Otherכללי

Marriage in the World to Come

Sources discuss the nature of existence in the World to Come and after resurrection, describing a spiritual state of reward and divine radiance. The passages suggest that ordinary physical life—including marital relations—does not characterize the afterlife, though they do not directly address whether specific spousal bonds persist.

לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא

7 sources · 4 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The sources divide sharply on whether earthly marriages persist after techiyat hameitim. Nitei Gavriel, Aveilus vol 2, perek 66 holds that a person's spouse remains their partner even beyond this world, citing the view that couples stay together perpetually in the upper world, and notes that this practice has become widespread.

Against this, Teshuvos V'hanhagos (3:372) directly addresses the practical case of a person who remarried after being widowed, ruling that a second marriage severs the bond to the first spouse; he cites Sefer HaTechiyah's position that the last husband remains with the woman, and raises the difficulty of why the first husband's grave should be placed near hers if she will ultimately be reunited with, and buried near, her second husband.

Emunot VeDeot (Rav Saadia Gaon) takes up the question of whether those resurrected in this world will eat, drink, and marry, and answers that they will do all of these things just as we do now, bringing as proof the cases of the son of the Tzarephite woman and the son of the Shunammite woman who lived, ate, drank, and were fit for marriage after being revived.

Sefer HaIkkarim (Maamar 4 31:5-6) distinguishes a stage called "the world to come" that arrives only after techiyat hameitim, describing it as a state of reward conferred upon those whom God revives, which bears on how the resurrected state relates to earthly life and its arrangements.

Berakhot 17a describes the World-to-Come itself as a state with no eating, no drinking, and no procreation, where the righteous instead sit enjoying the splendor of the Divine Presence — a description that, if applied to the post-resurrection state, would cut against the notion of ongoing earthly marital relationships being renewed there.

Source 1 · Chazal
Verified

Berakhot 17a

ברכות י״ז א — ד"ה מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַב

Berakhot 17a:12

The Sages contrast the present world with the World to Come, using the image of the righteous seated with crowns and delighting in the radiance of the Divine Presence. This is a major source for the idea that the ultimate state is spiritual delight rather than ordinary physical needs, including ordinary marital life.

מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַב: לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּהּ וְלֹא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְלֹא מַשָּׂא וּמַתָּן וְלֹא קִנְאָה וְלֹא שִׂנְאָה וְלֹא תַּחֲרוּת, אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִין וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״.

Rav was wont to say: The World-to-Come is not like this world. In the World-to-Come there is no eating, no drinking, no procreation, no business negotiations, no jealousy, no hatred, and no competition. Rather, the righteous sit with their crowns upon their heads, enjoying the splendor of the Divine Presence, as it is stated: “And they beheld God, and they ate and drank” (Exodus 24:11), meaning that beholding God’s countenance is tantamount to eating and drinking.

Source 2 · Chazal
Verified

Yevamot 121b

יבמות קכ״א ב — ד"ה מַתְנִי׳ אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת

Yevamot 121b:9

The passage states that reports of a man’s death may be accepted even when heard from women or children, and distinguishes a gentile’s testimony intended to permit the wife to remarry—which is invalid—from an offhand report or testimony merely reporting the death, which may be relied upon.

מַתְנִי׳ אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת ״מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי״ — דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת אוֹמְרִים ״הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפּוֹד וְלִקְבּוֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי״. בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין. וּבְגוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְהַתִּיר, אֲבָל נִתְכַּוֵּין לְהָעִיד — עֵדוּתוֹ עֵדוּת. הֵיכִי יָדְעִינַן? אָמַר רַב יוֹסֵף: בָּא לְבֵית דִּין וְאָמַר: ״אִישׁ פְּלוֹנִי מֵת, הַשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ״ — זֶהוּ נִתְכַּוֵּין לְהַתִּיר. ״מֵת״ סְתָם — זֶהוּ נִתְכַּוֵּין לְעֵדוּת. אֶלָּא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי: וּבְגוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין — אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? בְּמֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ. כִּי הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל: ״מַאן אִיכָּא בֵּי חִיוַּאי, מַאן אִיכָּא בֵּי חִיוַּאי, שְׁכֵיב חִיוַּאי״, וְאַנְסְבַהּ רַב יוֹסֵף לִדְבֵיתְהוּ. הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל: ״וַוי לֵיהּ לְפָרָשָׁא זְרִיזָא דַּהֲוָה בְּפוּמְבְּדִיתָא דִּשְׁכֵיב״, וְאַנְסְבַהּ רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא רָבָא, לִדְבֵיתְהוּ.

MISHNA: Even if one heard from the women, who were saying: So-and-so died, this is sufficient in order to testify to his death. Rabbi Yehuda says: Even if one heard from the children, who were saying: We are going to eulogize and bury so-and-so, that is also sufficient. Furthermore, one may rely upon someone mentioning that a man died, regardless of whether the speaker intends to testify and thereby allow the man’s wife to remarry or whether he does not intend to offer formal testimony. § It was taught in the mishna: With regard to a gentile, if he intended to testify, his testimony is not considered valid testimony. Rav Yehuda said that Shmuel said: They taught this only in a case where he intended to permit the woman to remarry through his testimony, but if he merely intended to testify about the man’s death, his testimony is considered testimony. The Gemara asks: How do we know the intention of the gentile? Rav Yosef said: If he came to the court and said: So-and-so died, allow his wife to marry, this is an instance of intending to permit her to remarry. If he said simply: He died, this is an instance of merely intending to testify. The Gemara asks: But, if that is so, what about that which is taught in the mishna: With regard to a gentile, if he intended to testify, his testimony is not considered valid testimony, which implies that if the gentile does not intend to testify, his statement may be relied upon? How can you find a case where one would rely on his statement? The Gemara answers: One may rely on a gentile’s statement when he speaks offhandedly, without any intention to testify. Like that gentile who was going around saying: Who is from the house of Ḥivvai; who is from the house of Ḥivvai? Ḥivvai has died. And based upon this report, Rav Yosef allowed Ḥivvai’s wife to marry. There was also a certain gentile who was going around saying: Alas for the brave horseman who was in Pumbedita, for he is dead. And Rav Yosef, and some say Rava, allowed his wife to marry.

Source 3 · Geonim
attested

Emunot VeDeot (Rav Saadia Gaon)

אמונות ודעות, מאמר פרק ה

Emunot VeDeot (Rav Saadia Gaon)

The passage states that those resurrected in this world will eat, drink, and marry, while those resurrected at the time of redemption will not die again, based on tradition and verses from Yechezkel and Yeshayahu.

ושמא יחשוב ויאמר אותם שיחיו בעולם הזה האם יאכלו וישתו ויתחתנו או לאו? ראוי שנדע שהם יאכלו וישתו כמונו ויתחתנו, כמו שנתבאר בבן הצרפית ובן השונמית שחיו בעולם הזה, אכלו ושתו והיו ראוים לנשואין. ואמר אחד מן החכמים שהוא מזרעו של אחד מהם. ואותו המופת אשר ראה האדון יחזקאל הכהן הידועה בתחלת פרשת "היתה עלי יד ה" עד סופה היא האות המוכיח על תחית המתים בעולם הזה והתגלותם לנביא, כאמרו "ותבא בהם הרוח ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד" (יחזקאל ל"ז). וזו היתה הוכחה לנביא. אבל שאר האומה הרי ההוכחה על כך כאשר ראו את מי שהם מכירים מהם שכבר חיה והמשיך בחיים, והיה שעור חיי אותם אשר החיה ה' על ימי יחזקאל כימי חיי בן הצרפית ובן השונמית בקירוב. אבל אותם שיחיו בזמן הישועה הרי המסורת גלתה לנו שהם לא ימותו. וכן אמרו קדמונינו מתים שהקב"ה עתיד להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן. וכאשר אנו מתבוננים בכתוב אנו מוצאים שהוא מחזק את זה, שהרי הוא אומר כי השמים והארץ יכלו והישועה תמיד, והוא אומרו "שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו כן ימותון, וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת" (ישעיה נ"א). ואנחנו יודעים שאין הישועה עצם שתתקיים בעצמה, אלא הכוונה בישועה אנשי הישועה.

Source 4 · Rishonim
Verified

Sefer HaIkkarim, Maamar 4:31

ספר העקרים, מאמר ד ל״א:ה׳-ו׳ — ד"ה ואולם יש בלשון העולם הבא מדרגה

Sefer HaIkkarim, Maamar 4 31:5-6

Albo distinguishes between Gan Eden, attained after death, and a higher “world to come” attained by the perfectly righteous only after resurrection, which he supports through rabbinic statements about resurrection and post-judgment reward.

ואולם יש בלשון העולם הבא מדרגה אחרת תקרא גם כן העולם הבא סתם, והיא באה לאדם אחר תחית המתים, ועליה הוא שאמרו בגמרא על המשנה האומרת ואלו שאין להם חלק לעולם הבא תנא הוא כפר בתחית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחית המתים, שיראה משם שהעולם הבא היא מדרגת שכר באה אחר תחית המתים המקובל באומה לאותן שהקדוש ברוך הוא מחיה בתחית המתים, וכן גם כן יראה זה ממה שאמרו ג׳ כתות ליום הדין וכו׳ צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי העולם הבא, שזה יורה היות העולם הבא מדרגה באה לאדם אחר יום הדין הגדול שהוא אחר תחית המתים לפי המקובל באומה, וכן גם כן יראה זה ממה שאמרו ארץ החיים ארץ שמתיה חיים תחלה לעולם הבא, אם כן צדיקים שבחוצה לארץ כגון משה ואהרן היאך חיין ובאין לעולם הבא, מלמד שבשעת תחית המתים הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילות תחת הקרקע וכו׳, הרי שמשה ואהרן צריכים לחיות בתחית המתים כדי שיזכו לעולם הבא, וזה יורה כי מדרגת גן עדן שמשה ואהרן נתונין בו משעת פטירתן עד עתה אינה כמדרגת חיי העולם הבא אחר תחית המתים, אבל אותן חיי העולם הבא היא מדרגה גדולה יותר מגן עדן ועליונה על כל המדרגות, שלא יזכו אליה אלא הצדיקים הגמורים שיזכו לחיות בתחית המתים, כמו שאמרו תחית המתים לצדיקים גמורים בלבד. ועל כן הוזקקנו לומר כי העולם הבא שם נאמר בכללות ויחוד, נאמר בכלל על כל מדרגה ממדרגות שכר הנפשות אחר המות, ונאמר ביחוד על המדרגה היותר גדולה שאפשר שתושג לנפש הצדיק הגמור, שהיא מדרגה באה אחר תחית המתים, ואותה מדרגה ביחוד תקרא חיי העולם הבא, ועל כן יאמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כלומר כי בעולם הנשמות הבא לאדם אחר המות ישיג כל אחד ואחד מישראל בו מדרגה מה לפי מעשיו, וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק ומדרגה מה בעולם הבא, אבל המדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העולם הבא לא יזכה אליה כל אדם אלא הצדיקים הגמורים ולאחר תחית המתים, כי אותן צדיקים שגלוי וידוע לפניו יתברך שמה שלא יכלו לקיים את התורה כלה לא היה מפני רוע בחירתם אלא מפני עול הגלות ומעיקים אשר מחוץ או מפני סבה אחרת, כמשה ואהרן שלא יכלו לקיים את התורה כלה, רוצה לומר מצות התלויות בארץ, לפי שלא נכנסו לארץ, ואלו יזכו לתחיה ואז יקיימו כל המצות התלויות בארץ והמצות שלא יכלו לקיים בחיים הראשונים, ומתוך כך יזכו למדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העולם הבא.

But there is another degree which is also called “world to come” without qualification. This is that which comes after resurrection. This is referred to in the Mishnah above mentioned, where the Gemara says that the one who denies resurrection will have no share in resurrection. For it appears from that passage that “the world to come” is a state of reward which comes after resurrection, a reward which is accepted traditionally among our people as conferred upon those whom God brings back to life at the resurrection. The same thing appears also from the statement of the Rabbis: “There are three classes on the day of judgment … the perfectly righteous are immediately written down, and their destiny is sealed for life in the world to come.” This shows that the world to come is a state which comes to a person after the great day of judgment, i. e. after the resurrection, as is traditionally accepted among our people. The same idea can also be found in the statement of the Rabbis: “ ‘The land of the living,’ i. e. a land whose dead are the first to live again in the world to come. If so, how can those men who died outside of Palestine, like Moses and Aaron, be resurrected and enter the world to come? Answer: At the time of the resurrection God will make for them pathways under ground …” It is thus clear from this that Moses and Aaron must first be resurrected before they can attain the world to come. This also shows that the degree of Gan Eden in which Moses and Aaron have been from the time of their death until now, is not the same as the state of life in the world to come after resurrection. The latter is a much higher degree than Gan Eden and superior to all others. Only those perfectly righteous men have this privilege who merit the life of the resurrection, as the Rabbis say that resurrection is only for the perfectly righteous. We must say, therefore, that the expression, “world to come,” is used both in a broad and a narrow sense. In a broad sense it applies to any degree of reward which the soul gets after death. In a narrow and specific sense it denotes the highest degree that the soul of the perfectly righteous man can attain, a degree which comes after resurrection. This degree is called “life in the world to come” par excellence. “All Israel have a share in the world to come,” means that in the world of souls which is after death every Israelite will attain to some degree according to his conduct. The pious men of other nations also have a share in the world to come in this sense. But the highest and last degree—“life in the world to come”—no one can attain except the perfectly righteous, and that only after the resurrection. Those righteous men who, as God knows, were unable to fulfil the whole Torah, not because of evil will, but because of the yoke of the exile and external hindrances, or for some other cause, like Moses and Aaron who were not able to fulfil the entire Law, namely those commandments which can be performed only in Palestine, because they did not enter the land of Palestine—these men will be resurrected, so that they may perform all those commandments which are rooted in Palestine as well as those other commandments which they were not able to perform in their first life, and then they will attain to the highest and last degree, viz. “life in the world to come.”

Source 5 · Hasidic
Verified

Likkutei Torah, Bechukotai

לקוטי תורה, בחוקתי א׳ — ד"ה אם בחקותי תלכו

Likkutei Torah, Bechukotai 1

Tanya explains that Torah and mitzvot serve as vessels for drawing divine light into the human heart, separating evil and preserving the hidden love that enables the soul to return toward its lofty source in a pattern of רצוא ושוב.

והיינו בחקותי תלכו הם בחי׳ אבות אשר בעבר הנהר ישבו בחינת מחשבה עילאה אותיות חקוקים והיו לאחדים ממש במקורן ומקומן החקוקים שם ועל כן בהם יכול האדם לבא לבחי׳ הילוך כו׳, כי שם הוא מקום ההילוך למעלה מעלה. אבל מחמת גשמיות הגוף לא תעמוד ולא תקום החקיקה וההילוך הזה בלתי שמירת כלי אשר ע״י כלי זו תכון לעד ע״כ נאמר אחר זה ואת מצותי תשמרו. דהנה המצות הן רמ״ח מ״ע ושס״ה ל״ת. והנה השס״ה ל״ת הן להפריד את הרע אבל רמ״ח מ״ע הן הנק׳ אברין דמלכא כמו למשל אבר הוא כלי אשר בו נמשך חיות ממקור החיות אשר שורה במוח כן הוא כאן כי המצוה היא כלי לאורו ית׳ הנמשך מסתימא דכל סתימין למטה להשגת האדם השפל ואורו ית׳ המלובש בה הוא הנק׳ יין מלכות רב כיד המלך אין סוף לאורו ית׳ והוא כוונת המצוה שהוא להמשיך אורו ית׳ למטה ע״י כלי המצוה והתורה הלזו והוא לשון צוותא לשון חיבור. אך הם נחלקים לכללים ופרטים רבים הן בתורה והן במצות כי המשכת המקרא אינו דומה להמשכת לימוד משנה או גמרא הלכות ואגדות וכן במצות. ועל כן נאמר וכלים מכלים שונים בהמשכותיהם וכלל הכל הוא אורו ית׳ הנק׳ יין אשר בהכנס היין יצא הסוד והיין הוא התלהבות אורו ית׳ הנשמר בלבו של אדם ע״י התורה והמצוה יצא מעצמו סוד הוא אהבה מסותרת אשר תבוא לבחי׳ גילוי להיות בבחי׳ מהלך הנ״ל לשוב למקורו הגבוה מבחי׳ סובב וממלא ותכלית ירידת אורו ית׳ הוא בכדי להשיב נפש ונצוץ כל אדם למעלה בבחי׳ רצוא ושוב. והיינו והתהלכתי בתוככם שאני בעצמי אהיה המהלך בתוככם בבחי׳ רצוא ושוב ועי״ז והייתי לכם לאלהים. והנה זהו מאמר הכתוב ואת מצותי תשמרו דהיינו ע״י המצות תשמרו את היין הטוב הנמשך למטה ללב האדם להיות יוצא סוד אהבה מסותרת להיות בבחינת מהלך מיום ליום למעלה מעלה ובלעדי זה נק׳ עומד וטוב וישר הוא בעיניו ולא יבא לבחי׳ בכייה כמאמר הכתוב הלוך ילך ובכה כי בבחי׳ הליכה יבא לבחי׳ רחמים רבים לבכות בחדרי לבו על ריחוקו מאורו ית׳ ואח״כ יבא לבחינת בוא יבוא ברנה כמאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל. ועי״ז נושא משך הזרע כמאמר הכתוב ובחיקו ישא ויבא לבחי׳ עבר הנהר מחשבה עילאה המיוחד במהותו ועצמותו ית׳ הנק׳ קדוש ומובדל. כן סוף דבר הנשמות יוכללו ויתאחדו שם כמאמר הכתוב קדושים תהיו סופכם להיות קדושים בודאי ואל יקל אדם לעצמו אם זך ואם ישר פעלו להיות מספיק א״ע בעבודתו תמה בבחי׳ עמידה במדרגה א׳ ח״ו כי לא תקום ולא תהיה כזאת כמאמר הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ואתם עם בני ישראל ממקום קדוש יהלכו וחוצבו ע״כ מוכרח כל א׳ לבוא לבחי׳ קדוש אשר שם הוא בבחי׳ הולך ואור בלי גבול למעלה מעלה וכ״ז ע״י המצות שהם הכלים שומרי היין הטוב כנ״ל בכדי להוציא הסוד. ואחר כ״ז נאמר ועשיתם אותם דהיינו ועשיתם אתם (עיין בזהר בחקותי דקי״ג סע״א ובמק״מ שם. ובהרמ״ז שם בעמוד ב׳ ובזהר נשא קכ״ב א׳). ונתנה הארץ יבולה ממטה למעלה ועץ השדה יתן פריו מלמעלה למטה וצויתי את ברכתי בשנה הששית היינו כוונת כל ברכה ברוך אתה ה׳ אלקינו (וע׳ בזהר תרומה קס״ב ב׳ ובמק״מ שם מענין אם בחקתי. וברבות שמות פ׳ ב׳ ועמ״ש ע״פ זאת חקת התורה):

Source 6 · Modern
External

Rav Gavriel Zinner (Nitei Gavriel, Aveilus vol 2, perek 66)

נטעי גבריאל, אבילות ב פרק ס״ו

Nitei Gavriel, Aveilus vol 2, perek 66

The passage states that a person’s spouse will remain their partner even upon leaving the World to Come, citing the view that couples remain together perpetually in the upper world, and notes that this practice has become widespread.

Nitei Gavriel, Aveilus vol 2, perek 66 — page scan on HebrewBooks
Page 486

Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 7 · Modern
External

Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 3:372)

תשובות והנהגות, ח״ג סי׳ שע״ב

Teshuvos V'hanhagos 3:372

The passage states that a second marriage severs the relationship to the first spouse and cites Sefer HaTechiyah that the last husband will remain with the woman, questioning why the first husband should be buried nearby when she may marry, have children with, and be buried beside her second husband.

Teshuvos V'hanhagos 3:372 — page scan on HebrewBooks
Page 438

Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • ...דע כי ג' זמני עולם הבא הן, כמוזכר ביוצר של שבת, חיי עולם הבא, וימות המשיח, ותחיית המתים. חיי עולם הבא הוא בית נאמן, שם דירה נאה לכל צדיק מדור לפי כבודו, ימות המשיח יהיה לקוחי איש ואשה, הקב"ה וכנסת ישראל, כדכתיב "כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך". ואחר תחיית המתים יהיה הנצחיות אשר עין לא ראתה אלקים זולתך, ופירשו רז"ל הוא סוד יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • האמונה בתחית המתים ראויה ומחוייבת לפי קבלת האומה, כמו שבארנו בפרק כ"ג מן המאמר הראשון, ואף על פי שאין ההקש גוזר כך, אחר היות הדבר הזה מציאותו מצוייר אצל השכל ראוי להאמין אותו כמו שבארנו שם, וכל שכן אחר שהעיד עליו הנסיון, שהרי אליהו החיה בן הצרפית ואלישע בן השונמית כמו שמפרש בפסוקים, וכל דבר שיעיד עליו הנסיון ראוי להאמין אותו אף אם לא יגזרהו ההקש... אם כן ראוי להאמין שהקב"ה יחיה את המתים אף אחר שיחזרו לעפרן, כי הדבר הזה מציאותו מצוירת אצל השכל. ודרך הבנת זה הענין שיהיה תחיה ולא יצירה חדשה, הוא, לפי שאין ספק שהדבר שקבל אי זה שפע או כח עליון פעם אחת אף על פי שנסתלק ממנו השפע או הוסר ממנו הכח ההוא הנה הדבר ההוא יותר מוכן אל שיקבל אותו פעם שנית ממה שהיה בראשונה, כי העצים שנדלקו פעם אחת וקבלו צורת האש, אף על פי שנכבו הנה הם יותר מוכנים לקבל צורת האש פעם שנית מאשר היו בראשונה... כן אור הנפש אחר שנסתלק מן הגוף אפשר שישוב אל הגוף ויחול בו שנית בסבת ההכנה שנשארה בו יותר בנקל ממה שחלה בו בתחלת היצירה, וזה יהיה כאשר תגזור החכמה האלקית, אבל לפי שזה הדבר רחוק מאד מדרך הטבע ייחסו אנשי כנסת הגדולה במטבע הברכות זה הדבר אל גבורת השי"ת, ואמר אתה גבור לעולם א-דני מחיה מתים אתה ורב להושיע...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ...אמנם נתן לנו השי"ת תורת אמת, שעל ידה נזכה לעתיד, ונתן לנו מצוות שהם מורים על זה, והם רושם לזה הענין על נצחיות הגוף כמו הנפש, כי עתה באותן הימים שלימות האדם הוא במין ובאיש, בימין מצד הגוף, כי דור הולך ודור בא, רק קיים במין, אבל מצד הנשמה קיים באיש בפרטי, כי כל נשמה ונשמה היא קיימת ונצחית, כי הגוף חי במקרה ומת בעצם, והנשמה מתה במקרה וחיה בעצם... אבל לעתיד לבא יהיו הנשואין הגומרין, כמו שכתוב וארשתיך לי באמונה, אז הגוף והנפש שניהם יחדו, יהיו קיימים בגוף ובנפש, ועתה בא הרושם לזה בדיני נחלות שנקראות משפט...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וכשמגיע עת הזווג שלהם הקב"ה המכיר את (הזכרים והנקבות) של אלו הרוחות והנשמות, הוא מחבר אותם כמו שהיו בתחילה (מטרם שבאו לעולם), ומכריז עליהם (בת פלוני לפלוני, וכשמתחברים נעשו גוף אחד ונשמה אחת, והם ימין ושמאל כראוי (שהזכר הוא חלק הימין של הגוף והנשמה, והנקבה חלק השמאל מהם), ומשום זה אין כל חדש תחת השמש, כלומר אף על פי שהקב"ה מכריז בת פלוני לפלוני, עם כל זה אין זה חידוש, אלא החזרה למה שהיו מקודם שבאו לעולם, וכיון שאין זה ידוע אלא להקב"ה, על כן מכריז עליהם...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • הנה המאמרים הגדולים האלה באו לבאר כי אין השגת הנבואה רק לדבר שהוא בעולם הזה, כמו ביאת משיחנו, אף שהוא מדרגה עליונה בעולם הזה, אבל דבר שהוא לעולם הבא, אשר העולם הבא נבדל מעולם הזה ואין לו יחוס אל עולם הזה, לא יפול זה בכח הנבואה כלל... לכן לא בא בתורה ענין עולם הבא ותחיית המתים רק ברמז בלבד, כמו שדרשו ז"ל מן המקראות ברמז רחוק, כי אי אפשר לומר שלא יהיה בעולם הזה שום גלוי כלל מן עולם הבא, רק בא ברמז כמו שרחוק מאתנו עולם הבא.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • עכשיו ביארנו כונתנו בשכרי המצות וענשן ונחזור בקצרה: כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה, וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבאו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בגן עדן עולם הנשמות ותתעלה בהשגה גדולה ממנה ויהיה קיום הכל לעד ולנצח נצחים. סימן לדברים הללו רמז להם בתורה ששת ימי המעשה, בששי נברא אדם וגמר מעשיו, בשביעי שבת, כך מלכות האומות קדמוניות באלף החמישי כנגד יצירת עופות ושרצי המים ושאר דברים, ותוספת מלכותם בששי מעט כנגד יצירת בהמה וחיה שנבראו בתחלתו. וכן מלכות בית דוד באלף הששי כנגד יצירתו של אדם שמכיר את בוראו ומושל בכלם, ובסוף אותן אלף יהא יום הדין שכל אדם נדון בו, שביעי שבת שהוא התחלת העולם הבא, ואין לזוכים בו קץ וסוף אלא מתקיימין ברצון בוראם יתברך ויתעלה חפצו ורצונו המקיימם, וכן ששת שני שבוע ושביעית שמטה רמז לענין הזה הוא, ומכאן ילמוד החכם סוד היובלות וידע הענין בכללו, וברוך היודע והמלמד אדם דעת.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • עוד אמר דוד המלך ע"ה אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי ואהבתי עלתה על כלם לפיכך כרת לי הקב"ה ברית שאני אהיה בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות שנאמר כי לא כן ביתי עם אל ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח (שמואל ב כג) ואין ברית אלא תורה שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב) ערוכה בכל במקרא במשנה בהלכות באגדות ושמורה שיהיו דברי תורה שמורה בי לעולם ולעולמי עולמים כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח מכאן אמרו כל ת"ח שמרבה בעסק התורה ואינו מתפרנס הרבה סימן יפה לו ואם תאמר אם הקב"ה אוהב תורתו למה אינו מעשרו הוי אומר שאם יעשיר יפשע מדברי תורה לכן כל ת"ח שמרבה במלאכתה של תורה ואינו מכניס פירות הרבה סימן יפה לו שהקב"ה אוהב את תורתו שאם יעשיר יפשע מדברי תורה וכן הוא מפורש בקבלה ע"י שלמה מלך ישראל שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי (משלי ל) ברוך המקום שבחר בתורה ובגמרא (ובחכמים) ובתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהם ובבניהם ובבני בניהם עד סוף כל הדורות ומקיים עליהם במדה שאדם מודד בה מודדין לו כשם שהם יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום פנוי וקורין לשם שמים ויראה בלבבם ומחזיקין ד"ת על פיהן כדי שלא ישכחו מפיהם ומפי בניהם ובני בניהם עד עולם כן בחר הקב"ה בהן ובבניהן ובבני בניהן עד עולם שנאמר ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם (ישעיה נט) אבל בני פושעי ישראל אינם כן בקטנותן הן רכין ובזקנותן הן קשין מה עושה הקב"ה כשהן עדיין רכים מעלין אותן ושורפין אותן בבית המדרש הגדול ובישיבה הגדולה שלו שנא' (שמואל ב כג) ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובראש שרוף ישרפו בשבת ואין בליעל אלא רשע שנאמר (שמואל א י) ובני בליעל אמרו וגו' ואומר (שמואל א ל) ויען כל איש רע ובליעל מכאן אמרו חכמים כל דבר שעתיד להיות בסוף כבר נעשה מקצתו היום לעתיד יהא ישיבה להקדוש ב"ה בבית המדרש שלו וצדיקי עולם באור פניהם יושבין לפניו כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעוה"ז לדוד מלך ישראל והיה מאיר פנים בהלכה אל הצדיקים היושבים לפניו. וכן לעתיד יהא לצדיקים חייהם שלא בצער ושלא ביצר הרע לימות בן דוד ובעוה"ב כבר נעשה מקצת חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע אל הצדיקים בעוה"ז ואלו הן אברהם יצחק ויעקב ויעבץ ויתרו וכל הדומה להן לעתיד יהא הקב"ה מחיה המתים בין לימות בן דוד בין לעוה"ב כבר נעשה מקצת תחיית המתים על ידי הצדיקים בעולם הזה על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל בן בוזי הכהן לעתיד יהא כבוד ועוז לצדיקים בעוה"ב כבר נעשה מקצת כבוד ועוז לצדיקים בעולם הזה זה יהושפט מלך יהודה. לעתיד יהא אכילה ושתיה ושמחה לצדיקים. כבר נעשה לצדיקים בעוה"ז לשלמה מלך ישראל. לעתיד יהא דם ובשר ושבר גוג ומגוג ולעכו"ם על הרי ישראל כבר נעשה מקצתו דם ובשר ושבר על לוחצינו כמו שעינינו רואות בכל יום תמיד. ואם אתה רוצה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה צא ולמד מראשו של ענין של מעלה שאמרנו עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבים לפניו ונושאים ונותנים במקרא במשנה בהלכות ואגדות ואומרים על טמא טמא ועל טהור טהור על טמא במקומו ועל טהור במקומו ואח"כ מביאין את הרשעים ודנין אותן בפניהן ויש נידונין שלשים יום ויש נידונים ששים ימים ויש נידונין שלשה חודשים ויש נידונין ששה חדשים כללו של דבר שנו רבותינו במשנה משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש ואחר כך יעמדו הצדיקים לפני הקב"ה ויאמרו לפניו רבונו של עולם כשהיינו באותו עולם אלו בני אדם היו משכימים ומעריבים לבית הכנסת והיו קורין ק"ש ועושין שאר מצוות ויאמר להם הקב"ה אם כך עשו רפאו אותן מיד הולכין הצדיקים ועומדים על עפרם של רשעים ומבקשין עליהם רחמים והקב"ה מעמידם מעפר רגליהם שנאמר (מלאכי ב) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעוה"ז לדוד מלך ישראל כיצד שנאמר אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמנה מאות חלל בפעם אחת (שמואל ב כג) כל העם יושבין בישיבה לפניו אבל דוד לא היה יושב לא על הכר ולא על הספסל אלא היה יושב על הארץ ומלמד תורה ברבים לשם שמים באתה שכינה ועמדה למעלה ממנו משיבה ואמרה לו דבר בני דברים הללו הן ראויין לך ושלך הן ואתה מושל בהן כמו אני שנאמר תחכמוני אמר הקב"ה לדוד אתה יושב בישיבה שאין בה סמיכה תהא כמוני מכאן אמרו חכמים כל ישיבה שאין בה סמיכה עמידה טובה הימנה מה ת"ל ראש השלישי. שתהיה ראש בתורתי המשולשת. ד"א ראש השלישי תהא חלקך עם שלשה הצדיקים אברהם יצחק ויעקב שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד) ד"א ראש השלישי שתהא ראש לשלשה אבות. דבר אחר ראש השלישי שתהא ראש לכל ישראל שהן עולין לירושלים לרגל שלש פעמים בשנה למה דברי תורה של דוד המלך ע"ה דומה לאדם שנותנין לו עור והוא מעבדה וממחקה וממתחה ומביאה לידי מלאכה יפה שנאמר הוא עדינו העצני. ד"א הוא עדינו העצני כשאתה יושב בבית המדרש תהא מעודן כתולעת וכשאתה יוצא למלחמה תהא קשה כעץ ומה שכרך לפני על שמונה מאות חלל בפעם אחד חסר מאתים מאלף אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אני חסר מאתים א"ל דוד בני לא כן כתבתי בתורתי ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כו) אעפ"י שאין בכם ד"ת אלא דרך ארץ ומקרא בלבד אבל אם תעשו ד"ת איש אחד מכם ירדוף אלף שנאמר (דברים לב) איכה ירדוף אחד אלף אבל אתה עשית רצוני ולא עשית כל רצוני שנאמר (מלכים א טו) רק בדבר אוריה החתי לפיכך אתה חסר מאתים מכאן אמרו אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה הא למדת שכל המספר אחר המעשה של ת"ח כאלו מספר אחר השכינה שנאמר שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י) ואין אהבה אלא תורה שנאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (תהלים קיט) ואומר (תהלים קיט) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. אור של ת"ח וצדיק לימות בן דוד ולעוה"ב כיצד יש שנותנין לו מאור פנים כצאת השמש בגבורתו כמו שעה א' ויש שנותנין לו כב' שעות ויש כג' שעות ויש כד' ויש כו' ויש ככל היום כולו ויש שנותנין לו מאור פנים כאור הלבנה בר"ח ויש שנותנין לו כבחמשה לחדש ויש כבעשרה לחדש ויש כמו בט"ו לחדש ויש כמו כוכבים גדולים ויש כמו כוכבים קטנים ויש שנותנין לו מאור פנים כמו אויר הרקיע בשעה שהוא מטוהר ויש שמשחרת פניהם כשולי קדרה זה הכלל כל הנושא פנים אל התורה זוכה ומקבל פני השכינה אבל המזוהם והמלוכלך בעבירות אינו מיסב בפני המלך בד"א בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה ומת הרי הוא כצדיק עולם לכל דבריו. כך שנו חכמים שלשה מלכים אין להם חלק לעוה"ב ואלו הן ירבעם אחז מנשה (י"א אחאב) הוי אומר כל העובד ע"ז הן בקטנותו הן בזקנותו ומת בלא תשובה אפי' ראוי להיות כהן גדול אין לו חלק לעולם הבא שנא' (עמוס ח) הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלקיך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד לפי שכל המצות שהאדם עושה בעולם הזה אין בהם כח להאיר אלא כאור הנר בלבד אבל התורה מאירה מסוף העולם ועד סופו שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו) וכל הנזקק אל החכמים ואל תלמידיהן מעלה עליו הכתוב כאלו עשה רצונו של אביו שבשמים וכל היודע להוכיח ומוכיח את הרבים הרי הוא עושה קורת רוח לפני קונו שנאמר (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב עליו תבוא ברכת טוב לא נאמר אלא עליהם להמוכיחים ולהמקבל תוכחה ואומר אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא (קהלת יא) כל המודה ביסורין ושמח בהם נותנין לו חיים בעוה"ז ובעולם שאין לו סוף שנאמר (משלי ו) ודרך חיים תוכחות מוסר.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • בראשית רבה להט החרב על שם משרתיו אש לוהט המתהפכת שהן מתהפכות פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים וכשתבין זה תבין מה טעם באו השמות פעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקיבה כמו כי היום יי' נראה אליכם. כי הרמז הוא למדת הדין על שהיא נפעלת מקבלת אצילות מזולתה. וכן אם ככה את עושה לי. ע"א (ענין אחר) המתהפכת רמז למדת הדין שפעמים מתהפכת למדת רחמים. ודע והבן כי אף על פי שפירשנו כל הפרשה כולה על דרך הסוד מכל מקום גם הפשט אמת ויציב בעץ החיים ועץ הדעת והנהרות והכרובים ולהט החרב. וכבר העידו כמה פעמים אנשים שנשרפו בברק להט החרב וכולם היו בעלי הפילוסופיא קדומה אשר נטו ברוב דבריהם אחר דברי רבותינו זכרונם לברכה. ומאז נתבטלו ובאו ארסטו ותלמידיו הרשעים ונטו מדרך התורה לגמרי אחר סברתם ומופתיהם הנקראת לבעלי הקבלה אחיזת עינים. והמקום ההוא נכבד מכל מקומות העולם השפל מפני המוצק אשר על ראשו מעולם העליון. וע"כ יראו בו מראות אלהים יותר משאר מקומות הארץ כמה דאת אמר וזה שער השמים כ"ש שוכני גן עדן שהשוכנים שם למדים בציורי הדברים כל סודות העליונים ונפשם מתעלית בלימוד ההוא ורואה מראות אלהים ומשיג כל מה שיכול הנברא לדעת ולהבין. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הביאני המלך חדריו אלו חדרי גן עדן. מכאן אמרו כמעשה הרקיע כן מעשה גן עדן. והאמת הוא כי תמצא בדברי רז"ל כי בגן עדן של מטה יש שכר ועונג לנפשות הצדיקים ואף על פי שאינם גוף והם במדרגת המלאכים וראיתי בזה דיעות לחכמים זכרונם לברכה יש אומרים כי הנפשות כשיוצאים מזה העולם אינם יכולין לעלות מיד עד שירגילו עצמן באותן ציורין ובאותו אור כי הרגיל בחשך אם יסתכל באור גדול לא יוכל לסובלו עד שירגיל עצמו מעט מעט ואח"כ יסתכל באור הגדול. ועל כן נכנסים בגן עדן של מטה שיש בו ציורים מציורי העולם הזה ומציורי העולם העליון ומשם תעלה לאור הגדול לצרור החיים. ועוד הוסיף הרמב"ן ז"ל ביאור על זאת הכוונה ואמר כי כל שנים עשר חדש עדיין כח הגוף קיים והנשמה נוטה לדעתה ולמעשיה כאשר היתה באמנה אתו בהצטיירות מחשבות גשמיות וזהו מאמר רבותינו ז"ל כל שנים עשר חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י"ב חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת כי תוך שנים עשר חדש אף על פי שעולה לידיעת עולם הנשמות יורדת היא לענין שהיתה כבר לאחר שנים עשר חדש לבשה מלאכות ונתעלית מדעות גשמיות ונתעטרה בעטרה של עולם הבא ומן ההשגה ההווה אל הנפש במקום ההוא מתעלית לדבקות עולם העליון והשגת העונג הרוחני וזהו מה שתמצא בדברי רבותינו ז"ל בצדיקים דסלקי ונחתי למתיבתא דרקיעא. העלייה היא השגת הנפש ודביקותה בעליונים והירידה היא להשגת מה שהגיעו לסגולת התחתונים בחייהם. וכוונה זו טובה והגונה אך אינה מספקת לגמרי לפי כוונתם ז"ל כי תמצא בדבריהם המזכירים שם האבות כלם ושאר חסידים כלם במעלתם. ואם הכונה היא תוך י"ב חדש או עד שירגילו עצמם באור העליון הרי מכמה שנים נסעו משם ואין שם אלא רוח חדשה לפי דבריהם זה יוצא וזה נכנס ע"כ צריכין אנו לקבלה. ומצאתי בדברי רז"ל מקום יש ששמו חצר מות ולפני החצר שדה ולפני השדה נחל ודומה משמרן. מדברות ואין קולן נשמע אוכלות ושותות ואין קולן נשמע וכתיב מות ירעם (תהלים מט טו). ואמרו בחגיגה רעינא להו עד דמשלמי יומוי וכו'. וראיתי לקצת חכמי הקבלה האחרונים שכתבו כי מצאו בספר חנוך בן ירד כשלקח אותו אלהים כתוב בו סוד זה עם שאר סודות מופלאות וכבר הזכירו רבותינו ז"ל הספר ההוא בספר הזוהר. ולפי דברי הספר ההוא דע כי גן עדן של מטה הוא מוכן מיום שנברא לרוחות הצדיקים לגור שם בצורתם וכן תרגם המתרגם בפסוק גן נעול כגנתא דעדן דלית רשו לגבר למיעל לגויה אלהין צדיקייא דמשתלחן תמן נפשתהון על יד מלאכייא וכו'. ומשם פורחות למעלה ומזהירין ומשיגין השגה אמיתית כל אחד לפי מעלתו ובהיותם בגן עדן של מטה לובשין סוד המלבוש המחדש להם בהריחם אויר גן עדן ונתון הלבוש ההוא לכל רוח ורוח באותה צורה ודמות שהיה בזה העולם ממש סימן לדבר כי שמואל הנביא עליו השלום בהראותו לבעלת אוב אמר עוטה מעיל. ונמשך להם אור השכינה ממעלה דרך חלונות הרקיע שעל גבי גן עדן והצדיקים משתחוים נגד האור ההוא וניזונין באור ההוא שהוא סוד המן שניזווין ממנו מלאכי השרת כמו שאמרו רבותינו ז"ל משרתיו אש לוהט מהיכן הן ניזונין רבי יודן בשם רבי יצחק אמר מזיו השכינה דכתיב באור פני מלך חיים. רבי חגי אמר ואתה מחיה את כולם אתה מחיה לכולן וכו'. וזיו השכינה על ראשיהן עטרה וכשפורחין בגן עדן שלמעלה אז פושטין מעליהן המלבוש ההוא והיא העלייה והירידה. ואמר חנוך ראיתי שם מלאכים ממונים גדולים ועונין קק"ק וכו'. ובמדרש איוב אמר הב"ה לאיוב אמרת כלה ענן וילך אם ילך אדם לפני הצייר ויאמר לו עשה לי צורתו של אבא מה הצייר אומר לו הראני איקונין שלו ואם לאו לא אוכל לעשותו ואני בראתי אדם הראשון שלא באיקונין על אחת כמה וכמה המתים שכל אחד ברקיע זיו איקונין שלהם לפני. ובמדרש רות (זוהר חדש פ"ב ט"ד) אמר רבי נחוניא סח לי בן גיאים כשעליתי לזה הרקיע וכו' עד למעלה מזה השער נגלה לפני שער גדול ועשרה שערים סביבותיו שאלתי עליו אמר לי השער הזה אין לי רשות עליו לא יפתח אלא בראשי חדשים ושבתות וימים טובים באותו זמן כשנכנס שבת או ראש חדש או מועד קול מתפוצץ בכל הני רקיעין ואומר פתחו שערים מפני שכל הרוחות שבגן עדן כל ימי השבוע עומדות שם ומטיילות בתוכו ובאותו זמן בההוא רקיע שעל גבי גן עדן שבארץ נפתחו ארבע חלונות רשומים בד' אותיות של שם המפורש המיוחד בגנזי מרומים וכל אותם הרוחות מתלבשות בלבוש יקר באותו גן עדן כדמות אותו העולם שהיו עומדות במלבוש בשר מטיפה סרוחה. ובשעה שהחלונות נפתחות כולן פושטין מלבושיהן ופורחין למעלה באותן חלונות ועולות למקום הזה וששה בעלי כנפים וכמה ממונים עמהם פותחין עמהן השער הזה בכל אלו העשרה והרוחות נכנסות לשם בחדוה ועולות למעלה וכן בכל רקיע ורקיע כעין זה בשעה שאלו הרוחות עולות רוחות אחרות יורדות שנתוסף בהם חיים באותו עולם אלו עולות ואלו יורדות באותו מקום שירדו אלו משם שם חונות האחרות ואין מקום נשאר פנוי. במוצאי שבת בשעה שישראל אומרים ויהי נועם וכו'. אותן הרוחות שירדו להן בשבת עולות מהם אלו עולות ואלו יורדות אלו עולות למקומן וכן תמיד בענין זה עד כאן. ומכאן נוכל להבין קצת מן העונשים שהזכירו רבותינו ז"ל לנפשות הרשעים הדומות גם הם לעונש גופני והבן כל זה היטב עוד מצאתי לרבותינו ז"ל תנא שבע פתחים לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתן ועל כל פתח ופתח שומרים. הפתח האחד נכנס במערת המכפלה שהיא סמוך לגן עדן ואדם הראשון שומר עליו. זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך. יוצאה מפתח ראשון אל הפתח השני לשערי גן עדן ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת זכתה נכנסת לשלום ואם לאו שם תקבל ענשה ותשפט בלהט הכרובים. וכנגדן היו הכרובים במקדש ובשעה שהיה נכנס כהן גדול ביום הכפורים זכה היה נכנס בשלום לא זכה מבין ב' הכרובים להב יוצא ושורף אותו מבפנים ומת והיו הכרובים אלו כנגד אלו אשר בשער גן עדן לצרוף הנשמות זכתה נותנין לה פרדס סימן ליכנס נכנסת לגן עדן אשר בארץ ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורבת זה בזה ועשן סביביו שנאמר וברא יי' על כל מכון הר ציון וגומר (ישעיה ד ה) והוא נעוץ מלמטה למעלה זכתה לעלות עולה באותו עמוד עד ירושלים של מעלה לא זכתה נשארת שם וכו'. אמנם על דבר אחד יש לדקדק אחרי שהם באותו תענוג הגדול למה ישובו לתחיית המתים לגרעין הגוף. ובאמת בזה צריך ישוב הדעת כי לא על חנם הוא. יש לומר מפני שאין אדם בעולם שלם במעלת התורה והמצוה ישיב אותם הקב"ה בעולם הזה כמתחלה בביטול יצר הרע ויחיו בו שנים ארוכות וישלימו חוקם ויקיימו עכשיו מה שלא קיימו קודם לכן וראיה ממשה רבינו ע"ה כי היה תאב ליכנס לארץ כדי לקיים מצות הנוהגות בה כל שכן לשאר בני אדם ותשובה זו טובה להמון העם. אמנם על דרך סוד החכמה הפנימית יש בו ענין נפלא והוא כי כבר ידעת כי העולם הזה נמשך בו סוד זוהמת הנחש שבא על חוה ובסבת הזוהמא ההיא נקנסה מיתה לאדם וזרעו כי בראות השם יתעלה משך הטומאה המתפשטת בעולם תמיד כוונתו לכלותם ולהתיש כחם ומפני כך הגופים כלים ונפסדים ואין להם קיום וכשתכלה הזוהמא ורוח הטומאה תעבור מן הארץ הנה השם יתעלה יחדש עולמו בלתי זוהמא אחרת ויקיץ שוכני עפר בכחו וסבתו קדושים משרתי עליון וישמח יי' במעשיו כמו שהיתה כוונת הבריאה בתחילה שעדיין לא באה לפועל אפילו יום אחד שנאמר ואדם ביקר בל ילין (תהלים מט' יג) כמו שייסד הפייט ויכון עולם על מליאותו כי על כל פנים לא היתה כוונת הבריאה לבטלה רק עתידה לצאת לפועל. וכן יש אומרים גם בעץ החיים כי לא נברא לבטלה רק יאכלו ממנו אנשי התחיה ויחיו לעולם וכן מצאתי בברייתא דרבי יוסף בן עוזיאל ע"ה. ודוגמא לדבר מצינו בארץ ישראל בהיותה בתחלה תחת המשכת סבה אחרת בסוד שבעה עממים שהם סוד הערלה והטומאה ואחרי כן העבירה מלפניו ולא היה שולט בה זולתו והנחילה לגוי אחד מיוחד לעבודתו. סימן לדבר תכסיסי המלך יתברך ויתעלה אחר הרוח רעש ואחר הרעש אש וגומר (מלכים א' יט א). עד דממה דקה. כענין זה היה העולם תחת ממשלת סבות אחרות והמשכת רוח טומאה וערלה עד עת בואו יתעלה ביום הדין וישיב הצדיקים וישמחו בממשלתו ויתקן העולם באחדות שלימה ואזי מעלתם בזה העולם במקום אשר ראו מתחלה חשך יראו אור גדול יהיה יי' אחד ושמו אחד יי' יזכנו להיות מכללם אמן: בראשית רבה להט החרב על שם משרתיו אש לוהט המתהפכת שהן מתהפכות פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים וכשתבין זה תבין מה טעם באו השמות פעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקיבה כמו כי היום יי' נראה אליכם. כי הרמז הוא למדת הדין על שהיא נפעלת מקבלת אצילות מזולתה. וכן אם ככה את עושה לי. ע"א (ענין אחר) המתהפכת רמז למדת הדין שפעמים מתהפכת למדת רחמים. ודע והבן כי אף על פי שפירשנו כל הפרשה כולה על דרך הסוד מכל מקום גם הפשט אמת ויציב בעץ החיים ועץ הדעת והנהרות והכרובים ולהט החרב. וכבר העידו כמה פעמים אנשים שנשרפו בברק להט החרב וכולם היו בעלי הפילוסופיא קדומה אשר נטו ברוב דבריהם אחר דברי רבותינו זכרונם לברכה. ומאז נתבטלו ובאו ארסטו ותלמידיו הרשעים ונטו מדרך התורה לגמרי אחר סברתם ומופתיהם הנקראת לבעלי הקבלה אחיזת עינים. והמקום ההוא נכבד מכל מקומות העולם השפל מפני המוצק אשר על ראשו מעולם העליון. וע"כ יראו בו מראות אלהים יותר משאר מקומות הארץ כמה דאת אמר וזה שער השמים כ"ש שוכני גן עדן שהשוכנים שם למדים בציורי הדברים כל סודות העליונים ונפשם מתעלית בלימוד ההוא ורואה מראות אלהים ומשיג כל מה שיכול הנברא לדעת ולהבין. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הביאני המלך חדריו אלו חדרי גן עדן. מכאן אמרו כמעשה הרקיע כן מעשה גן עדן. והאמת הוא כי תמצא בדברי רז"ל כי בגן עדן של מטה יש שכר ועונג לנפשות הצדיקים ואף על פי שאינם גוף והם במדרגת המלאכים וראיתי בזה דיעות לחכמים זכרונם לברכה יש אומרים כי הנפשות כשיוצאים מזה העולם אינם יכולין לעלות מיד עד שירגילו עצמן באותן ציורין ובאותו אור כי הרגיל בחשך אם יסתכל באור גדול לא יוכל לסובלו עד שירגיל עצמו מעט מעט ואח"כ יסתכל באור הגדול. ועל כן נכנסים בגן עדן של מטה שיש בו ציורים מציורי העולם הזה ומציורי העולם העליון ומשם תעלה לאור הגדול לצרור החיים. ועוד הוסיף הרמב"ן ז"ל ביאור על זאת הכוונה ואמר כי כל שנים עשר חדש עדיין כח הגוף קיים והנשמה נוטה לדעתה ולמעשיה כאשר היתה באמנה אתו בהצטיירות מחשבות גשמיות וזהו מאמר רבותינו ז"ל כל שנים עשר חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י"ב חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת כי תוך שנים עשר חדש אף על פי שעולה לידיעת עולם הנשמות יורדת היא לענין שהיתה כבר לאחר שנים עשר חדש לבשה מלאכות ונתעלית מדעות גשמיות ונתעטרה בעטרה של עולם הבא ומן ההשגה ההווה אל הנפש במקום ההוא מתעלית לדבקות עולם העליון והשגת העונג הרוחני וזהו מה שתמצא בדברי רבותינו ז"ל בצדיקים דסלקי ונחתי למתיבתא דרקיעא. העלייה היא השגת הנפש ודביקותה בעליונים והירידה היא להשגת מה שהגיעו לסגולת התחתונים בחייהם. וכוונה זו טובה והגונה אך אינה מספקת לגמרי לפי כוונתם ז"ל כי תמצא בדבריהם המזכירים שם האבות כלם ושאר חסידים כלם במעלתם. ואם הכונה היא תוך י"ב חדש או עד שירגילו עצמם באור העליון הרי מכמה שנים נסעו משם ואין שם אלא רוח חדשה לפי דבריהם זה יוצא וזה נכנס ע"כ צריכין אנו לקבלה. ומצאתי בדברי רז"ל מקום יש ששמו חצר מות ולפני החצר שדה ולפני השדה נחל ודומה משמרן. מדברות ואין קולן נשמע אוכלות ושותות ואין קולן נשמע וכתיב מות ירעם (תהלים מט טו). ואמרו בחגיגה רעינא להו עד דמשלמי יומוי וכו'. וראיתי לקצת חכמי הקבלה האחרונים שכתבו כי מצאו בספר חנוך בן ירד כשלקח אותו אלהים כתוב בו סוד זה עם שאר סודות מופלאות וכבר הזכירו רבותינו ז"ל הספר ההוא בספר הזוהר. ולפי דברי הספר ההוא דע כי גן עדן של מטה הוא מוכן מיום שנברא לרוחות הצדיקים לגור שם בצורתם וכן תרגם המתרגם בפסוק גן נעול כגנתא דעדן דלית רשו לגבר למיעל לגויה אלהין צדיקייא דמשתלחן תמן נפשתהון על יד מלאכייא וכו'. ומשם פורחות למעלה ומזהירין ומשיגין השגה אמיתית כל אחד לפי מעלתו ובהיותם בגן עדן של מטה לובשין סוד המלבוש המחדש להם בהריחם אויר גן עדן ונתון הלבוש ההוא לכל רוח ורוח באותה צורה ודמות שהיה בזה העולם ממש סימן לדבר כי שמואל הנביא עליו השלום בהראותו לבעלת אוב אמר עוטה מעיל. ונמשך להם אור השכינה ממעלה דרך חלונות הרקיע שעל גבי גן עדן והצדיקים משתחוים נגד האור ההוא וניזונין באור ההוא שהוא סוד המן שניזווין ממנו מלאכי השרת כמו שאמרו רבותינו ז"ל משרתיו אש לוהט מהיכן הן ניזונין רבי יודן בשם רבי יצחק אמר מזיו השכינה דכתיב באור פני מלך חיים. רבי חגי אמר ואתה מחיה את כולם אתה מחיה לכולן וכו'. וזיו השכינה על ראשיהן עטרה וכשפורחין בגן עדן שלמעלה אז פושטין מעליהן המלבוש ההוא והיא העלייה והירידה. ואמר חנוך ראיתי שם מלאכים ממונים גדולים ועונין קק"ק וכו'. ובמדרש איוב אמר הב"ה לאיוב אמרת כלה ענן וילך אם ילך אדם לפני הצייר ויאמר לו עשה לי צורתו של אבא מה הצייר אומר לו הראני איקונין שלו ואם לאו לא אוכל לעשותו ואני בראתי אדם הראשון שלא באיקונין על אחת כמה וכמה המתים שכל אחד ברקיע זיו איקונין שלהם לפני. ובמדרש רות (זוהר חדש פ"ב ט"ד) אמר רבי נחוניא סח לי בן גיאים כשעליתי לזה הרקיע וכו' עד למעלה מזה השער נגלה לפני שער גדול ועשרה שערים סביבותיו שאלתי עליו אמר לי השער הזה אין לי רשות עליו לא יפתח אלא בראשי חדשים ושבתות וימים טובים באותו זמן כשנכנס שבת או ראש חדש או מועד קול מתפוצץ בכל הני רקיעין ואומר פתחו שערים מפני שכל הרוחות שבגן עדן כל ימי השבוע עומדות שם ומטיילות בתוכו ובאותו זמן בההוא רקיע שעל גבי גן עדן שבארץ נפתחו ארבע חלונות רשומים בד' אותיות של שם המפורש המיוחד בגנזי מרומים וכל אותם הרוחות מתלבשות בלבוש יקר באותו גן עדן כדמות אותו העולם שהיו עומדות במלבוש בשר מטיפה סרוחה. ובשעה שהחלונות נפתחות כולן פושטין מלבושיהן ופורחין למעלה באותן חלונות ועולות למקום הזה וששה בעלי כנפים וכמה ממונים עמהם פותחין עמהן השער הזה בכל אלו העשרה והרוחות נכנסות לשם בחדוה ועולות למעלה וכן בכל רקיע ורקיע כעין זה בשעה שאלו הרוחות עולות רוחות אחרות יורדות שנתוסף בהם חיים באותו עולם אלו עולות ואלו יורדות באותו מקום שירדו אלו משם שם חונות האחרות ואין מקום נשאר פנוי. במוצאי שבת בשעה שישראל אומרים ויהי נועם וכו'. אותן הרוחות שירדו להן בשבת עולות מהם אלו עולות ואלו יורדות אלו עולות למקומן וכן תמיד בענין זה עד כאן. ומכאן נוכל להבין קצת מן העונשים שהזכירו רבותינו ז"ל לנפשות הרשעים הדומות גם הם לעונש גופני והבן כל זה היטב עוד מצאתי לרבותינו ז"ל תנא שבע פתחים לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתן ועל כל פתח ופתח שומרים. הפתח האחד נכנס במערת המכפלה שהיא סמוך לגן עדן ואדם הראשון שומר עליו. זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך. יוצאה מפתח ראשון אל הפתח השני לשערי גן עדן ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת זכתה נכנסת לשלום ואם לאו שם תקבל ענשה ותשפט בלהט הכרובים. וכנגדן היו הכרובים במקדש ובשעה שהיה נכנס כהן גדול ביום הכפורים זכה היה נכנס בשלום לא זכה מבין ב' הכרובים להב יוצא ושורף אותו מבפנים ומת והיו הכרובים אלו כנגד אלו אשר בשער גן עדן לצרוף הנשמות זכתה נותנין לה פרדס סימן ליכנס נכנסת לגן עדן אשר בארץ ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורבת זה בזה ועשן סביביו שנאמר וברא יי' על כל מכון הר ציון וגומר (ישעיה ד ה) והוא נעוץ מלמטה למעלה זכתה לעלות עולה באותו עמוד עד ירושלים של מעלה לא זכתה נשארת שם וכו'. אמנם על דבר אחד יש לדקדק אחרי שהם באותו תענוג הגדול למה ישובו לתחיית המתים לגרעין הגוף. ובאמת בזה צריך ישוב הדעת כי לא על חנם הוא. יש לומר מפני שאין אדם בעולם שלם במעלת התורה והמצוה ישיב אותם הקב"ה בעולם הזה כמתחלה בביטול יצר הרע ויחיו בו שנים ארוכות וישלימו חוקם ויקיימו עכשיו מה שלא קיימו קודם לכן וראיה ממשה רבינו ע"ה כי היה תאב ליכנס לארץ כדי לקיים מצות הנוהגות בה כל שכן לשאר בני אדם ותשובה זו טובה להמון העם. אמנם על דרך סוד החכמה הפנימית יש בו ענין נפלא והוא כי כבר ידעת כי העולם הזה נמשך בו סוד זוהמת הנחש שבא על חוה ובסבת הזוהמא ההיא נקנסה מיתה לאדם וזרעו כי בראות השם יתעלה משך הטומאה המתפשטת בעולם תמיד כוונתו לכלותם ולהתיש כחם ומפני כך הגופים כלים ונפסדים ואין להם קיום וכשתכלה הזוהמא ורוח הטומאה תעבור מן הארץ הנה השם יתעלה יחדש עולמו בלתי זוהמא אחרת ויקיץ שוכני עפר בכחו וסבתו קדושים משרתי עליון וישמח יי' במעשיו כמו שהיתה כוונת הבריאה בתחילה שעדיין לא באה לפועל אפילו יום אחד שנאמר ואדם ביקר בל ילין (תהלים מט' יג) כמו שייסד הפייט ויכון עולם על מליאותו כי על כל פנים לא היתה כוונת הבריאה לבטלה רק עתידה לצאת לפועל. וכן יש אומרים גם בעץ החיים כי לא נברא לבטלה רק יאכלו ממנו אנשי התחיה ויחיו לעולם וכן מצאתי בברייתא דרבי יוסף בן עוזיאל ע"ה. ודוגמא לדבר מצינו בארץ ישראל בהיותה בתחלה תחת המשכת סבה אחרת בסוד שבעה עממים שהם סוד הערלה והטומאה ואחרי כן העבירה מלפניו ולא היה שולט בה זולתו והנחילה לגוי אחד מיוחד לעבודתו. סימן לדבר תכסיסי המלך יתברך ויתעלה אחר הרוח רעש ואחר הרעש אש וגומר (מלכים א' יט א). עד דממה דקה. כענין זה היה העולם תחת ממשלת סבות אחרות והמשכת רוח טומאה וערלה עד עת בואו יתעלה ביום הדין וישיב הצדיקים וישמחו בממשלתו ויתקן העולם באחדות שלימה ואזי מעלתם בזה העולם במקום אשר ראו מתחלה חשך יראו אור גדול יהיה יי' אחד ושמו אחד יי' יזכנו להיות מכללם אמן:

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Mussarמוסר

Learning to Believe in People

Jewish sources explore how to cultivate trust and faith in others through judging them favorably, recognizing their inner dignity, and understanding human fallibility. The texts range from foundational teachings in Pirkei Avot and the Talmud on charitable judgment to later philosophical works on the spiritual capacity within each person.

View Sources27 sources
Machshavaמחשבה

Human Guidance and Spiritual Direction

Jewish sources emphasize the indispensable role of living human guidance—from rabbinical teachers to spiritual mentors—in moral and spiritual development. These texts argue that a person cannot reliably assess their own spiritual condition and therefore requires guidance from someone who knows them personally and perceives their deeper needs, rather than relying on impersonal systems or independent reasoning alone.

View Sources12 sources
Machshavaמחשבה

Classical Understanding of Teshuva and Return

Jewish sources explore teshuvah as a multifaceted return—to exclusive covenantal dependence on God, from destructive conduct to righteous behavior, and from spiritual distance to closeness with the Divine Presence. The sources emphasize both inward transformation (abandoning sin from thought and intent) and outward reorientation (renewed obedience, confession, and righteous action).

View Sources44 sources
Machshavaמחשבה

The Nature of Olam Ha-Ba

Jewish sources depict the World to Come as a realm beyond physical existence, characterized by the abolition of death, divine knowledge, and spiritual perfection. Biblical prophecies, rabbinic teachings, and medieval philosophy describe it variously as an unseen reality prepared by God, a state of resurrection and judgment for the righteous, the perfected existence of souls in communion with the Divine, and the ultimate fulfillment of human purpose.

View Sources37 sources
Machshavaמחשבה

Each Person's Unique Path in Torah

These sources explore the principle that every individual has a distinct spiritual connection to Torah suited to their own nature and soul-level. From classical rabbinic sources emphasizing human uniqueness to Hasidic teachings on personal spiritual paths, the materials collectively affirm that authentic Torah study and service must align with each person's singular essence rather than mere imitation of others.

View Sources7 sources
Israelארץ ישראל

Israel's Eternity and Ultimate Redemption

These sources explore the enduring covenant between God and Israel across exile and suffering, affirming that national separation is temporary and redemption is divinely assured. Drawing on biblical promises, rabbinic teachings, and later philosophies, they frame exile as a purposeful stage in Israel's spiritual journey rather than a rupture of the eternal bond.

View Sources14 sources