Yamim Tovimימים טובים

An Avel as Baal Tokea on Rosh Hashanah

These sources examine whether a mourner (avel) during shiva may serve as the shofar blower for the congregation on Rosh Hashanah. They address the halakhic requirements for who is fit to blow shofar and the restrictions that apply to mourners leading communal religious functions.

אחר תוקע ולא שליח צבור

4 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The starting point for the question is the character of the baal tokeah himself: Mishnah Berurah 585 rules that it is proper to give the shofar-blowing to someone who is righteous and fitting, provided at minimum that he knows how to have in mind to discharge the congregation's obligation with his blowing.

Kitzur Shulchan Arukh 210:5 addresses the avel's role as prayer leader directly, establishing that during the seven days of mourning an avel should not serve as chazzan unless no one else is available — though for a parent the custom permits it even when others are present.

The interplay between these roles becomes practically significant in light of Shulchan Arukh, Orach Chayim 585:4, which rules that ideally the shofar-blower should not be the chazzan, since confusing the two functions risks error — and the Rema adds that whoever blows the sitting tekiot before Mussaf ought ideally to continue through the standing tekiot as well, on the principle that one who begins a mitzvah should be told to complete it.

Tur, Orach Chayim 585 further establishes that the first blower's blessing covers the entire congregation, so that if he cannot complete the blowing a second person may finish without a new blessing — a ruling that bears on any mid-service transition, including one occasioned by the avel's restricted status.

Source 1 · Rishonim

Verified

Tur, Orach Chayim 585

טור, אורח חיים תקפ״ה

Tur, Orach Chayim 585

Lays out the laws of shofar and the procedure of the teki'ot, providing the classical halakhic framework behind the later codifiers.

ועומד התוקע לתקוע שצריך שיתקע מעומד דכתיב יום תרועה יהיה לכם וילפינן מלכם דכתיב גבי עומר וספירת העומר מעומד דכתיב מהחל חרמש בקמה אל תקרי בקמה אלא בקומה וקודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר ולא לתקוע דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשומע כדתנן (כז:) התוקע לתוך הבור כו' לא יצא כתב א"ה ויברך שהחיינו ויתקע תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ ותר"ת ג"פ ואם התחיל ולא יכול להשלים כתב ר"י דבר פשוט הוא שמשלים אחר ואפילו ג' וד' ודי בברכה שבירך הראשון כי הראשון מברך בשביל כל הצבור ותוקע ולמה יברך השני ואפילו אם בירך ולא יכול לתקוע כלל השני תוקע בלא ברכה וברכה לבטלה לא הוי כיון שיוצא בתקיעת השני אמר רבי יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן פירוש למה תוקעין מיושב קודם מוסף וחוזרין ותוקעין על סדר ברכות למה מקדימין לתקוע מיושב כדי לערבב השטן פי' כדי שיתערבב מיד בתקיעה ראשונה שלפני התפלה ולא יקטרג בשעת תפלה וי"מ שמכח תקיעה ראשונה מתערבב בשנייה והכי איתא בירושלמי בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קול שופר חדא זימנא בהיל ולא בהיל אומר שמא ההיא זימנא דשופר גדול כד שמע תניינא אומר ודאי מטא זמניה ומירתת ומתערבב ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא אבל לעולם עיקר תקיעה היא מעומד שהיא על סדר ברכות כדתנן העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה השני מתקיע פירוש מי שמתפלל תפלת מוסף מתקיע ודקדק רב האי מדקאמר מתקיע ולא אומר תוקע אלמא אחר תוקע ולא ש"צ וכתב א"א ז"ל והטעם כי הא דתנן בפרק אין עומדין (ברכות לד.) העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטרוף פי' שמא יטרף דעתו בעניית אמן ואז לא ידע מהיכן יתחיל לחזור ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו מזה הטעם עצמו ואם הוא בטוח שנושא כפיו וחוזר לתפלתו שאינו מתבלבל רשאי וכן הטעם בכאן דתקיעה ודאי לא הוי הפסק הלכך אם הוא מובטח שחוזר לתפלתו רשאי לתקוע וכ"כ בעל העיטור מסתברא שאם ש"צ יודע לתקוע הרשות בידו אלא מנהג הראשונים שהיו זריזין במצות ומחבבין אותן כל אחד ואחד נוטל חלקו כדי לקבל שכר וכ"כ אחי ה"ר יחיאל ז"ל וכן עוד מנהג באשכנז שגדולי העיר מקדימין לתקוע כל מי שזריז בו יותר מה שאין כן בספרד שבורחים מן המצוה עד שצריכים לשכור אחד מן השוק לתקוע להם ולא ידעתי מאין מצאו היתר זה כי נ"ל שאסור כדתניא (ב"מ נח:) השוכר את הפועל לשמור הפרה והתינוק אין נותנין לו שכר שבת אלמא בהדיא קתני שאסור ליטול שכר שבת אלא ע"י הבלעה כדמפרש בסיפא דברייתא ששכרו לשמור חדש משם יראה שיצא שכרו בהפסדו וע"ז נאמר עבירה גוררת עבירה ע"כ: וא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין בה בתחלתה מריעין לה בסופה מ"ט משום דלא מיערבב שטן ומפרש בה"ג דלא דאקלע בשבתא אלא דאיתיליד אונסא ולא תקעו רמז לדבר אין שטן ואין פגע רע ראשי תיבות שופר פי' כשיש שופר אין פגע רע אע"פ שאין שופר מפורש בתקיעות ר"ה אנו לומדין אותו מיובל דכתיב בי' והעברת שופר תרוע' בחדש השביעי:

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Acharonim

Verified

Kitzur Shulchan Arukh 210:5

קיצור שלחן ערוך ר״י:ה׳

Kitzur Shulchan Arukh 210:5

An avel during shiva should not lead prayers before the tevah unless no one else is available, but if the avel is mourning a father or mother, the custom permits him to lead prayers even when others are available.

אָבֵל תּוֹךְ שִׁבְעָה, אֵין לוֹ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּבָה אֶלָּא אִם אֵין שָׁם אַחֵר שֶׁיִתְפַּלֵל. אַךְ אִם הוּא אָבֵל עַל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, נוֹהֲגִין שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לִפְנֵי הַתֵּבָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֶשׁ שָׁם אַחֵר.

During his seven days of mourning a mourner should not officiate as Chazzan unless there is no one else to lead the prayers. But if he is in mourning for his father or mother, the custom is to permit him to be the Chazzan even if there is someone else capable of doing so.

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Acharonim

Verified

Mishnah Berurah 585

משנה ברורה תקפ״ה

Mishnah Berurah 585

Explains the rules of shofar blowing in practice and records later discussion about who is fit to blow and serve the congregation. Relevant for the practical application of an avel as baal toke'ah.

וראוי ליתן לתקוע לצדיק והגון ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר ועכ"פ צריך שידע לכוין להוציא הצבור בתקיעתו:

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Acharonim

Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 585

שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ה — ד"ה אחר תוקע ולא שליח צבור כדי

Shulchan Arukh, Orach Chayim 585:4

Sets the core laws of shofar blowing and who may blow for the community. This siman is the halakhic starting point for whether an avel may serve as baal toke'ah.

אחר תוקע ולא שליח צבור כדי שלא יתבלבל ואם הוא מובטח שחוזר לתפלתו רשאי לתקוע: הגה ודוקא תקיעות שעל סדר התפלה אסור לשליח צבור לתקוע אבל תקיעות שתוקעין מיושב דהיינו קודם שמתפללין מוסף מותר לשליח צבור לתקוע (כל בו) ואם אין השליח צבור תוקע מיושב ראוי שאותו התוקע יתקע גם כן על סדר הברכות כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור (רמב"ם וא"ח) נוהגין להקרות לפני התוקע סדר התקיעות מלה במלה כדי שלא יטעה ונכון הוא:

Somebody who is not the prayer leader should blow the shofar so that he not get confused. If he is sure that he can return to his prayers, he is allowed to blow. Rema: The prayer leader is only forbidden from doing the blasts that are part of the prayers. But the blasts that are done sitting down — that is, those before Mussaf — are permitted for the prayer leader to do (Kol Bo). If the prayer leader does not do the sitting down blasts, it is proper for the one who does these to also do the ones during the prayers, because one who starts a mitzvah is told to finish it (Rambam and Orhot Hayim). It is the custom to read to the shofar blower the order of the blasts word by word so that he does not err, and this is a good practice.

Full text on Sefaria ↗

Find sources for your own idea