Bat Ayin describes Yosef’s avodah as perceiving the חסד within everything, connecting the merciful attribute with הדין through Chanukah, Shabbat, and the recitation of Vayechulu, and presents Yaakov and Yitzchak as attaining freedom from physicality through fear and awe of God alone.
וזהו היה עבודת יוסף הצדיק, שהיה מסתכל תמיד בבחינת חסד שבכל דבר, והיה בו בחינת חנוכה הנ"ל, ומרומז בפסוק (בראשית לט כא) ויתן ה' את ח"נו בעיני שר בית הסהר, מרמז שהיה לו בחינת ח"נו מן ח"נוכה. וזהו מרומז בתיבת חנו"כה גימטריא טף, כמאמר המגיד זללה"ה על טף למה באים וגו' (ע' לע' פ' חיי שרה ד"ה ואברהם זקן) פירוש, להביא בחינת קטנות למעלה. וזהו וימאן וגו' וינס ויצא החוצה (לט ח - יב), פירוש, שהיה בבחינת וימ"אן, בחינת אמ"ן, בחינת אהבה ויראה לה'. וזהו בחינת שב"ת, בחינת חסד, כי שבת מרמז לבחינת חסד, היינו ש"ת של שבת גימטריא שבעה מאות, דהיינו ע' עשיריות, הוא בחינת עין, ואות ב', עולה ביחד ע"ב גימטריא חס"ד. וכל האומר ויכלו על הכוס כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (ע' שבת קיט:, וע' אוה"ח בראשית ב ג), פירוש, כו"ס גימטריא אלהי"ם, מרמז לבחינת גבורות, ויכ"לו גימטריא חסד, וכל המחבר בחינת ויכ"לו לבחינת כו"ס, היינו בחינת רחמים לבחינת אלהים בחינת דין (זח"ג ל.), כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שאמרו חז"ל (ב"ר פי"ב) ראה שאין העולם מתקיים שתף מדת הרחמים למדת הדין, כי זהו ענין העבודה לה', לשתף תמיד ולחבר מדת חסד לבחינת דין כנ"ל. וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו, פירוש שאביו יצחק גימטריא ח"ר, היה בבחינת חירות כנ"ל, שלא היה משועבד לבחינת גשמיות ח"ו כנ"ל, וכל פחדו ויראתו היתה רק מפני ה' והדר גאונו. וכן יעקב היה בבחינה זו, אחר שכבר ספר הכתוב בהתגברות אלופי עשו שהיו מתגברים והיו בבחי' שרים, אח"כ נתגבר בחינת יעקב ויצא מהם לגמרי לבחינת חירות בחינת יצחק. וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בבחינת יצחק הנ"ל. בארץ כנ"ען, שהכניס בחינת דעת לשבע מדות התחתונות, ומרומז בתיבת א"רץ כנ"ען גימטריא דע"ת ז', שהכניס בחינת דע"ת לבחינת ז' המדות כנ"ל: וישב יעקב (לז א). פירש רש"י, ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אמר הקב"ה וכו'. ויש להבין זה הלא כתיב (תהלים קמה יט) רצון יראיו יעשה. ולפרש זה, על פי מאמר חז"ל (ע' בר"ר פו ב), ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, וגלגל הקב"ה את הדבר על ידי יוסף וירד בכבוד גדול למצרים. ולפי"ז נפרש שבוודאי רצון יראיו יעשה, ויעקב ידע שהוא ראוי לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, בבחינת גלות על פי סיבה הידוע להבורא ב"ה, ולכן ביקש יעקב לישב בשלוה, היינו פירוש שהתפלל מה' שישב בשלוה, וה' ברוב רחמיו עושה רצון יראיו וגלגל הדבר שתקפוץ עליו רוגזו של יוסף כדי שירד למצרים בכבוד. וזש"א הקב"ה, לא דיין לצדיקים במה שמתוקן להם בעולם הבא, אלא בוודאי צריך אני לקבל בקשתם ותפלתם שמבקשים לישב בשלוה גם בעולם הזה, כן יהי רצון אמן, דבר זה אמרתי בימי ילדותי: או יאמר עזה"ד, דהנה כתיב (ירמיה ל ז) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, שהכלל הוא שכמו שבחינת לידה אי אפשר רק על ידי צירים וחבלי לידה, ומזה נמשך בחינת לידה, כן הגאולה אמיתית צריך להיות בתחילה צירים וחבלי משיח, ומזה נצמח הגאולה לכנסת ישראל. וזהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, פירוש על ידי צירים וחבלים תצמח הישועה, וזה בא על ידי שם א"ל, כש"כ (תהלים נב ג) חסד אל, ומזה השם נמשך בחינת חסד כשהצרוף הוא כסדרן, הוא בחינת פנים, אבל כשהוא שלא כסדרן, אז הוא ח"ו בחינת דין בחינת אחוריים. וזהו (ישעיה סג ט) בכל צרתם לא צר, פירוש הצרוף בשלא כסדרן, היינו כשהוא ל"א, צר להם מחמת שהוא בחינת דין. ומלאך פניו, המלאך מבחינת פנים שעושה הצרוף כסדרן. הושיעם, שמזה השם נצמח הישועה לכ"י. וזהו כשראה יעקב אבינו ע"ה אחד עשר אלופי אדום, סטרא דקליפה, שהם יונקים מבחינת אחוריים וצירוף ל"א, והיה רוצה להשפיל ולהכניע אותם ולעשות הצירוף כסדרן, שיתבטל היניקה שלהם ויהיה בחינת גאולה שהוא בחינת לידה, וזאת אין באפשרי רק על ידי צירים וחבלים כנ"ל. וזהו ביקש יעקב לישב בשלוה, תיבת של"וה בגימטריא אחד עשר פעמים א"ל, פירוש שהיה רוצה להשפיל ולהכניע אחד עשר אלופי אדום שיונקים מבחינת אחוריים משם א"ל, ולבטל היניקה שלהם, כי כל רצונם לעשות הצירוף שלא כסדרן, ל"א צר, שיהיה ל"א הצרוף שלהם, והיה רוצה יעקב אבינו ע"ה להשפילם ולהכניעם לעשות הצרוף כסדרן א"ל בחינת חסד אל, שהוא כולו רחמים. לכך קפץ עליו רוגזו של יוסף, שהוא צירים וחבלים הקודמים ללידה, ומזה יצמח הגאולה. וזהו (תהלים קיד ג) הים ראה וינס הירדן יסב לאחור, פירוש כשהצירוף א"ל שלא כסדרן הוא בחינת דין, וניתוסף אותיות הי"ם ונעשה צירוף אלה"ים, וגם השם א"ל אם הוא שלא כסדרן ח"ו בחינת דין הוא בבחינת ירידה, ל"א, ממספר גדול למספר קטן. אבל כשהשם הוא כסדרן בחינת א"ל, אזי הוא נתעלה בחשבון ממספר קטן למספר גדול. וזהו הים, אותיות הי"ם מאלהים. ראה ארונו של יוסף (מ"ת מזמור קיד), היינו כשראה אותיות הי"ם שהם בחינת דין את רוגזו של יוסף, היינו חבלי וצירי לידה. וינס, ונשאר רק השם אל שהוא חסד (זח"ג ל:), כי על ידי יסורים הנ"ל נעשה הצירוף א"ל, ומכניע אחד עשר אלופי אדום היונקים מבחי' אחוריים. הירדן בחינת ירידה הנ"ל ושלא כסדרן ח"ו. יסב לאחור, ואדרבה נתעלה בחשבון, והוא מדות החסד ורחמים עלינו ועל כ"י אמן: וזהו בחינת יוסף הצדיק, כאשר היה אצל אביו נאמר בו (לז ב) אלה תלדות יעקב יוסף וגו'. ופירש רש"י, שהיה איקונין שלו דומה ליעקב, פירוש שתמיד היה מדמה עבודתו לעבודת אביו שהיה צדיק יותר ממנו. וזשאה"כ וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו וגו', ותרגם אונקלוס ארי בר חכים הוא ליה, פירוש חכ"ים, הוא מלשון מחכ"ים, לשון מצפה לישועה, שהיה יוסף מחכה לבחינת יעקב הגדולה. ועי"ז ועשה לו כתנת פסים וגו', פ"סים הוא מלשון אפ"ס ואין, ר"ל שהיה לו בחינת אפס בחינת אי"ן, ועל ידי בחינת שפלות באמת דבק את עצמו בשם ה' ובתורתו ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, ומרומז בפסוק ו"עש"ה ל"ו כ"תנ"ת פ"סי"ם ר"ת גימטריא קו"ל, ס"ת גימטריא תנ"א, כדאיתא בסדור (האר"י ז"ל כוונת נשמת כל חי), ושניהם גימטריא שמ"י זכ"רי, שמרמזים לרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה כדאיתא בדברי רז"ל (זוהר ח"א דף כד.) שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח. והכל בא לו מחמת גודל שפלותו, על ידי שנסתכל בבחינת יעקב, ועי"ז שרתה עליו השכינה. אבל אח"כ כשפירש מאביו ובא אצל אחיו שלא היו במדריגה גדולה ממנו, מיד ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים וגו' (לז כג - כד), ר"ל שנסתלק מאתו בחינת קטנות ושפלות שהיה לו כאשר היה אצל אביו. ומרומז במלת כתנ"תו, כי כ' נתחלף בק' שהם ממוצא א', ות' נתחלף בט' שהם ממוצא א', ונעשה מן כ"תנתו קט"נתו, ר"ל שנתפשט מאתו הבחינת קטנות שלו בחינת פסים בחינת אפס הנ"ל. וישליכו אותו הב"רה וגו', ר"ל הברה הוא כינוי לבחינת גדלות (כאשר נופלים לבור ונזוקין, כך מי שנופל לבחינת גדלות ניזק), אמנם יש ב' בחינת גדלות, א' הוא כאשר בא היצר הרע בתחילה לצדיק ומראה לו את בחי' הטובות ומדות הישרים שיש לו באמת, ובזה נתגאה לבו מעט, והוא גדלות של אמת. אבל אח"כ הוא מכניס בו גדלות שאינו אמת, ומראה לו מה שאין בו. וב' בחינות אלו מרומזים בפסוק, בתחילה וישליכו אותו הברה, מרמז לבחינה ראשונה של גדלות אמת מה שיש בו, ואח"כ והבור ר"ק, אותיות של שק"ר, מרמז לבחינה השניה של שק"ר, שאין בו מים, ר"ל שאין בו מאותן המעלות שמראה לו. עד שנראית לו דמות דיוקנו של אביו כדאיתא בגמרא (סוטה לו:), ר"ל שתפס בחינה הראשונה שהיה מסתכל תמיד בדיוקנו ועבודתו של אביו כנ"ל, והוחזר לבחינת שפלות בשלימות כמקודם ונתעלה: