Kohanim and Marriage to a Chalutzah

כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא אַלְמָנָה, בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין, בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין, וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת. לֹא יִשָּׂא אֶת מֻכַּת עֵץ.

קָדְמוּ וְכָנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין כּוּ׳. תָּנֵי שֵׁילָא: וַאֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים. מַאי טַעְמָא — חֲלוּצָה דְּרַבָּנַן הִיא, וְסָפֵק חֲלוּצָה לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן. וַחֲלוּצָה דְּרַבָּנַן הִיא? וְהָתַנְיָא: ״גְּרוּשָׁה״, אֵין לִי אֶלָּא גְּרוּשָׁה, חֲלוּצָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִשָּׁה״! מִדְּרַבָּנַן הוּא, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא.

§ The mishna states that if they married their wives before consulting the court, the court does not remove them from the marriage. Sheila teaches a baraita that clarifies the mishna: And this is the case even if both of the brothers were priests. A woman who performed ḥalitza is normally forbidden to a priest, yet in this case, although the brother of the other man performed ḥalitza, they are not required to divorce. What is the reason for this halakha? It is as follows: A ḥalutza is forbidden to a priest by rabbinic law because her status is similar to that of a divorcée, who is forbidden to a priest by Torah law. And in a case of uncertainty as to whether she is a ḥalutza, since it may not have been her yavam who performed the ceremony, the Sages did not issue a decree. The Gemara asks: And is the prohibition against a ḥalutza marrying a priest really by rabbinic law? But isn’t it taught in a baraita: “They shall not take a woman that is a harlot, or profaned; neither shall they take a woman divorced from her husband; for he is holy unto his God” (Leviticus 21:7). I have derived only a divorcée; from where do I derive that a priest may not marry a ḥalutza? The verse states: “Neither shall they take a woman.” The repetition of the word “woman” extends the halakha to include a ḥalutza. The Gemara answers: This prohibition is by rabbinic law, and the verse is a mere support.

מֵתִיב רָבִין בַּר נַחְמָן: ״לֹא יִקָּחוּ ... לֹא יִקָּחוּ״, מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מוּזְהֶרֶת עַל יְדֵי הָאִישׁ! אָמַר רָבָא: כֹּל הֵיכָא דְּהוּא מוּזְהָר — הִיא מוּזְהֶרֶת, וְכׇל הֵיכָא דְּהוּא לֹא מוּזְהָר — הִיא לֹא מוּזְהֶרֶת. אִי מֵהַהִיא, הֲוָה אָמֵינָא: לָאו הַשָּׁוֶה בַּכֹּל. אֲבָל לָאו שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בַּכֹּל, לָא.

Ravin bar Naḥman raised an objection against Rav’s ruling from the following baraita: The verse states about priests: “They may not take a woman who is a harlot [zona], or profaned [ḥalala]” (Leviticus 21:7). The same verse says: “They also may not take a woman divorced from her husband.” This repetition of “they may not take” teaches us that the woman is also prohibited by means of the prohibition addressed to the man. Therefore, we can conclude that there is a prohibition for a daughter of a priest to marry a ḥalal. Rava said: Ravin bar Naḥman’s objection is not valid. All that the baraita teaches is that anywhere that a prohibition of sexual intercourse applies to him, i.e., to a man, the same prohibition applies to her, his female partner. And anywhere that a prohibition does not apply to him, the prohibition does not apply to her either. It does not, however, indicate that since it is prohibited for a priest to marry a ḥalala it is also prohibited for the daughter of a priest to marry a ḥalal. The Gemara answers: If it was derived only from that verse, I would say that this principle is true of a prohibition that is equally applicable to all, but with regard to a prohibition that is not equally applicable to all, such as the prohibitions pertaining to priests, this is not the case. Since these prohibitions only apply to priests, we might have thought that they do not extend to women. The verse therefore teaches that the prohibition applies to women in the same manner as men.

אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה, חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה, הוֹאִיל וּסְתַם לַן תְּנָא כְּווֹתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: אִי הָכִי, מֵיאוּן נָמֵי, דִּתְנַן: הַמֵּיאוּן וְהַחֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה. וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי, וְהָתַנְיָא: מֵיאוּן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בֵּית דִּין מוּמְחִין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁצָּרִיךְ שְׁלֹשָׁה. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי מַכְשִׁירִין בִּשְׁנַיִם. וְאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּאוֹתוֹ הַזּוּג. הָתָם חַד סְתָמָא, וְהָכָא תְּרֵי סְתָמֵי. הָתָם נָמֵי תְּרֵי סְתָמֵי נִינְהוּ, דִּתְנַן: מֵיאֲנָה אוֹ שֶׁחָלְצָה בְּפָנָיו — יִשָּׂאֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּבֵית דִּין.

Rava said that Rav Naḥman said: The halakha is that ḥalitza takes place before three men, since the tanna taught us this opinion as an unattributed mishna in the beginning of the chapter, in accordance with this opinion, indicating that this is the halakha. After he heard him say this, Rava said to Rav Naḥman: If that is so, then declarations of refusal, written on behalf of a girl who as a minor was married to a man by her brother or mother after the death of her father, and is given the right to refuse the marriage upon reaching majority, also should be performed before three men. As we learned in a mishna (25b): Declarations of refusal and ḥalitza are performed before three judges. And if you would say that indeed three men are required, but isn’t it taught in a baraita: With regard to refusal, Beit Shammai say that a declaration of refusal may be performed only by a court of experts, and Beit Hillel say: It may be performed in a court of experts, or not in a court of experts. Both concede that whether the judges are experts or not, three men are required. On the other hand, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, validate declarations of refusal even before two men. And Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: The halakha follows that pair. Evidently, Rav Naḥman is willing to rule differently from the unattributed mishna that rules that three judges are necessary for ḥalitza. The Gemara answers: There, with respect to declarations of refusal, there is only one unattributed mishna (Sanhedrin 2a) that states that refusals are performed before three judges, and here, there are two unattributed mishnayot that state that ḥalitza is performed before three judges, both here and also in that same mishna in tractate Sanhedrin. The Gemara challenges the previous claim: There too, with regard to refusals, there are two unattributed mishnayot, as we learned in a mishna (25b): If she made a declaration of refusal or performed ḥalitza before a judge, this judge may marry her if he wishes to, as there is no suspicion of ulterior motives, because he is a member of a court. This mishna implies that declarations of refusal may take place only before a court.

הָיְתָה כְשֵׁירֵה וְנִתְחַלְּלָה. כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וּגְרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. מָאן דְּאָמַר. שֶׁלֹּא תְהֵא צְרִיכָה כְרוּז לִכְהוּנָּה.

[אֲמַר לֵיהּ: חָיְישִׁינַן דִּלְמָא אָתֵי לְאִחַלּוֹפֵי בְּגִיטָּא.] מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר חָנָן: אֶלָּא מֵעַתָּה, יָהֵיב לַהּ נְיָירָא בְּעָלְמָא — הָכִי נָמֵי דְּפַסְלַהּ? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם לָא פָּסֵיל בִּכְהוּנָּה, הָכָא קָפָסֵיל בִּכְהוּנָּה, דְּתַנְיָא: ״וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ״, אֲפִילּוּ לֹא נִתְגָּרְשָׁה אֶלָּא מֵאִישָׁהּ — ״לֹא יִקָּחוּ״, וְהַיְינוּ רֵיחַ הַגֵּט שֶׁפּוֹסֵל בִּכְהוּנָּה.

Rabba said to him: We are concerned that perhaps they will come to confuse this bill of divorce with a regular bill of divorce, and it therefore disqualifies a yevama. Rabba bar Ḥanan strongly objects to this: However, if that is so, that we are stringent with the bill of divorce of a yevama out of concern that people might confuse the two types of bills of divorce, if he gives her a mere piece of paper, which does not mention divorce, so too will it disqualify her? He said to him: There it is different, as a mere piece of paper has no effect on any other woman, for it does not disqualify her for marrying into the priesthood. If a husband gives his wife a piece of paper that contains nothing about divorce, even if he says: This is a bill of divorce, his action is of no consequence, not even to forbid her to a priest. Here, however, a bill of divorce of this kind at least disqualifies a woman from marrying into the priesthood. As it is taught in a baraita: “They shall not take a woman that is a harlot, or profaned; and a woman divorced from her husband they shall not take, as he is holy to his God” (Leviticus 21:7). This verse lists the women whom a priest is prohibited from marrying. From this verse it can be inferred: Even if she was only divorced from her husband who said when giving her a bill of divorce: You are divorced from me, but did not permit her to other men, even such a woman they may not take in marriage. Although a bill of divorce of this kind does not permit the woman to others, it does suffice to prohibit her from marrying a priest. And this is what is referred to as the trace of a bill of divorce, which disqualifies a woman from marrying into the priesthood. Since this bill of divorce is valid to a certain extent, it also disqualifies a yevama.

מַתְנִי׳ כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנִמְלַךְ; בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי, וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי – לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

MISHNA: If one wrote a bill of divorce to divorce his wife, and reconsidered and did not give it to her, Beit Shammai say: Although merely writing the bill of divorce does not dissolve the marriage, by doing so he disqualified her from marrying into the priesthood. And Beit Hillel say: Even if he gave the bill of divorce to her conditionally and the condition was not fulfilled, and therefore the bill of divorce did not take effect, he did not disqualify her from marrying into the priesthood. A woman is disqualified from marrying into the priesthood only if the divorce takes effect.

אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חֲנִינָא בַּר אָבִין דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: נָתַן לָהּ גֵּט — זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ, וְהוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. מֵיאֲנָה בּוֹ — זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ, וְהוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. מַתְנִי׳ הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ — הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט — הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

Abaye bar Avin and Rav Ḥanina bar Avin both say: If the minor’s husband gave her a bill of divorce, this is an obstruction that is due to the man, since in presenting the bill of divorce, the marriage is being treated as valid. Therefore, from then onward, he is prohibited from marrying her close relatives, and she is prohibited from marrying his close relatives; and, as a divorced woman, she is disqualified from marrying into the priesthood. However, if she refuses him, this is an obstruction that is not due to the man. Therefore, he is permitted to marry her close relatives, and she is permitted to marry his close relatives, and she is not disqualified from the priesthood, since her refusal annuls the marriage retroactively. MISHNA: If a minor girl refuses a man, he is permitted to marry her close relatives, such as her mother or her sister, and she is permitted to marry his close relatives, such as his father or brother, and he has not disqualified her from marrying into the priesthood, as she is not considered divorced. However, if he gave her a bill of divorce, then even though the marriage was valid according to rabbinic law and not Torah law, he is prohibited from marrying her close relatives, and she is prohibited from marrying his close relatives, and he has disqualified her from marrying into the priesthood.

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כֹּהֵן דְּאָמַר לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל: צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה גְּרוּשָׁה, אִי נָמֵי אִישׁ דְּאָמַר לַהּ לְאִשָּׁה: אַקִּפִי לִי קָטָן.

The Gemara asks: What is the practical difference between the answers of Ravina and Rav Samma? The practical difference between them is in the case of a priest who said to an Israelite: Go out and betroth a divorced woman for me. It is prohibited for a priest to betroth a divorcée, while it is permitted for an Israelite to do so. Alternatively, the difference is in the case of a man who said to a woman: Round the corners of the head of a minor boy for me. Rounding the corners of a man’s head, and a man having the corners of his head rounded, are prohibited in the verse: “You shall not round the corners of your head” (Leviticus 19:27), but they are prohibited only for men and not for women.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ — אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ וְכוּ׳. מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי יוֹסֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אָמַר עוּלָּא: גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל, אַף כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל — פּוֹסֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁכׇּל זַרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל, אַף שֶׁכׇּל זַרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל. לְאַפּוֹקֵי עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, דְּאֵין כָּל זַרְעוֹ פָּסוּל. דְּאָמַר מָר: ״עַמּוֹנִי״, וְלֹא עַמּוֹנִית, ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית.

It is taught in the baraita under discussion that Rabban Shimon ben Gamliel says: Anyone whose daughter you may marry, you may marry his widow; anyone whose daughter you may not marry, you may not marry his widow. The Gemara asks: What difference is there between Rabbi Yosei and Rabban Shimon ben Gamliel? They appear to be stating the same principle, that a man disqualifies a woman from the priesthood only if his children are unfit to marry Jews of unflawed lineage as well. Ulla said: The practical difference between them is in the case of an Ammonite and a Moabite convert. And both of them derived their respective opinions from none other than the case of a High Priest with a widow. Rabbi Yosei reasoned: Just as with regard to a High Priest who engaged in intercourse with a widow, his children are unfit for the priesthood and he himself disqualifies the widow, so too, any man whose children are unfit disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse. Rabban Shimon ben Gamliel reasoned: Just as in the case of a High Priest who engaged in intercourse with a widow, where all of his children from her are unfit for the priesthood and he disqualifies her as well, so too, in the case of a man all of whose children are unfit, he disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse. This is to the exclusion of an Ammonite or a Moabite convert, as not all of his children are unfit to marry Jews of unflawed lineage, as the Master said: An Ammonite man is unfit to enter the assembly but not an Ammonite woman; a Moabite man is unfit but not a Moabite woman. Since only the sons of an Ammonite or Moabite convert are unfit, they do not disqualify a woman with whom they engaged in intercourse from marrying into the priesthood.

הַיְּבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם ״לֹא נִבְעַלְתִּי״ — כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם — מְבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ. וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה — אֲפִילּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ. הַנּוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיְּבָמָהּ, בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ — כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ. לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ — מְבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ. וְאִם נִתְכַּוְּונָה לְכָךְ — אֲפִילּוּ בְּחַיֵּי בַעְלָהּ מְבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ.

When a yevama said within thirty days of her marriage: I have not engaged in sexual intercourse with him, the court forces him to perform ḥalitza with her. If she said this after thirty days but he claimed that he had engaged in sexual intercourse, the court asks him to perform ḥalitza with her, as there are grounds to believe him. And when he admits that he did not engage in intercourse with her, even after twelve months, the court forces him to perform ḥalitza with her. If a woman vows during her husband’s lifetime to derive no benefit from her yavam, the court forces him to perform ḥalitza with her as it is forbidden for her to engage in sexual intercourse with him to consummate the levirate marriage. If she vowed after the death of her husband to derive no benefit from her yavam, the court asks him to perform ḥalitza with her. And if she intended to do so, i.e., she had an ulterior motive of avoiding levirate marriage when she vowed, even if she made the vow during her husband’s lifetime, the court merely asks him to perform ḥalitza with her.

וְהַחֲלוּצָה, כְּלוֹמַר, אִשָּׁה שֶׁיָּצְאָה מִתַּחַת יַד יָבָם בַּחֲלִיצָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן מִדְּרַבָּנָן (שם כד א), מִפְּנֵי שֶׁנָּתְנוּ לָהּ דִּין גְּרוּשָׁה. וְנוֹהֶגֶת בַּכֹּהֲנִים בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן.

וְכֵיוָן שֶׁנֶּחְלְצָה הָאַחַת נֶאֶסְרָה הִיא וְכָל צָרוֹתֶיהָ עַל הַחוֹלֵץ וְעַל כָּל שְׁאָר הָאַחִים, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שְׁנִיּוֹת, אֲבָל וַדַּאי אֵין בָּהֶן אִסּוּרֵי תּוֹרָה מֵאַחַר שֶׁמֵּת אָחִיו בְּלֹא וָלָד נִסְתַּלֵּק אִסּוּר מֵעַל נָשָׁיו, לְפִיכָךְ תּוֹפְסִין בָּהֶן קִדּוּשִׁין כַּשְּׁנִיּוֹת. וְהַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו, כָּךְ קְרוֹבוֹתֶיהָ אֲסוּרוֹת לוֹ, וְהַקְּרוֹבוֹת זְכַרְתִּים בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת, וְכֵן הִיא אֲסוּרָה לִבְנוֹ אוֹ לְאָחִיו, כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ. וְכָל אִסּוּרִין אֵלּוּ, מִדִּבְרֵיהֶם.

נשים האסורות לכהן ודין אשת כהן. ובו טו סעיפים: כהן אסור מן התורה בגרושה זונה וחללה ואסור בחלוצה מדרבנן לפכך אם עבר ונשא ספק חלוצה א"צ להוציא אבל גרושה אפי' אינה אלא ספק גרושה צריך להוציא בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין ואפי' ריח גט פוסל בכהונה וכופין אותו להוציא והיכי דמי ריח גט כגון שאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם ואע"פ שלא הותרה בזה הגט נפסלה לכהונה (ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא אע"פ שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא אפילו הכי פסולה לכהונה) (תשו' הרשב"א סימן תק"נ) אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי אינו כלום ואינו פוסל ורשאי הכהן לכתחלה לגרש על תנאי: כהן שנשא אחת מהפסולות מחרימין אותם ומחרימין כל הנושא ונותן עמהן וכיוצא בחומרות אלו עד שיגרשנה:

A priest if forbidden from the Torah to marry a divorced woman, a harlot, or a challalah (a woman of invalid priestly lineage) and is forbidden from a Chalutzah from the rabbis. Therefore if he transgressed and married a a questionable Chalutzah he does not have to divorce her, but if he married a divorced woman, even if she was only questionably divorced, he must divorce her regardless if she was divorced out of engagement or full marriage. Even the spirit of a Get (document of divorce) invalidates a woman from marrying a priest and they force him to divorce her. What's the case of the spirit of a Get? If he says to her "You are divorced from me put you are not permitted to anyone else, even though she is not divorced via this type of Get she becomes invalidated for priests. [Rema: Even if she was only divorced from the voice of engagement, even if it was clear that there was no substance to the engagement and they only give her a Get due to a stringency she is invalidated from marrying a priest.] But if he gives her a Get on a condition that was not fulfilled, it is not considered a Get and she is not invalidated and a priest can divorce a woman on a condition. A Kohen who marries any one of the women who are forbidden to him, we excommunicate them and anybody who does business with them, and similar severe actions such as this, until he divorces her.

החלוצה – אסורה לכהן מדברי סופרים מפני שדומה לגרושה, ומכין אותו מכת מרדות, והולד ממנה חלל מדברי סופרים. ואם נשא ספק חלוצה – אין מוציאין אותה מתחתיו כיון שזהו מדרבנן, והיא כשירה וולדה כשר מפני שלא גזרו על ספק חלוצה, דא"א לומר שיחלל זרעו, דא"כ היינו מכין אותו להוציא שלא ירבה חללים בישראל. והטור כתב בסי' ז' דהיא וולדה ספק חללים וכ"כ שם רבינו הרמ"א, והדברים מתמיהים. ויש שרצו לחלק בין זנות לנשואין, דרק בזנות הם ספק חללים [ב"ח] ולא מסתברא כלל [מל"מ]. ועוד, דביו"ד סי' שע"ג מוכח מהטור עצמו דס"ל כהרמב"ם, שהרי כתב שם דהנולד מספק חלוצה הוי כהן גמור, לפיכך העיקר לדינא כמ"ש, ונפל טעות בספרי הטור [שהיה כתוב ס"ח ור"ל 'ספק חללה' והמדפיס החליף ל'חלוצה'].

ומ"ש ואסור בחלוצה מדרבנן בכמה דוכתי תנן דחלוצה אסורה לכהן ובפרק כיצד (דף כ.) אמרינן דאינה אסורה אלא מדרבנן: ומ"ש לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה אין צריך להוציא בפרק כיצד (כד.) חלוצה דרבנן וספק חלוצה לא גזרו ביה רבנן:

כהן שבא על חלוצה היא וולדה חללים מדרבנן אבל כהן שבא על אחת מהשניות היא כשירה וזרעו ממנה כשירים: כהן שבא על ספק זונה או על ספק גרושה (שם) (או ספק חלוצה) (טור) הרי זו ספק חללה וולדה ספק חלל ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל אינו אוכל בתרומה ואינו מטמא למתים ונושא אשה הראויה לכהן ואם אכל או נטמא או נשא גרושה מכין אותו מכת מרדות וה"ה בחלל של דבריהם אבל חלל של תורה הודאי הרי זו כזר ונושא גרושה ומטמא למתים שנאמר אמור אל הכהנים בני אהרן אע"פ שהם בני אהרן עד שיהיו בכיהונם:

A priest who had relations with a woman who had previously been released from levirate marriage, she and her offspring are halalim from rabbinic decree. But a priest who had relations with a woman prohibited due to second degree incest, she is valid and his offspring with her are valid. A Cohen who comes to a possible prostitute (or a possible divorcee or a possible released woman - Tur), this is possible desecration and the offspring is a possible halal, and is given the restrictions of Cohanim and the restrictions of Israel. He may not eat Trumah and may not be exposed to a dead body, may only marry a woman permitted to a Cohen, and if he ate (trumah) or was exposed (to a dead body) or married a divorcee, they strike him with a stroke of rebellion. And this is the ruling regarding a halal of their words [i.e., rabbinic]. But the confirmed halal of Torah is like a Zar and may marry a divorcee and be exposed to the dead, as it is said "Say to the Cohanim the sons of Aaron" (Lev. 21:1) even though they are the sons of Aaron, not until they are serving as Cohanim.

אין צריך להוציא. משמע אבל לכתחילה גזרו אף על ספק חלוצה וכ"כ רש"י (יבמות דף כ"ד ע"א) לא גזור רבנן לאפוקי מספק ועיין לקמן סי' ז' סעיף ך':

א"צ להוציא. והא דקי"ל יבמה שמת הולד תוך ל' יום ונשאת לכהן דאין חולצין כמ"ש לקמן ס"ס קס"ד עיין תו' פ"ב דיבמות דף כ"ד ע"א:

חמשה נשים שהיה לכל אחת בן ידוע וילדו כלן במחבוא כל אחת זכר נתערבו חמשה הוולדות ונשאו נשים ומתו ונפלו נשותיהם לפני חמשה הבנים הוודאים ד' מהוודאים יחלצו לאחת ואחר כך ישאנה החמישי וכן עושים לכל אחת ואחת ואם מת א' מהבנים הוודאים ארבעה הספיקות יחלצו לה וא' ייבם היו קצת הוודאים כהנים הכהנים חולצים ולא מייבמים ושאינם כהנים מייבמים היו לקצת הוודאים שיש להם באלו הספיקות אחים מהאם שלא מהאב וגם יש לו בהם אחים מהאב (אחים מן האם חולצין אחים מן האב מייבמין מקצתן כהנים ומקצתן אחין מן האם אלו ואלו) חולצים ולא מייבמים:

Five women who each had one known son, and they each gave birth in secret to a boy, and the five infants were mixed together [and grew up] and married women and then died, and their wives come before the five known sons. Four of the known [sons] perform chalitsah to one [of the wives], after which the fifth [known son] can marry [that wife]. They do this for each one [of the wives]. If one of the known sons died, four of the doubtful sons perform chalitsah [to his wife], and one [doubtful son] can perform yibum. If some of the known sons were kohanim, the kohanim perform chalitsah and not yibum and the ones who are not kohanim perform yibum. If some of the known sons had brothers from their mother but not their father, and they also [share] brothers from their father (The brothers with a [common] mother perform chalitsah. The brothers with a [common] father perform yibum. If some of them were kohanim and some of them were brothers from the mother, these and these) perform chalitsah and not yibum.

כהן שנשא גרושה לא ישא כפיו, ואין נוהגים בו קדושה, אפילו לקרות בתורה ראשון, ואפילו גירשה או מתה פסול, עד שידור הנאה על דעת רבים מהנשים שהוא אסור בהם. וכהן שנכשל עם אשת איש, או עם שאר עריות, אינו נפסל מלישא כפיו. [שארית יוסף חלק ג עמוד רה. ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קכח הערה פ, עמוד שנ] .

וכתב השו"ע שם (סעי' מ'): "כהן שנשא גרושה – לא ישא כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון; ואפילו גירשה או מתה – פסול עד שידור הנאה על דעת רבים, מהנשים שהוא אסור בהם". ואילו שם (סע' מ"א) כתב: "נטמא למת שאינו משבעה מתי מצוה – פסול מן הדוכן וכל מעלות הכהונה, עד שישוב ויקבל שלא יטמא עוד למתים".

ועי' עוד יוסף חי (תצוה סעי' ה'): "כהן שנשא גרושה או חלוצה – לא ישא כפיו, ואין נוהגין בו קדושה לקרות בתורה ראשון, ואפילו גרשה או מתה – פסול עד שידור הנאה מנשים שהוא אסור בהם. ואין הפרש בין נשא גרושת עצמו לבין נשא גרושת אחרים, כי בין זה ובין זה יש איסור לאו וכמפורש בכתובות דף כ"ח המגרש את אשתו – לא תדור עמו בשכונתו, ואם היה כהן – לא תדור עמו במבוי". ומכל מקום אם עלה לתורה לא ירד כיון שבשאר עליות יכול עולה לתורה. וע"ע שו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סי' י"ח) באורך. וע"ע להלן פרק ע' שאלות י"ג-י"ד. ועי' מאמר מרדכי (לימות החול פרק י"ט סעי' ו').

כהן שנשא גרושה, חלוצה או חללה – לא ישא כפיו ואין נוהגים בו קדושה, כגון שיעלה ראשון לספר תורה וכדו', ואף על פי כן אסור לו להיטמא למת. אין הבדל בין כהן המחזיר גרושתו לבין כהן שנושא גרושת אחרים, כיון שבשניהם יש איסור לאו. אם הכהן חזר בתשובה וגירש את אשתו או שאשתו מתה ונדר על דעת רבים שלא ליהנות מנשים שהוא אסור בהן – יכול לחזור ולשאת כפיו וחוזר לקדושותיו, אבל אם גירשה או מתה ולא נדר בהנאה – לא ישא כפיו. [הערה 17] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ'. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'. [הערה 18] עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'. שו"ע אה"ע סי' ו' וסי' קי"ט. [הערה 19] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ'. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'.

פסול בכהן כהן שנשא גרושה, חלוצה או חללה – אין נוהגים בו קדושה ואינו עולה ראשון לספר תורה. [הערה 17] ואף על פי כן – אסור לו ליטמא למת. [הערה 18] שו"ע (סי' קכ"ח סעי' מ') כתב, וז"ל: "כהן שנשא גרושה – לא ישא כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון", עכ"ל. ובמשנ"ב (שם ס"ק קמ"ז) כתב, וז"ל: "וה"ה חללה וזונה או חלוצה. ומה שנתבאר בסמוך שאין שאר עבירות מונעים נ"כ, היינו דוקא בעבירות שאין שאר הכהנים מוזהרים יותר מישראל, אבל במה שהכהנים מוזהרים יותר מישראל שקדושת כהנים גרם לו והוא חיללו, לפיכך פסול מדרבנן לכל דבר כהונה עד שידור ע"ד רבים וכו', עכ"ל. וכ"כ עוד יוסף חי (תצוה סעי' ה').