היסוד לכל הדיון הוא דברי משנה תורה, תפלה פרק ח, וראה עוד שליח צבור, הקובע שתפילת הציבור, קדושה וקריאת התורה טעונות עשרה, ואפילו היו מקצתם כבר התפללו ויצאו ידי חובתם – הם משלימים למניין העשרה, ובלבד שרוב העשרה טרם התפללו; ודין זה חוזר גם ביחס לקריאת התורה ולברכותיה.
גם שולחן ערוך, אורח חיים קמ״ג:א׳ פוסק שאין קוראים בתורה בפחות מעשרה, ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתם – גומרים את הקריאה; משנה ברורה קמ״ג:י״ד מבאר שגם מי שכבר קרא ועלה מצטרף למניין השבעה הקרואים, וערוך השולחן, אורח חיים קמ״ג מוסיף שהגמר נעשה רק כפי החיוב ולא יותר, אך מתיר למפטיר שכבר קרא בעשרה לברך את ברכות ההפטרה גם אם נותרו יחידים. כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים קמ״ג:ג׳ מוסיף במפורש שאם נותרו רק שבעה שלא שמעו קריאת ספר תורה, אפשר לצרף עמהם שלושה שכבר שמעו כדי להוציא ספר תורה, ושאדם שכבר עלה וקרא בבית כנסת אחד יכול לעלות שוב ולהצטרף למניין השבעה בבית כנסת אחר.
בעניין דברים שבקדושה כגון קדיש וקדושה, בית יוסף, אורח חיים נ״ה מביא מן הירושלמי שאם התחילו בעשרה והלכו להם מקצתם – גומרים, ובלבד שנשתיירו רוב העשרה, וערוך השולחן, אורח חיים נ״ה וכן כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים נ״ה:ז׳ מוסיפים שלכתחילה צריך לחזור אחר ששה שלא שמעו קדיש או קדושה, ובדיעבד די אפילו בעבור אחד שלא שמע. שולחן ערוך, אורח חיים ס״ט:א׳ ובית יוסף, אורח חיים ס״ט דנים בדין 'פורס על שמע' כשהציבור כבר התפלל ביחיד ולא שמע קדיש וקדושה, ומבססים את הצורך בעשרה לדברים שבקדושה על יסוד זה.
היסוד התלמודי לכל זה הוא משנה מגילה ד׳ ומגילה כ״ג ב, הקובעים שאין פורסין על שמע, אין עוברים לפני התיבה, אין נושאים כפיים, אין קוראים בתורה ואין מפטירים בנביא בפחות מעשרה, מכוח הכלל שכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה; משנה תורה, תפלה פרק ט, וראה שם עוד מדגיש שגם מי שכבר יצא ידי חובתו עונה אמן וממשיך להימנות עם הציבור בחזרת הש״ץ, ומשנה תורה, תפלה יב א והלאה טז והלאה דן בדיני צירוף הקוראים לעניין מניין העולים לתורה.
ישירות לשאלה הנדונה, קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim צ׳:י״ד פוסק שמניין בו ששה או שבעה המתפללים עתה ושאר המצטרפים כבר התפללו – נחשבת תפילתם תפילת ציבור לכל דבר, כולל חזרת הש״ץ עם קדושה וברכת כהנים, שכן רוב מניין ככולו, אף שיש אומרים שנדרשים עשרה שטרם התפללו, ובמקום ביטול תורה אין להחמיר בכך. ובדומה לכך, שו"ת במראה הבזק חלק חמישי ב׳ דן במי שכבר התפלל בלחש ומצטרף לחזרת הש״ץ או לקדושה עבור מי שטרם התפלל, מכוח ערבות ישראל זה לזה.
מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״א פ״ה סי׳ כ״ג קובע במפורש שמניין שבו שישה אנשים טרם התפללו וארבעה כבר התפללו נחשב תפילה בציבור, וכי השישה שטרם התפללו יכולים לצרף אליהם את הארבעה שכבר התפללו כדי להתפלל עם חזרת הש״ץ – מקרה התואם במדויק את שאלת השואל.
תשובות והנהגות, ח״ד סי׳ ל״ה דן במי שכבר התפלל וצריך לחזור ולהתפלל כעת בהרהור, ומציין שהדבר מועיל בדיעבד כדי שתיחשב תפילה בציבור, תוך הערת קושי בדברי המשנה ברורה לגבי מניין המתפללים הנדרש להצטרפות.
