקּוֹנֶה לְמַעַן יִתְרַצֶּה לוֹ, וְיֹאמְרוּ עַל כָּל זֶה, יֵשׁ זָרִיז וְנִשְׂכָּר, וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר. חִלּוּק גָּדוֹל יֵשׁ בַּדָּבָר, כִּי כָּל מָה שֶׁהוּא לְהַרְאוֹת אֶת הַקּוֹנִים אֲמִתַּת טוּב הַחֵפֶץ וְיָפְיוֹ, הִנֵּה הַהִשְׁתַּדְּלוּת הַהוּא טוֹב וְיָשָׁר. אַךְ מָה שֶׁהוּא לְכַסּוֹת מוּמֵי חֶפְצוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא אוֹנָאָה וְאָסוּר. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בֶּאֱמוּנַת הַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן.

The Holy One blessed be He desires only faithfulness (honesty). In regard to this scripture states: "G-d guards those who are faithful" (Tehilim 31:24), and "Open the gates and let the righteous people that keep faith enter in" (Isaiah 26:2), and "My eyes shall be on the faithful of the land so that they may dwell with Me" (Tehilim 101:6), and "are Your eyes not to faithfulness?" (Jeremiah 5:3). Consider the prohibition of Onaah (fraud/deceit). How easy it is for a person to be enticed (to find permits - SP) and to stumble in it (actual sin - SP). For it appears to him proper to strive to make his merchandise appear appealing to the eyes of people in order to make a profit from the toil of his hands; to try to speak to the prospective customer's heart in order to convince him (salesman talk). He will justify himself on all this citing: "some are industrious and profit" (Pesachim 50b) or "the hand of the diligent prospers" (Mishlei 10:4). There is a great distinction in the matter. For whatever is in order to show the prospective buyer the true value and quality of the merchandise is good and upright. But anything which is to conceal its defects is fraud (Onaah) and forbidden. This is a general principle in faithful business dealings.

הַמַּבְעִית אֶת חֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁצָּעַק לוֹ מֵאֲחוֹרָיו אוֹ שֶׁנִּרְאָה לוֹ בָּאֲפֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה — אַף עַל פִּי שֶׁפָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם חַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם: