Using Sponges on Shabbat

סְפוֹג, אִם יֵשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה — מְקַנְּחִין בּוֹ, וְאִם לָאו — אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּל בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה. אֵימָא סֵיפָא: סְפוֹג, אִם יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה — מְקַנְּחִין בּוֹ, וְאִם לָאו אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. אֲתָאן לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין — אָסוּר! בְּהָא אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה, דְּאַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ״פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת״.

מַתְנִי׳ חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַצִּילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפּוֹג. אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּירוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן — אֲסוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לָאוֹכָלִין — הַיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר. וְאִם לְמַשְׁקִין — הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר. חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִיסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן — אֲסוּרִין, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר. גְּמָ׳ תָּנָא: לֹא יִסְפּוֹג בְּיַיִן וְלֹא יְטַפֵּחַ בְּשֶׁמֶן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל. תָּנוּ רַבָּנַן: נִתְפַּזְּרוּ לוֹ פֵּירוֹת בֶּחָצֵר — מְלַקֵּט עַל יָד עַל יָד, וְאוֹכֵל, אֲבָל לֹא לְתוֹךְ הַסַּל וְלֹא לְתוֹךְ הַקּוּפָּה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל.

MISHNA: From a barrel of wine or oil that broke on Shabbat, one may rescue from it food sufficient for three meals, and one may also say to others: Come and rescue food for yourselves. This applies provided that one does not soak up the wine or oil with a sponge or rag, due to the prohibition of squeezing. One may not squeeze fruits on Shabbat in order to extract liquids from them. And if liquids seeped out on their own, it is prohibited to use them on Shabbat. Rabbi Yehuda says: If the fruits were designated for eating, the liquid that seeps from them on Shabbat is permitted. There is no concern lest one purposely squeeze liquids from fruit that is designated for eating. And if the fruits were originally designated for liquids, the liquids that seep from them on Shabbat are prohibited. In the case of honeycombs that one crushed on Shabbat eve, and honey and wax seeped from them on their own on Shabbat, they are prohibited, and Rabbi Eliezer permits using them. GEMARA: It was taught in the Tosefta: One may not soak up wine and one may not collect oil in his hand, so that one will not conduct himself on Shabbat in the manner that he conducts himself during the week. The Sages taught in a baraita: If one’s fruit was scattered in a courtyard on Shabbat, one may collect them from hand to hand, a little at a time, and eat them immediately. However, one may not collect them into a basket or into a box, so that one will not conduct himself on Shabbat in the manner that he conducts himself during the week.

אֵינוֹ נוֹטֵל וּמַחֲזִיר.

וַהֲלֹא מְצָרֵף? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין — מוּתָּר. מַתְקִיף לַהּ אַבָּיֵי: מִידֵּי מֵיחַם שֶׁפִּינָּה מִמֶּנּוּ מַיִם קָתָנֵי?! מֵיחַם שֶׁפִּינָּהוּ קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: הַמֵּיחַם שֶׁפִּינָּהוּ וְיֵשׁ בּוֹ מַיִם חַמִּין — לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מוּעָטִין בִּשְׁבִיל שֶׁיָּחוֹמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מַיִם מְרוּבִּים כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. וּמֵיחַם שֶׁפִּינָּה מִמֶּנּוּ מַיִם — לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם כׇּל עִיקָּר, מִפְּנֵי שֶׁמְּצָרֵף. וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר. אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְהַפְשִׁיר, אֲבָל לְצָרֵף — אָסוּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ לְצָרֵף נָמֵי מוּתָּר. לְצָרֵף לְכַתְּחִילָּה מִי שְׁרֵי?! אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שִׁיעוּר לְהַפְשִׁיר, אֲבָל שִׁיעוּר לְצָרֵף — אָסוּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ שִׁיעוּר לְצָרֵף —

The Gemara questions this leniency: By putting cold water into the urn, doesn’t it harden the vessel? Cold water poured into a heated metal vessel reinforces the vessel. It is one of the stages in the labor of a blacksmith. How is it permitted to do something similar on Shabbat? The Gemara answers: This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who stated a principle with regard to the laws of Shabbat: An unintentional act, i.e., a permitted action from which a prohibited labor inadvertently ensues, is permitted. Here too, his intention was to warm the water, not to reinforce the vessel. Abaye strongly objects to this explanation: Does it say in the mishna: An urn from which water was emptied? That would indicate that he sought to fill the vessel with other water and warm up that water. Rather, an urn that was removed was taught in the mishna, meaning that the urn was removed from the fire, not that the water was emptied from it. Rather, Abaye said this is what the mishna is saying: An urn that was removed from the fire and contains hot water, one may not place a small quantity of water in it so that the water will become hot; rather, one may place a large quantity of water in it so that the water will become warm. And with regard to an urn from which water was removed; one may not place any water into it because he hardens the vessel by placing cold water into a hot vessel. And, according to this explanation, our mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that an unintentional act from which a prohibited labor inadvertently ensues is prohibited on Shabbat. With regard to the matter itself, Rav said: They taught that one is permitted to place cold water into an urn with hot water after it was removed from the fire, when his intention is only to warm the cold water. However, if he did this in order to harden the vessel, it is prohibited. And Shmuel said: Even if he does so in order to harden the vessel, it is also permitted. The Gemara wonders: Is hardening permitted ab initio? Isn’t it a full-fledged prohibited labor on Shabbat? Rather, if the dispute between Rav and Shmuel was stated, it was stated as follows. Rav said: They taught that it is permitted to add water only in a measure that is sufficient to warm the water, i.e., to only partially fill the vessel. However, filling it completely with a measure sufficient to harden the vessel is prohibited. And Shmuel said: Even a measure sufficient to harden the vessel

אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: סוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה, אֲבָל לֹא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה. וְדָג לְצִירוֹ אֲפִילּוּ לְתוֹךְ הַקְּעָרָה. יָתֵיב רַב דִּימִי וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: אַתּוּן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב מַתְנִיתוּן וְלָא קַשְׁיָא לְכוּ, אֲנַן מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל מַתְנִינַן לַהּ, וְקַשְׁיָא לַן: מִי אָמַר שְׁמוּאֵל דָּג לְצִירוֹ אֲפִילּוּ לְתוֹךְ הַקְּעָרָה? וְהָאִיתְּמַר: כְּבָשִׁים שֶׁסְּחָטָן, אָמַר רַב: לְגוּפָן — מוּתָּר, לְמֵימֵיהֶן — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר. וּשְׁלָקוֹת בֵּין לְגוּפָן בֵּין לְמֵימֵיהֶן — מוּתָּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֶחָד כְּבָשִׁים וְאֶחָד שְׁלָקוֹת, לְגוּפָן — מוּתָּר, לְמֵימֵיהֶן — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר.

Rabbi Zeira said that Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: A person may squeeze a cluster of grapes into a pot with food in it on Shabbat, because liquid that is squeezed directly into food is considered food rather than liquid; however, one may not do so into a bowl that is empty or that contains liquid. And squeezing a fish for its brine is permitted even into a bowl. Rav Dimi sat and stated this halakha. Abaye said to Rav Dimi: You teach this halakha in the name of Rav and it is not difficult for you; we teach it in the name of Shmuel and it is difficult for us for the following reason: Did Shmuel say that it is permitted to squeeze a fish for its brine even into a bowl? Wasn’t it stated that there was a dispute with regard to pickled vegetables that one squeezed? Rav said: If he wants to squeeze them because he needs the vegetables themselves without the liquid, it is permitted to do so even ab initio on Shabbat. And if he squeezes them because he needs their liquid, he is exempt from bringing a sin-offering, but it is prohibited to do so ab initio. And with regard to boiled vegetables, whether he needs the vegetables themselves without their liquid or whether he wants to squeeze the vegetables for their liquids, it is permitted to squeeze them on Shabbat. And Shmuel said: With regard to both pickled vegetables and boiled vegetables, if he squeezes them for the vegetables themselves, it is permitted, and if he squeezes them for their liquids, he is exempt from bringing a sin-offering, but it is prohibited to do so ab initio. Apparently, squeezing fish for its brine falls into the category of squeezing boiled items for their liquid, which according to Shmuel is prohibited. As such, Shmuel’s two statements appear contradictory.

הַסּוֹחֵט אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּמַּשְׁקִין שֶׁסָּחַט כִּגְרוֹגֶרֶת. וְאֵין חַיָּבִים מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל דְּרִיכַת זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. וּמֻתָּר לִסְחֹט אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לְתוֹךְ הָאֹכֶל. שֶׁמַּשְׁקֶה הַבָּא לְאֹכֶל אֹכֶל הוּא וְנִמְצָא כִּמְפָרֵק אֹכֶל מֵאֹכֶל. אֲבָל אִם סָחַט לִכְלִי שֶׁאֵין בּוֹ אֹכֶל הֲרֵי זֶה דּוֹרֵךְ וְחַיָּב. וְהַחוֹלֵב לְתוֹךְ הָאֹכֶל אוֹ הַיּוֹנֵק בְּפִיו פָּטוּר וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּחֲלֹב לְתוֹךְ הַכְּלִי:

(מה) ספוג - הוא כמין צמר נעשה לחוף הים או כפירוש הערוך וכדלקמיה ובטבעו ששואב המים והמשקין לתוכו: (מו) אין מקנחין בו - את הטבלא ואת הקערה: (מז) אלא א"כ וכו' - רש"י והרמב"ם פירשו דכשיש לו עור בית אחיזה שיאחזנו בו אפשר לקנח בלי סחיטה אבל הראב"ד כתב דאעפ"כ א"א לו לקנח בלי סחיטה אלא דמ"מ שרי דכיון שיש לו בית אחיזה הו"ל כצלוחית מלאה מים שמריק ממנה מים:

ודע דאיסור סחיטה נתחלק לשני אבות: האחד מה שנתבאר סחיטת פירות, והיא תולדת מפרק, והאב שלה הוא דש, והשני סחיטת בגדים ממים ושארי משקין, והיא תולדת מלבן. וזהו שכתב הרמב"ם בפרק ח': "הסוחט את הפירות - חייב משום מפרק", וכבר נתבארו כל הדינים. ובפרק ט' דין י"א כתב: "המכבס בגדים - הרי זה תולדת מלבן וחייב, והסוחט את הבגד עד שיוציא את המים שבו - הרי זה מכבס וחייב וכו'” עכ"ל. ובפרק כ"ב דין ט"ו כתב: "המכבס - חייב משום מלבן, והסוחט כסות - חייב משום מכבס. לפיכך אסור לדחוק מטלית או מוך וכיוצא בהן בפי החביות וכיוצא בה כדי לסתמה, שמא יבא לידי סחיטה. ואין מקנחין בספוג אלא אם כן יש לו בית אחיזה, שלא יסחוט. ואין מכסין חבית של מים וכיוצא בה בבגד שאינו מוכן לה, גזירה שמא יסחוט" עכ"ל, ועוד יתבאר בזה. ובסעיף ט"ז כתב: "אסור להדק מוכין בפי פך שיש בו משקין, משום סחיטה" עכ"ל. והנה לדעת הרמב"ם והרמב"ן אתי שפיר, כיון שזהו משום מלבן. אבל לדעת התוספות אינו אלא כשצריך להנסחט, דבהולך לאיבוד מותר ביין ושמן וכל המשקין לבד ממים כמ"ש. ובסעיף י"ז כתב: "ספוג אין מקנחין בו, אלא אם כן יש בו בית אחיזה, גזירה שמא יסחוט" עכ"ל, והוא מלשון הרמב"ם שהבאנו בסעיף כ"ז. ולהרמב"ם אתי שפיר, אבל להתוספות אינו אלא במים או ביין ושמן וכשצריך להנסחט, וכמ"ש. אבל גם להרמב"ם קשה, שהרי כתב בעצמו דבדבר המיוחד לכך - לא חיישינן שמא יסחוט. וצריך לומר דספוג בהכרח שיסחוט, אך אם יש לו בית אחיזה אינו בהכרח שיסחוט. והראב"ד שם כתב דכשיש לו בית אחיזה, אף על פי שנסחט - הוי כמריק מצלוחית ע"ש, כלומר שאינה דרך סחיטה (עיין מג"א סקי"ט).

מותר ליתן מים ע"ג מנעל לשכשכו אבל לכבסו דהיינו שמשפשף צדו זה על צדו זה אסור אבל בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כיבוסו אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק פן יסחוט: הגה ובגד שאין עליו לכלוך מותר לתת עליו מים מעוטים ולא מרובים שמא יסחוט (ב"י בשם סמ"ג וסמ"ק וסה"ת והרא"ש פ"ק דיומא) ויש אוסרים בכל ענין (ב"י בשם הטור סי' של"ד וסי' שי"ט ותוס' פרק כל כתבי והגהות פכ"ב): הרוחץ ידיו טוב לנגבם בכח זו בזו ולהסיר מהם המים כפי יכלתו קודם שיקנחם במפה הגה ויש שכתבו דאין לחוש לזה דלא אמרינן שריית בגד זהו כבוסו בכה"ג דאין זה רק דרך לכלוך וכן נוהגין (טור וב"י ואגור) לכן מותר לנגב ידיו בבגד שהטיל בו תינוק מי רגלים כדי לבטלם שאין זה רק דרך ליכלוך בעלמא (טור) אבל אסור ליתן מים ממש על המי רגלים כדי לבטלם (הגהמ"י פכ"ב ותוס' פרק ח' שרצים): מי שנתלכלכה ידו בטיט מקנחה בזנב הסוס ובזנב הפרה ובמפה הקשה העשוי לאחוז בה קוצים אבל לא במפה שמקנחים בה ידים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לכבס המפה:

מדיחים כלים לצורך היום כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול אבל לאחר סעודה שלישית אין מדיחין וכלי שתייה מדיחין כל היום שכל היום ראוי לשתיה:

(לח) בכל דבר - ואפילו בנתר וחול כשייחד להם מקום מבעוד יום שאינו מוקצה [ונראה דדוקא כשהיה החול מגובל במים מע"ש או שלוקח עתה החול בלי תערובות מים או להיפך כשנותן הרבה מים שלא יתדבק כלל החול אחד לחבירו דאל"ה יש בזה משום חשש לישה לכמה פוסקים כמבואר לעיל בסימן שכ"א במ"ב ועיין לקמן בסוף סימן שכ"ו דיוכל ליקח החול בידים רטובות] ואע"פ שאפשר דגריר והוי ממחק מ"מ הוי דבר שאין מתכוין ושרי אבל גרתקן הוי פסיק רישיה ומהרי"ל היה אוסר לשטוף את הזכוכית בשבולת שועל להצהירו וצריך טעם למה ואפשר דס"ל דדוקא להדיח הכלים שיהיו נקיים שרי אבל לא להצהירו ודוחק: (לט) חוץ מכלי כסף וכו' - ושאר כלים אפילו בגרתקון נמי שרי: (מ) מפני שהוא ממחק - וע"כ אסור להשחיז הסכין בשבת אף שלא בריחיים רק בעץ וכדומה דדומה לממחק [פמ"ג]: (מא) שהמלח נמחה - והוא דומה לריסוק השלג והברד המבואר בסימן ש"כ ס"ט ע"ש הטעם במ"ב וע"כ כתבו הפוסקים דדוקא לחוף בהמלח אסור אבל מותר ליתן המלח להמים שמדיח בהם כלים ואע"ג דנמחה ממילא כמו שם דמותר ליתן השלג לתוך המים אע"פ שנמחה ממילא ואינו חושש:

סְפוֹג, אִם יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה שֶׁל עוֹר שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בּוֹ — מְקַנְּחִין בּוֹ, וְאִם לָאו — אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ, שֶׁכְּשֶׁאוֹחֲזוֹ בְּיָדוֹ הוּא נִסְחָט בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ — "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" הוּא. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאַף כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה אִי אֶפְשָׁר לְקַנֵּחַ בִּסְפוֹג בְּלֹא סְחִיטָה, וְאַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַסְּחִיטָה בָּאָה עַל יְדֵי בֵּית אֲחִיזָה — אֵינָהּ נִקְרֵאת סְחִיטָה, אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּמֵרִיק מַיִם מִצְּלוֹחִית, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְפָרֵק. אֲבָל כְּשֶׁאֵין לוֹ בֵּית אֲחִיזָה, שֶׁהוּא נִסְחָט בִּמְקוֹם אֲחִיזַת יָדוֹ —אָסוּר:

אסור לנקות כלים בעזרת ספוג (סקוטש) שרגילים לנקות בו כלים, מפני שהוא סופג מים ותוך שטיפת הכלים ואחריה סוחטים אותו. אבל מותר להשתמש בסלילי פלסטיק שאינם צפופים ואינם סופגים מים וממילא אין בהם חשש סחיטה. ודין שימוש במגבונים לחים יבואר להלן (יד, ו).

One may not use an ordinary sponge or scouring pad to wash dishes because it absorbs water and is then wrung out in the course of washing the dishes and afterward. However, one may use a plastic sponge if the fibers are not tightly packed and are not absorbent, and they cannot be wrung out. We will discuss the use of wipes below (14:6).

מותר לשפשף את הכלים בשבת בליפה הנקראת "ננס" העשויה מחומר סינטטי שאינו בולע כלל, ואינו אוגר בתוכו מים. אך אין להקל להשתמש בספוג בשבת, או בננס שהסיבים שלו צפופים מאד ואוגר בתוכו מים. [ילקו"י שבת כרך ד עמוד כד] .

מברשות לשימוש בשבת מברשת שיש לה ידית אחיזה וסיבי המברשת עשויים פלסטיק ואינם צפופים מדי [באופן שלא ודאי שיצאו מים על ידי הלחיצות]מותר להשתמש בה בשבת. [הערה 7] היינו, מברשות שהשערות שלהן אינן צפופות מדי, והן עשויות מסיבי פלסטיק ויש להם ידית (בית אחיזה), בהן בלבד מותר להשתמש. ועיין בהרחבה לעיל הערה ד' בדין ספוג שיש לו בית אחיזה, שנתבאר לעיל שיש להחמיר, כיון שהוא נסחט בוודאי, אך כאן כיון שאיסור הסחיטה הוא מדרבנן וכפי שנתבאר לעיל בהערה ו' לענין סחיטה בשיער ועור, ובזה יש להקל באופן שיש ידית ובית אחיזה למברשת, שאז אפשר שלא ייסחטו המים, ועי' משנ"ב (סי' ש"כ ס"ק מ"ז) ובכה"ח שם (ס"ק צ"ב, קי"א).

מותר להשתמש במגבונים לחים קטנים וגדולים לצורך ניקוי תינוק ומקומות מלוכלכים שבגוף ולצורך ניקוי שולחן ומרצפות. ואמנם יש מחמירים, משום שלדעתם השימוש במגבון כרוך בסחיטה, שבעת הניגוב לוחצים על המגבון והלחות נסחטת ויוצאת מתוכו, ויש מזה תועלת לצורך הניקוי. אולם העיקר כדעת המתירים, שכן המגמה בשימוש במגבונים, להסתייע בלחות שעל פניהם כדי לנקות היטב, אבל אין מעוניינים לסחוט את המגבון כדי להרטיב את המקום שמנגבים, שאם היו רוצים להרטיבו היה אפשר לשוטפו במים. וכל זמן שהלחות נשארת על המגבון אין היא נסחטת ונפרדת ממנו, ואין בזה איסור. ואם במקרה יצאו מעט טיפות מן המגבון, כיוון שאין מתכוונים לזה, אין בזה איסור.

One may use wet wipes to clean a baby, to clean one’s body in general, or to clean a table and the like. Some are stringent because they maintain that there is a problem of Seḥita, since when using a wipe, one presses on it and squeezes out some moisture, which would help in cleaning. Nevertheless, the lenient opinion is the primary one, because the purpose of a wipe is to use the moisture on the surface of the wipe to clean more effectively. The purpose is not to squeeze out the moisture inside the wipe in order to wet the dirty area. If that were one’s goal, he would simply wash the area with water. As long as the wipe remains damp, he has no interest in the moisture that has not been squeezed out and separated from it, and thus no transgression has taken place. Even if, by chance, a couple of drops were squeezed out, since one did not intend for this to happen, he has not transgressed.

מברשת לניקוי בקבוקים מותר בשבת להשתמש במברשת לניקוי בקבוקים, ובלבד שתהיה לה ידית אחיזה, וכן שיהיו שערותיה קשות ולא צפופות שכך אינן בולעות הרבה מים, וממילא אין ודאות שייסחט. [הערה 8] עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק כ"ב שאלה י'), שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ').

אסור לשטוף כלים או לעשות כל שימוש אחר בשבת, בספוג רגיל העשוי מגומי וכיו"ב, וכן בכל סוגי הסקוצ'ים והליפות שמתמלאים מים ונסחטים. [הערה 4] אומרת המשנה שבת (קמ"ג ע"א): "ספוג – אם יש לו עור בית אחיזה – מקנחין בו, ואם לא – אין מקנחין בו". ואומר רש"י:

אסור להשתמש במגבונים רטובים בשבת משום סחיטה [לקמן יתבאר באלו מגבונים מותר להשתמש], אף על פי שהמים היוצאים מהם הולכים לאיבוד. ובפרט כאן לעניין שימוש במגבונים אינו נחשב כ"כ שהולך לאיבוד, וכמש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ'), וז"ל: "ואע"פ שלאחר השימוש זורקים לאשפה, מ"מ אין זה מועיל לשימוש בהם, כיון דניחא ליה במים היוצאים מהם".

ייחוד מברשת לשבת אם משתמש גם בימות החול במברשת בעלת סיבים רכים ורוצה להשתמש במברשת דומה גם בשבת, צריך לייחד מברשת אחרת המיוחדת לשבת משום עובדין דחול. אמנם, אם בימות החול רגיל להשתמש במסרק רגיל [בעל סיבים קשים] ובשבת יש להשתמש במברשת בעלת סיבים רכים, לא צריך לייחד את המברשת לשבת (אעפ"י שמשתמש בה לעיתים ביום חול). [הערה 26] והורה אחד מחכמי המוסר להכין שתי מברשות (מותרות) לשבת, שמא תאבד אחת מהן בשבת. [הערה 27] ראה בגמ' שבת (קמ"ז ע"ב) ובשו"ת ריב"ש (סי' שצ"ד). וכתב השו"ע (סי' שכ"ז סעי' ג'): "אין מגרדין בכלי העשוי לכך, אלא אם כן היו ידיו או רגליו מטונפות בטיט וצואה".

שק תפוחי אדמה מותר לשטוף כלים בעזרת שק רשת (כגון: חלק מסוגי השקים שאורזים בהם תפוחי אדמה), ובלבד שאינו אוצר מים כיון שאין המים נספגים בו. [הערה 10] עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק כ"ב שאלה י"א). וע"ע בהערה הבאה.

סימן שע״ג שאלה - מהו לשפשף ולהדיח כלים עם סטי׳ל-ווא״ל בשבת. ת שו ב ה - נראה דבלא מים מותר.

אסור לשטוף במים רצפה מרוצפת, שהואיל ואין הדבר נחוץ כל כך לכבוד שבת, חששו שמא מתוך שישטוף מקום מרוצף יבוא לשטוף קרקע שאינה מרוצפת וישווה גומות, ויעבור באיסור 'בונה' (שו"ע או"ח שלז, ג; משנה ברורה שלז, ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז). כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; ילקוט יוסף שלז, ב). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

In contrast, one may not wash the floor, since leaving the floor unwashed does not dishonor Shabbat as leaving it unswept does, and there is concern that one who washed an area with a hard floor will end up washing a dirt floor as well, which would involve leveling the ground and thus transgressing Boneh (SA 337:3; MB ad loc. 3). However, if water spilled on the floor, one may remove the water using a squeegee (SSK 23:7). If a particular spot on the floor has become especially filthy, for example, if juice spilled on it, one may pour a bit of water on it and then either wipe it away with a squeegee or soak it up with something that would not normally be wrung out (R. Shlomo Zalman Auerbach cited in SSK ch. 23 n. 30; Yalkut Yosef 337:2). If the entire floor is filthy, one who is lenient and pours water on it and wipes it away with a squeegee has an opinion upon which to rely (Or Le-Tziyon 43:8).